אובייקט/סובייקט

תבנית בינארית מרכזית במחשבה המערבית. הסובייקט הוא הרשות החושבת, האובייקט הוא הדבר שחושבים עליו. הסובייקט יכול לשמש גם כאובייקט לחשיבתו שלו. במקרה כזה הוא מוגדר באמצעות כושרו הרפלקטיבי: האדם המתבונן בעצמו ככלי של חשיבה טהורה. האובייקט הדומם – נעדר רצון ואדיש – מופיע כניגודו של הסובייקט. "משבר הסובייקט" בפילוסופיה מאפיין את עקרון אי-הוודאות בחשיבה התרבותית של ימינו. הוא מסמן את פיצולו של "האני" האחדותי והפיכתו לאני נזיל הנשלט על-ידי קודים תרבותיים משתנים. … קיראו עוד

אוטופיה

תוכנית לחברה אידאלית שאינה קיימת במציאות. מודל חשיבה המכוון אל הטוב התועלתי או המוסרי. אוטופיה היא אתר א-היסטורי, שאינו בנמצא (או-טופיה, ביוונית: "שום-מקום"), מקום ששורר בו סדר אידאלי, שאינו ניתן להגשמה בתנאי החברה הרגילים; סדר יחידאי, מוחלט וגואל, פרי הדמיון והמחשבה החופשית, המכוון ליצירתה של הרמוניה מושלמת. האוטופיה יכולה ללבוש צורה של מקום טופוגרפי (למשל עיר), או לשרטט סדר סימבולי המכונן מוסדות אידאליים של צדק ושיתוף, שבהם באים לידי ביטוי הערכים האישיים והחברתיים של תושבי האוטופיה. אוטופיות יכולות לשקף תכנים פוליטיים, מוסריים או אסתטיים מגוונים באמצעות ספרי מסעות, מדע בדיוני או הגות חברתית. עוצמתה של האוטופיה נעוצה בתמונה המושלמת של המציאות שהיא מציירת; חולשתה טמונה בהנחה בדבר נמנעוּת הטעות – ומכאן, הטרור המחשבתי והפוליטי שהיא מפעילה כנגד מתנגדיה. … קיראו עוד

אוריינות

כישורי הכתיבה והקריאה של יחידים או קבוצות בהקשרים חברתיים ואידאולוגיים משתנים ובסביבה תקשורתית נתונה. מכלול הכישורים הנדרשים לרכישה דעת, להפקתה או להפצתה, בדרך יצירתית ורפלקטיבית. הדרכים שבהן אנו קוראים את העולם והאופן שבו נקבעת תודעתנו באמצעות קריאה זו. תיאוריות באוריינות חוקרות את השאלה כיצד מגדירים מוסדות ומבנים חברתיים בתרבות את הקריאה כמנגנון של קומוניקציה וכוח. … קיראו עוד

אי-היקבעות, אי-מוגדרות

מושג המציין חוסר ביטחון ואי-ודאות ביחס להגדרתם ולמשמעותם של טקסטים בתרבות; הוא משקף רגישות תרבותית כוללת המתבטאת בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניסטיות. המושג משמש גם כמונח מתודולוגי בתורת הפרשנות הספרותית. … קיראו עוד

אי-נחת בתרבות

מטבע לשון המזוהה עם ביקורת התרבות של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד (Frued). התרבות מבוססת על תהליכים של הדחקה, ואולם היא מאוימת תדיר על-ידי אינסטינקטים תוקפניים שהם חלק בלתי נפרד מיצרי העונג. כניסה אל תוך התרבות כרוכה באי-נחת ידועה: אלה הם תהליכים מרסנים הגורמים כאב, סבל ורגשי אשמה המרחיקים את האדם מאושרו. להיות בתוך התרבות פירושו לבחור במפח נפש בלתי נמנע. זוהי תוצאה של ההדחקה הרגשית והאינסטינקטואלית הנגזרת על האדם. הפופולריות של המונח מוצאת את ביטוייה בהקשרים רבים במדעי החברה והרוח; הוא משמש בניתוח תהליכי עומק בתרבות המרחיקים את האדם ממימוש אישי או קולקטיבי של מאווייו כפועל יוצא מפעילותן של אידאולוגיות דכאניות. מקורות אי-הנחת בתרבות ההווה קשורים לכינונה של חברת צריכה נרקיסיסטית המגביהה מעת לעת את רף האושר. יצרי עונג בלתי מסופקים, מצד אחד, ואופוזיציה רדיקלית של האחר הלא-מערבי, מצד אחר, מסמנים את גבולותיה של תחושת אי-הנחת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

אידאולוגיה

האם ניתן להימנע מן הקלישאה שלפיה אידאולוגיה הוא אחד המונחים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת במדעי התרבות? בפרפראזה על דברי הגל במבוא לתולדות הפילוסופיה אפשר לומר כי העיסוק במושג אידאולוגיה הוא למעשה עיסוק בתולדות הפולמוסים הכרוכים בו. בספרו אידאולוגיה, מונה טרי איגלטון (Eagleton, 1991) לא פחות מ-16 הגדרות למילה זו. האם ניתן לקבל את ההגדרה ה-17, זו של איגלטון עצמו, המציע לראות באידאולוגיה קודם כול "טקסט" המופיע בתוך רקמות של שיטות חשיבה שונות? עוצמתה וחולשתה של האידאולוגיה נובעת ממבנה השיח שלה: האידאולוגיה משרטטת תמונת מציאות טוטלית הרתומה ללוגיקה הדוקה ומופשטת שאינה חדירה כלל ל"עולם" שבחוץ. על אף הטענה הרווחת כי אנו חיים היום בעידן פוסט-אידאולוגי, המתנער מן הזיקה הטראומטית שנוצרה בין אידאולגיה למחשבה טוטליטרית במחצית הראשונה של המאה ה-20, יש לומר, כי גם בימינו אנו חווים את עריצותה של האידאולגיה הצרכנית הרתומה כול כולה לכוחות השוק. … קיראו עוד

אידיולקט/סוציולקט

אידיולקט הוא מונח המציין היבטים אינדיווידואליים של תבניות דיבור, כאלו שאין לתלותן בהשפעת הקבוצות שאליהן משתייכים המשתמשים. זהו מושג מפתח בגיאו-בלשנות – מדע העוסק בווריאציות של השפה ובקשר שבינה לבין השורשים החברתיים והגיאוגרפיים של משתמשיה. הסוציולקט הוא מושג בלשני המבליט את הקשר בין לשונו של הדובר לבין לשונה של הקבוצה החברתית, המעמדית או התרבותית שאליה הוא משתייך. … קיראו עוד

איווי/חֶסֶר

התבנית איווי/חסר תופסת מקום מרכזי בפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן. החוויה נחווית כאיווי אל מישהו או אל משהו אחר, ולכן קיומו של האיווי לובש צורה פרדוקסלית: הוא מיוצג על-ידי גלישה מתמדת בין חסך אחד לאחר. החיפוש אחר המלאות האינסופית נחווה באמצעות סובייקטים סופיים וזמניים; הוא מיוצג לפיכך רק כמצב של פרצה וחסר. … קיראו עוד

איידס

מגפת תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (HIV – Human Immunodeficiency Virus), שהתפשטה במהירות בעולם המערבי, החל מראשית שנות השמונים של המאה ה-20. מטאפורה תרבותית כואבת לתהליך ההתפרקות הסימבולית של הגוף בימינו. מסמן תרבותי המציין את היחס אל האחר. כביטוי לתקופה, האיידס הוא תוצר של פירוק הקשרים החברתיים – מורשת המאה ה-20. השילוב שבין הליברליזציה המינית לבין אמצעי הפיקוח והשליטה שהפעילה הרפואה המודרנית – באמצעות הטכנולוגיה של זריקות ועירויי דם – תרם להתפרצותה של המגפה ההרסנית. בשנת 1995 דווח לראשונה על קוקטיל תרופות חדש המעכב את התפשטות הנגיף. כך או כך, המגפה מבטאת באופן סימבולי את הרס יכולתו הפנימית של האדם להגנה עצמית. … קיראו עוד

אימפריאליזם תרבותי

תיאוריה הטוענת שהעברה של טכנולוגיות, שירותים ומוצרים מן המערב המבוסס אל העולם השלישי מנציחה תלות ומונעת פיתוח של תרבויות מקומיות. על-פי טענה זו, מעבר של סחורות ממדינות או מתרבויות הגמוניות לשווקים תלותיים מביא ליצירת דפוסים ייחודיים של ביקוש וצריכה, הנקבעים ונשלטים על-ידי הערכים התרבותיים והפרקטיקות של התרבות הדומיננטית. כך הופכת התרבות המקומית לנשלטת על-ידי התרבות הזרה. אימפריאליזם תרבותי הוא בעיקרו אימפריאליזם של אמצעי התקשורת: הבעלות על כלי התקשורת, המבנה, ההפצה והתכנים של המדיה, מצויים תחת השפעתה של מדינה אחת (בעיקר ארצות הברית); למדינה המושפעת לא נשמרת הזכות להדדיות. ריכוז השליטה בידי "תעשיית התרבות" והתקשורת האמריקאית מביא להחדרת נורמות וערכים המשפיעים על תרבויות ועל תהליכי חִברות מקומיים. בטווח הארוך נהרסת התרבות המקומית. גישת האימפריאליזם התרבותי עוררה ביקורת בטענה שהתרבות המקומית יכולה לפרש את התבנית האימפריאליסטית המיובאת על-פי צרכיה וערכיה. … קיראו עוד

אינדקס-אייקון-סמל

מערכת מיון של סימנים. הסמיוטיקאי סנדרס פירס (Peirce) חילק את הסימן לסוגים המובחנים זה מזה באופני הזיקה שלהם למציאות החיצונית שהם מציינים, כלומר בהגדרת הקשר בינם לבין האובייקט הממשי שהם מחליפים. האינדקס הוא סימן המבוסס על קשר טבעי; האייקון מבוסס על קשר של דמיון בתכונה משותפת; ואילו הסימבול מייצר זיקה שרירותית-הסכמית בין הסימן לבין האובייקט שהוא מייצג. … קיראו עוד

אינטר-

תחילית המציינת יחס הדדי בין סובייקטים, אובייקטים או טקסטים. מאפיין מרכזי של התרבות בת-זמננו. ה"אינטר" רומז לקיומו של דיון השוואתי בתחומי דעת ובפרקטיקות אנושיות. כתוצאה מכך, מתעצבת תמונת מציאות מלאה, הטרוגנית ועשירה יותר. בד בבד, זהו דימוי אופנתי המצהיר על חדשנות, מעודכנות וחריגה מגבולות נוקשים. … קיראו עוד

אינטרטקסטואליות

מושג מפתח בשיח הסטרוקטורלי והפוסט-סטרוקטורלי. המונח, המזוהה עם ז'וליה קריסטבה (Kristeva) ועם רולאן בארת (Barthes), מתאר את הטקסט כרשת של סימנים המתייחסים לפרקטיקות המייצרות משמעויות. הטקסט אינו מתקיים כמערכת יחידאית, אורגנית ואוטונומית, אלא מקיים זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידאולוגיות וסוציו-היסטוריות חיצוניות הטעונות בקודים ובקולות, שעקבותיהם מתגלים בטקסט החדש. … קיראו עוד

אינטרפלציה, הסבה, מעינה

כינונו וייצורו של הסובייקט באמצעות ההבניה האידאולוגית שלו. מושג המזוהה עם הגותו של הפילוסוף המרקסיסטי הצרפתי לואי אלתוסר (Althusser), שביקש להצביע על התפקיד שממלאת האידאולוגיה בייצורו של הסובייקט ובהתאמתו לעולם החברתי שבו הוא פועל. הסובייקט מיוצר על-ידי השתלה של אידאולוגיה וערכים בתוך מרקם הפרקטיקות שלו. מעשה זה הופך אינדיווידואל נתון לסובייקט קונקרטי, המופעל הן על-ידי מנגנוני הדיכוי הגלויים של המדינה והן על-ידי מנגנונים אידאולוגיים סמויים הפועלים לשם הבנייתו. … קיראו עוד

אלגוריה/סמל

מיוונית:Allos – אחר; – Agoreuein לדבר. האלגוריה היא שיטת סימון שבה מישור אחד, מופשט על-פי רוב, מסומן על-ידי מישור אחר, ריאלי ומוחשי. פענוחו של המישור המוחשי מוביל אל המשמעות המופשטת. במצב האלגורי, המסומן (המשמעות) אמור להחליף את המסמן (הביטוי המוחשי). הסמל הוא לרוב ניגודה של האלגוריה – הוא מהווה שיטת סימון בלתי אמצעית, המבטלת את הפער שבין הצופה לטקסט. בשיטה זו, החיבור בין המסמן למסומן הוא שרירותי ואינו ניתן להפרדה: המכיל הוא גם המוכל; המסמן והמסומן מתאחים בתוך כוללותו של הסימן. פעולת הסימון האלגורית, לעומת זאת, מחייבת התערבות; הבנת התבנית הלשונית כרוכה בהכרח בהמרה של המשמעות או בהחלפתה. האלגוריה, על-פי ולטר בנימין (Benjamin), נזקקת ל"אחר", לפער המתמיד בין הדבר לבין משהו/מישהו אחר. המרחק בין סמל לאלגוריה זהה למרחק שבין פואטיקה מודרניסטית לפואטיקה פוסטמודרניסטית. … קיראו עוד

אפוריה

ביוונית: "קושי". מונח במסורת הפילוסופית המציין סתירה שלא ניתן להתגבר עליה, המסתיימת בקונפליקט בלתי ניתן להתרה (Poros=דרך; A Poros =היעדר דרך). מונח רווח בביקורת פוסט-סטרוקטורליסטית. הפילוסוף ז'ק דרידה (Derrida) רואה באפוריה מונח פרדוקסלי שהוראתו: חסימת עצם היכולת לעבור בין גבולות, להגדיר, לנסח. אפוריה היא "לא-דרך", נקודת עיוורון החוסמת את שדה הראיה; קושי להגדיר מבחינה מטאפיזית את היש. … קיראו עוד

אפיסטמה

משטר המשמעות אשר מכונן את השיח שמייצר את המדע של התקופה ואת השיטות הפורמליות השולטות בה. האפיסטמה מבטאת את אופני ההבניה האידאולוגיים הקודמים לידע האובייקטיבי של התקופה: כוחות שמחוללים ומכוונים את תנאי ההכרה, את האפיסטמולוגיה שלה. מונח המזוהה עם הגותו המוקדמת של מישל פוקו (Foucault). … קיראו עוד

אקזיסטנציאליזם

פילוסופיה של התודעה העוסקת בזיקה שבין העולם לבין הגוף האנושי. פילוסופיה זו טוענת כי לא ניתן להטמיע את העולם האנושי בתוך עולם הדברים הלא אנושיים; תמיד קיימת זרות בסיסית של העולם, שניתן להתגבר עליה רק באמצעות המשמעות המוענקת לפעולה האנושית. המפגש עם העולם אינו מפגש מופשט שבמרכזו האני החושב, האני הטרנסצנדנטלי, אלא מפגש מוחשי שבמרכזו אני ממשי וגופני המוטל לבדו אל תוך העולם ומחולל כך את משמעות קיומו. … קיראו עוד

אקטיביזם

מגמה בתרבות המשקפת אי-נחת של פרטים וארגונים וולנטריים מביטויים שונים של הקפיטליזם המאוחר. האקטיביסטים פועלים לשינוי המציאות באמצעות מרד תרבותי. פעילות המחאה מתבצעת על-ידי תנועות סטודנטים, תנועות נשים, תנועות לזכויות האדם והאזרח, תנועות של הומואים ולסביות, תנועות אקולוגיות, תנועות אנרכיסטיות, קבוצות של אמנים ומשבשי תרבות ועוד. הביטוי המוחשי לאקטיביזם הוא "הפעולה הישירה": ניהול קמפיין אינטנסיבי על מנת לקדם שינוי חברתי או פוליטי, הפגנות, פסטיבלים, תאטרוני רחוב, השתלטות על מבנים, הפרעות לסדר הציבורי ופעולות במרחב האזרחי הזוכות לחשיפה תקשורתית רחבה. כל אלה נתפסים כאמצעים חתרניים שנועדו לעורר תשומת לב והתנגדות וליצור שינוי פוליטי במבנה המציאות. … קיראו עוד

ארכיאולוגיה של הידע

מושג מפתח בהגותו של מישל פוקו (Foucault): שיטת דיון בהיסטוריה האינטלקטואלית של המערב באמצעות מבני שיח שאינם תלויים בהגותם ובאמונותיהם של הוגים אחרים. השיטה הארכיאולוגית מבקשת לדחוק את רגליו של הסובייקט האנושי, לתאר את אופן ההבניה של ההיסטוריה כסדרה של חילופים בלתי רציפים בין סכמות הכרתיות, נפשיות ואסתטיות המייצרות ידע. … קיראו עוד

ארכיב, ארכיון

מכשיר מרכזי להבניית ידע באמצעות מערכת כללים, הממיינים, מווסתים ומייצגים משטרים שונים של משמעות. מונח המזוהה עם שיטת החשיבה ה"ארכיאולוגית" של מישל פוקו (Foucault) ועם שיטת הדקונסטרוקציה שהגה ז'ק דרידה (Derrida). הַמְשָׂגָה של הארכיב מאפשרת לעקוב אחר השינויים ההיסטוריים החלים בשדה הידע ולבדוק כיצד מתורגם הידע למבנים הומוגניים הלובשים צורה של מדע, תיאוריה, זיכרון או טקסט. הארכיב נועד "להקפיא את החיים", להפריד באופן אלים בין מה שייזכר לבין מה שיישכח. פעולת האישור הגלויה של הארכיב מעלימה את פעולת הטשטוש וההשכחה המתבצעת באמצעותו. … קיראו עוד

גזע, גזענות

גזע הוא מושג המגדיר את השוני בין קבוצות של בני אדם במונחים של הבדלים בהתפתחות הביולוגית והגנטית. השוני הביולוגי בין הגזעים הוא תוצאה של תכיפות ההופעה של גן דומיננטי בגזע נתון. גזענות היא ביטוי לפרקטיקות חברתיות ממשיות ותיאורטיות המבססות את יחסן לבני אדם אחרים על הבדלים ביולוגיים ותרבותיים, הנתפסים כיסודות דטרמיניסטיים שאינם ניתנים להמרה. הפיכת הביולוגי (צבע עור), החברתי (ארץ מוצא) או התרבותי (הרגלי אכילה) לבלתי ניתן לשינוי (שנהב ויונה [2008]). מצבים בלתי ניתנים להמרה אלה, מוכיחים כביכול את נחיתותו של השונה והאחר ומשמשים בסיס לאפלייתו המתמדת. … קיראו עוד

גישור, יישוב סכסוכים

הליך של יישוב סכסוכים ומחלוקות ברמת הפרט, הארגון או המדינה, שלא באמצעות הליך השיפוט המסורתי. מהלך רצוני שבו הצדדים מקבלים החלטות משותפות בהתבסס על הבנת צורכיהם וצורכי זולתם. המגשר הוא גורם בלתי תלוי המסייע לצדדים בניהול משא ומתן בלתי פורמלי, סודי ומהיר לשם השגת הסכם. מטרתו להביא את הצדדים לידי הסכמה, ואין בידו הסמכות להכריע בסכסוך. בניגוד לשיטה המסורתית, השיטה האדוורסרית, שבה הצדדים מתעמתים ביניהם ומקבלים על עצמם את הכרעת השופט, השיטה החלופית אינה חותרת להכרעה מלמעלה והצלחתה תלויה בצדדים. השיטה נועדה להתגבר על אי-האמון בין הצדדים, לברר מהם האינטרסים והצרכים הרגשיים החיוניים שלהם ולסייע להם להגיע לפתרון משביע רצון, שיבטיח מערכת יחסים תקינה בעתיד. בצד יתרונותיה, חסרונה הגדול של השיטה טמון בעובדה כי מדובר בהליך שאינו פומבי, ולכן אינו חשוף לביקורת ציבורית או תקשורתית; תוצאות ההליך עלולות להיות מוטות לרעתו של הצד החלש מבין השניים. … קיראו עוד

גלות

בהיסטוריה היהודית, המילה "גלות" מציינת את פיזורם של היהודים מחוץ למולדתם ההיסטורית עם אובדן העצמאות הלאומית לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ואת מצבם לאחר הפיזור. היהודים, שהיו עם ללא בית, הפכו את הטקסט (התורה) לביתם וראו בו מקור ליצירתיות ולהתחדשות; בלימודי תרבות ובלימודים פוסט-קולוניאליים, המונח "גלות" (דיאספורה) מסמן עיצוב מחדש של קהילות ושל זהויות בעקבות תנועות הגירה – מרצון או מאונס – מארץ הלאום אל טריטוריות רחוקות שבהן מתקיימים מפגשים בין-תרבותיים חדשים. הגלות כמצב תרבותי נדונה רבות בפילוסופיה, מהאקזיסטנציאליזם ועד הדקונסטרוקציה. ההינתקות מן הזיקה ללאום ולמולדת הוצגה כפרקטיקה אשר נלחמת בדיכוי ומסמנת אפשרויות של יצירתיות ואינדיווידואליזם. הפואטיקה של הגלות ושל ההגירה משתקפת ביצירות מרכזיות במאה ה-20. נוכל לגלות אותה ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ולדימיר נבוקוב, מילן קונדרה, ו"ס נאיפול, סלמאן רושדי ועוד. … קיראו עוד

גרמטולוגיה

מדע הכתיבה (gramme=אות; logos=מדע). מדע העוסק בעליונותה של הכתיבה ובריבוי המשמעויות שלה. על-פי הגרמטולוגיה, המזוהה עם מפעלו של הפילוסוף ז'ק דרידה, השפה אינה נתפסת כייצוג אובייקטיבי של המציאות, אלא כאוסף של הבדלים היוצרים "משחק חופשי" של משמעויות. … קיראו עוד

גשטאלט

בגרמנית: תבנית. אסכולה פסיכולוגית הקובעת כי השלם איננו סך פשוט של חלקיו. גישה זו משמשת בסיס לכמה יישומים בתחומי הספרות, הבלשנות, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והפסיכותרפיה. הבנת חלקי התבנית לפרטיהם אינה מבטיחה הבנה של התבנית בכללותה. משמעותה של תבנית כלשהי עולה מתוך יחסי הגומלין שבין החלקים השונים. אחד היישומים החשובים של תאוריה זו בתחום הספרות מופיע בעבודתו של וולפגנג איזר (Iser), המשתמש בה כדי לתאר את האינטראקציה שבין טקסט לקורא. … קיראו עוד

דוקסה

מיוונית: אמונה. הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu) מגדיר את הדוקסה כקבלה של יחסי סדר שאינם ניתנים לערעור בין העולם הממשי (האובייקטיבי) לבין עולם המחשבה (הסובייקטיבי). היחסים בין המישורים אינם נתפסים כשרירותיים או כמבוססים על מוסכמות, אלא כטבעיים וכמובנים מאליהם. הדוקסה מייצרת אפוא את הלגיטימיות של הסדר הקיים. … קיראו עוד

דטרמיניזם

(1) השקפה פילוסופית ומדעית שלפיה הידיעה על מצבו של העולם בזמן נתון מובילה לעתיד הניתן לניבוי: ידיעת מצבם של הדברים והכוחות הפועלים עליהם מאפשרת לשֵׂכל לחזות במדויק את מצבו של העולם בעתיד; (2) השקפת עולם הגורסת כי קיימת רק היסטוריה אפשרית אחת של העולם; (3) השקפת עולם תאולוגית שלפיה כל התנהגות אנושית נגזרת מרצונו המוקדם של האל או של סוכן כול יכול אחר (תפיסה זו מתנגשת עם ההנחה בדבר זכות הבחירה החופשית של האדם). ההנחה הדטרמיניסטית נוסחה בידי פייר סימון לפלס (Laplace) בתחילת המאה ה-19 והיא משמשת יסוד לפעילות המדעית בהגדרתה הקלאסית. זו מניחה קשר סיבתי בלתי ניתן לערעור בין תופעות בעולם. לדוגמה, על-פי ההשקפה המרקסיסטית קיימת הכרחיות היסטורית המתבטאת במונח "דטרמיניזם היסטורי". המונח מתאר את הקונפליקט ההכרחי בין המעמדות, המסתיים במהפכה ובניצחון של מעמד הפועלים. ברמה התרבותית, ההנחה הדטרמיניסטית עולה בקנה אחד עם העמדה הרציונלית שבה מחזיק המודרניזם. השקפה זו אותגרה על-ידי תיאוריות פוסטמודרניות שהבליטו את האופי ההקשרי והנבדל של עולם התופעות וההתנהגויות האנושיות. … קיראו עוד

דטרמיניזם טכנולוגי

הטענה שכל שינוי טכנולוגי חשוב כרוך בארגון מחדש של הנחות היסוד המוסריות, של ההרגלים הנפשיים ושל הנהגים הפוליטיים, ולמעשה בשינוי רדיקלי של הספֵרה התרבותית כולה. גישה מרכזית בדיון באמצעי התקשורת ובהשפעתם. אמרתו המפורסמת של מרשל מקלוהן (McLuhan), "המדיום הוא המסר", הפכה למטבע לשון אופייני ולסמל של הגישה כולה. … קיראו עוד

דיאלקטיקה

בפילוסופיה יוונית, טיעון לוגי הבנוי בצורה של שאלה ותשובה. בניגוד לרטוריקה, שהיא אמנות הטיעון המשכנע, הדיאלקטיקה היא שיטה הבנויה מסדרה של טענות סותרות המובילות אל האמת. השיטה הדיאלקטית היא לב לבה של הפילוסופיה האפלטונית, אולם השפעתה הגיעה לשיאה בעידן המודרני, בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. פילוסופים כגון פיכטה (Fichte), הגל (Hegel) ומרקס (Marx) יצרו שיטות דיאלקטיות שביקשו לתת הסבר טוטלי להיסטוריה ולטבע האדם. במאה ה-20 חזרה ובלטה הדיאלקטיקה ההגליאנית במשנתו של תאודור אדורנו (Adorno) ("דיאלקטיקה שלילית") ובפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan). … קיראו עוד

דיוניסיות / אפוליניות

צמד מונחים שהציע פרידריך ניטשה כדי לייצג שתי השקפות עולם ושני אופני עיצוב מתחרים בתולדות התרבות. האפוליניות, המזוהה עם האל אפולו, מייצגת קוטב של רציונליות, צורניות ואיזון. הדיוניסיות נקשרת לדיוניסוס, אל היין והפריון, ומייצגת קוטב של אי-רציונליות, חריגה מגבולות ומשליטה עצמית. דומה כי בתרבות הנרקיסיזם של ימינו, ידה של האופציה הדיוניסית היא על העליונה: הפנטזיה המוקצנת, המונעת על-ידי התשוקה לכוח, היא חלק בלתי נפרד ממבנה התרבות. … קיראו עוד

דיפראנס, הבדל

מונח המתאר את השפה הטבעית וכל שיטת סימון כשרשרת של הבדלים ודחיות במשמעותם הקבועה של הסימנים. הדיפראנס הוא מעין "אנטי-מונח" המציין את שטח ההפקר של השפה. הוא מציין ביקורת של הסימן וניסיון רדיקלי לתאר אותו כתהליך לא בטוח ומתמשך של הבדל או שוני, דחייה או עיכוב בנאמר. המונח "דיפראנס" מזוהה עם פילוסופיית הפירוק (דקונסטרוקציה) של ז'ק דרידה (Derrida). … קיראו עוד

דיפרנד

מונח פילוסופי המציין מצב של הכרה במחלוקת הנוצרת כאשר כל צד מחזיק בשיח שאינו מתיישב עם השיח של הצד הנגדי; מצב שבו לא ניתן לתרגם מערכת חשיבה אחת למערכת חשיבה אחרת. ניתן להכיר בדיפרנד אם לא נעצרים בגבול המחלוקת בין השפות הבלתי מתיישבות ולא פועלים כדי לכפות דעה כוחנית, אלא נותנים למחלוקת להדהד. באותה שעה אנו מכירים בזכויותיהן של קבוצות מיעוט מנוצלות להשמיע קול, להיות ראויות לשפה משל עצמן. מונח המזוהה עם הגותו של הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). … קיראו עוד

דקדוק גנרטיבי, דקדוק יוצר

מונח המזוהה עם התיאוריה הבלשנית של נועם חומסקי (Chomsky). הכשירות הלשונית אינה נרכשת בניסיון אמפירי המעוגן בתרבות או באופיו של הדובר/מאזין; היא נובעת ממבנה עומק אוניברסלי: מאגר של דקדוק גנרטיבי (דקדוק יוצר) המבטא את הכשירות הלשונית של האדם. כשירות זו בוקעת החוצה ומתגלה במופע הלשוני הגלוי. המעבר ממבנה העומק למבנה השטח נעשה באמצעות הפונקציה הטרנספורמטיבית המייחדת את הדקדוק היוצר. התיאוריה החומסיקיאנית דוחה את האמפיריציזם הלוגי ואת הביהביוריזם הפסיכולוגי ומעדיפה במובהק עמדה רציונליסטית המעוגנת בהגותם של אפלטון ודקארט. השפעתה ניכרת לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 ומתפרשת לשטחים רחבים כגון פילוסופיה, פסיכולוגיה, מדעים קוגניטיביים, סטרוקטורליזם, חקר הספרות ועוד. מנקודת מבט פוסט-סטרוקטורליסטית, נמתחת ביקורת על השיטה בטענה כי היא סגורה בתוך אורח חשיבה טוטלי ודטרמיניסטי ואינה מותירה מקום לדיון בהבדלים הבין-תרבותיים שחווים המשתמשים. … קיראו עוד

הביטוס

סכמה אידאולוגית הקודמת לביצוע וקובעת את אפשרויותיו. סכמה זו קובעת את התייחסותנו האסטרטגית למציאות החברתית והתרבותית. ההביטוס "בוחר" בעבור הסובייקט בסכמת פעולה מסוימת, ללא בסיס השוואתי עם סכמות פעולה אחרות. המונח מתאר צומת דינמי המפגיש בין מבנה לפעולה, בין החברה לאינדיווידואל. ההביטוס מתאר את הפרקטיקה של היחיד ההופכת את הידע לאפשרי. המשמעות הכפולה המוענקת למונח נפרשת מעבר לניגודים המסורתיים בין אובייקטיביות לסובייקטיביות או בין תיאוריה לפרקטיקה. נוצרת מערכת שהיא בעת ובעונה אחת הסיבה והתוצאה של עצמה. … קיראו עוד

הגמוניה

מיוונית, הגמון: מנהיג, מפקד, מדריך. במחשבה המרקסיסטית: שליטה פוליטית או מנהיגות. אידאולוגיה הגמונית מוזרמת להמונים באמצעות האמנות, החינוך והמדיה ומוצגת כטבעית, כמובנת מאליה, כמופת ראוי לחיקוי. לאינטלקטואלים תפקיד מרכזי ביצירת ההגמוניה, משום שהם אחראים לעיצוב מבנה-העל שבאמצעותו ניתן להשפיע על עיצוב השקפת העולם של ההמונים. … קיראו עוד

הומוגניות/הטרוגניות

מיוונית: Genos=מוצא; Homo=אחד; Hetro=אחר. שם התואר "הומוגני" מציין ישות ממוצא אחד, למשל כיתה הומוגנית, משפחה הומוגנית, חברה הומוגנית. בניגוד לכך, שם התואר "הטרוגני" מציין ישות לא אחידה המורכבת מחלקים שמוצאם שונה או מיסודות זרים שאינם מתיישבים ומתלכדים בתוכה. התבנית ההופכית הומוגניות/הטרוגניות משמשת במדעי הטבע, במדעי האדם ובלימודי תרבות. … קיראו עוד

הון סימבולי

כמות הידע והמוניטין המגדירים את מעמדו של אדם בחברה. במודל המרקסיסטי, ההון הוא ההתגלמות החומרית של העבודה. הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה (Bourdieu) מרחיב את ההגדרה וטוען כי הון הוא גם מכשיר סמלי של שליטה בעתידו של המחזיק בהון ובעתידם של אחרים. העולם החברתי הוא מרחב רב-ממדי, המובנה על-ידי התפלגות ההון לצורותיו השונות. היחידים פועלים למִירוב הונם הממשי, הסמלי או התרבותי. כמות ההון הנצבר קובעת את הזדמנויות החיים שלהם ויוצרת התבחנות מעמדית חדשה. … קיראו עוד

הופעה/היעלמות

תבנית המזוהה עם הפילוסוף הצרפתי פול ויריליו (Virilio). לטענתו, היחס המשמעותי שנחשף במודרניות איננו בין התופעה (seeing) לבין המציאות (being), אלא בין ההופעה להיעלמות. האצה במהירות מעלימה את המרחב המסורתי ומייצרת תחתיו מרחב וירטואלי, המבוסס בעיקרו על בו-זמניות. … קיראו עוד

הטרוגלוסיה, רב-לשוניות

קיומו הרב-לשוני של הטקסט (Hetero=ריבוי; Glossia=לשון). ההנחה היא כי כל לשון מתנסחת באמצעות דיאלוג עם לשונו של מישהו אחר, וכי הנוכחות של האחר טבועה בטקסט מלכתחילה והיא הבסיס לרב-הקוליות שלו. השפה איננה מדיום ניטרלי, ריק מהתכוונות, המצוי בבעלותו של הדובר, אלא ישות המאוכלסת מלכתחילה בכוונותיו של האחר, שעמו בא הדובר במגע דיאלוגי תוך כדי השימוש בשפה. … קיראו עוד

הטרולוגיה

מדע החוקר חלופות למדע התקני המסורתי. בניגוד לשיטה הפילוסופית המקובלת, החותרת לייצוג הומוגני של העולם, מדע ההטרולוגיה חותר לייצוג של מרכיבים הטרוגניים-פרגמנטריים, גרוטסקיים ופרודיים, שאינם משתבצים בתצרף של המציאות הרציונלית או של התיאוריה המדעית. ההטרולוגיה חוקרת את הידע התקני ביחס לאפשרויות של ידע אחר, המייצג אפשרויות חשיבה שאינן ידועות לסובייקט התקני. ההטרולוגיה עוסקת אפוא באחריות למה שזר לי, למה שאינו ידוע לי, למה ששייך למחוזו של האחר. … קיראו עוד

היות שם (בפילוסופיה)

Dasein בגרמנית פירושו להיות שם, להיות בתוך העולם ("in der Welt sein"). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם. צורת קיום זו עומדת כנגד צורות הקיום של דברים או של מכשירים. ה-Dasein מגדיר את האדם באופן לא אינסטרומנטלי; האדם איננו אובייקט של הדברים אלא סובייקט שלהם, בזכות קיומו בתוך העולם. … קיראו עוד

הילה

מונח מפתח בתיאוריה האסתטית של ולטר בנימין (Benjamin). ההילה הפולחנית ליוותה את הגדרת האמנות הקלאסית. היא הציבה את האובייקט האמנותי כיצירה אותנטית וחד-פעמית שיש לעלות אליה לרגל. מאז ימי הרנסנס החליפה הסגידה החילונית ליופי את הסגידה הדתית לאל וסיפקה לאדם המודרני פולחן חלופי. אולם בעידן הטכנולוגי אבדה ההילה: יצירת האמנות שוב אינה נתפסת כיצירה פולחנית (הילתית). היא הפכה לאובייקט משוכפל ומשועתק, פרי טכנולוגיות השעתוק של הצילום והקולנוע. באופן פרדוקסלי, טוען בנימין, כי דווקא השכפול ההמוני הקנה למוצר האמנותי ערך פוליטי והפך אותו לכלי המאפשר להמונים להשפיע על התרבות. מצד שני, הזיווג בין היופי לבין ההמון הוליד גם תוצאות שליליות: הוא אפשר חיבור בין יופי לאלימות ופרץ פתח למהלך הפשיסטי של האדרת המלחמה. … קיראו עוד

היסטוריציזם חדש

שיטה לניתוח טקסטואלי של ההיסטוריה. ההיסטוריציזם החדש נולד בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20 והתבסס בכתבי עת כגון New Literary History ו-Representations. הוא הבליט את הממד התרבותי-פרשני של כתיבת ההיסטוריה. בדומה למטריאליזם התרבותי, גם ההיסטוריציזם החדש מעוגן במחשבה מרקסיסטית ופוסט-סטרוקטורליסטית, וכמוהו החל את דרכו בהתבוננות חדשה בהיסטוריה ובפואטיקה של הרנסנס. עיקרי התפיסה החדשה: ביקורת על הרעיון שקיימת היסטוריה אוניברסלית ובדיקת תהליכי הקבלה והדחייה של היסטוריות מתחרות, תוך חשיפת מנגנוני הכוח הפוליטיים המעצבים את הממד החברתי והאסתטי של המציאות. … קיראו עוד

העצמה

פיתוח הכושר של הפרט או של החברה לניהול עצמי של בעיות. מונח מתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, החינוך, המגדר, הייעוץ והניהול העסקי, המתאר תהליך שבו יחידים או קבוצות מתחזקים, צוברים כוח, מזהים אינטרסים ועמדות ומפתחים הערכה עצמית ויכולת לשתף פעולה. ההעצמה מגדירה הן את תהליך הצמיחה והן את תוצאתו: הנכונות להכיר ביסודות השנויים במחלוקת בין הצדדים וכן היכולת לזהות את השוני כמקום שממנו ניתן לשאוב לגיטימיות ועוצמה: הצדדים לומדים על צורכיהם העמוקים באמצעות הסיפורים השונים שהם מספרים זה לזה; ההעצמה מתארת את תהליך ההשתתפות (participation) הרצונית של האחד בסיפורו של האחר, תוך הכרה בשוני ביניהם. התהליך נועד ליצור לגיטימציה ורהביליטציה של השוני בקרב המאוכזבים והמוחלשים כבסיס לתקשורת מוצלחת עם הסביבה בעתיד. התהליך מבקש להגדיל את האנרגיה של העצמי כך שכל פרט יוכל ליטול אחריות על עצמו ולתרום ליצירת סביבה משותפת, התומכת בפיתוח אינדיווידואלי. אסטרטגיה מרכזית של העצמה, הפתוחה בפניהן של קבוצות מוחלשות, היא האסטרטגיה הפרפורמטיבית: לגיטימציה של השוני באמצעות הנכחתו הפומבית במרחב הציבורי. … קיראו עוד

הפרטה

פרקטיקה כלכלית המעבירה מפעלים וחברות מבעלות ממשלתית לבעלות פרטית; תפיסת עולם המייחסת לפרט או לגוף מסחרי המתחרה בשוק החופשי תבונה ואחריות העולות על אלה של המדינה. ההפרטה היא חלק בלתי נפרד מתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את הקפיטליזם הרב-לאומי מאז סוף המאה ה-20. הפילוסופיה של ההפרטה טוענת כי ממשלה צרה, שלצדה מגזר עסקי פרטי רחב, מבטיחה חיסכון והתייעלות. מתנגדי ההפרטה טוענים כי הממשלה אינה יכולה להסתלק מחובתה כריבון ולא להיות מעורבת בביופוליטיקה של התרבות. "שירותי חיים" כגון שירותי רווחה, בתי ספר, בתי חולים ובתי סוהר אינם יכולים להיות מנוהלים על-פי היגיון עסקי בלבד משום שהדבר עלול לפגום קשות בזכויות היסוד האזרחיות. ההפרטה מיטיבה את מצבם של העשירים. היא מעבירה לידיהם נכסים ומגדילה את כוחם על חשבון מעמדם של העובדים, שזכותם הבסיסית להתארגנות מקצועית ולהגנה נפגעת. … קיראו עוד

הקשר תצוגה

ההקשר שבו מוצגים אובייקטים – חפצים, יצירות אמנות, תמונות, פרסומות, טקסטים – בתוך המרחב הפרטי והציבורי; ההנחה כי אופן ההצגה וההמצגה (showing) של דברים בתוך מרחב בעל קודים משלו מאפשר את הפענוח החזותי שלהם וקובע את משמעותם. … קיראו עוד

הרמנויטיקה

האמנות והמתודולוגיה של תורת הפרשנות. להבין פירושו לפרש, לומר מה שהובן, לשאול כיצד המובן מפרש עצמו בלשון. בתפיסה מודרנית, ההרמנויטיקה מופיעה כתיאוריה מטאפיזית על אודות האמת: הדרך המוליכה להבנה הנכונה של משמעות הטקסט. בתפיסה פוסטמודרנית, ההרמנויטיקה מוצגת כריבוי של "אמיתות". המתח בין שתי הגישות מצייר את מעגל הקסמים ההרמנויטי: מצד אחד, הפרשן מנסה לצמצם את אינסוף האפשרויות הגלומות בטקסט במטרה להגיע אל הגרעין הקשה שלו, אל משמעותו ה"נכונה"; מצד אחר, הטקסט נוטה לעתים להתייצב כנגד פרשניו, משל היה ריבוי הקם על המבקשים לצמצמו. "המעגל ההרמנויטי" נובע מאי קיומו של עוגן חיצוני שעליו יכולה להישען פעולת הפרשנות. הפרשן פועל על הטקסט אך גם נפעל על-ידו ומושפע מעוצמתו הטרנספורמטיבית. באמצעות המשחק האמנותי הפנימי שלו, הטקסט משנה את כוונות פרשניו והופך את התהליך הפרשני למשחק רב-פנים בין עולמות רבים. … קיראו עוד

התקה/עיבוי

מונחים הופכיים המתארים את המנגנון הנפשי של עבודת החלום על-פי פרויד. מנגנון ההתקה יוצר הסטה, הפקעה, פירוק, הוצאה מהקשר, דה-טריטוריאליזציה ומיקום מחדש של המשמעות. המונח מתאר את השרשרת המטונימית של הלא-מודע בפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד וז'ק לאקאן. מנגנון העיבוי יוצר כיווץ של חומרים רבים (או אידאות רבות) של הלא-מודע לכדי אידאה אחת. לפי לאקאן, העיבוי לובש צורה של מטאפורה המופיעה כסימפטום בתוך השפה. העיבוי וההתקה מייצגים את עקרון ההתחפשות וההסוואה של האמת, ולכן משמשים כנקודת מוצא לניתוח פוסט-סטרוקטורליסטי של המציאות. … קיראו עוד

חברה אזרחית

סך ההתאגדויות החברתיות העומדות בין הפרט והמשפחה לבין המדינה. החברה האזרחית מורכבת מארגונים התנדבותיים שאינם נתונים למרות המדינה ולמרותן של קבוצות אינטרס בתוכה. בתצורתה האידאלית, החברה האזרחית יוצרת ספֵרה ציבורית המבוססת על חירות אינדיווידואלית, על סולידריות מרצון ועל ריבוי זהויות, הבדלים וערכים בחברה. ספרה זו מנוגדת למדינה: בעוד המדינה דואגת לאינטרס הכללי של הקהילה, החברה האזרחית מתייחסת בראש ובראשונה לצרכים האינדיווידואליים ה"אנוכיים" של חבריה. … קיראו עוד

חברת הסיכון

מונח המתאר את משטר החשיבה ואת אורח החיים בעידן הגלובליזציה. חברת הסיכון פועלת על-פי עקרונות של אי-ודאות, חוסר ביטחון והיעדר גבולות. משטר הסיכון מעצב את תמונת העבודה, החברה והפוליטיקה בעידן הפוסט-פורדיסטי. בניגוד לסטנדרטיזציה המאפיינת את קו הייצור נוסח הנרי פורד, חברת הסיכון מעודדת אנשים לתכנן את חייהם באופן אישי, לאלתר, להגביר את ניידותם ולהתפרנס בדרכים מגוונות. משטר הסיכון מופיע באופן אמביוולנטי, הן כהרפתקה דינמית ויצירתית והן כהליכה מתמדת על פי תהום. השאלה היא באיזו מידה יכולות יצירתיות וחירות פוליטית לדור בכפיפה אחת עם ביטחון ועם יציבות חברתית לטווח ארוך. … קיראו עוד

חדשות

מוצר תקשורת מרכזי. מסגרת מוסכמת ומקובלת של הצגת שינויים החלים במציאות ודיון בהם. השינויים נתפסים כאוסף של עובדות אובייקטיביות שראוי לדווח עליהן. טקס מחזורי וקבוע המבשר על החדש, על השונה ועל החריג. טקסט תקשורתי בעל קודים רטוריים מובהקים, החותר להשגת סמכות ושליטה. החדשות מתיימרות לדווח על אירועים בולטים המשפיעים על אורח חיינו ועל הבנתנו את העולם, ואולם שיקולי הבחירה של "העובדות החדשותיות" נוגעים לעתים קרובות לאינטרסים פוליטיים וכלכליים של בעלי עניין. הרטוריקה החדשותית מנסה ככל יכולתה להעלים את מנגנוני הכוח הניצבים מאחוריה; ייעודה הוא להעניק לצופה תחושה של שקיפות ואובייקטיביות, לספק לו מטריה של השגחה פרטית חילונית שתָקְנֶה לו אחיזה ובטחון בקיים. מוסד החדשות הישראלי הוא לרוב כלי המשמש להבלטת הקונצנזוס; הוא עוסק תדיר בטיפוחה של "מדורת השבט", ומבחינה מהותית אינו חושף את צופיו לקריאה הטרוגנית של המציאות. … קיראו עוד

חרושת התרבות

מונח מרכזי בהגותם של תאודור אדורנו (Adorno) ומקס הורקהיימר (Horkheimer), אנשי אסכולת פרנקפורט, הגורסים כי בעידן הקפיטליזם העכשווי, מוצרי התרבות המשוּוקים להמונים הופכים חלק ממנגנון דיכוי פוליטי ואסתטי, וזאת חרף יומרתם להיענות לביקושים ולאפשר לכאורה בחירה חופשית. חרושת התרבות מחסלת את מעמדה האוטונומי של יצירת האמנות ומתארת את ההיגיון של קיומה כהיגיון מסחרי, שעניינו שכפול קונפורמי של הסדר הקיים. … קיראו עוד

טוטליזציה, מִחלוט

תהליך הגמוני שבאמצעותו אידאולוגיה שלטת נכפית על פרשנותו של טקסט חזותי, פוליטי או פילוסופי. מונח שגור בפי פוסט-סטרוקטורליסטים בביקורתם על תפיסות הטוענות לשלמות פנימית של הטקסט ולתקפותו האוניברסלית. הביקורת מופנית כלפי הרצון לשליטה, המובלע בכל שיטה או הליך אחדותי. הפוסט-סטרוקטורליסטים טוענים כי ההליך הטוטלי מתעלם מן הפרצות שבטקסט ומקולות המיעוט המובלעים בו. בעזרת פרצות אלה אפשר לגלות תובנות חדשות על המנגנונים האידאולוגיים המייצרים את הטקסט. … קיראו עוד

טוק שואו

תוכנית אירוח. מפגש טלוויזיוני בין מנחה למרואיינים במסגרת תוכנית ייעודית, המצטלמת בדרך כלל באולפן. סוגה ותיקה ופופולרית, הנחשבת גורם מרכזי בכינון המרחב הציבורי החדש. ישנם שני סוגים עיקריים של טוק שואו: האחד עוסק בדיון ציבורי ופוליטי והאחר מתמקד בבידור ובחשיפה ציבורית של תחום הפרט. יש המייחסים לטוק שואו תפקיד מפתח ברידוד השיח הפוליטי ובטישטוש הגבול שבין אקטואליה ובידור. עם זאת, לצד הסוגה הרווחת, קיימות בשוליים גם תוכניות אירוח הנוטות לרפלקטיביות ולאירוניה עצמית ביקורתית. … קיראו עוד

טקסט

מבנה אוטונומי המורכב לרוב מיחידות משמעות שזיקתן ההדדית באה לידי גילוי ותצוגה. הטקסט שואף בדרך כלל לסיגור (Closure). המונח מתייחס לכל אובייקט תרבותי הנתון לחקירה: כתיבה, פולחן, עיר, יצירת אמנות או תאוריה מדעית. מנקודת מבט בלשנית, הטקסט מורכב משלושה רבדים: המרכיב הוורבלי, שמכיל את האלמנטים הפונולוגיים (הצליליים) והדקדוקיים, המרכיב התחבירי, האחראי על יחסים בין יחידות טקסטואליות, והמרכיב הסמנטי, המתייחס לטקסט כמקור ליצירת משמעויות. … קיראו עוד

טקסטואליות

במובן המצומצם, הטקסטואליות חלה על הישות החומרית-מילולית של אובייקט ספרותי. במובן זה היא מתייחסת לעובדה שטקסט ספרותי עשוי ממילים, כלומר מישויות חומריות השונות במהותן ממושגים מופשטים. במובן הרחב, כפי שהתקבל בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית, טקסטואליות היא הקריאה של המציאות כמערכת סגורה של סימנים. הטקסטואליות מתארת את זיקות הגומלין בין טקסטים ורבליים, חזותיים וצליליים. היא חותרת תחת אחדותו ומעמדו האוטונומי של האובייקט האסתטי. … קיראו עוד

טקסט (מחוץ ל-)

מונח המזוהה עם תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה. כל אובייקט בתרבות הוא מבנה לשוני היוצר משמעות ועל כן ניתן לקריאה ולפענוח. היות שהטקסט מוחל על כל האובייקטים בתרבות, "אין דבר שהוא מחוץ לטקסט". משפט זה אינו טוען כי העולם מתקיים רק כשפה, אלא שכל מציאות מובנת לנו באמצעות ייצוגים לשוניים. … קיראו עוד

טקסט קריא/טקסט כתיב

שני מונחים הופכיים המזוהים עם חוקר התרבות רולאן בארת (Barthes) ועם התאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית שלו, שמוצגת ומודגמת במפורט בספרו S/Z (ניתוח סיפורו של בלזק "סארזין" ["Sarrasine"]). ההבחנה המוצעת היא בין טקסט "קריא" – טקסט בורגני הנענה לציפיות הקורא, וטקסט "כתיב" – טקסט חדשני ופרובוקטיבי שאינו נענה למוסכמות ויוצר פרובלמטיזציה ואי-ודאות ביחס לעולם המתואר. … קיראו עוד

ייצוג

תהליך של יצירת זיקה בין הדבר הנעדר (שאותו אנו מייצגים) לבין הדבר הנוכח. הסימן המייצג עומד במקום הדבר האמיתי, הדבר המיוצג. הייצוג הוא כלי שבאמצעותו אנו הופכים את רצוננו לגלוי ולידוע. תהליך זה מתקיים כאשר אנחנו משתמשים בסימנים לשוניים במקום בדבר עצמו. שאלת הייצוג הופכת לסוגיה מרכזית בכל דיון בגבולות השפה, ככלי המשקף את המציאות או מבנה אותה. … קיראו עוד

כוח, כוח-ידע

הקשר בין כוח לידע מופיע כבר בפילוסופיה של פרנסיס בייקון (Bacon) ושל תומס הובס (Hobbes). הפילוסוף מישל פוקו (Foucault), המושפע מניטשה, מבקש לקרוא את המציאות הפוליטית במונחים טקסטואליים; הוא מבליט את הזיקה בין טקסטים לבין הכוח החברתי המייצר טקסטים אלה. הכוח אינו בא מלמעלה ואינו נכפה בידי מוסדות הכוח, אלא מגיע מלמטה, כמצב אסטרטגי המייצר יחסים בין דברים ובורא את הסובייקט בצלמו. הכוח נקשר למצבים של ידע ומתממש דרכם. האמירה הפופולרית "ידע = כוח", משתקפת בתחומי מחקר מגוונים, כגון היסטוריה, תקשורת, ספרות, פמיניזם, לימודים פוסט-קולוניאליים ולימודי תרבות. … קיראו עוד

כלכלה ליבידינלית

מונח שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) לתיאור דחפים המתנגדים לפעולתם של כוחות ההיגיון והשכל. מונח זה מקביל ללא-מודע בתיאוריה של פרויד, אולם הוא בעל גוון רדיקלי, אנרכי ומשחרר יותר. … קיראו עוד

כתיבה, אקריטור

יותר משאנו שולטים בשפה, אנו נשלטים בידיה ובידי הלא-מודע הלשוני שלה, טוען פילוסוף הדקונסטרוקציה ז'ק דרידה (Derrida). הכתיבה היא המשחק שבתוך השפה; היא אירוע יותר מאשר תוצאה, התרחשות יותר מאשר מושג. זוהי הרפתקה רב-קולית, המגלה לכותב יותר מכפי שהוא מוכן לדעת. הכתיבה מבליטה את ההבדלים הנוצרים בתהליך הזרימה החופשית של המשמעות בטקסט. כפועל יוצא מכך הופך הטקסט לישות הטרוגנית המאפשרת קריאות שונות של המציאות, לעתים קרובות קריאות חתרניות. … קיראו עוד

לא-מודע, תת-מודע

מונח הנמצא בשימוש רחב בשפה הטיפולית ובשפה היומיומית. שם התואר "לא מודע" מתייחס לכל פעילות שאינה נוכחת בשדה המודע של הנפש ברגע נתון. כשם עצם, הלא-מודע קשור בטבורו לתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא מתייחס ל"שיטה של הלא-מודע". על-פי פרויד, דרך המלך אל הלא-מודע היא באמצעות ניתוח אופני הופעתו בחלום (פרויד, [1900] 2007). החלום נותן ביטוי למשאלות מודחקות ולא מודעות המאיימות על האני, בעיקר בשל אופיין המיני. אפשר להבחין בין הלא-מודע הפרוידיאני, המתייחס לרמת הפרט, לבין הלא-מודע היונגיאני, המתייחס לשורשים הקולקטיביים של הלא-מודע. על-פי ז'ק לאקאן (Lacan), הלא-מודע מובנה כשפה. שפה זו, שאינה ניתנת לחשיפה, מציינת את הפער, את הפִּרצה, שבין הסיבה הנפשית לבין התסמין. המקום של הלא-מודע הוא המקום שבו נוצרת הפתעה, שבו מורגשת נוכחות של הדבר הנעדר. הלא-מודע מחבר בין הנוירוזה לעולם הממשי; הנוירוזה היא מעין "צלקת" של הלא-מודע. הלא-מודע הוא מפגש שהאני נקרא אליו: מפגש עם הממשי. התת-מודע (או הסמוך למודע) הוא אזור תודעתי סמוי אך נגיש לאני. התת-מודע מופיע למשל בצורת זיכרונות או באמצעות האמנות. המודע הוא תחום הנשלט בידי כוחות ה"אני" והוא נותן ביטוי לעקרון המציאות שבמרכזו חוק השימור העצמי של האורגניזם. … קיראו עוד

לאנג/פארול

שני מושגי יסוד שטבע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure) לתיאור חקר הלשון. הלשון מתקיימת ופועלת בשני מישורים. המישור הראשון הוא השפה, הלאנג: מערכת סגורה של כללים מופשטים, היוצרים את ההיגיון החברתי של השפה. זהו האובייקט של המחקר הבלשני. המישור השני הוא הדיבור, הפארול: הרמה הביצועית של הלשון, האופן המסוים שבו הפרט משתמש בשפה. … קיראו עוד

לימודי מוכפפות

Subaltern, מילולית: בעלי דרגה נחותה, מוכפפים, מוחלשים. מונח ביקורתי בלימודים פוסט-קולוניאליים ובלימודי דרום-מזרח אסיה, שמתייחס לקבוצות המצויות בעמדת נחיתות חברתית ביחס לקבוצות הגמוניות אחרות שבשלטון. קבוצות המוכפפים אינן מלוכדות או מאורגנות. דרכן נחסמת על-ידי הכוחות ההגמוניים והן אינן זוכות לגישה למרכזי הכוח הממסדיים. את המונח טבע התיאורטיקן המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci) בשנות השלושים של המאה ה-20 והוא זכה להמשגה חדשה בהיסטוריוגרפיה ההודית-אמריקאית הביקורתית. זהו מונח מפתח להבנת יחסי הכוחות בין תרבויות הגמוניות מערביות לתרבויות מקומיות של העולם השלישי, שהשתחררו מעול הקולוניאליזם הפוליטי והצבאי אך נותרו בעמדת נחיתות תרבותית ביחס לעולם הראשון. לימודי המוכפפים כוללים בתוכם מגמות שונות. בולטות במיוחד מגמות של התנגדות להיסטוריוגרפיה הקולוניאליסטית, מצד אחד, ולהיסטוריוגרפיה לאומנית אליטיסטית, מצד אחר. … קיראו עוד

מגדר

בשונה מהמיניות, שהנָה סכום התכונות הביולוגיות המגדירות "גבר" או "אישה", המגדר עוסק באופן שבו מובנית ומתפרשת הביולוגיה באמצעות השפה והתרבות. מושג מרכזי בביקורת הפמיניסטית והפוסט-פמיניסטית. לימודי מגדר עוסקים בהבדלים התרבותיים שבין המינים ובאופני הייצוג של זהויות נשיות וגבריות לאורך ההיסטוריה. … קיראו עוד

מדעניות

הנטייה לבחון את המציאות בהתאם לסכמות מושגיות סגורות המשמשות קריטריון בלעדי למיפוי בר תוקף של הידע האנושי. המונח משמש בדרך כלל לתיאור מגמתם של מדעי האדם (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תקשורת, בלשנות) לאמץ שיטות מחקר הנהוגות במדעי הטבע. הנטייה להפוך את המבחן המדעי לעמדת מוצא אידאולוגית הדוחקת החוצה – או מתארת כבלתי סבירות – אפשרויות אחרות של התבוננות, המבוססות על אינטואיציה, יצירתיות או קריאה מטאפורית ופרדוקסלית של המציאות. … קיראו עוד

מהותנות, אסנציאליזם

שיטה בפילוסופיה, הטוענת כי לאובייקטים יש תכונות מהותיות מופשטות המסוגלות להסביר את פעילותם. גילוין של מהויות אלה הוא תכליתה של החקירה המדעית. תפיסה זו מנוגדת לגישה האקזיסטנציאלית, המבליטה את קיומן המזדמן, המקרי, של תופעות במציאות. המהותנות נוגדת גם את ההשקפה הרב-תרבותית, המזוהה עם מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

מודרניות, מודרניזם

מודרניות היא תקופה או תכונה המייצגת את המודרני. המילה "מודרני" מוצאה מן המילה הלטינית המאוחרת – modernus (שנגזרה מן השורש modo – "לאחרונה"). המודרני הוא "המילה האחרונה", הדבר שמשתנה כל העת. המודרניות מבצעת מהלך כפול: היא מקדשת את החדש ובה בעת מכריזה על פרידה הכרחית מן העולם ה"מסורתי", עולם העבר. מבחינה היסטורית, התודעה המודרנית נולדה בשלהי ימי הביניים ערב הרנסנס, התחזקה בעידן התגליות המדעיות של המאות ה-17 וה-18 והגיעה לידי פריחה בתקופת הנאורות (המחצית השנייה של המאה ה-18). בתקופה זו שורטטו קווי המתאר המרכזיים שלה: האמונה באור התבונה, הסגידה למדעי הטבע, ההתנגדות לצורות שונות של דיכוי פוליטי או דתי, הדבקות המשיחית בקדמה והחתירה אל האושר האישי והכללי. השאלה אם המודרניות סיימה את תפקידה ההיסטורי לאחר מלחמת העולם השנייה (כפי שסברו הפוסטמודרניסטים) או שמא היא עדיין בבחינת פרויקט שלא נשלם (כפי שסובר פילוסוף התרבות יורגן הברמאס [Habermas]) שנויה במחלוקת ומעוררת פולמוסים תרבותיים ערים. המונח מודרניזם מכוון בעיקרו לסגנון בספרות ובאמנות שרווח בתקופה המודרנית (1950-1850). סגנון זה, הנוטה להפשטה ולפירוק עולם הצורות של העבר, מנוגד לריאליזם והוא רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. … קיראו עוד

מותג, מיתוג

סימן או שם המזוהה באופן בלעדי עם מוצר או עם פירמה. המוצר בשמו הפרטי. ייחוס תכונות ייחודיות לאובייקט שהוא חלק מתוך קטגוריה כללית. פעולת המיתוג שנוקט המפרסם נועדה ליצור למוצר בולטות, זיהוי והתבחנות. המיתוג הוא פרקטיקה שיווקית היוצרת דפוסי פעולה רגשיים ותרבותיים. אלה יוצרים הבניה של הניסיון החברתי. ההון הסימבולי האצור במותג הופך אותו לסוכן מרכזי של תקשורת. … קיראו עוד

מטא-היסטוריה

כינוי לתאוריה המבקשת להשיב על השאלה, מהי משמעות ההיסטוריה? בתפיסה המסורתית, המדובר במכלול של גישות החותרות לחשיפת הדפוסים הכללים ביותר של מהלך האירועים, תוך הצבעה על החוקיות השלטת בהם. בתפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית, מדובר בהנחה כי כל כתיבה של ההיסטוריה היא כתיבה על ההיסטוריה, כלומר הכרעה נרטיבית בדיונית כיצד יש לספר את הסיפור ההיסטורי; מהי נקודת התצפית של ההיסטוריון? מהי השקפת עולמו כמספר? ועוד. … קיראו עוד

מטאפיזיקה

מטאפיזיקה היא ענף בפילוסופיה העוסק בחקר המציאות שמעבר לנראה ולניסיוני. המטאפיזיקה עוסקת בממשות של העולם מנקודת מבטה של התבונה, ויש לה שלוש מטרות מרכזיות: (א) לגלות את טבעו האמיתי של העולם; (ב) לברר מהי הסיבה לקיומו; (ג) לבחון מהו מקומו של האדם בתוך העולם. משום שנטיותיה חובקות עולם, המטאפיזיקה מבקשת לבנות שיטות כוללות המסבירות את המציאות ומנסות לרדת לחקרהּ. הנחת היסוד היא כי באמצעות התבונה והאינטלקט ניתן לגלות את טיבו של העולם וכי לצורך כך יש לסמוך על ידע שמקורו בנתוני החושים. כדוגמה לתפיסה מטאפיזית אפשר להביא את שיטתו של פרידריך הגל (Hegel), שלפיה העולם הוא ישות תבונית ששליחותה ההיסטורית נשלמת ככל שהיא מתקרבת לידיעת עצמה. הביקורת על המטאפיזיקה מתחילה כבר בשיטתו הטרנסצנדנטלית של עמנואל קאנט (Kant), שלפיה לא ניתן לדעת באמצעות התבונה את "העולם האמיתי" שמעבר לנראה. ניטשה, שמלעיג על המטאפיזיקה, מזהה בה את המחלה האירופאית בהא הידיעה: מחלת התבונה והקִדמה המדומה. ההתנגדות למטאפיזיקה מאפיינת גם זרמים בפילוסופיה האנליטית (למשל, לודוויג ויטגנשטיין "המאוחר", ריצ'רד רורטי, נלסון גודמן) וזרמים בפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית (ז'ן בודריאר, ז'ק דרידה ואחרים). … קיראו עוד

מטאפיזיקה של נוכחות

מטבע לשון שבו משתמש הפילוסוף ז'ק דרידה (Derrida) כדי לתאר באופן ביקורתי את נטייתה של הפילוסופיה המערבית להניח את קיומו ואת נוכחותו של מרכז מטאפיזי וטרנסצנדנטלי המקנה משמעות לשיח. דרידה רואה במהלך זה מעין געגועים נוסטלגיים לנוכחות מטאפיזית שאפשר לראות בה אמת, מקור, סימן, אלוהים וכדומה. … קיראו עוד

מטא שפה, שפת-על

בסמנטיקה הפורמלית, שפה המשמשת כדי לתאר שפה אחרת, בין אם זו שפה טבעית ובין אם שפה פורמלית. המטא-שפה עוסקת בחוקים ובמבנים הסימבוליים שבונים את שפת המושא. היא חוקרת את אופני בניית המשמעות ואת חוקי הפענוח והפרשנות של שפה זו. מטא-שפה נבדלת משפת המושא בכך שהיא מופשטת וכללית יותר. … קיראו עוד

מיעוט, ספרות מיעוט, ספרות מינורית

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

מכונה

מיוונית: מתקן. מנגנון אשר מורכב ממערכת של חלקים יסודיים (מכונות פשוטות), ונועד לבצע עבודה תוך חיסכון באנרגיה או בזמן. המכונה היא עדות לאינטליגנציה האנושית, ליכולת לשלוט בטבע ולנצלו לצורכי האדם. הדיאלוג בין האדם למכונה היא עתיקת יומין ומובילה מן העידן הפרה-היסטורי ועד ל"מכונות החושבות" בעידן הדיגיטלי של ימינו. הסימביוזה והתלות הגוברת בין האדם למכונה מייצרות את "הפילוסופיה של המכונה". זו ניכרת בשטחים רבים: תיעוש המוני, אדריכלות, אינטרנט, גלובליזציה, היי-טק ועוד. פילוסופיה זו משקפת מציאות שנויה במחלוקת המגדירה מחדש את האדם. … קיראו עוד

מלנכוליה

בהגדרה הקלינית, ייצוג כאוב ומענג של אובדן. המלנכוליה היא כאב שהותק ממקורו הראשוני והפך מושא לייצוג משני, באמצעות תגובה הכרוכה בייסורים ובתשוקה. המלנכוליה ממירה את האובדן הממשי בתחליף דמיוני. תחליף זה מעורר תחושה פרדוקסלית של יגון ושמחה שנחווית בעוצמה ובעונג. ברמה התרבותית, זוהי אלגוריה המתארת את פירוק שרשרת הסימון: הופעתם של מסמנים חליפיים למסומן האחד המייצג את האחדות האבודה. המלנכוליה היא תוצר מובהק של רוח העידן הספוג בנוסטלגיה מתמדת למקור בלתי ידוע או לשלמות נעלמה. התבוננות ביקורתית תחשוף את קיומה של תרבות הצריכה והמדיה כתרבות מלנכולית – תרבות היוצרת באמצעות הראווה תחליפים דמיוניים לאובדן הבית (האב) הממשי. … קיראו עוד

מפנה לשוני

המונח "מפנה לשוני" קשור באותן גישות בפילוסופיה המערבית הטוענות כי השפה או השיח קובעים את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת; הטענה היא כי גבולות "האמת" הם גבולות השפה שמתארת אותה. נציג בולט של "המפנה הלשוני" הוא הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein). ספרו חקירות פילוסופיות (1953) הוא דוגמה מובהקת לגישה זו. נציג אחר המזוהה עם הגישה הוא הפילוסוף ריצ'רד רורטי (Rorty), שערך קובץ מסות שכותרתו המפנה הלשוני. … קיראו עוד

משחקי לשון

מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein, 1889-1951) המערער על ההנחה המסורתית כי השפה היא "תמונה של העולם", כי תפקידה לתאר אובייקטים מהותיים, נצחיים, בתוכו. לדעת ויטגנשטיין, אין מערכת אחת המאפיינת את השפה; הבנת המציאות כרוכה בהבנת כללי תפעול שונים המתווים את מסגרת ההבנה ומעניקים לה את משמעותה. השפה היא מעין "תיבת כלים" שנבחנת באמצעות כושרה, שימושיה וביצועיה. עמדה פילוסופית פרגמטיסטית זו קושרת ידיעה עם ביצוע ורואה את הגדרת האמת ביחס לידיעתם של כללי תפעול הקרויים "משחקי לשון". … קיראו עוד

משמעות

המילה משמעות היא אחת המילים הנפוצות אך השנויות ביותר במחלוקת בתולדות התרבות. מסתמנות שתי גישות למושג: האחת טוענת כי משמעות היא היחס בין המילה לבין האובייקט (הלא מילולי) שעליו היא מצביעה. לגרסה זו, שראשיתה בפילוסופיה, ממשיכים מודרניים רבים: פוזיטיביסטים לוגיים, כגון ברטרנד ראסל (Russell) ולודוויג ויטגנשטיין (Witgenstein) "המוקדם", פילוסופים אנליטיים, כגון א"ג' אייר (Ayre) ואחרים. הגישה האחרת טוענת כי משמעות אינה ניתנת לתיקוף מתוך המבנה הלשוני עצמו; יש לתור אחריה בעולם של מוסכמות תרבותיות, הקובע את האופן שבו אנו מבינים ומפרשים את העולם המילולי הפנימי. בעמדה זו מחזיקים פילוסופים כגון וילארד ון אורמן קווין (Quine), פייר דוהם (Duhem), ויטגנשטיין "המאוחר", ואחר-כך גם תומס קון (Kuhn), ז'ק דרידה (Derrida) ואחרים. טענתם היא כי משמעות מופקת מהקשרים רחבים יותר כגון מושג הפרדיגמה אצל קון, "משחקי לשון" אצל ויטגנשטיין, ההבדל (דיפראנס) אצל דרידה ועוד. בפילוסופיה האקזיסטנציאלית (סארטר) משמעות מוגדרת כפריָיהּ של בחירה אישית, אינדיווידואלית וסובייקטיבית המתרחשת "כאן ועכשיו". בחירה זו מגדירה את הסובייקט ומעניקה משמעות אותנטית לחייו. … קיראו עוד

משפט (גישה ביקורתית), לימודי משפט ביקורתיים

גישה ביקורתית ללימודי משפט, המשמשת חלופה לשיח המשפטי הליברלי הרווח. גישה בעלת השלכות רב-תחומיות בשטחי תרבות שונים: משפט, שפה, תקשורת, ספרות, פילוסופיה ועוד. הנחת היסוד של לימודי המשפט הביקורתיים היא שהמציאות אינה נתונה לנו במישרין, אלא נקלטת מלכתחילה כהבניה תרבותית. על-פי גישה זו, מערכת החוק היא שפה הדורשת פרשנות ופענוח. הגישה רואה במקרה המשפטי (Case Study) מערכת הטרוגנית, שבה אסטרטגיות נרטיביות וטקסטואליות שונות מתנגשות זו בזו במסגרת רב-תרבותית רחבה. … קיראו עוד

נאורות

תפיסת עולם תרבותית שנולדה במאה ה-18, המכונה גם "עידן האורות" ו"עידן ההשכלה". הנאורות ראתה בתבונה את מהות האדם ואת תעודתו. היא הצביעה על התבונה כמכשיר מרכזי לשחרור מדעות קדומות ומאגואיזם כוחני. לדידה, התבונה מאפשרת ליחיד ולכלל להשתית את חייהם על עקרונות אוניברסליים, מדעיים וביקורתיים. הפילוסופיה ההומניסטית של הנאורות הציגה פרויקט של שחרור אוטופי שדגל בסובלנות ובקדמה. ערכים אלה זכו לביטוי פילוסופי, מוסרי, פוליטי ואסתטי. פרויקט הנאורות, המזוהה לעתים קרובות עם המושג "מודרניות", הוא מושא להזדהות או לפולמוס. עמנואל קאנט הוא הפילוסוף הגדול של הנאורות, והוגים כגון קרל מרקס מן המאה ה-19 ויורגן הברמאס מן המחצית השנייה של המאה ה-20 יכולים להיחשב ממשיכי דרכה. השיח הפילוסופי בן זמננו דן בלגיטימציה של הנאורות, בהישגיה ובמחדליה. השקפת העולם הפוסטמודרנית נודעה בביקורתה על פרויקט הנאורות. … קיראו עוד

ניאו-

תחילית שפירושה חדש, ואשר משמשת לציון מוצרים, זרמים, סגנונות ואידאות. מוצרים הזוכים לתווית ניאו יוצרים: (א) מחויבות לחדש, למעודכן ולאופנתי; (ב) מודעות לעובדה שהחדש הוא מִחזור של מגמה קודמת בתרבות; (ג) הצגת החידוש שבישן, כלומר הבעת אי-אמון בחדש הרדיקלי; (ד) נוסטלגיה חזקה אל העבר ומודעות למורכבות השכבתית של ייצוג הזמן בתרבות. … קיראו עוד

ניגוד הופכי, ניגוד בינארי

מונח מרכזי בלוגיקה הדיאלקטית. יחס הופכי ובלעדי בין שני קטבים כגון מינוס/פלוס במעגל חשמלי, 0/1 בשפה הדיגיטלית של המחשב, סינכרוני/דיאכרוני בבלשנות הסטרוקטורלית, מסמן/מסומן בתורת הסמיוטיקה, טבע/תרבות באנתרופולוגיה, סובייקט/אובייקט בפילוסופיה ועוד. שני הקטבים הדיאלקטיים מהווים שלמות אחת שנוצרת מתוך המתח המתמיד והבלעדי שבין הניגודים. … קיראו עוד

נשגב/יפה

שתי קטגוריות אסתטיות המגדירות אובייקטים המייצרים עונג. קטגוריות פילוסופיות ותרבותיות היוצרות קריאה נבדלת של המציאות: היפה הוא חוויה של רגש ושל דמיון, התחומה בגבולות השיפוט הרציונלי ומטרתה להפיק עונג ללא מטרה שימושית כלשהי. הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת. בניגוד לחוויית היפה, התואמת את גבולות הניסיון האנושי, הנשגב פונה אל העל-אנושי ואל הבלתי ניתן להגדרה. הנשגב נוגע באלימות של הממשי ומתכתב עם יצרי המוות. … קיראו עוד

סטרוקטורליזם

מתודה בינתחומית המתייחסת לטבע התרבות, לאופי הפעילות התקשורתית ולהתנהגותם של סימנים בתחומים שונים של מדעי האדם. הסטרוקטורליזם בוחן את התרבות על-פי מודלים אובייקטיביים ומדעיים. הטקסט נתפס כנושא משמעות קבועה. תפקידה של התיאוריה הוא לאתר סטרוקטורות עומק בלתי משתנות או כלים צורניים ואוניברסליים המשקפים את השכל האנושי ואת כשירותו הלשונית. הנחת היסוד היא שהמודל הסטרוקטורליסטי, המעוגן בהתנהגות הלשונית, ישים גם בתחומים אחרים – חברתיים, תקשורתיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים. … קיראו עוד

סטרס, דחק

תגובה רגשית חזקה לסביבה אשר הסימפטומים שלה הם בין השאר חרדה, ייאוש, כעס, עוינות והערכה עצמית ירודה – תגובה המערערת את מנגנוני הוויסות הפנימיים של האורגניזם. הסטרס נוצר בתגובה לגורם תוקפני המצוי בסביבה: מערכות של כוח העוסקות במעקב, במבחן, בפיקוח או באכיפת שינויים. בתנאים תרבותיים מסוימים הסטרס הוא תגובה רצונית המבליטה שליטה במצב ורצון לחצייה של גבולות מקובלים. הסטרס מתגלה ברמה הסובייקטיבית והאינטימית, ואולם הוא נובע מחרדה קולקטיבית, פרי ההבניה התרבותית של התקופה: תגובה לאווירת הלחץ והגודש שמייצרת חברת הטכנולוגיה של זמננו. … קיראו עוד

סימן

מונח מרכזי בתחום השפה והתקשורת. סימן יכול להיות טבעי או תוצר של הסכמה חברתית. במובנו הטבעי, הסימן הוא דבר או תופעה הגורמים לנו לזהות דבר אחר. לדוגמה, שמים אפורים מסמנים גשם מתקרב. ניתן לתאר את הסימן הטבעי גם כסימפטום, כחלק בלתי נפרד מן האובייקט המציאותי. כאן נוצר יחס של ייצוג ישיר והכרחי של התופעה: חום הוא סימן למחלה, אך הוא גם הייצוג הממשי של המחלה. סימן הוא גם אות (סיגנל) שנוצר במכוון כדי לייצג משהו. האדם שאליו מכוון הסימן אמור לדעת מה הוא מסמן. הסימן במובן זה הוא רצוני, מוסכם וברור. לדוגמה, אור אדום ברמזור. הסימן המוסכם יכול להיות גרפי (מילה כתובה למשל), קולי או חזותי. הסימן יכול להיות סמל, בדרך כלל חזותי, לרעיון כלשהו (למשל, מאזניים = צדק). על-פי הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), הסימן-סמל איננו לחלוטין שרירותי, בעוד הסימן הלשוני, הסימן-האות, הוא לחלוטין שרירותי. ניתן להבחין בין סימנים ורבליים (מילוליים) לבין סימנים שאינם ורבליים. הדגל, למשל, אינו רק מילה אלא גם אובייקט; סימני הדרך נקראים כתבנית גרפית. הסימנים (המילוליים והלא-מילוליים) הם חלק ממערכת כוללת – השפה. משמעותם של הסימנים נוצרת בתוך מערכת עקבית של הבדלים, מתוך יחס אל סימנים אחרים בשפה. לדוגמה, דגל מסוים אינו מובן אלא רק בתוך שיטת סימון העוסקת בדגלים – סימנים אחרים. … קיראו עוד

סינכרוניות/דיאכרוניות

צמד ניגודים שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), ומציין שני תחומים בחקר הבלשנות. הבלשנות הסינכרונית מתבוננת בשפה כמבנה כפי שהוא, ברגע נתון בהיסטוריה. לעומת זאת, הבלשנות הדיאכרונית מתבוננת בשפה כמערכת המתפתחת לאורך ציר של זמן. דה סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני משום שלדעתו הוא חושף את המבנה הבסיסי של חוקי השפה (דה סוסיר, [1916] 2005). … קיראו עוד

סינקדוכה

מונח מן הרטוריקה הקלאסית שמשמעותו ביוונית "להבין דבר אחד עם דבר אחר". הסינקדוכה היא מקרה פרטי של מטונים, שבו משתמשים בציון דבר אחד כדי לתאר דבר אחר. הסינקדוכה משתמשת בחלק כדי לציין את השלם, או להפך. לדוגמה, הצירוף "ידיים עובדות" או "ראשים" משמש לציון פועלים שכירים (השלם), והשימוש במונח "החוק" (השלם) משמש לעתים כדי לציין קצין משטרה (חלק). הסינקדוכה היא אחת מארבע צורות היסוד של השפה הפיגורטיבית, בצד המטאפורה, המטונים והאירוניה. … קיראו עוד

סינרגיה

מיוונית: סינ-ארגוס, עבודה ביחד. בנצרות – האמונה שהישועה של היחיד מושגת בעזרת שיתוף הפעולה בין הרצון האנושי לבין רוח הקודש. במינוח העכשווי, המושפע מרוח הניו-אייג', הטענה כי ההשפעה המשותפת של חומרים נבדלים (למשל סמים, תרופות) גדולה יותר מהשפעתם בנפרד. טענה דומה גורסת כי במקרים מסוימים השלם גדול מסכום מרכיביו. בני אדם, למשל, המונעים על-ידי אינטרסים וצרכים שונים, יכולים לצאת נשכרים באופן לא מודע מחיבור הכוחות והאנרגיות שלהם. … קיראו עוד

סיפור-על, נרטיב-על

מונח המזוהה עם הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). תיאוריה טוטלית המציעה הסבר בעל תוקף אוניברסלי למציאות. אחד המונחים הביקורתיים המרכזיים של השיח הפוסטמודרני. … קיראו עוד

סמיוטיקה, סמיולוגיה

מיוונית, Semeion משמעו "סימן". הסמיוטיקה היא המדע הכללי של הסימנים. היא עוסקת בעקרונות הכלליים המונחים ביסוד המבנה של הסימנים ובטיב השימוש בהם כשדרים. זהו מדע הלומד את אופן הייצור והפרשנות של סימנים. הסמיוטיקה בוחנת את האופן שבו מיוצג או מפורש אובייקט אחר, אשר עשוי לעתים להיות סימן בפני עצמו. הסמיוטיקה היא דרך מרכזית לחקירת הממד הסימבולי של המציאות האנושית-תרבותית ושל המציאות הלוגית (שאינה מנוסחת באמצעות הלשון הטבעית). זהו מדע רב-תחומי החוקר את התהליך התקשורתי של סימון (Signification) ויצירת המשמעויות בתחומים שונים ובמערכות סימנים שונות. את יישומיו נמצא בהקשרים רבים: תרבות, תקשורת, כלכלה, אמנות, פסיכואנליזה, אנתרופולוגיה, בלשנות, מיתוס, חיי היומיום. יישומים נוספים נרשמו בחקר הפמיניזם, המרקסיזם, חקר האידאולוגיות ועוד. המונח "סמיולוגיה", המופיע אצל פרדינן דה סוסיר (de Saussure) ואצל רולאן בארת (Barthes) "המוקדם", מתייחס לשימוש בסימנים של הלשון הטבעית בלבד. … קיראו עוד

עודפות, יתרות

עודפות (Redundancy): מרכיב באקט תקשורתי. קוד או סמל שאינו מוסר מידע חדש, אלא חוזר על הידוע. בתורת המידע: שימוש בעודף של אותות בתהליך התקשורתי כדי להתגבר על רעש ולהבטיח העברה תקינה של המסר. מונח קרוב הוא המונח יתרות (גודש, Excess). בניגוד למונח הראשון, המשמש בהקשרים של תקשורת ושל קיברנטיקה, היתרות מוסבת אל התרבות. היא מזוהה עם הפילוסופיה של ז'ורז' בטאיי (Bataille), שראה בהתנסות בגודש וביתרות חוויה פורצת גבולות, מסע אל קצה האפשרי, המפגיש את הסובייקט עם "ההתנסות הפנימית". על-פי התיאוריה הפוסטמודרנית של ז'ן בודריאר (Baudrillard), העודפות מאפיינת את חברת הצריכה והמדיה ומבליטה את המסרים המוקצנים וההיפר-ריאליסטיים המפעילים אותה. … קיראו עוד

עולם האמנות

מונח בתחום האסתטיקה והסוציולוגיה של האמנות, המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ארתור דנטו (Danto, 1964) וג'ורג' דיקי (Dickie, 1984). ההנחה כי אי-אפשר לאפיין יצירות אמנות באמצעות תכונות או מהויות פנימיות: השיפוט האמנותי נוצר על-ידי קואליציה של גורמים הפועלים בשדה האמנות, כגון יצרני אמנות, אוצרים, מנהלי מוזיאונים, מבקרי אמנות, צרכני אמנות ועוד. אנשים אלה, הרוקמים ביניהם קשרים רופפים, יוצרים מרחב או שדה שיח הקובע את הטעם האסתטי ומכריע בשאלות של הערכה אמנותית. … קיראו עוד

פדגוגיה ביקורתית

אסכולה בתחום החינוך וההוראה המניחה כי כל סיטואציה חינוכית ולימודית היא חלק בלתי נפרד מתפיסה ביקורתית של התרבות. הפדגוגיה הביקורתית מבקשת ליצור דגם חינוכי שידגיש את האופי הפוליטי-חברתי של ייצור הידע. אסטרטגיה של "חציית גבולות", שהציע פילוסוף החינוך הנרי ג'ירו (Giroux), משלבת בין המגמה האוטופית המתקנת של המודרניזם לבין המגמה הפלורליסטית של הפוסטמודרניזם; המטרה היא להפוך את הסיטואציה החינוכית ל"ניסיונות חיים" ול"סיפורי תרבות" הנדונים בכיתה. … קיראו עוד

פוזיטיביזם

תיאוריה פילוסופית מרכזית במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. התיאוריה טוענת כי ידע הוא מה שניתן לאשש באמצעות מתודות מדעיות. הידע מושתת רק על מה שניתן להתנסות בו באמצעות החושים. העובדות הן המושא היחיד של הידע. יש המייחסים את תחילת הפוזיטיביזם לפילוסוף פרנסיס בייקון ולספרו Novum Organun משנת 1620, אולם כתופעה מודרנית, הפוזיטיביזם נולד בפילוסופיה ההתפתחותית של אוגוסט קומט (Comte, 1851-1854) והוא מזוהה עם ממשיכי דרכו במאה ה-20. המדע החדש שייסד – "הפילוסופיה הפוזיטיבית" – הוא בעת ובעונה אחת תיאוריה של ידע, תורת הכרה ופילוסופיה התפתחותית של מדע ההיסטוריה. לדעתו, האנושות בשלה לעבור מן השלב התיאולוגי, דרך השלב המטאפיזי החילוני, אל השלב הפוזיטיביסטי הנוכחי, שבו עיקר הדגש אינו מושם על חקירת מהותן של התופעות אלא על הבנה וניסוח של החוקיות השלטת בהן. הפוזיטיביזם מבקש לגלות חוקים אוניברסליים שלפיהם פועל העולם באמצעים ניסיוניים, תוך שימוש בכללי היסק לוגיים; התואר "ידע" יאה לתוצאות ההתבוננות בעולם הטבע, לאחר שאלה עברו תהליך של אישוש ותיקוף באמצעות ניסויים מדעיים. האוטופיה של הפוזיטיביזם, על-פי קומט, היתה לייסד מעין דת "חיובית" של האנושות החילונית – דת המעוגנת במיתוס התבונה והקִדמה. … קיראו עוד

פונדמנטליזם ליברלי

מונח ביקורתי שנועד להבליט את כינונו של פונדמנטליזם חילוני "נאור" בעל השפעה גדולה על אורח חייו של האדם המערבי בעידן הקפיטליזם המאוחר. הנאורות הקנאית מבליטה את עיקרי האמונה הרציונליים שעליהם מבוסס הקפיטליזם העכשווי: אינדיווידואליזם, תחרות חופשית, אינסטרומנטליזם ועוד. הפונדמנטליזם הליברלי מתעלם מן ההבדלים התרבותיים, המקטינים באורח ניכר את שוויון ההזדמנויות הממשי העומד לרשותם של משתתפי המשחק החברתי. … קיראו עוד

פוסט-

אחד מסימניה המובהקים של התרבות העכשווית הוא אופן קיומה והגדרתה העצמית כהליך החורג מעבר לעצמו. התחילית "פוסט" רומזת כי גם ללא קשר להמשך אפשרי (כגון "פוסטמודרניזם", "פוסט-פמיניזם", "פוסט-קולוניאליזם", "פוסט-סטרוקטורליזם") מה שמאפיין את התרבות העכשווית הוא חוסר אמון מצדה בהווה; תחת זאת היא מאמצת הליך של שינוי ואיחור (delay), ההופך את ה"פוסט" למעין ערך בפני עצמו, מנטרה רווחת, מטאפורה לחשיבה הבלתי בטוחה של התרבות בימינו. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (אתיקה)

אחת הטענות הרווחות כנגד תפיסת העולם הפוסטמודרנית גורסת כי היא אינה מאפשרת עמדה אתית, שיפוט מוסרי או סולידריות אנושית. טענה זו מעוגנת בהנחות הבאות: (א) ההנחה בדבר הממד הכאוטי, הניהיליסטי והמפרק של הפילוסופיה הפוסטמודרנית – הנחה המצביעה על הבלטת הממד האינדיווידואלי בפילוסופיה זו על חשבון הממד הסולידרי של המציאות; (ב) ההנחה בדבר התרוקנותה של השפה […] … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (בפילוסופיה)

מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות. … קיראו עוד

פוֹעֲלוּת (סוכנות), מבנה

הפעולה האינדיווידואלית והאוטונומית היא פועלות ש"דרכה" פועל הסובייקט. ואולם פעולה זו מושפעת מן המבנה של הסדר החברתי שקובע את אופייה. דוגמה ליחס בין פועלות למבנה היא תיאוריית "היד הנעלמה" של הכלכלן הליברלי אדם סמית (Smith): הטענה כי פעולות אוטונומיות המבוצעות על-ידי פרטים מצייתות לחוקיות כלכלית בלתי מורגשת, היוצרת תיאום ואיזון בין ביקושים והיצעים. … קיראו עוד

פטריארכיה, פטריאכליות

שלטון האב בתרבות. באנתרופולוגיה, השלטון האבסולוטי של "זקני השבט" ב"אחרים" – הצעירים, הנשים והילדים שתחת חסותם; בנצרות, מוסדות הדת. החל משנות השבעים של המאה ה-20 עומדים מונחים אלו במרכז הביקורת הפמיניסטית: הטענה כי העיקרון המארגן של התרבות מושתת על שליטה והעצמה של הגבר ועל ניצול ודיכוי האישה. ביקורת נוקבת נמתחת על מציאות שבה לגבר יש גישה למשאבים ולנכסים ממשיים וסימבוליים בעוד הנשים מופלות לרעה בכל מערכות החיים: בפוליטיקה, בחברה, באמנות וכן הלאה. הפרויקט הפמיניסטי מבקש לערער את הסדר הפטריארכלי המושתת על יחסי ניצול וכוח. … קיראו עוד

פמיניזם/פוסט-פמיניזם

השיח הפמיניסטי מתמקד בחוויה הנשית בתרבות, בניסיון לבסס מודל חדש של קריאה וכתיבה, התנהגות וניתוח, לנוכח התרבות הפטריארכלית הגברית. בתפיסה זו, ה"אישה" מופיעה כקטגוריה מאוחדת וקוהרנטית, ולכן ניתן לתאר את פעולתה ודרכי ייצוגה ברמה המינית, הפוליטית, התרבותית והאמנותית. ניתן לזהות שלב זה של הפמיניזם עם המודרניזם, מכיוון שבשני המקרים ישנה חתירה למהפכה רבתי: הריסת הנרטיב הגברי הקיים לטובת נרטיב מסוג חדש המקנה לנשים זכויות שוות וקורא מחדש את תרומתן הייחודית והמרכזית לתרבות. השיח הפוסט-פמיניסטי נקט עמדה ביקורתית ביחס להנחות אלה. מושג הנשיות נתפס כהבניה תרבותית והיסטורית ולא כקטגוריה אוניברסלית מהותנית. שיח פמיניסטי רדיקלי זה, שהתפתח מתוך דיאלוג עם תחומי דעת אחרים כגון לימודי מגדר, לימודי תרבות, לימודים פוסט-קולוניאליים ועוד, פנה לעסוק באישה כסובייקט היסטורי המשקף הבדלים של גזע, מעמד, מגדר, צבע, לאום וכן הלאה. במישור הפופולרי, הפוסט-פמיניזם מציין עמדה ביקורתית המופנית כנגד דור שלם של פמיניסטיות שבודדו את האישה מן ההקשר המשפחתי והחברתי (הזכות לבית, למשפחה, לילדים) והציבו את ה"סינגל" כמופת בלעדי; ואולם לעמדה זו אורבת סכנת הניכוס על-ידי החשיבה הפטריארכלית המסורתית, זו שהפרויקט הפמיניסטי המקורי יוצא נגדה. … קיראו עוד

פנאופטיקון

טכנולוגיה של בקרה ופיקוח. מונח מרכזי בביקורת התרבות של מישל פוקו (Foucault). ה"פנאופטיקון" – תוכנית ארכיטקטונית שנותנת מענה לבעיות של פיקוח, משמעת ומעקב אחר ציבור גדול של אנשים – הוא המצאה אופיינית, פרי הרציונליזם של המאה ה-18, שהציע הפילוסוף ג'רמי בנתהם (1748-1832 ,Bentham) בספר שנשא שם זה (Bentham, [1787] 1995). בשיח הפוסט-סטרוקטורליסטי: מנגנון של פיקוח ודיכוי, גלוי או סמוי, שקיומו נמשך מן הרציונליזם המודרני ועד לקפיטליזם הליברלי של ימינו. … קיראו עוד

פעולה קומוניקטיבית

מונח מפתח בתורתו של הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). המונח נועד לספק בסיס ערכי לניתוח של נורמות ההבנה האפשריות בחברה. הפעולה הקומוניקטיבית יוצרת את הבסיס לדיבור רציונלי בספֵרה הציבורית. מטרתה היא הבנה בין בני אדם: שיח חופשי בין אנשים רציונליים ואוטונומיים, משוחררים מחרדות, דעות קדומות ובורות, השואפים לשיתוף פעולה. זוהי האידאה המורשת של המין האנושי: כינונו של דיאלוג תבוני בתוך מרחב הניסיון האנושי. הביקורת על עמדה זו טוענת כי מדובר בפרויקט אוטופי המנותק מאינטרסים ממשיים ומקהילות השיח והזהות שהדוברים משתייכים אליהן. בפועל יש לצפות כי הדיאלוג האידאלי בין הצדדים יופרע על-ידי גורמים חיצוניים כגון פחד, הזדהות, אי-ידיעה וכדומה. … קיראו עוד

פעולת דיבור

גישה בתחום הפילוסופיה של הלשון. התיאוריה של "פעולת דיבור", המזוהה עם פילוסוף הלשון ג'ון אוסטין (Austin) ומאוחר יותר עם מפעלו של ג'ון סירל (Searle), עוסקת בשאלה כיצד היגדים לשוניים מציגים פעולות בהקשרים שונים. ביסוד התיאוריה עומדת ההנחה כי הדיבור הוא פעולה שמשמעותה מובנת באמצעות ההקשר הביצועי שלה. ההבחנה המרכזית שמוצעת היא בין המשמעות, מנקודת מבטו של הדובר (speaker), לבין המשמעות הלשונית. הבחנה זו תורמת לאפיון הקומוניקציה כסדרה של כוונות (Intentions) וציפיות. התיאוריה של פעולת הלשון עוסקת בעיקר בלשונו של הדובר, באופן הביטוי של כוונותיו ובדרכים שאנו מתוודעים אליהן. היגד נתפס כפעולת דיבור אם הפונקציה המרכזית שלו היא שינוי במצבו של המתַקְשֵׁר. … קיראו עוד

פרגמטיקה

Pragma – מיוונית: פעולה, ניסיון. ענף בבלשנות המתמקד בדובר ובאופן שבו ההקשר של המבע משפיע על ייצור המשמעות. הפרגמטיקה מניחה כי אין להגביל את משמעות המבע הלשוני למשמעות המקובלת של המילים בשפה. יש לבדוק את ההקשר – מערכת האמונות והציפיות שיש למוען ביחס לנמען (ולהפך) – ועל-ידי כך לגלות את משמעות הטקסט. הפרגמטיקה היא היחס בין צורות לשוניות לבין משתמשים לשוניים. היא עוסקת אפוא בטקסט נוסף שאינו נאמר בגלוי, אף כי הוא הציר המרכזי שעליו נתלית המשמעות. בכך מתבדלת הפרגמטיקה משני ענפים גובלים בחקר השפה – הסמנטיקה והתחביר. הסמנטיקה חוקרת את האופן שבו מילים מתייחסות לדברים בעולם; היא מתחקה אחר המשמעות המוצפנת בשפה. התחביר הוא ענף בבלשנות החוקר את המבנים המקשרים בין הצורות הלשוניות. … קיראו עוד

פרדיגמה

מערכת הנחות ומושגי יסוד המגדירה את עמדתה של קהילייה מדעית בתקופה היסטורית נתונה ביחס למושאי החקירה, ואופני הפרשנות הלגיטימיים שנגזרים מקיומה ההיסטורי והמוסדי של עמדה זו. המושג מזוהה עם פילוסוף המדע תומס קון (Kuhn) וספרו רב ההשפעה המבנה של מהפכות מדעיות (קון, [1962] 2005). טענתו המרכזית: הפרדיגמה היא סך "ההישגים המדעיים המוכרים באופן אוניברסלי ומספקים מודל של פתרון בעיות לקהילייה של עוסקים בתחום". … קיראו עוד

פרפורמנס, פרפורמטיביות

פרפורמנס – מופע, הצגה, ביצוע. הפרפורמנס הוא פעולה או סדרת פעולות דרמטיות, צליליות או מילוליות, המבוצעות בזמן ובמקום נתון מול קהל. אמנות המופע, המשלבת תחומי מדיה שונים, נעשתה בולטת החל משנות השישים של המאה ה-20, אך הפרפורמנס היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מן התרבות, מימי יוון העתיקה ועד לפרפורמרים בזירת המדיה והרוק העכשווית. המופע מבליט מרכיבים חזותיים וגופניים על חשבון המרכיבים הקוגניטיביים. תבנית זו מופיעה בתקשורת בין-אישית, בחיי היומיום, בתקשורת ההמונים, בדרמה החברתית, בפולחן הדתי ובאמנויות (תאטרון, מיצג ועוד). הז'אנרים הפרפורמטיביים מורכבים מצירופים של משחק חופשי (Free Play), משחק מובנה (Game) וטקס (Ritual) שחוקיו והתפתחותו קבועים מראש. לפעולה הפרפורמטיבית משמעות ייחודית: זוהי פעולה תקשורתית רב-תחומית שבה המשמעות היא תוצאה ישירה של הצגה, הופעה, אלתור או ביצוע. לשון פרפורמטיבית היא לשון המנכיחה את עצמה ומעניקה קיום לדברים שהיא קוראת בשמם; לשון זו אוכפת את החוק הנסתר שבשמו היא דוברת. … קיראו עוד

צפון/דרום

ציון גיאוגרפי המשמש כמטאפורה מקובלת לפערים חברתיים ותרבותיים בחברה. "צפון" ו"דרום" מתארים זהות או מציירים התפלגות חברתית, מעמדית ותרבותית. מציאות זו מתקיימת במקומות שונים ברחבי העולם: "הצפון" הוא לרוב עשיר, מפותח ויוקרתי, ואילו "הדרום" הוא עני, לא מפותח ומוזנח. הקיטוב הבינארי צפון/דרום מסמן את הקשר בין אורח החיים, תנועות ההון והאדריכלות בשיח העכשווי. … קיראו עוד

קונטקסט, הקשר

הנסיבות שבהן נוצרים ומתפרשים הסימנים בתרבות. ההנחה כי סימנים אינם פועלים בחלל ריק אלא תלויים בהקשר תרבותי והיסטורי. שינוי בהקשר יוצר גם שינוי במשמעותם של הסימנים. ההקשר מכוון לשלושת מוקדי התקשורת: המוען, הנמען והמסר. כדי לפענח את המסר יש לפענח תחילה את המערך הדינמי של יחסי הגומלין ביניהם. … קיראו עוד

קריאה, קריאות

הפרשנות הסימבולית של המציאות. אופן ארגון המשמעות בטקסט. קריאה "סגורה" חותרת למשמעות יחידאית וטוטלית; קריאה "פתוחה" מפרקת את המשמעות הקבועה ומנסה לחלץ מהטקסט קריאות חלופיות שונות. קריאה חתרנית חושפת את ההבניה ההגמונית של הטקסט ומאפשרת לכוחות שוליים להגיע לידי גילוי. שאלת הקריאה קשורה לשאלת האוריינות: ידיעת השפה שאנו קוראים. בתפיסה רדיקלית, הקריאה פורמת את היומרה האנושית להבנה וחושפת את "נקודות העיוורון" של הטקסט. … קיראו עוד

קריאה סימפטומטית

קריאה פסיכואנליטית של טקסט תיאורטי, שתפקידה לגלות את הלא-מודע האידאולוגי החבוי בו. הפילוסוף המרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser) הציע את התיאוריה במטרה להתחקות אחר הסימפטומים המצביעים על הבעייתיות הפנימית של הטקסט. … קיראו עוד

רב-מערכת (תיאוריית ה-)

תיאוריה בלימודי ספרות ובלימודי תרבות החוקרת את הספרות כמערכת סמיוטית כוללת, כשדה אוטונומי בעל מבנה מוסדי הנתון לשינויים פונקציונליים מתמידים. תיאוריית הרב-מערכת, המזוהה עם עבודתו של חוקר התרבות איתמר אבן-זוהר ועם כתב העת הישראלי Poetics Today, מתבססת על הישגיו המחקריים של הפורמליזם הרוסי ומנסה להרחיבם לתיאור מדעי כולל של השדה הספרותי, כחלק בלתי נפרד מרב-מערכת הקרויה "תרבות". תיאוריה זו מצטיינת בנטיותיה האמפיריות ועומדת בניגוד למגמות מטאפוריות והרמנויטיות בחקר השפה, הבולטות בתיאוריות אחרות כגון הדקונסטרוקציה. … קיראו עוד

ריבוי

בתרבות זמננו, הן הריבוי (Multiplicity) והן הריק (Void) זוכים ליוקרה חדשה; למעשה הם שני צדדיו של מטבע אחד. הריבוי מתאפיין באופן חשיבה מולטי-ליניארי, המציע קישוריות פתוחה בין אגפיו. מצב של ריבוי אינו מאפשר לכונן מבנה הנוצר בעקבות מכנה משותף בין חלקיו. הריבוי הוא שיטת חשיבה שאינה חותרת לשעתק את עצמה, אלא עוסקת בתהליכים של בֵינִיות (in-betweeness). היא אינה יוצרת מבנים, אלא מתמקדת בתהליכי היעשוּת (becoming). הריבוי משתלב במצבי אי-קביעות הרווחים בתרבות. מונח מרכזי בפילוסופיה של ז'יל דלז (Deleuze). … קיראו עוד

רלטיביזם אונטולוגי

מונח פילוסופי הטוען שלא קיימת סכמה אונטולוגית אחת המסבירה את היש, אלא ישנן אין-ספור סכמות חלופיות המייצרות מציאות נבדלת. הדברים שאנו נוטים לראות בהם עובדות או אמיתות שהוכחו ניצבים מול לחץ מתמיד של הוכחות נגדיות, העשויות לחולל שינויים. תיאוריה זו, המזוהה עם הפילוסוף האמריקאי וילארד ון אורמן קווין (Quine), מניחה כי הכול תלוי תיאוריה – החל בשיטות לוגיות של חשיבה וכלה במה שמקובל לכנות "עובדות אמפיריות". תמיד קיימת האפשרות שהתפתחות חדשה במדעי הטבע, למשל תיאוריית היחסות או מכניקת הקוונטים, תיצור שינויים יסודיים בסכמות האונטולוגיות שאנו מחזיקים בהן. ההיסטוריה של הרלטיביזם האונטולוגי מתקשרת למגוון השקפות פילוסופיות ומדעיות של העשורים האחרונים, כגון תיאוריית הכאוס, פרגמטיזם ופוסטמודרניזם. … קיראו עוד

רפלקסיביות

בבואה, השתקפות. מערכת הסימון כאובייקט המתייחס לעצמו. הרפלקסיביות היא פעולה ביקורתית הנוהגת בתחומים רחבים של מדעי האדם: סוציולוגיה ביקורתית, פנומנולוגיה, הרמנויטיקה, תיאוריה ביקורתית, סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם, תורת המורכבות ועוד. עיקרה של הפעילות הרפלקסיבית: התבוננות ביקורתית על האופן שבו מופק ידע על העולם. העמדה הרפלקסיבית מבקרת שיטות חשיבה פוזיטיביסטיות ודטרמיניסטיות המתמקדות בחשיפה של אמיתות אוניברסליות. התשוקה הרפלקסיבית מתמקדת במורכבויות של העולם הנגלה ובמורכבות של השפות המתארות אותו. היא חוקרת את אופני הייצור הלשוניים, התרבותיים והאידאולוגיים שמכוננים את העולם. כל אינטרפרטציה, תיאוריה או אוצר מילים קונספטואלי חשופים לחקירה הרפלקסיבית שתפקידה להתנגד לשרטוט תמונה סגורה ומוחלטת של המציאות. … קיראו עוד

רפרנס, רפרנציאליות, הוריה

יחס קבוע שנוצר בין מבנים לשוניים לבין מציאות חוץ-לשונית. יחס בין שם לבין האובייקט שהוא מציין: השם נתפס כמייצג את האובייקט שאליו הוא מתייחס. בסופו של מאמר, למשל, אנו מוצאים רשימת מקורות (references) המציינים את האסמכתה שאליה מתייחס הידע המוצג במחקר. התפיסה הרפרנציאלית, המניחה קשר יציב וקבוע בין שמות לבין אובייקטים, בולטת בסגנון אמנותי הקרוי ריאליזם. גישה זו ממלאת גם מקום מרכזי בפילוסופיה האנליטית. … קיראו עוד

שדרוג

העלאת דרג המערכת. פעולות שנועדו לשפר את יעילות המערכת ואת רמת ביצועיה, למשל באמצעות שילוב רכיבים חדשים ומשוכללים במערכת או החלפתה בדגם חדש. פרקטיקה הנשענת על ההנחה הערכית כי כל מערכת ביצוע מתיישנת, ולכן יש למצוא לה תחליף הולם או לייעל את פעילותה. המונח "שדרוג", שמקורו במילון המונחים של הטכנולוגיה, הופך בימינו למטאפורה מאנישה: הגוף האנושי הוא מושא לשדרוג (חדר כושר, ג'וגינג, ניתוחים פלסטיים), סביבת המגורים ניתנת לשדרוג (מעבר לשכונה יוקרתית יותר), המכונית משודרגת לדגם חדש. השדרוג מקדש את חוק השינויים (הקִדמה), מעודד צריכה מתמדת, מכונן את הצורך בעדכון חוזר ונשנה, מפתח מערכת ציפיות על אודות "הדור הבא". … קיראו עוד

שואה (ייצוגים בתרבות)

השואה היא הכינוי להשמדתו המדעית והשיטתית של כשליש מן העם היהודי בידי הנאצים ושותפיהם באירופה בשנים 1941-1945, מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ועד שחרור מחנות המוות בידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום, כעבור עשרות שנים, נשאלת בעוצמה רבה השאלה: האם יש "דרך נכונה" לזכור את אושוויץ, ואם כן, מהי? סוגיית ייצוג השואה בתרבות עודנה שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. השאלה המרחפת מעל הדיון נוגעת ל"פופולריות החדשה" של שיח השואה בשנים האחרונות. האם עוצמת הדיון היא ביטוי אותנטי למהלך אוניברסלי של עיבוד הטראומה או שמא מדובר בעודף של ייצוגים המבשרים על צורה מתוחכמת של העלמה וגירוש: גירוש הכאב באמצעות השיח המשתלח והבלתי פוסק אודותיו, עד שהנושא כולו יהפוך לבנאלי? … קיראו עוד

שוליים (פריפריה) / מרכז

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

שיח

מונח מרכזי הרווח במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה ה-20. שיח פירושו נאום, מאמר מדעי ארוך, שיחה. בבלשנות זהו מונח מקביל ל"דיבור": האופן שבו הדובר משתמש בשפה. במונחיו של הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure) השיח הוא פארול (Parole, דיבור) והוא מנוגד ללאנג (Langue, שפה), שהיא מערכת החוקים והכללים העומדת בבסיס הידע הלשוני של הדובר. בסטרוקטורליזם השיח הוא גוף מאורגן של אמירות ומבעים הנשלט בידי כללים שאינם מודעים לדובר. בפוסט-סטרוקטורליזם השיח כולל את הממד החברתי-תרבותי, שבאמצעותו הדובר מציג את עמדתו האידאולוגית הסמויה ביחס לשפה וביחס לנמען של הדיבור. בעמדה זו מעורבים שיקולי כוח, רטוריקה ומניפולציה האמורים להשפיע על עמדותיו של הנמען. השיח, על-פי טענה זו, הוא אופן של יצירת משמעות בהקשר חברתי. … קיראו עוד

שמועה

שיח בלתי רשמי. ידיעה סבירה אך בלתי בדוקה, לעתים סנסציונית, המופצת בעל-פה, ללא מקור מזוהה. ז'אנר של תרבות פופולרית. דפוס תקשורת אלטרנטיבי, לעתים חתרני, הזוכה לתפוצה גוברת באווירה התרבותית והתקשורתית של ימינו. השמועה היא צינור המוביל מידע בין אנשים שאינם מכירים את העובדות ומנסים להסביר אירוע לא ברור, שאמור להיות בעל חשיבות. השמועה ניזונה מדעה קדומה, מפחד ומחרדה, ולעתים מרשעות, משמחה לאיד ומיצר רכילות. … קיראו עוד

שמרנות, שמרנות חדשה

גישה או אידאולוגיה פוליטית המביעה התנגדות לשינוי חברתי ומצדיקה אמונות ומסורות מקובלות. העמדה השמרנית וזו הניאו-שמרנית מתנגדות לאידאלים האוטופיים של הנאורות ושל המהפכה הצרפתית. בניגוד לעמדה האופטימית שמציגה הנאורות בשאלות של תיקון פוליטי, מדעי או מוסרי, השמרנות החדשה יוצאת מנקודת מוצא פסימית, שלפיה האינדיווידואל הבודד נאלץ לפלס את דרכו בעולם כוחני, הרחוק מן התמונה הוורודה שציירו חסידי הקדמה ושוחרי הצדק הקהילתי. השמרנות הקלאסית מזוהה עם הגותו של אדמונד ברק (Burke, 1790). השמרנות החדשה (הניאו-קונסרבטיזם) חוזרת להיות זרם פעיל בשנות השמונים של המאה ה-20. חבריו הבולטים מתנגדים לפוליטיקה של פיוס ושיתוף פעולה, מעלים על נס את ערכי הלאום, הדת והמשפחה ומבליטים קפיטליזם גורף הרואה בהורדת מסים ובהטבות לעשירים את חזות הכול. הם מבקרים מודלים של חשיבה אירופאית קונטיננטלית המוצאת את ביטויה בהגותם של היידגר, פוקו, דרידה ואחרים. בין התיאורטיקנים הניאו-שמרנים הבולטים אפשר למנות את מילטון פרידמן (Freidman), רוג'ר סקרוטון (Scruton), מיקל אוקשוט (Oakeshott), ליאו שטראוס (Strauss), אלן בלום (Bloom) ועוד. … קיראו עוד

תיאוריה

מערכת של רעיונות יסוד הקושרת בין חלקים של ידע בתחום נתון. הנחות והשערות, על סמך מחקרים וניסויים, המשמשות לשם הסברת עובדות או תופעות. התיאוריה עוסקת בתקפותה של אמת בתחום דעת מסוים. אריסטו מצביע על התיאוריה כאחת משלוש הדיסציפלינות האינטלקטואליות (השתיים האחרות הן "הדיסציפלינה היוצרת" ו"הדיסציפלינה המעשית"). התיאוריה מעוניינת בָּאמת, קרי בהתאמה הטובה ביותר בין משפטים לבין עובדות. היא ניצבת כנגד ה"פרקטיקה" – היישום המעשי של רעיונות בתחום נתון, או "האתיקה" המתמקדת בשאלה כיצד אפשר לרתום את חוקי הטבע לסוגיית הטוב והראוי. לפי השקפה אחרת, שבה מחזיק הפילוסוף הילרי פוטנם (Putnam), תיאוריה אינה משקפת עובדות אלא את הארגון המושגי של עובדות אלה. לדעת פילוסוף התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson), בימינו, השיח הקרוי "תיאוריה" משנה את פניו. כיום הוא מתייחס בעיקר למקבץ של רעיונות הלקוחים מהמרקסיזם, מהסטרוקטורליזם ומהפסיכואנליזה, אך גם מהסוציולוגיה, מהאנתרופולוגיה, מההיסטוריה, ממדעי התרבות, מהאמנויות ועוד. המונח מתייחס לממד הבינתחומי של הידע: יחסי הגומלין הנרקמים בין רעיונות יסוד בתחומים שונים. … קיראו עוד

תקינות פוליטית

פרקטיקה במאבק נגד הסטנדרטים הרווחים במשטר לשוני מסוים. הניסיון לעצב באמצעות הלשון סדר יום תרבותי חלופי, התומך בקבוצות מיעוט ונלחם נגד קיפוחן בחברה. ההנחה כי השפה וכן הסטריאוטיפים, המסורת, הקניין הספרותי והחדשות המקובלות הם אמצעים בידי הקבוצה השלטת להנחיל את ערכיה ההגמוניים בקרב קבוצות אחרות. התרבות השלטת נוטה להסוות את האינטרסים הכוחניים שלה תחת השמיכה הרחבה של "מצבים אוניברסליים", "טבעיים", מקובלים על הכול, וכך למנוע מקבוצות המיעוט, שאינן מיוצגות במשטר המשמעות שלה, לבוא לידי ביטוי ולהשמיע את קולן. האסטרטגיה של התקינות הפוליטית גורסת כי יש לערער את הבסיס האוניברסלי שעליו מבוססת שליטה זו על-ידי הצעות לשינויים ולתיקונים בשימוש הלשוני. אלה יקרינו על העולם החברתי והפוליטי ויעודדו שינויים מהותיים בתוכו. … קיראו עוד

תקשורת

בסיס כינונם וחווייתם המרכזית של היחיד והחברה. מונח הכולל בתוכו את כל סוגי הקשר האפשריים בקהילות חיות. מרחב שבו התרבות מיוצרת, מועברת ומשוכפלת. מדע התקשורת עוסק בהעברת מסרים מילוליים, חזותיים וצליליים בלשון הטבעית, אך גם במסרים דיגיטליים או פורמליים המתנסחים באמצעות שפות לא טבעיות. ניתן למיין את התקשורת האנושית לכמה סוגים: (א) תקשורת בין-אישית המתמקדת בהעברה ובפענוח של מסרים בין פרטים או קבוצות; (ב) טלקומוניקציה: טכנולוגיה המאפשרת תקשורת מרחוק (קווית וסלולרית) כמו טלפון ואינטרנט; (ג) תקשורת המונים, למשל עיתון, טלוויזיה ואינטרנט, שנודעת להם השפעה רבה על עיצוב פני המציאות. … קיראו עוד

תרבות

השאלה מהי תרבות מבטאת תשוקה יומרנית, אך בלתי ניתנת לכיבוש, להגדיר את האדם ואת ערכיו. התרבות היא מערכת המורכבת מאמות מידה שיפוטיות, מאמונות, מפרקטיקות חיים ומערכים הנרכשים ומועברים בתהליכי חברות. זהו גוף שיטתי של התנהגות נלמדת המועברת מהורים לילדיהם. התרבות היא סך ההתנסויות האמפיריות והסמליות של האדם: ידע, נהגים, הרגלים, מוסר, אמנות, דת, תקשורת, משפט ועוד. אדם רואה בעצמו חלק מתרבות מסוימת כשהוא נמנה עם קבוצה חברתית שחבריה רואים עצמם שותפים להתנסויות אלה. התרבות היא אפוא צירוף של התנסויות משותפות בחיי היומיום, היוצרות את העולם כאוסף של משמעויות. זוהי שותפות סמלית המתגבשת למערכת של ערכים, נורמות ושיפוטים. … קיראו עוד

תרגום

הליך של העברת טקסטים משפת מקור לשפת יעד, תוך יצירת שייכות, איזון ואקוויוולנציה (שקילות, שיוויון ערך) בין טקסט מקור לטקסט יעד. התרגום הוא מודוס ספרותי המפרה הן את שפת המקור והן את שפת התרגום. שיח התרגום חוקר את גבולות ההעברה בין משמעויות. הוא מתמקד בסוגיית מפתח בתרבות ובתקשורת: הוא שואל מהי משמעותה של המשמעות? (Steiner, [1973] 1992: X). פעולת התרגום אינה מוגבלת רק לפעולת הכתיבה או הדיבור והיא מוחלת על אירוע פוליטי, חברתי ונפשי, שבו יחיד או קבוצה הבאים מתרבות (משפה) אחת מבקשים לתקשר עם יחיד או קבוצה הבאים מתרבות אחרת. היכולת לתרגם טקסטים מתרבויות ומתקופות שונות מאפשרת את הזיכרון המצטבר של ההיסטוריה האנושית. מלאכת התרגום הופכת את העבר יעד לפרשנות, כשם שהיא משנה את משמעותו של המקור. פעולת התרגום משחזרת באופן מיתי את המטאפורה בבל: ריב הלשונות, כמו ריב התרבויות, מחייבים את התערבותו התכופה של הפרשן – המתרגם. האחרון נדרש לחצות גבולות תרבותיים ורגשיים, לדלג מעל מהמורות ודעות קדומות; הוא נתבע להיות רלוונטי. בצורתו זו מהווה התרגום בסיס לכל פעולה אנושית של הבנה, סליחה ואירוח הזולת, בין כותלי שפה שאינה שפתו, בבית שאינו ביתו. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×
;