אי-היקבעות, אי-מוגדרות

מושג המציין חוסר ביטחון ואי-ודאות ביחס להגדרתם ולמשמעותם של טקסטים בתרבות; הוא משקף רגישות תרבותית כוללת המתבטאת בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניסטיות. המושג משמש גם כמונח מתודולוגי בתורת הפרשנות הספרותית. … קיראו עוד

אינטרטקסטואליות

מושג מפתח בשיח הסטרוקטורלי והפוסט-סטרוקטורלי. המונח, המזוהה עם ז'וליה קריסטבה (Kristeva) ועם רולאן בארת (Barthes), מתאר את הטקסט כרשת של סימנים המתייחסים לפרקטיקות המייצרות משמעויות. הטקסט אינו מתקיים כמערכת יחידאית, אורגנית ואוטונומית, אלא מקיים זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידאולוגיות וסוציו-היסטוריות חיצוניות הטעונות בקודים ובקולות, שעקבותיהם מתגלים בטקסט החדש. … קיראו עוד

אינקומנסורביליות

מונח מתחום הפילוסופיה של המדע המציין כי היחס בין שתי מערכות מדעיות הוא כזה שגם כאשר הן אינן סותרות זו את זו מבחינה לוגית, אין ביניהן מצע משותף לדיון ולהשוואה. על-פי תפיסה זו, אין אפשרות לתרגם מערכת חשיבה אחת למערכת חשיבה אחרת (על דרך הניגוד, ההשלמה או הקישור באמצעות מערכת שלישית). גישה זו דוחה את המטאפיזיקה ויוצרת פירוק של המשמעות. … קיראו עוד

אירוניה

אחת מצורות היסוד של הלשון הפיגורטיבית – לשון היוצרת ריבוי של משמעויות. לשון האירוניה מפעילה על הנמען השפעה רטורית, שבעקבותיה מתפרקת המשמעות הגלויה של הטקסט ונחשפת משמעות נוספת שאליה מכָוון בעל האירוניה. שתי תאוריות מנוגדות מתייחסות למונח: האחת רואה באירוניה תבנית הממוססת את המשמעות הגלויה והמוטעית של הטקסט כדי להביא להבנה "פנימית" נכונה יותר של העולם; השנייה טוענת כי פעולת השלילה שבאירוניה אינה ניתנת לבלימה: האירוניה מערערת על עצם יכולתה של השפה לייצג משמעות קבועה של העולם. היא חושפת אותנו לזמניותה של ההבנה האנושית ומבקשת מאיתנו לסלוח לה (לעצמנו) על נקודות העיוורון שלה (שלנו). הלשון האירונית בולטת בטקסט הספרותי או האמנותי, אך בצורותיה השונות – אירוניה מילולית, דרמטית או סיטואציונית – היא נפוצה גם בתקשורת ובחיי היומיום. … קיראו עוד

אלגוריה לאומית, אלגוריה של העולם השלישי

השקפה המייחסת לטקסטים שמקורם מן העולם השלישי מעמד אלגורי ביחס למצב הפוליטי והחברתי. עמדה זו, המזוהה עם חוקר התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson), טוענת כי בנבדל מן הייצור התרבותי של העולם הראשון, זה של העולם השלישי מוליד טקסטים שהם בהכרח אלגוריים; יש לקוראם כאלגוריות המתארות מצבים אידאולוגיים ופוליטיים של הקולקטיב. … קיראו עוד

אפוקליפסה

מיוונית – "חזיון", "גילוי", "התגלות". כתבים שתוכנם חזונות של תקופת אחרית הימים. נבואות אפוקליפטיות מופיעות בתנ"ך (דניאל, הספר האפוקליפטי שהתקבל לקנון) ובברית החדשה (חזון יוחנן, הטקסט החותם את הספר). נקודת המוצא האפוקליפטית היא שלילה קיצונית של מציאות הנתפסת כפגומה ומושחתת. החזון האפוקליפטי משרטט קווי מתאר שעניינם תיקון אלים וטראומטי של המעוות. זהו מהלך קוסמי מוקצן המלווה בתהפוכות בטבע. שיאו של המאבק ב"קרב האחרון" בין כוחות האור לבין כוחות האופל. לאחר ניצחונו של הטוב ייפתח עידן חדש שיסמן את קצו האוטופי של הזמן. בתרבות ימינו זוכה המונח לפרשנות רדיקלית חדשה: "הלא ייאמן" ("יום הדין") כבר קרה ("נפילת התאומים") מבלי שהדבר שם קץ להיסטוריה. האפוקליפסה שהתגשמה הפכה לבדיון פופולרי על גבול הקיטש – מושא למִחזור אסתטי בלתי נלאה. אנו חווים כיום את "קץ האפוקליפסה". תפיסה זו מעוגנת בשלוש סיבות מרכזיות: אי-אמון בהיסטוריה ליניארית הנעה לקראת קצה ההכרחי; הערעור שחל במשמעות הטקסט, שפרשנותו היא בסיס לחישובי הקץ; גלישה אל עידן האפוקליפסה הנלעגת (Mock Apocalypse), שבו הדימויים האפוקליפטיים הפכו למוצר צריכה והזוועה הפכה לבידור. … קיראו עוד

אקזיסטנציאליזם

פילוסופיה של התודעה העוסקת בזיקה שבין העולם לבין הגוף האנושי. פילוסופיה זו טוענת כי לא ניתן להטמיע את העולם האנושי בתוך עולם הדברים הלא אנושיים; תמיד קיימת זרות בסיסית של העולם, שניתן להתגבר עליה רק באמצעות המשמעות המוענקת לפעולה האנושית. המפגש עם העולם אינו מפגש מופשט שבמרכזו האני החושב, האני הטרנסצנדנטלי, אלא מפגש מוחשי שבמרכזו אני ממשי וגופני המוטל לבדו אל תוך העולם ומחולל כך את משמעות קיומו. … קיראו עוד

אקלקטיות, לקטנות

מבנה דעת או גוף הטרוגני של טקסטים המכיל ציטוטים מסגנונות היסטוריים שונים – כשמדובר בספרות, באמנות או בארכיטקטורה – או תערובת של תיאוריות – כאשר מדובר בתחום דעת מופשט. בטקסט אקלקטי המציאות מתפרשת על-ידי לקט של שיטות או אוסף של סגנונות שאינם מצטרפים לכדי מקשה הומוגנית אחת ואינם מונחים על-ידי שיטת סימנים אחידה. תפיסה אקלקטית בולטת בעיצוב ובאדריכלות של שנות השמונים, המזוהה עם עלייתן של מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

אקספרסיוניזם

זרם אמנותי המתאר את המציאות באופן סימבולי, מתוך העדפת העולם הרגשי הפנימי, הסוער והמעוות של האמן על פני תיאור המציאות הריאליסטית החיצונית. הזרם, שצמח בגרמניה בראשית המאה ה-20 והתפשט אחר-כך לארצות אחרות באירופה, מצא את ביטויו באמנות הפלסטית, במוזיקה, בתאטרון, בספרות ובקולנוע. בשנות הארבעים של המאה שעברה התגבש בניו יורק סגנון "האקספרסיוניזם המופשט", שהתמקד בממד הרוחני של הציור והבליט ערכים ניאו-רומנטיים הקשורים בלא-מודע ובנשגב. מאה שנה לאחר הולדתו המשיך הדימוי האקספרסיוניסטי להזין את אווירת הפניקה והחרדה שליוותה את המאה ה-20 כמעט לכל אורכה. הפואטיקה האקספרסיוניסטית בולטת בתחומים שונים של התקשורת והתרבות הפופולרית בימינו, החל משגשוגו של גיבור-העל בקומיקס, דרך "החזרה לציור" בשנות השמונים ועד ל"פילם נואר" בקולנוע של אותה עת. … קיראו עוד

אתניות

מודעות פוליטית של קבוצה תרבותית להבדלים שבינה לבין קבוצות אחרות. גישה נגדית לעמדה האתנוצנטרית הגורסת עליונות ועדיפות של קבוצה אחת ביחס לאחרות. העמדה האתנית נובעת מן ההנחה בדבר קיומם של הבדלים בין פרקטיקות תרבותיות שונות ובין מערכות סימון שונות, שאינן ניתנות לצמצום לכדי מרכז שולט אחד. האתניות מברכת על השוני התרבותי והנפשי שבתוך הפסיפס. היא משתלבת בתוך סדר היום של החברה הרב-תרבותית, המגינה על זכויותיהן של קבוצות מיעוט מפני הלחץ שמפעיל עליהן המרכז להיטמע בתוך המערכת ההומוגנית שהוא מציע. התפיסה האתנית מניחה כי במבנה פוליטי דמוקרטי משותף, במדינת הלאום המערבית, אפשר לשמר את האופי התרבותי הנבדל של כל קבוצה, לרבות המיתוסים והמנהגים המכוננים שלה. … קיראו עוד

גיבור/אנטי-גיבור

הגיבור הוא אינדיווידואל נערץ. אדם בעל אומץ ותושייה יוצאי דופן. לוחם גדול שחייו ראויים להיכתב בספר; סיפור חייו ראוי להישמר לדורות. הגיבור הוא אדם המייצג אידאל, מנהיג כריזמטי המצטיין במוסריותו ובגבורתו. סוכן תרבות המכונן את הזהות החברתית. דמות מפתח שאיתה מזדהה הקהל ברומן, במחזה או בסרט. רכיב מרכזי במיתוס התהילה והכוח מימי קדם ועד ימינו. הגיבור הוא תלוי תרבות, ועם זאת הוא אחד היסודות המכוננים אותה. התהייה איזהו גיבור, והתשובה עליה, משמעותיות בכל תקופה ומצביעות על מערכת הערכים של החברה בזמן נתון. הגיבור הקלאסי הוא סוכן נעלה של סדר חדש הנולד בעקבות ניסיון חייו. הגיבור המודרני פועל בעולם שוחר שינויים וקדמה. הגיבור הפוסטמודרני פועל בחלל רוחני שטוח, מפורק, הניזון מסימנים ומדימויים של המדיה. האנטי-גיבור, ששורשיו נטועים בעולם האבסורד, הופך לגיבור המוגבל של דורנו. הוא מופיע בארשת גרוטסקית ואירונית ומגלם את התרסקותם של האידאלים החברתיים בימינו. … קיראו עוד

גלות

בהיסטוריה היהודית, המילה "גלות" מציינת את פיזורם של היהודים מחוץ למולדתם ההיסטורית עם אובדן העצמאות הלאומית לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ואת מצבם לאחר הפיזור. היהודים, שהיו עם ללא בית, הפכו את הטקסט (התורה) לביתם וראו בו מקור ליצירתיות ולהתחדשות; בלימודי תרבות ובלימודים פוסט-קולוניאליים, המונח "גלות" (דיאספורה) מסמן עיצוב מחדש של קהילות ושל זהויות בעקבות תנועות הגירה – מרצון או מאונס – מארץ הלאום אל טריטוריות רחוקות שבהן מתקיימים מפגשים בין-תרבותיים חדשים. הגלות כמצב תרבותי נדונה רבות בפילוסופיה, מהאקזיסטנציאליזם ועד הדקונסטרוקציה. ההינתקות מן הזיקה ללאום ולמולדת הוצגה כפרקטיקה אשר נלחמת בדיכוי ומסמנת אפשרויות של יצירתיות ואינדיווידואליזם. הפואטיקה של הגלות ושל ההגירה משתקפת ביצירות מרכזיות במאה ה-20. נוכל לגלות אותה ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ולדימיר נבוקוב, מילן קונדרה, ו"ס נאיפול, סלמאן רושדי ועוד. … קיראו עוד

גרמטולוגיה

מדע הכתיבה (gramme=אות; logos=מדע). מדע העוסק בעליונותה של הכתיבה ובריבוי המשמעויות שלה. על-פי הגרמטולוגיה, המזוהה עם מפעלו של הפילוסוף ז'ק דרידה, השפה אינה נתפסת כייצוג אובייקטיבי של המציאות, אלא כאוסף של הבדלים היוצרים "משחק חופשי" של משמעויות. … קיראו עוד

דאדא, דאדאיזם

תנועת אוונגרד בינלאומית באמנות, שנוסדה בציריך ב-1916. השם דאדא נועד לציין שפה ילדותית, אקראית, המתריסה נגד הארגון הלוגי וה"משמעותי" של החיים. הדאדא הציגה אסתטיקה של "אנטי-אמנות", ששיקפה ערכים ניהיליסטיים ואנטי-בורגניים. המחאה הופנתה נגד התפיסה של אמנות אוטונומית, המותירה מחוץ לטווח ההתבוננות שלה את זוועות הקיום האנושי – זוועות שלבשו צורה מוחשית ומאיימת לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין האסטרטגיות שננקטו היו שימוש בבידור ובשערורייה מתוקשרת כמכשיר פוליטי לקידום רעיונות, יצירת אמנות באמצעות "רדי מיידס" (Ready Mades, חפצים מצויים), ביקורת על הפולחן הבורגני של המוזיאון, חיבור דיאלוגים אבסורדיים, הקראה סימולטנית של שירה בשפות שונות ושימוש בקולאז' ובפוטומונטז' כטכניקות חתרניות המערערות על הממד האחדותי והאותנטי של יצירת האמנות. המורשת הדאדאיסטית הזינה רבים מן היוצרים האוונגרדיים בתחילת המאה ה-20, והשפעתה ארוכת הטווח ניכרה בתחומים שונים גם בסוף המאה. זרמים רבים באמנות, כגון הפרפורמנס, ה"פלוּקסוּס" (Fluxus) ואמנות פוסטמודרנית בת ימינו, מושפעים מן האסטרטגיות הדאדאיסטיות. … קיראו עוד

דיאלוגיות / מונולוגיות

תבנית ניגודית המזוהה עם חוקר התרבות והספרות מיכאיל באחטין (Bakhtin), וכן עם דמויות כגון ז'וליה קריסטבה (Kristeva), אומברטו אקו (Eco) וצווטן טודורוב (Todorov). מקורו של המונח בלימודי הספרות, אולם הוא נפוץ גם בתיאוריות של תרבות, תקשורת ופמיניזם. מונולוגיות מצמצמת קולות ותודעות בתוך הטקסט ומנקזת אותם לתודעתו האחדותית של המחבר או של בא כוחו בטקסט. דיאלוגיות, לעומת זאת, מתאפשרת כאשר תודעתו של המחבר – העמדה האידאולוגית הסמויה שלו – מתפצלת בין תודעות של גיבורים שונים. … קיראו עוד

דיסטופיה

סדר "מפלצתי", מעורר חרדה; מבנה דעת, תמונה או טקסט המערערים על עקרונות הסדר ההרמוני שטוותה האוטופיה ועומדים ביחס של ניגוד או השלמה אליה. הדיסטופיה היא אנטי-אוטופיה, כעין ראי עקום, מעורר חלחלה, של מציאות שפנתה עורף לשלמות, וככזו היא מעין מראה שלילית שלה. האוטופיה היא ניצחונה של החברה האידאלית. הדיסטופיה היא סבלו של היחיד בתוך המסגרת הטוטלית. … קיראו עוד

דקונסטרוקציה, פירוק

פילוסופיה ופרקטיקה לשונית ביקורתית העוסקת בפירוק משמעותו הקבועה של הטקסט. הדקונסטרוקציה מבליטה את חוסר השלמות והיעדר הקוהרנטיות של המסורת הרציונלית המערבית ואת אי-יכולתה של השפה לשמש כמכשיר מדויק לייצוג המציאות. הדקונסטרוקציה מחפשת את היסוד הפיגורטיבי, הבלתי בטוח, יוצר ההבדלים ("דיפראנס"); היא חותרת לדחייה ולשוני המפרקים את הטקסט: הטקסט אינו מתכוון בדיוק למה שהוא אומר, או אומר מה שאינו מתכוון אליו. בניסוחו הפיוטי של דרידה (Derrida), הפילוסוף המכונן של הדקונסטרוקציה, החוף נעדר, הקצוות של המשפט שייכים ללילה. … קיראו עוד

הטרוגלוסיה, רב-לשוניות

קיומו הרב-לשוני של הטקסט (Hetero=ריבוי; Glossia=לשון). ההנחה היא כי כל לשון מתנסחת באמצעות דיאלוג עם לשונו של מישהו אחר, וכי הנוכחות של האחר טבועה בטקסט מלכתחילה והיא הבסיס לרב-הקוליות שלו. השפה איננה מדיום ניטרלי, ריק מהתכוונות, המצוי בבעלותו של הדובר, אלא ישות המאוכלסת מלכתחילה בכוונותיו של האחר, שעמו בא הדובר במגע דיאלוגי תוך כדי השימוש בשפה. … קיראו עוד

היפרטקסט

מוצר לא ליניארי המורכב מגושי טקסטים שאפשר לחבר ביניהם בכל סדר או צורה העולים על הדעת. ההיפרטקסט מטשטש את הגבולות בין יצירות שונות, מערבב את תפקידי המחבר והקורא ומאפשר אופני קריאה מרובים. ההיפרטקסט יכול להופיע כטקסט מילולי או כטקסט אלקטרוני; הוא אינו קשור בטכנולוגיה, בתוכן או במדיום, אולם ביטויו המובהק מצוי באינטרנט. בצורתו הבסיסית – באינטרנט – הוא מכיל מסכי מידע שניתן לקשור ביניהם בקישורים אסוציאטיביים (links). בצורתו המתוחכמת, ההיפרטקסט מתפקד כתוכנה, שהיא סביבת עבודה משתפת המאפשרת תקשורת, רכישת מידע וחשיבה אסוציאטיבית. הדבר מתבצע באמצעות חיבורים מהירים הכוללים גם טקסטים מילוליים ואודיו-ויזואליים. … קיראו עוד

המאוים, אל-ביתי, מצמרר, מבעית

מונח פרוידיאני המציין צירוף פרדוקסלי של המבעית והביתי, המוכר והזר, וכן רגישות תרבותית ואמנותית עכשווית הקשורה במבט. המאוים משרטט את גבולות החרדה: הגבול שבין המת לחי, בין המדומה לממשי, בין האורגני לאנאורגני, בין הביתי לחסר הבית. הוא מתאר מצב של חרדה מפני המת העלול להערים על החי ולמשוך אותו למחוזות המסוכנים, חסרי הגבול, של הווייתו. המונח מקרין על תחומים רחבים בפסיכואנליזה ובאסתטיקה המושפעים מן הרוח ה"גותית" הנושבת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

הרמנויטיקה

האמנות והמתודולוגיה של תורת הפרשנות. להבין פירושו לפרש, לומר מה שהובן, לשאול כיצד המובן מפרש עצמו בלשון. בתפיסה מודרנית, ההרמנויטיקה מופיעה כתיאוריה מטאפיזית על אודות האמת: הדרך המוליכה להבנה הנכונה של משמעות הטקסט. בתפיסה פוסטמודרנית, ההרמנויטיקה מוצגת כריבוי של "אמיתות". המתח בין שתי הגישות מצייר את מעגל הקסמים ההרמנויטי: מצד אחד, הפרשן מנסה לצמצם את אינסוף האפשרויות הגלומות בטקסט במטרה להגיע אל הגרעין הקשה שלו, אל משמעותו ה"נכונה"; מצד אחר, הטקסט נוטה לעתים להתייצב כנגד פרשניו, משל היה ריבוי הקם על המבקשים לצמצמו. "המעגל ההרמנויטי" נובע מאי קיומו של עוגן חיצוני שעליו יכולה להישען פעולת הפרשנות. הפרשן פועל על הטקסט אך גם נפעל על-ידו ומושפע מעוצמתו הטרנספורמטיבית. באמצעות המשחק האמנותי הפנימי שלו, הטקסט משנה את כוונות פרשניו והופך את התהליך הפרשני למשחק רב-פנים בין עולמות רבים. … קיראו עוד

התקה/עיבוי

מונחים הופכיים המתארים את המנגנון הנפשי של עבודת החלום על-פי פרויד. מנגנון ההתקה יוצר הסטה, הפקעה, פירוק, הוצאה מהקשר, דה-טריטוריאליזציה ומיקום מחדש של המשמעות. המונח מתאר את השרשרת המטונימית של הלא-מודע בפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד וז'ק לאקאן. מנגנון העיבוי יוצר כיווץ של חומרים רבים (או אידאות רבות) של הלא-מודע לכדי אידאה אחת. לפי לאקאן, העיבוי לובש צורה של מטאפורה המופיעה כסימפטום בתוך השפה. העיבוי וההתקה מייצגים את עקרון ההתחפשות וההסוואה של האמת, ולכן משמשים כנקודת מוצא לניתוח פוסט-סטרוקטורליסטי של המציאות. … קיראו עוד

ז'אנר, סוגה

אוסף של תבניות רעיוניות וצורניות, המוסכמות על המחבר ועל הקורא. מכשיר המסייע להגדיר ולמיין טקסטים במדיום או באמנות מסוימת. הז'אנר מגדיר את הסוג הכללי שהיצירה משתייכת אליו. זהו מכשיר רטורי ראשון במעלה היוצר אצל הנמען סכמה של ציפיות רגשיות וקוגניטיביות, שמימושן מסב תחושות ביטחון והנאה. הז'אנר הוא מוסד הנוטה לסגירות, משום שהוא מגביל את פוטנציאל המשמעות של הטקסט ומשמש סוכן של אידאולוגיה מסוימת המוצעת לקורא. היצירה הז'אנריסטית פועלת בטווח שבין הפנמת חוקי הז'אנר וציות להם לבין רצון לעצמאות, לחידוש ולשחרור ממרותו הכובלת. דינמיקה זו מכוננת את הז'אנר כמוסד בתרבות. … קיראו עוד

זיכרון, זיכרון קולקטיבי

היכולת לשמר את תוכנם של מעשים, אירועים, תמונות וסוגיות מן העבר. האופן שבו העבר מאורגן, מיוצג ומַבְנֶה את השיח בהווה. גורם מרכזי המכונן את זהות הפרט והקולקטיב. אוסף הדברים והאירועים שפרט או קבוצה אנושית חוו, יצרו או הגו במסגרת תרבותית נתונה. בעידן התקשורת החזותית והדיגיטלית הופך הדיון בזיכרון ובסוכניו לתחום ידע בפני עצמו, המקרין על שטחים נרחבים כגון היסטוריה, טכנולוגיה, אדריכלות, קולנוע, תקשורת המונים, חברה ותרבות. … קיראו עוד

טקסט

מבנה אוטונומי המורכב לרוב מיחידות משמעות שזיקתן ההדדית באה לידי גילוי ותצוגה. הטקסט שואף בדרך כלל לסיגור (Closure). המונח מתייחס לכל אובייקט תרבותי הנתון לחקירה: כתיבה, פולחן, עיר, יצירת אמנות או תאוריה מדעית. מנקודת מבט בלשנית, הטקסט מורכב משלושה רבדים: המרכיב הוורבלי, שמכיל את האלמנטים הפונולוגיים (הצליליים) והדקדוקיים, המרכיב התחבירי, האחראי על יחסים בין יחידות טקסטואליות, והמרכיב הסמנטי, המתייחס לטקסט כמקור ליצירת משמעויות. … קיראו עוד

טקסטואליות

במובן המצומצם, הטקסטואליות חלה על הישות החומרית-מילולית של אובייקט ספרותי. במובן זה היא מתייחסת לעובדה שטקסט ספרותי עשוי ממילים, כלומר מישויות חומריות השונות במהותן ממושגים מופשטים. במובן הרחב, כפי שהתקבל בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית, טקסטואליות היא הקריאה של המציאות כמערכת סגורה של סימנים. הטקסטואליות מתארת את זיקות הגומלין בין טקסטים ורבליים, חזותיים וצליליים. היא חותרת תחת אחדותו ומעמדו האוטונומי של האובייקט האסתטי. … קיראו עוד

טקסט (מחוץ ל-)

מונח המזוהה עם תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה. כל אובייקט בתרבות הוא מבנה לשוני היוצר משמעות ועל כן ניתן לקריאה ולפענוח. היות שהטקסט מוחל על כל האובייקטים בתרבות, "אין דבר שהוא מחוץ לטקסט". משפט זה אינו טוען כי העולם מתקיים רק כשפה, אלא שכל מציאות מובנת לנו באמצעות ייצוגים לשוניים. … קיראו עוד

טקסט קריא/טקסט כתיב

שני מונחים הופכיים המזוהים עם חוקר התרבות רולאן בארת (Barthes) ועם התאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית שלו, שמוצגת ומודגמת במפורט בספרו S/Z (ניתוח סיפורו של בלזק "סארזין" ["Sarrasine"]). ההבחנה המוצעת היא בין טקסט "קריא" – טקסט בורגני הנענה לציפיות הקורא, וטקסט "כתיב" – טקסט חדשני ופרובוקטיבי שאינו נענה למוסכמות ויוצר פרובלמטיזציה ואי-ודאות ביחס לעולם המתואר. … קיראו עוד

טראומה, פוסט-טראומה

ביוונית: פצע, חבלה. מונח בפסיכולוגיה, בפסיכואנליזה ובתרבות, המתייחס לתגובת הפרט לאירוע או לסדרת אירועים מכאיבים, חריגים וקשים לעיכול. כמונח מתחום הנפש, המילה טראומה היא למעשה מטאפורה: זהו הפצע שאינו נגלה; הפצע של הנפש הבלתי נראית. ניתן לראות בטראומה דימוי חיצוני: תמונה קשה החודרת למוחנו ושאותה אנו שואפים למחוק. גישה אחרת גורסת כי הטראומה היא גם אירוע פנימי: התמונה הקשה היא רק גירוי המחולל את התהליך הטראומטי ויוצר מגוון של רגשות כגון חרדה, בושה ואשמה. השיח הפוסט-טראומטי אינו מוגבל רק להתנסות הקלינית של הפרט, אלא חל גם על תופעות בהקשרים תרבותיים כללים – תוצאה מובהקת של הזוועות שחוותה האנושות במאה ה-20. שיח זה נוגע בגבולות העדות הפוסט-טראומטית, ב"זיכרון השכחה" שאנו חווים ברמה האישית או הקבוצתית. השיח הפוסט-טראומטי נקשר לאירועים על רקע לאומי, אסונות טבע, קטסטרופות אישיות, מעשי זוועה (השואה), אונס ועוד. הוא נוגע לקורבנות התוקפנות, אך גם למקרבנים שהם מחולליה. … קיראו עוד

כתיבה, אקריטור

יותר משאנו שולטים בשפה, אנו נשלטים בידיה ובידי הלא-מודע הלשוני שלה, טוען פילוסוף הדקונסטרוקציה ז'ק דרידה (Derrida). הכתיבה היא המשחק שבתוך השפה; היא אירוע יותר מאשר תוצאה, התרחשות יותר מאשר מושג. זוהי הרפתקה רב-קולית, המגלה לכותב יותר מכפי שהוא מוכן לדעת. הכתיבה מבליטה את ההבדלים הנוצרים בתהליך הזרימה החופשית של המשמעות בטקסט. כפועל יוצא מכך הופך הטקסט לישות הטרוגנית המאפשרת קריאות שונות של המציאות, לעתים קרובות קריאות חתרניות. … קיראו עוד

לא-מודע פוליטי

מושג שטבע התיאורטיקן הניאו-מרקסיסטי פרדריק ג'יימסון (Jameson), המניח כי הטקסט התרבותי קשור באופן מורכב לסכמה פוליטית אידאולוגית שמונחת בבסיסו. סכמה זו מבטאת קונפליקט מעמדי המוצא את דרכו לרובד הגלוי של הטקסט. הקונפליקט, שלא הגיע לידי מיצוי ברובד ההיסטורי, זוכה לתיקון אסתטי באמצעות העולם המובנה של הסיפור. עיון עמוק מגלה את נקודות העיוורון שבטקסט, שמקורן בסימפטום ההיסטורי. פרשנות זו ממזגת בין שיטות שונות: הפרשנות האידאולוגית-מרקסיסטית, הפרשנות הסמיוטית והפרשנות הפסיכואנליטית, החושפת את הרובד הלא-מודע של הטקסט. … קיראו עוד

לאנג/פארול

שני מושגי יסוד שטבע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure) לתיאור חקר הלשון. הלשון מתקיימת ופועלת בשני מישורים. המישור הראשון הוא השפה, הלאנג: מערכת סגורה של כללים מופשטים, היוצרים את ההיגיון החברתי של השפה. זהו האובייקט של המחקר הבלשני. המישור השני הוא הדיבור, הפארול: הרמה הביצועית של הלשון, האופן המסוים שבו הפרט משתמש בשפה. … קיראו עוד

לוגוצנטריות, לוגוצנטריזם

מונח מרכזי מבית היוצר של פילוסוף הדקונסטרוקציה ז'ק דרידה (Derrida). המונח מתייחס לנטייתה של המסורת המערבית להגדיר את עצמה על-ידי הדומיננטיות של הלוגוס. מצב שבו מילים, רעיונות ושיטות חשיבה נשלטים בידי סמכות או מרכז אשר נמצאים מחוץ להם וקובעים את תוקפם ואת ערך האמת שלהם. הלוגוצנטריות מעמידה את הלוגוס (מאמר, היגיון, חוק, אל) כשיטה כוללת המצנזרת כל חשיבה השונה מהנחות היסוד שלה. התשוקה ללוגוצנטריות, המאפיינת את החשיבה המערבית מאפלטון ועד ימינו, פירושה תשוקה למקור ולסמכות. … קיראו עוד

מבט – נקודת מבט

זווית התבוננות על מציאות כלשהי. ה"משקפיים" והפרספקטיבה שדרכם אנו קוראים את הסיפור; האופן שבו נפרשת האינפורמציה הנרטיבית בטקסט. פרקטיקה מרכזית של השפה הספרותית והקולנועית, שאותה אפשר לבחון במונחים רטוריים, פסיכואנליטיים, אידאולוגיים ואחרים. … קיראו עוד

מדיום

תאורטיקן התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson) מגדיר את המונח "מדיום" בשלושה מישורים: (א) מודוס אמנותי או צורה מסוימת של ייצור אסתטי; (ב) טכנולוגיה ספציפית המעוגנת במכשיר מרכזי; (ג) מוסד חברתי. מנקודת מבט אסתטית, המדיום הוא אמצעי חומרי: כלי הולכה להעברת כוונות האמן. המדיום מתאפיין בתכונות ייחודיות שבאמצעותן מתפענחת המציאות. המילה מדיום מקובלת בצורת הרבים שלה – מדיה (Media). שפת המדיה, שפת התקשורת, כוללת בתוכה סוגי מדיה מסורתיים שקדמו לעידן האלקטרוני, כגון ספרות, תאטרון, מוזיקה ועוד. סוגי מדיום אלה ניתנים לסיווג על-פי חומרי הגלם המשמשים לשם יצירת הטקסט (מילה, דמות, צבע, צליל, גוף, צילום, תמונה נעה), אך אפשר גם למיין אותם על-פי טיב הפעולה הסמיוטית (פעולת הסימנים), על-פי אופייה של התקשורת שנוצרת באמצעותם עם הנמען או על-פי הפרשנות שהמדיום מכתיב. בעקבות מגמות מודרניסטיות ופוסטמודרניסטיות הפך המדיום מכלי המגדיר והמסווג גבולות חיצוניים לכלי רפלקסיבי המתבונן פנימה והמתייחס לעצמו כאל מושא של ייצוג. באופן כזה הופך המדיום למכשיר נרקיסיסטי המרוכז בעצמו, ומשמעותו הופכת נזילה. … קיראו עוד

מדע בדיוני

ז'אנר פופולרי בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה ובאינטרנט המעמת את האדם עם חידושים והמצאות. מראשית ימיו ובתקופת הפצצה הגרעינית ואחריה (האיום הקומוניסטי), שימש הז'אנר כמוקד לשחרור חרדות באמצעות ההזרה הקיצונית שהיתה גלומה בו. כיום נקשרת האימה לעולם אֶפִּי חלופי הפועל על חורבותיו של העולם הישן. הז'אנר, הפועל בממשק שבין פילוסופיה לטכנולוגיה, מתמקד לעתים קרובות בסכסוכים ובמלחמות ומשקף אווירה של קטסטרופה ופניקה. הנושאים הרווחים עוסקים בבני אנוש עתידניים, בטכנולוגיות יוצאות דופן, בעולמות בלתי מוכרים, במסעות בזמן, בפנטזיות של הסייברפאנק ועוד. אף כי מקובל לראות במדע הבדיוני ז'אנר לא קנוני, חשיבותו בימינו הולכת וגדלה. בעידן הבודק תדיר את גבולות המציאות, המדע הבדיוני משמש כבלון ניסוי פילוסופי הבוחן אפשרויות שונות של קיום אנושי. חלק מן הפואטיקה של הז'אנר קרובה ברוחה לפואטיקה הפוסטמודרנית. בשני המקרים מדובר בהזרה של העולם ובערעור על המודל התבוני, הליניארי והאוניברסלי המתאר אותו. … קיראו עוד

מוזיאון

המוזיאון הוא מוסד קבע שלא למטרת רווח, הפועל בשירותה של החברה; המוזיאון פתוח לציבור ומציג עדויות מוחשיות על האדם וסביבתו. לשם כך הוא מעורב בפעילות של רכישה, שימור ותצוגה של פריטים ואוספים למטרות מחקר, חינוך והנאה. המוזיאון משמש כמוסד קנוני המנסח, מדרג ומציג אובייקטים המשקפים היסטוריה של ערכים בתרבות. הפולמוס על תפקידו של המוזיאון בימינו נוגע לשאלה – האם הוא מוסד משמר או שמא מוסד יוזם המעלה סוגיות חדשות על סדר היום ומשמש במה פתוחה לדיון בערכיה המשתנים של התרבות? מוזיאון האמנות הוא מקום היוצר חווית מרחב-זמן חדשה ושונה מן החוויה היומיומית. "המרחק האסתטי" שהוא מעמיד לרשות מבקריו מאפשר להם לקרוא את עצמם מחדש: להתבונן בחייהם שלהם בפרספקטיבה של סיפור משמעותי הקורן אליהם מן התצוגה. המוזיאון הוא המוסד היחיד שמאפשר להשוות בין העבר להווה, משום שהוא משמר את הזיכרון החי של התרבות. מדיניות התצוגה שלו חושפת את הקהל לאובייקטים שכבר אינם שייכים לאופנה ועם זאת מזוהים עם החדש, פורץ הדרך, הקורא תיגר על התמונה השגורה של המציאות. בכך נבדל המוזיאון ממוסדות אחרים כגון התקשורת, המתמקדים גם הם בפרובוקטיבי ובחדש, אף כי אין ברשותם קריטריונים אסתטיים הולמים לצורך השוואות היסטוריות מתבקשות. … קיראו עוד

מטאפורה/מטונים

שתי צורות מרכזיות של הלשון המושאלת – לשון הנבדלת מן הלשון "הרגילה" בכך שאינה מייצגת באופן ישיר את משמעויותיה. המטאפורה משנה את המובן המילולי של השם או המשפט באמצעות הצבת תחליף או אנלוגיה קרובה למובן המקובל שלהם. במטונים – תכונה, מאפיין או חלק של הדבר מחליפים את הדבר עצמו (מילה אחת מחליפה מילה אחרת). התבנית הבינארית מטאפורה/מטונים ממלאת תפקיד מרכזי בשיח האמנותי, התקשורתי, הפסיכואנליטי והפילוסופי. היא מאפשרת התבוננות ביקורתית במבנה השפה. שתי התבניות עשויות לגלות ידע חדש על העולם הנשען על עקרון הדמיון וההבדל שבין הדברים. שפה מטאפורית או מטונימית יכולה אפוא להציע אופני התבוננות אינטואיטיביים רעננים שיש להם ערך להרחבת הידע האנושי. … קיראו עוד

מטריאליזם תרבותי

שיטה ביקורתית מרקסיסטית לניתוח טקסטים בספרות, בתרבות ובתקשורת. פותחה על-ידי חוקר התרבות והתקשורת ריימונד ויליאמס (Williams) ועל-ידי תאורטיקנים שהושפעו ממנו, כגון ג'ונתן דולימור (Dollimore) ואלן סינפילד (Sinfield). המטריאליזם התרבותי קורא את התרבות כמסמך פוליטי המייצג את יחסי הכוח בחברה. טקסטים תרבותיים ותקשורתיים יוצרים הבניה של המציאות שעליה הם מדברים. הם מקפלים בתוכם הן את האידאולוגיה השלטת והן את הניגודים והקונפליקטים הסמויים המצביעים על אפשרויות לקריאה חתרנית של הערכים המקובלים. … קיראו עוד

מימזיס, מימטי

יחסי דמיון או ייצוג בין יצירת האמנות לבין העולם הפיזי, הסימבולי או המוסרי הניצב מולה. ביצירתו פואטיקה מגדיר אריסטו (1972) את היצירה האמנותית כ"מימזיס" של חיים אפשריים. "שירה אפית ויצירת הטרגדיה וכן הקומדיה והשירה ומרבית הנגינה בחליל ובנבל – כולן בכללותן חיקויים (מימזיס)". למילה מימזיס טווח דינמי ורחב של משמעויות: חיקוי, עיצוב, גילום, תיאור, ייצוג. רווחת מביניהן היא המילה "חיקוי". החיקוי מתאר יחס סטטי בין המקור (החיים) לבין ההעתק שלהם (האובייקט האסתטי). לעומת זאת, המילה "ייצוג" (representation) מצביעה על יחס של תחליף בין המייצג (האובייקט המימטי) למיוצג (העולם). המילים "עיצוב", "גילום", "תיאור", המצויות אי שם באמצע, מציינות את האופי החושני של פעולת התרגום – במעבר בין העולם לבין יצירת האמנות. הדחף המימטי מגיע לידי פריחה בספרות הריאליסטית (פלובר, טולסטוי, פונטנה), אך הוא הופך לבעייתי בעידן שבו "הממשי" עצמו הוא סוג של פנטזיה שנויה במחלוקת. … קיראו עוד

מיעוט, ספרות מיעוט, ספרות מינורית

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

מיתוס, מיתולוגיה

מיתוס: מיוונית – סיפור, דיבור, נרטיב, אגדה. מיתולוגיה: אוסף של מיתוסים הרווחים בתרבות נתונה ומשקפים את ערכיה. במשמעות הקלאסית, מיתוס הוא סיפור על אודות אלים או יצורים על-טבעיים אחרים, שנועד לספק הסבר לשאלות בסיסיות של הקיום: כיצד נברא העולם? מדוע הוא השתנה? מהי המשמעות של קיומו העכשווי? זהו האופן שבו תרבות מבינה, מסמנת, מסבירה ומביעה את עצמה בסיפורים המכוננים את זהותה. המיתוס נוטה להפוך מציאות היסטורית ויחסית למציאות "טבעית", נצחית וסמכותית. תפיסות סטרוקטורליסטיות ביקשו לתאר את המיתוס כשפה מיוחדת השונה מן השפה הרגילה. תפיסות פוסט-סטרוקטורליסטיות מרחיבות את תחולת המושג ומצביעות על מרכיבים מיתיים גם בתוך שפות קוגניטיביות לכאורה, כגון פילוסופיה, מדע ועוד. … קיראו עוד

מציאות וירטואלית, מציאות מדומה

טכנולוגיה המייצרת באמצעים ממוחשבים סביבות אינטראקטיביות מלאכותיות, הנתפסות לעתים כהיפוכה של המציאות הממשית. הממשק בין המציאות המדומה למציאות המוכרת מן הניסיון הישיר, הופך לסוגיה תאורטית ופילוסופית. זו מוצאת את ביטויה העשיר בדיונים על קולנוע, אמנות, ספרות ומדע בדיוני. … קיראו עוד

מרחב – זמן – טריטוריה

מרחב וזמן הם קטגוריות המארגנות את הניסיון האנושי. הטריטוריה היא מרחב מזוהה שבו מסומנים גבולות ונוצרות זהויות קולקטיביות ופרטיות; הטריטוריאליות היא בעלות שחש ומפגין הפרט כלפי מרחב, אובייקט או רעיון. על-פי קאנט (ביקורת התבונה הטהורה), מרחב וזמן הן קטגוריות הטבועות בסובייקט. תפקידן להפוך רשמים חושיים לעצמים תבוניים הניתנים להגדרה. הזמן הוא אמצעי להגדרת השינוי שחל במרחב. המרחב והזמן אינם מנותקים מן התודעה החושבת אותם. הם אינם נתונים, או מובנים, מחוץ לתהליכים החומריים והסימבוליים המתארים אותם. המרחב נתון בדרך כלל בתוך הקשר של סיפור אנושי; הוא תוצאה מובהקת של כלי המדידה והפרשנות שלנו; המרחב מופיע כגורם אישי, חברתי, לאומי, נפשי או דמיוני. הוא נקשר למושגים כגון טריטוריה, כוח ומקום, ומהווה כמותם אמצעי ליצירת זהות, לשרטוט גבולות, לכתיבת היסטוריה. המרחב הרב-לאומי, המבוסס על שיטה כלכלית ותקשורתית כוללת, מאפיין את עידן הגלובליזציה. הזמן יכול להיות קווי, מעגלי, מיתי, תודעתי או וירטואלי. הוא יכול להיות פתוח, נצפה, אטום, מעברי, המשכי, מפורק, מכיל ומייצג את הזיכרון (הזמן הלאומי או המעמדי) הנאגר בתוכו. קטגוריית הזמן מרכזית לחשיבה המודרנית: הזמן נתפס כסוכן מרכזי המוציא מן הכוח אל הפועל תבנית היסטורית גואלת (למשל במרקסיזם). קטגוריית המרחב היא קטגוריה פוסטמודרנית העוקבת אחר הלוגיקה של הרשת. זו קושרת בו-זמנית אופני שיח שונים המתרחשים במרחב. … קיראו עוד

נונסנס, איגיון

שיר או טקסט הומוריסטי, הנבדל מן השירה הקומית בהתנגדותו לפרשנות רציונלית או אלגורית. ז'אנר הנונסנס, הגורס כי אין בכוחה של השפה לייצג את הידע שלנו על אודות העולם, זוכה לפריחה מחודשת עם "המפנה הלשוני" בתרבות המאה ה-20. … קיראו עוד

ניאו-בארוק

מטאפורה לתרבות העכשווית. ההנחה כי האמנות, האדריכלות והתקשורת בימינו מצטיינות בממדים בארוקיים: גודל, רוחב ודחיסות; עושר פוליפוני ושפה מורכבת; נטייה לאלגוריה סיפורית; הזדקקות לפרשנות מתמדת; מתח בין מערכות פיזיות גלויות למערכות סמליות וסמויות מן העין. הפילוסופיה הניאו-בארוקית מניחה שאין בכוחה של הרציונליות להסביר את המסתורין של העולם. תבניות עיצוב אלה, ששלטו בתקופת הבארוק (1700-1600), חוזרות ומופיעות בפרקטיקות שונות של התרבות הפוסטמודרנית. … קיראו עוד

ניגוד הופכי, ניגוד בינארי

מונח מרכזי בלוגיקה הדיאלקטית. יחס הופכי ובלעדי בין שני קטבים כגון מינוס/פלוס במעגל חשמלי, 0/1 בשפה הדיגיטלית של המחשב, סינכרוני/דיאכרוני בבלשנות הסטרוקטורלית, מסמן/מסומן בתורת הסמיוטיקה, טבע/תרבות באנתרופולוגיה, סובייקט/אובייקט בפילוסופיה ועוד. שני הקטבים הדיאלקטיים מהווים שלמות אחת שנוצרת מתוך המתח המתמיד והבלעדי שבין הניגודים. … קיראו עוד

ניו-ג'ורנליזם, עיתונות חדשה

זרם בעיתונות הרואה בדיווח יצירה סובייקטיבית, המפגינה מודעות עצמית לתהליכי הכתיבה העיתונאית. העיתונות החדשה נעזרת בסגנונות כתיבה ספרותיים ובדיוניים כדי להעביר את מסריה. זוהי תגובת נגד לסגנון השואף לאובייקטיביות, לניטרליות ולנאמנות לעובדות, הדורש מן הכותב להעלים את נקודת מבטו האישית מן הכתיבה והדיווח. הניו-ג'ורנליזם ממקם את הכותב כגיבור הסצינה העיתונאית ומקנה לו תפקיד חשוב בתוך השיח הציבורי. נקודת המבט האישית, המקורית, הנרקיסיסיטית לעתים, מחליפה את היומרה לדיווח שתוצאתו פענוח "האמת". הניו-ג'ורנליזם הוא כתיבה המתענגת על עצמה שערכה נשפט על-פי עוצמתה הרטורית. … קיראו עוד

ניכוס, ייחוס

אסטרטגיה אמנותית מקובלת החל מסוף שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים, שבה האמן שואב דימויים ונושאים מאמן אחר ויוצר אותם בגרסה חדשה תוך נאמנות לסגנונם המקורי. בהרחבה, כל אסטרטגיה פילוסופית, תרבותית או תקשורתית המייחסת לעצמה את אוצר המילים או את סגנון החיים של האחר. פרקטיקה אמנותית וחברתית המערערת על קיומם הנבדל של אובייקטים שונים וטוענת שמשמעותם היחידה היא הדימוי החברתי המקובל שלהם. דימוי חברתי זה הוא מעין הון סמלי שניתן לנכסו על-ידי ייצוגו מחדש: הטקסט מתחזה לקניינו וללשונו של מישהו אחר. בזירה הפילוסופית, תהליך הניכוס/ייחוס הוא אסטרטגיה מרכזית בתורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה. לשיטתו, הטקסט החדש לעולם הולך בעקבותיהם של טקסטים קודמים ומתפענח באמצעותם; הוא נענה להם ומתפלמס עימם, ובכל מקרה, החזרה של הטקסט האחר הופכת לדרך חדשה של תגובה ותקשורת. … קיראו עוד

נרטיב

טקסט העוסק בייצוג של הבדלים באמצעות אירועים המשתנים על פני ציר הזמן. מכלול האמצעים ואופני הארגון של הזמן בתוך רצף הקרוי סיפור. יסוד מרכזי של תקשורת וגורם המעצב זהות, זיכרון ומשמעות. פרקטיקה המשמשת בתחומים מגוונים: פילוסופיה של ההיסטוריה, משפטים (עדויות משפטיות), אנתרופולוגיה, ספרות, קולנוע, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, עיצוב ותקשורת. בשנים האחרונות, בעקבות השפעתה של הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית בחקר התרבות, המושג מתייחס לאופיו הסיפורי-פרשני של כל מבע ולארגון האידאולוגי הסמוי של הרצף בסיפור חיים אישי, בזיכרון, במשדר חדשות או בכתיבת היסטוריה. במובנו זה מסמן המונח את האופי הסובייקטיבי של צבירת הידע ההיסטורי, וכן את ייצוג משמעות הזמן בהתאם לחוקיות אסתטית ואידאולוגית מסוימת. נרטיב פירושו מודעות לשפה המַבְנָה את תחושת הזמן ההיסטורי. … קיראו עוד

נשגב/יפה

שתי קטגוריות אסתטיות המגדירות אובייקטים המייצרים עונג. קטגוריות פילוסופיות ותרבותיות היוצרות קריאה נבדלת של המציאות: היפה הוא חוויה של רגש ושל דמיון, התחומה בגבולות השיפוט הרציונלי ומטרתה להפיק עונג ללא מטרה שימושית כלשהי. הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת. בניגוד לחוויית היפה, התואמת את גבולות הניסיון האנושי, הנשגב פונה אל העל-אנושי ואל הבלתי ניתן להגדרה. הנשגב נוגע באלימות של הממשי ומתכתב עם יצרי המוות. … קיראו עוד

סוריאליזם

זרם אמנותי שפעל בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1924 חיבר הסופר אנדרה ברטון (Breton) את המניפסט הסוריאליסטי הראשון. עקרונות המניפסט היו עליונות הדמיון על פני השכל, שלטון הלא-מודע בחיים ובאמנות, כתיבה אוטומטית הספוגה באסוציאטיביות חלומית ("אוטומטיזם נפשי"), פירוק תודעת הסובייקט למרכיביה הסותרים והגדרה חדשה של המושג אמנות. הפעילות הסוריאליסטית היתה רב תחומית ומצאה ביטוי בספרות, בקולנוע, בתאטרון, בצילום ובאופנה. עם אמני הסוריאליזם נמנו סלבדור דאלי (Dali), שהפך את הסוריאליזם לתופעה פופולרית, אנדרה ברטון, לואי אראגון ((Aragon, ג'ורג'ו דה קיריקו (de Chirico), רנה מגריט (Magritte) ופול דלוו (Delvaux). השפעת הסוריאליזם ניכרת לאורך המאה ה-20 כולה; היא חוזרת ומהדהדת ברגעי משבר מהפכניים ומגיעה עד עידן אי-הוודאות של ימינו. … קיראו עוד

סטרוקטורליזם

מתודה בינתחומית המתייחסת לטבע התרבות, לאופי הפעילות התקשורתית ולהתנהגותם של סימנים בתחומים שונים של מדעי האדם. הסטרוקטורליזם בוחן את התרבות על-פי מודלים אובייקטיביים ומדעיים. הטקסט נתפס כנושא משמעות קבועה. תפקידה של התיאוריה הוא לאתר סטרוקטורות עומק בלתי משתנות או כלים צורניים ואוניברסליים המשקפים את השכל האנושי ואת כשירותו הלשונית. הנחת היסוד היא שהמודל הסטרוקטורליסטי, המעוגן בהתנהגות הלשונית, ישים גם בתחומים אחרים – חברתיים, תקשורתיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים. … קיראו עוד

סייברפאנק

מונח שמקורו בשתי מילים: סייבר – מונח הלקוח ממדע הקיברנטיקה ועוסק במחשוב; ופאנק – תנועת מחאה שזכתה לביטוי גם בתחומי האופנה והמוזיקה. הסייברפאנק הוא זרם ספרותי עכשווי הקרוב לז'אנר המדע הבדיוני. הוא מתאר פיצול רדיקלי למיקרו-עולמות וירטואליים, ומשרטט את אזורי הממשק ביניהם. ספרות הסייברפאנק מתמקדת בממשק שבין בני אדם לטכנולוגיות חדשות כגון מציאות מלאכותית, וכן בהשלכות הפסיכולוגיות והפילוסופיות הנובעות מטשטוש התחומים שבין אדם למכונה, בין אשליה למציאות. … קיראו עוד

סימן

מונח מרכזי בתחום השפה והתקשורת. סימן יכול להיות טבעי או תוצר של הסכמה חברתית. במובנו הטבעי, הסימן הוא דבר או תופעה הגורמים לנו לזהות דבר אחר. לדוגמה, שמים אפורים מסמנים גשם מתקרב. ניתן לתאר את הסימן הטבעי גם כסימפטום, כחלק בלתי נפרד מן האובייקט המציאותי. כאן נוצר יחס של ייצוג ישיר והכרחי של התופעה: חום הוא סימן למחלה, אך הוא גם הייצוג הממשי של המחלה. סימן הוא גם אות (סיגנל) שנוצר במכוון כדי לייצג משהו. האדם שאליו מכוון הסימן אמור לדעת מה הוא מסמן. הסימן במובן זה הוא רצוני, מוסכם וברור. לדוגמה, אור אדום ברמזור. הסימן המוסכם יכול להיות גרפי (מילה כתובה למשל), קולי או חזותי. הסימן יכול להיות סמל, בדרך כלל חזותי, לרעיון כלשהו (למשל, מאזניים = צדק). על-פי הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), הסימן-סמל איננו לחלוטין שרירותי, בעוד הסימן הלשוני, הסימן-האות, הוא לחלוטין שרירותי. ניתן להבחין בין סימנים ורבליים (מילוליים) לבין סימנים שאינם ורבליים. הדגל, למשל, אינו רק מילה אלא גם אובייקט; סימני הדרך נקראים כתבנית גרפית. הסימנים (המילוליים והלא-מילוליים) הם חלק ממערכת כוללת – השפה. משמעותם של הסימנים נוצרת בתוך מערכת עקבית של הבדלים, מתוך יחס אל סימנים אחרים בשפה. לדוגמה, דגל מסוים אינו מובן אלא רק בתוך שיטת סימון העוסקת בדגלים – סימנים אחרים. … קיראו עוד

סינכרוניות/דיאכרוניות

צמד ניגודים שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), ומציין שני תחומים בחקר הבלשנות. הבלשנות הסינכרונית מתבוננת בשפה כמבנה כפי שהוא, ברגע נתון בהיסטוריה. לעומת זאת, הבלשנות הדיאכרונית מתבוננת בשפה כמערכת המתפתחת לאורך ציר של זמן. דה סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני משום שלדעתו הוא חושף את המבנה הבסיסי של חוקי השפה (דה סוסיר, [1916] 2005). … קיראו עוד

סינקדוכה

מונח מן הרטוריקה הקלאסית שמשמעותו ביוונית "להבין דבר אחד עם דבר אחר". הסינקדוכה היא מקרה פרטי של מטונים, שבו משתמשים בציון דבר אחד כדי לתאר דבר אחר. הסינקדוכה משתמשת בחלק כדי לציין את השלם, או להפך. לדוגמה, הצירוף "ידיים עובדות" או "ראשים" משמש לציון פועלים שכירים (השלם), והשימוש במונח "החוק" (השלם) משמש לעתים כדי לציין קצין משטרה (חלק). הסינקדוכה היא אחת מארבע צורות היסוד של השפה הפיגורטיבית, בצד המטאפורה, המטונים והאירוניה. … קיראו עוד

סיפור-על, נרטיב-על

מונח המזוהה עם הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). תיאוריה טוטלית המציעה הסבר בעל תוקף אוניברסלי למציאות. אחד המונחים הביקורתיים המרכזיים של השיח הפוסטמודרני. … קיראו עוד

סמיוטיקה, סמיולוגיה

מיוונית, Semeion משמעו "סימן". הסמיוטיקה היא המדע הכללי של הסימנים. היא עוסקת בעקרונות הכלליים המונחים ביסוד המבנה של הסימנים ובטיב השימוש בהם כשדרים. זהו מדע הלומד את אופן הייצור והפרשנות של סימנים. הסמיוטיקה בוחנת את האופן שבו מיוצג או מפורש אובייקט אחר, אשר עשוי לעתים להיות סימן בפני עצמו. הסמיוטיקה היא דרך מרכזית לחקירת הממד הסימבולי של המציאות האנושית-תרבותית ושל המציאות הלוגית (שאינה מנוסחת באמצעות הלשון הטבעית). זהו מדע רב-תחומי החוקר את התהליך התקשורתי של סימון (Signification) ויצירת המשמעויות בתחומים שונים ובמערכות סימנים שונות. את יישומיו נמצא בהקשרים רבים: תרבות, תקשורת, כלכלה, אמנות, פסיכואנליזה, אנתרופולוגיה, בלשנות, מיתוס, חיי היומיום. יישומים נוספים נרשמו בחקר הפמיניזם, המרקסיזם, חקר האידאולוגיות ועוד. המונח "סמיולוגיה", המופיע אצל פרדינן דה סוסיר (de Saussure) ואצל רולאן בארת (Barthes) "המוקדם", מתייחס לשימוש בסימנים של הלשון הטבעית בלבד. … קיראו עוד

עיר (ייצוגים באמנויות)

מאז ומעולם, וביתר שאת מאז המהפכה התעשייתית (המאה ה-18), היתה העיר לגורם מרכזי בפוליטיקה ובתרבות. ייצוגי העיר באמנות משקפים מרכזיות זו. הם פונים לשני כיוונים מנוגדים: מחד גיסא, הם מציגים את החלומות האוטופיים של בני האדם על אודות עיר האלוהים (אוגוסטינוס הקדוש); מאידך גיסא, הם נותנים ביטוי לסיוטיהם הקיבוציים מפני עיר החטאים (המרקיז דה-סאד, בודלר). העיר כמיקרוקוסמוס, ואפילו כהתגלמות החיים עצמם, הופכת למטאפורה דומיננטית בתרבות – נושא מועדף לייצוגים בתחומי הספרות, הקולנוע, התקשורת והאמנות. … קיראו עוד

עקבה

מונח המזוהה עם תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה (Derrida). העקבה היא המשחק האינסופי של ההבדלים המצויים במרחב שבין נוכחות להיעדרות. המונח מתייחס לשטח ההפקר, שטח הביניים המצוי בין קיומו של הגוף כזיכרון לבין היעדרו הפיזי, המתגלם בתוך העקבה. העקבה מתייחסת לתפקיד שממלא "האחר הרדיקלי" בתוך המבנה של ההבדל. זוהי שרשרת בלתי אחידה של תחליפים המקבלים מובן לפי ההקשר המשתנה; העקבה מצויה בתוך תהליך השינוי והפירוק שעובר הסימן. … קיראו עוד

פואטיקה

(1) שם יצירתו של אריסטו (פואטיקה) – טקסט העוסק במהותה של השפה הספרותית, דן בז'אנרים השונים ומצביע על החיקוי (מימזיס) כעקרון יסוד שלה; (2) ענף בביקורת הספרות החוקר את ייחודה של לשון השירה; (3) תחום מחקר המגדיר את ייחודו של הטקסט הספרותי ביחס למערכות סמיוטיות אחרות; (4) חוקיות אסתטית החוזרת ביצירה או ביצירות מסוימות, וכן אצל יוצר או יוצרים מסוימים, למשל "הפואטיקה של עגנון". … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (באמנויות)

מודרניזם ופוסטמודרניזם הם שני זרמים מרכזיים באמנות של מאה השנים האחרונות. מודרניזם הוא סגנון באמנות הפלסטית, באדריכלות, בצילום, בספרות, בקולנוע, בתאטרון וכיוצא בזה, שהיה רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. סגנון זה מבליט את הממד הרציונלי, המופשט והגואל של האמנות: הוא מאמין באפשרויות הקדמה, דחיית הישן מפני החדש. הפוסטמודרניזם משקף מוסכמות אסתטיות חדשות המתפתחות בתחומים אלה, החל מאמצע המאה שעברה ועד לימינו. מאפיינים כלליים של הסגנון הפוסטמודרני הם צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, נטייה לפרודיה ולפסטיש, מודעות למוצר האמנותי כפרי של שעתוק והתחזות, טיפול בצומת אמנות-מדיה-צריכה, פירוק דרכי הייצוג והשפות של המודרניזם העילי, פירוק הסובייקט ההרואי של המודרניזם ועוד. … קיראו עוד

פיקרסק

ז'אנר ספרותי ומטאפורה תרבותית בעידן של אי-ודאות. השם נגזר מהמילה הספרדית פיקרוֹ (נוכל). הרומן הפיקרסקי הראשון, לסריו איש טורמס (Lazarillo de Tormes), פורסם בספרד ב-1554, אף כי שורשי המסורת הפיקרסקית קדומים יותר. הז'אנר מאופיין על-ידי גיבורו: נווד שנון החי על הגבול שבין נוכלות ופשע לבין חיים ביושר ובהגינות. נדודי הגיבור מלווים בטון מורליסטי מבדח ואירוני ומהווים הזדמנות לפנורמה ביקורתית רחבה של החברה בזמנו. סוג זה של גיבור מאפיין גם את עידן החשד, עידן המבוכה המוסרית של ימינו. … קיראו עוד

פרודיה/פסטיש

צורות שיח באסתטיקה. הפרודיה מקיימת זיקה קומית מתקנת לטקסט שעליו היא חוזרת ושאותו היא מחקה. הפרודיסט עומד מחוץ לאובייקט הלעג שלו. בניגוד לכך, איש הפסטיש עוסק בחיקוי נלעג של סגנונות מתים, תוך שהוא מצוי בו בזמן "בתוכם" ובמרחק אירוני, מחוצה להם. הפרודיה והפסטיש מציגים פרקטיקות ביקורתיות שונות בתרבות ההווה, והם נדונים על-ידי תיאורטיקנים מרכזיים כמו מיכאיל באחטין (Bakhtin), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

פרשנות, אינטרפרטציה

למילה "אינטרפרטציה" משמעות משולשת: קריאה (Reading), הסבר (Explicating) ויצירת משמעות, פשר (Making Sense). מקורה מן המילה הלטינית Interpretatio, שפירושה "לתרגם", נוסף על "מתן הסבר". מכאן המשמעות האחרת של המושג, שקושרת אותו למילה Interpre – איש ביניים, מתווך, מתרגם מלשונות זרות. ליצור פרשנות משמעו ליצור תרגום משוער של הכוונה המקורית הגלומה בטקסט עבור נמען כלשהו. האינטרפרטציה עומדת ביסוד הפענוח של תהליכים בתרבות. אנו נזקקים לה בתחום הספרות, הפסיכואנליזה, המשפט, התקשורת, חיי היומיום ועוד. … קיראו עוד

קהילייה פרשנית

מונח שהציע מבקר הספרות סטנלי פיש (Fish). תפיסה ספרותית המתמקדת בטקסט כיצירתו הפרשנית של הקורא. הכרעותיו הפרשניות של הקורא מובנות על-ידי הקבוצה החברתית או האסתטית שאליה הוא משתייך. כל קבוצה מסגלת לעצמה אסטרטגיית קריאה התואמת את הקודים שלה; אלה באים לידי ביטוי בפרשנות המוצעת. … קיראו עוד

קוד

שיטת סימון שנגזרים ממנה מסר או משמעות. הקוד נקבע באמצעות מערכת הסימנים המפקחת על אופן ההרכבה והפענוח שלו. הקוד יכול להיות פשוט, למשל איתות של אור, או מורכב – בגד אופנתי, יצירת אמנות או תיאוריה. … קיראו עוד

קומיקס, מאנגה

הקומיקס הוא סיפור המסופר באמצעות סדרת ציורים עוקבים. אמנות אמריקאית ייחודית שהפכה לצורת ביטוי אוניברסלית. ז'אנר הטרוגני המצרף צילומי סטילס, כיתוב מלודרמטי ותחביר קולנועי. הקומיקס נע בין "גבוה" ל"נמוך": לעתים הוא מוצג כתוצר של תרבות נמוכה, המיועד בעיקר לצעירים ולילדים, ולעתים הוא מופיע כמוצר של אמנות גבוהה, הפונה למבוגרים ולילדים כאחד. הקומיקס הוא ז'אנר בידורי הנטוע בתרבות הפופולרית, וזו מזינה וצורכת אותו. עם זאת המדיום מאפשר גם התבוננות ביקורתית, הן במציאות הפוליטית של הכלל והן במציאות האקזיסטנציאלית של היחיד בחיי היומיום. המאנגה היא ז'אנר של קומיקס יפני שהשפיע עמוקות על תרבות המערב. האסתטיקה של הז'אנר הציגה צירוף של איקונוגרפיה ייחודית, נטורליזם ביקורתי, פנטזיה ופיוט. … קיראו עוד

קונבנציה, מוסכמה

הסכמה הנתפסת כמובנת מאליה בעיני חברי קבוצה תרבותית נתונה. הקונבנציה משקפת פרקטיקות ודרכים מקובלות של ראייה ועשייה בתרבות, ונוצרת מתוך ניסיונם המשותף וציפיותיהם המשותפות של חברי הקבוצה. הקונבנציה פועלת באופן דומה לפעולת הטקסט בחיים החברתיים: הטקסט או צורת התנהגות כלשהי, המצייתים לקונבנציה, מפוענחים בקלות ומופיעים בתפוצה רחבה. שבירת הקונבנציה עשויה לעורר אי-הבנות והתנגדות. … קיראו עוד

קונוטציה/דנוטציה

תבנית בינארית הדנה במשמעותה של המשמעות. מונחים ניגודיים המצביעים על מתח המתקיים בתוך המילה בין הוראתה הישירה והסגורה לבין ההוראה האסוציאטיבית, הפתוחה. המונח "דנוטציה" מציין את המשמעות המילולית, את ההגדרה המילונית. המונח "קונוטציה" מציין את המשמעויות הנוספות, את ההשלכות ואת האסוציאציות התרבותיות הנלוות למשמעות הישירה בהקשרים שונים. שפת המיתוס מרוקנת את השפה הדנוטטיבית ממשמעותה ושותלת במקומה שפה קונוטטיבית התובעת סמכות וציות. … קיראו עוד

קונסטרוקטיביזם (זרם באמנות)

זרם באמנות, באדריכלות ובספרות שהתפתח ברוסיה בשנות העשרים של המאה ה-20 מתוך התנגדות לפוטוריזם ולפורמליזם. בניגוד למגמה הפורמליסטית, שטענה כי המדיום האמנותי מנהל דו-שיח בעיקר עם עצמו, נטה הקונסטרוקטיביזם למסורת נגדית שחיברה את האמנות להקשר אידאולוגי, פוליטי וחברתי. הקונסטרוקטיביזם דגל בגישה רציונלית וקרא לתמציתיות ולעומס סמנטי, בניגוד לעומס הצורני שבו דגלו התנועות האחרות. הוא ביקש ליצור אמנות אמנציפטורית, שתצעד יד ביד עם פוליטיקה משחררת. … קיראו עוד

קונפליקט

מרומית – Conflictus: סכסוך, ריב, מחלוקת, ניגוד, סתירה. תבנית יסוד בתרבות. מונח מרכזי המעצב את מבני הדעת בתחומים מגוונים: פילוסופיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, פסיכואנליזה, מרקסיזם, פמיניזם, תקשורת, ספורט, אמנות, אמנות המלחמה, משפט, ספרות, קולנוע, חיי היומיום ועוד. דומה כי אי-אפשר להכיר את המושגים "חיים" או "דעת" בלי להכיר את התבנית הניגודית המונחת בבסיסם. תבנית זו מייצרת את קסם המשיכה בין הניגודים, אך היא גם מסבירה את המתח הנצבר בתוך הטבע ובתוך התרבות. האם הקונפליקט הוא תכלית החיים, הרצון לעוצמה, כפי שסבר ניטשה, או שמא הוא תהליך הסולל את הדרך ליציבות, לשיווי משקל ולהרמוניה? על כך נתפלגו הדעות לאורך ההיסטוריה. הקונפליקט בתרבות נדון במישורים רבים: יחסים בין אומות, בין יחידים, בין גברים לנשים, בין עשירים לעניים, בין לבנים לשחורים ובין האדם לטבע. השאלה שנשאלה שוב ושוב היתה: האם הקונפליקט הוא יסוד הכרחי ואוניברסלי של הקיום האנושי? האם האהבה, שהיא הענקת העצמי לזולת, יכולה להפיג את קסמו האפל של הכיבוש והקונפליקט? תולדות התרבות הן ההיסטוריה של חילוקי הדעות בסוגיות יסוד אלה. … קיראו עוד

קנון

ביוונית: סרגל מדידה, אמת מידה. אסופה, מבחר של טקסטים הנחשבים סמכותיים ומופתיים. רשימת ספרים, יצירות אמנות ואובייקטים אחרים הנחשבים מקובלים או טובים יותר מאחרים. הקנוניזציה היא ביטוי לעיקרון של ברירה, שיפוט ומדידה, המקדש חלק מן הטקסטים ומוציא אל מחוץ לשורה טקסטים אחרים. המאבק על גבולות הקנון מגדיר את קווי המתאר של קבוצות בתרבות בשאלות של זהות, ערכים וכוח. המאבק על השליטה מגדיר מחדש את יחסי הגומלין בין מרכז לפריפריה בשדות השונים של הייצור התרבותי. … קיראו עוד

קריאה, קריאות

הפרשנות הסימבולית של המציאות. אופן ארגון המשמעות בטקסט. קריאה "סגורה" חותרת למשמעות יחידאית וטוטלית; קריאה "פתוחה" מפרקת את המשמעות הקבועה ומנסה לחלץ מהטקסט קריאות חלופיות שונות. קריאה חתרנית חושפת את ההבניה ההגמונית של הטקסט ומאפשרת לכוחות שוליים להגיע לידי גילוי. שאלת הקריאה קשורה לשאלת האוריינות: ידיעת השפה שאנו קוראים. בתפיסה רדיקלית, הקריאה פורמת את היומרה האנושית להבנה וחושפת את "נקודות העיוורון" של הטקסט. … קיראו עוד

קריאה מועדפת

קריאה הנשענת על האידאולוגיה ההגמונית, כפי שזו מתגלמת בהנחותיו וברצונותיו הסמויים של המוען. הצורה השכיחה של פענוח טקסטים בתרבות הפופולרית ובתקשורת ההמונים. המונח מזוהה עם עמדתו של חוקר התקשורת ג'ון פיסק (Fiske). … קיראו עוד

קריאה סימפטומטית

קריאה פסיכואנליטית של טקסט תיאורטי, שתפקידה לגלות את הלא-מודע האידאולוגי החבוי בו. הפילוסוף המרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser) הציע את התיאוריה במטרה להתחקות אחר הסימפטומים המצביעים על הבעייתיות הפנימית של הטקסט. … קיראו עוד

קרנבל, קרנבלסקיות

אירוע חברתי ופומבי המלווה בתחפושות, במוזיקה, בתחרויות ובריקודים, שהתפתח בתרבות העממית של ימי הביניים והגיע לשיא פריחתו ברנסנס. האירוע הקרנבלי מבליט יסודות של חופש ופמיליאריות, פנטזיה ודמיון, דיאלוג בין-תרבותי ומחאה פוליטית. מאז המאה ה-17 הקרנבל אינו מזוהה רק עם המחזוריות הפומבית של חיי היומיום; הוא נחגג גם כאירוע פרטי (נשף מסכות) ומאוחר יותר גם כאירוע מילולי, בלובשו צורה של סוגה ספרותית. הרומן הקרנבלי מורכב מיסודות רב-קוליים והטרוגניים המדגימים את החוויה הליבידינלית של חופש ופריצת גבולות אידאולוגיים ואסתטיים נוקשים. מחקריו של תיאורטיקן התרבות מיכאיל באחטין (Bakhtin) הפכו את הקרנבל למונח מרכזי בביקורת התרבות בימינו. … קיראו עוד

קתרזיס

מונח בספרות, בתקשורת ובאמנות, שטבע אריסטו (בסביבות שנת 335 לפנה"ס). המונח, המופיע בפואטיקה לאריסטו כחלק מהדיון בסכמה של הטרגדיה, מציין תגובה רגשית עזה הנחווית כפורקן אל מול מאורעות מחוללי חמלה, צער ופחד. אמנים ופוליטיקאים משתמשים בקתרזיס כאמצעי רב עוצמה לניווט הקהל לצורכיהם. הקתרזיס הוא השלב האחרון של הסכֵמה הטרגית, הכוללת על-פי דורותיאה קרוק (1972) את "המעשה הנורא", "הסיבוך", "המפנה", "ההִוַדעות", "הקתרזיס" ו"אישור מחדש של ערכים אוניברסליים". הקתרזיס מוליך את המבנה כולו אל חוף מבטחים של פתרון, הכולל פורקן רגשי רב עוצמה אך מתוכנן בקפידה, לצד יכולת ללמוד ולהסיק מסקנות, שהיא חלק בלתי נפרד מהפתרון. האטימולוגיה של המונח אכן רומזת לכיוונים אלה: "קתרזיס" ביוונית פירושו מירוק, זיכוך, ניקוי, טיהור, התנקות מעודפי פסולת. משמעויות אלה מבליטות את תפקידו של הקתרזיס כסוכן מרכזי של המתודה הרציונלית, שאותה נועדה הטרגדיה לשרת. הקתרזיס הוא רגע של משבר ומתח עליון מצד אחד ורגע של פתרון ואיזון, הקלה והנאה, מצד אחר. פרדוקס זה מקנה לו את כוחו הייחודי. … קיראו עוד

רב-מערכת (תיאוריית ה-)

תיאוריה בלימודי ספרות ובלימודי תרבות החוקרת את הספרות כמערכת סמיוטית כוללת, כשדה אוטונומי בעל מבנה מוסדי הנתון לשינויים פונקציונליים מתמידים. תיאוריית הרב-מערכת, המזוהה עם עבודתו של חוקר התרבות איתמר אבן-זוהר ועם כתב העת הישראלי Poetics Today, מתבססת על הישגיו המחקריים של הפורמליזם הרוסי ומנסה להרחיבם לתיאור מדעי כולל של השדה הספרותי, כחלק בלתי נפרד מרב-מערכת הקרויה "תרבות". תיאוריה זו מצטיינת בנטיותיה האמפיריות ועומדת בניגוד למגמות מטאפוריות והרמנויטיות בחקר השפה, הבולטות בתיאוריות אחרות כגון הדקונסטרוקציה. … קיראו עוד

רב-קוליות

חוקר התרבות מיכאיל באחטין (Bakhtin) משתמש במונח "רב-קוליות" לתיאור טקסט, בעיקר בפרוזה, המאופיין בריבוי קולות אידאולוגיים מנוגדים. קולות אלה מתכתבים ביניהם ללא תיווכה של רשות עורכת או שופטת: הסופר שוהה באופן שווה בתוך הקולות העצמאיים של יצירתו ואינו מעדיף נקודת מבט זו או אחרת. הטקסט הפוליפוני הופך למשחק חופשי של קולות, שאינם שואפים לסינתזה. הוא נותן ביטוי לאופני שיח הטרוגניים שאינם חותרים לסגירות ומתקדמים ביניהם בזרימה דיאלוגית. התבנית הרב-קולית בולטת בפרקטיקות שונות כגון פמיניזם, פוסט-סטרוקטורליזם, ניו-ג'ורנליזם ולימודי תרבות. … קיראו עוד

רטוריקה

אמנות הנאום. אמנות שידול הדעת ושכנוע הבריות. בספרו רטוריקה הגדיר אריסטו (2002, פרק ב) את הרטוריקה ככושר או כאמנות המסייעים לקבוע מהם האמצעים הנאותים ביותר לשכנוע הנמען בכל מקרה ומקרה. הרטוריקה היא שימוש פרפורמטיבי בלשון למטרות שכנוע. זוהי פעילות לשונית שאינה עוסקת רק בקומוניקציה, אלא משתמשת בלשון בדרך רפלקטיבית במטרה להשפיע על הנמען לאמץ לעצמו את עמדותיו ואת אמונותיו של הרטוריקן. במקורותיה העתיקים ביוון וברומא נחשבה הרטוריקה קטגוריה של ידע: אמנות הדיבור המוצלח. בגלגוליה ההיסטוריים מופיעה הרטוריקה בשתי צורות: ארגון הטקסט כדי שייראה "יפה" וארגון השיח למטרות של שכנוע פוליטי, משפטי או פרסומי (הקריטריון הנבחן הוא היעילות והתועלת שבמסר הרטורי). תולדות הרטוריקה משקפות מחלוקת עמוקה בין הוגים הרואים בה שיח אשלייתי, המרחיק אותנו מידיעת האמת, לבין אלה הרואים בה חלק בלתי נפרד מן השימוש הלוגי בדיבור או לחלופין – מן הממד היצירתי והמשחקי של התקשורת האנושית. … קיראו עוד

ריאליזם

מיוונית, ריאליה (Realia), דברים מוחשיים. (1) בפילוסופיה הכללית, ההנחה כי דברים קיימים ללא קשר למתבונן אנושי וללא תלות באופן התיאור של הדברים; (2) בפילוסופיה של המדע, אי-התלות של האובייקטים במתודה המדעית החוקרת אותם: המדע מתקדם על-ידי בניית תיאוריות המתייחסות לאובייקטים בעולם; אף כי אלה אינם ניתנים לתצפית ישירה, הרי המודל מאפשר לנבא את התנהגותם של הרכיבים הניתנים לצפייה; (3) בספרות ובאמנויות, סגנון ייצוג היוצר דומות – Resemblance – בין יצירת האמנות לבין העולם (Verisimilitude). כזרם אמנותי, הריאליזם נולד במחצית השנייה של המאה ה-19, אך השפעתו הולכת ונמשכת עד ימינו. הסגנון הריאליסטי מנוגד לסגנון הרומנטי שקדם לו והוא מבקש לתאר באופן נאמן את המציאות החברתית והנפשית של הזמן ההיסטורי בלי לברוח לפנטסטי ולגרוטסקי כפי שעשתה הרומנטיקה. הריאליזם מנוגד גם למודרניזם, שהחל את דרכו כזרם אמנותי בתחילת המאה ה-20. המודרניזם מתכחש לאסתטיקה הריאליסטית הרואה ביצירת האמנות השתקפות של העולם האמיתי. … קיראו עוד

ריאליזם מלוכלך

סוגה ספרותית העוסקת בפריטים מקומיים, בניואנסים, בהפרעותיו הקטנות של האדם, באי-הנחת המסתתרת בתוך השפה והמחווה האנושית. גיבורי הז'אנר הם אנשים החיים בצל החלום האמריקאי, בצל האובייקטים של חברת השפע, בצל דעיכת האני והחברתי, במציאות של עלבונות קטנים הנחווים כעובדות זניחות בשוליים. הכינוי "Dirty" (מלוכלך) מתייחס למעמד החברתי-כלכלי הנמוך של הדמויות, אך גם לממד ה"זבל" של חברת השפע הקפיטליסטית, שאחד ממאפייניה הוא כמות הלכלוך הנערמת כתוצר לוואי של הצריכה. בניגוד לריאליזם, המעוניין בתיאור עומק סמלי של חיי אדם, הריאליזם המלוכלך מתמקד בפני השטח של המציאות. השפה אינה מסוגלת עוד לייצג את כאבם של ה"לוזרים" שנפלטו ממעגל האושר הבורגני, והיא מתמקדת בתיאור ביהביוריסטי של התנהגותם. נציגים מובהקים של הזרם הם סופרים כגון ריימונד קארבר וצ'רלס בוקובסקי. … קיראו עוד

ריטואל

טקס, פולחן, פעולה או סדרת פעולות שבהם מתבצעת חזרה על אקטים סמליים. פרקטיקה המסמנת את המשמעות התרבותית של אירועים ושל שינויים בחיי יחיד ובחיי החברה. ההתנהגות הריטואלית נקשרת בדרך כלל לתחומי הדת והאנתרופולוגיה. רוב המחקרים בתחום עוסקים בטקסים ובפולחני מעבר קהילתיים בתרבויות ובדתות שונות. בשפת המדיה, מטאפורה שגורה לפולחן מחזורי וקלישאי המתקיים באמצעי התקשורת. בניתוח המדיה בת זמננו המונח מציין דפוסים של פוליטיקה טקסית ריקה מתוכן. … קיראו עוד

רפלקסיביות

בבואה, השתקפות. מערכת הסימון כאובייקט המתייחס לעצמו. הרפלקסיביות היא פעולה ביקורתית הנוהגת בתחומים רחבים של מדעי האדם: סוציולוגיה ביקורתית, פנומנולוגיה, הרמנויטיקה, תיאוריה ביקורתית, סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם, תורת המורכבות ועוד. עיקרה של הפעילות הרפלקסיבית: התבוננות ביקורתית על האופן שבו מופק ידע על העולם. העמדה הרפלקסיבית מבקרת שיטות חשיבה פוזיטיביסטיות ודטרמיניסטיות המתמקדות בחשיפה של אמיתות אוניברסליות. התשוקה הרפלקסיבית מתמקדת במורכבויות של העולם הנגלה ובמורכבות של השפות המתארות אותו. היא חוקרת את אופני הייצור הלשוניים, התרבותיים והאידאולוגיים שמכוננים את העולם. כל אינטרפרטציה, תיאוריה או אוצר מילים קונספטואלי חשופים לחקירה הרפלקסיבית שתפקידה להתנגד לשרטוט תמונה סגורה ומוחלטת של המציאות. … קיראו עוד

רפרנס, רפרנציאליות, הוריה

יחס קבוע שנוצר בין מבנים לשוניים לבין מציאות חוץ-לשונית. יחס בין שם לבין האובייקט שהוא מציין: השם נתפס כמייצג את האובייקט שאליו הוא מתייחס. בסופו של מאמר, למשל, אנו מוצאים רשימת מקורות (references) המציינים את האסמכתה שאליה מתייחס הידע המוצג במחקר. התפיסה הרפרנציאלית, המניחה קשר יציב וקבוע בין שמות לבין אובייקטים, בולטת בסגנון אמנותי הקרוי ריאליזם. גישה זו ממלאת גם מקום מרכזי בפילוסופיה האנליטית. … קיראו עוד

שואה (ייצוגים בתרבות)

השואה היא הכינוי להשמדתו המדעית והשיטתית של כשליש מן העם היהודי בידי הנאצים ושותפיהם באירופה בשנים 1941-1945, מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ועד שחרור מחנות המוות בידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום, כעבור עשרות שנים, נשאלת בעוצמה רבה השאלה: האם יש "דרך נכונה" לזכור את אושוויץ, ואם כן, מהי? סוגיית ייצוג השואה בתרבות עודנה שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. השאלה המרחפת מעל הדיון נוגעת ל"פופולריות החדשה" של שיח השואה בשנים האחרונות. האם עוצמת הדיון היא ביטוי אותנטי למהלך אוניברסלי של עיבוד הטראומה או שמא מדובר בעודף של ייצוגים המבשרים על צורה מתוחכמת של העלמה וגירוש: גירוש הכאב באמצעות השיח המשתלח והבלתי פוסק אודותיו, עד שהנושא כולו יהפוך לבנאלי? … קיראו עוד

שיח

מונח מרכזי הרווח במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה ה-20. שיח פירושו נאום, מאמר מדעי ארוך, שיחה. בבלשנות זהו מונח מקביל ל"דיבור": האופן שבו הדובר משתמש בשפה. במונחיו של הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure) השיח הוא פארול (Parole, דיבור) והוא מנוגד ללאנג (Langue, שפה), שהיא מערכת החוקים והכללים העומדת בבסיס הידע הלשוני של הדובר. בסטרוקטורליזם השיח הוא גוף מאורגן של אמירות ומבעים הנשלט בידי כללים שאינם מודעים לדובר. בפוסט-סטרוקטורליזם השיח כולל את הממד החברתי-תרבותי, שבאמצעותו הדובר מציג את עמדתו האידאולוגית הסמויה ביחס לשפה וביחס לנמען של הדיבור. בעמדה זו מעורבים שיקולי כוח, רטוריקה ומניפולציה האמורים להשפיע על עמדותיו של הנמען. השיח, על-פי טענה זו, הוא אופן של יצירת משמעות בהקשר חברתי. … קיראו עוד

תוכן

(1) מונח מפתח בזירה התרבותית-תקשורתית של ההווה. המונח משקף שיתוף בין פלטפורמות שונות של תקשורת, כגון טלוויזיה, אינטרנט, משחקי מחשב וסלולר, לבין תחומים נבדלים כגון פרסום, חדשות ואקטואליה, תרבות ובידור. מאפייניו הכפולים של התוכן נובעים מן העובדה שמצד אחד התוכן הוא משאב כלכלי בזירה קפיטליסטית הצמאה לסחורות חדשות, ומצד אחר, בתנאים מסוימים, התוכן עשוי להיות נקודת מוצא להתבוננות ביקורתית ואלטרנטיבית. במצב הנוהג הופך לרוב התוכן ל"תוכן שיווקי": היצירה הבדיונית או התיעודית משרתת אינטרסים כלכליים ומפרנסת, באופן ישיר או עקיף, פירמה, תאגיד, ארגון שלטוני, ארגון חברתי וכדומה. במצב זה – בו התוכן הוא סחורה הנמכרת למפרסמים והמיועדת לתמוך במטרות הרווח שלהם – מיטשטש הגבול בין יצירה אוטונומית, הפונה לחירותו של הנמען, לבין מהלך שיווקי ציני, שעניינו יצירת סובייקט צייתן וקונפורמיסטי. (2) במובן מסורתי, המונח קשור לסוגות עילית באמנות ובתרבות. הוא מציין את סך הרעיונות והמשמעויות הגלומים בטקסט. התוכן הוא חלק מן התבנית הבינארית צורה/תוכן. נוצר מתח בין התוכן כמשמעות לבין עיצוב התוכן באמצעים אסתטיים העומדים לרשותו של היוצר. הגדרות אלה נדחקות בימינו אל שולי התרבות בלחץ התביעה הקפיטליסטית להוון כל ערך תרבותי ולהופכו למוצר סחיר בשוק. … קיראו עוד

תרבות פופולרית

אוסף הסחורות, הפעילויות והמוסדות המכוננים את הפרקטיקות המקובלות בציבור. דבר השייך למגזר צרכנים רחב אך מובחן, קיים בעבורו או מיוצר על-ידו. המונח משמש להבחנה בין הציבור בהמוניו לבין מעמדות מסוימים בתוכו. המרחב הפופולרי נתפס לעתים קרובות כזירת מאבק על כוח פוליטי ואידאולוגי, אולם לא זו בלבד שאין הסכמה על הגדרתו, נוכחותו אף מעוררת חילוקי דעות בדבר המטען שהוא נושא. שאלת המפתח היא האם התרבות הפופולרית היא תוצר לוואי של האידאולוגיה השלטת או שמא היא בעלת מעמד אוטונומי המייצר פרשנות תרבותית עצמאית? … קיראו עוד

תרגום

הליך של העברת טקסטים משפת מקור לשפת יעד, תוך יצירת שייכות, איזון ואקוויוולנציה (שקילות, שיוויון ערך) בין טקסט מקור לטקסט יעד. התרגום הוא מודוס ספרותי המפרה הן את שפת המקור והן את שפת התרגום. שיח התרגום חוקר את גבולות ההעברה בין משמעויות. הוא מתמקד בסוגיית מפתח בתרבות ובתקשורת: הוא שואל מהי משמעותה של המשמעות? (Steiner, [1973] 1992: X). פעולת התרגום אינה מוגבלת רק לפעולת הכתיבה או הדיבור והיא מוחלת על אירוע פוליטי, חברתי ונפשי, שבו יחיד או קבוצה הבאים מתרבות (משפה) אחת מבקשים לתקשר עם יחיד או קבוצה הבאים מתרבות אחרת. היכולת לתרגם טקסטים מתרבויות ומתקופות שונות מאפשרת את הזיכרון המצטבר של ההיסטוריה האנושית. מלאכת התרגום הופכת את העבר יעד לפרשנות, כשם שהיא משנה את משמעותו של המקור. פעולת התרגום משחזרת באופן מיתי את המטאפורה בבל: ריב הלשונות, כמו ריב התרבויות, מחייבים את התערבותו התכופה של הפרשן – המתרגם. האחרון נדרש לחצות גבולות תרבותיים ורגשיים, לדלג מעל מהמורות ודעות קדומות; הוא נתבע להיות רלוונטי. בצורתו זו מהווה התרגום בסיס לכל פעולה אנושית של הבנה, סליחה ואירוח הזולת, בין כותלי שפה שאינה שפתו, בבית שאינו ביתו. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×
;