רעיונות לפי תחום : אמנות פלסטית

אוונגרד

מצרפתית: חיל חלוץ מצומצם ומובחר ההולך לפני המחנה. בהשאלה: קבוצת מיעוט מיליטנטית המוכנה להסתכן כדי להביא לשינוי רדיקלי של מציאות פוליטית, חברתית או אסתטית. המונח מציין בדרך כלל קבוצת מיעוט לוחמנית בתחום האמנות שהפרקטיקות שלה מקדימות את זמנן ומסמנות נתיבים חדשים ומהפכניים שכלל הציבור או "עולם האמנות" עתידים להכיר בהם מאוחר יותר. הפולמוס על מותו של האוונגרד הוא נושא מרכזי בשיח על התרבות החל משנות השישים של המאה ה-20 ועד ימינו. … קיראו עוד

אופנה

גילויי תרבות בולטים, המתקבלים בחברה לפרק זמן נתון ואחר-כך מפנים את מקומם לגילויים אחרים. הפרשנות הרווחת והמוסכמת לנושאים של טעם בנקודת זמן נתונה. הנורמה שמעניקה תיווי וזיהוי ל"נכון". נורמה זו, הנתונה לשינויים מתמידים, משמשת כסוכן מרכזי של תקשורת וחִברות. חילופי האופנות יכולים להתבטא בהרגלי לבוש, דיבור, סגנונות חיים ועוד. האופנה מהווה כלי מרכזי של פרשנות תרבותית ל"עכשווי" ולקומוניקטיבי. בגילוייה השונים היא צירוף מיוחד במינו של דחף אמנותי וגירוי מסחרי קפיטליסטי, שמזרימים ביקוש מתמיד לבורסה של "החדש". האופנה היא אפוא האמונה ב"חוק השינויים", ביכולת האנושית להגדיר מחדש את האידאל של הזמן באמצעות חילופי האופנות. לעתים נדמה כי הזיהוי ההיסטורי של תקופה קשור בקשר הדוק לזיהוי הלבוש והטעם האופנתי של אותה עת. כך הופכת האופנה למסמן תקופתי; דרך ייצוגיה אנו מתוודעים לזרימת הזמן החולף. … קיראו עוד

אמנות מופשטת

אמנות שאינה מחקה את הטבע. האמנות המופשטת השתחררה ממסורת ציור עתיקת יומין שראתה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. המופשט מתאר עולם "בלתי גופי", עולם של "צורך פנימי" המבטא את דמיונו היוצר של האמן. המופשט הבינלאומי בלט לכל אורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 וסימן מפנה אנטי-ריאליסטי באמנות. אותותיו ניכרים במסורות השונות של המודרניזם: הציור המופשט (קאנדינסקי, מונדריאן, קליי, דה-קונינג, פולוק), "הסגנון הבינלאומי" בארכיטקטורה ומסורות של מינימליזם באמנות של המאה ה-20. זרמים אחרים אתגרו את המסורת של המופשט והציגו אסתטיקה שונה. ביניהם ניתן למנות את אמנות הפופ, את הציור הפיגורטיבי שחזר לזירה בשנות השמונים של המאה ה-20 ועוד. … קיראו עוד

אמנות מושגית

אמנות המשתמשת ברעיונות כחומרי גלם המזינים את הייצור האמנותי. זרם זה, שבא לעולם בשנות השישים של המאה ה-20, מגדיר מחדש את המושג אמנות: האמנות אינה פועלת באמצעות הגירוי החושני המהנה הקורן מן התמונה אל עינו של הצופה. היצירה הקונספטואלית מציבה את הרעיון במרכז, תוך שהיא תופסת את מקומו של הדימוי החזותי. לאמנות הקונספטואלית ולאמנות המינימליסטית יש מן המשותף: שני הזרמים חותרים לצמצם את חומרי ההבעה החושניים במטרה להפוך את יצירת האמנות לאמירה פילוסופית מזוקקת, שאינה תלויה עוד בפיתוי החושני של הצבע והצורה. הדרך לתעד ולשמר אמנות קונספטואלית היא באמצעות הדימוי הצילומי, או דוקומנטציה אחרת של האובייקט האמנותי. … קיראו עוד

אקטיביזם

מגמה בתרבות המשקפת אי-נחת של פרטים וארגונים וולנטריים מביטויים שונים של הקפיטליזם המאוחר. האקטיביסטים פועלים לשינוי המציאות באמצעות מרד תרבותי. פעילות המחאה מתבצעת על-ידי תנועות סטודנטים, תנועות נשים, תנועות לזכויות האדם והאזרח, תנועות של הומואים ולסביות, תנועות אקולוגיות, תנועות אנרכיסטיות, קבוצות של אמנים ומשבשי תרבות ועוד. הביטוי המוחשי לאקטיביזם הוא "הפעולה הישירה": ניהול קמפיין אינטנסיבי על מנת לקדם שינוי חברתי או פוליטי, הפגנות, פסטיבלים, תאטרוני רחוב, השתלטות על מבנים, הפרעות לסדר הציבורי ופעולות במרחב האזרחי הזוכות לחשיפה תקשורתית רחבה. כל אלה נתפסים כאמצעים חתרניים שנועדו לעורר תשומת לב והתנגדות וליצור שינוי פוליטי במבנה המציאות. … קיראו עוד

אקלקטיות, לקטנות

מבנה דעת או גוף הטרוגני של טקסטים המכיל ציטוטים מסגנונות היסטוריים שונים – כשמדובר בספרות, באמנות או בארכיטקטורה – או תערובת של תיאוריות – כאשר מדובר בתחום דעת מופשט. בטקסט אקלקטי המציאות מתפרשת על-ידי לקט של שיטות או אוסף של סגנונות שאינם מצטרפים לכדי מקשה הומוגנית אחת ואינם מונחים על-ידי שיטת סימנים אחידה. תפיסה אקלקטית בולטת בעיצוב ובאדריכלות של שנות השמונים, המזוהה עם עלייתן של מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

אקספרסיוניזם

זרם אמנותי המתאר את המציאות באופן סימבולי, מתוך העדפת העולם הרגשי הפנימי, הסוער והמעוות של האמן על פני תיאור המציאות הריאליסטית החיצונית. הזרם, שצמח בגרמניה בראשית המאה ה-20 והתפשט אחר-כך לארצות אחרות באירופה, מצא את ביטויו באמנות הפלסטית, במוזיקה, בתאטרון, בספרות ובקולנוע. בשנות הארבעים של המאה שעברה התגבש בניו יורק סגנון "האקספרסיוניזם המופשט", שהתמקד בממד הרוחני של הציור והבליט ערכים ניאו-רומנטיים הקשורים בלא-מודע ובנשגב. מאה שנה לאחר הולדתו המשיך הדימוי האקספרסיוניסטי להזין את אווירת הפניקה והחרדה שליוותה את המאה ה-20 כמעט לכל אורכה. הפואטיקה האקספרסיוניסטית בולטת בתחומים שונים של התקשורת והתרבות הפופולרית בימינו, החל משגשוגו של גיבור-העל בקומיקס, דרך "החזרה לציור" בשנות השמונים ועד ל"פילם נואר" בקולנוע של אותה עת. … קיראו עוד

אריזה, עטיפה

"חליפת המוצר". מוצר נלווה הצמוד לכל סחורה, שירות או רעיון ומקדם את הפצתם, שיווקם או מכירתם. תכונה מרכזית של הסחורה התקנית בעידן של קפיטליזם גלובלי; מקור מתמיד לפיתוי ולמניפולציה רגשית, תקשורתית ואמנותית בחברת הצריכה והמדיה של ימינו. דיון במקומה של האריזה בתרבות מוביל לדיון ביחסי ההיררכיה המיוחדים שמתפתחים בין גוף למעטפת, בין עיקר לטפל, בין פנים לחוץ, בין ראשוני לנלווה, בין הקנקן לבין מה שבתוכו. הדיון מקרין על שטחים רחבים: "אריזות מתנה" בחיי היומיום, אריזה כמיצוב רטורי מסחרי, "חבילת נתונים" המשמשת פיתוי לרכישת המוצר, שימוש באריזה לצורך אמירה אמנותית ביקורתית ועוד. … קיראו עוד

בריקולאז'

מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס (Lévi-Strauss) ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות. … קיראו עוד

גבריות חדשה

מונח הטוען לכינונה של זהות גברית השונה מהסטריאוטיפ הגברי המסורתי. מודעות חדשה לדרכי הייצוג והמימוש של גבריות בימינו. תוצאה מובהקת של עליית הקול הנשי בתרבות ושל השיח המגדרי המתלווה אליו. התביעות הסותרות המוצגות בפני הגבר: עליו להתפייס עם תכונות וערכים הנחשבים נשיים – סבל, פצע, טראומה, חֶסר, מאזוכיזם, אמפתיה ודמיון – אולם בו בזמן עליו לשרוד בעולם קפיטליסטי המציג דרישות מנוגדות, כגון תחרותיות, תוקפנות, ביצועיות, אינסטרומנטליות ורציונליות. הגבר החדש נושא את גבריותו כמצב של משבר. … קיראו עוד

גסטוס, מחווה

מונח מתחום האמנות הפלסטית, הצילום והתאטרון, המציין תיאור החושף באופן חזותי את המהות והופך אותה למראית עין. הגסטוס מבטא מיזוג של תנועה ותוכן, גישה וכוונה, המתגלמים בייצוג חזותי מסוים. בעברית, המילה "מחווה", קשורה אטימולוגית למילה "חוויה", והיא אכן מעין החצנה תאטרלית של מהות כלשהי. זוהי הקפאה חזותית של הכַּוונה: הפיכת הכוונה למסמן גלוי, שניתן לזהותו מתוקף המסורת התרבותית שבה הוא ממוקם. המונח הופיע לראשונה אצל גוטהולד לסינג ביצירתו דרמטורגיה המבורגרית (Lessing, [1767] 1923). … קיראו עוד

גריד, סריג

בגיאוגרפיה: רשת הקווים המקבילים על המפה, שבאמצעותם אפשר לקבוע את הקואורדינטות ואת המיקום. בארכיטקטורה: מבנה/סידור אורבני גיאומטרי המבוסס על קווים מקבילים החוצים זה את זה שתי וערב, כמו רחובות מנהטן בניו יורק. … קיראו עוד

דאדא, דאדאיזם

תנועת אוונגרד בינלאומית באמנות, שנוסדה בציריך ב-1916. השם דאדא נועד לציין שפה ילדותית, אקראית, המתריסה נגד הארגון הלוגי וה"משמעותי" של החיים. הדאדא הציגה אסתטיקה של "אנטי-אמנות", ששיקפה ערכים ניהיליסטיים ואנטי-בורגניים. המחאה הופנתה נגד התפיסה של אמנות אוטונומית, המותירה מחוץ לטווח ההתבוננות שלה את זוועות הקיום האנושי – זוועות שלבשו צורה מוחשית ומאיימת לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין האסטרטגיות שננקטו היו שימוש בבידור ובשערורייה מתוקשרת כמכשיר פוליטי לקידום רעיונות, יצירת אמנות באמצעות "רדי מיידס" (Ready Mades, חפצים מצויים), ביקורת על הפולחן הבורגני של המוזיאון, חיבור דיאלוגים אבסורדיים, הקראה סימולטנית של שירה בשפות שונות ושימוש בקולאז' ובפוטומונטז' כטכניקות חתרניות המערערות על הממד האחדותי והאותנטי של יצירת האמנות. המורשת הדאדאיסטית הזינה רבים מן היוצרים האוונגרדיים בתחילת המאה ה-20, והשפעתה ארוכת הטווח ניכרה בתחומים שונים גם בסוף המאה. זרמים רבים באמנות, כגון הפרפורמנס, ה"פלוּקסוּס" (Fluxus) ואמנות פוסטמודרנית בת ימינו, מושפעים מן האסטרטגיות הדאדאיסטיות. … קיראו עוד

דיוניסיות / אפוליניות

צמד מונחים שהציע פרידריך ניטשה כדי לייצג שתי השקפות עולם ושני אופני עיצוב מתחרים בתולדות התרבות. האפוליניות, המזוהה עם האל אפולו, מייצגת קוטב של רציונליות, צורניות ואיזון. הדיוניסיות נקשרת לדיוניסוס, אל היין והפריון, ומייצגת קוטב של אי-רציונליות, חריגה מגבולות ומשליטה עצמית. דומה כי בתרבות הנרקיסיזם של ימינו, ידה של האופציה הדיוניסית היא על העליונה: הפנטזיה המוקצנת, המונעת על-ידי התשוקה לכוח, היא חלק בלתי נפרד ממבנה התרבות. … קיראו עוד

דימוי

ייצוג חזותי של אובייקט או תמונה מנטלית של הנראה. צורה מיוחדת של דיבור או חשיבה באמצעות תמונות. דימוי יכול להופיע כתמונה קונקרטית, הניתנת לתיאור באופן ישיר כמו במשפט: "פרחים אדומים כיסו את החומה" או באופן פיגורטיבי מושאל, כמו במשפט: "היא שושנה". הדימוי מצטיין באופיו הרווי והחושני ובקונוטציות הרגשיות שהוא מעורר. חברת המדיה והצריכה מעודדת חשיבה באמצעות דימויים; שליטת הדימויים בחיינו משקפת את הממד הריגושי והדמיוני של תרבות ההווה. … קיראו עוד

הילה

מונח מפתח בתיאוריה האסתטית של ולטר בנימין (Benjamin). ההילה הפולחנית ליוותה את הגדרת האמנות הקלאסית. היא הציבה את האובייקט האמנותי כיצירה אותנטית וחד-פעמית שיש לעלות אליה לרגל. מאז ימי הרנסנס החליפה הסגידה החילונית ליופי את הסגידה הדתית לאל וסיפקה לאדם המודרני פולחן חלופי. אולם בעידן הטכנולוגי אבדה ההילה: יצירת האמנות שוב אינה נתפסת כיצירה פולחנית (הילתית). היא הפכה לאובייקט משוכפל ומשועתק, פרי טכנולוגיות השעתוק של הצילום והקולנוע. באופן פרדוקסלי, טוען בנימין, כי דווקא השכפול ההמוני הקנה למוצר האמנותי ערך פוליטי והפך אותו לכלי המאפשר להמונים להשפיע על התרבות. מצד שני, הזיווג בין היופי לבין ההמון הוליד גם תוצאות שליליות: הוא אפשר חיבור בין יופי לאלימות ופרץ פתח למהלך הפשיסטי של האדרת המלחמה. … קיראו עוד

היפר-ריאליזם

המונח היפר-ריאליזם, שטבע הפילוסוף והסוציולוג ז'ן בודריאר (Baudrillard), מציין את האופן שבו המציאות מתוּוכת לצרכניה. בחברה הפוסט-תעשייתית שלאחר מלחמת העולם השנייה מתאפיינים הדימויים והסימנים בבולטות המעלימה את המרחק בין האובייקטים לבין ייצוגיהם. דימויים שנוצרו בחסות המדיה משפיעים באופן רדיקלי על שיפוטי המציאות שלנו. סימנים ומשמעויות צפים בתוך מערכת סגורה, המפנה אל עצמה, ויוצרים מציאות היפר-ריאלית חדשה. … קיראו עוד

הקשר תצוגה

ההקשר שבו מוצגים אובייקטים – חפצים, יצירות אמנות, תמונות, פרסומות, טקסטים – בתוך המרחב הפרטי והציבורי; ההנחה כי אופן ההצגה וההמצגה (showing) של דברים בתוך מרחב בעל קודים משלו מאפשר את הפענוח החזותי שלהם וקובע את משמעותם. … קיראו עוד

מוזיאון

המוזיאון הוא מוסד קבע שלא למטרת רווח, הפועל בשירותה של החברה; המוזיאון פתוח לציבור ומציג עדויות מוחשיות על האדם וסביבתו. לשם כך הוא מעורב בפעילות של רכישה, שימור ותצוגה של פריטים ואוספים למטרות מחקר, חינוך והנאה. המוזיאון משמש כמוסד קנוני המנסח, מדרג ומציג אובייקטים המשקפים היסטוריה של ערכים בתרבות. הפולמוס על תפקידו של המוזיאון בימינו נוגע לשאלה – האם הוא מוסד משמר או שמא מוסד יוזם המעלה סוגיות חדשות על סדר היום ומשמש במה פתוחה לדיון בערכיה המשתנים של התרבות? מוזיאון האמנות הוא מקום היוצר חווית מרחב-זמן חדשה ושונה מן החוויה היומיומית. "המרחק האסתטי" שהוא מעמיד לרשות מבקריו מאפשר להם לקרוא את עצמם מחדש: להתבונן בחייהם שלהם בפרספקטיבה של סיפור משמעותי הקורן אליהם מן התצוגה. המוזיאון הוא המוסד היחיד שמאפשר להשוות בין העבר להווה, משום שהוא משמר את הזיכרון החי של התרבות. מדיניות התצוגה שלו חושפת את הקהל לאובייקטים שכבר אינם שייכים לאופנה ועם זאת מזוהים עם החדש, פורץ הדרך, הקורא תיגר על התמונה השגורה של המציאות. בכך נבדל המוזיאון ממוסדות אחרים כגון התקשורת, המתמקדים גם הם בפרובוקטיבי ובחדש, אף כי אין ברשותם קריטריונים אסתטיים הולמים לצורך השוואות היסטוריות מתבקשות. … קיראו עוד

מטאפורה/מטונים

שתי צורות מרכזיות של הלשון המושאלת – לשון הנבדלת מן הלשון "הרגילה" בכך שאינה מייצגת באופן ישיר את משמעויותיה. המטאפורה משנה את המובן המילולי של השם או המשפט באמצעות הצבת תחליף או אנלוגיה קרובה למובן המקובל שלהם. במטונים – תכונה, מאפיין או חלק של הדבר מחליפים את הדבר עצמו (מילה אחת מחליפה מילה אחרת). התבנית הבינארית מטאפורה/מטונים ממלאת תפקיד מרכזי בשיח האמנותי, התקשורתי, הפסיכואנליטי והפילוסופי. היא מאפשרת התבוננות ביקורתית במבנה השפה. שתי התבניות עשויות לגלות ידע חדש על העולם הנשען על עקרון הדמיון וההבדל שבין הדברים. שפה מטאפורית או מטונימית יכולה אפוא להציע אופני התבוננות אינטואיטיביים רעננים שיש להם ערך להרחבת הידע האנושי. … קיראו עוד

מימזיס, מימטי

יחסי דמיון או ייצוג בין יצירת האמנות לבין העולם הפיזי, הסימבולי או המוסרי הניצב מולה. ביצירתו פואטיקה מגדיר אריסטו (1972) את היצירה האמנותית כ"מימזיס" של חיים אפשריים. "שירה אפית ויצירת הטרגדיה וכן הקומדיה והשירה ומרבית הנגינה בחליל ובנבל – כולן בכללותן חיקויים (מימזיס)". למילה מימזיס טווח דינמי ורחב של משמעויות: חיקוי, עיצוב, גילום, תיאור, ייצוג. רווחת מביניהן היא המילה "חיקוי". החיקוי מתאר יחס סטטי בין המקור (החיים) לבין ההעתק שלהם (האובייקט האסתטי). לעומת זאת, המילה "ייצוג" (representation) מצביעה על יחס של תחליף בין המייצג (האובייקט המימטי) למיוצג (העולם). המילים "עיצוב", "גילום", "תיאור", המצויות אי שם באמצע, מציינות את האופי החושני של פעולת התרגום – במעבר בין העולם לבין יצירת האמנות. הדחף המימטי מגיע לידי פריחה בספרות הריאליסטית (פלובר, טולסטוי, פונטנה), אך הוא הופך לבעייתי בעידן שבו "הממשי" עצמו הוא סוג של פנטזיה שנויה במחלוקת. … קיראו עוד

מינימליזם (באמנות ובאדריכלות)

(1) מגמה באמנות החותרת לפישוט הצורה, הצבע והקומפוזיציה. המינימליזם מאפיין את התנועות המודרניסטיות באמנות ובאדריכלות מראשית המאה ה-20: התנגדות לקישוטיות, הרצון לראות בהפשטה הגיאומטרית קריטריון לשיפוט ערכי של המציאות. סיסמת הקרב המודרניסטית "Less Is More" אפיינה את הגישה והיתה בסיס לפרקטיקה שלה: יצירת אמנות מופשטת, רציונלית ואוניברסלית המשתלבת במגמות האוטופיות הכלליות של המודרניזם; (2) זרם באמנות שנות השישים של המאה ה-20 אשר חרת על דגלו אסתטיקה של צמצום: יצירת אמנות שחלקיה פשוטים, גימור אנונימי וכמו-תעשייתי, הבלטת המשטח החיצוני ועוד. המינימליזם התריס נגד מושגים כגון עומק, מורכבות ומשמעות. האמנות המינימליסטית הצטמצמה לכדי "חומר" (אובייקט) התופס מקום בחלל; (3) סגנון באדריכלות של שנות התשעים: האדריכלות המינימליסטית החדשה, שכונתה גם אדריכלות ההיי-טק, ניכרה בסגנונה הקר, האלגנטי והמונוכרומטי – סגנון התואם את האידאולוגיה של עידן הגלובליזציה: אלגנטיות רציונלית, צורה טהורה, הפשטה, אטימות לעולם החיצון ועוד. … קיראו עוד

נִרְאוּת

נראות מגדירה את הדומיננטיות של הממד החזותי והאייקוני בקריאת התרבות העכשווית. היא בולטת בשטחים שונים: השפעתו הגורפת של הדימוי הטלוויזיוני; הבניית הזיכרון הקולקטיבי כזיכרון צילומי וקולנועי; עיצובו של המרחב הציבורי כמקום שקוף ופתוח (בתי קפה, קניונים, חלונות ראווה); ועיצובו של מרחב וירטואלי הנגיש למשתמש בראש ובראשונה כיסוד נראה ומוצג (Display). … קיראו עוד

נשגב/יפה

שתי קטגוריות אסתטיות המגדירות אובייקטים המייצרים עונג. קטגוריות פילוסופיות ותרבותיות היוצרות קריאה נבדלת של המציאות: היפה הוא חוויה של רגש ושל דמיון, התחומה בגבולות השיפוט הרציונלי ומטרתה להפיק עונג ללא מטרה שימושית כלשהי. הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת. בניגוד לחוויית היפה, התואמת את גבולות הניסיון האנושי, הנשגב פונה אל העל-אנושי ואל הבלתי ניתן להגדרה. הנשגב נוגע באלימות של הממשי ומתכתב עם יצרי המוות. … קיראו עוד

סגנון בינלאומי

הסגנון המרכזי באדריכלות המודרנית במחצית הראשונה של המאה ה20. הסגנון הבינלאומי משרטט אידאל אדריכלי המבוסס על פונקציונליות ועל מינימליזם, על הפשטה ועל גיאומטריה. הוא מבקש לשלב בין הרוח הטכנולוגית של העידן לבין אוטופיות חברתיות שהארכיטקט מחויב להן. הצורה הטהורה – המקבילה האדריכלית של הצורה הטהורה באמנות המופשטת – אמורה למשול בדמיונם של בני האדם ולהעניק להם סינתזה של הבהירות הפולחנית היוונית יחד עם טכנולוגיה מתקדמת (ברזל, בטון, זכוכית) של הזמן החדש. … קיראו עוד

סוריאליזם

זרם אמנותי שפעל בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1924 חיבר הסופר אנדרה ברטון (Breton) את המניפסט הסוריאליסטי הראשון. עקרונות המניפסט היו עליונות הדמיון על פני השכל, שלטון הלא-מודע בחיים ובאמנות, כתיבה אוטומטית הספוגה באסוציאטיביות חלומית ("אוטומטיזם נפשי"), פירוק תודעת הסובייקט למרכיביה הסותרים והגדרה חדשה של המושג אמנות. הפעילות הסוריאליסטית היתה רב תחומית ומצאה ביטוי בספרות, בקולנוע, בתאטרון, בצילום ובאופנה. עם אמני הסוריאליזם נמנו סלבדור דאלי (Dali), שהפך את הסוריאליזם לתופעה פופולרית, אנדרה ברטון, לואי אראגון ((Aragon, ג'ורג'ו דה קיריקו (de Chirico), רנה מגריט (Magritte) ופול דלוו (Delvaux). השפעת הסוריאליזם ניכרת לאורך המאה ה-20 כולה; היא חוזרת ומהדהדת ברגעי משבר מהפכניים ומגיעה עד עידן אי-הוודאות של ימינו. … קיראו עוד

עיר (ייצוגים באמנויות)

מאז ומעולם, וביתר שאת מאז המהפכה התעשייתית (המאה ה-18), היתה העיר לגורם מרכזי בפוליטיקה ובתרבות. ייצוגי העיר באמנות משקפים מרכזיות זו. הם פונים לשני כיוונים מנוגדים: מחד גיסא, הם מציגים את החלומות האוטופיים של בני האדם על אודות עיר האלוהים (אוגוסטינוס הקדוש); מאידך גיסא, הם נותנים ביטוי לסיוטיהם הקיבוציים מפני עיר החטאים (המרקיז דה-סאד, בודלר). העיר כמיקרוקוסמוס, ואפילו כהתגלמות החיים עצמם, הופכת למטאפורה דומיננטית בתרבות – נושא מועדף לייצוגים בתחומי הספרות, הקולנוע, התקשורת והאמנות. … קיראו עוד

פוטוריזם

זרם אוונגרדי באמנות של תחילת המאה ה-20, שדגל בדינמיזם יוצר, בהערצת המכונה ובסגידה לסכנה. הפוטוריזם העלה על נס אלמנטים של אורבניות, תנועה, אלימות ומשיחיות. אלה חוגגים את לידתו של "האדם החדש": אדם הנותן גט פיטורים להיסטוריה ולמסורות העבר, המקדש בחייו ובאמנותו את הקיום המודרני, אדם שפניו אל העתיד. קבוצת האמנים, שבראשה עמד פיליפו תומסו מרינטי (Marinetti), פרסמה את המניפסט הפוטוריסטי הראשון ב-1909. התנועה, שהתפשטה בארצות אירופה, בלטה במיוחד באיטליה וברוסיה, בפשיזם האיטלקי, מצד אחד, ובקומוניזם, מצד שני. הפוטוריזם, שביקש למחוק את האדם הבורגני מן המפה הרגשית והקוגניטיבית של המערב, סופו שהתמזג עם פוליטיקה הרת אסון, משמאל ומימין. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (באמנויות)

מודרניזם ופוסטמודרניזם הם שני זרמים מרכזיים באמנות של מאה השנים האחרונות. מודרניזם הוא סגנון באמנות הפלסטית, באדריכלות, בצילום, בספרות, בקולנוע, בתאטרון וכיוצא בזה, שהיה רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. סגנון זה מבליט את הממד הרציונלי, המופשט והגואל של האמנות: הוא מאמין באפשרויות הקדמה, דחיית הישן מפני החדש. הפוסטמודרניזם משקף מוסכמות אסתטיות חדשות המתפתחות בתחומים אלה, החל מאמצע המאה שעברה ועד לימינו. מאפיינים כלליים של הסגנון הפוסטמודרני הם צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, נטייה לפרודיה ולפסטיש, מודעות למוצר האמנותי כפרי של שעתוק והתחזות, טיפול בצומת אמנות-מדיה-צריכה, פירוק דרכי הייצוג והשפות של המודרניזם העילי, פירוק הסובייקט ההרואי של המודרניזם ועוד. … קיראו עוד

פופ-ארט

דימוי ומעטפת, אריזה ומדיה, שכפול וציטוט – אלה היו חלק מן המאפיינים האסתטיים והתרבותיים של הזרם האמנותי שנוסד בסוף שנות החמישים של המאה ה-20. הפופ-ארט מבליט את הזיקה בין היצירה לבין התרבות הפופולרית ומוצרי הצריכה האופייניים לה: מכוניות, בגדים, מגזינים, פרסומת, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקת פופ, כלי בית וכן הלאה. בעולם של צריכה ותקשורת מתפקדת אמנות הפופ כתזכורת אירונית: המציאות החומרית והרוחנית היא חלק בלתי נפרד מפעולת השוק. בהתבוננות לאחור, תנועת הפופ-ארט, ששאבה מתוך ההיסטוריה של האמנות שלפניה (תנועת הדאדא, ה"רדי מייד" של דושאן) בישרה גם על האמנות שהופיעה אחריה: הפוסטמודרניזם של שנות השמונים והדילמות האסתטיות שהוא מעלה. … קיראו עוד

פטישיזם

האמונה בכוחם של עצמים דוממים לשמש תחליף מאגי ומלאכותי למקור האמיתי. מקור המונח במילה הפורטוגזית Feitico – מלאכותי, שנגזרה מן המילה הלטינית Facticius – עשוי. מדובר אפוא בהעמדת פנים, בהסטה מן הטבעי אל המלאכותי. ההיסטוריה של המונח מתחילה בשיח האנתרופולוגי במחצית השנייה של המאה ה-19: הפֵטיש נתפס כאובייקט מאגי שרוח שוכנת בו. זהו עצם חומרי המהווה מוקד לסגידה ולפולחן. אף כי ההגדרה כוונה לדתות פרימיטיביות, היא עונה גם על תמונת המצב בחברות מודרניות ופוסטמודרניות: תבנית פטישיסטית זו באה לידי ביטוי בתחומים שונים, כגון פסיכואנליזה, מרקסיזם ("הפטישיזם של הסחורות"), פוסט-קולוניאליזם, מיניות, זהות ומגדר, קולנוע, צילום, אמנות ועוד. … קיראו עוד

פרפורמנס, פרפורמטיביות

פרפורמנס – מופע, הצגה, ביצוע. הפרפורמנס הוא פעולה או סדרת פעולות דרמטיות, צליליות או מילוליות, המבוצעות בזמן ובמקום נתון מול קהל. אמנות המופע, המשלבת תחומי מדיה שונים, נעשתה בולטת החל משנות השישים של המאה ה-20, אך הפרפורמנס היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מן התרבות, מימי יוון העתיקה ועד לפרפורמרים בזירת המדיה והרוק העכשווית. המופע מבליט מרכיבים חזותיים וגופניים על חשבון המרכיבים הקוגניטיביים. תבנית זו מופיעה בתקשורת בין-אישית, בחיי היומיום, בתקשורת ההמונים, בדרמה החברתית, בפולחן הדתי ובאמנויות (תאטרון, מיצג ועוד). הז'אנרים הפרפורמטיביים מורכבים מצירופים של משחק חופשי (Free Play), משחק מובנה (Game) וטקס (Ritual) שחוקיו והתפתחותו קבועים מראש. לפעולה הפרפורמטיבית משמעות ייחודית: זוהי פעולה תקשורתית רב-תחומית שבה המשמעות היא תוצאה ישירה של הצגה, הופעה, אלתור או ביצוע. לשון פרפורמטיבית היא לשון המנכיחה את עצמה ומעניקה קיום לדברים שהיא קוראת בשמם; לשון זו אוכפת את החוק הנסתר שבשמו היא דוברת. … קיראו עוד

קומיקס, מאנגה

הקומיקס הוא סיפור המסופר באמצעות סדרת ציורים עוקבים. אמנות אמריקאית ייחודית שהפכה לצורת ביטוי אוניברסלית. ז'אנר הטרוגני המצרף צילומי סטילס, כיתוב מלודרמטי ותחביר קולנועי. הקומיקס נע בין "גבוה" ל"נמוך": לעתים הוא מוצג כתוצר של תרבות נמוכה, המיועד בעיקר לצעירים ולילדים, ולעתים הוא מופיע כמוצר של אמנות גבוהה, הפונה למבוגרים ולילדים כאחד. הקומיקס הוא ז'אנר בידורי הנטוע בתרבות הפופולרית, וזו מזינה וצורכת אותו. עם זאת המדיום מאפשר גם התבוננות ביקורתית, הן במציאות הפוליטית של הכלל והן במציאות האקזיסטנציאלית של היחיד בחיי היומיום. המאנגה היא ז'אנר של קומיקס יפני שהשפיע עמוקות על תרבות המערב. האסתטיקה של הז'אנר הציגה צירוף של איקונוגרפיה ייחודית, נטורליזם ביקורתי, פנטזיה ופיוט. … קיראו עוד

קונבנציה, מוסכמה

הסכמה הנתפסת כמובנת מאליה בעיני חברי קבוצה תרבותית נתונה. הקונבנציה משקפת פרקטיקות ודרכים מקובלות של ראייה ועשייה בתרבות, ונוצרת מתוך ניסיונם המשותף וציפיותיהם המשותפות של חברי הקבוצה. הקונבנציה פועלת באופן דומה לפעולת הטקסט בחיים החברתיים: הטקסט או צורת התנהגות כלשהי, המצייתים לקונבנציה, מפוענחים בקלות ומופיעים בתפוצה רחבה. שבירת הקונבנציה עשויה לעורר אי-הבנות והתנגדות. … קיראו עוד

קונסטרוקטיביזם (זרם באמנות)

זרם באמנות, באדריכלות ובספרות שהתפתח ברוסיה בשנות העשרים של המאה ה-20 מתוך התנגדות לפוטוריזם ולפורמליזם. בניגוד למגמה הפורמליסטית, שטענה כי המדיום האמנותי מנהל דו-שיח בעיקר עם עצמו, נטה הקונסטרוקטיביזם למסורת נגדית שחיברה את האמנות להקשר אידאולוגי, פוליטי וחברתי. הקונסטרוקטיביזם דגל בגישה רציונלית וקרא לתמציתיות ולעומס סמנטי, בניגוד לעומס הצורני שבו דגלו התנועות האחרות. הוא ביקש ליצור אמנות אמנציפטורית, שתצעד יד ביד עם פוליטיקה משחררת. … קיראו עוד

רדי-מייד, חפץ מצוי, חפץ מן המוכן

מונח מתחום האמנות שפירושו "חפץ מן המוכן". האובייקט מופקע משימושו היומיומי ומוצג בהקשר חדש של אמנות; בעקבות זאת משתנות הגדרת האמנות והאינטראקציה בינה לבין צרכניה. אסטרטגיה חשובה באמנות המודרנית והפוסטמודרנית במאה ה-20. … קיראו עוד

ריאליזם

מיוונית, ריאליה (Realia), דברים מוחשיים. (1) בפילוסופיה הכללית, ההנחה כי דברים קיימים ללא קשר למתבונן אנושי וללא תלות באופן התיאור של הדברים; (2) בפילוסופיה של המדע, אי-התלות של האובייקטים במתודה המדעית החוקרת אותם: המדע מתקדם על-ידי בניית תיאוריות המתייחסות לאובייקטים בעולם; אף כי אלה אינם ניתנים לתצפית ישירה, הרי המודל מאפשר לנבא את התנהגותם של הרכיבים הניתנים לצפייה; (3) בספרות ובאמנויות, סגנון ייצוג היוצר דומות – Resemblance – בין יצירת האמנות לבין העולם (Verisimilitude). כזרם אמנותי, הריאליזם נולד במחצית השנייה של המאה ה-19, אך השפעתו הולכת ונמשכת עד ימינו. הסגנון הריאליסטי מנוגד לסגנון הרומנטי שקדם לו והוא מבקש לתאר באופן נאמן את המציאות החברתית והנפשית של הזמן ההיסטורי בלי לברוח לפנטסטי ולגרוטסקי כפי שעשתה הרומנטיקה. הריאליזם מנוגד גם למודרניזם, שהחל את דרכו כזרם אמנותי בתחילת המאה ה-20. המודרניזם מתכחש לאסתטיקה הריאליסטית הרואה ביצירת האמנות השתקפות של העולם האמיתי. … קיראו עוד

שעתוק

שכפול מכני של המקור. מונח מפתח בתרבות ימינו המציין את אובדן המקור האותנטי ויצירת אינסוף וריאציות שוות ערך לו התופסות את מקומו. השעתוק הוא פרי עידן המכונה שבא לעולם עם המהפכה התעשייתית. על-פי ולטר בנימין (Benjamin), טכנולוגיית השעתוק הביאה לשינוים מרחיקי לכת באופן שבו אנו תופסים את היחס בין האמנות לבין העולם. על-פי ז'ן בודריאר, השעתוק מייצר משמעות חדשה שבה ההיפר-מלאכותי מתאחה עם ההיפר-אמיתי. בעידן הגלובליזציה מרחב השעתוק – סימנים, שלטים, אייקונים, קניונים, שדות תעופה – עוטף את חיי היומיום. הוא מייצג את קריסתה של ההנחה המטאפיזית בדבר האמת והמקור ואת החלפתה במציאות מכנית משנית, העוסקת בהדמיה ובהכפלה של הממשי במישור הביולוגי (שיבוט) ובמישור הסמלי (שכפול הדימויים). טכנולוגיות כגון צילום וקולנוע, טלוויזיה ומחשב מייצרות אין-ספור העתקים של ה"אמיתי"; הן מטביעות את חותמן על המשתמש ומעצבות את עולמו הסמלי והרגשי. סוגיה זו לובשת צורה רדיקלית בעידן השעתוק הדיגיטלי, המאפשר למשתמש להרכיב ולשעתק טקסטים חזותיים, צליליים ומילוליים על-פי הבנתו. … קיראו עוד

תרבות הנרקיסיזם

מטבע לשון שטבע ההיסטוריון וחוקר התרבות האמריקאי כריסטופר לאש (Lasch, 1979). לדעתו, תרבות זמננו מתאפיינת בנטייה של האני לפרוץ מעבר לגבולות רציונליים ולחפש אחר סיפוקים רגשיים וחושניים המזוהים עם עקרון העונג. תרבות הנרקיסיזם פונה עורף לדגם האדיפלי המרסן, שבמרכזו דמות האב. הנרקיסיזם חסר הגבולות מזוהה עם הרשות האמהית והנשית. זו מייצגת מצבים של אופוריה ואושר, המנוגדים לחוק האב. אבחנות אלה מוליכות אל המסקנה כי בימינו המודל הפרוידיאני ב"תרבות בלא נחת" מתהפך: התרבות אינה סובלת מרגשי אשם מיותרים; היא שקועה כל כולה בפולחנים של נהנתנות והגשמה עצמית. המודל המוצע ספג ביקורת מצד חוגים פמיניסטיים, שהצביעו על הזיהוי ההרסני בין נשיות לבין מגמות רגרסביות בתרבות. … קיראו עוד

תרבות נגד, "סיקסטיז"

(א) שם קיבוצי לתרבות מהפכנית ואלטרנטיבית שפעלה בארצות הברית ובאירופה בשנים 1970-1967. תרבות זו היתה תוצר השילוב האידאולוגי בין תנועות כגון ההיפים וקבוצות של סטודנטים רדיקליים, שהפגינו ביטויי מחאה עזים נגד הממסד הפרוטסטנטי הישן, הקפיטליזם הצרכני, הניכור הטכנולוגי והמיליטריזם; (ב) שם המציין קבוצת אנשים בעלי דעות החורגות מן המקובל, שנשמטו ממעגל החיים הרגילים והתנסו בפרקטיקות אלטרנטיביות כגון חיי קומונה, פסטיבלים מחתרתיים, הוצאת כתבי עת ייחודיים והקמת בתי ספר פתוחים. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×
;