היפר-ריאליזם
hyperrealism
"זהו קסמה הגדול של אמריקה, שאפילו מחוץ לאולמי הקולנוע היא כל כולה קולנועית. המדבר שאתם חוצים הוא כמו מערבון, והמטרופולין הוא כמו מסך של סימנים ונוסחאות".
ז'ן בודריאר, אמריקה, עמ' 77.המונח היפר-ריאליזם, שטבע הפילוסוף והסוציולוג ז'ן בודריאר (Baudrillard), מציין את האופן שבו המציאות מתוּוכת לצרכניה. בחברה הפוסט-תעשייתית שלאחר מלחמת העולם השנייה מתאפיינים הדימויים והסימנים בבולטות המעלימה את המרחק בין האובייקטים לבין ייצוגיהם. דימויים שנוצרו בחסות המדיה משפיעים באופן רדיקלי על שיפוטי המציאות שלנו. סימנים ומשמעויות צפים בתוך מערכת סגורה, המפנה אל עצמה, ויוצרים מציאות היפר-ריאלית חדשה.
המונח "היפר-ריאליזם" מתאר מציאות מוקצנת, הניזונה מדימויים טלוויזיוניים ופרסומיים. דימויים אלה מוצגים כ סגנון חיים שנועד לא רק להחליף את האמיתי, אלא אף לתפוס את מקומו כפיתוח אולטימטיבי שלו. העולם ההיפר-ריאלי מכחיש את הניגוד בין האמיתי לשקרי ומציב אתגר לצורת החשיבה הבינארית של המודרניזם. הוא מניח כי לא מדובר עוד בפרודיה על המציאות, אלא בהשתלטות של עולם הסימנים, ב"החלפת המציאותי בסימנים של המציאותי" (Baudrillard, 1981) (ע"ע פוסטמודרניזם).
נוצרת מציאות חדשה: עולם הייצוגים, שאיבדו את מקורם, מתפקד כמציאות לכל דבר. עולם הפנטזיה שוב אינו מוצג בנבדלותו, אלא כחלק מעולם שבו היטשטש הגבול בין מציאות ממשית למציאות וירטואלית. גם אם נכונה ההנחה כי שימוש מוגזם במונח עשוי להפוך לפרודיה עצמית מרושעת ומופרכת (דוגמה לכך היא ספרו של בודריאר המתאר את מלחמת המפרץ ב-1991 כאוסף של סימולציות טלוויזיוניות וכ"מלחמה שלא היתה" [Baudrillard, 1995]), עדיין ניתן לומר כי המונח "היפר-ריאליזם" מצליח להסביר את הנוכחות הכפייתית של המדיה והפרסומת בחיינו ובתוך כך לשמש מכשיר של חשיבה ביקורתית.
תפיסה זו מאפיינת את הפרספקטיבה האמנותית משנות השישים ועד ימינו. נטייה להיפר-ריאליזם ניכרת באמנות הפופ של אנדי וורהול (Warhol) ("בקבוקי הקוקה קולה" שלו, קופסאות מרק "קמפבל"), בציורי הקומיקס המונומנטליים של רוי ליכטנשטיין (Lichtenstein) (הקומיקס מוגדל לממדים היפר-ריאליים, "גדולים מן החיים"), וכן בתיבות התאורה שמעצב הצלם ג'ף וול (Wall). אלה דוגמאות לטכניקה היפר-ריאליסטית בסיסית: ייצוג מחדש של הקיים (למשל ציור בשמן מתוך צילום), מִחזור הבנאלי והפיכתו לבעייתי ולשנוי במחלוקת (ע"ע גסטוס).
קיום היפר-ריאליסטי מעין זה נחשף בספרו של ז'ן בודריאר, אמריקה ([1986] 2000). אמריקה הזויה, מטורפת מרוב עושר ואושר, אוטופיה שמומשה, נחשפת בטקסט הביקורתי-לירי שכתב בודריאר בעקבות מסעו ביבשת. אמריקה נתפסת כפרימיטיביות ארעית, מעבר לטוב ולרוע; אמריקה כפולחן של אדישות הרואית וכמדבר של צריכה, מדבר של סימנים המוֹכֵר התרגשות בלתי אפשרית. זוהי אמריקה שמעבר לתשוקה אל המשמעות, "נייטרליות מבריקה, נעה, שטחית, אתגר למשמעות ולעומק, אתגר לטבע ולתרבות, היפר-מרחב עתידי, מעתה חסר שורשים, חסר מראי מקום" (שם: 158). זהו מרחב חסר עומק, המאכלס תנועה שמתמצה בקישוריות של מערכת הכבישים, שתפקידה להסיע אנשים מכאן לשם וחוזר חלילה. בודריאר מסכם: "הארץ הזאת חסרת תקווה. אפילו הזבל כאן נקי, הכבישים משוחים בזפת, התנועה שלווה […] נוזליות כזאת של הסימנים והמסרים, שטף כזה של הגופים והמכוניות, צבע הבלונד של השיער ושפע כזה של הטכנולוגיות הרכות […]" (שם: 155).
הרטוריקה של בודריאר נדמית לעתים פנאטית וגורפת (הכול סימולקרה, הכול היפר-ריאליזם) ונגועה בהתבוננות הטוטלית שכנגדה היא מתקוממת. אף-על-פי-כן ניתן ללמוד ממנה על אופייה המתעתע של המציאות ספוגת הייצוגים התקשורתיים שבה אנו אמורים לנווט את חיינו: ייצוג לירי, פתייני ומניפולטיבי של תחושת פרנויה אישית, שהפכה למניפסט של הדור האבוד בן זמננו (ע"ע דור ה-X, דור ה-Y).
מכאן לאן?
מקורות
בודריאר, ז' [1986] 2000: אמריקה, תרגום: מ' קדישזון, תל אביב: בבל.
— [1981] 2007: סימולקרות וסימולציה, תרגום: א' אזולאי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
Baudrillard, J. 1981: Simulacra and Simulations, trans, P. Fass, P. Patton and P. Beichman, New York: Semiotext(e).
— 1995: The Gulf War did not Take Place, Bloomington: Indiana University Press.
Eco, U. 1986: Travels in Hyperreality – Essays, trans. W. Weaver, Marrickville: Harcourt Brace & co.
תאור / מקור התמונה:
פוסטר: מטריקס (1999). בימוי: האחיות וואשובסקי