תקשורת

Comunication

בסיס כינונם וחווייתם המרכזית של היחיד והחברה. מונח הכולל בתוכו את כל סוגי הקשר האפשריים בקהילות חיות. מרחב שבו התרבות מיוצרת, מועברת ומשוכפלת. מדע התקשורת עוסק בהעברת מסרים מילוליים, חזותיים וצליליים בלשון הטבעית, אך גם במסרים דיגיטליים או פורמליים המתנסחים באמצעות שפות לא טבעיות. ניתן למיין את התקשורת האנושית לכמה סוגים: (א) תקשורת בין-אישית המתמקדת בהעברה ובפענוח של מסרים בין פרטים או קבוצות; (ב) טלקומוניקציה: טכנולוגיה המאפשרת תקשורת מרחוק (קווית וסלולרית) כמו טלפון ואינטרנט; (ג) תקשורת המונים, למשל עיתון, טלוויזיה ואינטרנט, שנודעת להם השפעה רבה על עיצוב פני המציאות.

נראה כי כל ניסיון להגדיר את המושג "תקשורת" דורש הכרעה ראשונית: האם יש לראות בתקשורת תהליך חברתי או מצב בתרבות? האם מדובר בתהליך העברה של מסר ממוען לנמען במטרה להשפיע על עמדתו ועל התנהגותו? ואולי, כפי שגורסת הגישה התרבותית-סמיוטית, עצם האינטראקציה בין הגורמים השונים המשתתפים באירוע היא היא חזות התקשורת? ועוד: האם התקשורת מורכבת מקודים הניתנים לפענוח (כטענת הסטורקטורליזם) או שמא היא רב-שיח פתוח, משא ומתן רגשי, דיאלוג סובייקטיבי המוליך לתוצאות בלתי צפויות? ואם אכן דיאלוג לפנינו – מה אופיו? האם הוא מובנה או ספונטני? מתנדנד בין אפשרויות שונות הניתנות לפרשנות תרבותית רחבה? (Williams, 1962).

השיח על תקשורת משתרע אם כן בין שני קטבים: מצד אחד ישנה הגישה הפוזיטיביסטית, הרואה בתקשורת תהליך של השפעה – תהליך מובנה, מודע, מכוון, ולעתים קרובות גם מדיד. מצד אחר ישנה הגישה התרבותית-הקשרית, הרואה בתקשורת ביטוי להבדלים בין תרבויות, כר נרחב לפרשנויות המובילות ליצירת משמעויות חדשות. הרולד לסוול (Lasswell, 1948), שהוא במידה רבה נציג הגישה הראשונה, טען כי את פעולת התקשורת ניתן לתאר באמצעות תשובות על השאלות מי אומר מה, באיזה ערוץ, למי ומה השפעתו. חוקר התקשורת ג'ון פיסק, לעומתו, הגדיר את התקשורת כיצירה וכחליפין של משמעויות. לדידו של פיסק (Fiske), חקר התקשורת הוא חקר הטקסט והתרבות (Fiske, 1989).

השקפת העולם של לסוול ושל ממשיכיו מתייחסת אל התקשורת כמעט כאל מדע. סוגיות כגון מטרה וכוונה, הצלחה וכישלון, הפרעה ושיבוש (ע"ע רעש) הופכות אצלם למרכזיות. לעומתם, ג'ון פיסק, אומברטו אקו (Eco) ואחרים מדגישים דווקא כי אי-ההבנה היא תוצר לגיטימי ומקובל של תקשורת. המפענח יוצר מחדש את משמעותו של הטקסט על בסיס אינטראקציה בין הטקסט, הקורא והנסיבות החיצוניות. הקורא מביא אל תהליך הפענוח את מטענו התרבותי, הערכי והאידאולוגי, את הרקע החברתי שלו, השכלתו, גילו, מינו, נסיבות חיצוניות שונות כגון זמן, מקום, אווירה ותנאים פיזיים, ניסיון חיים ומיומנות תקשורתית נרכשת (כספי, 1993) (ע"ע אוריינות). במצב כזה נראה שהעיסוק במושגים הצלחה וכישלון או כוונה ותוצאה הוא שולי, וממילא מייצג רק את נקודת המבט של המוען (ע"ע קריאה).

הניסיון להגדיר את הפעולה התקשורתית מייצג אך מעט מן המחשבה בתחום התקשורת, ועוד פחות את הפרקטיקה. דומה כי בימינו הפכה המודעות למרכזיותו של המרחב הציבורי לנחלת הכלל. תפיסה זו בולטת במיוחד בתיאוריה התקשורתית של יורגן הברמאס (Habermas, 1970a; 1970b). הברמאס מניח "סיטואציית דיבור אידאלית" המאפשרת את יצירתו של מרחב ציבורי שתפני מעין זה. כך נוצרים התנאים לקיומה של פעולה קומוניקטיבית, המבוססת על כנותם של המשתתפים, על מחויבותם לשיח רציונלי ועל הדיוק שהם נוקטים בהעברת המשמעויות. לדבריו, על כל חברה למדוד עצמה ביחס להצלחתה לצמצם ככל האפשר את הנזק שנגרם לדיאלוג בעטיים של גורמים פוליטיים ואידאולוגיים מפריעים (McCarthy, 1978: 306-310). מותחי הביקורת על הברמאס הבליטו את הממד האוטופי והטוטלי של שיטתו המעוגנת בעולמה של הנאורות. הם טענו כי הפרקטיקה התקשורתית אינה פועלת בחלל ריק והיא כבר/תמיד מעוגנת באינטרסים סובייקטיביים ורגשיים של הצדדים.

המושג "תקשורת" מזוהה בדרך כלל עם אמצעי התקשורת או עם תקשורת ההמונים, אולם סוגי התקשורת נעים למעשה מתקשורת בין-אישית (ויש האומרים אף פנימית) ועד סוגים שונים של תקשורת המונים, כגון תקשורת מוסדית, קהילתית ובינלאומית. גם דפוסי התקשורת שונים ומגוונים: תקשורת אוראלית, תקשורת כתובה, תקשורת חזותית (ע"ע טלוויזיה), תקשורת דיגיטלית ועוד. צורות התקשורת מגוונות: תקשורת ליניארית וחד-סיטרית (ע"ע מזרק (תיאוריית ה-)), תקשורת דו-סיטרית, מעגלית ואינטראקטיבית, תקשורת אלטרנטיבית ועוד.

 

מקורות

כספי, ד' 1993: תקשורת המונים, כרך א, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

Fiske, J. 1989: Understanding Popular Culture, London: Routledge.

Habermas, J. 1970a: "On Systematically Distorted Communication", Inquiry, 13, pp. 205-218.

— 1970b: "Towards Theory of Communicative Competence", Inquiry, 13, pp. 360-375.

Lasswell, H. D. 1948: "The Structure and Function of Communication in Society", in: Bryson, L. (ed.), The Communication of Ideas, New York: Harper and Row.

McCarthy, T. 1978: The Critical Theory of Jürgen Habermas, London: Hutchinson.

Wiliams, R. 1962: Communications, Harmondworth: Penguin.

 

 

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×