הון סימבולי

Symbolic Capital

כמות הידע והמוניטין המגדירים את מעמדו של אדם בחברה. במודל המרקסיסטי, ההון הוא ההתגלמות החומרית של העבודה. הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה (Bourdieu) מרחיב את ההגדרה וטוען כי הון הוא גם מכשיר סמלי של שליטה בעתידו של המחזיק בהון ובעתידם של אחרים. העולם החברתי הוא מרחב רב-ממדי, המובנה על-ידי התפלגות ההון לצורותיו השונות. היחידים פועלים למִירוב הונם הממשי, הסמלי או התרבותי. כמות ההון הנצבר קובעת את הזדמנויות החיים שלהם ויוצרת התבחנות מעמדית חדשה.

ההון אינו בהכרח חומרי או כלכלי, אך גם צורותיו הסמליות יותר משקפות את הפער המעמדי העומד ביסוד ההתפלגות של ההון החומרי. בורדייה מבחין בין הון כלכלי, חברתי, תרבותי וסמלי. ההון הכלכלי הוא הצורה המוכרת ביותר והוא חלק בלתי נפרד מן הקפיטליזם. ההון הכלכלי מצטיין ביכולת ההמרה שלו (לכסף); הוא אנונימי, רב-תכליתי, פורמלי, חסר "תוכן", וניתן להעבירו ממקום למקום ומדור לדור. אפשר בקלות להמיר הון חומרי להון סמלי (symbolic capital). פעולת ההמרה עשויה להתבצע גם בכיוון ההפוך – מהון סמלי להון חומרי – אולם המעבר מן הרמה החומרית לרמה הסמלית קל יותר. ההון הסמלי כולל בתוכו שתי צורות: הון חברתי, המבוסס על קשרים ועל חברות במוסדות, והון תרבותי, שהוא מעין הון אינפורמטיבי (ע"ע מידע) (Bourdieu, 1987: 3-4).

להון הסימבולי, לצורותיו השונות, נודעת חשיבות רבה. תפקידו ליצור לגיטימציה של ההון הכלכלי. ההון הסימבולי יוצר נטורליזציה של ההון הכלכלי והחברתי, ועל-ידי כך מאשר את המצב החברתי הקיים. הוא מבליט את הדומיננטיות של המעמד השליט ואת המערכת ההיררכית שהוא מכתיב. במילים אחרות, ההון הסמלי משכפל את הכוח של ההון החומרי על-ידי פרשנות מוטית של אופי היחסים ביניהם (Bourdieu, [1977] 1991) (ע"ע הגמוניה).

קיומו של ההון הסמלי, והרֶווח שהוא מניב לבעליו, תלויים בקיומם של שווקים מסוימים. אחת הדוגמאות המעניינות לכך היא "השוק הבלשני" (Bourdieu, 1993), המתקיים בשעה שאדם מייצר היגד מסוים לקהל נמענים המסוגל להבינו, להעריכו ולקבוע את "מחירו". המחיר שייקבע תלוי במשטר המחירים הספציפי הנהוג בשוק זה. ההון הבלשני קשור ברווחים שהיצרן עשוי להניב מן המוצרים הלשוניים שהוא מפיק. לדוגמה, אדם האומר "אני גר ברמת אביב ג'" או "אני גר בלב תל-אביב", רושם לזכותו הון מילולי (או תרבותי) מרגע שהוציא מילים אלה מפיו. רווחי ההון מתווספים למידע האובייקטיבי שביקש למסור באמצעות היגד זה. ברור כי אין מדובר במידע גיאוגרפי גרידא, אלא בביטוי המגדיר באופן סימבולי מאפיינים של יוקרה וסטטוס שהדובר מייחס לעצמו. הניתוח שבורדייה מציע רלוונטי במיוחד לתרבות הקפיטליזם המאוחר, תרבות שגורמי הייצור המרכזיים בה אינם מצויים על הציר הון-עבודה, אלא על הציר הון-מידע. ההון הסמלי, שהוא הון אינפורמטיבי, הפך זה מכבר לגורם ייצור מרכזי המניע את היחסים הפוליטיים, החברתיים והאסתטיים בזמננו.

Bourdieu, P. 1987: "What Makes a Social Class? On Theoretical and Practical Existence of Groups", Berkeley Journal of Sociology, 32, pp. 1-18.

— [1977] 1991: "Symbolic Capital", in: Outline of Theory of Practice, trans. R. Nice, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 171-183.

— 1993: "The Linguistic Market", in: Sociology in Question, trans. R. Nice, London: Sage Publications, pp. 78-89.

תאור / מקור התמונה:

las-vegas-strip
by Justin Goring

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×