מטא שפה, שפת-על
Metalanguage
בסמנטיקה הפורמלית, שפה המשמשת כדי לתאר שפה אחרת, בין אם זו שפה טבעית ובין אם שפה פורמלית. המטא-שפה עוסקת בחוקים ובמבנים הסימבוליים שבונים את שפת המושא. היא חוקרת את אופני בניית המשמעות ואת חוקי הפענוח והפרשנות של שפה זו. מטא-שפה נבדלת משפת המושא בכך שהיא מופשטת וכללית יותר.
באופן מעשי, אנו מדברים על השפה שלנו באמצעות אותה השפה עצמה (ולא באמצעות מטא-שפה – מופשטת וקונספטואלית יותר). יחד עם זאת, אפשר להבחין בין ניסוח בשפה רגילה לבין ניסוח במטא-שפה. זהו, למשל, ניסוח בשפה הרגילה: "וטרינר הוא רופא חיות". לעומת זאת, ניסוח במטא-שפה יהיה: "משמעות המילה וטרינר היא רופא חיות" (Audi, 1995: 486).
מעבר להבחנות הפורמליות אפשר לומר כי למושג לא נועד רק תפקיד מתאר, כי אם גם מעמד נורמטיבי: אין להתעלם מן העובדה כי מעצם הגדרתה, כל מטא-שפה מציינת עמדה היררכית וכוחנית ביחס לשפות "חומריות" ונמוכות יותר המצויות "מתחתיה". מעמד זה מקנה למטא-שפה סטטוס כמו-שיפוטי: בית דין עליון לערעורים לכל השפות הכפופות לה. מעמד שיפוטי מעין זה הוקנה למושג תיאוריה. התאוריה הספרותית אמורה להיות מטא-שפה המגדירה את אופני ההתנהגויות הלשוניות של הטקסטים הספרותיים השונים.
הפוסט-סטרוקטורליזם, מרולאן בארת (Barthes) ועד ז'ק דרידה (Derrida), ערער על מעמדה המועדף של המטא-שפה. מנקודת מבטו, כל מטא-שפה שואפת למטאפיזיקה של נוכחות, לקיום אולטימטיבי, סופי ומקורי שאין להרהר אחריו. על פי הפוסט-סטרוקטורליזם, התאוריה המדעית והפילוסופיה מודחות ממעמדן כאשר מתגלה הממד האידאולוגי הדכאני של הגדרתן. באותה שעה נחשפת המטא-שפה כ"שפה פשוטה" לכל דבר: היא נוכחת בחומריותה, ב"גופניותה", במטאפורות שמגדירות את קיומה. שפת-העל המיוחלת, המטא-שפה, מתגלה אז כסימפטום: אי-המסוגלות שלנו לספק את הביטחון האונטולוגי המקורי (ע"ע מדעניות).
מכאן לאן?
Audi, R. 1995: "Meta – Language", The Cambridge Dictionary of Philosophy, Cambridge: Cambridge University Press. pp. 486-487.
תאור / מקור התמונה:
ID 8399035 © Paul Pirosca | Dreamstime.com