פנאופטיקון
Panopticon
טכנולוגיה של בקרה ופיקוח. מונח מרכזי בביקורת התרבות של מישל פוקו (Foucault). ה"פנאופטיקון" – תוכנית ארכיטקטונית שנותנת מענה לבעיות של פיקוח, משמעת ומעקב אחר ציבור גדול של אנשים – הוא המצאה אופיינית, פרי הרציונליזם של המאה ה-18, שהציע הפילוסוף ג'רמי בנתהם (1748-1832 ,Bentham) בספר שנשא שם זה (Bentham, [1787] 1995). בשיח הפוסט-סטרוקטורליסטי: מנגנון של פיקוח ודיכוי, גלוי או סמוי, שקיומו נמשך מן הרציונליזם המודרני ועד לקפיטליזם הליברלי של ימינו.
הפנאופטיקון מורכב משתי יחידות ראשיות:
א. מגדל הפיקוח המרכזי, העוסק בעיקוב ופיקוח, 24 שעות ביממה.
ב. ציבור של אנשים סבילים, אשר ביחס אליהם מופעלות פרוצדורות של מעקב ופיקוח.
היחס בין יחידה א' ליחידה ב' הוא יחס חד-סטרי ודיכוטומי: השומר המוצב במגדל הפיקוח מצליח במינימום אנרגיה והוצאות (ביטוי לתשוקה הקפיטליסטית לפונקציונליות ורציונליות) לעקוב אחר מקסימום של "נתינים", החשופים למבט המשטרתי. מן הנתינים-הכפופים נשללת הזכות למבט משלהם לעבר המגדל, וכן נשללת מהם החירות לראות זה את זה. הפנאופטיקון מאורגן כך שתיווצר תלות מוחלטת בין ציבור רחב של אנשים לבין העין הבולשת במגדל המרכזי, שלמרותה הם סרים.
ג'רמי בנתהם ראה בפנאופטיקון דגם אוניברסלי המתאים למוסדות שונים שבהם מתקיימות פרקטיקות של פיקוח וענישה: בתי סוהר, בתי חרושת, בתי ספר, קסרקטיני צבא, בתי חולים, בתי משוגעים (פוקו, [1975] 1986). בכל המקומות האלה מתקיימת התנסות הכרוכה בבקרה, בפיקוח, בענישה ובכאב; מה שמשותף לכולם הוא הנטייה לכלוא ציבור של בני אדם במקום סגור, תוך שלילת חירותם, וקיום מערכת פיקוח וסנקציות שנועדה להבטיח "שקט תעשייתי" ולאפשר את פעולתה התקינה של המערכת (פוקו, 1999).
לדעת פוקו, הפנאופטיקון הוא חלק בלתי נפרד מן השיח של אשמה-פיקוח-ענישה המאפיין את החברה הנאורה (Foucault, [1963] 1973, [1975]1977; Rabinow, 1984). הפנאופטיקון, כפי שגרס בנתהם, "מיילד" ו"משפר" בני אדם מבחינה מוסרית ומייעל את האחיזה בהם מבחינה משטרתית. לדעת פוקו, חלק ניכר מן המרשמים הנאורים לתחלואי החברה שהציע המודרניזם של המאה ה-18 לא היה אלא שיטות של שימור והקפאת הקיים: שימור יחסי הדיכוי המעמדיים, החברתיים והפוליטיים על-ידי נציגי הנאורות. הפנאופטיקון הוא אפוא מטאפורה מרכזית לאופן שבו חשיבה רציונליסטית, נאורה, מדעית, הופכת להתגלמות של יחסי כוח אשר המשטר או המנגנון האידאולוגי מנצלים לטובתם. מנגנון זה הופך לאורח חשיבה כללי והגמוני, למשטר של משמעות שבאמצעותו מתפרשת התרבות (ע"ע מנגנון אידאולוגי של המדינה).
נסכם: הפנאופטיקון אינו רק המצאה ארכיטקטונית, אלא גם סמל למנגנון כללי של ידע המפעיל את כוחו החד-סטרי על הכלואים בתוכו. במובן הרחב, טכנולוגיה זו היא חלק ממערכת הכוח העומדת לרשותו של הריבון – שאותה הוא מממש באמצעות הביופוליטיקה של התרבות. השיח הפנאופטיקוני מתעל את היחסים החברתיים והפוליטיים בתרבות. הוא משמר יחסי שליטה והיררכיה ומדכא כל נטייה לשוני, לריבוי (Multiplicity), לתנועה ולנדודים (ע"ע נוודות חדשה, ניידות). הפנאופטיקון פועל בתוך מרחב שהוא היפוכו של המרחב ההטרוטופי באשר האחרון הוא צירוף הטרוגני של כמה מרחבים. צירוף זה יוצר מתח בין פנים לחוץ, בין ריאליזם לדמיון, בין שליטה לביקורת. הפנאופטיקון פועל על-פי שלושה עקרונות:
- עלות נמוכה.
- אינטנסיביות (רזולוציה גבוהה והתנגדות נמוכה לשיטה).
- זיקה בין השיח של המשמעת והפיקוח לבין הגידול הכלכלי; השפעת הגידול הכלכלי על התוצר שמפיקות מערכות חינוכיות, תעשייתיות, רפואיות וכדומה.
בדיון העכשווי, המונח פנאופטיקון הוא חלק מן הביקורת הנמתחת על עידן הנאורות. השיח שעוסק בנושא זה מייצר מודעות לאופנים מתוחכמים של שלילת חופש ופיקוח, הנהוגים גם היום בחברה הליברלית הפתוחה. הפילוסוף הפוסט-סטרוקטורליסטי ז'יל דלז (Deleuze) מרחיב את הדגם, ומציע לעדכנו לעידן האלקטרוני והגלובלי של ימינו (דלז, [1990] 2004). ואכן, בחברת הפיקוח של ההווה בולטת נוכחותה של הפרקטיקה הפנאופטיקונית במחוזות שונים של המרחב הציבורי הפיזי, במרחבי הרשת ובתרבות הפופולרית. הפיקוח האלקטרוני הסמוי מעין מתבצע באמצעות הקוד המגנטי (הברקוד) או מצלמת הבקרה הנסתרת. העצמתה של החוויה הלימינלית בחיי היומיום, חוויה הבאה לידי ביטוי בריבוי של מחסומים ומעברי גבול, ב"כניסות וביציאות" (לכביש המהיר, לחניון המפוקח וכו'), הופכת את קיומה של מצלמת המעקב, המפקחת על פעולת הסובייקט, למקובלת ולטבעית. גם ז'אנרים שונים בטלוויזיה ובאינטרנט, ובראשם הריאליטי, מתכתבים עם המודל הפנאופטיקוני, תוך שהן נשענים על מצלמות נסתרות המכסות את השטח ומתעדות כל רגע מן ההתרחשות (2003; 2002 ,Andrejevic). הפנאופטיקון בגלגלולו החדש הפך אפוא לנוכחות מתמדת: "עין בשמיים" המייצרת את העולם כמרחב מפוקח המגדיר מחדש את החברתי (Latour, 1992).
מכאן לאן?
מקורות
דלז, ז' [1990] 2004: "פוסט-סקריפטום על חברות הבקרה", תרגום: א' אזולאי, תיאוריה וביקורת, 24, עמ' 240-235.
פוקו מ' [1975] 1986: תולדות השיגעון בעידן התבונה, תרגום: א' אמיר, ירושלים: כתר.
Andrejevic, M. 2002: The Kinder, Gentler Gaze of Big Brother: Reality TV in the Era of Digital Capitalism, New Media and Society, 4, 251–270.
— 2003: Reality TV: The Work of Being Watched, Landham, MD: Rowman anג Littlefield.
Bentham, J. [1787] 1995: The Panopticon Writings, ed. M. Bozovic, London: Verso, pp. 29-95.
Fillingham, L. A. 1993: Foucault For Beginners, New York: Writers and Readers Publishing, pp. 126-128.
Foucault, M [1963] 1973: The Birth of the Clinic: An Archaeology of Medical Perception, trans. A. M. Sheridan, London: Tavistock.
— [1975] 1977: Discipline and Punish, The Birth of the Prison, trans. A. M. Sheridan, New York: Random House.
— 1999: "Panopticism", in: Evans , J. and Hall, S. (eds.), Visual Culture: The Reader, London: Sage, pp. 61-71.
Latour B. 1992: "Where are the Missing Masses? The Sociology of a few Mundane Artifacts", in: W. Bijker and J. Law (eds.): Shaping Technology/Building Society: Studies in Sociotechnical Change: Cambridge: MIT Press. pp. 225-258.
Rabinow, P. (ed.) 1984: The Foucault Reader, New York: Pantheon Books, pp. 169-256.
תאור / מקור התמונה:
Big-Brother-StarGame-BellaNaija