לא-מודע, תת-מודע

Unconscious

מונח הנמצא בשימוש רחב בשפה הטיפולית ובשפה היומיומית. שם התואר "לא מודע" מתייחס לכל פעילות שאינה נוכחת בשדה המודע של הנפש ברגע נתון. כשם עצם, הלא-מודע קשור בטבורו לתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא מתייחס ל"שיטה של הלא-מודע". על-פי פרויד, דרך המלך אל הלא-מודע היא באמצעות ניתוח אופני הופעתו בחלום (פרויד, [1900] 2007). החלום נותן ביטוי למשאלות מודחקות ולא מודעות המאיימות על האני, בעיקר בשל אופיין המיני. אפשר להבחין בין הלא-מודע הפרוידיאני, המתייחס לרמת הפרט, לבין הלא-מודע היונגיאני, המתייחס לשורשים הקולקטיביים של הלא-מודע. על-פי ז'ק לאקאן (Lacan), הלא-מודע מובנה כשפה. שפה זו, שאינה ניתנת לחשיפה, מציינת את הפער, את הפִּרצה, שבין הסיבה הנפשית לבין התסמין. המקום של הלא-מודע הוא המקום שבו נוצרת הפתעה, שבו מורגשת נוכחות של הדבר הנעדר. הלא-מודע מחבר בין הנוירוזה לעולם הממשי; הנוירוזה היא מעין "צלקת" של הלא-מודע. הלא-מודע הוא מפגש שהאני נקרא אליו: מפגש עם הממשי. התת-מודע (או הסמוך למודע) הוא אזור תודעתי סמוי אך נגיש לאני. התת-מודע מופיע למשל בצורת זיכרונות או באמצעות האמנות. המודע הוא תחום הנשלט בידי כוחות ה"אני" והוא נותן ביטוי לעקרון המציאות שבמרכזו חוק השימור העצמי של האורגניזם.

אף כי המושג "לא-מודע" מוצג באופן גורף כתגליתו של פרויד, אנו מוצאים את עקבותיו אצל הוגים מוקדמים יותר. בין השאר אפשר למנות את הפילוסוף פרידריך ניטשה, שתיאוריית החלום שלו קרובה לזו של פרויד. פרויד מגלה את נוכחותו של הלא-מודע במגוון תופעות אנושיות כגון חלומות, בדיחות, פליטות פה, שִׁכחת שמות ומעשי כשל. הלא-מודע מופיע במגוון פרקטיקות הקשורות לחיי היומיום. הוא נותן ביטוי לדחפים ולמשאלות מודחקות ומארגן את המציאות בתסריטים דמיוניים השולטים בחיי הנפש שלנו. הלא-מודע מופיע בצורת חומר מודחק שאינו מורשה להגיע לתודעה. הלא-מודע נותן ביטוי ל"סצנה הראשונית" (Primal Scene) של הינקות והוא קשור לתסביך אדיפוס. "חזרת המודחק" בתוך הסימפטומים הנוירוטיים היא הגילוי המודחק של החומר הראשוני, כשהוא מתוּוך אל הממשות. באמצעות מנגנון החזרה, האני נפגש עם תשוקתו הבראשיתית: תשוקה שהושעתה באמצעות הממד הסימבולי של החוק והסדר, שאותו מייצג האב (ע"ע שם האב).

הלא-מודע מופיע אם-כן כשיטה כוללת המארגנת את רזי הנפש (Freud, 1953-1974). שני עקרונות מנחים את פעולת הלא-מודע: (א) סירקולציה חופשית של אנרגיה ליבידינלית התרה אחר אובייקטים לצורכי השקעה (Cathexis); (ב) הלא-מודע מצוי מחוץ לזמן, אדיש לסביבה החיצונית, אינו נתון לשלטונו של הספק (הוא לעולם אינו אומר "לא"), מציית רק לעיקרון אחד: עקרון העונג (Pleasure Principal). המושג המשיך לתפוס מקום מרכזי גם בתיאוריה הפסיכואנליטית שהתפתחה לאחר פרויד. הדבר בולט במיוחד בתורתו של לאקאן. ב"נאום רומא", שעניינו "הפונקציה של הדיבור והשפה בפסיכואנליזה" (Lacan, [1953] 1977), תיאר לאקאן את הלא-מודע כפרק מצונזר שנמחק מתוך ההיסטוריה של הפרט. אפשר לשחזר את הפרק המחוק הזה באמצעות מגוון תופעות, כגון נוירוזות, חריגים לשוניים (מטאפורה/מטונים), זיכרונות ילדות ופרגמנטים של זיכרון המופיעים לפני הפרק המצונזר ואחריו (ע"ע טראומה, פוסט-טראומה) (פרויד, 1966). לאקאן סבור כי הלא-מודע מובנה כשפה, ולכן ניתוח של מרכיבים לשוניים ושל אופן סטייתם מן הלשון הרגילה (באמצעות מכניזמים של התקה/עיבוי) הוא אשנב חשוב המאפשר להציץ אל הלא-מודע (Lacan, [1957] 1977) (ע"ע אי-נחת בתרבות).

המודע, התת-מודע והלא-מודע מציינים מגזרים שונים של הנפש. המרחק הגדול נפער בין תחום המודע שבו פועל האני הרציונלי והתת-מודע המסתפח אליו וצף ועולה מדי פעם לתודעה – לבין הלא-מודע, המורכב מחומר מודחק ובלתי נגיש. התת-מודע (או התחום של תת-ההכרה) מצוי בשטח הביניים שבין שקיעה (הדחקה) לבין ציפה; אז הוא עולה אל ההכרה ומאיר אותה באופן יצירתי ולא צפוי. מעגל זה שבין העולם התת-הכרתי לעולם ההכרתי שכיח מאוד בפעילות האמנותית, אך הוא בא לידי ביטוי גם בפעולות אחרות כגון היזכרות וחשיבה (אורבך, 1992: 27-11). הפילוסוף האקזיסטנציאלי מוריס מרלו-פונטי (Merleau-Ponty, 1962) רואה בעצם כינונה של התפיסה (Perception) פעילות גומלין בין תת-ההכרה להכרה: בין האני לבין העולם שסביבו מתרחשים תהליכי גומלין של דמות ורקע. "כאשר האני הוא הדמות נסוג העולם לרקע התת-הכרתי; ולהיפך" (אור-בך, 1992: 14).

נסכם: הלא-מודע הוא אזור רדיקלי שבו מתנהל משא ומתן מורכב ולעתים קרובות מוסווה ומטעה בין האני לעולם. הלא-מודע אינו ניתן להעדפה אונטולוגית מסורתית: זהו יש המתממש בחדלונו ובהיעדרו (Lacan, [1973] 1998: 30). בדומה ל"כור המצרף" (הלימבו) ב"הקומדיה האלוהית" של דנטה, גם הלא-מודע מייצג תחום ביניים "ערמומי" החתום בפנינו; אולם לאחר פענוח הוא עשוי לשפוך אור על המניעים הליבידינליים, על התשוקה המניעה את חיינו. אף כי הלא-מודע אינו נגיש לנו, ישנו צוהר הנפתח בפנינו ועשוי לסייע לנו: זהו הצוהר של החלום (פרויד, [1900] 2007). החלום מכיל את החשיבה (Gedenken, בלשונו של פרויד) של הלא-מודע. החלום מעביר לנו מסר מן הלא-מודע. הוא מאפשר לנו להגיע אל קרקעית הלא-מודע ובאמצעותה להבין את האני ואת מניעיו (שם: 44).

מקורות

אור-בך, י' 1992: עולמות נסתרים: התבוננות בתת-ההכרה, ירושלים ותל אביב: שוקן, עמ' 97-11.

פרויד, ז' [1900] 2007: פירוש החלום, תרגום: ר' גינצבורג, תל אביב: עם עובד.

— 1966: "ההבקעה אל הטראומה, הלא-מודע", בתוך: כתבי זיגמונד פרויד, כרך ראשון, מבוא לפסיכואנליזה, תל אביב: דביר, עמ' 195-186.

Freud, S. [1915] 1953-1974 : "The Unconscious", in: Standard Edition of Complete Psychological Works of Sigmund Freud, XIV, ed. J. Strachey, London: The Hogarth Press.

Lacan, J. [1953] 1977: "The Function and Field of Speech and Language in Psychoanalysis", in: Écrits. A Selection, trans. A. Sheridan, New York and London: W. W. Norton & Co., pp. 30-113.

— [1957] 1977: "The Agency of the Letter in the Unconscious, Or Reason since Freud", in: Écrits. A Selection, trans. A. Sheridan, New York and London: W. W. Norton & Co., pp. 146-178.

— [1973] 1998: The Seminar of Jacques Lacan, Book XI: The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis, ed. J. A. Miller, trans. A. Sheridan, New York and London: W. W. Norton and Company, pp. 17-66.

Merleau-Ponty, M. 1962: The Phenomenology of Perception, New York: Humanities Press.

תאור / מקור התמונה:

Source: not found

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×