רעיונות לפי רגש : ספקנות

מושג המציין חוסר ביטחון ואי-ודאות ביחס להגדרתם ולמשמעותם של טקסטים בתרבות; הוא משקף רגישות תרבותית כוללת המתבטאת בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניסטיות. המושג משמש גם כמונח מתודולוגי בתורת הפרשנות הספרותית. … קיראו עוד

תיאוריה בפיזיקה על פיה ידיעת העבר והעתיד, יכולת השחזור והניבוי – אינם אפשריים מכיוון שהטבע מושתת על אי-ודאות. זוהי קביעתו של הפיזיקאי הגרמני ורנר הייזנברג (Heisenberg), שטען בשנת 1927 כי בעולמם הזעיר של החלקיקים התת-אטומיים אפשר לדעת היכן נמצא חלקיק כלשהו או מהי מהירותו, אבל לעולם לא את שני הנתונים יחדיו. … קיראו עוד

מונח מתחום הפילוסופיה של המדע המציין כי היחס בין שתי מערכות מדעיות הוא כזה שגם כאשר הן אינן סותרות זו את זו מבחינה לוגית, אין ביניהן מצע משותף לדיון ולהשוואה. על-פי תפיסה זו, אין אפשרות לתרגם מערכת חשיבה אחת למערכת חשיבה אחרת (על דרך הניגוד, ההשלמה או הקישור באמצעות מערכת שלישית). גישה זו דוחה את המטאפיזיקה ויוצרת פירוק של המשמעות. … קיראו עוד

מושג מפתח בהגותו של מישל פוקו (Foucault): שיטת דיון בהיסטוריה האינטלקטואלית של המערב באמצעות מבני שיח שאינם תלויים בהגותם ובאמונותיהם של הוגים אחרים. השיטה הארכיאולוגית מבקשת לדחוק את רגליו של הסובייקט האנושי, לתאר את אופן ההבניה של ההיסטוריה כסדרה של חילופים בלתי רציפים בין סכמות הכרתיות, נפשיות ואסתטיות המייצרות ידע. … קיראו עוד

תבנית ניגודית המתארת את הפער בין תרבות אליטיסטית, אינדיווידואלית וחופשית לבין תרבות עממית שמטרתה לייצר סיפוקים מיידיים התואמים את ציפיותיה של חברת ההמונים. התרבות ה"נמוכה" מוצגת כתרבות מסחרית שאיבדה את הממד האותנטי שלה, תרבות שתכליתה היחידה היא קידום מוצרים ושיווקם לקהל הרחב. הפולמוס גבוה/נמוך הוא ציר מרכזי בשיח התרבותי מאמצע המאה ה-20 ואילך. במרכז המחלוקת ניצבת עמדה מודרניסטית, המבקשת להגן על התרבות ה"גבוהה", האליטיסטית, בשם הישגיה האוטונומיים הראויים של הרוח, מול עמדה פוסטמודרניסטית, המציגה שיתוף פעולה ומשא ומתן בין התרבות האליטיסטית לתרבות הפופולרית, כחלק משינוי מגמות המאפיין את התרבות בעידן הקפיטליזם המאוחר. … קיראו עוד

מונח הטוען לכינונה של זהות גברית השונה מהסטריאוטיפ הגברי המסורתי. מודעות חדשה לדרכי הייצוג והמימוש של גבריות בימינו. תוצאה מובהקת של עליית הקול הנשי בתרבות ושל השיח המגדרי המתלווה אליו. התביעות הסותרות המוצגות בפני הגבר: עליו להתפייס עם תכונות וערכים הנחשבים נשיים – סבל, פצע, טראומה, חֶסר, מאזוכיזם, אמפתיה ודמיון – אולם בו בזמן עליו לשרוד בעולם קפיטליסטי המציג דרישות מנוגדות, כגון תחרותיות, תוקפנות, ביצועיות, אינסטרומנטליות ורציונליות. הגבר החדש נושא את גבריותו כמצב של משבר. … קיראו עוד

השקפה הגורסת כי אחד המאפיינים הבולטים של זמננו הוא שילוב בין שתי מגמות סותרות לכאורה: גלובליות ולוקליות (Axford, 1995). מגמות מנוגדות אלה מופיעות בגרסאות אחרות כגון ביזור ומרכוז (Hall, 1991) או הומוגניות והטרוגניות (Appadurai, 1990). … קיראו עוד

מדע הכתיבה (gramme=אות; logos=מדע). מדע העוסק בעליונותה של הכתיבה ובריבוי המשמעויות שלה. על-פי הגרמטולוגיה, המזוהה עם מפעלו של הפילוסוף ז'ק דרידה, השפה אינה נתפסת כייצוג אובייקטיבי של המציאות, אלא כאוסף של הבדלים היוצרים "משחק חופשי" של משמעויות. … קיראו עוד

ז'אנר הרואה במציאות הקיימת וביכולת לעסוק במשמעותה את הבסיס ליצירה האמנותית. סגנון קולנועי או טלוויזיוני מובחן, הנתפס בדרך כלל כבעל רמת אמינות גבוהה. טכניקת שכנוע וציר עיקרי בהבנייתו של ה"אמיתי" בחברה בת זמננו. דומה כי ההפרדה המסורתית בין "עלילתי" ל"דוקומנטרי" דורשת עדכון: החיפוש אחר סיפורים "גדולים מהחיים", היכולת הטכנולוגית ליצור הדמיה אמינה של מציאות, ובעיקר פריצת דרך יצירתית הפוסחת על החלוקה המסורתית לאמיתי ופיקטיבי – כל אלה מעצבים מחדש את המושג ואת אופני התקבלותו בתרבות. … קיראו עוד

בפילוסופיה יוונית, טיעון לוגי הבנוי בצורה של שאלה ותשובה. בניגוד לרטוריקה, שהיא אמנות הטיעון המשכנע, הדיאלקטיקה היא שיטה הבנויה מסדרה של טענות סותרות המובילות אל האמת. השיטה הדיאלקטית היא לב לבה של הפילוסופיה האפלטונית, אולם השפעתה הגיעה לשיאה בעידן המודרני, בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. פילוסופים כגון פיכטה (Fichte), הגל (Hegel) ומרקס (Marx) יצרו שיטות דיאלקטיות שביקשו לתת הסבר טוטלי להיסטוריה ולטבע האדם. במאה ה-20 חזרה ובלטה הדיאלקטיקה ההגליאנית במשנתו של תאודור אדורנו (Adorno) ("דיאלקטיקה שלילית") ובפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan). … קיראו עוד

פרקטיקה שבמרכזה גבר או אישה המאמצים לבוש והתנהגות של המין השני לצורכי הופעות או בידור. צורת אמנות המשויכת בדרך כלל לתרבות ההומוסקסואלית ומבוצעת בדרך כלל באמצעות לבישת פריטים נשיים על-ידי מי שזהותו מוגדרת כהומוסקסואלית. ביטוי בולט לדינמיקה של חציית גבולות המגדר. גורם מרכזי בתרבות הפופולרית, בבידור ובשיח הפמיניסטי כיום. … קיראו עוד

מיוונית: Genos=מוצא; Homo=אחד; Hetro=אחר. שם התואר "הומוגני" מציין ישות ממוצא אחד, למשל כיתה הומוגנית, משפחה הומוגנית, חברה הומוגנית. בניגוד לכך, שם התואר "הטרוגני" מציין ישות לא אחידה המורכבת מחלקים שמוצאם שונה או מיסודות זרים שאינם מתיישבים ומתלכדים בתוכה. התבנית ההופכית הומוגניות/הטרוגניות משמשת במדעי הטבע, במדעי האדם ובלימודי תרבות. … קיראו עוד

תבנית המזוהה עם הפילוסוף הצרפתי פול ויריליו (Virilio). לטענתו, היחס המשמעותי שנחשף במודרניות איננו בין התופעה (seeing) לבין המציאות (being), אלא בין ההופעה להיעלמות. האצה במהירות מעלימה את המרחב המסורתי ומייצרת תחתיו מרחב וירטואלי, המבוסס בעיקרו על בו-זמניות. … קיראו עוד

קיומו הרב-לשוני של הטקסט (Hetero=ריבוי; Glossia=לשון). ההנחה היא כי כל לשון מתנסחת באמצעות דיאלוג עם לשונו של מישהו אחר, וכי הנוכחות של האחר טבועה בטקסט מלכתחילה והיא הבסיס לרב-הקוליות שלו. השפה איננה מדיום ניטרלי, ריק מהתכוונות, המצוי בבעלותו של הדובר, אלא ישות המאוכלסת מלכתחילה בכוונותיו של האחר, שעמו בא הדובר במגע דיאלוגי תוך כדי השימוש בשפה. … קיראו עוד

מדע החוקר חלופות למדע התקני המסורתי. בניגוד לשיטה הפילוסופית המקובלת, החותרת לייצוג הומוגני של העולם, מדע ההטרולוגיה חותר לייצוג של מרכיבים הטרוגניים-פרגמנטריים, גרוטסקיים ופרודיים, שאינם משתבצים בתצרף של המציאות הרציונלית או של התיאוריה המדעית. ההטרולוגיה חוקרת את הידע התקני ביחס לאפשרויות של ידע אחר, המייצג אפשרויות חשיבה שאינן ידועות לסובייקט התקני. ההטרולוגיה עוסקת אפוא באחריות למה שזר לי, למה שאינו ידוע לי, למה ששייך למחוזו של האחר. … קיראו עוד

מוצר לא ליניארי המורכב מגושי טקסטים שאפשר לחבר ביניהם בכל סדר או צורה העולים על הדעת. ההיפרטקסט מטשטש את הגבולות בין יצירות שונות, מערבב את תפקידי המחבר והקורא ומאפשר אופני קריאה מרובים. ההיפרטקסט יכול להופיע כטקסט מילולי או כטקסט אלקטרוני; הוא אינו קשור בטכנולוגיה, בתוכן או במדיום, אולם ביטויו המובהק מצוי באינטרנט. בצורתו הבסיסית – באינטרנט – הוא מכיל מסכי מידע שניתן לקשור ביניהם בקישורים אסוציאטיביים (links). בצורתו המתוחכמת, ההיפרטקסט מתפקד כתוכנה, שהיא סביבת עבודה משתפת המאפשרת תקשורת, רכישת מידע וחשיבה אסוציאטיבית. הדבר מתבצע באמצעות חיבורים מהירים הכוללים גם טקסטים מילוליים ואודיו-ויזואליים. … קיראו עוד

מונח המתאר את משטר החשיבה ואת אורח החיים בעידן הגלובליזציה. חברת הסיכון פועלת על-פי עקרונות של אי-ודאות, חוסר ביטחון והיעדר גבולות. משטר הסיכון מעצב את תמונת העבודה, החברה והפוליטיקה בעידן הפוסט-פורדיסטי. בניגוד לסטנדרטיזציה המאפיינת את קו הייצור נוסח הנרי פורד, חברת הסיכון מעודדת אנשים לתכנן את חייהם באופן אישי, לאלתר, להגביר את ניידותם ולהתפרנס בדרכים מגוונות. משטר הסיכון מופיע באופן אמביוולנטי, הן כהרפתקה דינמית ויצירתית והן כהליכה מתמדת על פי תהום. השאלה היא באיזו מידה יכולות יצירתיות וחירות פוליטית לדור בכפיפה אחת עם ביטחון ועם יציבות חברתית לטווח ארוך. … קיראו עוד

במובן המצומצם, הטקסטואליות חלה על הישות החומרית-מילולית של אובייקט ספרותי. במובן זה היא מתייחסת לעובדה שטקסט ספרותי עשוי ממילים, כלומר מישויות חומריות השונות במהותן ממושגים מופשטים. במובן הרחב, כפי שהתקבל בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית, טקסטואליות היא הקריאה של המציאות כמערכת סגורה של סימנים. הטקסטואליות מתארת את זיקות הגומלין בין טקסטים ורבליים, חזותיים וצליליים. היא חותרת תחת אחדותו ומעמדו האוטונומי של האובייקט האסתטי. … קיראו עוד

מונח המזוהה עם תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה. כל אובייקט בתרבות הוא מבנה לשוני היוצר משמעות ועל כן ניתן לקריאה ולפענוח. היות שהטקסט מוחל על כל האובייקטים בתרבות, "אין דבר שהוא מחוץ לטקסט". משפט זה אינו טוען כי העולם מתקיים רק כשפה, אלא שכל מציאות מובנת לנו באמצעות ייצוגים לשוניים. … קיראו עוד

מונח מטרייה המתייחס לפרקטיקות שמערפלות או חוצות גבולות של מין ומגדר באופן המאתגר קטגוריות מקובלות. המונח מתייחס לטרנסקסואלים, טרנסווסטיטים, קרוס דרסרז, בי ג'נדרז, דראג קווינז, קרוס ג'נדרז, הרמאפרודיטים, בודי בילדרס ועוד. הזהות הטרנסג'נדרית מערערת על הניגוד הבינארי בין "גבר" ל"אישה". הטענה היא כי ההבדלים הביולוגיים והחברתיים שבין המינים אינם מהותיים, אלא הם תוצאה של הבניה והסכמה תרבותיות. הזהות הטרנסג'נדרית היא זהות נזילה, משחקת ופרפורמטיבית. היא מערערת על גבולות הטבעי והנורמלי וממירה אותם בגבולותיה הפרומים של הפנטזיה. בכך מתערער המבנה המסורתי של התרבות: נוצר טשטוש גבולות בין האחד, השלם והנורמלי, לבין האחר, הדחוי והמבוזה. … קיראו עוד

שיטת טיפול המבוססת על דו-שיח פילוסופי. דיון בסוגיות יסוד בתחומי האתיקה, תורת ההכרה והפנומנולוגיה, במטרה להפקיד ביד הפרט כלים להבנת האידאות המרכזיות המניעות אותו והמעניקות משמעות לחייו. הפילוסופיה המסורתית של אפלטון, של אריסטו ושל פילוסופים אחרים בתקופה הקדומה שאפה להורות את האמת ולשמש תורה של אורח חיים, אולם במאות השנים האחרונות פחתה השפעת הפילוסופיה על החיים ורישומה ניכר בעיקר באקדמיה. הייעוץ הפילוסופי בימינו מבקש לחדש מסורת עתיקת יומין בגרסה שונה. שיטת ייעוץ זו מבקשת לסייע לפרט להצמיח מתוכו הבנה של מצבו, לאפשר לו לבחון את חייו באמצעים פילוסופיים ולא פסיכולוגיים, לעסוק בסוגיות מתחום המוסר ולהתבונן בשאלות קיומיות כגון אהבה ומוות ובמושגים הרלוונטיים לעיצוב השקפת עולמו. באמצעות כלי חשיבה פילוסופיים, כגון ניתוח מושגים ונושאים, חקירה פנומנולוגית ובחינה ביקורתית, חושף הפרט את תפיסת החיים שעל-פיה הוא פועל. חשיפה ביקורתית זו מאפשרת שינוי. … קיראו עוד

מונח הנמצא בשימוש רחב בשפה הטיפולית ובשפה היומיומית. שם התואר "לא מודע" מתייחס לכל פעילות שאינה נוכחת בשדה המודע של הנפש ברגע נתון. כשם עצם, הלא-מודע קשור בטבורו לתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא מתייחס ל"שיטה של הלא-מודע". על-פי פרויד, דרך המלך אל הלא-מודע היא באמצעות ניתוח אופני הופעתו בחלום (פרויד, [1900] 2007). החלום נותן ביטוי למשאלות מודחקות ולא מודעות המאיימות על האני, בעיקר בשל אופיין המיני. אפשר להבחין בין הלא-מודע הפרוידיאני, המתייחס לרמת הפרט, לבין הלא-מודע היונגיאני, המתייחס לשורשים הקולקטיביים של הלא-מודע. על-פי ז'ק לאקאן (Lacan), הלא-מודע מובנה כשפה. שפה זו, שאינה ניתנת לחשיפה, מציינת את הפער, את הפִּרצה, שבין הסיבה הנפשית לבין התסמין. המקום של הלא-מודע הוא המקום שבו נוצרת הפתעה, שבו מורגשת נוכחות של הדבר הנעדר. הלא-מודע מחבר בין הנוירוזה לעולם הממשי; הנוירוזה היא מעין "צלקת" של הלא-מודע. הלא-מודע הוא מפגש שהאני נקרא אליו: מפגש עם הממשי. התת-מודע (או הסמוך למודע) הוא אזור תודעתי סמוי אך נגיש לאני. התת-מודע מופיע למשל בצורת זיכרונות או באמצעות האמנות. המודע הוא תחום הנשלט בידי כוחות ה"אני" והוא נותן ביטוי לעקרון המציאות שבמרכזו חוק השימור העצמי של האורגניזם. … קיראו עוד

מושג מרכזי במסורת הפילוסופית והדתית של המערב. למילה היוונית "לוגוס" משמעויות רבות: מילה, ציווי, אל, היגיון, רעיון, טיעון, מושג, תבונה, ידיעה, דיבור, פרופורציה ועוד. … קיראו עוד

לוגיקה "לא בטוחה", עמומה (vague). מונח שהוצעעל-ידי הלוגיקן הפולני יאן לוקסייביץ (Lukasiewicz) בעקבות עקרון אי-הוודאות של ורנר הייזנברג(Heisenberg). הלוגיקה הרב-ערכית נשענת על ההכרהאי-אפשר למדוד בעת ובעונה אחת הן את מקומו של האלקטרון והן את מהירותו: ככל שמהירותו נרשמת בדיוק רב יותר, כך הופך מקומו למעורפל ולא ודאי. הלוגיקה הרב-ערכית גורסת שהעולם אינו מדויק ואינו מסווג בצורות שהידע המסורתי שואף להציג. לוגיקה זו מנוגדת ללוגיקה הבינארית – לוגיקה של שחור/לבן – ששלטה שליטה בלעדית במדע ובפילוסופיה בתקופה הקלאסית ובתקופה המודרנית. … קיראו עוד

תבנית של התבוננות שאותה הפנים צרכן המדיה בעקבות ההתנסות בחוויית המסך בתרבות העכשווית. מבט זה יוצר הבניה של המציאות ומהווה סוכן מוקצן של הפנטזיה שלה; קיומו הבדוי, שהפך לחלק מן הריאליזם של היומיום, משמש אמצעי מרכזי לפענוח המציאות. המבט הווירטואלי הופך לעיקרון מתווך המייצר את הניסיון ואת הזיכרון החזותיים. … קיראו עוד

הנטייה לבחון את המציאות בהתאם לסכמות מושגיות סגורות המשמשות קריטריון בלעדי למיפוי בר תוקף של הידע האנושי. המונח משמש בדרך כלל לתיאור מגמתם של מדעי האדם (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תקשורת, בלשנות) לאמץ שיטות מחקר הנהוגות במדעי הטבע. הנטייה להפוך את המבחן המדעי לעמדת מוצא אידאולוגית הדוחקת החוצה – או מתארת כבלתי סבירות – אפשרויות אחרות של התבוננות, המבוססות על אינטואיציה, יצירתיות או קריאה מטאפורית ופרדוקסלית של המציאות. … קיראו עוד

שיטה בפילוסופיה, הטוענת כי לאובייקטים יש תכונות מהותיות מופשטות המסוגלות להסביר את פעילותם. גילוין של מהויות אלה הוא תכליתה של החקירה המדעית. תפיסה זו מנוגדת לגישה האקזיסטנציאלית, המבליטה את קיומן המזדמן, המקרי, של תופעות במציאות. המהותנות נוגדת גם את ההשקפה הרב-תרבותית, המזוהה עם מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

מדע בין-תחומי העוסק בחקר הבנתם ותפקודם של מבנים מורכבים; מדע זה, שבסיסו בתחום האבולוציה הביולוגית, מתפרש גם לתחומים אחרים, כגון אקולוגיה, כלכלה, פוליטיקה ואדריכלות. תורת המורכבות מנסה, באמצעות מדדים מתמטיים, להבין מבנים וארגונים בעלי דחיסות וסיבוכיות יתרה. … קיראו עוד

כינוי לתאוריה המבקשת להשיב על השאלה, מהי משמעות ההיסטוריה? בתפיסה המסורתית, המדובר במכלול של גישות החותרות לחשיפת הדפוסים הכללים ביותר של מהלך האירועים, תוך הצבעה על החוקיות השלטת בהם. בתפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית, מדובר בהנחה כי כל כתיבה של ההיסטוריה היא כתיבה על ההיסטוריה, כלומר הכרעה נרטיבית בדיונית כיצד יש לספר את הסיפור ההיסטורי; מהי נקודת התצפית של ההיסטוריון? מהי השקפת עולמו כמספר? ועוד. … קיראו עוד

שיטה ביקורתית מרקסיסטית לניתוח טקסטים בספרות, בתרבות ובתקשורת. פותחה על-ידי חוקר התרבות והתקשורת ריימונד ויליאמס (Williams) ועל-ידי תאורטיקנים שהושפעו ממנו, כגון ג'ונתן דולימור (Dollimore) ואלן סינפילד (Sinfield). המטריאליזם התרבותי קורא את התרבות כמסמך פוליטי המייצג את יחסי הכוח בחברה. טקסטים תרבותיים ותקשורתיים יוצרים הבניה של המציאות שעליה הם מדברים. הם מקפלים בתוכם הן את האידאולוגיה השלטת והן את הניגודים והקונפליקטים הסמויים המצביעים על אפשרויות לקריאה חתרנית של הערכים המקובלים. … קיראו עוד

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

תיאוריה חדשנית ושנויה במחלוקת בפיזיקת החלקיקים. על-פיה, היקום אינו מורכב מחלקיקים נקודתיים, אלא מחלקיקים דמויי מיתר בעל ממד אחד (אורך). כל חלקיקי החומר ביקום נוצרים כתוצאה מרטט המיתרים בתהודה נמוכה ביותר שלהם, כשהם נעים, מתחברים ונפרדים בתוך המרחב-זמן. ריבוי החלקיקים והכוחות הפועלים ביניהם מוסברים באמצעות "מיתר" זעיר לולאתי או פתוח, הרוטט בתדר מסוים בתוך מרחב בן 11 ממדים. אופיו של המיתר ויכולתו ליצור חלקיקים נוספים, מתגלה בתוך מערכות בעלות אנרגיה רבה, בדומה למצב שמתקיים בשברירי השניה הראשונים של המפץ הגדול. הקושי להוכיח באמצעות ניסוי מדעי מציאות פיזיקלית זו, חושף את חסידי התיאוריה לטענה כי מדובר בתפיסה ספקולטיבית בלבד. מנקודת מבט תרבותית משתלבת התיאוריה בתוך מאמץ מחודש לגלות 'חומר בראשית', שפעולתו הרבגונית משקפת את עקרון האחדות בטבע. … קיראו עוד

מונח שנועד להבליט את תלותו של הסימן בהקשר התרבותי המקנה לו מובן. המונח מציין את אי-יציבותו של המסמן בקשרי הגומלין שלו עם המסומן, וכפועל יוצא מכך – את אי-יציבותו של הסימן. הוא מופיע בהקשרים סמיוטיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים, והוא אחד ממונחי המפתח בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית. … קיראו עוד

תחפושת. התחזות. איפור. מסכה מטאפורית. אמצעי חתרני המשמש את האישה כנגד חוקי החברה הפטריארכלית, ומיועד להקשות על הסטרוקטורה של המבט הגברי. מונח בעל חשיבות בניתוח מגדרי-פסיכואנליטי של הקולנוע. המופע של הנשיות המוגזמת נועד להגן על האישה מפני נטיותיה הגבריות. … קיראו עוד

המונח "מפנה לשוני" קשור באותן גישות בפילוסופיה המערבית הטוענות כי השפה או השיח קובעים את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת; הטענה היא כי גבולות "האמת" הם גבולות השפה שמתארת אותה. נציג בולט של "המפנה הלשוני" הוא הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein). ספרו חקירות פילוסופיות (1953) הוא דוגמה מובהקת לגישה זו. נציג אחר המזוהה עם הגישה הוא הפילוסוף ריצ'רד רורטי (Rorty), שערך קובץ מסות שכותרתו המפנה הלשוני. … קיראו עוד

מדע של חשיבה אסטרטגית. ענף בלוגיקה מתמטית העוסק בניתוח דילמות ובהכרעות הקשורות בניהול קונפליקטים ובתהליכי קבלת החלטות בסיטואציה אינטראקטיבית. הגישה מיושמת בתחומי הכלכלה, מדע המדינה, הביולוגיה, האסטרטגיה הצבאית, האתיקה ועוד. תורת המשחקים חוקרת את מכלול הקונפליקטים האנושיים ואת דרכי פתרונם בהנחה כי מדובר באירועים המנוהלים על-ידי שחקנים רציונליים המשרתים את האינטרסים התועלתיים שלהם. בקונפליקט יכולים להיות מעורבים יותר משני צדדים, שמשחקיהם מנוגדים או חופפים חלקית. מאמצים מופנים לניסוח התוכנית האסטרטגית: הדרך השלמה לשחק משחק סימולטני או סדרתי באמצעות מערכת מגובשת של כללים ללא תלות בעמדות מפתיעות של היריב או באורך המשחק. אפשר להבחין בסוגים שונים של משחקים, כגון "משחק סכום אפס" (ניצחון צד א' מחייב תבוסת צד ב'), "משחק דילמת האסיר" (מצבי בחירה קשים המוליכים לפרדוקס ומראים כי מקסום של רווחים אישיים פועל נגד האינטרסים של הצדדים), "משחק השפן" (משחק של "הליכה על סף" שבו מנצח מי שמוכן להסתכן יותר) ועוד. יתרונה של התיאוריה קשור בכך שהיא יכולה להצביע על דרכים לפתרון רציונלי של קונפליקטים; חסרונה בכך שהיא מתקיימת בעיקר בעולם המתמטיקה הצרופה, ומובילה לעתים למסקנות פרדוקסליות. בנוסף, היא אינה מצליחה להתאים את עצמה לדילמות אנושיות המתנסחות באמצעות שפות טבעיות והטרוגניות, המושפעות מרגשות ותלויות בתרבות. … קיראו עוד

תפיסת עולם תרבותית שנולדה במאה ה-18, המכונה גם "עידן האורות" ו"עידן ההשכלה". הנאורות ראתה בתבונה את מהות האדם ואת תעודתו. היא הצביעה על התבונה כמכשיר מרכזי לשחרור מדעות קדומות ומאגואיזם כוחני. לדידה, התבונה מאפשרת ליחיד ולכלל להשתית את חייהם על עקרונות אוניברסליים, מדעיים וביקורתיים. הפילוסופיה ההומניסטית של הנאורות הציגה פרויקט של שחרור אוטופי שדגל בסובלנות ובקדמה. ערכים אלה זכו לביטוי פילוסופי, מוסרי, פוליטי ואסתטי. פרויקט הנאורות, המזוהה לעתים קרובות עם המושג "מודרניות", הוא מושא להזדהות או לפולמוס. עמנואל קאנט הוא הפילוסוף הגדול של הנאורות, והוגים כגון קרל מרקס מן המאה ה-19 ויורגן הברמאס מן המחצית השנייה של המאה ה-20 יכולים להיחשב ממשיכי דרכה. השיח הפילוסופי בן זמננו דן בלגיטימציה של הנאורות, בהישגיה ובמחדליה. השקפת העולם הפוסטמודרנית נודעה בביקורתה על פרויקט הנאורות. … קיראו עוד

שיר או טקסט הומוריסטי, הנבדל מן השירה הקומית בהתנגדותו לפרשנות רציונלית או אלגורית. ז'אנר הנונסנס, הגורס כי אין בכוחה של השפה לייצג את הידע שלנו על אודות העולם, זוכה לפריחה מחודשת עם "המפנה הלשוני" בתרבות המאה ה-20. … קיראו עוד

מטאפורה לתרבות העכשווית. ההנחה כי האמנות, האדריכלות והתקשורת בימינו מצטיינות בממדים בארוקיים: גודל, רוחב ודחיסות; עושר פוליפוני ושפה מורכבת; נטייה לאלגוריה סיפורית; הזדקקות לפרשנות מתמדת; מתח בין מערכות פיזיות גלויות למערכות סמליות וסמויות מן העין. הפילוסופיה הניאו-בארוקית מניחה שאין בכוחה של הרציונליות להסביר את המסתורין של העולם. תבניות עיצוב אלה, ששלטו בתקופת הבארוק (1700-1600), חוזרות ומופיעות בפרקטיקות שונות של התרבות הפוסטמודרנית. … קיראו עוד

זרם בעיתונות הרואה בדיווח יצירה סובייקטיבית, המפגינה מודעות עצמית לתהליכי הכתיבה העיתונאית. העיתונות החדשה נעזרת בסגנונות כתיבה ספרותיים ובדיוניים כדי להעביר את מסריה. זוהי תגובת נגד לסגנון השואף לאובייקטיביות, לניטרליות ולנאמנות לעובדות, הדורש מן הכותב להעלים את נקודת מבטו האישית מן הכתיבה והדיווח. הניו-ג'ורנליזם ממקם את הכותב כגיבור הסצינה העיתונאית ומקנה לו תפקיד חשוב בתוך השיח הציבורי. נקודת המבט האישית, המקורית, הנרקיסיסיטית לעתים, מחליפה את היומרה לדיווח שתוצאתו פענוח "האמת". הניו-ג'ורנליזם הוא כתיבה המתענגת על עצמה שערכה נשפט על-פי עוצמתה הרטורית. … קיראו עוד

תחושת זרות ומרחק נפשי שחווה הסובייקט כלפי סביבתו. תיאוריה חברתית המזוהה בעיקר עם כתיבתו המוקדמת של קרל מרקס (בקובץ כתבים כלכליים ופילוסופיים, 1844). במשטר קפיטליסטי, האדם חש מנוכר לעצמו משום שהוא משרת רק את הפונקציה האינסטרומנטלית של הייצור. הפועל מנוכר למוצר שייצר משום שאינו בעליו. המוצר לובש צורה של סחורה ומתחיל בחיים מנוכרים וזרים משל עצמו. תהליך העבודה אינו נחווה כאקט של הנאה ויצירתיות, אלא כהליך של אובדן וניתוק מעולם המציאות. רק ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, וכן ביטול השיטה המבוססת על הקסם הפטישיסטי של הסחורה, יובילו למחיקת הניכור וישיבו את האדם למעמדו כסובייקט בעל תודעה, המתחבר מחדש למציאות האנושית שנותק ממנה. המושג "ניכור" מופיע גם בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה החברתית, שם הוא משמש לתיאור חוויית החיים בעולם האורבני: עבודה, מגורים, סביבה, סטרס וכדומה. … קיראו עוד

"נגיסת מלל": יחידת מידע מילולית בסיסית בעידן הטלוויזיה. מונח טכני בתחום הריאיון ועריכת הכתבה הטלוויזיונית; מונח ביקורתי ביחס לדפוסי התנהגות פוליטיים בעידן הטלוויזיה. "פוליטיקת הסאונדבייט" הוא כינוי לפוליטיקה טלוויזיונית המורכבת מסיסמאות קצרות וקליטות ומאמרות כנף מול המצלמה, שנועדו להרשים את הצופה. … קיראו עוד

זרם אמנותי שפעל בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1924 חיבר הסופר אנדרה ברטון (Breton) את המניפסט הסוריאליסטי הראשון. עקרונות המניפסט היו עליונות הדמיון על פני השכל, שלטון הלא-מודע בחיים ובאמנות, כתיבה אוטומטית הספוגה באסוציאטיביות חלומית ("אוטומטיזם נפשי"), פירוק תודעת הסובייקט למרכיביה הסותרים והגדרה חדשה של המושג אמנות. הפעילות הסוריאליסטית היתה רב תחומית ומצאה ביטוי בספרות, בקולנוע, בתאטרון, בצילום ובאופנה. עם אמני הסוריאליזם נמנו סלבדור דאלי (Dali), שהפך את הסוריאליזם לתופעה פופולרית, אנדרה ברטון, לואי אראגון ((Aragon, ג'ורג'ו דה קיריקו (de Chirico), רנה מגריט (Magritte) ופול דלוו (Delvaux). השפעת הסוריאליזם ניכרת לאורך המאה ה-20 כולה; היא חוזרת ומהדהדת ברגעי משבר מהפכניים ומגיעה עד עידן אי-הוודאות של ימינו. … קיראו עוד

צורת יסוד אוניברסלית של אמנות במה, המבוססת על אלתור ועל קרבה פיזית בין האמן לקהלו. סוגה אמנותית בעלת תכנים הומוריסטיים וסאטיריים. הסטנד-אפ נתפס כפנייה "עירומה" לקהל, בלי תיווכם של סיפור, שיר או ריקוד, המשמשים חיץ בין המבצע לקהלו. במופע הסטנד-אפ הפרפורמר הוא המדיום. זוהי אמנות של האישיות הביקורתית, הניצבת מול היוהרה של העולם המאורגן ושל עולם הידע המקובל עליו. כז'אנר תאטרלי, הסטנד-אפ מסמן את עלייתו של התאטרון הפרפורמטיבי העממי כנגד צורות שמרניות וממסדיות של תאטרון מקובל. … קיראו עוד

תגובה רגשית חזקה לסביבה אשר הסימפטומים שלה הם בין השאר חרדה, ייאוש, כעס, עוינות והערכה עצמית ירודה – תגובה המערערת את מנגנוני הוויסות הפנימיים של האורגניזם. הסטרס נוצר בתגובה לגורם תוקפני המצוי בסביבה: מערכות של כוח העוסקות במעקב, במבחן, בפיקוח או באכיפת שינויים. בתנאים תרבותיים מסוימים הסטרס הוא תגובה רצונית המבליטה שליטה במצב ורצון לחצייה של גבולות מקובלים. הסטרס מתגלה ברמה הסובייקטיבית והאינטימית, ואולם הוא נובע מחרדה קולקטיבית, פרי ההבניה התרבותית של התקופה: תגובה לאווירת הלחץ והגודש שמייצרת חברת הטכנולוגיה של זמננו. … קיראו עוד

שמה של תנועה פוליטית-אמנותית שקמה באירופה בשנת 1957 והגיעה לשיא השפעתה בשנות השישים בצרפת, בעיקר בהקשר ל"מאורעות 68'" – "מהפכת הסטודנטים" בפריז, מאי 1968. המסר המרכזי של התנועה הוא ביקורת של חברת הראווה המונעת על-ידי מדיה, דימויים וצריכה. התנועה מציעה חלופות פוליטיות ואמנותיות חתרניות, המייצרות קישורים מזדמנים, "טפטוף" וסחף יצירתי בין מערכות שאין ביניהן ברגיל זיקה ישירה. בא כאן לידי ביטוי הרצון לברוא את חיי היומיום מחדש, באמצעות יצירת סיטואציות עצמאיות ובלתי צפויות, איים של חירות ודמיון. לתנועת הסיטואציוניסטים נודעה השפעה ארוכת טווח בתחום האדריכלות, התכנון האורבני, ביקורת התרבות ועוד. … קיראו עוד

קיצור מקובל בספרות המדע הבדיוני לצירוף "אורגניזם קיברנטי" (Cybernetic Organism). הסייבורג הוא שעטנז של גוף חי ומכונה. האובייקט/הסובייקט הסייבורגי מציג אסתטיקה של טשטוש גבולות בין הטבעי למלאכותי, בין החייתי לאנושי, בין הזכרי לנקבי, בין המושגי למוחשי, בין הריאליסטי לבדוי. הסייבורג הוא מטאפורה מרכזית של העולם ההיברידי, עולם הכלאיים המגדיר את הזהות המינית, הפוליטית והפילוסופית של האדם בסביבה הטכנולוגית של ראשית המאה ה-21. … קיראו עוד

מרחב קיברנטי, המכונה לעתים ה"מטריקס". "לא מקום" הנמצא בכל מקום ובשום מקום כאחד. הסייברספייס הוא מדיום המורכב ממיליוני יחידות של אינפורמציה, מדיום היוצר בבני אדם תחושה של הינתקות מהעולם הפיזי המוכר ומעבר למרחב גיאוגרפי מנטלי ודמיוני שבו הכול מותר. עולם לא חומרי, חסר סיכונים ממשיים, שבו אף אחד מן החוקים המוכרים בעולם "הרגיל" אינו מתקיים. מסלול הגלישה בסייברספייס אינו ליניארי ואינו נצפה. הגולש מוזמן בכל רגע לבחור ולבנות באופן אינטראקטיבי את האירוע או את הטקסט. … קיראו עוד

מונח מן הרטוריקה הקלאסית שמשמעותו ביוונית "להבין דבר אחד עם דבר אחר". הסינקדוכה היא מקרה פרטי של מטונים, שבו משתמשים בציון דבר אחד כדי לתאר דבר אחר. הסינקדוכה משתמשת בחלק כדי לציין את השלם, או להפך. לדוגמה, הצירוף "ידיים עובדות" או "ראשים" משמש לציון פועלים שכירים (השלם), והשימוש במונח "החוק" (השלם) משמש לעתים כדי לציין קצין משטרה (חלק). הסינקדוכה היא אחת מארבע צורות היסוד של השפה הפיגורטיבית, בצד המטאפורה, המטונים והאירוניה. … קיראו עוד

מונח המזוהה עם הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). תיאוריה טוטלית המציעה הסבר בעל תוקף אוניברסלי למציאות. אחד המונחים הביקורתיים המרכזיים של השיח הפוסטמודרני. … קיראו עוד

מאפיין סוציו-תרבותי של העולם הפוסטמודרני, הסובייקט החדש מוגדר באמצעות הממד המפורק של הוויתו. הוא מובנה מקודים תרבותיים שאינם מתלכדים לכלל ישות אחידה. הסובייקט חי את השפה כמערכת סימנים שאינה מעניקה בטחון למשתמש. הסובייקט הסכיזופרני מתנסה באלמנטים הקטועים, נעדרי ההמשכיות (מבחינת חלל וזמן) של המציאות. … קיראו עוד

סיפור בדיוני מודרני בעל מקור לא מזוהה, הנוגע בדרך כלל בחרדות הבסיסיות של החברה האנושית; אגדה קדומה שעברה תהליך של התאמה לחוויה האורבנית המודרנית. האגדה האורבנית מתייחסת לפולקלור הטכנולוגי-ריגושי שנוצר בסביבה העירונית. חומרי הפנטזיה המשמשים את הז'אנר מפגישים את הצרכן עם הממד המודחק בתת-מודע הקולקטיבי שלנו. באמצעות אימה והומור אנו מתנסים בטבע ובתרבות כמערכות המחוללות משבר. באופן אירוני, התפקיד החברתי של אגדות אורבניות הוא לאשר את הסדר הקיים. בשל אופיו הפתוח והאנרכיסטי, לאינטרנט תפקיד מרכזי בהפצתן של אגדות אורבניות. חקר אגדות אורבניות הוא כלי ביקורתי שבאמצעותו ניתן להשקיף על הפנטזיה החברתית של התקופה. … קיראו עוד

מונח המזוהה עם תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה (Derrida). העקבה היא המשחק האינסופי של ההבדלים המצויים במרחב שבין נוכחות להיעדרות. המונח מתייחס לשטח ההפקר, שטח הביניים המצוי בין קיומו של הגוף כזיכרון לבין היעדרו הפיזי, המתגלם בתוך העקבה. העקבה מתייחסת לתפקיד שממלא "האחר הרדיקלי" בתוך המבנה של ההבדל. זוהי שרשרת בלתי אחידה של תחליפים המקבלים מובן לפי ההקשר המשתנה; העקבה מצויה בתוך תהליך השינוי והפירוק שעובר הסימן. … קיראו עוד

אסכולה בתחום החינוך וההוראה המניחה כי כל סיטואציה חינוכית ולימודית היא חלק בלתי נפרד מתפיסה ביקורתית של התרבות. הפדגוגיה הביקורתית מבקשת ליצור דגם חינוכי שידגיש את האופי הפוליטי-חברתי של ייצור הידע. אסטרטגיה של "חציית גבולות", שהציע פילוסוף החינוך הנרי ג'ירו (Giroux), משלבת בין המגמה האוטופית המתקנת של המודרניזם לבין המגמה הפלורליסטית של הפוסטמודרניזם; המטרה היא להפוך את הסיטואציה החינוכית ל"ניסיונות חיים" ול"סיפורי תרבות" הנדונים בכיתה. … קיראו עוד

מונח מרכזי בלימודי תרבות הטוען כי אינטרסים של קבוצות ויחידים מוגדרים על-ידי הבדלים אתניים, דתיים, מגדריים, גזעיים, מיניים ועוד. אינטרסים אלה, היוצרים את הזהות (שהיא ההבנה העצמית שלנו), לא יקודמו או יזכו בהגנה של סוכנויות רחבות כגון המעמד או המדינה החוקתית. פוליטיקה של זהויות מאפיינת חברה רב-תרבותית ומבליטה את זכותו של כל קולקטיב להיות שונה ואחר. … קיראו עוד

ריבוי של משמעויות הקיימות בטקסט ומתאפשרות בו. הריבוי הוא תוצאת המעבר ממצב של ודאות פרשנית למצב של אי-ודאות. הפרשנויות המרובות מוצדקות על-ידי אופני ארגון שונים הגלומים מלכתחילה בטקסט. בבלשנות – משמעויות השונות באופן רדיקלי זו מזו ומתייחסות למסמן צלילי אחד; בתקשורת – הפרשנויות השונות שאותן מעניקים קהלים שונים לטקסט אחד. … קיראו עוד

אחד מסימניה המובהקים של התרבות העכשווית הוא אופן קיומה והגדרתה העצמית כהליך החורג מעבר לעצמו. התחילית "פוסט" רומזת כי גם ללא קשר להמשך אפשרי (כגון "פוסטמודרניזם", "פוסט-פמיניזם", "פוסט-קולוניאליזם", "פוסט-סטרוקטורליזם") מה שמאפיין את התרבות העכשווית הוא חוסר אמון מצדה בהווה; תחת זאת היא מאמצת הליך של שינוי ואיחור (delay), ההופך את ה"פוסט" למעין ערך בפני עצמו, מנטרה רווחת, מטאפורה לחשיבה הבלתי בטוחה של התרבות בימינו. … קיראו עוד

זרם בתרבות ובמדעי האדם החל משנות השישים של המאה ה-20. הפוסט-סטרוקטורליזם, המזוהה עם המפעל הביקורתי של דרידה (Derrida), בארת (Barthes), פוקו (Foucault), דלז (Deleuze), לאקאן (Lacan), ליוטאר (Lyotard), רורטי (Rorty), בודריאר (Baudrillard) ואחרים, מבקר את הנחות היסוד של המחשבה המערבית: קיומה של סטרוקטורה לשונית אוניברסלית המכוננת תמונה משמעותית של העולם. הפוסט-סטרוקטורליזם מביא לידי גילוי אופני חשיבה וייצוג הטרוגניים, המעניקים קול לשוליים הלשוניים, החברתיים והפוליטיים; הוא מגלה את העולם כטקסט הזורם מעבר למשמעויותיו הגלויות. כך מתבצע פירוק חתרני של הסימן כמקור ליציבות ולידיעת האמת. הפוסט-סטרוקטורליסטים מבקשים לקיים דיון פרשני והרמנויטי הפורץ מגבולות הסטרוקטורה הרציונלית ומעדיפים במובהק אופני שיח המבוססים על הבדלים על פני שיחים החותרים לשלמות או לאחדות. הזרם מערער על החשיבה הבינארית שהציע הסטרוקטורליזם. הסובייקט הרציונלי שוב אינו מקור ליציבות או לסמכות; עצם כינונו הוא אקט פוליטי שמעורבים בו תהליכים של כוח ודיכוי. פירוק הסובייקט האוניברסלי, תוך בחינה ביקורתית של אופני כינונו ההיסטורי, הופך למשימה מרכזית. הפוסט-סטרוקטורליזם מקיים קשרי גומלין עם פרויקטים גובלים כגון פמיניזם ופוסט-פמיניזם, פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, לימודי תרבות ועוד. על הפוסט-סטרוקטורליזם ניתן להתבונן משתי זוויות: כפילוסופיה של התרבות וכשיטת ניתוח המפענחת טקסטים בתרבות, בתקשורת, בבלשנות ובחיי היומיום. … קיראו עוד

מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות. … קיראו עוד

דימוי ומעטפת, אריזה ומדיה, שכפול וציטוט – אלה היו חלק מן המאפיינים האסתטיים והתרבותיים של הזרם האמנותי שנוסד בסוף שנות החמישים של המאה ה-20. הפופ-ארט מבליט את הזיקה בין היצירה לבין התרבות הפופולרית ומוצרי הצריכה האופייניים לה: מכוניות, בגדים, מגזינים, פרסומת, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקת פופ, כלי בית וכן הלאה. בעולם של צריכה ותקשורת מתפקדת אמנות הפופ כתזכורת אירונית: המציאות החומרית והרוחנית היא חלק בלתי נפרד מפעולת השוק. בהתבוננות לאחור, תנועת הפופ-ארט, ששאבה מתוך ההיסטוריה של האמנות שלפניה (תנועת הדאדא, ה"רדי מייד" של דושאן) בישרה גם על האמנות שהופיעה אחריה: הפוסטמודרניזם של שנות השמונים והדילמות האסתטיות שהוא מעלה. … קיראו עוד

ז'אנר ספרותי ומטאפורה תרבותית בעידן של אי-ודאות. השם נגזר מהמילה הספרדית פיקרוֹ (נוכל). הרומן הפיקרסקי הראשון, לסריו איש טורמס (Lazarillo de Tormes), פורסם בספרד ב-1554, אף כי שורשי המסורת הפיקרסקית קדומים יותר. הז'אנר מאופיין על-ידי גיבורו: נווד שנון החי על הגבול שבין נוכלות ופשע לבין חיים ביושר ובהגינות. נדודי הגיבור מלווים בטון מורליסטי מבדח ואירוני ומהווים הזדמנות לפנורמה ביקורתית רחבה של החברה בזמנו. סוג זה של גיבור מאפיין גם את עידן החשד, עידן המבוכה המוסרית של ימינו. … קיראו עוד

צורות שיח באסתטיקה. הפרודיה מקיימת זיקה קומית מתקנת לטקסט שעליו היא חוזרת ושאותו היא מחקה. הפרודיסט עומד מחוץ לאובייקט הלעג שלו. בניגוד לכך, איש הפסטיש עוסק בחיקוי נלעג של סגנונות מתים, תוך שהוא מצוי בו בזמן "בתוכם" ובמרחק אירוני, מחוצה להם. הפרודיה והפסטיש מציגים פרקטיקות ביקורתיות שונות בתרבות ההווה, והם נדונים על-ידי תיאורטיקנים מרכזיים כמו מיכאיל באחטין (Bakhtin), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

הפרופסיה מגדירה ידע והתנהגות תקניים של קבוצת אנשים בעלי מקצוע משותף. תכונותיו של האדם הפרופסיונלי: התמחות, ניטרליות, אובייקטיביות, אתיקה, שליטה, מיומנות, אוטונומיה, ניתוק מהקשרים פוליטיים, מוסריים ורגשיים. תכונות אלה נתפסות כתנאים מקדימים המכוננים את איש העבודה בעידן הקפיטליזם. התכנים המקצועיים נקבעים באופן אוטונומי על-ידי חברי המקצוע שהם קבוצת המומחים המקובלים בתחום מסוים. למקצוען שני יתרונות: הידע המוכח שלו ועמדתו הניטרלית בשאלות ערכיות. ואולם ניתן למתוח ביקורת על עמדה זו ולטעון כי תכונות אלה משמשות עלה תאנה שנועד לבלום דיון מוסרי בשאלות שנויות במחלוקת ולהצדיק עמדה כוחנית המציגה עצמה כניטרליות מקצוענית צרופה. … קיראו עוד

סגירות (Closure) הנה תכונה של הטקסט היוצרת אצל הקורא תחושה של סיום, סגירה, חתימה. זהו טקסט המופיע כשלם רציונלי בעל התחלה, אמצע וסוף. הפתיחות (Disclosure) היא תכונה של טקסט שאינו חותר לסיום מובהק אחד אלא לקריאה פרגמנטרית, ארעית וחלקית. טקסט "סגור" הוא טקסט המציג קריאה מועדפת אחת של הסיפור. טקסט "פתוח" הוא טקסט שנזקק לקריאות שונות ובו-זמניות, הנדרשות לשם מיצוי הפוטנציאל הסיפורי. … קיראו עוד

רגישות אסתטית דינמית שאינה מתגבשת לכדי רעיון כולל או שיטה. אסתטיקה המבליטה אהבה ללא טבעי, לאזוטרי, למוגזם, לקיטש, לצירופי כלאיים, לסגנון עודף, לתאטרליות. התוכן העיקרי של הקאמפ הוא האירוניה המעוצבת. הטעם הקאמפי עומד בניגוד לסטנדרטים של האמנות המסורתית הגבוהה ומציב אופוזיציה לניקיון המינימליסטי, ל"טעם הטוב" ולמוסרנות הפוריטנית. הרגישות הקאמפית מזוהה לעתים קרובות עם הטעם ההומוסקסואלי, אף שאין חפיפה מוחלטת בין השניים. הקאמפ מקדש ומטרים את פולחן החריג, השונה והמזעזע. אולם באווירה תרבותית שבה פולחן האחר הפך זה מכבר לאופנה נפוצה, מאבד גם הקאמפ חלק מקסמו הביקורתי. … קיראו עוד

מונח שהציע מבקר הספרות סטנלי פיש (Fish). תפיסה ספרותית המתמקדת בטקסט כיצירתו הפרשנית של הקורא. הכרעותיו הפרשניות של הקורא מובנות על-ידי הקבוצה החברתית או האסתטית שאליה הוא משתייך. כל קבוצה מסגלת לעצמה אסטרטגיית קריאה התואמת את הקודים שלה; אלה באים לידי ביטוי בפרשנות המוצעת. … קיראו עוד

תיאוריה ביקורתית הדנה במושגי המוזר והחריג בחברה, כשהיא מנגחת את הגדרותיה של האידאולוגיה השלטת למושגים כגון מין, גזע ומגדר. קוויר פירושו משונה, מוזר, מטורף, תימהוני, מפוקפק, חשוד, הומוסקסואלי. טווח הקונוטציות הרחב של המושג מלמד על הרצון לתאר את הזהות הקווירית כאוסף של הבדלים ביחס לסובייקט ה"נורמלי". זהו מקבץ של פרקטיקות העוסקות בקריאת התשוקה ההומוסקסואלית ובהתבוננות ביקורתית בזהויות ובהבדלים מיניים בפוליטיקה, בתרבות ובאמנות. פרקטיקות אלה כוללות התנסויות טרנס-מגדריות, סאדו-מאזוכיזם ועוד. המונח יוצר זהות נזילה שמשמעותה נגזרת מהקשרה הפרפורמטיבי. זהות זו מאפשרת הכרה בסובייקט החריג כסובייקט בעל כוח המתייצב כנגד העמדה ההומופובית בתרבות. … קיראו עוד

תבנית בינארית הדנה במשמעותה של המשמעות. מונחים ניגודיים המצביעים על מתח המתקיים בתוך המילה בין הוראתה הישירה והסגורה לבין ההוראה האסוציאטיבית, הפתוחה. המונח "דנוטציה" מציין את המשמעות המילולית, את ההגדרה המילונית. המונח "קונוטציה" מציין את המשמעויות הנוספות, את ההשלכות ואת האסוציאציות התרבותיות הנלוות למשמעות הישירה בהקשרים שונים. שפת המיתוס מרוקנת את השפה הדנוטטיבית ממשמעותה ושותלת במקומה שפה קונוטטיבית התובעת סמכות וציות. … קיראו עוד

הנסיבות שבהן נוצרים ומתפרשים הסימנים בתרבות. ההנחה כי סימנים אינם פועלים בחלל ריק אלא תלויים בהקשר תרבותי והיסטורי. שינוי בהקשר יוצר גם שינוי במשמעותם של הסימנים. ההקשר מכוון לשלושת מוקדי התקשורת: המוען, הנמען והמסר. כדי לפענח את המסר יש לפענח תחילה את המערך הדינמי של יחסי הגומלין ביניהם. … קיראו עוד

בפילוסופיה, השקפה הגורסת כי הטענה לידע אינה מוכחת מתוך עצמה אלא תלויה במידע חיצוני התומך בה. אי-אפשר לאמת טענה או לדחותה על-פי קריטריונים לוגיים, אלא רק בהסתמך על בחינת חלופות שיציגו את ההקשר המשכנע ביותר, שבלעדיו הטענה לא תהיה מובנת. הקונטקסטואליזם פירושו בחירה בין חלופות רלוונטיות. … קיראו עוד

זרם באמנות, באדריכלות ובספרות שהתפתח ברוסיה בשנות העשרים של המאה ה-20 מתוך התנגדות לפוטוריזם ולפורמליזם. בניגוד למגמה הפורמליסטית, שטענה כי המדיום האמנותי מנהל דו-שיח בעיקר עם עצמו, נטה הקונסטרוקטיביזם למסורת נגדית שחיברה את האמנות להקשר אידאולוגי, פוליטי וחברתי. הקונסטרוקטיביזם דגל בגישה רציונלית וקרא לתמציתיות ולעומס סמנטי, בניגוד לעומס הצורני שבו דגלו התנועות האחרות. הוא ביקש ליצור אמנות אמנציפטורית, שתצעד יד ביד עם פוליטיקה משחררת. … קיראו עוד

מושג מתחום הפילוסופיה הפוליטית המזוהה עם פרנסיס פוקוימה (Fukuyama), סובייטולוג אמריקאי ממוצא יפני. ב-1989 פרסם פוקוימה מאמר בשם "קץ ההיסטוריה" ובו טען שעם קריסת הגוש הקומוניסטי נסתם הגולל על המחלוקות האידאולוגיות הגדולות, והדמוקרטיה המערבית הליברלית והקפיטליסטית עתידה להתקבל מעתה כדגם שלטוני אולטימטיבי שאין לו מתחרים. רעיונותיו של פוקוימה זכו לתהודה עצומה ועוררו שאלות נוקבות: האם נפילת הגוש המזרחי בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים של המאה ה-20 מוכיחה את ההיגיון העמוק הטבוע במהלך ההיסטוריה? האם הגיעה האנושות לידי מיצוי המהלך ההיסטורי? האמנם ישנה קבלה גורפת של הרעיונות ה"נכונים", המערביים והקפיטליסטיים, שלאורם צועד העולם? האם בעקבות קבלתם של רעיונות אלה יבוא הקץ על ההיסטוריה המוכרת לנו כזירה של סכסוכים ומאבקים? נראה שלאחר קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001 ולאחר המשבר הכלכלי בשנים 2009-2008, זוכות שאלות אלה לממד אירוני חדש. … קיראו עוד

קריאה הנשענת על האידאולוגיה ההגמונית, כפי שזו מתגלמת בהנחותיו וברצונותיו הסמויים של המוען. הצורה השכיחה של פענוח טקסטים בתרבות הפופולרית ובתקשורת ההמונים. המונח מזוהה עם עמדתו של חוקר התקשורת ג'ון פיסק (Fiske). … קיראו עוד

קריאה פסיכואנליטית של טקסט תיאורטי, שתפקידה לגלות את הלא-מודע האידאולוגי החבוי בו. הפילוסוף המרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser) הציע את התיאוריה במטרה להתחקות אחר הסימפטומים המצביעים על הבעייתיות הפנימית של הטקסט. … קיראו עוד

אירוע חברתי ופומבי המלווה בתחפושות, במוזיקה, בתחרויות ובריקודים, שהתפתח בתרבות העממית של ימי הביניים והגיע לשיא פריחתו ברנסנס. האירוע הקרנבלי מבליט יסודות של חופש ופמיליאריות, פנטזיה ודמיון, דיאלוג בין-תרבותי ומחאה פוליטית. מאז המאה ה-17 הקרנבל אינו מזוהה רק עם המחזוריות הפומבית של חיי היומיום; הוא נחגג גם כאירוע פרטי (נשף מסכות) ומאוחר יותר גם כאירוע מילולי, בלובשו צורה של סוגה ספרותית. הרומן הקרנבלי מורכב מיסודות רב-קוליים והטרוגניים המדגימים את החוויה הליבידינלית של חופש ופריצת גבולות אידאולוגיים ואסתטיים נוקשים. מחקריו של תיאורטיקן התרבות מיכאיל באחטין (Bakhtin) הפכו את הקרנבל למונח מרכזי בביקורת התרבות בימינו. … קיראו עוד

סגנון מוזיקלי שהוא חלק מתרבות אופוזיציונית שצמחה בניו יורק במסגרת תרבות הנגד של ההיפ הופ. קצב חדש וקופצני ושירים בעלי תוכן לוחמני, שביקשו לחנך את המאזין לנקוט עמדה פוליטית בשאלות הנוגעות לחיים האישיים, ליחסים בין הגזעים ולהשפעתה המכרעת של המדיה בתרבות. … קיראו עוד

חוקר התרבות מיכאיל באחטין (Bakhtin) משתמש במונח "רב-קוליות" לתיאור טקסט, בעיקר בפרוזה, המאופיין בריבוי קולות אידאולוגיים מנוגדים. קולות אלה מתכתבים ביניהם ללא תיווכה של רשות עורכת או שופטת: הסופר שוהה באופן שווה בתוך הקולות העצמאיים של יצירתו ואינו מעדיף נקודת מבט זו או אחרת. הטקסט הפוליפוני הופך למשחק חופשי של קולות, שאינם שואפים לסינתזה. הוא נותן ביטוי לאופני שיח הטרוגניים שאינם חותרים לסגירות ומתקדמים ביניהם בזרימה דיאלוגית. התבנית הרב-קולית בולטת בפרקטיקות שונות כגון פמיניזם, פוסט-סטרוקטורליזם, ניו-ג'ורנליזם ולימודי תרבות. … קיראו עוד

מונח מתחום האמנות שפירושו "חפץ מן המוכן". האובייקט מופקע משימושו היומיומי ומוצג בהקשר חדש של אמנות; בעקבות זאת משתנות הגדרת האמנות והאינטראקציה בינה לבין צרכניה. אסטרטגיה חשובה באמנות המודרנית והפוסטמודרנית במאה ה-20. … קיראו עוד

אמנות הנאום. אמנות שידול הדעת ושכנוע הבריות. בספרו רטוריקה הגדיר אריסטו (2002, פרק ב) את הרטוריקה ככושר או כאמנות המסייעים לקבוע מהם האמצעים הנאותים ביותר לשכנוע הנמען בכל מקרה ומקרה. הרטוריקה היא שימוש פרפורמטיבי בלשון למטרות שכנוע. זוהי פעילות לשונית שאינה עוסקת רק בקומוניקציה, אלא משתמשת בלשון בדרך רפלקטיבית במטרה להשפיע על הנמען לאמץ לעצמו את עמדותיו ואת אמונותיו של הרטוריקן. במקורותיה העתיקים ביוון וברומא נחשבה הרטוריקה קטגוריה של ידע: אמנות הדיבור המוצלח. בגלגוליה ההיסטוריים מופיעה הרטוריקה בשתי צורות: ארגון הטקסט כדי שייראה "יפה" וארגון השיח למטרות של שכנוע פוליטי, משפטי או פרסומי (הקריטריון הנבחן הוא היעילות והתועלת שבמסר הרטורי). תולדות הרטוריקה משקפות מחלוקת עמוקה בין הוגים הרואים בה שיח אשלייתי, המרחיק אותנו מידיעת האמת, לבין אלה הרואים בה חלק בלתי נפרד מן השימוש הלוגי בדיבור או לחלופין – מן הממד היצירתי והמשחקי של התקשורת האנושית. … קיראו עוד

סוגה ספרותית העוסקת בפריטים מקומיים, בניואנסים, בהפרעותיו הקטנות של האדם, באי-הנחת המסתתרת בתוך השפה והמחווה האנושית. גיבורי הז'אנר הם אנשים החיים בצל החלום האמריקאי, בצל האובייקטים של חברת השפע, בצל דעיכת האני והחברתי, במציאות של עלבונות קטנים הנחווים כעובדות זניחות בשוליים. הכינוי "Dirty" (מלוכלך) מתייחס למעמד החברתי-כלכלי הנמוך של הדמויות, אך גם לממד ה"זבל" של חברת השפע הקפיטליסטית, שאחד ממאפייניה הוא כמות הלכלוך הנערמת כתוצר לוואי של הצריכה. בניגוד לריאליזם, המעוניין בתיאור עומק סמלי של חיי אדם, הריאליזם המלוכלך מתמקד בפני השטח של המציאות. השפה אינה מסוגלת עוד לייצג את כאבם של ה"לוזרים" שנפלטו ממעגל האושר הבורגני, והיא מתמקדת בתיאור ביהביוריסטי של התנהגותם. נציגים מובהקים של הזרם הם סופרים כגון ריימונד קארבר וצ'רלס בוקובסקי. … קיראו עוד

בתרבות זמננו, הן הריבוי (Multiplicity) והן הריק (Void) זוכים ליוקרה חדשה; למעשה הם שני צדדיו של מטבע אחד. הריבוי מתאפיין באופן חשיבה מולטי-ליניארי, המציע קישוריות פתוחה בין אגפיו. מצב של ריבוי אינו מאפשר לכונן מבנה הנוצר בעקבות מכנה משותף בין חלקיו. הריבוי הוא שיטת חשיבה שאינה חותרת לשעתק את עצמה, אלא עוסקת בתהליכים של בֵינִיות (in-betweeness). היא אינה יוצרת מבנים, אלא מתמקדת בתהליכי היעשוּת (becoming). הריבוי משתלב במצבי אי-קביעות הרווחים בתרבות. מונח מרכזי בפילוסופיה של ז'יל דלז (Deleuze). … קיראו עוד

מונח המזוהה עם הפילוסופיה הפוסט-סטרוקטורלית של ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari). מקור השם בעולם הביולוגיה. הריזום הוא קנה שורש, גבעול שנמצא מתחת לאדמה ומשמש להתרבות ולאגירת מזון. מטאפורה זו משמשת לתיאור צורת חשיבה לא-ליניארית המבטאת מקריות ואי-סדירות. החשיבה הריזומטית מנוגדת לזו של "העץ בעל השורשים". העץ מסמן סיבתיות לוגית, סדר וסמכות. הריזום, לעומתו, מבטא מצב של חופש, המבוסס על ספונטניות ועל יצירתיות בלתי קבועה. זהו מודל חלופי לאורח החשיבה הרציונלי הרווח בתרבות המערבית. … קיראו עוד

השקפה פילוסופית הדוחה את הטענה בדבר קיומן של אמיתות אוניברסליות. אפשר להבחין בין שני סוגים של רלטיביזם: רלטיביזם קוגניטיבי ורלטיביזם תרבותי או מוסרי. הרלטיביזם הקוגניטיבי טוען כי לעולם אין מאפיינים ותכונות משלו; קיימות רק דרכים שונות לפרשו. הרלטיביזם המוסרי טוען כי לא קיימות אמיתות מוסריות תקפות ואוניברסליות; עקרונות מוסריים נקבעים על-פי התאמתם למוסכמות התרבותיות הנהוגות בחברות שונות. … קיראו עוד

מונח פילוסופי הטוען שלא קיימת סכמה אונטולוגית אחת המסבירה את היש, אלא ישנן אין-ספור סכמות חלופיות המייצרות מציאות נבדלת. הדברים שאנו נוטים לראות בהם עובדות או אמיתות שהוכחו ניצבים מול לחץ מתמיד של הוכחות נגדיות, העשויות לחולל שינויים. תיאוריה זו, המזוהה עם הפילוסוף האמריקאי וילארד ון אורמן קווין (Quine), מניחה כי הכול תלוי תיאוריה – החל בשיטות לוגיות של חשיבה וכלה במה שמקובל לכנות "עובדות אמפיריות". תמיד קיימת האפשרות שהתפתחות חדשה במדעי הטבע, למשל תיאוריית היחסות או מכניקת הקוונטים, תיצור שינויים יסודיים בסכמות האונטולוגיות שאנו מחזיקים בהן. ההיסטוריה של הרלטיביזם האונטולוגי מתקשרת למגוון השקפות פילוסופיות ומדעיות של העשורים האחרונים, כגון תיאוריית הכאוס, פרגמטיזם ופוסטמודרניזם. … קיראו עוד

בבואה, השתקפות. מערכת הסימון כאובייקט המתייחס לעצמו. הרפלקסיביות היא פעולה ביקורתית הנוהגת בתחומים רחבים של מדעי האדם: סוציולוגיה ביקורתית, פנומנולוגיה, הרמנויטיקה, תיאוריה ביקורתית, סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם, תורת המורכבות ועוד. עיקרה של הפעילות הרפלקסיבית: התבוננות ביקורתית על האופן שבו מופק ידע על העולם. העמדה הרפלקסיבית מבקרת שיטות חשיבה פוזיטיביסטיות ודטרמיניסטיות המתמקדות בחשיפה של אמיתות אוניברסליות. התשוקה הרפלקסיבית מתמקדת במורכבויות של העולם הנגלה ובמורכבות של השפות המתארות אותו. היא חוקרת את אופני הייצור הלשוניים, התרבותיים והאידאולוגיים שמכוננים את העולם. כל אינטרפרטציה, תיאוריה או אוצר מילים קונספטואלי חשופים לחקירה הרפלקסיבית שתפקידה להתנגד לשרטוט תמונה סגורה ומוחלטת של המציאות. … קיראו עוד

מרחב פעולה ומחשבה בעידן הפוסטמודרני. באינטרנט, פרקטיקה העוסקת בהעברת מידע בין מספר כלשהו של אתרים. הרשת היא מערך המאפשר גדילה שאינה קבועה מראש; המערך המזערי ביותר שאפשר להעניק לו מעמד של טקסטורה. הרשת משנה את פניה באופן מתמיד, היא מבוזרת, "משתבללת" ואינה נשלטת על-ידי מוקד הפעלה מרכזי. הרשת מצויה במצב של זרימה בלתי נשלטת (Flux) שתוצאותיה משפיעות על המשתמשים; היא מייצגת עידן לא ליניארי, אנרכיסטי, הרוצה לגעת בממשי, ב"אלף כניסות ויציאות". דימוי הרשת מופיע בהקשרים רבים: רשתות שידור (Networks), רשתות אינפורמציה, רשתות שיווק (Chains), רשתות חברתיות ועוד. רשתות חברתיות כגון Facebook ו-Twitter תופסות חלק ניכר מנפח התנועה ברשת האינטרנט. ההגיון של הרשת הוא הגיון ניאו-ליברלי, אנטי-ריכוזי, המבוסס על הפרטה מבנית: כל משתמש מסייע בפיתוח הרשת וקובע את אופיה. התהליך כמו מתבצע ללא תלות בארגון, בממשל או בכל גוף מפקח אחר. … קיראו עוד

משוטט עירוני – בצרפתית, Flâneur (מילולית, בטלן). גיבור תרבות בדיוני בעידן הקפיטליסטי. סוג של "בלש" העוסק בציד מבטים, סיפורי חיים ותשוקות מזדמנות. יסוד עולמו של הפלאנר הוא השיטוט הכפייתי, פרי החרדה מפני הישיבה בבית. המשוטט רואה ברחוב, בחלל הציבורי, את ביתו המזדמן. תחנות בהתפתחות המונח: אישיותו ויצירתו של המשורר שארל בודלר (Baudelaire); המשורר גיום אפולינר (Apollinaire), "הפלאנר של שתי הגדות"; "איש ההמון", גיבורו הבדיוני של אדגר אלן פו (Allan Poe); הפופולריזציה של דמות המשוטט בכתביו של ולטר בנימין (Benjamin), שראה בו את איש האינטליגנציה הקונה ומוכר עצמו כסחורה בשוק. גלגול רדיקלי של המשוטט הוא האקטיביסט הסביבתי הפועל באופן פרובוקטיבי במרחב הציבורי ומותח ביקורת על כללים והרגלים מקובלים. המשוטט האקטיביסט משרטט קווים אלטרנטיביים של ספונטניות ותשוקה המוּחלים על המרחב הציבורי. במרחב זה נעים בו-זמנית המשוטט הבורגני, נציגו הביקורתי של המרכז, לצד המשוטט האקטיביסט המבקש לייצג את השוליים המדוכאים בכרך. בתווך, נע המשוטט הבלתי מסומן, "השקוף", דייר הרחוב. הוא מתקיים בטווח שבין אומללות וחמלה מחד, לבין בחירה חופשית והתרסה, מאידך. … קיראו עוד

מעשה השכפול המושלם של החי. טכנולוגיה בעלת השלכות רחבות על הגדרת האדם ועל סביבתו. נושא למחלוקות ולדיונים חוצי תחומים: אתיקה, טכנולוגיה, דת, אסתטיקה, חוק, כלכלה ועוד. ניסיונות ראשונים לשכפול גנטי נעשו כבר בשנות הארבעים של המאה ה-20, עם ראשיתם של ניסויי הפריית המבחנה, אולם היתה זו הכבשה המשובטת דולי שהגיחה לאוויר העולם ביולי 1996 והפכה את הסוגיה לדחופה ולאקטואלית. השיבוט מאפשר שליטה באקראיות הגנטית אך מעורר תהיות דתיות, אתיות ומשפטיות רציניות. לב הדילמה: האם לא התערער מעמדו האוטונומי של הייצור המשובט? מהי האחריות המוסרית שיישא בה? האם לא תיפגם הרבגוניות האנושית שבה בחר הטבע? האם נרצה לחיות בעולם שבו מתקיים פער בין סובייקטים "מקוריים" לבין סובייקטים משובטים "מיד שנייה"? … קיראו עוד

מגמה אקטיביסטית בפוליטיקה של התרבות, המבקשת לשבש את סדר היום החברתי ולמוטט את שלטון הדימויים והמותגים בחברת הראווה והצריכה של הקפיטליזם המאוחר. מול הטרור הכלכלי והנפשי שמפעיל שלטון התאגידים הרב-לאומיים מתגבש שיבוש נגדי, המבקש לשחרר את האדם מן הקונפורמיזם הצרכני שכופים עליו תהליכי הגלובליזציה ולהשיב לו את חירותו הגזולה. משבשי התרבות נוקטים אסטרטגיות שיווק פוליטיות היוצרות היסט: היסט של דימויי ראווה, סביבות, אווירות ואירועים למסלול אחר, המעמיד אותם באור סרקסטי ואירוני. משבשי התרבות חותרים ליצור סחף שישחרר את האדם מן המעגל הכובל של עבודה-בידור. לשם כך הם מפעילים מגוון אמצעים, כגון הצגת אנטי-פרסומת בטלוויזיה המסחרית, הכרזה על יום ללא קניות או על שבוע של כיבוי טלוויזיה, השחתת מודעות של תאגידים, "ארגון מחדש" של סחורות בסופרמרקטים, מעורבות ושליטה במרחב הציבורי, שיבוש מפגשי הפסגה הכלכליים של ה-G-8 ושיבוש הכינוסים של ארגון הסחר העולמי. … קיראו עוד

תחום מחקר בסוציו-בלשנות העוסק בניתוח השפה שבשימוש. השפה נתפסת לא רק כשיטה של סימנים, אלא גם כמכשיר של קומוניקציה המכונן את העולם החברתי ומשרטט את יחסי הגומלין בתוכו: אנו משתמשים בשפה כדי ליצור משמעויות בעולם הניסיון האנושי. השיח משקף את הסדר החברתי ובה בעת גם מעצב אותו. ניתוח שיח מאפשר להבין את התפקיד הפוליטי של השפה כמכשיר של התנגדות וכסוכן של שינוי אידאולוגי. שיטת הניתוח היא בינתחומית ומתייחסת למסורות מחקריות שונות כגון "ניתוח שיחה", "דיבור פעולה", "סיפור" ו"שיח ביקורתי", המתמקד בקטגוריות האידאולוגיות של השפה. … קיראו עוד

שיח בלתי רשמי. ידיעה סבירה אך בלתי בדוקה, לעתים סנסציונית, המופצת בעל-פה, ללא מקור מזוהה. ז'אנר של תרבות פופולרית. דפוס תקשורת אלטרנטיבי, לעתים חתרני, הזוכה לתפוצה גוברת באווירה התרבותית והתקשורתית של ימינו. השמועה היא צינור המוביל מידע בין אנשים שאינם מכירים את העובדות ומנסים להסביר אירוע לא ברור, שאמור להיות בעל חשיבות. השמועה ניזונה מדעה קדומה, מפחד ומחרדה, ולעתים מרשעות, משמחה לאיד ומיצר רכילות. … קיראו עוד

ז'אנר באמצעי התקשורת האלקטרוניים. חידון טריוויה המבוסס על הזדהות הקהל עם המתמודד – אדם מן השורה – העשוי לזכות בפרס כספי גבוה. באווירת הפניקה התקשורתית המוחצנת של ימינו הופך השעשועון לבידור טלוויזיוני המשחזר קרב גלדיאטורים אלקטרוני שנועד, כאז כן עתה, לספק להמון לחם ושעשועים. הערך הבידורי של השעשועון מגובה בערכים קפיטליסטיים הגמוניים כגון הצלחה, חשיפה וכסף, ידע וייעוץ, עבודת צוות ותחרות אישית, נחישות והישרדות. … קיראו עוד

שכפול מכני של המקור. מונח מפתח בתרבות ימינו המציין את אובדן המקור האותנטי ויצירת אינסוף וריאציות שוות ערך לו התופסות את מקומו. השעתוק הוא פרי עידן המכונה שבא לעולם עם המהפכה התעשייתית. על-פי ולטר בנימין (Benjamin), טכנולוגיית השעתוק הביאה לשינוים מרחיקי לכת באופן שבו אנו תופסים את היחס בין האמנות לבין העולם. על-פי ז'ן בודריאר, השעתוק מייצר משמעות חדשה שבה ההיפר-מלאכותי מתאחה עם ההיפר-אמיתי. בעידן הגלובליזציה מרחב השעתוק – סימנים, שלטים, אייקונים, קניונים, שדות תעופה – עוטף את חיי היומיום. הוא מייצג את קריסתה של ההנחה המטאפיזית בדבר האמת והמקור ואת החלפתה במציאות מכנית משנית, העוסקת בהדמיה ובהכפלה של הממשי במישור הביולוגי (שיבוט) ובמישור הסמלי (שכפול הדימויים). טכנולוגיות כגון צילום וקולנוע, טלוויזיה ומחשב מייצרות אין-ספור העתקים של ה"אמיתי"; הן מטביעות את חותמן על המשתמש ומעצבות את עולמו הסמלי והרגשי. סוגיה זו לובשת צורה רדיקלית בעידן השעתוק הדיגיטלי, המאפשר למשתמש להרכיב ולשעתק טקסטים חזותיים, צליליים ומילוליים על-פי הבנתו. … קיראו עוד

התיאוריה הביקורתית מזוהה עם הוגי אסכולת פרנקפורט ועם ממשיכיה הרעיוניים. היא מציגה עמדה משחררת ביחס להתנסויותינו הפוליטיות והאסתטיות. מקס הורקהיימר (Horkhiemer) הוא שטבע לראשונה את המונח, הרואה בכל ידע – מדעי, מוסרי או אסתטי – ביטוי לאינטרסים חברתיים, פוליטיים ותקשורתיים, שאותם אמורה התיאוריה לחשוף. אינטרסים אלה, המקיימים ביניהם יחסים דינמיים של השלמה וניגוד, יכולים להיות מעמדיים, אתניים, גזעיים, לאומיים או מגדריים. הם מופיעים כריבוי פרטיקולרי שאינו ניתן להכלה או לשעתוק אוניברסלי. בכך שונה התיאוריה הביקורתית מתיאוריות אחרות של ביקורת מושגית, למשל התיאוריות הקאנטיאניות, הרואות בערך האוניברסליות עיקרון ביקורתי מכונן. … קיראו עוד

מושג מטרייה המגדיר צורות שונות של תקשורת וקבוצות של פעילים העוסקים ביצירה תקשורתית מובחנת, המיועדת לצריכה אישית ומקומית. התקשורת האלטרנטיבית מאגדת תחת כנפיה את מרכזי התקשורת העצמאיים, את הדוקו-אקטיביזם הלא ממוסד, את התקשורת המקומית והקהילתית וסוגים נוספים של טקסטים המוגשים מטעם ארגוני טרור וקבוצות מחתרתיות אחרות. התקשורת האלטרנטיבית מאמצת את האתיקה של החלש. בעולמה אין סימטריה בין חלש לחזק. משום כך היא נוקטת לעתים קרובות טכניקות של עימות ישיר עם השררה, וזאת כדי לגייס את דעת הקהל לטובת הרעיונות שבהם היא דוגלת. … קיראו עוד

הנחה חברתית-תרבותית הגורסת כי לקבוצת האנשים הצעירים תווי זיהוי תרבותיים, סגנוניים וצרכניים דומים. תרבות הנוער מזוהה עם תרבות הנגד, המציעה חלופה לתרבות הרשמית של דור המבוגרים. תרבות זו ניכרת בלבוש ייחודי, בסגנון חיים מרדני, באהבה לרוק ובנטייה לאידאליזם החותר לשנות דרכי עולם. בשנות השישים נודע לתרבות הנוער כוח פוליטי ואילו כיום, עם דעיכת הלהט המהפכני, מתאפיינת תרבות הנוער בעיקר בכוח צרכני. … קיראו עוד

אוסף הסחורות, הפעילויות והמוסדות המכוננים את הפרקטיקות המקובלות בציבור. דבר השייך למגזר צרכנים רחב אך מובחן, קיים בעבורו או מיוצר על-ידו. המונח משמש להבחנה בין הציבור בהמוניו לבין מעמדות מסוימים בתוכו. המרחב הפופולרי נתפס לעתים קרובות כזירת מאבק על כוח פוליטי ואידאולוגי, אולם לא זו בלבד שאין הסכמה על הגדרתו, נוכחותו אף מעוררת חילוקי דעות בדבר המטען שהוא נושא. שאלת המפתח היא האם התרבות הפופולרית היא תוצר לוואי של האידאולוגיה השלטת או שמא היא בעלת מעמד אוטונומי המייצר פרשנות תרבותית עצמאית? … קיראו עוד