קונטקסטואליזם
Contextualism
בפילוסופיה, השקפה הגורסת כי הטענה לידע אינה מוכחת מתוך עצמה אלא תלויה במידע חיצוני התומך בה. אי-אפשר לאמת טענה או לדחותה על-פי קריטריונים לוגיים, אלא רק בהסתמך על בחינת חלופות שיציגו את ההקשר המשכנע ביותר, שבלעדיו הטענה לא תהיה מובנת. הקונטקסטואליזם פירושו בחירה בין חלופות רלוונטיות.
מבחינה פילוסופית אפשר לראות בקונטקסטואליזם סוג של פרגמטיזם ורלטיביזם – שתי גישות הדוחות את הטענה בדבר קיומן של אמיתות אוניברסליות. הקונטקסטואליזם מנוגד לתפיסה המסדנית (Foundationalism), הגורסת שאמונות בסיסיות יכולות להיות בעלות תוקף והצדקה פנימית. התפיסה ההקשרית גורסת שקיומה של אמת הוא פועל יוצא של אפשרויות המפרשות את שאלת האמת בהתאם להקשר המשתנה של הדברים. התפיסה הקונטקסטואלית כופרת אפוא בקיומה של אמת בסיסית, מהותנית ובלתי משתנה, ומתארת את האופי הזמני ותלוי ההקשר התרבותי-היסטורי של "הרצון לאמת". רצון זה אינו אובייקטיבי. הוא תוצר של כוחות ייצור ושל אינטרסים אידאולוגיים, פוליטיים וחברתיים (Audi, 1996).
ההשקפה הקונטקסטואלית מציגה עמדה ספקנית ביחס להכרת המציאות. היא מתארת את תהליך הידיעה כאוסף נע של אפשרויות פרשניות. הקונטקסטואליזם נמצא בקשרי גומלין אמיצים עם תיאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות כגון אלה של מישל פוקו, ז'יל דלז, פרדריק ג'יימסון, ג'ון אוסטין, סטנלי פיש, מייקל גרינבלט ואחרים (ע"ע פעולת דיבור ; היסטוריציזם חדש ; מטריאליזם תרבותי).
מכאן לאן?
Audi, R. (ed.), 1996: The Cambridge Dictionary of Philosophy, New York: Cambridge University Press.
תאור / מקור התמונה:
Source: Ford Times—Future Home 1959