רעיונות לפי רגש : מודעות עצמית

מושג מפתח בשיח הסטרוקטורלי והפוסט-סטרוקטורלי. המונח, המזוהה עם ז'וליה קריסטבה (Kristeva) ועם רולאן בארת (Barthes), מתאר את הטקסט כרשת של סימנים המתייחסים לפרקטיקות המייצרות משמעויות. הטקסט אינו מתקיים כמערכת יחידאית, אורגנית ואוטונומית, אלא מקיים זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידאולוגיות וסוציו-היסטוריות חיצוניות הטעונות בקודים ובקולות, שעקבותיהם מתגלים בטקסט החדש. … קיראו עוד

פרקטיקה פוליטית וצורה של קריאה היוצרת זיקה אינטימית בין הנראה לעין בהווה, לבין התהליך ההיסטורי-חברתי שיצר את המבנים החברתיים, הפוליטיים והתקשורתיים. שיטה הבודקת את המתח שנוצר בין גישה המבוססת על התפתחות היסטורית לבין גישה המעוגנת בבדיקת הנורמות של הקיים; הביקורת היא הביקורת של ההווה מתוך התבוננות פנימית בתהליכים שהביאו לכינונו של אותו הווה. זוהי אפוא התבוננות דיאלקטית באובייקט המתואר, ולא תיאוריה נגדית המבקרת אותו מבחוץ. ההתבוננות הביקורתית עוסקת בתנאי הידיעה ובגבולותיה כפי שהם נתפסים על-ידי השכל והניסיון. … קיראו עוד

מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס (Lévi-Strauss) ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות. … קיראו עוד

תבנית ניגודית המתארת את הפער בין תרבות אליטיסטית, אינדיווידואלית וחופשית לבין תרבות עממית שמטרתה לייצר סיפוקים מיידיים התואמים את ציפיותיה של חברת ההמונים. התרבות ה"נמוכה" מוצגת כתרבות מסחרית שאיבדה את הממד האותנטי שלה, תרבות שתכליתה היחידה היא קידום מוצרים ושיווקם לקהל הרחב. הפולמוס גבוה/נמוך הוא ציר מרכזי בשיח התרבותי מאמצע המאה ה-20 ואילך. במרכז המחלוקת ניצבת עמדה מודרניסטית, המבקשת להגן על התרבות ה"גבוהה", האליטיסטית, בשם הישגיה האוטונומיים הראויים של הרוח, מול עמדה פוסטמודרניסטית, המציגה שיתוף פעולה ומשא ומתן בין התרבות האליטיסטית לתרבות הפופולרית, כחלק משינוי מגמות המאפיין את התרבות בעידן הקפיטליזם המאוחר. … קיראו עוד

שיטה של ניתוח טקסטים המבוססת על יחסי הגומלין בין גזע, מעמד ומגדר. יחסי הגומלין בין משתנים אלה מעצבים את המבנה החברתי של הסובייקט. ניתוח זה מופעל על מגוון נושאים, ובהם טקסטים ספרותיים, תרבות פופולרית ואופני שיח פוליטיים וחברתיים. ביקורת משולשת זו באה משלושה כיוונים – לימודי התרבות השחורים (Black Cultural Studies), מרקסיזם ופמיניזם – וכל אחת מהקבוצות מבליטה יסוד אחד הקרוב ללבה. … קיראו עוד

מונח המתאר את השפה הטבעית וכל שיטת סימון כשרשרת של הבדלים ודחיות במשמעותם הקבועה של הסימנים. הדיפראנס הוא מעין "אנטי-מונח" המציין את שטח ההפקר של השפה. הוא מציין ביקורת של הסימן וניסיון רדיקלי לתאר אותו כתהליך לא בטוח ומתמשך של הבדל או שוני, דחייה או עיכוב בנאמר. המונח "דיפראנס" מזוהה עם פילוסופיית הפירוק (דקונסטרוקציה) של ז'ק דרידה (Derrida). … קיראו עוד

זרם בארכיטקטורה של שנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, המתאפיין בפירוק הבניין למרכיביו הצורניים תוך כדי ערעור יציבותו ושיווי משקלו וביקורת על החשיבה היסודנית (foundationalism) העומדת בבסיסו. הבניין ששורשיו בקרקע (ביסוד) מתחיל לאבד מיציבותו והופך לתערובת של צורות המצויות במצב של כאוס, זרימה, קטסטרופה ומטמורפוזה רדיקלית מתמדת. … קיראו עוד

פרקטיקה שבמרכזה גבר או אישה המאמצים לבוש והתנהגות של המין השני לצורכי הופעות או בידור. צורת אמנות המשויכת בדרך כלל לתרבות ההומוסקסואלית ומבוצעת בדרך כלל באמצעות לבישת פריטים נשיים על-ידי מי שזהותו מוגדרת כהומוסקסואלית. ביטוי בולט לדינמיקה של חציית גבולות המגדר. גורם מרכזי בתרבות הפופולרית, בבידור ובשיח הפמיניסטי כיום. … קיראו עוד

קיומו הרב-לשוני של הטקסט (Hetero=ריבוי; Glossia=לשון). ההנחה היא כי כל לשון מתנסחת באמצעות דיאלוג עם לשונו של מישהו אחר, וכי הנוכחות של האחר טבועה בטקסט מלכתחילה והיא הבסיס לרב-הקוליות שלו. השפה איננה מדיום ניטרלי, ריק מהתכוונות, המצוי בבעלותו של הדובר, אלא ישות המאוכלסת מלכתחילה בכוונותיו של האחר, שעמו בא הדובר במגע דיאלוגי תוך כדי השימוש בשפה. … קיראו עוד

Dasein בגרמנית פירושו להיות שם, להיות בתוך העולם ("in der Welt sein"). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם. צורת קיום זו עומדת כנגד צורות הקיום של דברים או של מכשירים. ה-Dasein מגדיר את האדם באופן לא אינסטרומנטלי; האדם איננו אובייקט של הדברים אלא סובייקט שלהם, בזכות קיומו בתוך העולם. … קיראו עוד

ההקשר שבו מוצגים אובייקטים – חפצים, יצירות אמנות, תמונות, פרסומות, טקסטים – בתוך המרחב הפרטי והציבורי; ההנחה כי אופן ההצגה וההמצגה (showing) של דברים בתוך מרחב בעל קודים משלו מאפשר את הפענוח החזותי שלהם וקובע את משמעותם. … קיראו עוד

מלטינית, Vidēre – אני רואה. המרכיב החזותי של הטקסט הטלוויזיוני; טכנולוגיה אלקטרונית המשמשת לצילום, הקלטה, שימור ושידור של תכנים וטקסטים חזותיים. מהפכת הווידיאו יצרה נגישות המונית לתקשורת והביאה לשינוי רדיקלי באופני הייצוג של המציאות. הווידיאו מאפשר להקרין אובייקט או דימוי על המסך בד בבד עם צילומו והפקתו, וכן להקליט ולשדר את הדברים בכל עת. הווידיאו מתכתב עם שני מדיומים גובלים: הטלוויזיה, שבתוך ההיגיון התרבותי שלה הוא פועל, והווידיאו ארט – וידיאו ניסיוני הבוחן את המדיום באופן ביקורתי. … קיראו עוד

היכולת לשמר את תוכנם של מעשים, אירועים, תמונות וסוגיות מן העבר. האופן שבו העבר מאורגן, מיוצג ומַבְנֶה את השיח בהווה. גורם מרכזי המכונן את זהות הפרט והקולקטיב. אוסף הדברים והאירועים שפרט או קבוצה אנושית חוו, יצרו או הגו במסגרת תרבותית נתונה. בעידן התקשורת החזותית והדיגיטלית הופך הדיון בזיכרון ובסוכניו לתחום ידע בפני עצמו, המקרין על שטחים נרחבים כגון היסטוריה, טכנולוגיה, אדריכלות, קולנוע, תקשורת המונים, חברה ותרבות. … קיראו עוד

מונח מטרייה המתייחס לפרקטיקות שמערפלות או חוצות גבולות של מין ומגדר באופן המאתגר קטגוריות מקובלות. המונח מתייחס לטרנסקסואלים, טרנסווסטיטים, קרוס דרסרז, בי ג'נדרז, דראג קווינז, קרוס ג'נדרז, הרמאפרודיטים, בודי בילדרס ועוד. הזהות הטרנסג'נדרית מערערת על הניגוד הבינארי בין "גבר" ל"אישה". הטענה היא כי ההבדלים הביולוגיים והחברתיים שבין המינים אינם מהותיים, אלא הם תוצאה של הבניה והסכמה תרבותיות. הזהות הטרנסג'נדרית היא זהות נזילה, משחקת ופרפורמטיבית. היא מערערת על גבולות הטבעי והנורמלי וממירה אותם בגבולותיה הפרומים של הפנטזיה. בכך מתערער המבנה המסורתי של התרבות: נוצר טשטוש גבולות בין האחד, השלם והנורמלי, לבין האחר, הדחוי והמבוזה. … קיראו עוד

מושג שטבע התיאורטיקן הניאו-מרקסיסטי פרדריק ג'יימסון (Jameson), המניח כי הטקסט התרבותי קשור באופן מורכב לסכמה פוליטית אידאולוגית שמונחת בבסיסו. סכמה זו מבטאת קונפליקט מעמדי המוצא את דרכו לרובד הגלוי של הטקסט. הקונפליקט, שלא הגיע לידי מיצוי ברובד ההיסטורי, זוכה לתיקון אסתטי באמצעות העולם המובנה של הסיפור. עיון עמוק מגלה את נקודות העיוורון שבטקסט, שמקורן בסימפטום ההיסטורי. פרשנות זו ממזגת בין שיטות שונות: הפרשנות האידאולוגית-מרקסיסטית, הפרשנות הסמיוטית והפרשנות הפסיכואנליטית, החושפת את הרובד הלא-מודע של הטקסט. … קיראו עוד

שני מושגי יסוד שטבע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure) לתיאור חקר הלשון. הלשון מתקיימת ופועלת בשני מישורים. המישור הראשון הוא השפה, הלאנג: מערכת סגורה של כללים מופשטים, היוצרים את ההיגיון החברתי של השפה. זהו האובייקט של המחקר הבלשני. המישור השני הוא הדיבור, הפארול: הרמה הביצועית של הלשון, האופן המסוים שבו הפרט משתמש בשפה. … קיראו עוד

לוגיקה "לא בטוחה", עמומה (vague). מונח שהוצעעל-ידי הלוגיקן הפולני יאן לוקסייביץ (Lukasiewicz) בעקבות עקרון אי-הוודאות של ורנר הייזנברג(Heisenberg). הלוגיקה הרב-ערכית נשענת על ההכרהאי-אפשר למדוד בעת ובעונה אחת הן את מקומו של האלקטרון והן את מהירותו: ככל שמהירותו נרשמת בדיוק רב יותר, כך הופך מקומו למעורפל ולא ודאי. הלוגיקה הרב-ערכית גורסת שהעולם אינו מדויק ואינו מסווג בצורות שהידע המסורתי שואף להציג. לוגיקה זו מנוגדת ללוגיקה הבינארית – לוגיקה של שחור/לבן – ששלטה שליטה בלעדית במדע ובפילוסופיה בתקופה הקלאסית ובתקופה המודרנית. … קיראו עוד

זווית התבוננות על מציאות כלשהי. ה"משקפיים" והפרספקטיבה שדרכם אנו קוראים את הסיפור; האופן שבו נפרשת האינפורמציה הנרטיבית בטקסט. פרקטיקה מרכזית של השפה הספרותית והקולנועית, שאותה אפשר לבחון במונחים רטוריים, פסיכואנליטיים, אידאולוגיים ואחרים. … קיראו עוד

תבנית של התבוננות שאותה הפנים צרכן המדיה בעקבות ההתנסות בחוויית המסך בתרבות העכשווית. מבט זה יוצר הבניה של המציאות ומהווה סוכן מוקצן של הפנטזיה שלה; קיומו הבדוי, שהפך לחלק מן הריאליזם של היומיום, משמש אמצעי מרכזי לפענוח המציאות. המבט הווירטואלי הופך לעיקרון מתווך המייצר את הניסיון ואת הזיכרון החזותיים. … קיראו עוד

בשונה מהמיניות, שהנָה סכום התכונות הביולוגיות המגדירות "גבר" או "אישה", המגדר עוסק באופן שבו מובנית ומתפרשת הביולוגיה באמצעות השפה והתרבות. מושג מרכזי בביקורת הפמיניסטית והפוסט-פמיניסטית. לימודי מגדר עוסקים בהבדלים התרבותיים שבין המינים ובאופני הייצוג של זהויות נשיות וגבריות לאורך ההיסטוריה. … קיראו עוד

ז'אנר פופולרי בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה ובאינטרנט המעמת את האדם עם חידושים והמצאות. מראשית ימיו ובתקופת הפצצה הגרעינית ואחריה (האיום הקומוניסטי), שימש הז'אנר כמוקד לשחרור חרדות באמצעות ההזרה הקיצונית שהיתה גלומה בו. כיום נקשרת האימה לעולם אֶפִּי חלופי הפועל על חורבותיו של העולם הישן. הז'אנר, הפועל בממשק שבין פילוסופיה לטכנולוגיה, מתמקד לעתים קרובות בסכסוכים ובמלחמות ומשקף אווירה של קטסטרופה ופניקה. הנושאים הרווחים עוסקים בבני אנוש עתידניים, בטכנולוגיות יוצאות דופן, בעולמות בלתי מוכרים, במסעות בזמן, בפנטזיות של הסייברפאנק ועוד. אף כי מקובל לראות במדע הבדיוני ז'אנר לא קנוני, חשיבותו בימינו הולכת וגדלה. בעידן הבודק תדיר את גבולות המציאות, המדע הבדיוני משמש כבלון ניסוי פילוסופי הבוחן אפשרויות שונות של קיום אנושי. חלק מן הפואטיקה של הז'אנר קרובה ברוחה לפואטיקה הפוסטמודרנית. בשני המקרים מדובר בהזרה של העולם ובערעור על המודל התבוני, הליניארי והאוניברסלי המתאר אותו. … קיראו עוד

שיטה בפילוסופיה, הטוענת כי לאובייקטים יש תכונות מהותיות מופשטות המסוגלות להסביר את פעילותם. גילוין של מהויות אלה הוא תכליתה של החקירה המדעית. תפיסה זו מנוגדת לגישה האקזיסטנציאלית, המבליטה את קיומן המזדמן, המקרי, של תופעות במציאות. המהותנות נוגדת גם את ההשקפה הרב-תרבותית, המזוהה עם מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

מדע בין-תחומי העוסק בחקר הבנתם ותפקודם של מבנים מורכבים; מדע זה, שבסיסו בתחום האבולוציה הביולוגית, מתפרש גם לתחומים אחרים, כגון אקולוגיה, כלכלה, פוליטיקה ואדריכלות. תורת המורכבות מנסה, באמצעות מדדים מתמטיים, להבין מבנים וארגונים בעלי דחיסות וסיבוכיות יתרה. … קיראו עוד

שתי צורות מרכזיות של הלשון המושאלת – לשון הנבדלת מן הלשון "הרגילה" בכך שאינה מייצגת באופן ישיר את משמעויותיה. המטאפורה משנה את המובן המילולי של השם או המשפט באמצעות הצבת תחליף או אנלוגיה קרובה למובן המקובל שלהם. במטונים – תכונה, מאפיין או חלק של הדבר מחליפים את הדבר עצמו (מילה אחת מחליפה מילה אחרת). התבנית הבינארית מטאפורה/מטונים ממלאת תפקיד מרכזי בשיח האמנותי, התקשורתי, הפסיכואנליטי והפילוסופי. היא מאפשרת התבוננות ביקורתית במבנה השפה. שתי התבניות עשויות לגלות ידע חדש על העולם הנשען על עקרון הדמיון וההבדל שבין הדברים. שפה מטאפורית או מטונימית יכולה אפוא להציע אופני התבוננות אינטואיטיביים רעננים שיש להם ערך להרחבת הידע האנושי. … קיראו עוד

מונח מפתח בפילוסופיה המרקסיסטית. הטענה כי יש להכיר בעליונותם של התנאים החומריים על פני התנאים התודעתיים והנפשיים כבסיס להבנה כוללת של המציאות הטבעית והאנושית. השינוי ההיסטורי הוא פרי ההתנגשות בין כוחות חומריים, המשקפים את יחסי הייצור בין המעמדות. בתום תהליך רצוף סתירות נולדת מציאות חדשה וגואלת, שאותה מבשר הקומוניזם. המטריאליזם הדיאלקטי זכה לביקורת על רקע הטוטליות והדוגמטיות של טענותיו. דוגמטיות זו היא שיצרה את הבסיס לשיתוף פעולה בינו לבין מגמות דכאניות וטוטליטריות בפוליטיקה של המאה ה-20. … קיראו עוד

שיטה ביקורתית מרקסיסטית לניתוח טקסטים בספרות, בתרבות ובתקשורת. פותחה על-ידי חוקר התרבות והתקשורת ריימונד ויליאמס (Williams) ועל-ידי תאורטיקנים שהושפעו ממנו, כגון ג'ונתן דולימור (Dollimore) ואלן סינפילד (Sinfield). המטריאליזם התרבותי קורא את התרבות כמסמך פוליטי המייצג את יחסי הכוח בחברה. טקסטים תרבותיים ותקשורתיים יוצרים הבניה של המציאות שעליה הם מדברים. הם מקפלים בתוכם הן את האידאולוגיה השלטת והן את הניגודים והקונפליקטים הסמויים המצביעים על אפשרויות לקריאה חתרנית של הערכים המקובלים. … קיראו עוד

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

תחפושת. התחזות. איפור. מסכה מטאפורית. אמצעי חתרני המשמש את האישה כנגד חוקי החברה הפטריארכלית, ומיועד להקשות על הסטרוקטורה של המבט הגברי. מונח בעל חשיבות בניתוח מגדרי-פסיכואנליטי של הקולנוע. המופע של הנשיות המוגזמת נועד להגן על האישה מפני נטיותיה הגבריות. … קיראו עוד

במשמעות סוציולוגית ותקשורתית – המקום והתנאי לקיומו של דיון ציבורי בחברה. מונח המגדיר את מרחב העבודה, הפוליטיקה והתקשורת שאינו כפוף למרות המדינה או ממסדים אחרים. המרחב הציבורי מאפשר דיון פתוח, רציונלי, חופשי מכפייה, בין מרכיביה השונים של החברה. תקשורת אוניברסלית זו מכוונת להשגת הבנה והסכמה בין הצדדים. המונח מזוהה עם מפעלו של הפילוסוף יורגן הברמאס (Habermas). … קיראו עוד

מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein, 1889-1951) המערער על ההנחה המסורתית כי השפה היא "תמונה של העולם", כי תפקידה לתאר אובייקטים מהותיים, נצחיים, בתוכו. לדעת ויטגנשטיין, אין מערכת אחת המאפיינת את השפה; הבנת המציאות כרוכה בהבנת כללי תפעול שונים המתווים את מסגרת ההבנה ומעניקים לה את משמעותה. השפה היא מעין "תיבת כלים" שנבחנת באמצעות כושרה, שימושיה וביצועיה. עמדה פילוסופית פרגמטיסטית זו קושרת ידיעה עם ביצוע ורואה את הגדרת האמת ביחס לידיעתם של כללי תפעול הקרויים "משחקי לשון". … קיראו עוד

המילה משמעות היא אחת המילים הנפוצות אך השנויות ביותר במחלוקת בתולדות התרבות. מסתמנות שתי גישות למושג: האחת טוענת כי משמעות היא היחס בין המילה לבין האובייקט (הלא מילולי) שעליו היא מצביעה. לגרסה זו, שראשיתה בפילוסופיה, ממשיכים מודרניים רבים: פוזיטיביסטים לוגיים, כגון ברטרנד ראסל (Russell) ולודוויג ויטגנשטיין (Witgenstein) "המוקדם", פילוסופים אנליטיים, כגון א"ג' אייר (Ayre) ואחרים. הגישה האחרת טוענת כי משמעות אינה ניתנת לתיקוף מתוך המבנה הלשוני עצמו; יש לתור אחריה בעולם של מוסכמות תרבותיות, הקובע את האופן שבו אנו מבינים ומפרשים את העולם המילולי הפנימי. בעמדה זו מחזיקים פילוסופים כגון וילארד ון אורמן קווין (Quine), פייר דוהם (Duhem), ויטגנשטיין "המאוחר", ואחר-כך גם תומס קון (Kuhn), ז'ק דרידה (Derrida) ואחרים. טענתם היא כי משמעות מופקת מהקשרים רחבים יותר כגון מושג הפרדיגמה אצל קון, "משחקי לשון" אצל ויטגנשטיין, ההבדל (דיפראנס) אצל דרידה ועוד. בפילוסופיה האקזיסטנציאלית (סארטר) משמעות מוגדרת כפריָיהּ של בחירה אישית, אינדיווידואלית וסובייקטיבית המתרחשת "כאן ועכשיו". בחירה זו מגדירה את הסובייקט ומעניקה משמעות אותנטית לחייו. … קיראו עוד

הפיכת החדש (אמונה, דעה, ניסוח לשוני) למובן ולמקובל באמצעות קשירתו למערכת קודמת של מוסכמות, שזכתה זה מכבר להכרה ולכן נחשבת למובנת ולטבעית. … קיראו עוד

זרם בעיתונות הרואה בדיווח יצירה סובייקטיבית, המפגינה מודעות עצמית לתהליכי הכתיבה העיתונאית. העיתונות החדשה נעזרת בסגנונות כתיבה ספרותיים ובדיוניים כדי להעביר את מסריה. זוהי תגובת נגד לסגנון השואף לאובייקטיביות, לניטרליות ולנאמנות לעובדות, הדורש מן הכותב להעלים את נקודת מבטו האישית מן הכתיבה והדיווח. הניו-ג'ורנליזם ממקם את הכותב כגיבור הסצינה העיתונאית ומקנה לו תפקיד חשוב בתוך השיח הציבורי. נקודת המבט האישית, המקורית, הנרקיסיסיטית לעתים, מחליפה את היומרה לדיווח שתוצאתו פענוח "האמת". הניו-ג'ורנליזם הוא כתיבה המתענגת על עצמה שערכה נשפט על-פי עוצמתה הרטורית. … קיראו עוד

מונח המתאר את מרחב החיים; המקום שבו מתרחשות התופעות הפיזיות והרוחניות; התנאים החיצוניים והפנימיים המשפיעים על הפרט. בין הסביבה לפרט נוצרים יחסים דיאלקטיים: הסביבה המקיפה אותנו משמשת רקע, אך היא גם חלק בלתי נפרד מן הדמות, מן האני הפנימי שלנו. סביבותיו של האדם מעצבות אותו מינקות עד זקנה ומהוות גורם חשוב בקביעת עולמו הרגשי והרוחני. אנו נחשפים לסביבות מרובות: סביבה מקומית וסביבה תקשורתית גלובלית, סביבה אנושית מוחשית וסביבה וירטואלית כמו האינטרנט. בניגוד לעידנים קודמים, האדם בן זמננו מתאפיין ביכולת לנוע ולנדוד בין סביבות שונות וכן בכושר לחיות בו בזמן בסביבות רבות. המונח "איכות הסביבה" מבליט בעיקר את רמתה של הסביבה הפיזית והנפשית ואת תרומתה החיובית או השלילית לאיכות החיים של התושבים. … קיראו עוד

הסגנון המרכזי באדריכלות המודרנית במחצית הראשונה של המאה ה20. הסגנון הבינלאומי משרטט אידאל אדריכלי המבוסס על פונקציונליות ועל מינימליזם, על הפשטה ועל גיאומטריה. הוא מבקש לשלב בין הרוח הטכנולוגית של העידן לבין אוטופיות חברתיות שהארכיטקט מחויב להן. הצורה הטהורה – המקבילה האדריכלית של הצורה הטהורה באמנות המופשטת – אמורה למשול בדמיונם של בני האדם ולהעניק להם סינתזה של הבהירות הפולחנית היוונית יחד עם טכנולוגיה מתקדמת (ברזל, בטון, זכוכית) של הזמן החדש. … קיראו עוד

זרם אמנותי שפעל בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1924 חיבר הסופר אנדרה ברטון (Breton) את המניפסט הסוריאליסטי הראשון. עקרונות המניפסט היו עליונות הדמיון על פני השכל, שלטון הלא-מודע בחיים ובאמנות, כתיבה אוטומטית הספוגה באסוציאטיביות חלומית ("אוטומטיזם נפשי"), פירוק תודעת הסובייקט למרכיביה הסותרים והגדרה חדשה של המושג אמנות. הפעילות הסוריאליסטית היתה רב תחומית ומצאה ביטוי בספרות, בקולנוע, בתאטרון, בצילום ובאופנה. עם אמני הסוריאליזם נמנו סלבדור דאלי (Dali), שהפך את הסוריאליזם לתופעה פופולרית, אנדרה ברטון, לואי אראגון ((Aragon, ג'ורג'ו דה קיריקו (de Chirico), רנה מגריט (Magritte) ופול דלוו (Delvaux). השפעת הסוריאליזם ניכרת לאורך המאה ה-20 כולה; היא חוזרת ומהדהדת ברגעי משבר מהפכניים ומגיעה עד עידן אי-הוודאות של ימינו. … קיראו עוד

צמד ניגודים שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), ומציין שני תחומים בחקר הבלשנות. הבלשנות הסינכרונית מתבוננת בשפה כמבנה כפי שהוא, ברגע נתון בהיסטוריה. לעומת זאת, הבלשנות הדיאכרונית מתבוננת בשפה כמערכת המתפתחת לאורך ציר של זמן. דה סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני משום שלדעתו הוא חושף את המבנה הבסיסי של חוקי השפה (דה סוסיר, [1916] 2005). … קיראו עוד

מיוונית, Semeion משמעו "סימן". הסמיוטיקה היא המדע הכללי של הסימנים. היא עוסקת בעקרונות הכלליים המונחים ביסוד המבנה של הסימנים ובטיב השימוש בהם כשדרים. זהו מדע הלומד את אופן הייצור והפרשנות של סימנים. הסמיוטיקה בוחנת את האופן שבו מיוצג או מפורש אובייקט אחר, אשר עשוי לעתים להיות סימן בפני עצמו. הסמיוטיקה היא דרך מרכזית לחקירת הממד הסימבולי של המציאות האנושית-תרבותית ושל המציאות הלוגית (שאינה מנוסחת באמצעות הלשון הטבעית). זהו מדע רב-תחומי החוקר את התהליך התקשורתי של סימון (Signification) ויצירת המשמעויות בתחומים שונים ובמערכות סימנים שונות. את יישומיו נמצא בהקשרים רבים: תרבות, תקשורת, כלכלה, אמנות, פסיכואנליזה, אנתרופולוגיה, בלשנות, מיתוס, חיי היומיום. יישומים נוספים נרשמו בחקר הפמיניזם, המרקסיזם, חקר האידאולוגיות ועוד. המונח "סמיולוגיה", המופיע אצל פרדינן דה סוסיר (de Saussure) ואצל רולאן בארת (Barthes) "המוקדם", מתייחס לשימוש בסימנים של הלשון הטבעית בלבד. … קיראו עוד

תבנית בינארית בקריאה פוסט-סטרוקטורליסטית של טקסט. מונחי מפתח בכתביהם של רולאן בארת (Barthes) ושל ז'ק לאקאן (Lacan). ניתן להבחין בין טקסט היוצר הנאה (Plaisir) לטקסט היוצר עונג (Jouissance). טקסט מעורר הנאה שואף להשתלב במבנים הקיימים של השפה ושל התרבות וחותר להמשכיות, לסגירות ולמיצוי. הטקסט של העונג מעורר קונוטציות של אורגזמה מינית. הוא מבליט ריבוי ותשוקה מוקצנת שאינה יודעת חוקים וגבולות תרבותיים. … קיראו עוד

דת חילונית פופולרית. שם קיבוצי לאוסף אקלקטי של אמונות היונקות ממקורות תרבותיים שונים; פרקטיקות רווחות שהחלו לגאות בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20. סגנון חיים, התנסות אסתטית, רוחנית או דתית, המשמשים חלופה לרציונליות החומרנית של המערב. מדובר בפרקטיקות רבות כגון צמיחה אישית, רפואה הוליסטית, אנטי-אייג'ינג, קבלה, פולחן הטבע, גלגול נשמות, ספיריטואליות, פגאניות, אסטרולוגיה ומטאפיזיקה. העידן החדש מצוי בטווח שבין אלטרנטיבה רוחנית לקפיטליזם צרכני הפונה אל בעלי אמצעים. אף שהפרקטיקות של העידן החדש מבליטות את החוויה התרבותית של האחר, הרי בפועל הן דוחקות אותו מהן והלאה, כך שלא יסכן את הנינוחות הבורגנית השבעה שבשמה הן מדברות. ניו-אייג' הוא גם שמו של סגנון רגוע במוזיקה הפופולרית המצטיין במלודיות מהורהרת ובחזרתיות מתנגנת השואפת אל המדיטטיבי. … קיראו עוד

תחום מחקר ופרקטיקה שעניינם הגדרת העירוניות כרקמה של חיי היומיום. חקר התרבות האורבנית עוסק במכלול השימושים העירוניים וביחסי הגומלין ביניהם. הוא בוחן מערכת מורכבת של גורמים המכוונים ומעצבים את חייו של הצרכן האורבני וכן את התחביר ואת הדקדוק של הנוף העירוני. התרבות האורבנית, שהיא מפגש מורכב בין הון לזהויות, הופכת לתחום דעת אינטגרטיבי, מושא למחקר רב-תחומי מקיף. תחומי המחקר נעים מאדריכלות אורבנית, גיאוגרפיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה עירונית ועיצוב תרבות ועד לסמנטיקה של הכרך וייצוגיו הפוליטיים, המגדריים והמעמדיים. … קיראו עוד

אסכולה בתחום החינוך וההוראה המניחה כי כל סיטואציה חינוכית ולימודית היא חלק בלתי נפרד מתפיסה ביקורתית של התרבות. הפדגוגיה הביקורתית מבקשת ליצור דגם חינוכי שידגיש את האופי הפוליטי-חברתי של ייצור הידע. אסטרטגיה של "חציית גבולות", שהציע פילוסוף החינוך הנרי ג'ירו (Giroux), משלבת בין המגמה האוטופית המתקנת של המודרניזם לבין המגמה הפלורליסטית של הפוסטמודרניזם; המטרה היא להפוך את הסיטואציה החינוכית ל"ניסיונות חיים" ול"סיפורי תרבות" הנדונים בכיתה. … קיראו עוד

מונח המציין את התקופה שלאחר סיום הקולוניאליזם (תהליך שהתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה). החל משנות השבעים של המאה ה-20, פוסט-קולוניאליזם הוא בראש ובראשונה נושא של שיח אקדמי וציבורי על האפקטים התרבותיים והחברתיים של הקולוניאליזם, שלפיו השליטה האירופאית התרבותית, הכלכלית והפוליטית עדיין נוכחת, אף-על-פי שהצבא והמוסדות הביורוקרטיים נסוגו מן הקולוניות. השיח הפוסט-קולוניאלי נוגע בהדחקותיה של התרבות ההגמונית מול תרבויות מוכפפות המבקשות להשמיע קול ולזכות להכרה, וחושף את מנגנוני הכוח בתהליך המחיקה וההשכחה של תרבויות אלה. בהגדרה רחבה יותר, המונח מציין את ההתפשטות הרציפה של הקפיטליזם האירופאי החל מסוף המאה ה-15 – התפשטות שעיצבה במידה רבה את פניה של ההיסטוריה האנושית. בין קולוניאליזטורים תרבותיים לכפופים להם מתפתחים יחסי גומלין ונוצרות פרקטיקות מורכבות של כתיבה והתנהגות. לימודים פוסט-קולוניאליים, שהם חלק מלימודי התרבות, עוסקים במיפוי השיח הקולוניאלי הנוצר בעקבות מצב הכיבוש הקולוניאלי. השיח הפוסט-קולוניאלי מספק מסגרת תיאורטית לדיון ביקורתי בשאלת האחר והזר בתרבות – במושגים כלליים וישראלים כאחד. … קיראו עוד

מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות. … קיראו עוד

(1) מכלול אמצעים המשדלים אדם לצרוך מוצר, שירות, רעיון או ריגוש, בהבטחה לאושר, עונג וסיפוק מיידי. כמצב תרבותי, הפיתוי פועל בשירותן של פרקטיקות רבות: מדיה, פרסומת, אמנות, תיאולוגיה, פוליטיקה, סגנון חיים, פורנוגרפיה ועוד. באווירה עתירת הפנטזיות של ההווה הופך הפיתוי למרכיב שיווקי מרכזי בחוויה של היומיום; (2) "תיאוריית הפיתוי": תיאוריה המזוהה עם שלב מוקדם בפסיכואנליזה של פרויד (Freud), ועל-פיה מקורן של הנוירוזות בטראומות מיניות שחוו המטופלים בילדות. תיאוריה זו נזנחה מאוחר יותר לטובת ההנחה כי הפנטזיות של הפיתוי מקורן במציאות הקונפליקטואלית הפנימית של המטופלים. הפיתוי תופס מקום מרכזי בפילוסופיה של סרן קירקגור (Kierkegaard) ושל עמנואל לוינס (Lévinas) . אצל הראשון, הפיתוי מזוהה עם השלב האסתטי שבו הכרת המציאות קשורה בהנאה, ברצון לברוח משעמום, בצורך להיחשף להתנסויות חדשות. אצל האחרון, פיתוי מזוהה עם התשוקה הפילוסופית של המערב להרחבה אינסופית של גבולות ההנאה והידיעה. על-פי לוינס, הפיתוי המערבי עומד כנגד החוק והמנהג ביהדות. … קיראו עוד

עמדה פילוסופית שמבליטה את הזיקה בין תיאוריה לבין פרקטיקה: ערך האמת של התיאוריה תלוי באופן הארגון ובמידת היעילות של יישומה. פרגמטיזם, אומר ריצ'רד רורטי (Rorty), עוסק בשאלה מהן הדרכים היעילות ביותר להשיג מה שאנו רוצים להשיג. מושגים מייצגים הרגלי חשיבה או כללי התנהגות הולמים; הם אינם מייצגים אמיתות מטאפיזיות ואינם מתארים את טבע הדברים. השפה אינה רק אמצעי לקומוניקציה אלא ביטוי לתודעה ולהשקפת העולם של הדוברים. הידיעה מודרכת על-ידי האינטרסים והערכים של המשתמשים. הסובייקטים מכוננים את עצמם בתהליך של התנסות אמפירית, ולא כתוצאה של חקירה רציונלית ותיאורטית. … קיראו עוד

פרפורמנס – מופע, הצגה, ביצוע. הפרפורמנס הוא פעולה או סדרת פעולות דרמטיות, צליליות או מילוליות, המבוצעות בזמן ובמקום נתון מול קהל. אמנות המופע, המשלבת תחומי מדיה שונים, נעשתה בולטת החל משנות השישים של המאה ה-20, אך הפרפורמנס היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מן התרבות, מימי יוון העתיקה ועד לפרפורמרים בזירת המדיה והרוק העכשווית. המופע מבליט מרכיבים חזותיים וגופניים על חשבון המרכיבים הקוגניטיביים. תבנית זו מופיעה בתקשורת בין-אישית, בחיי היומיום, בתקשורת ההמונים, בדרמה החברתית, בפולחן הדתי ובאמנויות (תאטרון, מיצג ועוד). הז'אנרים הפרפורמטיביים מורכבים מצירופים של משחק חופשי (Free Play), משחק מובנה (Game) וטקס (Ritual) שחוקיו והתפתחותו קבועים מראש. לפעולה הפרפורמטיבית משמעות ייחודית: זוהי פעולה תקשורתית רב-תחומית שבה המשמעות היא תוצאה ישירה של הצגה, הופעה, אלתור או ביצוע. לשון פרפורמטיבית היא לשון המנכיחה את עצמה ומעניקה קיום לדברים שהיא קוראת בשמם; לשון זו אוכפת את החוק הנסתר שבשמו היא דוברת. … קיראו עוד

רגישות אסתטית דינמית שאינה מתגבשת לכדי רעיון כולל או שיטה. אסתטיקה המבליטה אהבה ללא טבעי, לאזוטרי, למוגזם, לקיטש, לצירופי כלאיים, לסגנון עודף, לתאטרליות. התוכן העיקרי של הקאמפ הוא האירוניה המעוצבת. הטעם הקאמפי עומד בניגוד לסטנדרטים של האמנות המסורתית הגבוהה ומציב אופוזיציה לניקיון המינימליסטי, ל"טעם הטוב" ולמוסרנות הפוריטנית. הרגישות הקאמפית מזוהה לעתים קרובות עם הטעם ההומוסקסואלי, אף שאין חפיפה מוחלטת בין השניים. הקאמפ מקדש ומטרים את פולחן החריג, השונה והמזעזע. אולם באווירה תרבותית שבה פולחן האחר הפך זה מכבר לאופנה נפוצה, מאבד גם הקאמפ חלק מקסמו הביקורתי. … קיראו עוד

מונח שהציע מבקר הספרות סטנלי פיש (Fish). תפיסה ספרותית המתמקדת בטקסט כיצירתו הפרשנית של הקורא. הכרעותיו הפרשניות של הקורא מובנות על-ידי הקבוצה החברתית או האסתטית שאליה הוא משתייך. כל קבוצה מסגלת לעצמה אסטרטגיית קריאה התואמת את הקודים שלה; אלה באים לידי ביטוי בפרשנות המוצעת. … קיראו עוד

מערכת של ידע המסבירה מגוון תופעות בפיזיקה אטומית, באסטרופיזיקה ועוד. ייחודה של התיאוריה נעוץ בכך שהיא מתארת מערכת מדעית שאינה דטרמיניסטית באופן מוחלט: במצבים מסוימים חוקי הפיזיקה הניוטונית משתנים ופועלים בהתאם לעקרון אי-הוודאות. מכניקת הקוונטים, המכונה גם מכניקת הגלים, מאתגרת את המכניקה הקלאסית משום שהיא מבליטה את התלות בין אמצעי המדידה (קני המידה) לבין התוצאות המתקבלות. מכניקה זו מצביעה על הפער בין עולם הניסיון האנושי הנתפס ברמה המקרוסקופית לבין עולם הישויות המיקרוסקופיות (התת-אטומיות), שבהן מתמקדת תורת הקוונטים. מעבר לתרומתה המדעית, מכניקת הקוונטים הפכה למטאפורה פופולרית המתארת את הרוח הספקנית של העידן. … קיראו עוד

Cool – קריר, צונן. בהשאלה: מילת קוד אופנתית לסגנון חיים צעיר המתאפיין באדישות, בנונשלנטיות, בשוויון נפש כלפי אידאולוגיות, בתחכום ובאנטי-רגשנות. אף שהעמדה הקוּלית מתריסה כנגד היענות חפוזה מדי למקובל, היא עצמה משקפת גישה מותגית לחיים. להיות קול פירושו להיות מתוקשר, מעודכן, אופנתי, אך לא ידידותי או מעוניין מדי. למראה הקולי סממנים קבועים: הדיבור הקולי מבליט שקט נפשי ושליטה עצמית; הסגנון הקולי רווי אירוניה ומבטא מרחק ממוסדות ומסמכויות. כל אלה משקפים את הסובייקט הקולי, גיבורה העכשווי של חברת הצריכה הקפיטליסטית. … קיראו עוד

הקומיקס הוא סיפור המסופר באמצעות סדרת ציורים עוקבים. אמנות אמריקאית ייחודית שהפכה לצורת ביטוי אוניברסלית. ז'אנר הטרוגני המצרף צילומי סטילס, כיתוב מלודרמטי ותחביר קולנועי. הקומיקס נע בין "גבוה" ל"נמוך": לעתים הוא מוצג כתוצר של תרבות נמוכה, המיועד בעיקר לצעירים ולילדים, ולעתים הוא מופיע כמוצר של אמנות גבוהה, הפונה למבוגרים ולילדים כאחד. הקומיקס הוא ז'אנר בידורי הנטוע בתרבות הפופולרית, וזו מזינה וצורכת אותו. עם זאת המדיום מאפשר גם התבוננות ביקורתית, הן במציאות הפוליטית של הכלל והן במציאות האקזיסטנציאלית של היחיד בחיי היומיום. המאנגה היא ז'אנר של קומיקס יפני שהשפיע עמוקות על תרבות המערב. האסתטיקה של הז'אנר הציגה צירוף של איקונוגרפיה ייחודית, נטורליזם ביקורתי, פנטזיה ופיוט. … קיראו עוד

הנסיבות שבהן נוצרים ומתפרשים הסימנים בתרבות. ההנחה כי סימנים אינם פועלים בחלל ריק אלא תלויים בהקשר תרבותי והיסטורי. שינוי בהקשר יוצר גם שינוי במשמעותם של הסימנים. ההקשר מכוון לשלושת מוקדי התקשורת: המוען, הנמען והמסר. כדי לפענח את המסר יש לפענח תחילה את המערך הדינמי של יחסי הגומלין ביניהם. … קיראו עוד

בפילוסופיה, השקפה הגורסת כי הטענה לידע אינה מוכחת מתוך עצמה אלא תלויה במידע חיצוני התומך בה. אי-אפשר לאמת טענה או לדחותה על-פי קריטריונים לוגיים, אלא רק בהסתמך על בחינת חלופות שיציגו את ההקשר המשכנע ביותר, שבלעדיו הטענה לא תהיה מובנת. הקונטקסטואליזם פירושו בחירה בין חלופות רלוונטיות. … קיראו עוד

זרם באמנות, באדריכלות ובספרות שהתפתח ברוסיה בשנות העשרים של המאה ה-20 מתוך התנגדות לפוטוריזם ולפורמליזם. בניגוד למגמה הפורמליסטית, שטענה כי המדיום האמנותי מנהל דו-שיח בעיקר עם עצמו, נטה הקונסטרוקטיביזם למסורת נגדית שחיברה את האמנות להקשר אידאולוגי, פוליטי וחברתי. הקונסטרוקטיביזם דגל בגישה רציונלית וקרא לתמציתיות ולעומס סמנטי, בניגוד לעומס הצורני שבו דגלו התנועות האחרות. הוא ביקש ליצור אמנות אמנציפטורית, שתצעד יד ביד עם פוליטיקה משחררת. … קיראו עוד

מונח מתחום האסתטיקה המציין טעם רע. "אמנות זבל" שנועדה להיענות לטעם הפופולרי. מקור המונח בגרמנית – Kitcshen – פירושו "לזרוק דברים יחד", אשפה שנאספה מצדי הדרך. הקיטש הוא מאפיין בולט של חברת המדיה והצריכה. הוא מורכב מחפצים, ממקומות ומאופנות שהתיישנו. שפת הקיטש היא שפה מתה, שנתלשה מהקשריה ההיסטוריים האותנטיים ונשתלה מחדש בהקשרים המבליטים גודש, סנטימנטליות ופיתוי. הקיטש מפעיל מניפולציה על הנמען. הוא יוצר אפקט נוסחתי על חשבון תהליך ביקורתי המכונן את היצירה. עם זאת, קיטש הוא מושג תלוי תרבות: קיטש המודע לעצמו עשוי לשאת אופי ביקורתי, כחלק מגודש פוסטמודרני המתבונן על עצמו במראה. … קיראו עוד

(א) שיטה לארגון מידע, הזוכה לביטוי מלא באינטרנט. הרעיון כי הטקסטים השונים קשורים ביניהם ושכל טקסט הוא אמצעי קישור לטקסט אחר; (ב) שיטת פעולה של מערכות מורכבות בעידן הגלובליזציה: מערכות מתקשרות ביניהן על בסיס של סטנדרטיזציה, הומוגניזציה ומסדרונות קישור, היוצרים תחושה שכל המקומות בעולם מחוברים ביניהם במתכונת סימון דומה. … קיראו עוד

ביוונית: סרגל מדידה, אמת מידה. אסופה, מבחר של טקסטים הנחשבים סמכותיים ומופתיים. רשימת ספרים, יצירות אמנות ואובייקטים אחרים הנחשבים מקובלים או טובים יותר מאחרים. הקנוניזציה היא ביטוי לעיקרון של ברירה, שיפוט ומדידה, המקדש חלק מן הטקסטים ומוציא אל מחוץ לשורה טקסטים אחרים. המאבק על גבולות הקנון מגדיר את קווי המתאר של קבוצות בתרבות בשאלות של זהות, ערכים וכוח. המאבק על השליטה מגדיר מחדש את יחסי הגומלין בין מרכז לפריפריה בשדות השונים של הייצור התרבותי. … קיראו עוד

קריאה פסיכואנליטית של טקסט תיאורטי, שתפקידה לגלות את הלא-מודע האידאולוגי החבוי בו. הפילוסוף המרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser) הציע את התיאוריה במטרה להתחקות אחר הסימפטומים המצביעים על הבעייתיות הפנימית של הטקסט. … קיראו עוד

מונח בספרות, בתקשורת ובאמנות, שטבע אריסטו (בסביבות שנת 335 לפנה"ס). המונח, המופיע בפואטיקה לאריסטו כחלק מהדיון בסכמה של הטרגדיה, מציין תגובה רגשית עזה הנחווית כפורקן אל מול מאורעות מחוללי חמלה, צער ופחד. אמנים ופוליטיקאים משתמשים בקתרזיס כאמצעי רב עוצמה לניווט הקהל לצורכיהם. הקתרזיס הוא השלב האחרון של הסכֵמה הטרגית, הכוללת על-פי דורותיאה קרוק (1972) את "המעשה הנורא", "הסיבוך", "המפנה", "ההִוַדעות", "הקתרזיס" ו"אישור מחדש של ערכים אוניברסליים". הקתרזיס מוליך את המבנה כולו אל חוף מבטחים של פתרון, הכולל פורקן רגשי רב עוצמה אך מתוכנן בקפידה, לצד יכולת ללמוד ולהסיק מסקנות, שהיא חלק בלתי נפרד מהפתרון. האטימולוגיה של המונח אכן רומזת לכיוונים אלה: "קתרזיס" ביוונית פירושו מירוק, זיכוך, ניקוי, טיהור, התנקות מעודפי פסולת. משמעויות אלה מבליטות את תפקידו של הקתרזיס כסוכן מרכזי של המתודה הרציונלית, שאותה נועדה הטרגדיה לשרת. הקתרזיס הוא רגע של משבר ומתח עליון מצד אחד ורגע של פתרון ואיזון, הקלה והנאה, מצד אחר. פרדוקס זה מקנה לו את כוחו הייחודי. … קיראו עוד

אופנה שעיקרה אימוץ מחדש של סגנונות העבר, ובעיקר סגנונות מן התקופה שבין שנות העשרים לסוף שנות השמונים של המאה ה-20. סגנון חיים ועמדה אסתטית בעידן הפוסטמודרני. סגנון הרטרו מציין את הממד הנוסטלגי של תרבות המגדירה את עצמה באמצעות זיכרונות העבר ולא באמצעות כושר המצאה ותקווה לעתיד. … קיראו עוד

השקפה פילוסופית הדוחה את הטענה בדבר קיומן של אמיתות אוניברסליות. אפשר להבחין בין שני סוגים של רלטיביזם: רלטיביזם קוגניטיבי ורלטיביזם תרבותי או מוסרי. הרלטיביזם הקוגניטיבי טוען כי לעולם אין מאפיינים ותכונות משלו; קיימות רק דרכים שונות לפרשו. הרלטיביזם המוסרי טוען כי לא קיימות אמיתות מוסריות תקפות ואוניברסליות; עקרונות מוסריים נקבעים על-פי התאמתם למוסכמות התרבותיות הנהוגות בחברות שונות. … קיראו עוד

יחס קבוע שנוצר בין מבנים לשוניים לבין מציאות חוץ-לשונית. יחס בין שם לבין האובייקט שהוא מציין: השם נתפס כמייצג את האובייקט שאליו הוא מתייחס. בסופו של מאמר, למשל, אנו מוצאים רשימת מקורות (references) המציינים את האסמכתה שאליה מתייחס הידע המוצג במחקר. התפיסה הרפרנציאלית, המניחה קשר יציב וקבוע בין שמות לבין אובייקטים, בולטת בסגנון אמנותי הקרוי ריאליזם. גישה זו ממלאת גם מקום מרכזי בפילוסופיה האנליטית. … קיראו עוד

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

כינוי לפרפורמר גברי בתרבות הפופולרית המציג אלטרנטיבה לייצוג הגברי המסורתי. הייצוג המסורתי מבקש להבליט ולסמן את גופניותה של האישה ולטשטש את הסימון הגופני והמיני של הגבר. אולם בתרבות הפופולרית – למשל במופעי רוק ובווידאו קליפים – מופיעה גבריות חדשה: הגבר נוקט אסטרטגיה נשית ומסמן את עצמו כגוף. הוא מאמץ לעצמו את המופע של הגוף המיני הנשי. כך זוכה הגבר לייצוג דו-מיני הן כגבר מאצ'ו והן כאישה המציגה את עצמה לראווה. חוקרת התרבות כריס סטרייר (Straayer) מכנה את בבואתו הכפולה She-Man. … קיראו עוד

האמונות, הפרקטיקות והערכים הרווחים בקרב קבוצה מסוימת בחברה. אלה יוצרים הבחנה בין חברי הקבוצה לבין חברי תרבות הרוב. תרבות ההיפ-הופ, למשל, היא תת-תרבות המאפיינת חלק מן התושבים השחורים של הפרוור האמריקאי. תת-תרבות עשויה לאפיין מעמד ("תרבות העוני"), סטייה חברתית (התרבות העבריינית), זהות אתנית או לשונית (התרבות הרוסית, התרבות החרדית), זהות מגדרית (תרבות הגייז והלסביות) או הגדרה דורית (תרבות הנוער). יחסה של תרבות המיעוט אל תרבות הרוב, ההגמונית, עשוי להיות יחס של התבדלות ואלטרנטיבה. … קיראו עוד