סביבה
Environment
מונח המתאר את מרחב החיים; המקום שבו מתרחשות התופעות הפיזיות והרוחניות; התנאים החיצוניים והפנימיים המשפיעים על הפרט. בין הסביבה לפרט נוצרים יחסים דיאלקטיים: הסביבה המקיפה אותנו משמשת רקע, אך היא גם חלק בלתי נפרד מן הדמות, מן האני הפנימי שלנו. סביבותיו של האדם מעצבות אותו מינקות עד זקנה ומהוות גורם חשוב בקביעת עולמו הרגשי והרוחני. אנו נחשפים לסביבות מרובות: סביבה מקומית וסביבה תקשורתית גלובלית, סביבה אנושית מוחשית וסביבה וירטואלית כמו האינטרנט. בניגוד לעידנים קודמים, האדם בן זמננו מתאפיין ביכולת לנוע ולנדוד בין סביבות שונות וכן בכושר לחיות בו בזמן בסביבות רבות. המונח "איכות הסביבה" מבליט בעיקר את רמתה של הסביבה הפיזית והנפשית ואת תרומתה החיובית או השלילית לאיכות החיים של התושבים.
הסביבה מורכבת ממרחב פיזי המקיף את האדם וממרחב פנימי סימבולי המגדיר את עולמו. המילה העברית "סביבה" וגם המילה האנגלית "environment" ממקדות את ההתייחסות במרחב חיצוני המקיף את הפרט – הסביבה הפיזית, האנושית והרוחנית שעמה הוא בא במגע. אולם ישנה גם משמעות פנימית למושג סביבה: מרחב מחיה פנימי, מערכת אמונות ואידאולוגיות המקדימות את הניסיון וקובעות את אופיו. במובן זה הסביבה היא למעשה הביטוס (Habitus), במונחיו של הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu): סכמה קונספטואלית המעצבת את אופי פעולתו של הפרט. התבוננות מעין זו מתארת את הסביבה במונחים כפולים: הן כסיבה וכרקע והן כַּניסיון עצמו, מרחב החיים שבו ממוקם הפרט. מרחב זה כולל "חוץ" ו"פנים", טבע ותרבות, סביבה מוחשית וסביבה
גם אם האדם הוא "תבנית נוף מולדתו", אין זה מן ההכרח שיחיה רק בסביבה אחת. ואמנם תרבות זמננו מעודדת רמה גבוהה של ניידות ונוודות, ממשית וסימבולית. רוח הזמן מעודדת את האדם להחליף סביבות או לחיות בכמה סביבות בעת ובעונה אחת. אין מדובר רק במעבר תכוף בין נופים מסוגים שונים (בית ועבודה למשל), אלא ביכולת נפשית לחיות בו בזמן בעולמות נפשיים ותרבותיים שונים. הדילוג בין עולמות ובין סביבות שונות מגדיר את חוויית ההתנסות בעידן האינטרנט.
לסביבה החינוכית בגיל הילדות וההתבגרות השפעה ניכרת על עיצוב אופיו של הפרט, אולם בהמשך חייו יש באפשרותו להשתחרר מדפוסים מוקדמים ולעצב לעצמו באופן ביקורתי סביבות חדשות, שיהלמו את צרכיו החדשים. צרכים אלה אמורים לעלות בקנה אחד עם המושגים "איכות חיים" ו"איכות סביבה", כפי שהוא מפרש אותם (ע"ע ירוק, ירוקים). את איכות החיים נהוג להגדיר באמצעות משתנים סביבתיים כגון צפיפות, רעש, ריאות ירוקות, נגישות תחבורתית, תשתית חינוכית ורמה חברתית-כלכלית. אולם סכמה אקולוגית מקובלת זו היא רק אחת מני רבות, שהרי כל קנה מידה לאיכות משקף בראש ובראשונה העדפות אידאולוגיות המשתנות מאדם לאדם ומתרבות לתרבות. יש הרואים בחיים רוחניים במנזר בודהיסטי בהרי ההימלאיה אקולוגיה של הנפש; בעיני אחרים איכות חיים משמעה מגורים בפרוור מפותח וירוק; ויש הסבורים שאיכות חיים פירושה לחיות בלב האורבני של הכרך. בראייה ביקורתית, הסביבה היא בסופו של דבר בחירה אידאולוגית במערכת ערכים מסוימת והעדפתה על פני מערכת אחרת.
בימינו גוברות מאוד המודעות הסביבתית והדאגה מפני דלדולם של המשאבים הטבעיים. הבעיות הסביבתיות הבוערות נסבות על סוגיות של זיהום אוויר, התחממות כדור הארץ, דלדול בחי ובצומח, ניצול יתר של משאבים, מגפות ורעב כחלק בלתי נפרד מן הביופוליטיקה של העולם השלישי ועוד. במקביל מתפתח גם מדע הקיימות: מדע חדש העוסק ביכולת האיזון בין המשאבים אותם מכלה הפעילות האנושית לבין אלה המתמלאים מחדש כתוצאה מאותה פעילות עצמה.
מכאן לאן?
מקורות
ארנון, א' וחנין, ד' 2004: מקום לתיקון: שיחות על כלכלה, חברה וסביבה, תל אביב: בבל ומרכז השל.
דה-שליט, א' 2004: אדום – ירוק: דמוקרטיה, צדק ואיכות הסביבה, תל אביב: בבל ומרכז השל.
Bateson, G. 1972: Steps to an Ecology of Mind, New York: Ballantine Books.
— 1979: Mind and Nature: A Necessary Unity, New York: Dutton.
תאור / מקור התמונה:
Colorful painted buildings of Favela in
Rio de Janeiro Brazil
bigstock-Favela-110435969