רעיונות לפי רגש : לבן ושחור

האות הראשונה באלף-בית העברי. במיסטיקה הקבלית, האות א והמילה אלף מסמנות את ההתחלה ואת המקור. זוהי ה"ראשית" שמעבר ל"התחלה": הופעה ראשונית בזמן, הצורה הטהורה ביותר של האמת. עולמות מפרידים בין א, שהיא אות מכוננת ובראשיתית, לבין האותיות האחרות הבאות אחריה. הגעגוע הנוסטלגי אל הראשית, אל האלף, הוא מוטיב מרכזי בכתיבתו הפילוסופית-משיחית של ולטר בנימין וביצירתו הספרותית של חורחה לואיס בורחס. אצל בורחס הסימן אלף הופך למקום: מיקרוקוסמוס זוהר; המטאפורה הבלתי מפוענחת של הראשית. … קיראו עוד

הבניית המזרח כאוסף של מאפיינים תרבותיים, נפשיים ואסתטיים התואמים את האידאולוגיה המערבית ואת ערכיה. מונח זה, שטבע אדוארד סעיד (Said) בספרו אוריינטליזם ([1978] 2000), מבקש לקרוא תהליכים של כוח פוליטי ותרבותי בהקשר למאבק בין אופני שיח ושיטות ייצוג בתרבות. השיח האוריינטליסטי משתלב בשיחים ביקורתיים גובלים: פוסט-קולוניאליזם, פוסטמודרניזם ולימודי תרבות. יחד איתם הוא מבקר את העמדה הדכאנית שנקט המערב ביחס לכל ה"אחרים" שלו, ברמה הפוליטית, הנפשית והתרבותית. … קיראו עוד

האם ניתן להימנע מן הקלישאה שלפיה אידאולוגיה הוא אחד המונחים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת במדעי התרבות? בפרפראזה על דברי הגל במבוא לתולדות הפילוסופיה אפשר לומר כי העיסוק במושג אידאולוגיה הוא למעשה עיסוק בתולדות הפולמוסים הכרוכים בו. בספרו אידאולוגיה, מונה טרי איגלטון (Eagleton, 1991) לא פחות מ-16 הגדרות למילה זו. האם ניתן לקבל את ההגדרה ה-17, זו של איגלטון עצמו, המציע לראות באידאולוגיה קודם כול "טקסט" המופיע בתוך רקמות של שיטות חשיבה שונות? עוצמתה וחולשתה של האידאולוגיה נובעת ממבנה השיח שלה: האידאולוגיה משרטטת תמונת מציאות טוטלית הרתומה ללוגיקה הדוקה ומופשטת שאינה חדירה כלל ל"עולם" שבחוץ. על אף הטענה הרווחת כי אנו חיים היום בעידן פוסט-אידאולוגי, המתנער מן הזיקה הטראומטית שנוצרה בין אידאולגיה למחשבה טוטליטרית במחצית הראשונה של המאה ה-20, יש לומר, כי גם בימינו אנו חווים את עריצותה של האידאולגיה הצרכנית הרתומה כול כולה לכוחות השוק. … קיראו עוד

תיאוריה הטוענת שהעברה של טכנולוגיות, שירותים ומוצרים מן המערב המבוסס אל העולם השלישי מנציחה תלות ומונעת פיתוח של תרבויות מקומיות. על-פי טענה זו, מעבר של סחורות ממדינות או מתרבויות הגמוניות לשווקים תלותיים מביא ליצירת דפוסים ייחודיים של ביקוש וצריכה, הנקבעים ונשלטים על-ידי הערכים התרבותיים והפרקטיקות של התרבות הדומיננטית. כך הופכת התרבות המקומית לנשלטת על-ידי התרבות הזרה. אימפריאליזם תרבותי הוא בעיקרו אימפריאליזם של אמצעי התקשורת: הבעלות על כלי התקשורת, המבנה, ההפצה והתכנים של המדיה, מצויים תחת השפעתה של מדינה אחת (בעיקר ארצות הברית); למדינה המושפעת לא נשמרת הזכות להדדיות. ריכוז השליטה בידי "תעשיית התרבות" והתקשורת האמריקאית מביא להחדרת נורמות וערכים המשפיעים על תרבויות ועל תהליכי חִברות מקומיים. בטווח הארוך נהרסת התרבות המקומית. גישת האימפריאליזם התרבותי עוררה ביקורת בטענה שהתרבות המקומית יכולה לפרש את התבנית האימפריאליסטית המיובאת על-פי צרכיה וערכיה. … קיראו עוד

אלוהים הוא מושג מרכזי בדת, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובתרבות. כוח רוחני שלמעלה מן האדם, הפורץ לתוך תודעתו ומגדיר את עולמו. ישות מופשטת המזוהה עם השלם והמוחלט, עם מידת החסד והרחמים, עם הסיבה הראשונית לקיום העולם והתהליכים המתרחשים בו. המחלוקת על קיומו ועל אופן קיומו של האל היא סוגיה מרכזית בתרבות. היא נוגעת לשאלה האם אלוהים הוא מושג אימננטי המצוי בתוך העולם, בתוך התודעה האנושית החושבת אותו (כפי שגורסות חלק מן הדתות של המזרח), או מושג אוטונומי וטרנסצנדנטי השרוי מחוץ לתודעה ולזמן (כפי שגורסות הדתות במערב). עליונותו המוחלטת של האל מגדירה את היחס בינו לבין האדם: הכרת דרכי האל היא מטרת האנושות, והיא גם אמצעי מרכזי לתיקון עולם. הדת יכולה להתגלות כחוויה אישית של היחיד הניצב מול האל או כחוויה חברתית המתבטאת בפולחן הדתי ובדת המוסדית. בתפיסה היהודית, הכרת האל מתממשת בתוך ההיסטוריה. שיאה של הכרה זו היא אהבת אלוהים. בניגוד לדת, העוסקת בהבנת השלמות והגאולה באמצעות הפולחן הדתי, הפילוסופיה עוסקת בהבנה עיונית ותבונית של מקום האל בעולם. אלוהים נתפס כמקור לסדר ולידיעת האמת. בפילוסופיה המודרנית, מעמנואל קאנט ואילך, מסתמנת נטייה לזהות את אלוהים עם הטוב המוסרי העליון. השקפה זו מתערערת בעקבות זרמים תאולוגיים, אקזיסטנציאליים ופוסטמודרניים המותחים ביקורת על האפשרות להגיע לאידאלים אלה ומציבים חלופה דתית שעיקרה הוא יחס דיאלוגי עם האחר. האל הוא ישות הנוכחת בכל התרבויות לאורך ההיסטוריה. כאן יידון המושג אלוהים כהיבט מרכזי של הציוויליזציה היהודית-נוצרית. … קיראו עוד

אמנות שאינה מחקה את הטבע. האמנות המופשטת השתחררה ממסורת ציור עתיקת יומין שראתה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. המופשט מתאר עולם "בלתי גופי", עולם של "צורך פנימי" המבטא את דמיונו היוצר של האמן. המופשט הבינלאומי בלט לכל אורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 וסימן מפנה אנטי-ריאליסטי באמנות. אותותיו ניכרים במסורות השונות של המודרניזם: הציור המופשט (קאנדינסקי, מונדריאן, קליי, דה-קונינג, פולוק), "הסגנון הבינלאומי" בארכיטקטורה ומסורות של מינימליזם באמנות של המאה ה-20. זרמים אחרים אתגרו את המסורת של המופשט והציגו אסתטיקה שונה. ביניהם ניתן למנות את אמנות הפופ, את הציור הפיגורטיבי שחזר לזירה בשנות השמונים של המאה ה-20 ועוד. … קיראו עוד

אמנות המשתמשת ברעיונות כחומרי גלם המזינים את הייצור האמנותי. זרם זה, שבא לעולם בשנות השישים של המאה ה-20, מגדיר מחדש את המושג אמנות: האמנות אינה פועלת באמצעות הגירוי החושני המהנה הקורן מן התמונה אל עינו של הצופה. היצירה הקונספטואלית מציבה את הרעיון במרכז, תוך שהיא תופסת את מקומו של הדימוי החזותי. לאמנות הקונספטואלית ולאמנות המינימליסטית יש מן המשותף: שני הזרמים חותרים לצמצם את חומרי ההבעה החושניים במטרה להפוך את יצירת האמנות לאמירה פילוסופית מזוקקת, שאינה תלויה עוד בפיתוי החושני של הצבע והצורה. הדרך לתעד ולשמר אמנות קונספטואלית היא באמצעות הדימוי הצילומי, או דוקומנטציה אחרת של האובייקט האמנותי. … קיראו עוד

בתבנית הניגודית אני/אחר, האני מהווה מרכז, שביחס אליו כל השאר מוגדר כשולי, כפריפריאלי. האחר מופיע כשלילה טהורה: כל מה שהאני איננו; כל מה שאינו תואם את הסכמה הפילוסופית, הפסיכולוגית, האסתטית, המוכרת לי. האחר הוא כעין צל או עקבה דהויה וקדומה של האני (Arche-Trace), שאיבדה את המקור ואת הסיבה לקיומה. לאחר אין נוכחות, הוא "שקוף". אין לו שם פרטי; אין לו ייצוג בשפה, בפוליטיקה, בתרבות. ההמשגה של האחר מופיעה בתיאוריות ביקורתיות של התרבות כגון בדיאלקטיקה ההגליאנית, בדקונסטרוקציה, בפסיכואנליזה, בפמיניזם, בפוסט-סטרוקטורליזם ובפוסט-קולוניאליזם. תיאוריות אלה חוקרות את "אזורי ההשתקה", במגמה לאפשר למיעוטים פוליטיים או סימבוליים לדבר. … קיראו עוד

אירוע היוצר סבל אנושי בקנה מידה חריג, שתוצאתו הרס החיים. ייצוגי האסון וניהולו הינם קנה מידה להגדרת האנושי. טכנולוגיות אסון משמשות להצלת חיים ולהקלת הסבל של האוכלוסייה הנפגעת בעת האסון; אלה מנוהלות על-ידי מדינות, ובחלקן על-ידי ארגונים הומניטריים גלובליים. "ניהול אסון" הוא חלק בלתי נפרד ממערך כללי של "ניהול חיים" המסור בידי השלטון: הריבון חייב לנהל את הטיפול באסון כדי לייצב מחדש את גבולות הסדר שהופר (פיקוח, מניעה, היגיינה, שיקום וכדומה). ניהול אסון הוא פרקטיקה המציינת את יחסה הפוליטי והמוסרי של החברה הכללית לאדם שנותר חסר כול, "אדם חשוף" – בניסוחו של ההיסטוריון ג'ורג'יו אגמבן (Agamben, 1998). סובייקט זה – פליט, ניצול, חי-מת, אדם שזכויותיו האזרחיות הופקעו – מציב בעצם קיומו תביעה מוסרית לפני האדם: הצורך לסייע בהצלת חיים; המחויבות לסייע לזולת – כל זולת – השרוי במצוקה (אופיר, 2003א). יחד עם זאת, מצבים היסטוריים מלמדים, כי בתנאים של קונפליקט לאומי, למשל הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כאשר נפגעי האסון ההומניטרי שייכים למחנה האוייב, חל תהליך של התנתקות נפשית מסבלו של האחר. הסבל של האחר הופך לשקוף; הוא מוכחש בתהליך של אלימות מכוננת ומתגוננת הננקטת על ידי מוסדות המדינה. בחברת המדיה העכשווית הופכים הטלויזיה וגולשי האינטרנט לקהל יעד שאל תודעתו המוסרית מכוונים המראות והקולות. התוצאה אמביוולנטית: מחד גיסא התעוררות המצפון הקולקטיבי ותחושה של סולידריות אנושית, מאידך גיסא הכחשת האסון על-ידי מחזורו והפיכתו ל"ספקטקל טלוויזיוני", הדבר שקורה "שם"; אירוע שאינו מאיים על יציבותם וחוסנם של החיים הנורמליים, הרגילים, "כאן". … קיראו עוד

אסכולה ביקורתית בתחום מדעי החברה והתרבות שנוסדה בשנת 1930 בידי מקס הורקהיימר (Horkheimer) במכון למחקר חברתי בפרנקפורט. עם חבריה הבולטים נמנו תיאודור אדורנו (Adorno), הרברט מרקוזה (Marcuse), אריך פרום (Fromme) ואחרים. בשוליה פעל מבקר התרבות ולטר בנימין (Benjamin) ובין ממשיכיה המרכזיים אפשר להצביע על הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). אסכולת פרנקפורט הציגה עמדה מרקסיסיטית ייחודית בחקר התרבות, שנודעה בשם "תיאוריה ביקורתית" (Critical Theory). עיקריה: חשיפת המבנה הדכאני של תרבות הצריכה הקפיטליסטית וניתוח היסטורי של אופן הכינון והייצור של הסובייקט הכפוף והפסיבי בחברת ההמונים. … קיראו עוד

מיוונית – "חזיון", "גילוי", "התגלות". כתבים שתוכנם חזונות של תקופת אחרית הימים. נבואות אפוקליפטיות מופיעות בתנ"ך (דניאל, הספר האפוקליפטי שהתקבל לקנון) ובברית החדשה (חזון יוחנן, הטקסט החותם את הספר). נקודת המוצא האפוקליפטית היא שלילה קיצונית של מציאות הנתפסת כפגומה ומושחתת. החזון האפוקליפטי משרטט קווי מתאר שעניינם תיקון אלים וטראומטי של המעוות. זהו מהלך קוסמי מוקצן המלווה בתהפוכות בטבע. שיאו של המאבק ב"קרב האחרון" בין כוחות האור לבין כוחות האופל. לאחר ניצחונו של הטוב ייפתח עידן חדש שיסמן את קצו האוטופי של הזמן. בתרבות ימינו זוכה המונח לפרשנות רדיקלית חדשה: "הלא ייאמן" ("יום הדין") כבר קרה ("נפילת התאומים") מבלי שהדבר שם קץ להיסטוריה. האפוקליפסה שהתגשמה הפכה לבדיון פופולרי על גבול הקיטש – מושא למִחזור אסתטי בלתי נלאה. אנו חווים כיום את "קץ האפוקליפסה". תפיסה זו מעוגנת בשלוש סיבות מרכזיות: אי-אמון בהיסטוריה ליניארית הנעה לקראת קצה ההכרחי; הערעור שחל במשמעות הטקסט, שפרשנותו היא בסיס לחישובי הקץ; גלישה אל עידן האפוקליפסה הנלעגת (Mock Apocalypse), שבו הדימויים האפוקליפטיים הפכו למוצר צריכה והזוועה הפכה לבידור. … קיראו עוד

משטר המשמעות אשר מכונן את השיח שמייצר את המדע של התקופה ואת השיטות הפורמליות השולטות בה. האפיסטמה מבטאת את אופני ההבניה האידאולוגיים הקודמים לידע האובייקטיבי של התקופה: כוחות שמחוללים ומכוונים את תנאי ההכרה, את האפיסטמולוגיה שלה. מונח המזוהה עם הגותו המוקדמת של מישל פוקו (Foucault). … קיראו עוד

זרם אמנותי המתאר את המציאות באופן סימבולי, מתוך העדפת העולם הרגשי הפנימי, הסוער והמעוות של האמן על פני תיאור המציאות הריאליסטית החיצונית. הזרם, שצמח בגרמניה בראשית המאה ה-20 והתפשט אחר-כך לארצות אחרות באירופה, מצא את ביטויו באמנות הפלסטית, במוזיקה, בתאטרון, בספרות ובקולנוע. בשנות הארבעים של המאה שעברה התגבש בניו יורק סגנון "האקספרסיוניזם המופשט", שהתמקד בממד הרוחני של הציור והבליט ערכים ניאו-רומנטיים הקשורים בלא-מודע ובנשגב. מאה שנה לאחר הולדתו המשיך הדימוי האקספרסיוניסטי להזין את אווירת הפניקה והחרדה שליוותה את המאה ה-20 כמעט לכל אורכה. הפואטיקה האקספרסיוניסטית בולטת בתחומים שונים של התקשורת והתרבות הפופולרית בימינו, החל משגשוגו של גיבור-העל בקומיקס, דרך "החזרה לציור" בשנות השמונים ועד ל"פילם נואר" בקולנוע של אותה עת. … קיראו עוד

נטייה להעריך את המציאות מתוך העדפה ברורה של קבוצת ההשתייכות האתנית או התרבותית של הדובר; גישה של בוז כלפי חברי קבוצה, קהילה או תרבות אחרת מזו שאליה הוא שייך; ההנחה הלא ביקורתית כי תרבותו של הדובר נעלה מהן ושהיא קנה המידה הנכון והבלעדי לשיפוטי מציאות. … קיראו עוד

בית ספר גבוה לאמנות ולעיצוב שפעל בגרמניה בשנות העשרים של המאה ה-20. אסכולה אמנותית שצמחה בבית ספר זה ודגלה ברעיונות מודרניסטיים כגון פונקציונליזם, שימוש בצורות גיאומטריות טהורות, עיצוב תעשייתי, דלות החומר ועוד. סגנון הבאוהאוס אפיין את הארכיטקטורה של תל אביב בשנות השלושים של המאה ה-20. בתחילת המאה ה-21, הוכרזה תל אביב כאתר מורשת בינלאומי המשמר את מסורת הבאוהאוס. הדבר סימן את שיאו של התהליך: הסגנון הצנוע הפך לסמל של יוקרה ונטמע בתוך התרבות הבורגנית של הקפיטליזם הישראלי. … קיראו עוד

מונח מפתח בתורת השיווק. גישה ניהולית השואפת ליצור הבדל שיטתי בין מותג כלשהו לבין מתחריו. הבדל זה אמור להפוך ליתרון תחרותי בעיני הצרכן. בעידן הקפיטליזם המאוחר, המתאפיין בצפיפות ובתחרותיות גואות, הופך מאמץ הבידול לפרקטיקה מרכזית הבאה לידי ביטוי במגוון תחומים, כגון חינוך, תקשורת ופוליטיקה. … קיראו עוד

גזע הוא מושג המגדיר את השוני בין קבוצות של בני אדם במונחים של הבדלים בהתפתחות הביולוגית והגנטית. השוני הביולוגי בין הגזעים הוא תוצאה של תכיפות ההופעה של גן דומיננטי בגזע נתון. גזענות היא ביטוי לפרקטיקות חברתיות ממשיות ותיאורטיות המבססות את יחסן לבני אדם אחרים על הבדלים ביולוגיים ותרבותיים, הנתפסים כיסודות דטרמיניסטיים שאינם ניתנים להמרה. הפיכת הביולוגי (צבע עור), החברתי (ארץ מוצא) או התרבותי (הרגלי אכילה) לבלתי ניתן לשינוי (שנהב ויונה [2008]). מצבים בלתי ניתנים להמרה אלה, מוכיחים כביכול את נחיתותו של השונה והאחר ומשמשים בסיס לאפלייתו המתמדת. … קיראו עוד

צמד מונחים שהציע פרידריך ניטשה כדי לייצג שתי השקפות עולם ושני אופני עיצוב מתחרים בתולדות התרבות. האפוליניות, המזוהה עם האל אפולו, מייצגת קוטב של רציונליות, צורניות ואיזון. הדיוניסיות נקשרת לדיוניסוס, אל היין והפריון, ומייצגת קוטב של אי-רציונליות, חריגה מגבולות ומשליטה עצמית. דומה כי בתרבות הנרקיסיזם של ימינו, ידה של האופציה הדיוניסית היא על העליונה: הפנטזיה המוקצנת, המונעת על-ידי התשוקה לכוח, היא חלק בלתי נפרד ממבנה התרבות. … קיראו עוד

ייצוג חזותי של אובייקט או תמונה מנטלית של הנראה. צורה מיוחדת של דיבור או חשיבה באמצעות תמונות. דימוי יכול להופיע כתמונה קונקרטית, הניתנת לתיאור באופן ישיר כמו במשפט: "פרחים אדומים כיסו את החומה" או באופן פיגורטיבי מושאל, כמו במשפט: "היא שושנה". הדימוי מצטיין באופיו הרווי והחושני ובקונוטציות הרגשיות שהוא מעורר. חברת המדיה והצריכה מעודדת חשיבה באמצעות דימויים; שליטת הדימויים בחיינו משקפת את הממד הריגושי והדמיוני של תרבות ההווה. … קיראו עוד

זרם בארכיטקטורה של שנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, המתאפיין בפירוק הבניין למרכיביו הצורניים תוך כדי ערעור יציבותו ושיווי משקלו וביקורת על החשיבה היסודנית (foundationalism) העומדת בבסיסו. הבניין ששורשיו בקרקע (ביסוד) מתחיל לאבד מיציבותו והופך לתערובת של צורות המצויות במצב של כאוס, זרימה, קטסטרופה ומטמורפוזה רדיקלית מתמדת. … קיראו עוד

מונח פרוידיאני המציין צירוף פרדוקסלי של המבעית והביתי, המוכר והזר, וכן רגישות תרבותית ואמנותית עכשווית הקשורה במבט. המאוים משרטט את גבולות החרדה: הגבול שבין המת לחי, בין המדומה לממשי, בין האורגני לאנאורגני, בין הביתי לחסר הבית. הוא מתאר מצב של חרדה מפני המת העלול להערים על החי ולמשוך אותו למחוזות המסוכנים, חסרי הגבול, של הווייתו. המונח מקרין על תחומים רחבים בפסיכואנליזה ובאסתטיקה המושפעים מן הרוח ה"גותית" הנושבת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

פרקטיקה כלכלית המעבירה מפעלים וחברות מבעלות ממשלתית לבעלות פרטית; תפיסת עולם המייחסת לפרט או לגוף מסחרי המתחרה בשוק החופשי תבונה ואחריות העולות על אלה של המדינה. ההפרטה היא חלק בלתי נפרד מתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את הקפיטליזם הרב-לאומי מאז סוף המאה ה-20. הפילוסופיה של ההפרטה טוענת כי ממשלה צרה, שלצדה מגזר עסקי פרטי רחב, מבטיחה חיסכון והתייעלות. מתנגדי ההפרטה טוענים כי הממשלה אינה יכולה להסתלק מחובתה כריבון ולא להיות מעורבת בביופוליטיקה של התרבות. "שירותי חיים" כגון שירותי רווחה, בתי ספר, בתי חולים ובתי סוהר אינם יכולים להיות מנוהלים על-פי היגיון עסקי בלבד משום שהדבר עלול לפגום קשות בזכויות היסוד האזרחיות. ההפרטה מיטיבה את מצבם של העשירים. היא מעבירה לידיהם נכסים ומגדילה את כוחם על חשבון מעמדם של העובדים, שזכותם הבסיסית להתארגנות מקצועית ולהגנה נפגעת. … קיראו עוד

משפחת ה"אחר" הקולקטיבי של התרבות האנושית. החייזר הוא "חבר מכוכב אחר", נציג נודד של ישויות תבוניות מחוץ לכדור הארץ. כמטאפורה תרבותית החייזר משקף מחלוקת בין תפיסות עולם מנוגדות: הגישה המדעית-רציונליסטית ומולה הגישה האי-רציונלית, המושתתת על אמונות תפלות, על אגדות ועל פולחנים אלטרנטיביים. … קיראו עוד

מונח מרכזי בביקורת המרקסיסטית והניאו-מרקסיסטית מגיאורג לוקץ' (Lukács) ועד פרדריק ג'יימסון (Jameson). גיאורג לוקץ', בעקבות קרל מרקס (Marx) ומקס ובר (Weber), משתמש במונח כדי לתאר תהליך קפיטליסטי שבו היחסים והפעולות האנושיים מתגשמים או מתפרשים במונחים של יחסים כלכליים בין אובייקטים. זהו תהליך מתמיד של החפצת היחסים הרוחניים הנוהגים בחברה. … קיראו עוד

ראייה מרחוק (Tele: רחוק, Vision: ראייה). מדיום תקשורתי ואמנותי מרכזי בתרבות זמננו. מערכת אלקטרונית המשדרת תמונות נעות בשילוב קול באמצעות מכשור הממיר אור וקול לגלים אלקטרוניים. אלה מומרים בתורם לתמונה ולקול בר השמעה. האותות משודרים למסכים רחוקים שאליהם מרותקים מיליוני צופים. הדומיננטיות של הטלוויזיה בולטת בחיי היומיום, משום שיותר מכל אמצעי תקשורת אחר היא יוצרת זרימה טוטלית של "תמונת המציאות", המתקבלת בו בזמן מרחבי העולם כולו. כוחה של הטלוויזיה נובע מהיותה מדיום סמכותי וחד-כיווני, המשדר לקהל צופים פסיבי יחסית, במתכונת דרמטית ובעלת השפעה. עולם הדימויים הטלוויזיוני, האופי החזותי של ייצוגי המידע ויכולתה של הטלוויזיה לחבר בין המנוכר לאינטימי ובין הציבורי לפרטי – כל אלה משרטטים עבור הצופה את המרחב החזותי שבו נעים ומתפענחים חייו. … קיראו עוד

עקרון המיון, הבחירה וההעדפה שננקט ביחס לחפץ, התנהגות או אובייקט סימבולי. המונח מופיע בהקשרים רבים ושונים מאוד זה מזה: חוש הטעם כמציין רגישות פיזיולוגית ועונג גסטרונומי; הטעם כעיקרון של מיון או שיפוט אסתטי; הטעם כנימוק, סיבה או הסבר, כתכלית המבוססת על סדר רציונלי; הטעם כנכס כלכלי, כמוצר, כהון סימבולי ועוד. … קיראו עוד

מונח המזוהה עם תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה. כל אובייקט בתרבות הוא מבנה לשוני היוצר משמעות ועל כן ניתן לקריאה ולפענוח. היות שהטקסט מוחל על כל האובייקטים בתרבות, "אין דבר שהוא מחוץ לטקסט". משפט זה אינו טוען כי העולם מתקיים רק כשפה, אלא שכל מציאות מובנת לנו באמצעות ייצוגים לשוניים. … קיראו עוד

שני מונחים הופכיים המזוהים עם חוקר התרבות רולאן בארת (Barthes) ועם התאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית שלו, שמוצגת ומודגמת במפורט בספרו S/Z (ניתוח סיפורו של בלזק "סארזין" ["Sarrasine"]). ההבחנה המוצעת היא בין טקסט "קריא" – טקסט בורגני הנענה לציפיות הקורא, וטקסט "כתיב" – טקסט חדשני ופרובוקטיבי שאינו נענה למוסכמות ויוצר פרובלמטיזציה ואי-ודאות ביחס לעולם המתואר. … קיראו עוד

המילה terror מקורה בשורש הלטיני terrere (לרעוד, לפחוד, to tremble). מטרת הטרור היא לגרום חרדה, לזרוע בהלה, ליצור תחושת כאוס וחוסר אונים. הטרור הוא אקט של אקסטזה אלימה, חזיון ראווה מרגש ומפחיד הפועל בשירותה של אידאולוגיה פוליטית. אף כי שיטות הפעולה של הטרור דומות לפעולות אלימות אחרות כגון הרס רכוש, רצח או מלחמה, הטרור מהווה פרקטיקה ייחודית שמשמעותה חורגת מן המשמעות המיידית של קורבנוּת וסבל. לטרור מטרות סימבוליות שעניינן להעביר לקהל רחב מסר פוליטי קיצוני באמצעות האפקט הדרמטי של המוות האלים. לזוועה שמחולל הטרור יש כוח של נשק הכרעה אסטרטגי, שאמור להביס מבחינה פסיכולוגית את היריב. הטרוריסטים עושים שימוש באלימות גדושה שאינה מכירה בחפים מפשע; הם פועלים מחוץ לנורמות המקובלות של חוקי המלחמה או המאבק המזוין. טרור מודרני הוא טרור מהפכני או טרור מדינה שמכוון להשגת יעדים פוליטיים מוגדרים. טרור פוסטמודרני הוא בעיקרו טרור סימבולי המתפשט בצורה נגיפית תוך ניצול אמצעי המדיה החדשים כמו הטלוויזיה והאינטרנט. טרור פוסטמודרני פוגע במערכות תקשורת ואינפורמציה, אך הוא גם משגשג בחסותן. מנקודת מבט תרבותית, הטרור משקף את "חזרת המודחק" – המפגש הטראומטי של המערב עם "הדבר האחר" – האלמנט המוכחש של המוות הקורבני. … קיראו עוד

מונח מטרייה המתייחס לפרקטיקות שמערפלות או חוצות גבולות של מין ומגדר באופן המאתגר קטגוריות מקובלות. המונח מתייחס לטרנסקסואלים, טרנסווסטיטים, קרוס דרסרז, בי ג'נדרז, דראג קווינז, קרוס ג'נדרז, הרמאפרודיטים, בודי בילדרס ועוד. הזהות הטרנסג'נדרית מערערת על הניגוד הבינארי בין "גבר" ל"אישה". הטענה היא כי ההבדלים הביולוגיים והחברתיים שבין המינים אינם מהותיים, אלא הם תוצאה של הבניה והסכמה תרבותיות. הזהות הטרנסג'נדרית היא זהות נזילה, משחקת ופרפורמטיבית. היא מערערת על גבולות הטבעי והנורמלי וממירה אותם בגבולותיה הפרומים של הפנטזיה. בכך מתערער המבנה המסורתי של התרבות: נוצר טשטוש גבולות בין האחד, השלם והנורמלי, לבין האחר, הדחוי והמבוזה. … קיראו עוד

תחום מקצועי שעניינו הבניית מציאות תקשורתית לטובת הלקוח. מאמץ מתמשך להבטיח הבנה הדדית בין הארגון לבין הציבור. היחצן, איש יחסי הציבור, הוא גורם מרכזי במנגנון ההפעלה של הקפיטליזם בן זמננו וחלק בלתי נפרד ממרקם החיים הפוליטיים, המסחריים והציבוריים. למעשה, במציאות התקשורתית הקיימת נודעת ליחסי הציבור השפעה אדירה על עיצוב סדר היום הציבורי; חלק עיקרי מן התכנים המופיעים באמצעי תקשורת ההמונים הם פרי מאמץ שיווקי של היחצן. … קיראו עוד

יותר משאנו שולטים בשפה, אנו נשלטים בידיה ובידי הלא-מודע הלשוני שלה, טוען פילוסוף הדקונסטרוקציה ז'ק דרידה (Derrida). הכתיבה היא המשחק שבתוך השפה; היא אירוע יותר מאשר תוצאה, התרחשות יותר מאשר מושג. זוהי הרפתקה רב-קולית, המגלה לכותב יותר מכפי שהוא מוכן לדעת. הכתיבה מבליטה את ההבדלים הנוצרים בתהליך הזרימה החופשית של המשמעות בטקסט. כפועל יוצא מכך הופך הטקסט לישות הטרוגנית המאפשרת קריאות שונות של המציאות, לעתים קרובות קריאות חתרניות. … קיראו עוד

מנגנון אידאולוגי המייצר ערכים, כוח וסמכות וטוען להצדקתם. תהליך הלגיטימציה ממסד ערכים במערכות ובמוסדות שזכו להכרה. סוגיית הלגיטימציה של תיאוריה או של שיטה פוליטית מעלה את השאלה: מהו הדבר המעניק לה סמכות וכוח? מהו הדבר המביא לכך שהכוח נתפס כדבר טבעי, כיסוד שאינו זקוק להוכחה? מהו המנגנון המביא את הנמענים להכרה ולציות? משבר הלגיטימציה של המודרניות הוא נושא מרכזי בתרבות מאז סוף מלחמת העולם השנייה והוא מעורר פולמוסים ערים בין הוגים כגון הנס בלומנברג (Blumenberg), יורגן הברמאס (Habermas), ז"פ ליוטאר (Lyotard), פייר בורדייה (Bourdieu) ואחרים. … קיראו עוד

Subaltern, מילולית: בעלי דרגה נחותה, מוכפפים, מוחלשים. מונח ביקורתי בלימודים פוסט-קולוניאליים ובלימודי דרום-מזרח אסיה, שמתייחס לקבוצות המצויות בעמדת נחיתות חברתית ביחס לקבוצות הגמוניות אחרות שבשלטון. קבוצות המוכפפים אינן מלוכדות או מאורגנות. דרכן נחסמת על-ידי הכוחות ההגמוניים והן אינן זוכות לגישה למרכזי הכוח הממסדיים. את המונח טבע התיאורטיקן המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci) בשנות השלושים של המאה ה-20 והוא זכה להמשגה חדשה בהיסטוריוגרפיה ההודית-אמריקאית הביקורתית. זהו מונח מפתח להבנת יחסי הכוחות בין תרבויות הגמוניות מערביות לתרבויות מקומיות של העולם השלישי, שהשתחררו מעול הקולוניאליזם הפוליטי והצבאי אך נותרו בעמדת נחיתות תרבותית ביחס לעולם הראשון. לימודי המוכפפים כוללים בתוכם מגמות שונות. בולטות במיוחד מגמות של התנגדות להיסטוריוגרפיה הקולוניאליסטית, מצד אחד, ולהיסטוריוגרפיה לאומנית אליטיסטית, מצד אחר. … קיראו עוד

שיטה בפילוסופיה, הטוענת כי לאובייקטים יש תכונות מהותיות מופשטות המסוגלות להסביר את פעילותם. גילוין של מהויות אלה הוא תכליתה של החקירה המדעית. תפיסה זו מנוגדת לגישה האקזיסטנציאלית, המבליטה את קיומן המזדמן, המקרי, של תופעות במציאות. המהותנות נוגדת גם את ההשקפה הרב-תרבותית, המזוהה עם מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

המוזיאון הוא מוסד קבע שלא למטרת רווח, הפועל בשירותה של החברה; המוזיאון פתוח לציבור ומציג עדויות מוחשיות על האדם וסביבתו. לשם כך הוא מעורב בפעילות של רכישה, שימור ותצוגה של פריטים ואוספים למטרות מחקר, חינוך והנאה. המוזיאון משמש כמוסד קנוני המנסח, מדרג ומציג אובייקטים המשקפים היסטוריה של ערכים בתרבות. הפולמוס על תפקידו של המוזיאון בימינו נוגע לשאלה – האם הוא מוסד משמר או שמא מוסד יוזם המעלה סוגיות חדשות על סדר היום ומשמש במה פתוחה לדיון בערכיה המשתנים של התרבות? מוזיאון האמנות הוא מקום היוצר חווית מרחב-זמן חדשה ושונה מן החוויה היומיומית. "המרחק האסתטי" שהוא מעמיד לרשות מבקריו מאפשר להם לקרוא את עצמם מחדש: להתבונן בחייהם שלהם בפרספקטיבה של סיפור משמעותי הקורן אליהם מן התצוגה. המוזיאון הוא המוסד היחיד שמאפשר להשוות בין העבר להווה, משום שהוא משמר את הזיכרון החי של התרבות. מדיניות התצוגה שלו חושפת את הקהל לאובייקטים שכבר אינם שייכים לאופנה ועם זאת מזוהים עם החדש, פורץ הדרך, הקורא תיגר על התמונה השגורה של המציאות. בכך נבדל המוזיאון ממוסדות אחרים כגון התקשורת, המתמקדים גם הם בפרובוקטיבי ובחדש, אף כי אין ברשותם קריטריונים אסתטיים הולמים לצורך השוואות היסטוריות מתבקשות. … קיראו עוד

כינוי לתאוריה המבקשת להשיב על השאלה, מהי משמעות ההיסטוריה? בתפיסה המסורתית, המדובר במכלול של גישות החותרות לחשיפת הדפוסים הכללים ביותר של מהלך האירועים, תוך הצבעה על החוקיות השלטת בהם. בתפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית, מדובר בהנחה כי כל כתיבה של ההיסטוריה היא כתיבה על ההיסטוריה, כלומר הכרעה נרטיבית בדיונית כיצד יש לספר את הסיפור ההיסטורי; מהי נקודת התצפית של ההיסטוריון? מהי השקפת עולמו כמספר? ועוד. … קיראו עוד

מונח מפתח בפילוסופיה המרקסיסטית. הטענה כי יש להכיר בעליונותם של התנאים החומריים על פני התנאים התודעתיים והנפשיים כבסיס להבנה כוללת של המציאות הטבעית והאנושית. השינוי ההיסטורי הוא פרי ההתנגשות בין כוחות חומריים, המשקפים את יחסי הייצור בין המעמדות. בתום תהליך רצוף סתירות נולדת מציאות חדשה וגואלת, שאותה מבשר הקומוניזם. המטריאליזם הדיאלקטי זכה לביקורת על רקע הטוטליות והדוגמטיות של טענותיו. דוגמטיות זו היא שיצרה את הבסיס לשיתוף פעולה בינו לבין מגמות דכאניות וטוטליטריות בפוליטיקה של המאה ה-20. … קיראו עוד

מאפייניו של האדם החדש, תוצר טכנולוגיות התקשורת המודרנית. אימוץ רדיקלי של ערכי המיידיות והמהירות מביא לחוויית חלל-זמן חדשה השואפת להכחיש את הייצוג הלינארי של המציאות (תחושת ההתרחשות של דברים הבאים בזה אחר זה) לטובת פנטזיה של סימולטניות "מאגית"; הווה נצחי המחסל את הזמן המסורתי וממליך תחתיו תבנית חדשה של מרחב-זמן מחובר, המשכי ומדומה, המאפיין את דופק התרבות בימינו. … קיראו עוד

מונח המגדיר קולקטיב במונחים של כסף, הכנסה וכוח. בתפיסה המרקסיסטית מוגדר המעמד באמצעות בעלות, או היעדר בעלות, על אמצעים המייצרים עושר. תאוריות אחרות מגדירות מעמד במונחים של הבדלים בהכנסה, בתחום העיסוק וכדומה. ההבדלים וההתפלגויות המעמדיים מתארים את חלוקת הכוח בחברה. המעמדות מוגדרים כישויות חברתיות עצמאיות הקיימות מעבר לפרטים המרכיבים אותן: ההבדלים המעמדיים הם כוח ראשון במעלה המניע ומכונן את הסובייקטים האינדיווידואליים. … קיראו עוד

הפשטה מדעית של המציאות. ייצוג על-פי סימנים מוסכמים וברמת פירוט נתונה של אזור, שדה או תחום. מכשיר להבניה של העולם וכלי למימוש של כוח. סוגיית המפה מרכזית בשיח הגיאוגרפי והפוסט-קולוניאלי שעניינו שרטוט וחצייה של גבולות. הדילמה המרכזית העולה לדיון היא, האם המפה מייצגת מציאות אובייקטיבית, או שמא היא כלי פרשני ואידאולוגי היוצר הבניה של המציאות? … קיראו עוד

המונח "מפנה לשוני" קשור באותן גישות בפילוסופיה המערבית הטוענות כי השפה או השיח קובעים את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת; הטענה היא כי גבולות "האמת" הם גבולות השפה שמתארת אותה. נציג בולט של "המפנה הלשוני" הוא הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein). ספרו חקירות פילוסופיות (1953) הוא דוגמה מובהקת לגישה זו. נציג אחר המזוהה עם הגישה הוא הפילוסוף ריצ'רד רורטי (Rorty), שערך קובץ מסות שכותרתו המפנה הלשוני. … קיראו עוד

מונח מתחום האדריכלות והתכנון האורבני. המרחב הציבורי שייך לרשות הרבים ואילו המרחב הפנימי, הפרטי, שייך לרשות היחיד (הבית). המרחב הציבורי נבדל מן המרחב הפרטי בכך שהוא מעניק למשתמשים בו משאבים אוניברסליים העולים בקנה אחד עם זכויות וצרכים יסודיים כגון חופש התנועה, הזכות לנוף, אפשרות לסולידריות קהילתית ודיאלוג בין הבריות. העיר המופרטת (תוצאה של הקצאת שטחים למקומות סגורים כגון קניונים) נוגסת במרחב הציבורי ופוגעת בתנועה הספונטנית בתוכו. סוגיית המרחב הציבורי היא סוגיה פוליטית, הנוגעת לצדק חלוקתי וליחסי הכוח בין הקבוצות המשתמשות בו. … קיראו עוד

מדע של חשיבה אסטרטגית. ענף בלוגיקה מתמטית העוסק בניתוח דילמות ובהכרעות הקשורות בניהול קונפליקטים ובתהליכי קבלת החלטות בסיטואציה אינטראקטיבית. הגישה מיושמת בתחומי הכלכלה, מדע המדינה, הביולוגיה, האסטרטגיה הצבאית, האתיקה ועוד. תורת המשחקים חוקרת את מכלול הקונפליקטים האנושיים ואת דרכי פתרונם בהנחה כי מדובר באירועים המנוהלים על-ידי שחקנים רציונליים המשרתים את האינטרסים התועלתיים שלהם. בקונפליקט יכולים להיות מעורבים יותר משני צדדים, שמשחקיהם מנוגדים או חופפים חלקית. מאמצים מופנים לניסוח התוכנית האסטרטגית: הדרך השלמה לשחק משחק סימולטני או סדרתי באמצעות מערכת מגובשת של כללים ללא תלות בעמדות מפתיעות של היריב או באורך המשחק. אפשר להבחין בסוגים שונים של משחקים, כגון "משחק סכום אפס" (ניצחון צד א' מחייב תבוסת צד ב'), "משחק דילמת האסיר" (מצבי בחירה קשים המוליכים לפרדוקס ומראים כי מקסום של רווחים אישיים פועל נגד האינטרסים של הצדדים), "משחק השפן" (משחק של "הליכה על סף" שבו מנצח מי שמוכן להסתכן יותר) ועוד. יתרונה של התיאוריה קשור בכך שהיא יכולה להצביע על דרכים לפתרון רציונלי של קונפליקטים; חסרונה בכך שהיא מתקיימת בעיקר בעולם המתמטיקה הצרופה, ומובילה לעתים למסקנות פרדוקסליות. בנוסף, היא אינה מצליחה להתאים את עצמה לדילמות אנושיות המתנסחות באמצעות שפות טבעיות והטרוגניות, המושפעות מרגשות ותלויות בתרבות. … קיראו עוד

המילה משמעות היא אחת המילים הנפוצות אך השנויות ביותר במחלוקת בתולדות התרבות. מסתמנות שתי גישות למושג: האחת טוענת כי משמעות היא היחס בין המילה לבין האובייקט (הלא מילולי) שעליו היא מצביעה. לגרסה זו, שראשיתה בפילוסופיה, ממשיכים מודרניים רבים: פוזיטיביסטים לוגיים, כגון ברטרנד ראסל (Russell) ולודוויג ויטגנשטיין (Witgenstein) "המוקדם", פילוסופים אנליטיים, כגון א"ג' אייר (Ayre) ואחרים. הגישה האחרת טוענת כי משמעות אינה ניתנת לתיקוף מתוך המבנה הלשוני עצמו; יש לתור אחריה בעולם של מוסכמות תרבותיות, הקובע את האופן שבו אנו מבינים ומפרשים את העולם המילולי הפנימי. בעמדה זו מחזיקים פילוסופים כגון וילארד ון אורמן קווין (Quine), פייר דוהם (Duhem), ויטגנשטיין "המאוחר", ואחר-כך גם תומס קון (Kuhn), ז'ק דרידה (Derrida) ואחרים. טענתם היא כי משמעות מופקת מהקשרים רחבים יותר כגון מושג הפרדיגמה אצל קון, "משחקי לשון" אצל ויטגנשטיין, ההבדל (דיפראנס) אצל דרידה ועוד. בפילוסופיה האקזיסטנציאלית (סארטר) משמעות מוגדרת כפריָיהּ של בחירה אישית, אינדיווידואלית וסובייקטיבית המתרחשת "כאן ועכשיו". בחירה זו מגדירה את הסובייקט ומעניקה משמעות אותנטית לחייו. … קיראו עוד

גישה ביקורתית ללימודי משפט, המשמשת חלופה לשיח המשפטי הליברלי הרווח. גישה בעלת השלכות רב-תחומיות בשטחי תרבות שונים: משפט, שפה, תקשורת, ספרות, פילוסופיה ועוד. הנחת היסוד של לימודי המשפט הביקורתיים היא שהמציאות אינה נתונה לנו במישרין, אלא נקלטת מלכתחילה כהבניה תרבותית. על-פי גישה זו, מערכת החוק היא שפה הדורשת פרשנות ופענוח. הגישה רואה במקרה המשפטי (Case Study) מערכת הטרוגנית, שבה אסטרטגיות נרטיביות וטקסטואליות שונות מתנגשות זו בזו במסגרת רב-תרבותית רחבה. … קיראו עוד

תפיסת עולם תרבותית שנולדה במאה ה-18, המכונה גם "עידן האורות" ו"עידן ההשכלה". הנאורות ראתה בתבונה את מהות האדם ואת תעודתו. היא הצביעה על התבונה כמכשיר מרכזי לשחרור מדעות קדומות ומאגואיזם כוחני. לדידה, התבונה מאפשרת ליחיד ולכלל להשתית את חייהם על עקרונות אוניברסליים, מדעיים וביקורתיים. הפילוסופיה ההומניסטית של הנאורות הציגה פרויקט של שחרור אוטופי שדגל בסובלנות ובקדמה. ערכים אלה זכו לביטוי פילוסופי, מוסרי, פוליטי ואסתטי. פרויקט הנאורות, המזוהה לעתים קרובות עם המושג "מודרניות", הוא מושא להזדהות או לפולמוס. עמנואל קאנט הוא הפילוסוף הגדול של הנאורות, והוגים כגון קרל מרקס מן המאה ה-19 ויורגן הברמאס מן המחצית השנייה של המאה ה-20 יכולים להיחשב ממשיכי דרכה. השיח הפילוסופי בן זמננו דן בלגיטימציה של הנאורות, בהישגיה ובמחדליה. השקפת העולם הפוסטמודרנית נודעה בביקורתה על פרויקט הנאורות. … קיראו עוד

הפיכת החדש (אמונה, דעה, ניסוח לשוני) למובן ולמקובל באמצעות קשירתו למערכת קודמת של מוסכמות, שזכתה זה מכבר להכרה ולכן נחשבת למובנת ולטבעית. … קיראו עוד

מונח מרכזי בלוגיקה הדיאלקטית. יחס הופכי ובלעדי בין שני קטבים כגון מינוס/פלוס במעגל חשמלי, 0/1 בשפה הדיגיטלית של המחשב, סינכרוני/דיאכרוני בבלשנות הסטרוקטורלית, מסמן/מסומן בתורת הסמיוטיקה, טבע/תרבות באנתרופולוגיה, סובייקט/אובייקט בפילוסופיה ועוד. שני הקטבים הדיאלקטיים מהווים שלמות אחת שנוצרת מתוך המתח המתמיד והבלעדי שבין הניגודים. … קיראו עוד

שתי קטגוריות אסתטיות המגדירות אובייקטים המייצרים עונג. קטגוריות פילוסופיות ותרבותיות היוצרות קריאה נבדלת של המציאות: היפה הוא חוויה של רגש ושל דמיון, התחומה בגבולות השיפוט הרציונלי ומטרתה להפיק עונג ללא מטרה שימושית כלשהי. הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת. בניגוד לחוויית היפה, התואמת את גבולות הניסיון האנושי, הנשגב פונה אל העל-אנושי ואל הבלתי ניתן להגדרה. הנשגב נוגע באלימות של הממשי ומתכתב עם יצרי המוות. … קיראו עוד

מונח המגדיר את כוח ההשפעה של התקשורת. זו קובעת אילו נושאים יעלו על סדר היום הציבורי ומדרגת את ערכם המשתנה. במובן רחב יותר, זהו מנגנון כוח מוסדי המעניק למנסחיו יכולת השפעה מכרעת באשר להחלטות המתקבלות בפורומים ובארגונים שונים. … קיראו עוד

ז'אנר טלוויזיוני. קומדיית מצבים (Situation Comedy) המבוססת על סדרה עוקבת של פרקים: 23 דקות בדרך-כלל, המציגות לרוב מצבים ריאליסטיים מחיי המשפחה ומקום העבודה. החל משנות הארבעים ועד ימינו ממשיך הסיטקום להיות ז'אנר פופולרי ורווחי ביותר. נראה שסוד הצלחתו טמון במתח שבין שמירה על חוקיו הבסיסיים של הז'אנר לבין ניסיונות של חידוש ועדכון, הן מבחינת התוכן – תיאור המסגרת המשפחתית המשתנה בחברה – והן מן הבחינות הצורנית והנרטיבית. … קיראו עוד

מונח שמקורו בשתי מילים: סייבר – מונח הלקוח ממדע הקיברנטיקה ועוסק במחשוב; ופאנק – תנועת מחאה שזכתה לביטוי גם בתחומי האופנה והמוזיקה. הסייברפאנק הוא זרם ספרותי עכשווי הקרוב לז'אנר המדע הבדיוני. הוא מתאר פיצול רדיקלי למיקרו-עולמות וירטואליים, ומשרטט את אזורי הממשק ביניהם. ספרות הסייברפאנק מתמקדת בממשק שבין בני אדם לטכנולוגיות חדשות כגון מציאות מלאכותית, וכן בהשלכות הפסיכולוגיות והפילוסופיות הנובעות מטשטוש התחומים שבין אדם למכונה, בין אשליה למציאות. … קיראו עוד

מונח מרכזי בתחום השפה והתקשורת. סימן יכול להיות טבעי או תוצר של הסכמה חברתית. במובנו הטבעי, הסימן הוא דבר או תופעה הגורמים לנו לזהות דבר אחר. לדוגמה, שמים אפורים מסמנים גשם מתקרב. ניתן לתאר את הסימן הטבעי גם כסימפטום, כחלק בלתי נפרד מן האובייקט המציאותי. כאן נוצר יחס של ייצוג ישיר והכרחי של התופעה: חום הוא סימן למחלה, אך הוא גם הייצוג הממשי של המחלה. סימן הוא גם אות (סיגנל) שנוצר במכוון כדי לייצג משהו. האדם שאליו מכוון הסימן אמור לדעת מה הוא מסמן. הסימן במובן זה הוא רצוני, מוסכם וברור. לדוגמה, אור אדום ברמזור. הסימן המוסכם יכול להיות גרפי (מילה כתובה למשל), קולי או חזותי. הסימן יכול להיות סמל, בדרך כלל חזותי, לרעיון כלשהו (למשל, מאזניים = צדק). על-פי הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), הסימן-סמל איננו לחלוטין שרירותי, בעוד הסימן הלשוני, הסימן-האות, הוא לחלוטין שרירותי. ניתן להבחין בין סימנים ורבליים (מילוליים) לבין סימנים שאינם ורבליים. הדגל, למשל, אינו רק מילה אלא גם אובייקט; סימני הדרך נקראים כתבנית גרפית. הסימנים (המילוליים והלא-מילוליים) הם חלק ממערכת כוללת – השפה. משמעותם של הסימנים נוצרת בתוך מערכת עקבית של הבדלים, מתוך יחס אל סימנים אחרים בשפה. לדוגמה, דגל מסוים אינו מובן אלא רק בתוך שיטת סימון העוסקת בדגלים – סימנים אחרים. … קיראו עוד

צמד ניגודים שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), ומציין שני תחומים בחקר הבלשנות. הבלשנות הסינכרונית מתבוננת בשפה כמבנה כפי שהוא, ברגע נתון בהיסטוריה. לעומת זאת, הבלשנות הדיאכרונית מתבוננת בשפה כמערכת המתפתחת לאורך ציר של זמן. דה סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני משום שלדעתו הוא חושף את המבנה הבסיסי של חוקי השפה (דה סוסיר, [1916] 2005). … קיראו עוד

מונח המזוהה עם הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). תיאוריה טוטלית המציעה הסבר בעל תוקף אוניברסלי למציאות. אחד המונחים הביקורתיים המרכזיים של השיח הפוסטמודרני. … קיראו עוד

מקור המונח בלטינית: Celebritus, ומשמעו מפורסם, בעל מוניטין, מתויר, המוני, ידוע ברבים. כיום הכוונה היא בפרט לדמות מפורסמת, מושא להערצה ולהזדהות, מי שאזכור שמו באמצעי התקשורת אינו מחייב כל תוספת, תואר או הסבר. נוכחותו היא טבעית, לו ולקהלו. הסלבריטי הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות הפופולרית ומשיטת הסימנים הפועלת בה. הוא נתפס כמוביל תרבותי ומשפיע על ציבורים רחבים המזדהים עם אישיותו ועם סיפור חייו. בניגוד לגיבור תרבות, הזוקף לזכותו הישג יוצא דופן בתחום המדע, האמנות, הפוליטיקה או חיי הרוח, עוצמתו של הסלבריטי נובעת אך ורק מן ההון התרבותי שנצבר מעצם פרסומו. … קיראו עוד

סיבוב, הטיה. בהשאלה, מהלך תקשורתי מכוון, שנועד לעורר קונוטציות חדשות לעובדה, טענה, האשמה או התנגדות, וזאת כדי לזכות ברווח תדמיתי, פוליטי או כלכלי. בעידן הטלוויזיוני, המתאפיין בשטף מידע ובשבריריותן של עובדות, הופך הספין לאבן יסוד בהתנהלות פוליטית וציבורית. הספין איננו צעד רגיל של יחסי ציבור אלא מהלך תדמיתי נקודתי ההופך מגננה למתקפה. הוא מהווה נקודת שיא בתהליך של הפיכת השדה הפוליטי לזירת התגוששות תקשורתית. ההנחה היא כי לא ניתן להפריד בין צעד פוליטי או ציבורי מתוכנן לבין המשמעות התקשורתית הפוטנציאלית שלו. משום כך המשא ומתן הפוליטי הוחלף במאבק של ספין בספין: המאבק מתנהל באמצעי התקשורת, והניסיון הוא להתגבר, תקשורתית, על היריב. במצב זה, האמירה התקשורתית, אמנות הספין, הופכת לרלוונטית יותר מיכולת הביצוע "בשטח". … קיראו עוד

בימינו מעמדה של העובדה נראה חלש מאי פעם. ההגדרה המקובלת, הרואה בעובדה דבר של ממש, בעל תוקף אמפירי, בניגוד לדעה, להשערה או להערכה, זוכה לביקורת נוקבת. ההכרה ביחסיותה של העובדה חודרת אל פרקטיקות ואל תחומי ידע העוסקים בעובדות: מדע, משפט ודיווח. בתרבות המדיה, המבוססת על שעתוק הדימוי, השליטה בהצגת העובדות היא חלק בלתי נפרד מן הרטוריקה של הכוח. … קיראו עוד

תבנית בינארית בקריאה פוסט-סטרוקטורליסטית של טקסט. מונחי מפתח בכתביהם של רולאן בארת (Barthes) ושל ז'ק לאקאן (Lacan). ניתן להבחין בין טקסט היוצר הנאה (Plaisir) לטקסט היוצר עונג (Jouissance). טקסט מעורר הנאה שואף להשתלב במבנים הקיימים של השפה ושל התרבות וחותר להמשכיות, לסגירות ולמיצוי. הטקסט של העונג מעורר קונוטציות של אורגזמה מינית. הוא מבליט ריבוי ותשוקה מוקצנת שאינה יודעת חוקים וגבולות תרבותיים. … קיראו עוד

להעריך משהו (לייחס לו ערך) פירושו להעניק לו חשיבות בתוך עולם היררכי נתון, שחשיבותו נגזרת מן הרצון האוטונומי של הסובייקט. ערכים קשורים לממד הסובייקטיבי של הבחירה האנושית, בניגוד לעובדות (facts), הנגזרות מתוך נתוני העולם הטבעי. כל פעולה של הערכה היא אפוא פעולה של שיפוט. זו מתבצעת במישורים שונים, כגון שיפוט אסתטי, מוסרי וכלכלי. … קיראו עוד

מונח המורכב משני מונחי משנה: "פאלוצנטריות" ו"לוגוצנטריות". פאלוצנטריות היא מאפיין של שיח הרואה בפאלוס הגברי התגלמות סימבולית של החוק והכוח בתרבות. "לוגוצנטריות", במובן שטבע ז'ק דרידה (Derrida), היא הטענה כי הפילוסופיה המערבית ממוקדת כולה בשאלת הלוגוס, המקור והאמת (חוק, סדר, סימן, אל). הפאלוגוצנטריזם הוא על-כן מונח המבליט את הזיקה שבין פטריארכליות לבין שיטה מטאפיזית רציונלית החותרת אל האמת. … קיראו עוד

פאנק הוא שמה של תת-תרבות נוער ושם קיבוצי לזרם מוזיקלי חתרני שזעזע את מוסכמות הרוק באמצע שנות השבעים של המאה ה-20. המונח, שהושאל משפת הרחוב, מתאר גישה וצורת הפקה מוזיקלית המאופיינות בתוקפנות, בחספוס ובחוסר מקצוענות מכוון ומודע לעצמו. סגנון זה שם דגש על ניהיליזם, לעג גרוטסקי והתנגדות רועשת לסגנון הנוח והמסודר של התרבות הכללית. סגנון הפאנק נקשר בעולם דימויים בעל מאפיינים מובהקים: סיכות ביטחון הנעוצות בשיער מחודד וצבוע, בגדים קרועים, סמלים של סקס, כוח ופשיזם, פירסינג, כיעור מכוון ועוד. כזרם מוזיקלי, הפאנק מתאפיין במינימליזם מלודי והרמוני ובטהרנות אידאולוגית המתייצבת כנגד שתי תופעות מוזיקליות מרכזיות: להקות "הרוק המתקדם" נוסח "פינק פלויד", מצד אחד, ונגד הפקות הענק הגרנדיוזיות של מוזיקת הפופ נוסח להקת "ג'נסיס", מצד שני. סגנון הפוסט-פאנק נוטש את העמדה המודרניסטית הנחרצת של הפאנק ומציג תפיסת עולם מוזיקלית, קומוניקטיבית יותר, המבוססת על אקלקטיות פוסטמודרנית, פסימיזם תרבותי ומִחזור אירוני של סגנונות העבר. תרבות הפאנק והפוסט-פאנק השפיעו באופן עמוק על התרבות הפופולרית. זו תורגמה לסגנון חיים ולאסתטיקה ניהיליסטית הבאה לידי ביטוי בז'אנרים עכשוויים כגון פרפורמנס וסייברפאנק. … קיראו עוד

תיאוריה פילוסופית מרכזית במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. התיאוריה טוענת כי ידע הוא מה שניתן לאשש באמצעות מתודות מדעיות. הידע מושתת רק על מה שניתן להתנסות בו באמצעות החושים. העובדות הן המושא היחיד של הידע. יש המייחסים את תחילת הפוזיטיביזם לפילוסוף פרנסיס בייקון ולספרו Novum Organun משנת 1620, אולם כתופעה מודרנית, הפוזיטיביזם נולד בפילוסופיה ההתפתחותית של אוגוסט קומט (Comte, 1851-1854) והוא מזוהה עם ממשיכי דרכו במאה ה-20. המדע החדש שייסד – "הפילוסופיה הפוזיטיבית" – הוא בעת ובעונה אחת תיאוריה של ידע, תורת הכרה ופילוסופיה התפתחותית של מדע ההיסטוריה. לדעתו, האנושות בשלה לעבור מן השלב התיאולוגי, דרך השלב המטאפיזי החילוני, אל השלב הפוזיטיביסטי הנוכחי, שבו עיקר הדגש אינו מושם על חקירת מהותן של התופעות אלא על הבנה וניסוח של החוקיות השלטת בהן. הפוזיטיביזם מבקש לגלות חוקים אוניברסליים שלפיהם פועל העולם באמצעים ניסיוניים, תוך שימוש בכללי היסק לוגיים; התואר "ידע" יאה לתוצאות ההתבוננות בעולם הטבע, לאחר שאלה עברו תהליך של אישוש ותיקוף באמצעות ניסויים מדעיים. האוטופיה של הפוזיטיביזם, על-פי קומט, היתה לייסד מעין דת "חיובית" של האנושות החילונית – דת המעוגנת במיתוס התבונה והקִדמה. … קיראו עוד

אחד מסימניה המובהקים של התרבות העכשווית הוא אופן קיומה והגדרתה העצמית כהליך החורג מעבר לעצמו. התחילית "פוסט" רומזת כי גם ללא קשר להמשך אפשרי (כגון "פוסטמודרניזם", "פוסט-פמיניזם", "פוסט-קולוניאליזם", "פוסט-סטרוקטורליזם") מה שמאפיין את התרבות העכשווית הוא חוסר אמון מצדה בהווה; תחת זאת היא מאמצת הליך של שינוי ואיחור (delay), ההופך את ה"פוסט" למעין ערך בפני עצמו, מנטרה רווחת, מטאפורה לחשיבה הבלתי בטוחה של התרבות בימינו. … קיראו עוד

מונח המציין את התקופה שלאחר סיום הקולוניאליזם (תהליך שהתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה). החל משנות השבעים של המאה ה-20, פוסט-קולוניאליזם הוא בראש ובראשונה נושא של שיח אקדמי וציבורי על האפקטים התרבותיים והחברתיים של הקולוניאליזם, שלפיו השליטה האירופאית התרבותית, הכלכלית והפוליטית עדיין נוכחת, אף-על-פי שהצבא והמוסדות הביורוקרטיים נסוגו מן הקולוניות. השיח הפוסט-קולוניאלי נוגע בהדחקותיה של התרבות ההגמונית מול תרבויות מוכפפות המבקשות להשמיע קול ולזכות להכרה, וחושף את מנגנוני הכוח בתהליך המחיקה וההשכחה של תרבויות אלה. בהגדרה רחבה יותר, המונח מציין את ההתפשטות הרציפה של הקפיטליזם האירופאי החל מסוף המאה ה-15 – התפשטות שעיצבה במידה רבה את פניה של ההיסטוריה האנושית. בין קולוניאליזטורים תרבותיים לכפופים להם מתפתחים יחסי גומלין ונוצרות פרקטיקות מורכבות של כתיבה והתנהגות. לימודים פוסט-קולוניאליים, שהם חלק מלימודי התרבות, עוסקים במיפוי השיח הקולוניאלי הנוצר בעקבות מצב הכיבוש הקולוניאלי. השיח הפוסט-קולוניאלי מספק מסגרת תיאורטית לדיון ביקורתי בשאלת האחר והזר בתרבות – במושגים כלליים וישראלים כאחד. … קיראו עוד

מודרניזם ופוסטמודרניזם הם שני זרמים מרכזיים באמנות של מאה השנים האחרונות. מודרניזם הוא סגנון באמנות הפלסטית, באדריכלות, בצילום, בספרות, בקולנוע, בתאטרון וכיוצא בזה, שהיה רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. סגנון זה מבליט את הממד הרציונלי, המופשט והגואל של האמנות: הוא מאמין באפשרויות הקדמה, דחיית הישן מפני החדש. הפוסטמודרניזם משקף מוסכמות אסתטיות חדשות המתפתחות בתחומים אלה, החל מאמצע המאה שעברה ועד לימינו. מאפיינים כלליים של הסגנון הפוסטמודרני הם צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, נטייה לפרודיה ולפסטיש, מודעות למוצר האמנותי כפרי של שעתוק והתחזות, טיפול בצומת אמנות-מדיה-צריכה, פירוק דרכי הייצוג והשפות של המודרניזם העילי, פירוק הסובייקט ההרואי של המודרניזם ועוד. … קיראו עוד

מונחים המתארים שלבים בהתפתחות הקפיטליזם. את המונח "פורדיזם" (על שמו של יצרן הרכב האמריקאי הנרי פורד) טבע הפילוסוף המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci). הוא מתאר את הקפיטליזם הקלאסי כשיטה כלכלית המבוססת על פס ייצור. כדי ליצור רציונליזציה ומקסום של רווחים יש ליצור סטנדרטיזציה של תהליך הייצור: פועלים בלתי מיומנים יבצעו רצף אוטומטי של פעולות חוזרות בתוך פרקי זמן מוגבלים (שאותם מאפשרת התנועה האיטית של פס הייצור). התוצאה היא הפקעת המוצר השלם מרשותו של העובד, ניכורו לתהליך העבודה וניכוס המיומנויות שלו על-ידי מנהלי עבודה ומהנדסי ייצור. שינוי בתנאים הכלכליים בשנות השבעים של המאה ה-20 מסמן מעבר למשטר ייצור חדש הכולל פרגמנטציה בתהליך העבודה, פיצול הייצור למקומות ולזמנים שונים ועוד. משטר הייצור החדש – הפוסט-פורדיזם – תואם את רוח הקפיטליזם המאוחר והגלובליזציה. משטר זה יוצר נתק בין גורמי הייצור המרכזיים – ההון והעבודה. ההון שוב אינו מחויב למדינת הלאום והוא נודד בין השווקים על-פי צרכים של כדאיות. כוחה היחסי של העבודה יורד מול עלייתו של ההון. התוצאה היא כינונה של מדיניות ניאו-ליברלית שעיקריה הם הפרטה, ליברליזציה של ההון והשווקים, דה-רגולציה משקית, צמצום שירותי הרווחה וירידה בכוחם של העובדים. התוצאה החברתית ניכרת לעין: העמקת הפער המעמדי והחרפת אי-השוויון החברתי. … קיראו עוד

השקפה הגורסת כי קיימת יותר מקריאה תקפה אחת של מציאות פוליטית או טקסטואלית. הפלורליזם מבליט עיקרון של שוני ורב-משמעיות ומעדיף אותו על פני עיקרון של זהות (sameness) והומוגניות; הפלורליזם הוא תפיסת עולם החותרת לגילוי של הבדלים על חשבון הרצון לאחידות ולאחדות. החשיבה הפלורליסטית מאפיינת עידן ספקני הנוטש את האידאולוגיות הגדולות ומעדיף להתמקד בסיפורים "קטנים". אלה הן הנחות מרכזיות בחשיבה הפוסט-סטרוקטורליסטית לגווניה. … קיראו עוד

מערכת הנחות ומושגי יסוד המגדירה את עמדתה של קהילייה מדעית בתקופה היסטורית נתונה ביחס למושאי החקירה, ואופני הפרשנות הלגיטימיים שנגזרים מקיומה ההיסטורי והמוסדי של עמדה זו. המושג מזוהה עם פילוסוף המדע תומס קון (Kuhn) וספרו רב ההשפעה המבנה של מהפכות מדעיות (קון, [1962] 2005). טענתו המרכזית: הפרדיגמה היא סך "ההישגים המדעיים המוכרים באופן אוניברסלי ומספקים מודל של פתרון בעיות לקהילייה של עוסקים בתחום". … קיראו עוד

למילה "אינטרפרטציה" משמעות משולשת: קריאה (Reading), הסבר (Explicating) ויצירת משמעות, פשר (Making Sense). מקורה מן המילה הלטינית Interpretatio, שפירושה "לתרגם", נוסף על "מתן הסבר". מכאן המשמעות האחרת של המושג, שקושרת אותו למילה Interpre – איש ביניים, מתווך, מתרגם מלשונות זרות. ליצור פרשנות משמעו ליצור תרגום משוער של הכוונה המקורית הגלומה בטקסט עבור נמען כלשהו. האינטרפרטציה עומדת ביסוד הפענוח של תהליכים בתרבות. אנו נזקקים לה בתחום הספרות, הפסיכואנליזה, המשפט, התקשורת, חיי היומיום ועוד. … קיראו עוד

ציון גיאוגרפי המשמש כמטאפורה מקובלת לפערים חברתיים ותרבותיים בחברה. "צפון" ו"דרום" מתארים זהות או מציירים התפלגות חברתית, מעמדית ותרבותית. מציאות זו מתקיימת במקומות שונים ברחבי העולם: "הצפון" הוא לרוב עשיר, מפותח ויוקרתי, ואילו "הדרום" הוא עני, לא מפותח ומוזנח. הקיטוב הבינארי צפון/דרום מסמן את הקשר בין אורח החיים, תנועות ההון והאדריכלות בשיח העכשווי. … קיראו עוד

שיטת סימון שנגזרים ממנה מסר או משמעות. הקוד נקבע באמצעות מערכת הסימנים המפקחת על אופן ההרכבה והפענוח שלו. הקוד יכול להיות פשוט, למשל איתות של אור, או מורכב – בגד אופנתי, יצירת אמנות או תיאוריה. … קיראו עוד

מבצע או מערכה; בהשאלה, מסע בחירות או מסע פרסום. תהליך שכנוע מאורגן ומתואם, המנוהל בדרך כלל באמצעי תקשורת ההמונים ומכוון להשגת יעדים מוגדרים של עיצוב דעת הקהל והתנהגות הציבור. הקמפיין הוא הביטוי התקשורתי של החלטות השיווק והפרסום. בעידן המאופיין בזרימה בלתי פוסקת של מידע ובצפיפות גבוהה של מותגים הפכה המלחמה על תשומת לבו של הצרכן לשם המשחק. מאז כניסתה של הטלוויזיה לזירה המסחרית גבר העול הכספי שמעמיס הקמפיין על הארגון, על הפירמה, על המועמד ועל המפלגה. … קיראו עוד

ביוונית: סרגל מדידה, אמת מידה. אסופה, מבחר של טקסטים הנחשבים סמכותיים ומופתיים. רשימת ספרים, יצירות אמנות ואובייקטים אחרים הנחשבים מקובלים או טובים יותר מאחרים. הקנוניזציה היא ביטוי לעיקרון של ברירה, שיפוט ומדידה, המקדש חלק מן הטקסטים ומוציא אל מחוץ לשורה טקסטים אחרים. המאבק על גבולות הקנון מגדיר את קווי המתאר של קבוצות בתרבות בשאלות של זהות, ערכים וכוח. המאבק על השליטה מגדיר מחדש את יחסי הגומלין בין מרכז לפריפריה בשדות השונים של הייצור התרבותי. … קיראו עוד

מונח בספרות, בתקשורת ובאמנות, שטבע אריסטו (בסביבות שנת 335 לפנה"ס). המונח, המופיע בפואטיקה לאריסטו כחלק מהדיון בסכמה של הטרגדיה, מציין תגובה רגשית עזה הנחווית כפורקן אל מול מאורעות מחוללי חמלה, צער ופחד. אמנים ופוליטיקאים משתמשים בקתרזיס כאמצעי רב עוצמה לניווט הקהל לצורכיהם. הקתרזיס הוא השלב האחרון של הסכֵמה הטרגית, הכוללת על-פי דורותיאה קרוק (1972) את "המעשה הנורא", "הסיבוך", "המפנה", "ההִוַדעות", "הקתרזיס" ו"אישור מחדש של ערכים אוניברסליים". הקתרזיס מוליך את המבנה כולו אל חוף מבטחים של פתרון, הכולל פורקן רגשי רב עוצמה אך מתוכנן בקפידה, לצד יכולת ללמוד ולהסיק מסקנות, שהיא חלק בלתי נפרד מהפתרון. האטימולוגיה של המונח אכן רומזת לכיוונים אלה: "קתרזיס" ביוונית פירושו מירוק, זיכוך, ניקוי, טיהור, התנקות מעודפי פסולת. משמעויות אלה מבליטות את תפקידו של הקתרזיס כסוכן מרכזי של המתודה הרציונלית, שאותה נועדה הטרגדיה לשרת. הקתרזיס הוא רגע של משבר ומתח עליון מצד אחד ורגע של פתרון ואיזון, הקלה והנאה, מצד אחר. פרדוקס זה מקנה לו את כוחו הייחודי. … קיראו עוד

סגנון מוזיקלי שהוא חלק מתרבות אופוזיציונית שצמחה בניו יורק במסגרת תרבות הנגד של ההיפ הופ. קצב חדש וקופצני ושירים בעלי תוכן לוחמני, שביקשו לחנך את המאזין לנקוט עמדה פוליטית בשאלות הנוגעות לחיים האישיים, ליחסים בין הגזעים ולהשפעתה המכרעת של המדיה בתרבות. … קיראו עוד

תיאוריה בלימודי ספרות ובלימודי תרבות החוקרת את הספרות כמערכת סמיוטית כוללת, כשדה אוטונומי בעל מבנה מוסדי הנתון לשינויים פונקציונליים מתמידים. תיאוריית הרב-מערכת, המזוהה עם עבודתו של חוקר התרבות איתמר אבן-זוהר ועם כתב העת הישראלי Poetics Today, מתבססת על הישגיו המחקריים של הפורמליזם הרוסי ומנסה להרחיבם לתיאור מדעי כולל של השדה הספרותי, כחלק בלתי נפרד מרב-מערכת הקרויה "תרבות". תיאוריה זו מצטיינת בנטיותיה האמפיריות ועומדת בניגוד למגמות מטאפוריות והרמנויטיות בחקר השפה, הבולטות בתיאוריות אחרות כגון הדקונסטרוקציה. … קיראו עוד

זרם במוזיקה הפופולרית שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד ימינו הכולל מגוון סגנונות. רוק הוא מוצר מובהק של שנות החמישים והשישים של המאה ה-20, שנודעו כימי "תרבות הרוקנרול". רכיביו הבסיסיים הם הבלוז והרית'ם אנד בלוז השחור ומוזיקת הקנטרי הלבנה. הרוק מזוהה לעתים קרובות עם מוזיקה צעירה השייכת לתרבות הנגד ומבטאת מיניות מוחצנת, נון-קונפורמיזם ומחאה פוליטית. יסודות אלה נקלטים ונארזים ב"תעשיית הרוק" – מושג המשקף את שיתוף הפעולה הרווח בין הרוק לתרבות הקפיטליסטית. הפולמוס על הרוק נוגע בין השאר בשאלה באיזה מובן יכול רוק אלטרנטיבי, יצירתי וחתרני להתקיים בתרבות הנוטה להפוך מחאה לסחורה ולדימוי בקו הייצור הגלובלי. … קיראו עוד

השקפה פילוסופית הדוחה את הטענה בדבר קיומן של אמיתות אוניברסליות. אפשר להבחין בין שני סוגים של רלטיביזם: רלטיביזם קוגניטיבי ורלטיביזם תרבותי או מוסרי. הרלטיביזם הקוגניטיבי טוען כי לעולם אין מאפיינים ותכונות משלו; קיימות רק דרכים שונות לפרשו. הרלטיביזם המוסרי טוען כי לא קיימות אמיתות מוסריות תקפות ואוניברסליות; עקרונות מוסריים נקבעים על-פי התאמתם למוסכמות התרבותיות הנהוגות בחברות שונות. … קיראו עוד

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

תיאוריה בתקשורת, שלפיה הפרט וצרכיו הם גורמים מרכזיים המעצבים את דפוסי החשיפה לתקשורת ואת אופן השפעתה. תיאוריה זו תוחמת את השפעתם של אמצעי התקשורת ומעבירה את מוקד הכוח לנמען, המעצב את עמדתו באמצעות כלים חלופיים הנמצאים בחלקם מחוץ למדיית ההמונים. … קיראו עוד