שידור חי
Live
העברת מידע על אירוע או על התרחשות בזמן אמיתי ברדיו, בטלוויזיה או באינטרנט. פורמט שכיח בתקשורת ההמונים, העשוי לייצר אירועי מדיה גלובליים. השידור החי משקף שינויים תפיסתיים עמוקים, שעיקרם העדפת העובדות וייצוגיהן על פני הניתוח והחיפוש אחר משמעות.
השידור החי בטלוויזיה ידע שלוש תקופות זוהר. הראשונה היתה בימיו הראשונים של המדיום. בטרם המצאת מכונות ההקלטה והעריכה היו השידורים כולם שידורים חיים. בתקופה השנייה, החל מראשית שנות השישים, נתגלתה עוצמתו של השידור החי "מן השטח". אירועים דרמטיים כגון רצח הנשיא קנדי ב-1963, נחיתת האדם על הירח ב-1969 וביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל ב-1977 סיפקו דוגמאות אופייניות לעוצמתו של השידור הטלוויזיוני החי, שבכוחו ללכד את העולם ולייצר אשליה של חוויה קולקטיבית אוניברסלית (ע"ע אירוע מדיה). ב-1980, עם הקמתה של רשת סי-אן-אן, החל השלב השלישי בתקשורת ההמונים, שבו חדשות ושידור חי הפכו לאירוע אחד המתרחש בו בזמן. רשת סי-אן-אן החלה לשדר במשך 24 שעות ביממה, כמעט מכל מקום בעולם. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 חגג השידור החי את ניצחונו כאשר מנהיגי הצדדים המעורבים במלחמה וכן אמצעי התקשורת ראו בשידור החי של סי-אן-אן מקור מידע עיקרי, ולעתים אף יחיד.
השידור החי מעלה כמה סוגיות והסתייגויות הראויות לדיון. בהגדרת התפקידים של העיתונאי ושל העורך חל שינוי רדיקלי: השידור החי, כך נטען, מחליש את נקודת מבטו הייחודית של העיתונאי. בטכניקה זו אין משמעות למרחק ולזווית ההתבוננות המקצועית שהוא נדרש להם ברגיל. נקודת מבטם של העיתונאי ושל הנמען הופכת לאחת, והעיתונאי הופך למעשה לצינור סביל של העברת מידע. הוא אינו נתפס כמי שנדרש לאחריות, לשיקול דעת ולקודים מקצועיים של עריכה, ניפוי ועיצוב. כל שנותר הוא "שטחיות, עליבות ויזואלית, כתיבה מרושלת, ראיונות סתמיים, ציטוט עיוור של דוברים מטעם, ללא בקרה, ללא ניתוח" (יבין, 1993).
היבט נוסף הוא תפקידו התרבותי של השידור החי במסגרת פרקטיקה קפיטליסטית מקובלת. רבות דובר על מגמת ה"CNNization" של התקשורת, כלומר העדפת העובדות על פני ניתוחן; הסתפקות בשמירה על שטף מידע; הימנעות מהצלבת מידע, מהעמקה, מניתוח וממחקר. פרקטיקות אלה משקפות שינוי תפיסתי עמוק. אפשר לעקוב אחר התהליך הבא: לידיעה שפורסמה בעבר בעיתון היה תוקף של אמת. באו יומני הקולנוע והטלוויזיה ושכנעו כי אין טוב ממראה עיניים: רְאִייה היא שוות ערך לאמת (ע"ע תרבות חזותית). עם התגברות המודעות ליחסיותה של האמת החזותית ולתפקיד המרכזי של העריכה בעיצוב הטקסט, תפס השידור החי את הבכורה. השידור החי הצהיר על עצמו שהוא חף מכל התערבות, שהוא אינו מושפע מכל שיקול מערכתי ושהחומר המשודר לא עבר עריכה. "אלה אינם פני הדברים", טוען השידור החי, "אלה הם הדברים עצמם". אולם אפשר לתהות אם "הדברים עצמם" אינם יותר מתבנית מקובלת, שבה נמסרת מנת ההתרגשות והספונטניות הצפויה כדי ליצור הבניה של אמת בלתי ניתנת לערעור.
מעבר להיותו טעון בתחושת אמת, השידור החי אפוף גם ביסוד של מתח תמידי. "הכול יכול לקרות, זהו שידור חי", שבים ומזכירים לנו. "הדרמה בעיצומה". אולם חוקרת התקשורת תמר ליבס (1997) תוהה את מי משרתת מתכונת השידור החי הרצוף – מתכונת שהונהגה בישראל מאז פיגועי התופת ב-1996. האם מטרתה לספק מידע חדש, או שמא ליצור דרמה שתועיל במאבק על הרייטינג; לעורר פניקה מוסרית ואחר-כך לתרום לשיכוכה? לדברי ליבס, במעבר למתכונת השידור החי נענו ארגוני השידור בשמחה לרחשי הציבור שביקש להתלכד סביב הממשלה. גישתם הניאו-פופוליסטית נתמכה בשידור חי ורצוף שמוכר אמת, ליכוד ודרמה, אך "לא מנוצל […] לדיון ממשי בהקשרים שבהם מתרחשות תקלות ובמשמעותן הנורמטיבית" (שם: 37) (ע"ע אסון - ייצוגים וטכנולוגיות ניהול).
השידור החי מפגין את עוצמתו הטבעית של המדיום כספק של עובדות ושל מידע "אמיתי". הטלוויזיה והאינטרנט המשדרים און ליין חותרים ליצור ארשת אמת אולטימטיבית: מערכת שבה עצם קיום השידור ותוכנו (ה"דרמה" המועברת) הופכים לאחד. המטרה והאמצעי חוברים יחדיו כדי לספק סחורה שאין לה מתחרים: ה"מציאות". אולם כפי שראינו, המושג "מציאות" הוא כאותה חיה שהכול מנסים לצוד אותה ללא הצלחה. הוא הדין בשידור החי בטלוויזיה ובאינטרנט; והוא הדין אף בייצוגיו בקולנוע, בסרטים כגון החיים בשידור חי (רון הווארד, 1999) והמופע של טרומן (פיטר וייר, 1998). בסופו של דבר ניתן לטעון שאי-אפשר לנתק בין האמת ובין צורת שידורה. "אמת ערוכה" ו"אמת ספונטנית בשידור חי" הן שני
מכאן לאן?
מקורות
יבין, ח' 1993: כתב טלויזיה: מבוא לעיתונאות אלקטרונית, תל אביב: דביר.
ליבס, ת' 1997: "מרתון בשידור חי", העין השביעית, 11 (אוקטובר), עמ' 37.
Dayan, D. and Katz, E. 1992: Media Events, The Live Broadcasting of History, Cambridge, MA and London: Harvard University Press.
Meyrowitz, J. 1985: No Sense of Place: The Impact of Electronic Media on Social Behavior, New York, Oxford: Oxford University Press.
Nystrom, C. L. 1977: "Immediate Man: The Symbolic Environment of Fanaticism", et cetera: A Review of General Semantics, 34 (1977), pp. 19-34.
תאור / מקור התמונה:
Source: Facebook