רעיונות לפי אותיות: מ

א (76) ב (12) ג (25) ד (22) ה (32) ו (4) ז (7) ח (13) ט (23) י (7) כ (9) ל (16) מ (64) נ (15) ס (36) ע (16) פ (53) צ (3) ק (36) ר (26) ש (25) ת (20)

המאוים, אל-ביתי, מצמרר, מבעית

מונח פרוידיאני המציין צירוף פרדוקסלי של המבעית והביתי, המוכר והזר, וכן רגישות תרבותית ואמנותית עכשווית הקשורה במבט. המאוים משרטט את גבולות החרדה: הגבול שבין המת לחי, בין המדומה לממשי, בין האורגני לאנאורגני, בין הביתי לחסר הבית. הוא מתאר מצב של חרדה מפני המת העלול להערים על החי ולמשוך אותו למחוזות המסוכנים, חסרי הגבול, של הווייתו. המונח מקרין על תחומים רחבים בפסיכואנליזה ובאסתטיקה המושפעים מן הרוח ה"גותית" הנושבת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

מאזוכיזם

שימוש בכאב כדי להשיג הנאה מינית; על שמו של הסופר האוסטרי לאופולד פון זאכר-מאזוך (Sacher-Masoch, 1836-1895) שתיאר יחסים כאלה בספריו. התאוריה הפרוידיאנית רואה במאזוכיזם חלק מהתבנית הבינארית סאדו-מאזוכיזם וקושרת אותה עם השלב האדיפלי. תאוריה מאוחרת של הפילוסוף הפוסט-סטרוקטורלי ז'יל דלז (Deleuze) טוענת כי הפרוורסיה המאזוכיסטית היא סטרוקטורה שמקורה בשלב הטרום-אדיפלי ועניינה הזדהות עם האם הפאלית (הגברית), תוך התעלמות מן הסמכות הגברית שבזירה. כמטאפורה בתרבות, מאזוכיזם פירושו מרד בסדר הפטריארכלי ההטרוסקסואלי והצעת סדר חלופי, נשי וחתרני, שיתפוס את מקומו. … קיראו עוד

מבט

מונח מרכזי בשיח הפרשני של התרבות. מופיע בתחומי דעת שונים: פסיכואנליזה, פמיניזם, לימודי קולנוע, תרבות חזותית, תקשורת ועוד. בניגוד למבט הפיזיולוגי, ה"רואה" את הזולת, בשיח הפרשני, המבט קשור לתהליך ההבטה; זהו פרי היחס הרפלקסיבי שנוצר עם האחר: משטר של התבוננות המצוי מחוץ לאני ונקבע על-ידי התרבות. התרבות היא מעין מסך שעליו מוקרנים הסימנים שאותם אנו "רואים" ושאותם אנו מפענחים על-פי ידע הסימנים המוקדם שברשותנו. האירוטיזציה של המבט הכול יכול – מבטה של המצלמה – באה לידי ביטוי במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי. מצלמות הטלוויזיה, מצלמות הרשת ומצלמות הבקרה מנכיחות את המבט והופכות אותו לחלק בלתי נפרד מחווית הצפייה. … קיראו עוד

מבט – נקודת מבט

זווית התבוננות על מציאות כלשהי. ה"משקפיים" והפרספקטיבה שדרכם אנו קוראים את הסיפור; האופן שבו נפרשת האינפורמציה הנרטיבית בטקסט. פרקטיקה מרכזית של השפה הספרותית והקולנועית, שאותה אפשר לבחון במונחים רטוריים, פסיכואנליטיים, אידאולוגיים ואחרים. … קיראו עוד

מבט וירטואלי

תבנית של התבוננות שאותה הפנים צרכן המדיה בעקבות ההתנסות בחוויית המסך בתרבות העכשווית. מבט זה יוצר הבניה של המציאות ומהווה סוכן מוקצן של הפנטזיה שלה; קיומו הבדוי, שהפך לחלק מן הריאליזם של היומיום, משמש אמצעי מרכזי לפענוח המציאות. המבט הווירטואלי הופך לעיקרון מתווך המייצר את הניסיון ואת הזיכרון החזותיים. … קיראו עוד

מגדר

בשונה מהמיניות, שהנָה סכום התכונות הביולוגיות המגדירות "גבר" או "אישה", המגדר עוסק באופן שבו מובנית ומתפרשת הביולוגיה באמצעות השפה והתרבות. מושג מרכזי בביקורת הפמיניסטית והפוסט-פמיניסטית. לימודי מגדר עוסקים בהבדלים התרבותיים שבין המינים ובאופני הייצוג של זהויות נשיות וגבריות לאורך ההיסטוריה. … קיראו עוד

מדומה-סימבולי-ממשי

שלושת מצבי היסוד של הפסיכואנליזה על-פי ז'ק לאקאן (Lacan). שלושת הסְדָרים המכוננים את הסובייקט. הסדר של המדומה מתייחס לשלב שבו הסובייקט חווה את עצמו כאני מפוצל: מצד אחד הוא מפתח הזדהות נרקיסיסטית עם בבואתו שבמראה; מצד אחר הוא חווה את עצמו באופן מנוכר כ"מישהו אחר" המצוי על המסך. סדר זה מזוהה עם התשוקה הסימביוטית אל האם. הסדר הסימבולי מתבטא בחוקי השפה המשקפים את התרבות ואת "חוק האב". גם סדר זה נחווה בממד מפוצל, משום שהלא-מודע מובנה כשפה ומשקף איווי בלתי מסופק הפורץ את גבולות התרבות. הסדר של הממשי מצוי מעבר למשמעות שמייצרת השפה. הוא מתייחס למקום הפיזי העמום שבו הבנה או פרשנות היא בלתי אפשרית. … קיראו עוד

מדיום

תאורטיקן התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson) מגדיר את המונח "מדיום" בשלושה מישורים: (א) מודוס אמנותי או צורה מסוימת של ייצור אסתטי; (ב) טכנולוגיה ספציפית המעוגנת במכשיר מרכזי; (ג) מוסד חברתי. מנקודת מבט אסתטית, המדיום הוא אמצעי חומרי: כלי הולכה להעברת כוונות האמן. המדיום מתאפיין בתכונות ייחודיות שבאמצעותן מתפענחת המציאות. המילה מדיום מקובלת בצורת הרבים שלה – מדיה (Media). שפת המדיה, שפת התקשורת, כוללת בתוכה סוגי מדיה מסורתיים שקדמו לעידן האלקטרוני, כגון ספרות, תאטרון, מוזיקה ועוד. סוגי מדיום אלה ניתנים לסיווג על-פי חומרי הגלם המשמשים לשם יצירת הטקסט (מילה, דמות, צבע, צליל, גוף, צילום, תמונה נעה), אך אפשר גם למיין אותם על-פי טיב הפעולה הסמיוטית (פעולת הסימנים), על-פי אופייה של התקשורת שנוצרת באמצעותם עם הנמען או על-פי הפרשנות שהמדיום מכתיב. בעקבות מגמות מודרניסטיות ופוסטמודרניסטיות הפך המדיום מכלי המגדיר והמסווג גבולות חיצוניים לכלי רפלקסיבי המתבונן פנימה והמתייחס לעצמו כאל מושא של ייצוג. באופן כזה הופך המדיום למכשיר נרקיסיסטי המרוכז בעצמו, ומשמעותו הופכת נזילה. … קיראו עוד

מדע בדיוני

ז'אנר פופולרי בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה ובאינטרנט המעמת את האדם עם חידושים והמצאות. מראשית ימיו ובתקופת הפצצה הגרעינית ואחריה (האיום הקומוניסטי), שימש הז'אנר כמוקד לשחרור חרדות באמצעות ההזרה הקיצונית שהיתה גלומה בו. כיום נקשרת האימה לעולם אֶפִּי חלופי הפועל על חורבותיו של העולם הישן. הז'אנר, הפועל בממשק שבין פילוסופיה לטכנולוגיה, מתמקד לעתים קרובות בסכסוכים ובמלחמות ומשקף אווירה של קטסטרופה ופניקה. הנושאים הרווחים עוסקים בבני אנוש עתידניים, בטכנולוגיות יוצאות דופן, בעולמות בלתי מוכרים, במסעות בזמן, בפנטזיות של הסייברפאנק ועוד. אף כי מקובל לראות במדע הבדיוני ז'אנר לא קנוני, חשיבותו בימינו הולכת וגדלה. בעידן הבודק תדיר את גבולות המציאות, המדע הבדיוני משמש כבלון ניסוי פילוסופי הבוחן אפשרויות שונות של קיום אנושי. חלק מן הפואטיקה של הז'אנר קרובה ברוחה לפואטיקה הפוסטמודרנית. בשני המקרים מדובר בהזרה של העולם ובערעור על המודל התבוני, הליניארי והאוניברסלי המתאר אותו. … קיראו עוד

מדעניות

הנטייה לבחון את המציאות בהתאם לסכמות מושגיות סגורות המשמשות קריטריון בלעדי למיפוי בר תוקף של הידע האנושי. המונח משמש בדרך כלל לתיאור מגמתם של מדעי האדם (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תקשורת, בלשנות) לאמץ שיטות מחקר הנהוגות במדעי הטבע. הנטייה להפוך את המבחן המדעי לעמדת מוצא אידאולוגית הדוחקת החוצה – או מתארת כבלתי סבירות – אפשרויות אחרות של התבוננות, המבוססות על אינטואיציה, יצירתיות או קריאה מטאפורית ופרדוקסלית של המציאות. … קיראו עוד

מהותנות, אסנציאליזם

שיטה בפילוסופיה, הטוענת כי לאובייקטים יש תכונות מהותיות מופשטות המסוגלות להסביר את פעילותם. גילוין של מהויות אלה הוא תכליתה של החקירה המדעית. תפיסה זו מנוגדת לגישה האקזיסטנציאלית, המבליטה את קיומן המזדמן, המקרי, של תופעות במציאות. המהותנות נוגדת גם את ההשקפה הרב-תרבותית, המזוהה עם מגמות פוסטמודרניות בתרבות. … קיראו עוד

מודרניות, מודרניזם

מודרניות היא תקופה או תכונה המייצגת את המודרני. המילה "מודרני" מוצאה מן המילה הלטינית המאוחרת – modernus (שנגזרה מן השורש modo – "לאחרונה"). המודרני הוא "המילה האחרונה", הדבר שמשתנה כל העת. המודרניות מבצעת מהלך כפול: היא מקדשת את החדש ובה בעת מכריזה על פרידה הכרחית מן העולם ה"מסורתי", עולם העבר. מבחינה היסטורית, התודעה המודרנית נולדה בשלהי ימי הביניים ערב הרנסנס, התחזקה בעידן התגליות המדעיות של המאות ה-17 וה-18 והגיעה לידי פריחה בתקופת הנאורות (המחצית השנייה של המאה ה-18). בתקופה זו שורטטו קווי המתאר המרכזיים שלה: האמונה באור התבונה, הסגידה למדעי הטבע, ההתנגדות לצורות שונות של דיכוי פוליטי או דתי, הדבקות המשיחית בקדמה והחתירה אל האושר האישי והכללי. השאלה אם המודרניות סיימה את תפקידה ההיסטורי לאחר מלחמת העולם השנייה (כפי שסברו הפוסטמודרניסטים) או שמא היא עדיין בבחינת פרויקט שלא נשלם (כפי שסובר פילוסוף התרבות יורגן הברמאס [Habermas]) שנויה במחלוקת ומעוררת פולמוסים תרבותיים ערים. המונח מודרניזם מכוון בעיקרו לסגנון בספרות ובאמנות שרווח בתקופה המודרנית (1950-1850). סגנון זה, הנוטה להפשטה ולפירוק עולם הצורות של העבר, מנוגד לריאליזם והוא רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. … קיראו עוד

מוזיאון

המוזיאון הוא מוסד קבע שלא למטרת רווח, הפועל בשירותה של החברה; המוזיאון פתוח לציבור ומציג עדויות מוחשיות על האדם וסביבתו. לשם כך הוא מעורב בפעילות של רכישה, שימור ותצוגה של פריטים ואוספים למטרות מחקר, חינוך והנאה. המוזיאון משמש כמוסד קנוני המנסח, מדרג ומציג אובייקטים המשקפים היסטוריה של ערכים בתרבות. הפולמוס על תפקידו של המוזיאון בימינו נוגע לשאלה – האם הוא מוסד משמר או שמא מוסד יוזם המעלה סוגיות חדשות על סדר היום ומשמש במה פתוחה לדיון בערכיה המשתנים של התרבות? מוזיאון האמנות הוא מקום היוצר חווית מרחב-זמן חדשה ושונה מן החוויה היומיומית. "המרחק האסתטי" שהוא מעמיד לרשות מבקריו מאפשר להם לקרוא את עצמם מחדש: להתבונן בחייהם שלהם בפרספקטיבה של סיפור משמעותי הקורן אליהם מן התצוגה. המוזיאון הוא המוסד היחיד שמאפשר להשוות בין העבר להווה, משום שהוא משמר את הזיכרון החי של התרבות. מדיניות התצוגה שלו חושפת את הקהל לאובייקטים שכבר אינם שייכים לאופנה ועם זאת מזוהים עם החדש, פורץ הדרך, הקורא תיגר על התמונה השגורה של המציאות. בכך נבדל המוזיאון ממוסדות אחרים כגון התקשורת, המתמקדים גם הם בפרובוקטיבי ובחדש, אף כי אין ברשותם קריטריונים אסתטיים הולמים לצורך השוואות היסטוריות מתבקשות. … קיראו עוד

מוזיקת עולם

זרם פופולרי במוזיקה מאז שנות השמונים של המאה ה-20, המושתת על מפגשים בין-תרבותיים בין מסורות מוזיקליות שונות. אף כי המונח כולל בתוכו מגוון רחב של סגנונות ושימוש רבגוני בכלי ביצוע ובמקצבים לא מוכרים, נראה כי מה שמייחד מוזיקה זו הוא הממד האקזוטי ה"רחוק" שלה ביחס למאזין המערבי. מוזיקת עולם מבוססת על אלמנטים אתניים, הלקוחים ממסורות שבטיות ומקומיות, ומבוצעת על-ידי אמנים שחלקם "נאיביים". זוהי ביסודה מוזיקה של העולם השלישי. הסגנון ממוצב כחלופה חדשה בתחום המוזיקה הממוסדת (הפופ, הרוק והמוזיקה הקלאסית) של המערב. הפופולריות של הסגנון עומדת ביחס ישר להתעניינות האופנתית באחר התרבותי, במסורות חלופיות פרי העידן החדש וברומנטיזציה הרווחת של המסורת העממית. מול האדם המערבי המתועש והרציונלי, הנטוע בתוך מסורת אורבנית קפואה, מופיעים גיבורי תרבות חדשים, המציעים אחווה אוניברסלית ורעננות סגנונית המושתתת על שוני תרבותי (Stokes, 1994; Gans, 1979). ואולם השוני עלול להיות מנוכס בידי הקפיטליזם הצרכני וכך להמשיך באופן אירוני את מסורת הקולוניאליזם התרבותי של המערב. … קיראו עוד

מולטימדיה

המולטימדיה היא מאפיין מרכזי של – המדיה של עולם המחשבים וה. היא נשענת על טכנולוגיה המעניקה למשתמש תפקיד פעיל בקליטתה של החוויה החדשה (Meadows, 2002). המולטימדיה מספקת חבילה של אפשרויות המספקות רוויה וזרימה מתמדת בין (אודיו, , , גרפיקה, אנימציה). היא מאפשרת לומר "אותו דבר בדרכים שונות" או "להרחיב" חוש אחד באמצעות חוש אחר. כך […] … קיראו עוד

מורכבות

מדע בין-תחומי העוסק בחקר הבנתם ותפקודם של מבנים מורכבים; מדע זה, שבסיסו בתחום האבולוציה הביולוגית, מתפרש גם לתחומים אחרים, כגון אקולוגיה, כלכלה, פוליטיקה ואדריכלות. תורת המורכבות מנסה, באמצעות מדדים מתמטיים, להבין מבנים וארגונים בעלי דחיסות וסיבוכיות יתרה. … קיראו עוד

מותג, מיתוג

סימן או שם המזוהה באופן בלעדי עם מוצר או עם פירמה. המוצר בשמו הפרטי. ייחוס תכונות ייחודיות לאובייקט שהוא חלק מתוך קטגוריה כללית. פעולת המיתוג שנוקט המפרסם נועדה ליצור למוצר בולטות, זיהוי והתבחנות. המיתוג הוא פרקטיקה שיווקית היוצרת דפוסי פעולה רגשיים ותרבותיים. אלה יוצרים הבניה של הניסיון החברתי. ההון הסימבולי האצור במותג הופך אותו לסוכן מרכזי של תקשורת. … קיראו עוד

מזרק (תיאוריית ה-)

כינוי לגישה המייחסת לאמצעי תקשורת ההמונים השפעה חזקה על קהליהם. אמצעי התקשורת משולים למעין מזרק, המחדיר את מסריו היישר לתוך מוחו של הפרט. האחרון נתפס כישות גרעינית ופסיבית. המסר התקשורתי, מנגד, נתפס כנוכחות כוחנית, בלתי נמנעת. … קיראו עוד

מִחזור

תפיסת עולם אקולוגית, פרקטיקות באמנות ובאופנה, מצב בתרבות. מנקודת מבט אקולוגית המִחזור הוא פעילות למען איכות החיים המנסה למנוע את זיהום כדור הארץ בזבל. המִחזור מופיע גם כהתנסות פילוסופית: אובייקט שאיבד מערכו או ממשמעותו בהקשר אחד הופך לסימן חדש ורענן בהקשר אחר. המִחזור מתקיים מתוך זיקה ומתח עם הפעולה המחזורית בתרבות: המַחזוֹר הוא האלמנט הנצחי, הטקסי, המקנה משמעות מעגלית קבועה לחיים. דיאלקטיקה זו שבין מחזוריות למִחזור היא מסימניה המובהקים של התקופה. … קיראו עוד

מטא-היסטוריה

כינוי לתאוריה המבקשת להשיב על השאלה, מהי משמעות ההיסטוריה? בתפיסה המסורתית, המדובר במכלול של גישות החותרות לחשיפת הדפוסים הכללים ביותר של מהלך האירועים, תוך הצבעה על החוקיות השלטת בהם. בתפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית, מדובר בהנחה כי כל כתיבה של ההיסטוריה היא כתיבה על ההיסטוריה, כלומר הכרעה נרטיבית בדיונית כיצד יש לספר את הסיפור ההיסטורי; מהי נקודת התצפית של ההיסטוריון? מהי השקפת עולמו כמספר? ועוד. … קיראו עוד

מטאפורה/מטונים

שתי צורות מרכזיות של הלשון המושאלת – לשון הנבדלת מן הלשון "הרגילה" בכך שאינה מייצגת באופן ישיר את משמעויותיה. המטאפורה משנה את המובן המילולי של השם או המשפט באמצעות הצבת תחליף או אנלוגיה קרובה למובן המקובל שלהם. במטונים – תכונה, מאפיין או חלק של הדבר מחליפים את הדבר עצמו (מילה אחת מחליפה מילה אחרת). התבנית הבינארית מטאפורה/מטונים ממלאת תפקיד מרכזי בשיח האמנותי, התקשורתי, הפסיכואנליטי והפילוסופי. היא מאפשרת התבוננות ביקורתית במבנה השפה. שתי התבניות עשויות לגלות ידע חדש על העולם הנשען על עקרון הדמיון וההבדל שבין הדברים. שפה מטאפורית או מטונימית יכולה אפוא להציע אופני התבוננות אינטואיטיביים רעננים שיש להם ערך להרחבת הידע האנושי. … קיראו עוד

מטאפיזיקה

מטאפיזיקה היא ענף בפילוסופיה העוסק בחקר המציאות שמעבר לנראה ולניסיוני. המטאפיזיקה עוסקת בממשות של העולם מנקודת מבטה של התבונה, ויש לה שלוש מטרות מרכזיות: (א) לגלות את טבעו האמיתי של העולם; (ב) לברר מהי הסיבה לקיומו; (ג) לבחון מהו מקומו של האדם בתוך העולם. משום שנטיותיה חובקות עולם, המטאפיזיקה מבקשת לבנות שיטות כוללות המסבירות את המציאות ומנסות לרדת לחקרהּ. הנחת היסוד היא כי באמצעות התבונה והאינטלקט ניתן לגלות את טיבו של העולם וכי לצורך כך יש לסמוך על ידע שמקורו בנתוני החושים. כדוגמה לתפיסה מטאפיזית אפשר להביא את שיטתו של פרידריך הגל (Hegel), שלפיה העולם הוא ישות תבונית ששליחותה ההיסטורית נשלמת ככל שהיא מתקרבת לידיעת עצמה. הביקורת על המטאפיזיקה מתחילה כבר בשיטתו הטרנסצנדנטלית של עמנואל קאנט (Kant), שלפיה לא ניתן לדעת באמצעות התבונה את "העולם האמיתי" שמעבר לנראה. ניטשה, שמלעיג על המטאפיזיקה, מזהה בה את המחלה האירופאית בהא הידיעה: מחלת התבונה והקִדמה המדומה. ההתנגדות למטאפיזיקה מאפיינת גם זרמים בפילוסופיה האנליטית (למשל, לודוויג ויטגנשטיין "המאוחר", ריצ'רד רורטי, נלסון גודמן) וזרמים בפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית (ז'ן בודריאר, ז'ק דרידה ואחרים). … קיראו עוד

מטאפיזיקה של נוכחות

מטבע לשון שבו משתמש הפילוסוף ז'ק דרידה (Derrida) כדי לתאר באופן ביקורתי את נטייתה של הפילוסופיה המערבית להניח את קיומו ואת נוכחותו של מרכז מטאפיזי וטרנסצנדנטלי המקנה משמעות לשיח. דרידה רואה במהלך זה מעין געגועים נוסטלגיים לנוכחות מטאפיזית שאפשר לראות בה אמת, מקור, סימן, אלוהים וכדומה. … קיראו עוד

מטא שפה, שפת-על

בסמנטיקה הפורמלית, שפה המשמשת כדי לתאר שפה אחרת, בין אם זו שפה טבעית ובין אם שפה פורמלית. המטא-שפה עוסקת בחוקים ובמבנים הסימבוליים שבונים את שפת המושא. היא חוקרת את אופני בניית המשמעות ואת חוקי הפענוח והפרשנות של שפה זו. מטא-שפה נבדלת משפת המושא בכך שהיא מופשטת וכללית יותר. … קיראו עוד

מטריאליזם דיאלקטי

מונח מפתח בפילוסופיה המרקסיסטית. הטענה כי יש להכיר בעליונותם של התנאים החומריים על פני התנאים התודעתיים והנפשיים כבסיס להבנה כוללת של המציאות הטבעית והאנושית. השינוי ההיסטורי הוא פרי ההתנגשות בין כוחות חומריים, המשקפים את יחסי הייצור בין המעמדות. בתום תהליך רצוף סתירות נולדת מציאות חדשה וגואלת, שאותה מבשר הקומוניזם. המטריאליזם הדיאלקטי זכה לביקורת על רקע הטוטליות והדוגמטיות של טענותיו. דוגמטיות זו היא שיצרה את הבסיס לשיתוף פעולה בינו לבין מגמות דכאניות וטוטליטריות בפוליטיקה של המאה ה-20. … קיראו עוד

מטריאליזם תרבותי

שיטה ביקורתית מרקסיסטית לניתוח טקסטים בספרות, בתרבות ובתקשורת. פותחה על-ידי חוקר התרבות והתקשורת ריימונד ויליאמס (Williams) ועל-ידי תאורטיקנים שהושפעו ממנו, כגון ג'ונתן דולימור (Dollimore) ואלן סינפילד (Sinfield). המטריאליזם התרבותי קורא את התרבות כמסמך פוליטי המייצג את יחסי הכוח בחברה. טקסטים תרבותיים ותקשורתיים יוצרים הבניה של המציאות שעליה הם מדברים. הם מקפלים בתוכם הן את האידאולוגיה השלטת והן את הניגודים והקונפליקטים הסמויים המצביעים על אפשרויות לקריאה חתרנית של הערכים המקובלים. … קיראו עוד

מידע, ידע

מושגים מרכזיים ושנויים במחלוקת בתרבות התקשורתית העכשווית. המידע ניתן לתיאור כתוכן של התופעה התקשורתית, כידע בהתהוות, אך גם כסוג של גודש וריבוי הממוקם בתוך מערכות יוצרות משמעות. מידע הוא גורם מעצב בעולם הקפיטליזם המאוחר: סחורה "חדשה" המחליפה את הסחורה הפיזית הישנה. המידע הוא כוח, ביטוי לעוצמה. הידע הוא מידע המאורגן בהתאם לתמונת עולם מסוימת. מידע משמעותי. … קיראו עוד

מיידיות, מהירות

מאפייניו של האדם החדש, תוצר טכנולוגיות התקשורת המודרנית. אימוץ רדיקלי של ערכי המיידיות והמהירות מביא לחוויית חלל-זמן חדשה השואפת להכחיש את הייצוג הלינארי של המציאות (תחושת ההתרחשות של דברים הבאים בזה אחר זה) לטובת פנטזיה של סימולטניות "מאגית"; הווה נצחי המחסל את הזמן המסורתי וממליך תחתיו תבנית חדשה של מרחב-זמן מחובר, המשכי ומדומה, המאפיין את דופק התרבות בימינו. … קיראו עוד

מילניאריזם

השקפה הגורסת פתרון טוטלי, מהפכני וגואל ברמה אישית, חברתית ופוליטית. השקפה זו מוצאת את ביטויה בתנועות משיחיות, כתות וזרמים פוליטיים. המילניאריזם מאמץ לרוב את הלך הרוח האפוקליפטי, החוזה אירוע קוסמי שישנה סדרי בראשית ויסיט את ההיסטוריה לדרך מהפכנית חדשה. בתרבות הפוסטמודרנית נתפס רעיון האפוקליפסה כאופנתי ונלעג; האפוקליפסה מתוארת כ"סוף" שאינו מגיע, כ"גאולה" שמתמחזרת כל פעם מחדש. … קיראו עוד

מילניום

תקופה בת אלף שנים וכן כינוי לחגיגות האלף. המונח מעוגן במקורות דתיים, היסטוריים, אסטרונומיים, חברתיים ופסיכולוגיים. מקורו של המושג בשני ספרי האפוקליפסה העיקריים של כתבי הקודש (היהודו-נוצריים) – דניאל בברית הישנה (התנ"ך) וחזון יוחנן בברית החדשה. בתפיסה הנוצרית מציין המילניום עידן עתידי שיימשך אלף שנים; בסופן ישוב ישו ויקים את ממלכתו על פני האדמה. קרב סופי בין השטן, גוג ומגוג ושאר פועלי אוון לבין ישו וכוחותיו יסתיים בניצחון האחרונים, ביום הדין האחרון של כל המתים. זהו הקץ האמיתי של הזמן. הפיכת המילניום לאופנה משקפת את האופן שבו אפילו פחד המוות הפך למקדם מכירות. … קיראו עוד

מימזיס, מימטי

יחסי דמיון או ייצוג בין יצירת האמנות לבין העולם הפיזי, הסימבולי או המוסרי הניצב מולה. ביצירתו פואטיקה מגדיר אריסטו (1972) את היצירה האמנותית כ"מימזיס" של חיים אפשריים. "שירה אפית ויצירת הטרגדיה וכן הקומדיה והשירה ומרבית הנגינה בחליל ובנבל – כולן בכללותן חיקויים (מימזיס)". למילה מימזיס טווח דינמי ורחב של משמעויות: חיקוי, עיצוב, גילום, תיאור, ייצוג. רווחת מביניהן היא המילה "חיקוי". החיקוי מתאר יחס סטטי בין המקור (החיים) לבין ההעתק שלהם (האובייקט האסתטי). לעומת זאת, המילה "ייצוג" (representation) מצביעה על יחס של תחליף בין המייצג (האובייקט המימטי) למיוצג (העולם). המילים "עיצוב", "גילום", "תיאור", המצויות אי שם באמצע, מציינות את האופי החושני של פעולת התרגום – במעבר בין העולם לבין יצירת האמנות. הדחף המימטי מגיע לידי פריחה בספרות הריאליסטית (פלובר, טולסטוי, פונטנה), אך הוא הופך לבעייתי בעידן שבו "הממשי" עצמו הוא סוג של פנטזיה שנויה במחלוקת. … קיראו עוד

מיניות

פרקטיקה מרכזית בקיום הביולוגי והתרבותי של האדם; פרקטיקה המייצרת זהות. מבנה המחולל את החיים ומסביר את הזיקה בין אינטימיות, עונג ותרבות. המיניות היא הבסיס לכל קשר בין-אישי, שיעדו המפגש עם האחר. הזהות המינית מתייחסת למין ביולוגי, לתפקוד מגדרי (גבר, אישה, טרנסג'נדר), לנטייה מינית (הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות, ביסקסואליות) ולתשוקה (עוצמת המיניות המעוגנת בלא-מודע). בפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד (Freud), בולט הממד הדטרמיניסטי בהגדרת ההתפתחות המינית של האדם. המונח מאגד בתוכו התייחסות למיניות ילדית, לצורות שונות של פרוורסיה מינית, לתסמינים המייצגים את החיים המיניים, להעדפה של אובייקט מיני ועוד. המיניות אינה מוגבלת להתנהגות האינסטינקטואלית שהנה שרירותית ביסודה, אלא נוגעת בבחירות ובהעדפות האנושיות. בתור שכזו היא לא רק מסבירה את התסמינים אלא אף מאפשרת חקירת עומק של הסיבות שהולידו אותם. ז'ק לאקאן (Lacan), שממשיך את דרכו של פרויד אך גם מאתגר אותו, מציג תאוריה שבמרכזה חרדת הסירוס, שאותה חווה הסובייקט ברמה הסימבולית בשעה שהוא ניצב מול אובייקט האיווי. הדרמה האדיפלית מתרחשת בשעה שהסובייקט עובר תהליך של ניכור המרחיק אותו מאובייקט התשוקה. על פי לאקאן, המיניות היא העיסוק המתמיד בנעדר, באסור, בבלתי אפשרי. על-פי מישל פוקו (Foucault), המיניות היא טכנולוגיה שבאמצעותה פועל הכוח בתרבות: שליטה במיניותו של הגוף הפרטי והקולקטיבי היא חלק בלתי נפרד מסוגיית "ניהול החיים" הנתונה בידי הריבון. … קיראו עוד

מינימליזם (באמנות ובאדריכלות)

(1) מגמה באמנות החותרת לפישוט הצורה, הצבע והקומפוזיציה. המינימליזם מאפיין את התנועות המודרניסטיות באמנות ובאדריכלות מראשית המאה ה-20: התנגדות לקישוטיות, הרצון לראות בהפשטה הגיאומטרית קריטריון לשיפוט ערכי של המציאות. סיסמת הקרב המודרניסטית "Less Is More" אפיינה את הגישה והיתה בסיס לפרקטיקה שלה: יצירת אמנות מופשטת, רציונלית ואוניברסלית המשתלבת במגמות האוטופיות הכלליות של המודרניזם; (2) זרם באמנות שנות השישים של המאה ה-20 אשר חרת על דגלו אסתטיקה של צמצום: יצירת אמנות שחלקיה פשוטים, גימור אנונימי וכמו-תעשייתי, הבלטת המשטח החיצוני ועוד. המינימליזם התריס נגד מושגים כגון עומק, מורכבות ומשמעות. האמנות המינימליסטית הצטמצמה לכדי "חומר" (אובייקט) התופס מקום בחלל; (3) סגנון באדריכלות של שנות התשעים: האדריכלות המינימליסטית החדשה, שכונתה גם אדריכלות ההיי-טק, ניכרה בסגנונה הקר, האלגנטי והמונוכרומטי – סגנון התואם את האידאולוגיה של עידן הגלובליזציה: אלגנטיות רציונלית, צורה טהורה, הפשטה, אטימות לעולם החיצון ועוד. … קיראו עוד

מינימליזם (במוזיקה)

זרם במוזיקה שצמח בארצות הברית ובאירופה בשנות השישים של המאה ה-20. הזרם מזוהה עם מלחינים כגון טרי ריילי (Riley), סטיב רייך (Reich), פיליפ גלאס (Glass), ג'ון אדמס (Adams), וכן עם מלחינים אירופאיים, כגון מייקל נימן (Nyman), גרהם פיטקין (Fitkin) ואחרים. המינימליזם הוא ריאקציה מובהקת לאוונגרד המודרניסטי ששלט בכיפה במוזיקה האירופאית והאמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה. כנגד מורכבות הרמונית ומלודית, שאפיינה את הסגנונות המודרניסטיים, הציע המינימליזם מבנה הרמוני, סטטי, המבוסס על חזרה ומִחזור של תבניות מלודיות וריתמיות. כנגד רוח החדשנות והאוונגרד, המאפיינת את המודרניזם, הציג המינימליזם שמרנות ונטייה לחזור לסגנונות העבר, לצורות ביטוי קלאסיות. הסגנון המינימליסטי משתלב בתוך האסתטיקה הרב-תרבותית של סוף המאה ה-20 והוא נטמע לעתים בסגנונות המוזיקליים המאפיינים את העידן החדש. … קיראו עוד

מיעוט, ספרות מיעוט, ספרות מינורית

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

מיצוב

פרקטיקה שיווקית. קביעת מקומו של מותג מוחשי או סימבולי בתפיסת הצרכן. המיצוב אמור לתת תשובה לשאלה "מהם תפקיד/מהות המוצר ולמי הוא מיועד?". זהו שילוב בין התכונות הממשיות והתפעוליות של המוצר לבין ההיבט התקשורתי הנתפס שלו, הכולל שמות, סיסמאות, סמלים וכדומה. המיצוב יוצר את דימויו של המותג בתודעת הצרכן וקובע את מקומו (מצבו) לעומת מוצרים/מותגים אחרים. … קיראו עוד

מיקרו-היסטוריה

אסכולה בהיסטוריוגרפיה בת זמננו המתמקדת ב"סיפור ההיסטורי" כנדבך עיקרי בהבניית המציאות ההיסטורית. האסכולה, הידועה גם בשם "היסטוריה תרבותית חדשה", שותפה למפנה הנרטיבי המתחולל בשנים האחרונות במתודולוגיה של מדעי הרוח והחברה. … קיראו עוד

מיתוס, מיתולוגיה

מיתוס: מיוונית – סיפור, דיבור, נרטיב, אגדה. מיתולוגיה: אוסף של מיתוסים הרווחים בתרבות נתונה ומשקפים את ערכיה. במשמעות הקלאסית, מיתוס הוא סיפור על אודות אלים או יצורים על-טבעיים אחרים, שנועד לספק הסבר לשאלות בסיסיות של הקיום: כיצד נברא העולם? מדוע הוא השתנה? מהי המשמעות של קיומו העכשווי? זהו האופן שבו תרבות מבינה, מסמנת, מסבירה ומביעה את עצמה בסיפורים המכוננים את זהותה. המיתוס נוטה להפוך מציאות היסטורית ויחסית למציאות "טבעית", נצחית וסמכותית. תפיסות סטרוקטורליסטיות ביקשו לתאר את המיתוס כשפה מיוחדת השונה מן השפה הרגילה. תפיסות פוסט-סטרוקטורליסטיות מרחיבות את תחולת המושג ומצביעות על מרכיבים מיתיים גם בתוך שפות קוגניטיביות לכאורה, כגון פילוסופיה, מדע ועוד. … קיראו עוד

מיתרים (תורת ה-)

תיאוריה חדשנית ושנויה במחלוקת בפיזיקת החלקיקים. על-פיה, היקום אינו מורכב מחלקיקים נקודתיים, אלא מחלקיקים דמויי מיתר בעל ממד אחד (אורך). כל חלקיקי החומר ביקום נוצרים כתוצאה מרטט המיתרים בתהודה נמוכה ביותר שלהם, כשהם נעים, מתחברים ונפרדים בתוך המרחב-זמן. ריבוי החלקיקים והכוחות הפועלים ביניהם מוסברים באמצעות "מיתר" זעיר לולאתי או פתוח, הרוטט בתדר מסוים בתוך מרחב בן 11 ממדים. אופיו של המיתר ויכולתו ליצור חלקיקים נוספים, מתגלה בתוך מערכות בעלות אנרגיה רבה, בדומה למצב שמתקיים בשברירי השניה הראשונים של המפץ הגדול. הקושי להוכיח באמצעות ניסוי מדעי מציאות פיזיקלית זו, חושף את חסידי התיאוריה לטענה כי מדובר בתפיסה ספקולטיבית בלבד. מנקודת מבט תרבותית משתלבת התיאוריה בתוך מאמץ מחודש לגלות 'חומר בראשית', שפעולתו הרבגונית משקפת את עקרון האחדות בטבע. … קיראו עוד

מכונה

מיוונית: מתקן. מנגנון אשר מורכב ממערכת של חלקים יסודיים (מכונות פשוטות), ונועד לבצע עבודה תוך חיסכון באנרגיה או בזמן. המכונה היא עדות לאינטליגנציה האנושית, ליכולת לשלוט בטבע ולנצלו לצורכי האדם. הדיאלוג בין האדם למכונה היא עתיקת יומין ומובילה מן העידן הפרה-היסטורי ועד ל"מכונות החושבות" בעידן הדיגיטלי של ימינו. הסימביוזה והתלות הגוברת בין האדם למכונה מייצרות את "הפילוסופיה של המכונה". זו ניכרת בשטחים רבים: תיעוש המוני, אדריכלות, אינטרנט, גלובליזציה, היי-טק ועוד. פילוסופיה זו משקפת מציאות שנויה במחלוקת המגדירה מחדש את האדם. … קיראו עוד

מכונת תשוקה

מונח המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), בעיקר בשני ספרים משותפים: אנטי-אדיפוס (Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia) ואלף מישורים (A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia). בניגוד למודל הפרוידיאני, הבנוי על איתור כוחות הליבידו ועל שליטה בהם, מבקשים המחברים לעודד את פעילותה של התשוקה ולא לראות בסובייקט רק ישות העוסקת בריסון ובעידון עצמי, בסובלימציה ובייצוגים אידאולוגיים של התשוקה; הסובייקט הוא מעין מכונת תשוקה המייצגת את עצמה באופן גופני, ישיר ומוקצן. "מכונת התשוקה" היא אפוא מטאפורה העומדת מול מטאפורה נגדית המתארת את האדם כ"מכונת חשיבה" או כ"מכונה אדיפלית" הפועלת לשם הגבלת התשוקה והטייתה לאפיקים רציונליים תרבותיים. … קיראו עוד

מלנכוליה

בהגדרה הקלינית, ייצוג כאוב ומענג של אובדן. המלנכוליה היא כאב שהותק ממקורו הראשוני והפך מושא לייצוג משני, באמצעות תגובה הכרוכה בייסורים ובתשוקה. המלנכוליה ממירה את האובדן הממשי בתחליף דמיוני. תחליף זה מעורר תחושה פרדוקסלית של יגון ושמחה שנחווית בעוצמה ובעונג. ברמה התרבותית, זוהי אלגוריה המתארת את פירוק שרשרת הסימון: הופעתם של מסמנים חליפיים למסומן האחד המייצג את האחדות האבודה. המלנכוליה היא תוצר מובהק של רוח העידן הספוג בנוסטלגיה מתמדת למקור בלתי ידוע או לשלמות נעלמה. התבוננות ביקורתית תחשוף את קיומה של תרבות הצריכה והמדיה כתרבות מלנכולית – תרבות היוצרת באמצעות הראווה תחליפים דמיוניים לאובדן הבית (האב) הממשי. … קיראו עוד

ממשק

אמצעי קישור בין אביזרי חומרה או תוכנה, בינם לבין עצמם או בינם לבין בני אדם. מושג מרכזי בעידן הדיגיטלי המתייחס לאופן התקשורת שבין אדם למחשב. בתוך כך מוגדרת מחדש מערכת היחסים בין הטכנולוגיה לבין האדם. ההשקעה המתמדת בשכלול הממשק צפויה להביא לצימצום רדיקלי של הפער בין אדם למכונה, בין האורגני לאנאורגני. … קיראו עוד

מנגנון אידאולוגי של המדינה

מונח המזוהה עם מפעלו של הפילוסוף הפוסט-מרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser). המדינה מפעילה כוח דכאני ישיר באמצעות מוסדות כגון משטרה, צבא ועוד. במקביל, היא מפעילה גם כוח סמוי באמצעות מנגנון אידאולוגי העומד לרשותה. המנגנון האידאולוגי הזה פועל בתיווכם של מוסדות הדת, מערכת החינוך והמשפט, מפלגות פוליטיות, התקשורת, המשפחה וכן הלאה. מוסדות אלה משמשים כסוכנויות שדרכן זורמת האידאולוגיה וקובעת את גורל הסובייקט במערכת הייצור הקפיטליסטית. מנגנון זה יוצר נטורליזציה של האינטרסים המייצגים את המעמד השולט. המעמד ההגמוני פועל כדי לשעתק את תנאי הייצור במטרה לבצר את שלטונו גם בדור הבא. … קיראו עוד

מנהיג דעה

תאוריה המייחסת לאמצעי תקשורת ההמונים השפעה מוגבלת על ציבור נמעניהם; קיומן של רשתות יחסים ותקשורת בין-אישיים הן גורם מרכזי המתערב, מסנן ומחליש את השפעתם הישירה של אמצעי תקשורת ההמונים על בני אדם. מנהיגי הדעה, הנחשפים למקורות המידע, נתפסים כמומחים בעיני סביבתם, ולכן הם יכולים לתווך את המסרים לציבור הרחב. … קיראו עוד

מסמן דמיוני

מונח מתחום הסמיוטיקה והפסיכואנליזה של הצפייה הקולנועית. התאוריטיקן כריסטיאן מץ (Metz), שטבע אותו, מבליט את אופיו החומרי של מנגנון הייצוג הקולנועי. הקולנוע הוא מדיום פטישיסטי: בחוויית הצפייה נוצר אצל המתבונן מתח בין היסוד הממשי לבין האובייקט המלאכותי התחליפי, הדמיוני, שהוא הדימוי (המסמן) שעל המסך. נוצרת מודעות כפולה של הצופה: מצד אחד, היעדרותו שלו מן המסך ומיקומו מחוצה לו בעמדת שליטה של רואה כול; מצד אחר, מודעותו לתנאי הצפייה, כלומר לקיומו כסובייקט רואה ושומע, שבלעדיו לא תהיה למתרחש על המסך כל משמעות, או אפילו קיום. ידע כפול זה הוא המאפשר לצופה להזדהות עם המבט הקולנועי, המדומיין, ולראות בו את מקור העונג המופק בתהליך הצפייה. … קיראו עוד

מסמן צף

מונח שנועד להבליט את תלותו של הסימן בהקשר התרבותי המקנה לו מובן. המונח מציין את אי-יציבותו של המסמן בקשרי הגומלין שלו עם המסומן, וכפועל יוצא מכך – את אי-יציבותו של הסימן. הוא מופיע בהקשרים סמיוטיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים, והוא אחד ממונחי המפתח בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית. … קיראו עוד

מסקרייד, מסכה

תחפושת. התחזות. איפור. מסכה מטאפורית. אמצעי חתרני המשמש את האישה כנגד חוקי החברה הפטריארכלית, ומיועד להקשות על הסטרוקטורה של המבט הגברי. מונח בעל חשיבות בניתוח מגדרי-פסיכואנליטי של הקולנוע. המופע של הנשיות המוגזמת נועד להגן על האישה מפני נטיותיה הגבריות. … קיראו עוד

מעמד

מונח המגדיר קולקטיב במונחים של כסף, הכנסה וכוח. בתפיסה המרקסיסטית מוגדר המעמד באמצעות בעלות, או היעדר בעלות, על אמצעים המייצרים עושר. תאוריות אחרות מגדירות מעמד במונחים של הבדלים בהכנסה, בתחום העיסוק וכדומה. ההבדלים וההתפלגויות המעמדיים מתארים את חלוקת הכוח בחברה. המעמדות מוגדרים כישויות חברתיות עצמאיות הקיימות מעבר לפרטים המרכיבים אותן: ההבדלים המעמדיים הם כוח ראשון במעלה המניע ומכונן את הסובייקטים האינדיווידואליים. … קיראו עוד

מערכות (תורת ה-)

חקר הארגון של מערכות ללא קשר לסוג, לתוכן, לזמן, או למרחב של קיומן. תורת המערכות חוקרת את העקרונות המשותפים לכל הישויות המורכבות ואת המודלים המתמטיים המשמשים לשם תיאורן. צורות שונות של תורת המערכות יושמו בניתוח החברה במאה ה-20. תורת המערכות מציגה השקפת עולם פונקציונליסטית מובהקת. השקפת עולם זו זכתה לביקורת מצד פילוסופים כגון יורגן הברמאס (Habermas) ואחרים על רקע יחסה לחירות האינדיווידואלית. … קיראו עוד

מפה

הפשטה מדעית של המציאות. ייצוג על-פי סימנים מוסכמים וברמת פירוט נתונה של אזור, שדה או תחום. מכשיר להבניה של העולם וכלי למימוש של כוח. סוגיית המפה מרכזית בשיח הגיאוגרפי והפוסט-קולוניאלי שעניינו שרטוט וחצייה של גבולות. הדילמה המרכזית העולה לדיון היא, האם המפה מייצגת מציאות אובייקטיבית, או שמא היא כלי פרשני ואידאולוגי היוצר הבניה של המציאות? … קיראו עוד

מפנה לשוני

המונח "מפנה לשוני" קשור באותן גישות בפילוסופיה המערבית הטוענות כי השפה או השיח קובעים את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת; הטענה היא כי גבולות "האמת" הם גבולות השפה שמתארת אותה. נציג בולט של "המפנה הלשוני" הוא הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein). ספרו חקירות פילוסופיות (1953) הוא דוגמה מובהקת לגישה זו. נציג אחר המזוהה עם הגישה הוא הפילוסוף ריצ'רד רורטי (Rorty), שערך קובץ מסות שכותרתו המפנה הלשוני. … קיראו עוד

מציאות וירטואלית, מציאות מדומה

טכנולוגיה המייצרת באמצעים ממוחשבים סביבות אינטראקטיביות מלאכותיות, הנתפסות לעתים כהיפוכה של המציאות הממשית. הממשק בין המציאות המדומה למציאות המוכרת מן הניסיון הישיר, הופך לסוגיה תאורטית ופילוסופית. זו מוצאת את ביטויה העשיר בדיונים על קולנוע, אמנות, ספרות ומדע בדיוני. … קיראו עוד

מקום

מקום הוא מרחב המוגדר על-ידי גבול פנימי וחיצוני: משהו בתוך מקום מסוים הוא כמו מים בתוך כלי, גורס אריסטו בספרו פיזיקה. המקום נוצר כאשר אנו מרגישים כי איננו ממוקמים באופן אקראי בחלל אלא תופסים חלק ייחודי ומשמעותי בתוכו. המקום קשור למרחב מסומן שבו אנו בוחרים לשכון. המקום הוא אפוא משכן, בית – שם מתמלאים צורכי החיים, שם נוצרת התרבות. מקום מתהווה כאשר קיומו של סובייקט בסביבה נתונה לובש צורה של נוכחות מתמשכת ויציבה. המקום נוסד באמצעות סיפור מכונן (היסטוריה), הקושר בינו לבין יושביו. ל"מקום" משמעויות רבות: טופוגרפיות, גיאוגרפיות, נפשיות, דתיות, פילוסופיות, יומיומיות ועוד. המקום הוא ישות פיזית ומטאפיזית. ברמה המטאפיזית, המקום הוא המרחב הסימבולי של השפה, הנוכחות הקדושה של האל (שפת התורה). במסורת היהודית, המקום הוא אחד מתוארי האל. … קיראו עוד

מרחב – זמן – טריטוריה

מרחב וזמן הם קטגוריות המארגנות את הניסיון האנושי. הטריטוריה היא מרחב מזוהה שבו מסומנים גבולות ונוצרות זהויות קולקטיביות ופרטיות; הטריטוריאליות היא בעלות שחש ומפגין הפרט כלפי מרחב, אובייקט או רעיון. על-פי קאנט (ביקורת התבונה הטהורה), מרחב וזמן הן קטגוריות הטבועות בסובייקט. תפקידן להפוך רשמים חושיים לעצמים תבוניים הניתנים להגדרה. הזמן הוא אמצעי להגדרת השינוי שחל במרחב. המרחב והזמן אינם מנותקים מן התודעה החושבת אותם. הם אינם נתונים, או מובנים, מחוץ לתהליכים החומריים והסימבוליים המתארים אותם. המרחב נתון בדרך כלל בתוך הקשר של סיפור אנושי; הוא תוצאה מובהקת של כלי המדידה והפרשנות שלנו; המרחב מופיע כגורם אישי, חברתי, לאומי, נפשי או דמיוני. הוא נקשר למושגים כגון טריטוריה, כוח ומקום, ומהווה כמותם אמצעי ליצירת זהות, לשרטוט גבולות, לכתיבת היסטוריה. המרחב הרב-לאומי, המבוסס על שיטה כלכלית ותקשורתית כוללת, מאפיין את עידן הגלובליזציה. הזמן יכול להיות קווי, מעגלי, מיתי, תודעתי או וירטואלי. הוא יכול להיות פתוח, נצפה, אטום, מעברי, המשכי, מפורק, מכיל ומייצג את הזיכרון (הזמן הלאומי או המעמדי) הנאגר בתוכו. קטגוריית הזמן מרכזית לחשיבה המודרנית: הזמן נתפס כסוכן מרכזי המוציא מן הכוח אל הפועל תבנית היסטורית גואלת (למשל במרקסיזם). קטגוריית המרחב היא קטגוריה פוסטמודרנית העוקבת אחר הלוגיקה של הרשת. זו קושרת בו-זמנית אופני שיח שונים המתרחשים במרחב. … קיראו עוד

מרחב ציבורי (באדריכלות)

מונח מתחום האדריכלות והתכנון האורבני. המרחב הציבורי שייך לרשות הרבים ואילו המרחב הפנימי, הפרטי, שייך לרשות היחיד (הבית). המרחב הציבורי נבדל מן המרחב הפרטי בכך שהוא מעניק למשתמשים בו משאבים אוניברסליים העולים בקנה אחד עם זכויות וצרכים יסודיים כגון חופש התנועה, הזכות לנוף, אפשרות לסולידריות קהילתית ודיאלוג בין הבריות. העיר המופרטת (תוצאה של הקצאת שטחים למקומות סגורים כגון קניונים) נוגסת במרחב הציבורי ופוגעת בתנועה הספונטנית בתוכו. סוגיית המרחב הציבורי היא סוגיה פוליטית, הנוגעת לצדק חלוקתי וליחסי הכוח בין הקבוצות המשתמשות בו. … קיראו עוד

מרחב ציבורי (בתקשורת)

במשמעות סוציולוגית ותקשורתית – המקום והתנאי לקיומו של דיון ציבורי בחברה. מונח המגדיר את מרחב העבודה, הפוליטיקה והתקשורת שאינו כפוף למרות המדינה או ממסדים אחרים. המרחב הציבורי מאפשר דיון פתוח, רציונלי, חופשי מכפייה, בין מרכיביה השונים של החברה. תקשורת אוניברסלית זו מכוונת להשגת הבנה והסכמה בין הצדדים. המונח מזוהה עם מפעלו של הפילוסוף יורגן הברמאס (Habermas). … קיראו עוד

מרקסיזם, ביקורת מרקסיסטית, ביקורת ניאו/פוסט-מרקסיסטית

פילוסופיה פוליטית ותאוריה ביקורתית המבוססת על הגותו של קרל מרקס (1883-1818). ביסוד התאוריה עומד עקרון המטריאליזם ההיסטורי, שלפיו התשתית החומרית והכלכלית של האדם מעצבת את תודעתו לאורך ההיסטוריה ומשפיעה באופן מכריע גם על מבנה-העל, שהוא דפוס הפעולה הרוחני שלו. בבסיס החיים הכלכליים עומדים יחסי ייצור המתקיימים בין הקפיטליסטים, בעלי אמצעי הייצור, לבין חסרי אמצעי הייצור – הפרולטריון. כל תקופה מתאפיינת ביחסי ייצור ייחודיים לה ובמאבק מעמדי המתקדם באופן דיאלקטי לאורך ההיסטוריה ומסתיים בניצחון הפרולטריון, שלאחריו תיכון החברה העל-מעמדית של העתיד. המרקסיזם, שהבטיח אוטופיה מוסרית ופוליטית למאמיניו, היה לגורם אינטלקטואלי ופוליטי חשוב מאז סוף המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20. חסידיו ראו בו שיטה מדעית המוכחת על-ידי ניתוח היסטורי של הכלכלה המדינית; אחרים ראו בו אידאולוגיה של שחרור הפועלת בשירות האדם. המבקרים הצביעו על הממד הדוגמטי, הדטרמיניסטי והמשיחי של המשנה המרקסיסטית וראו בה מקסם שווא הפותח פתח לדיקטטורה רוחנית. אף כי המרקסיזם הפוליטי נחל את כישלונו המובהק בדמות מדינת המשטרה הסובייטית, ממשיכים ניאו-מרקסיסטים רבים לראות בו שיטה ביקורתית רבת עוצמה היכולה לשפוך אור על היחסים החברתיים ועל אופני שיח בתרבות ובתקשורת העכשוויות. ביקורת ניאו-מרקסיסטית ופוסט-מרקסיסטית בולטת בלימודי תרבות ותקשורת, בלימודים פוסט-קולוניאליים ובתאוריות פמיניסטיות, ומוצאת ביטוי אצל הוגים כגון אנטוניו גרמשי (Gramsci), מיכאיל באחטין (Bakhtin), לואי אלתוסר (Althusser), ריימונד ויליאמס (Williams), ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

משחק

תנועה ספונטנית, פעולה חופשית הממוקדת בהנאה ובשעשוע ואינה מחויבת לתוצאה. פעילות המפקיעה לפרק זמן את המשתתף משגרת יומו ונוטעת אותו בעולם דמיוני בעל חוקיות משלו. המשחק מופיע בפעילויות ספונטניות בחיי היומיום ובמסגרות חברתיות מוסדיות. למשחק כפל פנים: המשחק כ-Play, פעילות ספונטנית בלתי מובנית שאינה חותרת לסיום נתון ומעוררת הנאה ושעשוע, והמשחק כ-Game, פעילות מובנית, בעלת כללים, השואפת לסדר מוגדר או לתוצאות מסוימות, למשל תאטרון או ספורט. המחשבה הקלאסית קושרת את המשחק לספֵרה התבונית של האדם. היא רואה בו הפגנה של כוח, שנינות, העזה ויצירתיות ומבליטה את חשיבותו החינוכית. המשחק מופיע במגוון של פעולות אנושיות: ספורט, אמנות, מוזיקה, מלחמה, דרמה חברתית, פסיכואנליזה, פולחן, בדיחה, הימורים ועוד. תפיסות מודרניסטיות רואות בו צורה אסתטית אוטונומית היוצרת חלופה למציאות. תפיסות פוסטמודרניות רואות בו טקסט ביקורתי המציין תנועה פנימית שמתקיימת בתוך תהליכים של יצירת משמעות: המשחק החופשי (Free Play) יוצר תהליכים רפלקסיביים שבהם השפה "מתבוננת בעצמה", משחקת ומפרקת את משמעויותיה. למשחק מעמד מרכזי בכלכלת הבידור העכשווית. תעשיית המשחקים באינטרנט ובתקשורת הסלולרית יוצרת מסגרת כלכלית ואידאולוגית חדשה: "משחקיות" (Gaming). זו הופכת למטאפורה מובילה המתארת מנעד רחב של יחסים חברתיים ועסקיים בין השחקנים. … קיראו עוד

משחקי לשון

מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein, 1889-1951) המערער על ההנחה המסורתית כי השפה היא "תמונה של העולם", כי תפקידה לתאר אובייקטים מהותיים, נצחיים, בתוכו. לדעת ויטגנשטיין, אין מערכת אחת המאפיינת את השפה; הבנת המציאות כרוכה בהבנת כללי תפעול שונים המתווים את מסגרת ההבנה ומעניקים לה את משמעותה. השפה היא מעין "תיבת כלים" שנבחנת באמצעות כושרה, שימושיה וביצועיה. עמדה פילוסופית פרגמטיסטית זו קושרת ידיעה עם ביצוע ורואה את הגדרת האמת ביחס לידיעתם של כללי תפעול הקרויים "משחקי לשון". … קיראו עוד

משחקים (תורת ה-)

מדע של חשיבה אסטרטגית. ענף בלוגיקה מתמטית העוסק בניתוח דילמות ובהכרעות הקשורות בניהול קונפליקטים ובתהליכי קבלת החלטות בסיטואציה אינטראקטיבית. הגישה מיושמת בתחומי הכלכלה, מדע המדינה, הביולוגיה, האסטרטגיה הצבאית, האתיקה ועוד. תורת המשחקים חוקרת את מכלול הקונפליקטים האנושיים ואת דרכי פתרונם בהנחה כי מדובר באירועים המנוהלים על-ידי שחקנים רציונליים המשרתים את האינטרסים התועלתיים שלהם. בקונפליקט יכולים להיות מעורבים יותר משני צדדים, שמשחקיהם מנוגדים או חופפים חלקית. מאמצים מופנים לניסוח התוכנית האסטרטגית: הדרך השלמה לשחק משחק סימולטני או סדרתי באמצעות מערכת מגובשת של כללים ללא תלות בעמדות מפתיעות של היריב או באורך המשחק. אפשר להבחין בסוגים שונים של משחקים, כגון "משחק סכום אפס" (ניצחון צד א' מחייב תבוסת צד ב'), "משחק דילמת האסיר" (מצבי בחירה קשים המוליכים לפרדוקס ומראים כי מקסום של רווחים אישיים פועל נגד האינטרסים של הצדדים), "משחק השפן" (משחק של "הליכה על סף" שבו מנצח מי שמוכן להסתכן יותר) ועוד. יתרונה של התיאוריה קשור בכך שהיא יכולה להצביע על דרכים לפתרון רציונלי של קונפליקטים; חסרונה בכך שהיא מתקיימת בעיקר בעולם המתמטיקה הצרופה, ומובילה לעתים למסקנות פרדוקסליות. בנוסף, היא אינה מצליחה להתאים את עצמה לדילמות אנושיות המתנסחות באמצעות שפות טבעיות והטרוגניות, המושפעות מרגשות ותלויות בתרבות. … קיראו עוד

משמעות

המילה משמעות היא אחת המילים הנפוצות אך השנויות ביותר במחלוקת בתולדות התרבות. מסתמנות שתי גישות למושג: האחת טוענת כי משמעות היא היחס בין המילה לבין האובייקט (הלא מילולי) שעליו היא מצביעה. לגרסה זו, שראשיתה בפילוסופיה, ממשיכים מודרניים רבים: פוזיטיביסטים לוגיים, כגון ברטרנד ראסל (Russell) ולודוויג ויטגנשטיין (Witgenstein) "המוקדם", פילוסופים אנליטיים, כגון א"ג' אייר (Ayre) ואחרים. הגישה האחרת טוענת כי משמעות אינה ניתנת לתיקוף מתוך המבנה הלשוני עצמו; יש לתור אחריה בעולם של מוסכמות תרבותיות, הקובע את האופן שבו אנו מבינים ומפרשים את העולם המילולי הפנימי. בעמדה זו מחזיקים פילוסופים כגון וילארד ון אורמן קווין (Quine), פייר דוהם (Duhem), ויטגנשטיין "המאוחר", ואחר-כך גם תומס קון (Kuhn), ז'ק דרידה (Derrida) ואחרים. טענתם היא כי משמעות מופקת מהקשרים רחבים יותר כגון מושג הפרדיגמה אצל קון, "משחקי לשון" אצל ויטגנשטיין, ההבדל (דיפראנס) אצל דרידה ועוד. בפילוסופיה האקזיסטנציאלית (סארטר) משמעות מוגדרת כפריָיהּ של בחירה אישית, אינדיווידואלית וסובייקטיבית המתרחשת "כאן ועכשיו". בחירה זו מגדירה את הסובייקט ומעניקה משמעות אותנטית לחייו. … קיראו עוד

משפחה, משפחה חדשה

המשפחה היא הקבוצה הראשונה שלתוכה נולד או נקלט הפרט. יחידת משמעות בתרבות, העומדת בין היחיד לבין החברה. יחידה חברתית וכלכלית, רגשית וסימבולית, שבה נוצרות זהויות ובה נולדת האישיות האינדיווידואלית. על פי הגל, המשפחה הגרעינית מדמה את המשפחתיות במובנה הרחב, כפי שהיא מתגלמת בחברה האזרחית ובמדינה. בצירופיה השונים, המשפחה היא יחידה חברתית ו/או גנטית המקיימת קשרי קרבה קבועים בין חבריה. יחידה זו נועדה ליצור מבנה בעל יציבות המספק ביטחון לחבריו, מאפשר את גידול הצאצאים ומעודד צמיחה אישית. על-פי תפיסה אידיאלית זו, האינטימיות המשפחתית מתבטאת ביחסי האהבה של העומדים בראש המשפחה וביחסים הפנימיים בין חבריה. המשפחה הגרעינית כוללת אם, אב וילדים, ואולם המשפחה הסימבולית המורחבת כוללת גם "קרובי משפחה" נוספים כגון חברים. המשפחה החדשה, המאפיינת את העידן הפוסטמודרני, פועלת בתנאים של רלטיביזם תרבותי המעודד צורות ארגון מגוונות. כתוצאה מכך מוגדרות מחדש סוגיות כגון מיניות, מגדר, אחריות, הורות, שותפות, מיקום, תנועה ועוד. כמו כן נוצרות יחידות משפחתיות חדשות: משפחות חד-הוריות, חד-מיניות, משפחות המתקיימות על בסיס שיתוף בנושאים מוגדרים ועוד. יחידות אלו נותנות ביטוי לשאלות מפתח כמו אינטימיות, זוגיות, ביטחון, ערבות הדדית, שותפות כלכלית, מגורים משותפים וכיוצא בזה. דומה כי חרף השינויים הרבים שעברה, צורת ההתאגדות המשפחתית, בגרסאותיה השונות, נתפסת בעיני רבים כצורה חברתית שאין לוותר עליה, דווקא על רקע אווירת התחרות והניכור המאפיינת את היחיד במעגלים אחרים של חייו. … קיראו עוד

משפט (גישה ביקורתית), לימודי משפט ביקורתיים

גישה ביקורתית ללימודי משפט, המשמשת חלופה לשיח המשפטי הליברלי הרווח. גישה בעלת השלכות רב-תחומיות בשטחי תרבות שונים: משפט, שפה, תקשורת, ספרות, פילוסופיה ועוד. הנחת היסוד של לימודי המשפט הביקורתיים היא שהמציאות אינה נתונה לנו במישרין, אלא נקלטת מלכתחילה כהבניה תרבותית. על-פי גישה זו, מערכת החוק היא שפה הדורשת פרשנות ופענוח. הגישה רואה במקרה המשפטי (Case Study) מערכת הטרוגנית, שבה אסטרטגיות נרטיביות וטקסטואליות שונות מתנגשות זו בזו במסגרת רב-תרבותית רחבה. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×