רעיונות לפי אותיות: פ

א (76) ב (12) ג (25) ד (22) ה (32) ו (4) ז (7) ח (13) ט (23) י (7) כ (9) ל (16) מ (64) נ (15) ס (36) ע (16) פ (53) צ (3) ק (36) ר (26) ש (25) ת (20)

פאלוגוצנטריזם

מונח המורכב משני מונחי משנה: "פאלוצנטריות" ו"לוגוצנטריות". פאלוצנטריות היא מאפיין של שיח הרואה בפאלוס הגברי התגלמות סימבולית של החוק והכוח בתרבות. "לוגוצנטריות", במובן שטבע ז'ק דרידה (Derrida), היא הטענה כי הפילוסופיה המערבית ממוקדת כולה בשאלת הלוגוס, המקור והאמת (חוק, סדר, סימן, אל). הפאלוגוצנטריזם הוא על-כן מונח המבליט את הזיקה שבין פטריארכליות לבין שיטה מטאפיזית רציונלית החותרת אל האמת. … קיראו עוד

פאלוס/פאלוצנטריזם

פאלוס – פין ביוונית. בתפיסה הפסיכואנליטית המסורתית (פרויד ותלמידיו) הפאלוס הוא מסמן ביולוגי ישיר של תשוקה וכוח. בפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan) זהו מבנה סימבולי המתייחס הן לגברים והן לנשים. הוא אינו נתפס כאובייקט ביולוגי אלא כדימוי, כפונקציה סימבולית הממלאת תפקיד מרכזי בהבניית הסובייקט. הפאלוס הוא מסמן מועדף הקובע את אופיו הסימבולי של האיווי. הפאלוצנטריזם מגדיר על-כן את מעמדו הסימבולי המועדף של איבר המין הזכרי בקביעת מערכות של כוח בשפה ובתרבות. הוא מבליט את המחשבה ההגמונית הגברית ואת השפעתה הגורפת על ההתפתחות הסובייקט. המונח מגדיר אידאולוגיה של יחסי כוח הנגזרת ממעמדו המועדף של הפאלוס כמושא של תשוקה בתרבות. אידאולוגיה פאלוצנטרית מזדהה עם נקודת מבט רציונלית, מודרנית וגברית. ביקורת הפאלוצנטריזם מהווה ציר מרכזי של דיון בפמיניזם ובדקונסטרוקציה. … קיראו עוד

פאנק/פוסט-פאנק

פאנק הוא שמה של תת-תרבות נוער ושם קיבוצי לזרם מוזיקלי חתרני שזעזע את מוסכמות הרוק באמצע שנות השבעים של המאה ה-20. המונח, שהושאל משפת הרחוב, מתאר גישה וצורת הפקה מוזיקלית המאופיינות בתוקפנות, בחספוס ובחוסר מקצוענות מכוון ומודע לעצמו. סגנון זה שם דגש על ניהיליזם, לעג גרוטסקי והתנגדות רועשת לסגנון הנוח והמסודר של התרבות הכללית. סגנון הפאנק נקשר בעולם דימויים בעל מאפיינים מובהקים: סיכות ביטחון הנעוצות בשיער מחודד וצבוע, בגדים קרועים, סמלים של סקס, כוח ופשיזם, פירסינג, כיעור מכוון ועוד. כזרם מוזיקלי, הפאנק מתאפיין במינימליזם מלודי והרמוני ובטהרנות אידאולוגית המתייצבת כנגד שתי תופעות מוזיקליות מרכזיות: להקות "הרוק המתקדם" נוסח "פינק פלויד", מצד אחד, ונגד הפקות הענק הגרנדיוזיות של מוזיקת הפופ נוסח להקת "ג'נסיס", מצד שני. סגנון הפוסט-פאנק נוטש את העמדה המודרניסטית הנחרצת של הפאנק ומציג תפיסת עולם מוזיקלית, קומוניקטיבית יותר, המבוססת על אקלקטיות פוסטמודרנית, פסימיזם תרבותי ומִחזור אירוני של סגנונות העבר. תרבות הפאנק והפוסט-פאנק השפיעו באופן עמוק על התרבות הפופולרית. זו תורגמה לסגנון חיים ולאסתטיקה ניהיליסטית הבאה לידי ביטוי בז'אנרים עכשוויים כגון פרפורמנס וסייברפאנק. … קיראו עוד

פאסט פוד, ג'אנק פוד

"מזון מהיר" (Fast Food) הוא שם כולל למזון שנתפס כמשביע, מוכן במהירות ובעיקר זול: פיצה, המבורגר, נקניקיות, צ'יפס ועוד. מחירו הזול יחסית עושה אותו "דמוקרטי" וזמין כמעט לכול. זהו מזונו הייעודי של האדם המיידי, העסוק מכדי לבזבז זמן בארוחות ארוכות ויקרות. פאסט פוד נמכר בדרך כלל ברשתות ענק, המבטיחות סטנדרטיזציה מלאה של תהליכי הייצור והשיווק של המוצר המוגמר. המזון המהיר מתקשר לתאגידי ענק כגון מקדונלד'ס, והוא חלק בלתי נפרד מן הנוף האורבני בעידן הגלובליזציה. … קיראו עוד

פגאניזם

למציאות שבה אנו נתבעים לערוך שיפוטים ללא קריטריונים מנחים קורא הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) בשם "פגאניזם". מטאפורה זו נועדה לציין מציאות המאופיינת בריבוי "אֵלים" (ריבוי אמונות). בעידן הפוסטמודרני אנו נותרים ללא תיאוריה אוניברסלית של אמת. בלא שיהא בידינו עיקרון שיפוט אוניברסלי, אנו מתקדמים רק באמצעות יצירת שיפוטים מקומיים, המתייחסים למקרים מבודדים שנדונים לגופם. ליוטאר מוצא תקדים לתפיסה זו כבר באתיקה של אריסטו, שבו הוא רואה דמות מרכזית הקשורה בתפיסה הפגאנית של המציאות. בנוסף, המונח נקשר למגמות רווחות של העידן החדש: בהקשר זה הוא מתאר "אדם נטול דת" המאמין באלים (אלות) של העידן הפגאני, הטרום-יהודי-נוצרי-מוסלמי. … קיראו עוד
תחום: |

פדגוגיה ביקורתית

אסכולה בתחום החינוך וההוראה המניחה כי כל סיטואציה חינוכית ולימודית היא חלק בלתי נפרד מתפיסה ביקורתית של התרבות. הפדגוגיה הביקורתית מבקשת ליצור דגם חינוכי שידגיש את האופי הפוליטי-חברתי של ייצור הידע. אסטרטגיה של "חציית גבולות", שהציע פילוסוף החינוך הנרי ג'ירו (Giroux), משלבת בין המגמה האוטופית המתקנת של המודרניזם לבין המגמה הפלורליסטית של הפוסטמודרניזם; המטרה היא להפוך את הסיטואציה החינוכית ל"ניסיונות חיים" ול"סיפורי תרבות" הנדונים בכיתה. … קיראו עוד

פואטיקה

(1) שם יצירתו של אריסטו (פואטיקה) – טקסט העוסק במהותה של השפה הספרותית, דן בז'אנרים השונים ומצביע על החיקוי (מימזיס) כעקרון יסוד שלה; (2) ענף בביקורת הספרות החוקר את ייחודה של לשון השירה; (3) תחום מחקר המגדיר את ייחודו של הטקסט הספרותי ביחס למערכות סמיוטיות אחרות; (4) חוקיות אסתטית החוזרת ביצירה או ביצירות מסוימות, וכן אצל יוצר או יוצרים מסוימים, למשל "הפואטיקה של עגנון". … קיראו עוד

פוזיטיביזם

תיאוריה פילוסופית מרכזית במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. התיאוריה טוענת כי ידע הוא מה שניתן לאשש באמצעות מתודות מדעיות. הידע מושתת רק על מה שניתן להתנסות בו באמצעות החושים. העובדות הן המושא היחיד של הידע. יש המייחסים את תחילת הפוזיטיביזם לפילוסוף פרנסיס בייקון ולספרו Novum Organun משנת 1620, אולם כתופעה מודרנית, הפוזיטיביזם נולד בפילוסופיה ההתפתחותית של אוגוסט קומט (Comte, 1851-1854) והוא מזוהה עם ממשיכי דרכו במאה ה-20. המדע החדש שייסד – "הפילוסופיה הפוזיטיבית" – הוא בעת ובעונה אחת תיאוריה של ידע, תורת הכרה ופילוסופיה התפתחותית של מדע ההיסטוריה. לדעתו, האנושות בשלה לעבור מן השלב התיאולוגי, דרך השלב המטאפיזי החילוני, אל השלב הפוזיטיביסטי הנוכחי, שבו עיקר הדגש אינו מושם על חקירת מהותן של התופעות אלא על הבנה וניסוח של החוקיות השלטת בהן. הפוזיטיביזם מבקש לגלות חוקים אוניברסליים שלפיהם פועל העולם באמצעים ניסיוניים, תוך שימוש בכללי היסק לוגיים; התואר "ידע" יאה לתוצאות ההתבוננות בעולם הטבע, לאחר שאלה עברו תהליך של אישוש ותיקוף באמצעות ניסויים מדעיים. האוטופיה של הפוזיטיביזם, על-פי קומט, היתה לייסד מעין דת "חיובית" של האנושות החילונית – דת המעוגנת במיתוס התבונה והקִדמה. … קיראו עוד
תחום:

פוטו-אופ, פוטו-אופורטיוניטי, הזדמנות צילום

הזדמנות צילום. כינוי לתיעוד צילומי, בדרך כלל של מנהיגים ומדינאים, בטרם או לאחר פגישה הסגורה לתקשורת. ריטואל מקובל בעידן הפוליטיקה הטלוויזיונית, שנועד ליצור דימוי של שליטה וניהול אחראי של ענייני העולם. … קיראו עוד

פוטוריזם

זרם אוונגרדי באמנות של תחילת המאה ה-20, שדגל בדינמיזם יוצר, בהערצת המכונה ובסגידה לסכנה. הפוטוריזם העלה על נס אלמנטים של אורבניות, תנועה, אלימות ומשיחיות. אלה חוגגים את לידתו של "האדם החדש": אדם הנותן גט פיטורים להיסטוריה ולמסורות העבר, המקדש בחייו ובאמנותו את הקיום המודרני, אדם שפניו אל העתיד. קבוצת האמנים, שבראשה עמד פיליפו תומסו מרינטי (Marinetti), פרסמה את המניפסט הפוטוריסטי הראשון ב-1909. התנועה, שהתפשטה בארצות אירופה, בלטה במיוחד באיטליה וברוסיה, בפשיזם האיטלקי, מצד אחד, ובקומוניזם, מצד שני. הפוטוריזם, שביקש למחוק את האדם הבורגני מן המפה הרגשית והקוגניטיבית של המערב, סופו שהתמזג עם פוליטיקה הרת אסון, משמאל ומימין. … קיראו עוד

פוליטיקה של זהויות

מונח מרכזי בלימודי תרבות הטוען כי אינטרסים של קבוצות ויחידים מוגדרים על-ידי הבדלים אתניים, דתיים, מגדריים, גזעיים, מיניים ועוד. אינטרסים אלה, היוצרים את הזהות (שהיא ההבנה העצמית שלנו), לא יקודמו או יזכו בהגנה של סוכנויות רחבות כגון המעמד או המדינה החוקתית. פוליטיקה של זהויות מאפיינת חברה רב-תרבותית ומבליטה את זכותו של כל קולקטיב להיות שונה ואחר. … קיראו עוד

פוליסמיות

ריבוי של משמעויות הקיימות בטקסט ומתאפשרות בו. הריבוי הוא תוצאת המעבר ממצב של ודאות פרשנית למצב של אי-ודאות. הפרשנויות המרובות מוצדקות על-ידי אופני ארגון שונים הגלומים מלכתחילה בטקסט. בבלשנות – משמעויות השונות באופן רדיקלי זו מזו ומתייחסות למסמן צלילי אחד; בתקשורת – הפרשנויות השונות שאותן מעניקים קהלים שונים לטקסט אחד. … קיראו עוד
תחום:

פונדמנטליזם

האמונה כי כתבי הקודש של הנצרות הם נעדרי טעויות (Infalable), כי הם המקור היחיד לידיעת האמת האלוהית וכי מתחייבת מהם "אמונה לוחמת" המפיצה ומשליטה את האמת הדתית הרדיקלית בספֵרה האישית, הציבורית, החברתית והפוליטית. בימינו, המונח חורג מן ההגדרה המקורית וחל על כל אמונה גורפת המציגה גישה טוטלית וכוחנית ביחס לסוגיה כלשהי ופועלת באופן פוליטי כדי ליישמה. … קיראו עוד

פונדמנטליזם ליברלי

מונח ביקורתי שנועד להבליט את כינונו של פונדמנטליזם חילוני "נאור" בעל השפעה גדולה על אורח חייו של האדם המערבי בעידן הקפיטליזם המאוחר. הנאורות הקנאית מבליטה את עיקרי האמונה הרציונליים שעליהם מבוסס הקפיטליזם העכשווי: אינדיווידואליזם, תחרות חופשית, אינסטרומנטליזם ועוד. הפונדמנטליזם הליברלי מתעלם מן ההבדלים התרבותיים, המקטינים באורח ניכר את שוויון ההזדמנויות הממשי העומד לרשותם של משתתפי המשחק החברתי. … קיראו עוד

פוסט-

אחד מסימניה המובהקים של התרבות העכשווית הוא אופן קיומה והגדרתה העצמית כהליך החורג מעבר לעצמו. התחילית "פוסט" רומזת כי גם ללא קשר להמשך אפשרי (כגון "פוסטמודרניזם", "פוסט-פמיניזם", "פוסט-קולוניאליזם", "פוסט-סטרוקטורליזם") מה שמאפיין את התרבות העכשווית הוא חוסר אמון מצדה בהווה; תחת זאת היא מאמצת הליך של שינוי ואיחור (delay), ההופך את ה"פוסט" למעין ערך בפני עצמו, מנטרה רווחת, מטאפורה לחשיבה הבלתי בטוחה של התרבות בימינו. … קיראו עוד

פוסט-סטרוקטורליזם

זרם בתרבות ובמדעי האדם החל משנות השישים של המאה ה-20. הפוסט-סטרוקטורליזם, המזוהה עם המפעל הביקורתי של דרידה (Derrida), בארת (Barthes), פוקו (Foucault), דלז (Deleuze), לאקאן (Lacan), ליוטאר (Lyotard), רורטי (Rorty), בודריאר (Baudrillard) ואחרים, מבקר את הנחות היסוד של המחשבה המערבית: קיומה של סטרוקטורה לשונית אוניברסלית המכוננת תמונה משמעותית של העולם. הפוסט-סטרוקטורליזם מביא לידי גילוי אופני חשיבה וייצוג הטרוגניים, המעניקים קול לשוליים הלשוניים, החברתיים והפוליטיים; הוא מגלה את העולם כטקסט הזורם מעבר למשמעויותיו הגלויות. כך מתבצע פירוק חתרני של הסימן כמקור ליציבות ולידיעת האמת. הפוסט-סטרוקטורליסטים מבקשים לקיים דיון פרשני והרמנויטי הפורץ מגבולות הסטרוקטורה הרציונלית ומעדיפים במובהק אופני שיח המבוססים על הבדלים על פני שיחים החותרים לשלמות או לאחדות. הזרם מערער על החשיבה הבינארית שהציע הסטרוקטורליזם. הסובייקט הרציונלי שוב אינו מקור ליציבות או לסמכות; עצם כינונו הוא אקט פוליטי שמעורבים בו תהליכים של כוח ודיכוי. פירוק הסובייקט האוניברסלי, תוך בחינה ביקורתית של אופני כינונו ההיסטורי, הופך למשימה מרכזית. הפוסט-סטרוקטורליזם מקיים קשרי גומלין עם פרויקטים גובלים כגון פמיניזם ופוסט-פמיניזם, פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, לימודי תרבות ועוד. על הפוסט-סטרוקטורליזם ניתן להתבונן משתי זוויות: כפילוסופיה של התרבות וכשיטת ניתוח המפענחת טקסטים בתרבות, בתקשורת, בבלשנות ובחיי היומיום. … קיראו עוד
תחום:

פוסט-ציונות

שיח ביקורתי בלימודי התרבות, וכן בהיסטוריה ובסוציולוגיה של החברה, שעיקרו קריאת תיגר על מיתוסים והנחות יסוד של החברה הישראלית. ראשיתו של שיח זה בשנות התשעים של המאה ה-20, והוא מזוהה עם עמדתם של "ההיסטוריונים החדשים" ו"הסוציולוגים החדשים". הוא קורא לרוויזיה בדימוי העצמי של "הישראלי הצודק" ומציע חלופות שונות לזיכרון האישי והציבורי המקובל. השיח הפוסט-ציוני בוחן את יחסי הגומלין בין השיח הציוני לשיח הפלסטיני ומצביע על הצורך לבדוק מחדש את הנרטיב הציוני הטוען להגשמה של שאיפות לאומיות לגיטימיות,תוך שמירה על האתוס המוסרי של החברה הישראלית. השיח הפוסט-ציוני מקיים זיקת גומלין לאופני שיח ביקורתיים גובלים כגון פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, רב-תרבותיות ועוד. הוא מציע דרכים חדשות לחקירה של סוגיות ציוניות כגון "שלילת הגלות", גאולת העם והארץ, התיישבות, יחס היישוב לשואה וסוגיות נוספות. השיח הפוסט-ציוני מתבסס בחלקו על גישה חדשה לחקר ההיסטוריה, הרואה בריבוי נרטיבים ובריבוי מסַפרים נקודת מוצא לחקר ביקורתי של עובדות שנויות במחלוקת. … קיראו עוד

פוסט-קולוניאליזם

מונח המציין את התקופה שלאחר סיום הקולוניאליזם (תהליך שהתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה). החל משנות השבעים של המאה ה-20, פוסט-קולוניאליזם הוא בראש ובראשונה נושא של שיח אקדמי וציבורי על האפקטים התרבותיים והחברתיים של הקולוניאליזם, שלפיו השליטה האירופאית התרבותית, הכלכלית והפוליטית עדיין נוכחת, אף-על-פי שהצבא והמוסדות הביורוקרטיים נסוגו מן הקולוניות. השיח הפוסט-קולוניאלי נוגע בהדחקותיה של התרבות ההגמונית מול תרבויות מוכפפות המבקשות להשמיע קול ולזכות להכרה, וחושף את מנגנוני הכוח בתהליך המחיקה וההשכחה של תרבויות אלה. בהגדרה רחבה יותר, המונח מציין את ההתפשטות הרציפה של הקפיטליזם האירופאי החל מסוף המאה ה-15 – התפשטות שעיצבה במידה רבה את פניה של ההיסטוריה האנושית. בין קולוניאליזטורים תרבותיים לכפופים להם מתפתחים יחסי גומלין ונוצרות פרקטיקות מורכבות של כתיבה והתנהגות. לימודים פוסט-קולוניאליים, שהם חלק מלימודי התרבות, עוסקים במיפוי השיח הקולוניאלי הנוצר בעקבות מצב הכיבוש הקולוניאלי. השיח הפוסט-קולוניאלי מספק מסגרת תיאורטית לדיון ביקורתי בשאלת האחר והזר בתרבות – במושגים כלליים וישראלים כאחד. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (אתיקה)

אחת הטענות הרווחות כנגד תפיסת העולם הפוסטמודרנית גורסת כי היא אינה מאפשרת עמדה אתית, שיפוט מוסרי או סולידריות אנושית. טענה זו מעוגנת בהנחות הבאות: (א) ההנחה בדבר הממד הכאוטי, הניהיליסטי והמפרק של הפילוסופיה הפוסטמודרנית – הנחה המצביעה על הבלטת הממד האינדיווידואלי בפילוסופיה זו על חשבון הממד הסולידרי של המציאות; (ב) ההנחה בדבר התרוקנותה של השפה […] … קיראו עוד
תחום:

פוסטמודרניזם (באמנויות)

מודרניזם ופוסטמודרניזם הם שני זרמים מרכזיים באמנות של מאה השנים האחרונות. מודרניזם הוא סגנון באמנות הפלסטית, באדריכלות, בצילום, בספרות, בקולנוע, בתאטרון וכיוצא בזה, שהיה רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. סגנון זה מבליט את הממד הרציונלי, המופשט והגואל של האמנות: הוא מאמין באפשרויות הקדמה, דחיית הישן מפני החדש. הפוסטמודרניזם משקף מוסכמות אסתטיות חדשות המתפתחות בתחומים אלה, החל מאמצע המאה שעברה ועד לימינו. מאפיינים כלליים של הסגנון הפוסטמודרני הם צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, נטייה לפרודיה ולפסטיש, מודעות למוצר האמנותי כפרי של שעתוק והתחזות, טיפול בצומת אמנות-מדיה-צריכה, פירוק דרכי הייצוג והשפות של המודרניזם העילי, פירוק הסובייקט ההרואי של המודרניזם ועוד. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (בפילוסופיה)

מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות. … קיראו עוד
תחום:

פוֹעֲלוּת (סוכנות), מבנה

הפעולה האינדיווידואלית והאוטונומית היא פועלות ש"דרכה" פועל הסובייקט. ואולם פעולה זו מושפעת מן המבנה של הסדר החברתי שקובע את אופייה. דוגמה ליחס בין פועלות למבנה היא תיאוריית "היד הנעלמה" של הכלכלן הליברלי אדם סמית (Smith): הטענה כי פעולות אוטונומיות המבוצעות על-ידי פרטים מצייתות לחוקיות כלכלית בלתי מורגשת, היוצרת תיאום ואיזון בין ביקושים והיצעים. … קיראו עוד

פופ-ארט

דימוי ומעטפת, אריזה ומדיה, שכפול וציטוט – אלה היו חלק מן המאפיינים האסתטיים והתרבותיים של הזרם האמנותי שנוסד בסוף שנות החמישים של המאה ה-20. הפופ-ארט מבליט את הזיקה בין היצירה לבין התרבות הפופולרית ומוצרי הצריכה האופייניים לה: מכוניות, בגדים, מגזינים, פרסומת, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקת פופ, כלי בית וכן הלאה. בעולם של צריכה ותקשורת מתפקדת אמנות הפופ כתזכורת אירונית: המציאות החומרית והרוחנית היא חלק בלתי נפרד מפעולת השוק. בהתבוננות לאחור, תנועת הפופ-ארט, ששאבה מתוך ההיסטוריה של האמנות שלפניה (תנועת הדאדא, ה"רדי מייד" של דושאן) בישרה גם על האמנות שהופיעה אחריה: הפוסטמודרניזם של שנות השמונים והדילמות האסתטיות שהוא מעלה. … קיראו עוד

פופולרית (מוזיקה), מוזיקת פופ

מונחים המאגדים בתוכם סוגים שונים של מוזיקה שהגיון הייצור והצריכה שלהם הוא מסחרי: המוזיקה הפופולרית מיוצרת, מופצת ומשווקת לפי צורכי השוק. היא עשויה מנוסחאות קליטות וסגורות המבליטות יסוד סמכותי של קצב (ביט) ותנועה. מוזיקה זו נועדה לקלוע מראש לטעמם של קהלים שונים. כשם שהגיון הייצור של הפופ הוא כלכלי, כך גם הגיון הקליטה שלו על-ידי הקהל: הקהל צורך מוזיקה זו משום שהיא משרתת את תרבות הפנאי, וזו רותמת את ההמון להזדהות סבילה עם אידאולוגיה של ייצור ועבודה. כנגד עמדה שיפוטית ואליטיסטית זו, המאפיינת את מבקריה של המוזיקה הפופולרית, ניתן להציג עמדה הטוענת כי המוזיקה הפופולרית והמעטפת התרבותית-כלכלית המקיפה אותה (הופעות, פוסטרים, מגזינים, סרטים וכן הלאה) תורמות לפוליטיקה של זהויות בקרב תת-תרבות הנוער. ואולם, עמדה אופטימית זו עשויה להיגנז לנוכח העובדה כי תרבות הנוער, האלטרנטיבית כביכול, משווקת באפיקיה השונים של תעשיית התרבות. … קיראו עוד

פופ (תרבות ה-)

מושג מטרייה המתאר פרקטיקות מתחום האמנות, המוזיקה, התקשורת וחיי היומיום. מוצריה של התרבות הפופולרית מצטיינים בקומוניקטיביות שלהם והם נגישים לקהלים רחבים. המילה "פופ" היא קיצור של המילה "פופולרי", כלומר שייך לתחום הרבים. במקביל למונח "תרבות פופולרית" ניתן לדבר על ז'אנר אמנותי (פופ-ארט), על סגנון מוזיקלי (מוזיקת פופ) ועל השפעות אסתטיות ותרבותיות אחרות החוסות תחת שם זה. … קיראו עוד

פורדיזם/פוסט-פורדיזם

מונחים המתארים שלבים בהתפתחות הקפיטליזם. את המונח "פורדיזם" (על שמו של יצרן הרכב האמריקאי הנרי פורד) טבע הפילוסוף המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci). הוא מתאר את הקפיטליזם הקלאסי כשיטה כלכלית המבוססת על פס ייצור. כדי ליצור רציונליזציה ומקסום של רווחים יש ליצור סטנדרטיזציה של תהליך הייצור: פועלים בלתי מיומנים יבצעו רצף אוטומטי של פעולות חוזרות בתוך פרקי זמן מוגבלים (שאותם מאפשרת התנועה האיטית של פס הייצור). התוצאה היא הפקעת המוצר השלם מרשותו של העובד, ניכורו לתהליך העבודה וניכוס המיומנויות שלו על-ידי מנהלי עבודה ומהנדסי ייצור. שינוי בתנאים הכלכליים בשנות השבעים של המאה ה-20 מסמן מעבר למשטר ייצור חדש הכולל פרגמנטציה בתהליך העבודה, פיצול הייצור למקומות ולזמנים שונים ועוד. משטר הייצור החדש – הפוסט-פורדיזם – תואם את רוח הקפיטליזם המאוחר והגלובליזציה. משטר זה יוצר נתק בין גורמי הייצור המרכזיים – ההון והעבודה. ההון שוב אינו מחויב למדינת הלאום והוא נודד בין השווקים על-פי צרכים של כדאיות. כוחה היחסי של העבודה יורד מול עלייתו של ההון. התוצאה היא כינונה של מדיניות ניאו-ליברלית שעיקריה הם הפרטה, ליברליזציה של ההון והשווקים, דה-רגולציה משקית, צמצום שירותי הרווחה וירידה בכוחם של העובדים. התוצאה החברתית ניכרת לעין: העמקת הפער המעמדי והחרפת אי-השוויון החברתי. … קיראו עוד

פורנוגרפיה

יצירה מילולית, חזותית או צלילית או כל טקסט אחר שנועדו לעורר גירוי מיני באמצעות תיאור ישיר של פעילות איברי המין. נושא לאין-ספור דיונים הנוגעים בגבולות התשוקה המינית ובגבולות חופש הביטוי. הפורנוגרפיה מעלה לדיון דילמות מרכזיות של התרבות כגון מלוכלך ונקי, מגונה ובזוי, ראוי ומהוגן. סוגיות אלה מופיעות בהקשרים תרבותיים שונים, תובעות הכרעות מוסריות, משמשות כסיסמאות קרב מזדמנות. כל תרבות מסמנת בצורה שונה את גבולות הלגיטימיות של התיאור והחשיפה הגופנית ובכך מגדירה את ערכיה. אף כי ימי הפורנוגרפיה עתיקים כימי האדם, ראוי להבליט את הזיקה המיוחדת שנוצרה בין הפורנוגרפיה למודרניות. הדימוי הקפיטליסטי הרווח הוא הדימוי האנונימי, המנוכר, של המכונה: האדם כ"מכונת מין" (Sex Machine). אדם זה חורג מן הכלא המשפחתי הבורגני ומבקש למקסם את תשוקתו. העידן הפוסטמודרני משקף יחס אמביוולנטי כלפי החוויה הפורנוגרפית. מצד אחד, תעשיית הפורנו חודרת לכל פינה של החיים: טלוויזיה, קולנוע, פרסומת, מועדונים ועוד. בצורתה המוקצנת, היא משקפת את החיבור המאיים בין קפיטליזם, ארגוני פשע, זנות וסחר בנשים. מצד שני, הפורנוגרפיה יכולה לחבור לכיוונים מתקדמים ולשרת את החופש האינדיווידואלי ואת הזכות להיות "מישהו אחר". בצורתה זו, היא יכולה להניע מרד אידאולוגי של קבוצות שוליים נגד כוחנותו של הממסד החברתי הקפוא. … קיראו עוד

פטישיזם

האמונה בכוחם של עצמים דוממים לשמש תחליף מאגי ומלאכותי למקור האמיתי. מקור המונח במילה הפורטוגזית Feitico – מלאכותי, שנגזרה מן המילה הלטינית Facticius – עשוי. מדובר אפוא בהעמדת פנים, בהסטה מן הטבעי אל המלאכותי. ההיסטוריה של המונח מתחילה בשיח האנתרופולוגי במחצית השנייה של המאה ה-19: הפֵטיש נתפס כאובייקט מאגי שרוח שוכנת בו. זהו עצם חומרי המהווה מוקד לסגידה ולפולחן. אף כי ההגדרה כוונה לדתות פרימיטיביות, היא עונה גם על תמונת המצב בחברות מודרניות ופוסטמודרניות: תבנית פטישיסטית זו באה לידי ביטוי בתחומים שונים, כגון פסיכואנליזה, מרקסיזם ("הפטישיזם של הסחורות"), פוסט-קולוניאליזם, מיניות, זהות ומגדר, קולנוע, צילום, אמנות ועוד. … קיראו עוד

פטריארכיה, פטריאכליות

שלטון האב בתרבות. באנתרופולוגיה, השלטון האבסולוטי של "זקני השבט" ב"אחרים" – הצעירים, הנשים והילדים שתחת חסותם; בנצרות, מוסדות הדת. החל משנות השבעים של המאה ה-20 עומדים מונחים אלו במרכז הביקורת הפמיניסטית: הטענה כי העיקרון המארגן של התרבות מושתת על שליטה והעצמה של הגבר ועל ניצול ודיכוי האישה. ביקורת נוקבת נמתחת על מציאות שבה לגבר יש גישה למשאבים ולנכסים ממשיים וסימבוליים בעוד הנשים מופלות לרעה בכל מערכות החיים: בפוליטיקה, בחברה, באמנות וכן הלאה. הפרויקט הפמיניסטי מבקש לערער את הסדר הפטריארכלי המושתת על יחסי ניצול וכוח. … קיראו עוד

פיוז'ן

מאנגלית – התכה ומיזוג. מונח השאוב מתחום הפיזיקה הגרעינית, שם הוא מתאר תהליך שבו שני גרעינים של אטומים קלים מתמזגים בטמפרטורה גבוהה לכלל גרעין כבד יותר, תוך פליטת כמות גדולה של אנרגיה. בהשאלה, כינוי לפרקטיקה שכיחה בתרבות, הממזגת בין סגנונות שונים, בעיקר בתחומי המוזיקה והמזון. הפיוז'ן מצטיין באופיו ההיברידי ומאפיין סגנונות חיים וצורות אמנות בעולם הפוסטמודרני. … קיראו עוד

פיקרסק

ז'אנר ספרותי ומטאפורה תרבותית בעידן של אי-ודאות. השם נגזר מהמילה הספרדית פיקרוֹ (נוכל). הרומן הפיקרסקי הראשון, לסריו איש טורמס (Lazarillo de Tormes), פורסם בספרד ב-1554, אף כי שורשי המסורת הפיקרסקית קדומים יותר. הז'אנר מאופיין על-ידי גיבורו: נווד שנון החי על הגבול שבין נוכלות ופשע לבין חיים ביושר ובהגינות. נדודי הגיבור מלווים בטון מורליסטי מבדח ואירוני ומהווים הזדמנות לפנורמה ביקורתית רחבה של החברה בזמנו. סוג זה של גיבור מאפיין גם את עידן החשד, עידן המבוכה המוסרית של ימינו. … קיראו עוד
תחום:

פיתוי, תיאוריית הפיתוי

(1) מכלול אמצעים המשדלים אדם לצרוך מוצר, שירות, רעיון או ריגוש, בהבטחה לאושר, עונג וסיפוק מיידי. כמצב תרבותי, הפיתוי פועל בשירותן של פרקטיקות רבות: מדיה, פרסומת, אמנות, תיאולוגיה, פוליטיקה, סגנון חיים, פורנוגרפיה ועוד. באווירה עתירת הפנטזיות של ההווה הופך הפיתוי למרכיב שיווקי מרכזי בחוויה של היומיום; (2) "תיאוריית הפיתוי": תיאוריה המזוהה עם שלב מוקדם בפסיכואנליזה של פרויד (Freud), ועל-פיה מקורן של הנוירוזות בטראומות מיניות שחוו המטופלים בילדות. תיאוריה זו נזנחה מאוחר יותר לטובת ההנחה כי הפנטזיות של הפיתוי מקורן במציאות הקונפליקטואלית הפנימית של המטופלים. הפיתוי תופס מקום מרכזי בפילוסופיה של סרן קירקגור (Kierkegaard) ושל עמנואל לוינס (Lévinas) . אצל הראשון, הפיתוי מזוהה עם השלב האסתטי שבו הכרת המציאות קשורה בהנאה, ברצון לברוח משעמום, בצורך להיחשף להתנסויות חדשות. אצל האחרון, פיתוי מזוהה עם התשוקה הפילוסופית של המערב להרחבה אינסופית של גבולות ההנאה והידיעה. על-פי לוינס, הפיתוי המערבי עומד כנגד החוק והמנהג ביהדות. … קיראו עוד

פלורליזם

השקפה הגורסת כי קיימת יותר מקריאה תקפה אחת של מציאות פוליטית או טקסטואלית. הפלורליזם מבליט עיקרון של שוני ורב-משמעיות ומעדיף אותו על פני עיקרון של זהות (sameness) והומוגניות; הפלורליזם הוא תפיסת עולם החותרת לגילוי של הבדלים על חשבון הרצון לאחידות ולאחדות. החשיבה הפלורליסטית מאפיינת עידן ספקני הנוטש את האידאולוגיות הגדולות ומעדיף להתמקד בסיפורים "קטנים". אלה הן הנחות מרכזיות בחשיבה הפוסט-סטרוקטורליסטית לגווניה. … קיראו עוד

פמיניזם/פוסט-פמיניזם

השיח הפמיניסטי מתמקד בחוויה הנשית בתרבות, בניסיון לבסס מודל חדש של קריאה וכתיבה, התנהגות וניתוח, לנוכח התרבות הפטריארכלית הגברית. בתפיסה זו, ה"אישה" מופיעה כקטגוריה מאוחדת וקוהרנטית, ולכן ניתן לתאר את פעולתה ודרכי ייצוגה ברמה המינית, הפוליטית, התרבותית והאמנותית. ניתן לזהות שלב זה של הפמיניזם עם המודרניזם, מכיוון שבשני המקרים ישנה חתירה למהפכה רבתי: הריסת הנרטיב הגברי הקיים לטובת נרטיב מסוג חדש המקנה לנשים זכויות שוות וקורא מחדש את תרומתן הייחודית והמרכזית לתרבות. השיח הפוסט-פמיניסטי נקט עמדה ביקורתית ביחס להנחות אלה. מושג הנשיות נתפס כהבניה תרבותית והיסטורית ולא כקטגוריה אוניברסלית מהותנית. שיח פמיניסטי רדיקלי זה, שהתפתח מתוך דיאלוג עם תחומי דעת אחרים כגון לימודי מגדר, לימודי תרבות, לימודים פוסט-קולוניאליים ועוד, פנה לעסוק באישה כסובייקט היסטורי המשקף הבדלים של גזע, מעמד, מגדר, צבע, לאום וכן הלאה. במישור הפופולרי, הפוסט-פמיניזם מציין עמדה ביקורתית המופנית כנגד דור שלם של פמיניסטיות שבודדו את האישה מן ההקשר המשפחתי והחברתי (הזכות לבית, למשפחה, לילדים) והציבו את ה"סינגל" כמופת בלעדי; ואולם לעמדה זו אורבת סכנת הניכוס על-ידי החשיבה הפטריארכלית המסורתית, זו שהפרויקט הפמיניסטי המקורי יוצא נגדה. … קיראו עוד

פנאופטיקון

טכנולוגיה של בקרה ופיקוח. מונח מרכזי בביקורת התרבות של מישל פוקו (Foucault). ה"פנאופטיקון" – תוכנית ארכיטקטונית שנותנת מענה לבעיות של פיקוח, משמעת ומעקב אחר ציבור גדול של אנשים – הוא המצאה אופיינית, פרי הרציונליזם של המאה ה-18, שהציע הפילוסוף ג'רמי בנתהם (1748-1832 ,Bentham) בספר שנשא שם זה (Bentham, [1787] 1995). בשיח הפוסט-סטרוקטורליסטי: מנגנון של פיקוח ודיכוי, גלוי או סמוי, שקיומו נמשך מן הרציונליזם המודרני ועד לקפיטליזם הליברלי של ימינו. … קיראו עוד

פנאי

פרק זמן מובחן, פנוי מעבודה וממחויבויות אחרות. אחד ממושאי התשוקה של האדם העכשווי. גורם מרכזי המסביר את תפקידם ותוכניהם של אמצעי התקשורת. שתי שאלות עומדות לדיון: האחת מתייחסת לקריטריונים להגדרת "זמן איכות", שהפנאי אמור לשקף; השנייה מתייחסת לאיתור המנגנונים ההגמוניים הבונים את הפנאי ויוצרים האחדה של דפוסי הצריכה שלו. הדילמה שבפניה אנו ניצבים היא האם נוכל ליצור "פנאי פרטי", שיחזק מגמות של חופש והתבוננות, הנאה, מימוש עצמי ועידון רגשי, או ניכנע לדפוסים הדכאניים של "חרושת הפנאי" המותירה את האדם בבדידותו ובניכורו. … קיראו עוד

פניקה

מצב פסיכולוגי שביסודו תגובת בהלה לנוכח סיטואציה מעוררת חרדה. בימינו הפניקה מצטיירת כקוד התנהגות רווח: אופן קריאה של מציאות בחברת המדיה והצריכה, מרכיב תרבותי מרכזי בפולחנים של חיי היומיום. פניקה מוקצנת נקשרת למצבים של טרור, ומהווה חלק בלתי נפרד מתמונת היומיום. … קיראו עוד

פניקה מוסרית

פניקה תקשורתית הנסובה על אדם, קבוצה, רעיון או פעילות שקיומם נתפס כאיום על מערכת הערכים המקובלת ועל הסדר החברתי. פולחן יומיומי שכיח בעידן של רטוריקה רוויה שעיקרה "הצפה" תקשורתית הממוקדת בבעיה חברתית. טיפול יתר תקשורתי בממד המאיים וה"סוטה" של המציאות, במטרה לעצב סדר יום ציבורי. … קיראו עוד

פסיכואנליזה

שיטה קלינית ומדע פרשני של התרבות המזוהים עם מפעלו של זיגמונד פרויד (Freud, 1856-1939). שיטה לטיפול בהפרעות נוירוטיות ופסיכוטיות ואסופת ידע פסיכולוגי המצטבר והופך, לדעת פרויד, למדע. הפסיכואנליזה היא תיאוריה כללית של התהליכים הנפשיים של הלא-מודע. החקירה הפסיכואנליטית מתמקדת בחשיפת המשמעות הלא מודעת של מילים, פעולות (טראומות) ותוצרי הדמיון (חלומות, פנטזיות, אשליות). כשיטת טיפול, הפסיכואנליזה הקלאסית מבוססת על אסוציאציות חופשיות של המטופל, שיוצרות מגע עם חומרי הנפש הלא-מודעים שלו ומאפשרות למטפל לבנות דגם פרשני המסביר את התנהגותו. הפסיכואנליזה כיום היא גוף ידע רחב, אוסף של תיאוריות, השואבות השראה מפרויד, אך גם מאתגרות אותו במובנים שונים; למשל, בשאלת ההשפעה ההדדית בין מטפל למטופל. הפסיכואנליזה הפוסט-פרוידיאנית פונה עורף לתיאוריית הדחפים של פרויד ומבליטה את כינונו של הסובייקט כתוצאה של הקשר שלו עם סביבתו הרגשית. הפסיכואנליזה חלחלה כמעט לכל תחום בתרבות והפכה לחלק בלתי נפרד מן השיח הפופולרי שלה. הפסיכואנליזה היא מרכיב אינטגרלי של הבנת העצמי שלנו, "אקלים של דעה" שבו מתנהלים חיינו מסוף המאה ה-19 ועד היום. … קיראו עוד

פעולה קומוניקטיבית

מונח מפתח בתורתו של הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). המונח נועד לספק בסיס ערכי לניתוח של נורמות ההבנה האפשריות בחברה. הפעולה הקומוניקטיבית יוצרת את הבסיס לדיבור רציונלי בספֵרה הציבורית. מטרתה היא הבנה בין בני אדם: שיח חופשי בין אנשים רציונליים ואוטונומיים, משוחררים מחרדות, דעות קדומות ובורות, השואפים לשיתוף פעולה. זוהי האידאה המורשת של המין האנושי: כינונו של דיאלוג תבוני בתוך מרחב הניסיון האנושי. הביקורת על עמדה זו טוענת כי מדובר בפרויקט אוטופי המנותק מאינטרסים ממשיים ומקהילות השיח והזהות שהדוברים משתייכים אליהן. בפועל יש לצפות כי הדיאלוג האידאלי בין הצדדים יופרע על-ידי גורמים חיצוניים כגון פחד, הזדהות, אי-ידיעה וכדומה. … קיראו עוד

פעולת דיבור

גישה בתחום הפילוסופיה של הלשון. התיאוריה של "פעולת דיבור", המזוהה עם פילוסוף הלשון ג'ון אוסטין (Austin) ומאוחר יותר עם מפעלו של ג'ון סירל (Searle), עוסקת בשאלה כיצד היגדים לשוניים מציגים פעולות בהקשרים שונים. ביסוד התיאוריה עומדת ההנחה כי הדיבור הוא פעולה שמשמעותה מובנת באמצעות ההקשר הביצועי שלה. ההבחנה המרכזית שמוצעת היא בין המשמעות, מנקודת מבטו של הדובר (speaker), לבין המשמעות הלשונית. הבחנה זו תורמת לאפיון הקומוניקציה כסדרה של כוונות (Intentions) וציפיות. התיאוריה של פעולת הלשון עוסקת בעיקר בלשונו של הדובר, באופן הביטוי של כוונותיו ובדרכים שאנו מתוודעים אליהן. היגד נתפס כפעולת דיבור אם הפונקציה המרכזית שלו היא שינוי במצבו של המתַקְשֵׁר. … קיראו עוד
תחום: |

פפראצי

כינוי לצלם, בדרך כלל עצמאי, המתמחה בחשיפת חייהם הפרטיים של מפורסמים. הפפראצי נמצא במוקד הדיון שעוסק בגבול שבין חשיפה לגיטימית לבין חדירה חושפנית לתחום הפרט. המושג, במקורו באיטלקית, נולד בעקבות דמותו של פפראצו, צלם עיתונות בסרטו של פרדריקו פליני, לה דולצ'ה ויטה (1960). במחצית השנייה של המאה ה-20 היו צלמי הפפראצי לַסַּמָּן הקיצוני של עולם העיתונות. עליית כוחם ביטאה שינויים ביחסה של החברה לדמויות כמו הסלבריטי, הכוכב וגיבור התרבות. היא גם שיקפה עלייה בכוחה של התקשורת המסחרית בימינו. … קיראו עוד

פרגמטיזם

עמדה פילוסופית שמבליטה את הזיקה בין תיאוריה לבין פרקטיקה: ערך האמת של התיאוריה תלוי באופן הארגון ובמידת היעילות של יישומה. פרגמטיזם, אומר ריצ'רד רורטי (Rorty), עוסק בשאלה מהן הדרכים היעילות ביותר להשיג מה שאנו רוצים להשיג. מושגים מייצגים הרגלי חשיבה או כללי התנהגות הולמים; הם אינם מייצגים אמיתות מטאפיזיות ואינם מתארים את טבע הדברים. השפה אינה רק אמצעי לקומוניקציה אלא ביטוי לתודעה ולהשקפת העולם של הדוברים. הידיעה מודרכת על-ידי האינטרסים והערכים של המשתמשים. הסובייקטים מכוננים את עצמם בתהליך של התנסות אמפירית, ולא כתוצאה של חקירה רציונלית ותיאורטית. … קיראו עוד

פרגמטיקה

Pragma – מיוונית: פעולה, ניסיון. ענף בבלשנות המתמקד בדובר ובאופן שבו ההקשר של המבע משפיע על ייצור המשמעות. הפרגמטיקה מניחה כי אין להגביל את משמעות המבע הלשוני למשמעות המקובלת של המילים בשפה. יש לבדוק את ההקשר – מערכת האמונות והציפיות שיש למוען ביחס לנמען (ולהפך) – ועל-ידי כך לגלות את משמעות הטקסט. הפרגמטיקה היא היחס בין צורות לשוניות לבין משתמשים לשוניים. היא עוסקת אפוא בטקסט נוסף שאינו נאמר בגלוי, אף כי הוא הציר המרכזי שעליו נתלית המשמעות. בכך מתבדלת הפרגמטיקה משני ענפים גובלים בחקר השפה – הסמנטיקה והתחביר. הסמנטיקה חוקרת את האופן שבו מילים מתייחסות לדברים בעולם; היא מתחקה אחר המשמעות המוצפנת בשפה. התחביר הוא ענף בבלשנות החוקר את המבנים המקשרים בין הצורות הלשוניות. … קיראו עוד
תחום: |

פרדיגמה

מערכת הנחות ומושגי יסוד המגדירה את עמדתה של קהילייה מדעית בתקופה היסטורית נתונה ביחס למושאי החקירה, ואופני הפרשנות הלגיטימיים שנגזרים מקיומה ההיסטורי והמוסדי של עמדה זו. המושג מזוהה עם פילוסוף המדע תומס קון (Kuhn) וספרו רב ההשפעה המבנה של מהפכות מדעיות (קון, [1962] 2005). טענתו המרכזית: הפרדיגמה היא סך "ההישגים המדעיים המוכרים באופן אוניברסלי ומספקים מודל של פתרון בעיות לקהילייה של עוסקים בתחום". … קיראו עוד
תחום:

פרודיה/פסטיש

צורות שיח באסתטיקה. הפרודיה מקיימת זיקה קומית מתקנת לטקסט שעליו היא חוזרת ושאותו היא מחקה. הפרודיסט עומד מחוץ לאובייקט הלעג שלו. בניגוד לכך, איש הפסטיש עוסק בחיקוי נלעג של סגנונות מתים, תוך שהוא מצוי בו בזמן "בתוכם" ובמרחק אירוני, מחוצה להם. הפרודיה והפסטיש מציגים פרקטיקות ביקורתיות שונות בתרבות ההווה, והם נדונים על-ידי תיאורטיקנים מרכזיים כמו מיכאיל באחטין (Bakhtin), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

פרופסיה, פרופסיונליזם (מקצוע, מקצוענות)

הפרופסיה מגדירה ידע והתנהגות תקניים של קבוצת אנשים בעלי מקצוע משותף. תכונותיו של האדם הפרופסיונלי: התמחות, ניטרליות, אובייקטיביות, אתיקה, שליטה, מיומנות, אוטונומיה, ניתוק מהקשרים פוליטיים, מוסריים ורגשיים. תכונות אלה נתפסות כתנאים מקדימים המכוננים את איש העבודה בעידן הקפיטליזם. התכנים המקצועיים נקבעים באופן אוטונומי על-ידי חברי המקצוע שהם קבוצת המומחים המקובלים בתחום מסוים. למקצוען שני יתרונות: הידע המוכח שלו ועמדתו הניטרלית בשאלות ערכיות. ואולם ניתן למתוח ביקורת על עמדה זו ולטעון כי תכונות אלה משמשות עלה תאנה שנועד לבלום דיון מוסרי בשאלות שנויות במחלוקת ולהצדיק עמדה כוחנית המציגה עצמה כניטרליות מקצוענית צרופה. … קיראו עוד

פרינג'

מאנגלית, שוליים. כינוי לפעילות תאטרונית או אמנותית בעלת גוון אנטי-ממסדי וחתרני. הפרינג' נולד בשוליו של פסטיבל אדינבורו בשנת 1950 ומאז הוא מציע לקהל, במקומות שונים בעולם, תאטרון אלטרנטיבי וניסיוני יותר מזה שאליו הרגילה אותו המסורת התאטרונית הממוסדת. לידתו של הפרינג' קשורה ברצון להציג עמדה אחרת המתייצבת כנגד המוסכמות החברתיות, הפוליטיות והאסתטיות המקובלות: יצירת מופע שיהיה קשה יותר לעיכול, משום שהוא מעלה נושאים שנויים במחלוקת ומשתמש בדרכי מבע חדשניות. … קיראו עוד

פרסומת

טקסט המכוון למשיכת תשומת לב וליצירת עמדות חיוביות ביחס למוצרים ולרעיונות. אחד מביטוייה של התקשורת השיווקית. שיח על אודות ובאמצעות אובייקטים; גורם מרכזי בכינונה של תרבות ההמונים וחלק בלתי נפרד מחיי היומיום. בעולם של נִראוּת, הנשלט על-ידי רגשות ותשוקות, הפרסומת מייצרת סגנון חיים ומגדירה מחדש מושגי מפתח כגון הגוף האנושי, הלשון שאנו דוברים, המציאות שאנו מפרשים ועוד. טשטוש הגבולות בין אמנות, פרסומת וחיי היומיום משקף את ממד התשוקה החודר לתוך הניסיון היומיומי בחברת הנרקיסיסטית של ימינו. … קיראו עוד

פרפורמנס, פרפורמטיביות

פרפורמנס – מופע, הצגה, ביצוע. הפרפורמנס הוא פעולה או סדרת פעולות דרמטיות, צליליות או מילוליות, המבוצעות בזמן ובמקום נתון מול קהל. אמנות המופע, המשלבת תחומי מדיה שונים, נעשתה בולטת החל משנות השישים של המאה ה-20, אך הפרפורמנס היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מן התרבות, מימי יוון העתיקה ועד לפרפורמרים בזירת המדיה והרוק העכשווית. המופע מבליט מרכיבים חזותיים וגופניים על חשבון המרכיבים הקוגניטיביים. תבנית זו מופיעה בתקשורת בין-אישית, בחיי היומיום, בתקשורת ההמונים, בדרמה החברתית, בפולחן הדתי ובאמנויות (תאטרון, מיצג ועוד). הז'אנרים הפרפורמטיביים מורכבים מצירופים של משחק חופשי (Free Play), משחק מובנה (Game) וטקס (Ritual) שחוקיו והתפתחותו קבועים מראש. לפעולה הפרפורמטיבית משמעות ייחודית: זוהי פעולה תקשורתית רב-תחומית שבה המשמעות היא תוצאה ישירה של הצגה, הופעה, אלתור או ביצוע. לשון פרפורמטיבית היא לשון המנכיחה את עצמה ומעניקה קיום לדברים שהיא קוראת בשמם; לשון זו אוכפת את החוק הנסתר שבשמו היא דוברת. … קיראו עוד

פרקטל

מלטינית – שבר. צורה הקיימת בטבע וביצירות מעשה ידי אדם. הפרקטל מתאר מציאות שאינה ניתנת להגדרה מוחלטת, הנשלטת על-ידי הלא צפוי והלא ודאי. במתמטיקה העולם מורכב מעצמים אידאליים סדירים. ואולם העולם הממשי הטבעי הוא בלתי סדיר. חקר הפרקטלים מנסה לבטא בצורה מתמטית אי-סדירות זו של העולם הממשי: צורתם של עננים, הטופוגרפיה של מעמקי הים, צורתם האקראית של הרים, פיתולי קו החוף ועוד. … קיראו עוד

פרשנות, אינטרפרטציה

למילה "אינטרפרטציה" משמעות משולשת: קריאה (Reading), הסבר (Explicating) ויצירת משמעות, פשר (Making Sense). מקורה מן המילה הלטינית Interpretatio, שפירושה "לתרגם", נוסף על "מתן הסבר". מכאן המשמעות האחרת של המושג, שקושרת אותו למילה Interpre – איש ביניים, מתווך, מתרגם מלשונות זרות. ליצור פרשנות משמעו ליצור תרגום משוער של הכוונה המקורית הגלומה בטקסט עבור נמען כלשהו. האינטרפרטציה עומדת ביסוד הפענוח של תהליכים בתרבות. אנו נזקקים לה בתחום הספרות, הפסיכואנליזה, המשפט, התקשורת, חיי היומיום ועוד. … קיראו עוד

פתיחות/סגירות, טקסט פתוח/טקסט סגור

סגירות (Closure) הנה תכונה של הטקסט היוצרת אצל הקורא תחושה של סיום, סגירה, חתימה. זהו טקסט המופיע כשלם רציונלי בעל התחלה, אמצע וסוף. הפתיחות (Disclosure) היא תכונה של טקסט שאינו חותר לסיום מובהק אחד אלא לקריאה פרגמנטרית, ארעית וחלקית. טקסט "סגור" הוא טקסט המציג קריאה מועדפת אחת של הסיפור. טקסט "פתוח" הוא טקסט שנזקק לקריאות שונות ובו-זמניות, הנדרשות לשם מיצוי הפוטנציאל הסיפורי. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×