רעיונות לפי תחום : היסטוריה וזיכרון

א, אָלֶף

האות הראשונה באלף-בית העברי. במיסטיקה הקבלית, האות א והמילה אלף מסמנות את ההתחלה ואת המקור. זוהי ה"ראשית" שמעבר ל"התחלה": הופעה ראשונית בזמן, הצורה הטהורה ביותר של האמת. עולמות מפרידים בין א, שהיא אות מכוננת ובראשיתית, לבין האותיות האחרות הבאות אחריה. הגעגוע הנוסטלגי אל הראשית, אל האלף, הוא מוטיב מרכזי בכתיבתו הפילוסופית-משיחית של ולטר בנימין וביצירתו הספרותית של חורחה לואיס בורחס. אצל בורחס הסימן אלף הופך למקום: מיקרוקוסמוס זוהר; המטאפורה הבלתי מפוענחת של הראשית. … קיראו עוד

אומה

(מלטינית:Natio , יליד, נולד). קטגוריה במדעי המדינה, בהיסטוריה ובלימודי תרבות. המושג אומה מתאר את סיפור לידתה של זהות אתנית קולקטיבית. טקסים ופולחנים מרכזיים, המגבשים את ההיסטוריה של זהות זו, יוצרים הבדלים חברתיים בינה לבין אומות אחרות. … קיראו עוד

אירוע

שינוי בפרספקטיבה של החשיבה בעקבות התרחשות פוליטית או תרבותית רדיקלית המשנה את מושגינו על אודות המציאות – מושג שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). על-פי ז'ק דרידה (Derrida), האירוע הוא "פצע" במהלך הרגיל של ההיסטוריה; ערעור בחזרתיות הצפויה של הניסיון. האירוע מבטא מצב של עודפות, חריגה, יציאה מן הכלל שמוכל בתוכו. … קיראו עוד

אירוע מדיה, אירוע תקשורתי

אירוע מדיה הוא טקס ייחודי האופייני לתקשורת הטלוויזיונית של ימינו. שידור חי ההופך את ההיסטוריה לריטואל גלובלי. אירועי מדיה יוצרים שינוי בתפיסת ההיסטוריה עצמה, באשר הם תורמים לראייתה כסדרה של אירועי שיא חזותיים ולא כתהליך ליניארי, הדרגתי, סימבולי ביסודו. אירוע תקשורתי הוא כינוי למהלך המכוון על ידי גורמים פוליטיים, מסחריים, ציבוריים או עיתונאיים, והחותר לקביעתו של סדר יום. אנטי-אירוע הוא אירוע תקשורתי מתוכנן שהסתיים בכישלון. … קיראו עוד

אלגוריה לאומית, אלגוריה של העולם השלישי

השקפה המייחסת לטקסטים שמקורם מן העולם השלישי מעמד אלגורי ביחס למצב הפוליטי והחברתי. עמדה זו, המזוהה עם חוקר התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson), טוענת כי בנבדל מן הייצור התרבותי של העולם הראשון, זה של העולם השלישי מוליד טקסטים שהם בהכרח אלגוריים; יש לקוראם כאלגוריות המתארות מצבים אידאולוגיים ופוליטיים של הקולקטיב. … קיראו עוד

אלוהים, דת

אלוהים הוא מושג מרכזי בדת, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובתרבות. כוח רוחני שלמעלה מן האדם, הפורץ לתוך תודעתו ומגדיר את עולמו. ישות מופשטת המזוהה עם השלם והמוחלט, עם מידת החסד והרחמים, עם הסיבה הראשונית לקיום העולם והתהליכים המתרחשים בו. המחלוקת על קיומו ועל אופן קיומו של האל היא סוגיה מרכזית בתרבות. היא נוגעת לשאלה האם אלוהים הוא מושג אימננטי המצוי בתוך העולם, בתוך התודעה האנושית החושבת אותו (כפי שגורסות חלק מן הדתות של המזרח), או מושג אוטונומי וטרנסצנדנטי השרוי מחוץ לתודעה ולזמן (כפי שגורסות הדתות במערב). עליונותו המוחלטת של האל מגדירה את היחס בינו לבין האדם: הכרת דרכי האל היא מטרת האנושות, והיא גם אמצעי מרכזי לתיקון עולם. הדת יכולה להתגלות כחוויה אישית של היחיד הניצב מול האל או כחוויה חברתית המתבטאת בפולחן הדתי ובדת המוסדית. בתפיסה היהודית, הכרת האל מתממשת בתוך ההיסטוריה. שיאה של הכרה זו היא אהבת אלוהים. בניגוד לדת, העוסקת בהבנת השלמות והגאולה באמצעות הפולחן הדתי, הפילוסופיה עוסקת בהבנה עיונית ותבונית של מקום האל בעולם. אלוהים נתפס כמקור לסדר ולידיעת האמת. בפילוסופיה המודרנית, מעמנואל קאנט ואילך, מסתמנת נטייה לזהות את אלוהים עם הטוב המוסרי העליון. השקפה זו מתערערת בעקבות זרמים תאולוגיים, אקזיסטנציאליים ופוסטמודרניים המותחים ביקורת על האפשרות להגיע לאידאלים אלה ומציבים חלופה דתית שעיקרה הוא יחס דיאלוגי עם האחר. האל הוא ישות הנוכחת בכל התרבויות לאורך ההיסטוריה. כאן יידון המושג אלוהים כהיבט מרכזי של הציוויליזציה היהודית-נוצרית. … קיראו עוד

אפוקליפסה

מיוונית – "חזיון", "גילוי", "התגלות". כתבים שתוכנם חזונות של תקופת אחרית הימים. נבואות אפוקליפטיות מופיעות בתנ"ך (דניאל, הספר האפוקליפטי שהתקבל לקנון) ובברית החדשה (חזון יוחנן, הטקסט החותם את הספר). נקודת המוצא האפוקליפטית היא שלילה קיצונית של מציאות הנתפסת כפגומה ומושחתת. החזון האפוקליפטי משרטט קווי מתאר שעניינם תיקון אלים וטראומטי של המעוות. זהו מהלך קוסמי מוקצן המלווה בתהפוכות בטבע. שיאו של המאבק ב"קרב האחרון" בין כוחות האור לבין כוחות האופל. לאחר ניצחונו של הטוב ייפתח עידן חדש שיסמן את קצו האוטופי של הזמן. בתרבות ימינו זוכה המונח לפרשנות רדיקלית חדשה: "הלא ייאמן" ("יום הדין") כבר קרה ("נפילת התאומים") מבלי שהדבר שם קץ להיסטוריה. האפוקליפסה שהתגשמה הפכה לבדיון פופולרי על גבול הקיטש – מושא למִחזור אסתטי בלתי נלאה. אנו חווים כיום את "קץ האפוקליפסה". תפיסה זו מעוגנת בשלוש סיבות מרכזיות: אי-אמון בהיסטוריה ליניארית הנעה לקראת קצה ההכרחי; הערעור שחל במשמעות הטקסט, שפרשנותו היא בסיס לחישובי הקץ; גלישה אל עידן האפוקליפסה הנלעגת (Mock Apocalypse), שבו הדימויים האפוקליפטיים הפכו למוצר צריכה והזוועה הפכה לבידור. … קיראו עוד

אפיסטמה

משטר המשמעות אשר מכונן את השיח שמייצר את המדע של התקופה ואת השיטות הפורמליות השולטות בה. האפיסטמה מבטאת את אופני ההבניה האידאולוגיים הקודמים לידע האובייקטיבי של התקופה: כוחות שמחוללים ומכוונים את תנאי ההכרה, את האפיסטמולוגיה שלה. מונח המזוהה עם הגותו המוקדמת של מישל פוקו (Foucault). … קיראו עוד

אקספרסיוניזם

זרם אמנותי המתאר את המציאות באופן סימבולי, מתוך העדפת העולם הרגשי הפנימי, הסוער והמעוות של האמן על פני תיאור המציאות הריאליסטית החיצונית. הזרם, שצמח בגרמניה בראשית המאה ה-20 והתפשט אחר-כך לארצות אחרות באירופה, מצא את ביטויו באמנות הפלסטית, במוזיקה, בתאטרון, בספרות ובקולנוע. בשנות הארבעים של המאה שעברה התגבש בניו יורק סגנון "האקספרסיוניזם המופשט", שהתמקד בממד הרוחני של הציור והבליט ערכים ניאו-רומנטיים הקשורים בלא-מודע ובנשגב. מאה שנה לאחר הולדתו המשיך הדימוי האקספרסיוניסטי להזין את אווירת הפניקה והחרדה שליוותה את המאה ה-20 כמעט לכל אורכה. הפואטיקה האקספרסיוניסטית בולטת בתחומים שונים של התקשורת והתרבות הפופולרית בימינו, החל משגשוגו של גיבור-העל בקומיקס, דרך "החזרה לציור" בשנות השמונים ועד ל"פילם נואר" בקולנוע של אותה עת. … קיראו עוד

ארבע על ארבע, ג'יפ

כלי תחבורה ואייקון תרבותי. רכב שטח בעל הנעה קדמית, עבירות גבוהה, עוצמת מנוע גבוהה והילה הרפתקנית וספורטיבית. אף כי המילה ג'יפ נולדה כשם לרכב המיוצר על-ידי חברת "Jeep" מאז ראשית שנות הארבעים של המאה ה-20, היא הפכה לשם גנרי המגדיר רכב שטח לסוגיו. הדגמים השונים של 4X4 נעים מג'יפים בעלי אופי של משוריין זעיר ועד לרכבים אלגנטיים, מאובזרים היטב, לנשים ולגברים עירוניים. ה-4X4 אינו מספק רק את הצורך בפונקציונליות: רבות מן התכונות שעושות אותו לרכב נחשק הן תכונות סימבוליות צרופות. רמז לתכונות אלו אפשר למצוא בעובדה כי חלק ניכר מכלי הרכב הללו גודש דווקא את הנופים האורבניים, שלכאורה לא נועד להם. במקורו הג'יפ הוא אובייקט גברי המזוהה עם שדות הקרב; בחברת הצריכה הדימוי הלוחמני עובר מטמורפוזה אך ממשיך לשרת בצורה חדשה את כלכלת התשוקה הישנה. … קיראו עוד

ארכיאולוגיה של הידע

מושג מפתח בהגותו של מישל פוקו (Foucault): שיטת דיון בהיסטוריה האינטלקטואלית של המערב באמצעות מבני שיח שאינם תלויים בהגותם ובאמונותיהם של הוגים אחרים. השיטה הארכיאולוגית מבקשת לדחוק את רגליו של הסובייקט האנושי, לתאר את אופן ההבניה של ההיסטוריה כסדרה של חילופים בלתי רציפים בין סכמות הכרתיות, נפשיות ואסתטיות המייצרות ידע. … קיראו עוד

ארכיב, ארכיון

מכשיר מרכזי להבניית ידע באמצעות מערכת כללים, הממיינים, מווסתים ומייצגים משטרים שונים של משמעות. מונח המזוהה עם שיטת החשיבה ה"ארכיאולוגית" של מישל פוקו (Foucault) ועם שיטת הדקונסטרוקציה שהגה ז'ק דרידה (Derrida). הַמְשָׂגָה של הארכיב מאפשרת לעקוב אחר השינויים ההיסטוריים החלים בשדה הידע ולבדוק כיצד מתורגם הידע למבנים הומוגניים הלובשים צורה של מדע, תיאוריה, זיכרון או טקסט. הארכיב נועד "להקפיא את החיים", להפריד באופן אלים בין מה שייזכר לבין מה שיישכח. פעולת האישור הגלויה של הארכיב מעלימה את פעולת הטשטוש וההשכחה המתבצעת באמצעותו. … קיראו עוד

באוהאוס

בית ספר גבוה לאמנות ולעיצוב שפעל בגרמניה בשנות העשרים של המאה ה-20. אסכולה אמנותית שצמחה בבית ספר זה ודגלה ברעיונות מודרניסטיים כגון פונקציונליזם, שימוש בצורות גיאומטריות טהורות, עיצוב תעשייתי, דלות החומר ועוד. סגנון הבאוהאוס אפיין את הארכיטקטורה של תל אביב בשנות השלושים של המאה ה-20. בתחילת המאה ה-21, הוכרזה תל אביב כאתר מורשת בינלאומי המשמר את מסורת הבאוהאוס. הדבר סימן את שיאו של התהליך: הסגנון הצנוע הפך לסמל של יוקרה ונטמע בתוך התרבות הבורגנית של הקפיטליזם הישראלי. … קיראו עוד

גזע, גזענות

גזע הוא מושג המגדיר את השוני בין קבוצות של בני אדם במונחים של הבדלים בהתפתחות הביולוגית והגנטית. השוני הביולוגי בין הגזעים הוא תוצאה של תכיפות ההופעה של גן דומיננטי בגזע נתון. גזענות היא ביטוי לפרקטיקות חברתיות ממשיות ותיאורטיות המבססות את יחסן לבני אדם אחרים על הבדלים ביולוגיים ותרבותיים, הנתפסים כיסודות דטרמיניסטיים שאינם ניתנים להמרה. הפיכת הביולוגי (צבע עור), החברתי (ארץ מוצא) או התרבותי (הרגלי אכילה) לבלתי ניתן לשינוי (שנהב ויונה [2008]). מצבים בלתי ניתנים להמרה אלה, מוכיחים כביכול את נחיתותו של השונה והאחר ומשמשים בסיס לאפלייתו המתמדת. … קיראו עוד

גלות

בהיסטוריה היהודית, המילה "גלות" מציינת את פיזורם של היהודים מחוץ למולדתם ההיסטורית עם אובדן העצמאות הלאומית לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ואת מצבם לאחר הפיזור. היהודים, שהיו עם ללא בית, הפכו את הטקסט (התורה) לביתם וראו בו מקור ליצירתיות ולהתחדשות; בלימודי תרבות ובלימודים פוסט-קולוניאליים, המונח "גלות" (דיאספורה) מסמן עיצוב מחדש של קהילות ושל זהויות בעקבות תנועות הגירה – מרצון או מאונס – מארץ הלאום אל טריטוריות רחוקות שבהן מתקיימים מפגשים בין-תרבותיים חדשים. הגלות כמצב תרבותי נדונה רבות בפילוסופיה, מהאקזיסטנציאליזם ועד הדקונסטרוקציה. ההינתקות מן הזיקה ללאום ולמולדת הוצגה כפרקטיקה אשר נלחמת בדיכוי ומסמנת אפשרויות של יצירתיות ואינדיווידואליזם. הפואטיקה של הגלות ושל ההגירה משתקפת ביצירות מרכזיות במאה ה-20. נוכל לגלות אותה ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ולדימיר נבוקוב, מילן קונדרה, ו"ס נאיפול, סלמאן רושדי ועוד. … קיראו עוד

גֵּנֵאָלוֹגְיָה

מונח מתחום ההיסטוריה שפירושו תיאור השושלות והמוצא; חקר המוצא וההתפתחות של הפרט, של המשפחה או של הגזע. הגנאלוג בודק מנקודת מבטו בהווה כיצד הובנה השיח ההיסטורי שקדם לו. הוא חוקר את תנאי הייצור שהביאו לצמיחתם של אופני פרשנות והערכה מסוימים; הוא בוחן כיצד השפיעו המוסדות החברתיים והפוליטיים ששלטו בעבר על הבניית השיח. הגנאלוג מתמקד במבנים הלשוניים המגלמים את ההטיה הפוליטית והערכית. ניטשה ולימים פוקו השתמשו במתודה זו כמכשיר ביקורתי לבחינת דרכי הייצור וההתפתחות של ערכים ושל הבדלים במהלך ההיסטוריה. … קיראו עוד

דוקומנטרי, תיעודי

ז'אנר הרואה במציאות הקיימת וביכולת לעסוק במשמעותה את הבסיס ליצירה האמנותית. סגנון קולנועי או טלוויזיוני מובחן, הנתפס בדרך כלל כבעל רמת אמינות גבוהה. טכניקת שכנוע וציר עיקרי בהבנייתו של ה"אמיתי" בחברה בת זמננו. דומה כי ההפרדה המסורתית בין "עלילתי" ל"דוקומנטרי" דורשת עדכון: החיפוש אחר סיפורים "גדולים מהחיים", היכולת הטכנולוגית ליצור הדמיה אמינה של מציאות, ובעיקר פריצת דרך יצירתית הפוסחת על החלוקה המסורתית לאמיתי ופיקטיבי – כל אלה מעצבים מחדש את המושג ואת אופני התקבלותו בתרבות. … קיראו עוד

דטרמיניזם

(1) השקפה פילוסופית ומדעית שלפיה הידיעה על מצבו של העולם בזמן נתון מובילה לעתיד הניתן לניבוי: ידיעת מצבם של הדברים והכוחות הפועלים עליהם מאפשרת לשֵׂכל לחזות במדויק את מצבו של העולם בעתיד; (2) השקפת עולם הגורסת כי קיימת רק היסטוריה אפשרית אחת של העולם; (3) השקפת עולם תאולוגית שלפיה כל התנהגות אנושית נגזרת מרצונו המוקדם של האל או של סוכן כול יכול אחר (תפיסה זו מתנגשת עם ההנחה בדבר זכות הבחירה החופשית של האדם). ההנחה הדטרמיניסטית נוסחה בידי פייר סימון לפלס (Laplace) בתחילת המאה ה-19 והיא משמשת יסוד לפעילות המדעית בהגדרתה הקלאסית. זו מניחה קשר סיבתי בלתי ניתן לערעור בין תופעות בעולם. לדוגמה, על-פי ההשקפה המרקסיסטית קיימת הכרחיות היסטורית המתבטאת במונח "דטרמיניזם היסטורי". המונח מתאר את הקונפליקט ההכרחי בין המעמדות, המסתיים במהפכה ובניצחון של מעמד הפועלים. ברמה התרבותית, ההנחה הדטרמיניסטית עולה בקנה אחד עם העמדה הרציונלית שבה מחזיק המודרניזם. השקפה זו אותגרה על-ידי תיאוריות פוסטמודרניות שהבליטו את האופי ההקשרי והנבדל של עולם התופעות וההתנהגויות האנושיות. … קיראו עוד

דיאלקטיקה

בפילוסופיה יוונית, טיעון לוגי הבנוי בצורה של שאלה ותשובה. בניגוד לרטוריקה, שהיא אמנות הטיעון המשכנע, הדיאלקטיקה היא שיטה הבנויה מסדרה של טענות סותרות המובילות אל האמת. השיטה הדיאלקטית היא לב לבה של הפילוסופיה האפלטונית, אולם השפעתה הגיעה לשיאה בעידן המודרני, בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. פילוסופים כגון פיכטה (Fichte), הגל (Hegel) ומרקס (Marx) יצרו שיטות דיאלקטיות שביקשו לתת הסבר טוטלי להיסטוריה ולטבע האדם. במאה ה-20 חזרה ובלטה הדיאלקטיקה ההגליאנית במשנתו של תאודור אדורנו (Adorno) ("דיאלקטיקה שלילית") ובפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan). … קיראו עוד

היסטוריציזם חדש

שיטה לניתוח טקסטואלי של ההיסטוריה. ההיסטוריציזם החדש נולד בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20 והתבסס בכתבי עת כגון New Literary History ו-Representations. הוא הבליט את הממד התרבותי-פרשני של כתיבת ההיסטוריה. בדומה למטריאליזם התרבותי, גם ההיסטוריציזם החדש מעוגן במחשבה מרקסיסטית ופוסט-סטרוקטורליסטית, וכמוהו החל את דרכו בהתבוננות חדשה בהיסטוריה ובפואטיקה של הרנסנס. עיקרי התפיסה החדשה: ביקורת על הרעיון שקיימת היסטוריה אוניברסלית ובדיקת תהליכי הקבלה והדחייה של היסטוריות מתחרות, תוך חשיפת מנגנוני הכוח הפוליטיים המעצבים את הממד החברתי והאסתטי של המציאות. … קיראו עוד

וידיאו

מלטינית, Vidēre – אני רואה. המרכיב החזותי של הטקסט הטלוויזיוני; טכנולוגיה אלקטרונית המשמשת לצילום, הקלטה, שימור ושידור של תכנים וטקסטים חזותיים. מהפכת הווידיאו יצרה נגישות המונית לתקשורת והביאה לשינוי רדיקלי באופני הייצוג של המציאות. הווידיאו מאפשר להקרין אובייקט או דימוי על המסך בד בבד עם צילומו והפקתו, וכן להקליט ולשדר את הדברים בכל עת. הווידיאו מתכתב עם שני מדיומים גובלים: הטלוויזיה, שבתוך ההיגיון התרבותי שלה הוא פועל, והווידיאו ארט – וידיאו ניסיוני הבוחן את המדיום באופן ביקורתי. … קיראו עוד

זיכרון, זיכרון קולקטיבי

היכולת לשמר את תוכנם של מעשים, אירועים, תמונות וסוגיות מן העבר. האופן שבו העבר מאורגן, מיוצג ומַבְנֶה את השיח בהווה. גורם מרכזי המכונן את זהות הפרט והקולקטיב. אוסף הדברים והאירועים שפרט או קבוצה אנושית חוו, יצרו או הגו במסגרת תרבותית נתונה. בעידן התקשורת החזותית והדיגיטלית הופך הדיון בזיכרון ובסוכניו לתחום ידע בפני עצמו, המקרין על שטחים נרחבים כגון היסטוריה, טכנולוגיה, אדריכלות, קולנוע, תקשורת המונים, חברה ותרבות. … קיראו עוד

טכנוגותיקה

צירוף מטאפורי המצביע על חזרתה של הגותיקה בעידן המדע והטכנולוגיה המתקדמת. ז'אנר אקלקטי בספרות ובאמנות החל מסוף המאה ה-20. יצירתם של סופרים רבים ספוגה באווירה גותית, וביניהם ולטר סקוט (Scott), אדגר אלן פו (Poe) ודפנה דה-מורייה (du Maurier). בימינו אנו עדים לתחייתה של אסתטיקה גותית זו, המביעה אי-אמון בקדמה ומצטרפת להשגבה טכנולוגית ומכנית, שתוצאותיה הן אימה וצחוק. … קיראו עוד

טראומה, פוסט-טראומה

ביוונית: פצע, חבלה. מונח בפסיכולוגיה, בפסיכואנליזה ובתרבות, המתייחס לתגובת הפרט לאירוע או לסדרת אירועים מכאיבים, חריגים וקשים לעיכול. כמונח מתחום הנפש, המילה טראומה היא למעשה מטאפורה: זהו הפצע שאינו נגלה; הפצע של הנפש הבלתי נראית. ניתן לראות בטראומה דימוי חיצוני: תמונה קשה החודרת למוחנו ושאותה אנו שואפים למחוק. גישה אחרת גורסת כי הטראומה היא גם אירוע פנימי: התמונה הקשה היא רק גירוי המחולל את התהליך הטראומטי ויוצר מגוון של רגשות כגון חרדה, בושה ואשמה. השיח הפוסט-טראומטי אינו מוגבל רק להתנסות הקלינית של הפרט, אלא חל גם על תופעות בהקשרים תרבותיים כללים – תוצאה מובהקת של הזוועות שחוותה האנושות במאה ה-20. שיח זה נוגע בגבולות העדות הפוסט-טראומטית, ב"זיכרון השכחה" שאנו חווים ברמה האישית או הקבוצתית. השיח הפוסט-טראומטי נקשר לאירועים על רקע לאומי, אסונות טבע, קטסטרופות אישיות, מעשי זוועה (השואה), אונס ועוד. הוא נוגע לקורבנות התוקפנות, אך גם למקרבנים שהם מחולליה. … קיראו עוד

מודרניות, מודרניזם

מודרניות היא תקופה או תכונה המייצגת את המודרני. המילה "מודרני" מוצאה מן המילה הלטינית המאוחרת – modernus (שנגזרה מן השורש modo – "לאחרונה"). המודרני הוא "המילה האחרונה", הדבר שמשתנה כל העת. המודרניות מבצעת מהלך כפול: היא מקדשת את החדש ובה בעת מכריזה על פרידה הכרחית מן העולם ה"מסורתי", עולם העבר. מבחינה היסטורית, התודעה המודרנית נולדה בשלהי ימי הביניים ערב הרנסנס, התחזקה בעידן התגליות המדעיות של המאות ה-17 וה-18 והגיעה לידי פריחה בתקופת הנאורות (המחצית השנייה של המאה ה-18). בתקופה זו שורטטו קווי המתאר המרכזיים שלה: האמונה באור התבונה, הסגידה למדעי הטבע, ההתנגדות לצורות שונות של דיכוי פוליטי או דתי, הדבקות המשיחית בקדמה והחתירה אל האושר האישי והכללי. השאלה אם המודרניות סיימה את תפקידה ההיסטורי לאחר מלחמת העולם השנייה (כפי שסברו הפוסטמודרניסטים) או שמא היא עדיין בבחינת פרויקט שלא נשלם (כפי שסובר פילוסוף התרבות יורגן הברמאס [Habermas]) שנויה במחלוקת ומעוררת פולמוסים תרבותיים ערים. המונח מודרניזם מכוון בעיקרו לסגנון בספרות ובאמנות שרווח בתקופה המודרנית (1950-1850). סגנון זה, הנוטה להפשטה ולפירוק עולם הצורות של העבר, מנוגד לריאליזם והוא רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. … קיראו עוד

מטא-היסטוריה

כינוי לתאוריה המבקשת להשיב על השאלה, מהי משמעות ההיסטוריה? בתפיסה המסורתית, המדובר במכלול של גישות החותרות לחשיפת הדפוסים הכללים ביותר של מהלך האירועים, תוך הצבעה על החוקיות השלטת בהם. בתפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית, מדובר בהנחה כי כל כתיבה של ההיסטוריה היא כתיבה על ההיסטוריה, כלומר הכרעה נרטיבית בדיונית כיצד יש לספר את הסיפור ההיסטורי; מהי נקודת התצפית של ההיסטוריון? מהי השקפת עולמו כמספר? ועוד. … קיראו עוד

מיקרו-היסטוריה

אסכולה בהיסטוריוגרפיה בת זמננו המתמקדת ב"סיפור ההיסטורי" כנדבך עיקרי בהבניית המציאות ההיסטורית. האסכולה, הידועה גם בשם "היסטוריה תרבותית חדשה", שותפה למפנה הנרטיבי המתחולל בשנים האחרונות במתודולוגיה של מדעי הרוח והחברה. … קיראו עוד

מיתוס, מיתולוגיה

מיתוס: מיוונית – סיפור, דיבור, נרטיב, אגדה. מיתולוגיה: אוסף של מיתוסים הרווחים בתרבות נתונה ומשקפים את ערכיה. במשמעות הקלאסית, מיתוס הוא סיפור על אודות אלים או יצורים על-טבעיים אחרים, שנועד לספק הסבר לשאלות בסיסיות של הקיום: כיצד נברא העולם? מדוע הוא השתנה? מהי המשמעות של קיומו העכשווי? זהו האופן שבו תרבות מבינה, מסמנת, מסבירה ומביעה את עצמה בסיפורים המכוננים את זהותה. המיתוס נוטה להפוך מציאות היסטורית ויחסית למציאות "טבעית", נצחית וסמכותית. תפיסות סטרוקטורליסטיות ביקשו לתאר את המיתוס כשפה מיוחדת השונה מן השפה הרגילה. תפיסות פוסט-סטרוקטורליסטיות מרחיבות את תחולת המושג ומצביעות על מרכיבים מיתיים גם בתוך שפות קוגניטיביות לכאורה, כגון פילוסופיה, מדע ועוד. … קיראו עוד

מקום

מקום הוא מרחב המוגדר על-ידי גבול פנימי וחיצוני: משהו בתוך מקום מסוים הוא כמו מים בתוך כלי, גורס אריסטו בספרו פיזיקה. המקום נוצר כאשר אנו מרגישים כי איננו ממוקמים באופן אקראי בחלל אלא תופסים חלק ייחודי ומשמעותי בתוכו. המקום קשור למרחב מסומן שבו אנו בוחרים לשכון. המקום הוא אפוא משכן, בית – שם מתמלאים צורכי החיים, שם נוצרת התרבות. מקום מתהווה כאשר קיומו של סובייקט בסביבה נתונה לובש צורה של נוכחות מתמשכת ויציבה. המקום נוסד באמצעות סיפור מכונן (היסטוריה), הקושר בינו לבין יושביו. ל"מקום" משמעויות רבות: טופוגרפיות, גיאוגרפיות, נפשיות, דתיות, פילוסופיות, יומיומיות ועוד. המקום הוא ישות פיזית ומטאפיזית. ברמה המטאפיזית, המקום הוא המרחב הסימבולי של השפה, הנוכחות הקדושה של האל (שפת התורה). במסורת היהודית, המקום הוא אחד מתוארי האל. … קיראו עוד

נוסטלגיה

ביוונית: געגועים הביתה (Nostos: חזרה הביתה, Algos: כאב). מצב של עצבות הנובע מגעגועים לעבר הנתפס כשלם יותר מן ההווה. תשוקה עזה לשוב לתקופה בעבר, לערכים המזוהים עמה או לאובייקטים המייצגים את אווירתה, ויחד עם זאת, הכרה כאובה כי השיבה אינה אפשרית. פרקטיקה ההופכת למדד תרבותי בעידן של אי-ודאות ושל חוסר אמון בעתיד. אחד ממאפייניו של המצב הפוסטמודרני. … קיראו עוד

נרטיב

טקסט העוסק בייצוג של הבדלים באמצעות אירועים המשתנים על פני ציר הזמן. מכלול האמצעים ואופני הארגון של הזמן בתוך רצף הקרוי סיפור. יסוד מרכזי של תקשורת וגורם המעצב זהות, זיכרון ומשמעות. פרקטיקה המשמשת בתחומים מגוונים: פילוסופיה של ההיסטוריה, משפטים (עדויות משפטיות), אנתרופולוגיה, ספרות, קולנוע, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, עיצוב ותקשורת. בשנים האחרונות, בעקבות השפעתה של הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית בחקר התרבות, המושג מתייחס לאופיו הסיפורי-פרשני של כל מבע ולארגון האידאולוגי הסמוי של הרצף בסיפור חיים אישי, בזיכרון, במשדר חדשות או בכתיבת היסטוריה. במובנו זה מסמן המונח את האופי הסובייקטיבי של צבירת הידע ההיסטורי, וכן את ייצוג משמעות הזמן בהתאם לחוקיות אסתטית ואידאולוגית מסוימת. נרטיב פירושו מודעות לשפה המַבְנָה את תחושת הזמן ההיסטורי. … קיראו עוד

סטודיום/פונקטום

צמד מונחים המזוהים עם תיאוריית הצילום של רולאן בארת (Barthes). הצילום, לפי בארת, קורא לפענוח כפול: הן להבנת הקודים הפוליטיים, המוסריים והתרבותיים הגלומים בו והן להבנת הממד הריגושי הרדיקלי. הממד הראשון, הסטודיום (מלשון לימוד, Study), מזמין את הנמען לקריאה הנובעת מהאימון ומהמשקעים הפוליטיים והתרבותיים שלו. הממד השני, הפונקטום (מלשון נקודה, הדגשה, דקירה), "הורס" את הקריאה האינטלקטואלית. הוא מבטא ממד של דחיפות רגשית, הקוראת לנמען לפענח את הממד הגופני והרגשי של האובייקט. … קיראו עוד

סלואו מושן, הילוך איטי

אפקט ומוסכמה מקובלים בז'אנרים טלוויזיוניים וקולנועיים רבים, אשר משתמשים בטכניקה של האטה מכוונת ומעוררת תשומת לב של קצב הפעולה ה"טבעי". פער בין הייצוג הריאליסטי של התנועה לבין התמשכותה בפועל של פעולה או של סדרת פעולות עוקבות על המסך. ההילוך האיטי הוא מרכיב רב משקל בתהליך האסתטיזציה המוקצנת של המציאות בימינו. … קיראו עוד

עדות

מסירת דברי העד. במסורת הפילוסופית והמשפטית של העולם המערבי העדות מבוססת ומוגדרת פורמלית מתוקף נוכחותו של העד באירוע. עדות ראייה, עדות ממקור ראשון הנמסרת במילים או עדות שמיעה מבססות ראָיה בבית המשפט, לצד כללים משפטיים וגורמים נוספים. אולם בימינו, בעידן המשדר טראומה, שתיקה וקושי לייצג את הנראה, חל משבר ביכולתו של העד לגולל את סיפורו ולקבל עליו אחריות למען הכלל. שיח העדות ממלא מקום מרכזי במחשבה על הקשר בין היסטוריה לזיכרון לאחר השואה. העדות מופיעה בפרקטיקות של השפה העוסקות בשאלת האמת, בין אם מדובר בעדות מודעת (בשיח ההיסטורי) ובין אם מדובר בעדות בלתי מודעת (בשיח הפסיכואנליטי). … קיראו עוד

פוסט-ציונות

שיח ביקורתי בלימודי התרבות, וכן בהיסטוריה ובסוציולוגיה של החברה, שעיקרו קריאת תיגר על מיתוסים והנחות יסוד של החברה הישראלית. ראשיתו של שיח זה בשנות התשעים של המאה ה-20, והוא מזוהה עם עמדתם של "ההיסטוריונים החדשים" ו"הסוציולוגים החדשים". הוא קורא לרוויזיה בדימוי העצמי של "הישראלי הצודק" ומציע חלופות שונות לזיכרון האישי והציבורי המקובל. השיח הפוסט-ציוני בוחן את יחסי הגומלין בין השיח הציוני לשיח הפלסטיני ומצביע על הצורך לבדוק מחדש את הנרטיב הציוני הטוען להגשמה של שאיפות לאומיות לגיטימיות,תוך שמירה על האתוס המוסרי של החברה הישראלית. השיח הפוסט-ציוני מקיים זיקת גומלין לאופני שיח ביקורתיים גובלים כגון פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, רב-תרבותיות ועוד. הוא מציע דרכים חדשות לחקירה של סוגיות ציוניות כגון "שלילת הגלות", גאולת העם והארץ, התיישבות, יחס היישוב לשואה וסוגיות נוספות. השיח הפוסט-ציוני מתבסס בחלקו על גישה חדשה לחקר ההיסטוריה, הרואה בריבוי נרטיבים ובריבוי מסַפרים נקודת מוצא לחקר ביקורתי של עובדות שנויות במחלוקת. … קיראו עוד

קץ ההיסטוריה

מושג מתחום הפילוסופיה הפוליטית המזוהה עם פרנסיס פוקוימה (Fukuyama), סובייטולוג אמריקאי ממוצא יפני. ב-1989 פרסם פוקוימה מאמר בשם "קץ ההיסטוריה" ובו טען שעם קריסת הגוש הקומוניסטי נסתם הגולל על המחלוקות האידאולוגיות הגדולות, והדמוקרטיה המערבית הליברלית והקפיטליסטית עתידה להתקבל מעתה כדגם שלטוני אולטימטיבי שאין לו מתחרים. רעיונותיו של פוקוימה זכו לתהודה עצומה ועוררו שאלות נוקבות: האם נפילת הגוש המזרחי בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים של המאה ה-20 מוכיחה את ההיגיון העמוק הטבוע במהלך ההיסטוריה? האם הגיעה האנושות לידי מיצוי המהלך ההיסטורי? האמנם ישנה קבלה גורפת של הרעיונות ה"נכונים", המערביים והקפיטליסטיים, שלאורם צועד העולם? האם בעקבות קבלתם של רעיונות אלה יבוא הקץ על ההיסטוריה המוכרת לנו כזירה של סכסוכים ומאבקים? נראה שלאחר קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001 ולאחר המשבר הכלכלי בשנים 2009-2008, זוכות שאלות אלה לממד אירוני חדש. … קיראו עוד

רטרו

אופנה שעיקרה אימוץ מחדש של סגנונות העבר, ובעיקר סגנונות מן התקופה שבין שנות העשרים לסוף שנות השמונים של המאה ה-20. סגנון חיים ועמדה אסתטית בעידן הפוסטמודרני. סגנון הרטרו מציין את הממד הנוסטלגי של תרבות המגדירה את עצמה באמצעות זיכרונות העבר ולא באמצעות כושר המצאה ותקווה לעתיד. … קיראו עוד

שואה (ייצוגים בתרבות)

השואה היא הכינוי להשמדתו המדעית והשיטתית של כשליש מן העם היהודי בידי הנאצים ושותפיהם באירופה בשנים 1941-1945, מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ועד שחרור מחנות המוות בידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום, כעבור עשרות שנים, נשאלת בעוצמה רבה השאלה: האם יש "דרך נכונה" לזכור את אושוויץ, ואם כן, מהי? סוגיית ייצוג השואה בתרבות עודנה שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. השאלה המרחפת מעל הדיון נוגעת ל"פופולריות החדשה" של שיח השואה בשנים האחרונות. האם עוצמת הדיון היא ביטוי אותנטי למהלך אוניברסלי של עיבוד הטראומה או שמא מדובר בעודף של ייצוגים המבשרים על צורה מתוחכמת של העלמה וגירוש: גירוש הכאב באמצעות השיח המשתלח והבלתי פוסק אודותיו, עד שהנושא כולו יהפוך לבנאלי? … קיראו עוד

שִׁחזור

יצירה מחדש, הדמיה. הבניה מחודשת של סדר דברים כלשהו, בדרך כלל של מה שיצא משליטה ודורש תיקון. השחזור מניח שאפשר להתחקות אחר הסיבה האמיתית, ליצור מחדש את סדר האירועים המשוער, להחיות את העבר בצורה אמינה ומדויקת. פרקטיקה שכיחה בתקשורת, במשפט, באמנות ובתחומים נוספים. טקס חברתי מוסכם שנתמך בטכנולוגיה משוכללת ונועד לעורר תחושת אמון ושליטה באמיתי. ריטואל הכרוך במאמץ להשיב את הסדר החברתי על כנו. … קיראו עוד

שיבוט, שכפול גנטי

מעשה השכפול המושלם של החי. טכנולוגיה בעלת השלכות רחבות על הגדרת האדם ועל סביבתו. נושא למחלוקות ולדיונים חוצי תחומים: אתיקה, טכנולוגיה, דת, אסתטיקה, חוק, כלכלה ועוד. ניסיונות ראשונים לשכפול גנטי נעשו כבר בשנות הארבעים של המאה ה-20, עם ראשיתם של ניסויי הפריית המבחנה, אולם היתה זו הכבשה המשובטת דולי שהגיחה לאוויר העולם ביולי 1996 והפכה את הסוגיה לדחופה ולאקטואלית. השיבוט מאפשר שליטה באקראיות הגנטית אך מעורר תהיות דתיות, אתיות ומשפטיות רציניות. לב הדילמה: האם לא התערער מעמדו האוטונומי של הייצור המשובט? מהי האחריות המוסרית שיישא בה? האם לא תיפגם הרבגוניות האנושית שבה בחר הטבע? האם נרצה לחיות בעולם שבו מתקיים פער בין סובייקטים "מקוריים" לבין סובייקטים משובטים "מיד שנייה"? … קיראו עוד

תרבות נגד, "סיקסטיז"

(א) שם קיבוצי לתרבות מהפכנית ואלטרנטיבית שפעלה בארצות הברית ובאירופה בשנים 1970-1967. תרבות זו היתה תוצר השילוב האידאולוגי בין תנועות כגון ההיפים וקבוצות של סטודנטים רדיקליים, שהפגינו ביטויי מחאה עזים נגד הממסד הפרוטסטנטי הישן, הקפיטליזם הצרכני, הניכור הטכנולוגי והמיליטריזם; (ב) שם המציין קבוצת אנשים בעלי דעות החורגות מן המקובל, שנשמטו ממעגל החיים הרגילים והתנסו בפרקטיקות אלטרנטיביות כגון חיי קומונה, פסטיבלים מחתרתיים, הוצאת כתבי עת ייחודיים והקמת בתי ספר פתוחים. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×
;