גלובליזציה/אנטי-גלובליזציה

Globalization/Anti-Globalization

An anti-globalisation demonstrator shouts slogans during a march against the North American Leaders summit in Guadalajara
Picture: AP

נסיגתו של הגבול המגדיר טריטוריה לאומית, קהילתית ואחרת מפני כוחות ותהליכים כלל-עולמיים. תהליך האצה בהיווצרותן של רשתות כלכליות ותרבותיות בקנה מידה עולמי. הטענה כי חיי היומיום והשקפות העולם של בני אדם רבים יותר, במקומות מרוחקים ובארצות שונות, הופכים לדומים. תהליכי הגלובליזציה מאפיינים את התרבות מאז הרבע האחרון של המאה ה-20. הגלובליזציה מתאפיינת בתבניות של שעתוק, בתוך מערכת סבוכה ומסונכרנת, המבוססת על קישוריות, סטנדרטיזציה ודמיון הדדי. החשיבה הגלובלית, החוצה את גבולות מדינת הלאום, היא חלק בלתי נפרד מהקפיטליזם התאגידי של המערב. ההתנגדות לגלובליזציה לובשת לעתים אופי מיליטנטי ובאה לידי ביטוי בהפגנות נגד תאגידים ומוסדות פיננסיים בינלאומיים, במבצעים נגד צרכנות כפייתית ובמחאה נגד התקשורת הגלובלית, הפרסומות ועולם הדימויים שהן מייצרות. התנגדות אחרת עולה מקרב קבוצות פונדמנטליסטיות וטרוריסטיות דוגמת אל-קאעידה, הנושאות את דגל הג'יהאד העולמי וקוראות תיגר על האידאולוגיה הרציונלית, החילונית והקפיטליסטית העומדת מאחורי הגלובליזציה.

על-פי יורגן הברמאס (Habermas), סוציולוג ופילוסוף של התרבות, המונח "גלובליזציה" מציין את ההיקף ההולך וגובר של יחסי התחבורה, התקשורת והחליפין החוצים גבולות לאומיים. כשם שהרכבת, אוניית הקיטור והטלגרף העצימו והאיצו במאה ה-19 את תנועתם של סחורות ושל בני אדם ואת חילופי המידע, כך יוצרות היום טכנולוגיות הלוויין, התחבורה האווירית והתקשורת הדיגיטלית רשתות מורכבות ומעובות. הרשת הפכה למושג מפתח, בין אם מדובר בדרכי הובלת מוצרים ובני אדם, בזרמי סחורות, הון וכסף ובין אם בהעברה ובעיבוד אלקטרוני של מידע במחזורים בין האדם, הטכנולוגיה והטבע (הברמאס, 2001: 49).

על-פי הסוציולוג הבריטי אנתוני גידנס (Giddens, 1990), הגלובליזציה באה לידי ביטוי בארבעה מישורים, המאפיינים את המודרניות המאוחרת של סוף המאה ה-20: כלכלה קפיטליסטית כלל-עולמית, השואפת להתפשט ולגלות שווקים חדשים; חלוקה בינלאומית של העבודה – רכיבים שונים של סחורה מיוצרים בידי עובדים במקומות שונים ברחבי העולם; שיטה של מדינת-אומה היוצרת פיקוח וקישורים מורכבים בין ספֵרות פוליטיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות; וכוח צבאי, שמקורו במדינת הלאום, אך הוא מאורגן על-פי התקשרויות בינלאומיות ועל-פי מסלול ההתפשטות של תעשיית הנשק ברחבי העולם. הגלובליזציה, הקשורה לטכנולוגיות התקשוב, היא אפוא מסגרת כלל-עולמית המאפשרת צריכה חופשית של הון, עבודה, סחורות ורעיונות ברחבי כדור הארץ (רם, 2002).

לתפיסה הרואה בגלובליזציה העצמה של הרוח המודרנית המאוחרת אפשר להוסיף התבוננות נוספת, שלפיה הגלובליות פירושה מבניות חדשה במערכת העולמית של יחסי זמן-מרחב (Giddens, 1994). כבר במודרניות ניכרת מגמה של פיצול בין שני המושגים: המרחב המקומי נסוג וכמעט נעלם. הוא נתפס לעתים כסוג של פנטזמגוריה, כלומר כייצוג מלאכותי "חי" של הנעדר. הפנטזמגוריה מיושמת בעיקר באמצעות פיתוח נרחב של אמצעי התקשורת המשדרים און ליין ומאפשרים חיבור מלאכותי של התנסויות מקומיות, שלעולם לא ייפגשו בפועל אלא רק באמצעות תיווך של המדיה (Appadurai, 1990, 1996). פול ויריליו (Virilio), פילוסוף הטכנולוגיה, הביע עמדה דומה וטען שעצם המילה גלובליזציה היא זיוף. "אין דבר כזה, גלובליזציה, יש רק וירטואליזציה. המיידיות מביאה באופן יעיל לגלובליזציה של הזמן. הכול קורה היום במסגרת הפרספקטיבה של זמן אמיתי: מעתה והלאה אנו נידונים לחיות ב'מערכת חד-זמנית"' (ויריליו, 1998: 55) (ע"ע זמן אמת).

נסיגתו של המרחב המקומי ה"אמיתי" לטובת המרחב הפנטזמגורי או הווירטואלי משקפת מגמה מרכזית בתהליכי הגלובליזציה של העידן שלאחר המודרניות. אפשר לכנות מגמה זו התקה (displacement) או דה-טריטוריאליזציה של הניסיון (Featherstone, 1990; Giddens, 1990; Garcia Canclini, 1995: 229; Latouche, 1996), שפירושן אובדן היחס ה"טבעי" בין תרבות לבין טריטוריה גיאוגרפית או חברתית. לדוגמה, אדם המבקר בקניון בארץ כלשהי מודע לכך שההתנסות שלו חוזרת על עצמה במבנים דומים בעולם כולו. בכל המקומות הללו מתקיים משטר דומה של משמעות: אותן רשתות, חלוקה דומה של המרחב, דמיון בפונקציות הצרכניות. האדם מבין – גם אם זו הבנה עמומה – שהיומיומי שוב אינו בטוח, ושחייו עוברים תהליך סמלי של הסטה והתקה. זוהי תופעה גלובלית, המשכפלת את עצמה בכל מקום בעולם (Tomlinson, 1999).

הקניון הוא דוגמה אופיינית לתהליך הגלובלי שבו המקום (הספציפי, האורגני-חברתי) הופך למרחב אנונימי ומשועתק. מרק אוז'ה (Augé, 1995) מכנה את התופעה "שומקום" (Non Place) – החלל הפתוח, חסר הגבול וחסר ההגדרה של העידן הגלובלי: שדות תעופה, כבישים מהירים, מחלפים, מסכי מידע, פרסומות המנסחות את "המקום האידאלי" של התשוקה החברתית. "שומקומות" אלה גורמים לפרגמנטציה מובהקת של המבנה החברתי ומייצרים הקשרים של צריכה אינדיווידואלית (מוצרים, חדשות, רשתות טלוויזיה), שבהם כל אדם עומד לנפשו, אך קשור בטבורו לרשת (network) – לרשת האינטרנט, לרשת המידע המקצועית, לרשת של לוחות זמנים גלובליים ועוד.

הרשת המופיעה בתוך טכנולוגיות תקשורת חדשות יוצרת אוסף של מרחבים חדשים ואופני התבוננות גלובליים, שנראים מבטיחים יותר מן הניסיון המקומי והלאומי המצומצם. אמצעי תקשורת כגון טלוויזיה או אינטרנט הופכים מרחבים "זרים" לחלק בלתי נפרד מ"מרחב היברידי", מרחב כלאיים חדש המורכב מתערובת של מקומות "מקוריים" שחוברו באופן מקרי בידי צרכן המדיה. חוקרים ויוצרים פוסט-קולוניאליים מדגישים כי היברידיזציה )הכלאה) היא חלק מרכזי בתהליכים הגלובליים (Bhabha, 1994; Young, 1995; Hannerz, 1996). אחרים, ובהם סלמאן רושדי, רואים בהיברידיזציה התגלמות של פתיחות חדשה: "קצת מפה וקצת משם, זו הדרך שבה החדשנות נכנסת לעולם" (Rushdie, 1991: 394). מנקודת מבט זו, תהליכי הגלובליזציה נראים חיוביים יותר: הניסיונות המקומיים עשויים לקבל תפוצה גלובלית, ו"עירובים מענגים" מעודדים סובלנות ופלורליזם תרבותי.

 

נסכם את המאפיינים המרכזיים של תהליכי הגלובליזציה:

  • קישוריות (connectivity): ההנחה כי מערכות גלובליות בתחום התקשורת, הכלכלה והתרבות קשורות זו לזו ותלויות זו בזו באמצעות רשת סבוכה של יחסי גומלין. זוהי תופעת "הרשת העולמית" (net-working), שממנה נגזר האדם הגלובלי, אזרח הרשת (net-citizen) (Casstells, 1996). הקישוריות באה לידי ביטוי בתחומים רבים: קפיטליזם תאגידי רב-לאומי (ג'יימסון, [1984] 2002), אופנה גלובלית, רשתות תקשורת רב-לאומיות, תנועות חברתיות החוצות גבולות (הירוקים) ועוד. לקישוריות זו שלושה ממדים. הראשון הוא הפיכת הרחוק לקרוב ולאינטימי: הזמן הסימולטני כובש את המרחב ומצמצם אותו. הממד השני הוא דה-טריטוריאליזציה, אובדן היחסים ה"טבעיים" בין תרבות לבין טריטוריות גיאוגרפיות וחברתיות (ע"ע גלות). הממד השלישי הוא דיס-אינטגרציה ושעתוק של מרחבים: המרחבים המנותקים זה מזה משועתקים על-פי עיקרון מבני גלובלי.
  • האחדה וסטנדרטיזציה של התרבות: ההנחה כי מקום ההמראה ומקום הנחיתה, נמל היציאה ונמל היעד, דומים זה לזה; כולם מצייתים לאותם חוקים של היגיון צרכני. זהו הרצון לסינכרוניזציה מושלמת ככול האפשר של פונקציות לרוחבו של כדור הארץ.
  • גלוקליות (glocality): עירוב בין המקומי לעולמי. הרצון ליצור "מקדונלדיזציה" של העולם ולהפוך את בובת הברבי לגיבורת תרבות עולמית, לצד הרצון לייצר מקדונלד'ס מקומי ולעצב בובת ברבי מקומית, העוטה על עצמה רעלה באיראן. סיסמתו של העידן הגלובלי היא אפוא "Think globally, act locally".
  • נסיגת "המקום" אל ה"שומקום", שיש לו פרישׂה נרחבת בכל מקום. המרחב המזוהה שוקע ובמקומו עולה זמן חד-ממדי, גלובלי, משותף לכול. המרחב הופך למשתנה של זמן: ניו יורק היא המקום הנמצא במרחק 11 שעות טיסה מתל אביב.
  • שליטתה של מציאות מתוּוכת מדיה: המציאות מתגלה למשתמשים מבעד ל"מסכים" שונים – מסכי מידע ונתונים, מסכי טלוויזיה ואינטרנט. המדיה שולטת שליטה גלובלית גם במקומות הנידחים ביותר. עובדה זו מצביעה על קיומה של מציאות פוסטמודרנית חדשה, שבה ניסיון שנחווה וייצוגו הופכים לחוויה אחת, המתרחשת בו בזמן.

 

הגלובליזציה נקשרת אפוא לתהליכים כלל-עולמיים המאפיינים את הכלכלה הממשית והסימבולית של הקפיטליזם המאוחר. כלכלה חדשה זו, המבוססת על דימויים ועל מותגים, החליפה את הכלכלה הקפיטליסטית הקלאסית של העידן הפורדיסטי. המציאות החדשה נענתה להיגיון ייצור חדש המאפיין את העידן הפוסטמודרני. ההשתרגות של תהליכים גלובליים בתוך תהליכים פוסטמודרניים בולטת לעין: בשני המקרים מדובר בעלייתו של מרחב פרגמנטרי חדש – מרחב הנדודים ברשת הכלל-עולמית; בשני המקרים מדובר בפרגמנטציה של הסובייקט ובניתוקו ממסגרות לאומיות ומה"מרכז" של עצמיותו; בשני המקרים מדובר בפירוק השפה: בתפיסה הקלאסית, השפה היא מערכת לוגית המייצרת הבדלים (דה סוסיר, [1916] 2005). באמצעות ההבדלים אפשר ליצור הבחנה בין שלל הסימנים, וכך להבחין בין האובייקטים השונים שסימנים אלה מציינים. אולם בעידן הגלובלי מתרחשת האחדה רדיקלית של "השפות המקומיות" לקראת יצירתה של שפת-על שאותה דובר העולם כולו. שפה אוניברסלית זו מופעלת בידי קודים שונים, מחזיקה באותן מנטרות ויוצרת מציאות אנונימית, שאינה נותנת ביטוי להבדלים הסובייקטיביים והרגשיים בין בני האדם.

לממד זה יש להוסיף את הממד הפוסט-לאומי. המצב הגלובלי יוצר מציאות חוצת גבולות העלולה לאיים על האוטונומיה הכלכלית והתרבותית של מדינות קטנות ואף בינוניות. בעולם פוסט-לאומי וגלובלי שולטים התאגידים הרב-לאומיים ("גוגל", "מיקרוסופט", "נייקי", "קוקה קולה" וכדומה), שכוחם הפיננסי והשפעתם הפוליטית משתווים לעתים לעוצמתן של מדינות בינוניות. מצב זה מאיים על קבוצות התייחסות וזהות. את מקומן תופסת קהילייה מדומיינת חדשה של "אזרחות הרשת" (net-citizenship). התבוננות זו, שמציע הסוציולוג אורי רם בספרו הגלובליזציה של ישראל (2004: 187-186), נותנת מענה לשאלה המטרידה רבים: האם הגלובליזציה היא אכן שלב חדש ורדיקלי בתרבות? נדמה כי התשובה חיובית: אנו שרויים בעידן שונה המאופיין בקידומת פוסט- – פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, פוסט-פורדיזם, פוסט-לאומיות, פוסט-פמיניזם, פוסט-אינדיווידואליזם, פוסט-ציונות. הקידומת "פוסט-" אינה מציינת מצב חדש מעיקרו, אלא מבליטה תהליכי שינוי רדיקליים בשליטת הקפיטליזם. זוהי נוסטלגיה לעולם מודרני שביקש להגדיר גבולות והבדלים; זוהי הכרה בעובדה שאיננו חיים עוד בעולם מעין זה וכי עולמנו שלנו הוא עולם חסר גבולות המופעל בידי תקנונים משעתקים. הדבר נכון בהקשר הגלובלי ובמידה רבה גם בהקשר הישראלי. בישראל מתרחש תהליך פרדוקסלי הנפרש בכיוונים מנוגדים: מצד אחד, מעבר ממדינת הלאום האידאולוגית לחברה אזרחית פוסט-אידאולוגית; מצד אחר, עלייה בכוחה של האפשרות הניאו-יהודית והניאו-לאומית, המבליטה זהות פרטיקולרית (חזרה לשורשים, לדת, ל"ארץ ישראל") – תנועת נגד הניצבת מול מגמות גלובליות ואוניברסליות המייצגות את אזרחי העולם החדשים.

לאחר שתיארנו את תהליך הגלובליזציה, מן הראוי לשאול שאלות של הערכה ושיפוט. התרבות הגלובלית מבוססת בעיקרה על ערכי המערב, וניצחונה הוא ניצחון התפיסה הליברלית המערבית. במובן זה, הגלובליזציה היא חלופה מעודנת של "האימפריאליזם הכלכלית-תרבותית.

יש לזכור כי אמצעי התקשורת בעולם כולו מושפעים מהתקשורת האמריקאית וממוסדות פיננסיים כלל-עולמיים החוסים תחת ההגמוניה האמריקאית, כגון הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי. העוצמה התקשורתית והעוצמה הפיננסית מצטרפות לכדי מסה קריטית היוצרת תכתיב כלכלי ואידאולוגי לעולם כולו: כל מי שרוצה ליהנות מפֵּרות הגלובליזציה, כל מי שחפץ לא להיפגע בשל בדלנותו, חייב להרכין ראש בפני "הקהילייה הבינלאומית", שאינה אלא שם קוד גלוי להגמוניה האמריקאית, לאיחוד האירופאי ולמדינות באסיה, כגון סין המנהיגות את הגוש הקפיטליסטי כיום.  הגמוניה זו, המזוהה עם הגלובליזציה, כופה את רצונה בשמם של ערכים וצרכים כלל-עולמיים כביכול. כך היא מנצלת באופן ציני את המדינות העניות בעולם השלישי (וגם את האוכלוסיות העניות במדינות החזקות), שמשקיהן אינם מותאמים לדרישות השוק ולתכתיבים הפיננסיים של הגוש הקפיטליסטי (שטיגליץ, [2002] 2005).

מיהם המנצחים הגדולים של הגלובליזציה ומיהם מפסידיה? האם צרכני העולם השלישי מסוגלים להפיק ממנה תועלת, בדומה לצרכן הבורגני בחברת השפע המערבית? והלוא מידע – מצרך יסוד מבוקש בעולם הגלובלי – קשור לכסף ולפנאי, מצרכים נדירים בעולם השלישי. ושאלה נוספת: האם התהליכים הגלובליים מביאים רק לפירוק המבנים החברתיים המסורתיים ומותירים את צרכן הרשת בודד לנפשו? או שמא אותם תהליכים עצמם מקשרים בין טעמים, זהויות והגדרות תרבותיות במקומות שונים ברחבי העולם ופועלים ליצירת עולם היברידי, שבו הזכות לשוני אינה נשמרת רק בפרסומת הכוזבת ("סוני זה כל השוני") אלא גם בתהליכים ממשיים, המקרבים בין קבוצות ותרבויות שונות וחושפים אותן לתנאים של דו-שיח?

ראינו שהגלובליזציה פירושה רגישות לעקרונות של קישוריות והשפעה הדדית, סטנדרטיות והפרטה בתהליכי הכלכלה והתרבות העולמית. אם כן, האין מדובר בהיקסמות וֶבֶּריאנית מחודשת "בתוך המאגיה של הגלובלי"? על-פי הגדרתו הידועה של מקס ובר (Weber), המודרניות הביאה עמה את ביטול הקסם ואת ראשית ההתייחסות הרציונלית-חילונית אל הניסיון החברתי (ובר, [1920] 1984). עידן הגלובליזציה מחזיר אפוא את ה"קסם" והופך אותו לרכיב מרכזי בסגידתנו לערכים אופנתיים כגון היי-טק, טלקומוניקציה, אינטרנט וקוסמופוליס (עיר עולם). אפשר, אם כן, לראות בגלובליזציה מעין גרסה טכנולוגית "דתית" בעולם שאיבד זה מכבר את אמונותיו הגדולות ומחפש נואשות אחר תפיסה כוללת או עקרון-על הנישא בפי כול, שישיבו לו את אשליית השליטה והיציבות.

מהי תרומתה של הגלובליזציה לאי-השוויון הכלכלי והמעמדי, המתגלה הן ברמה הלאומית (היחסים בין מגזרים ומעמדות) והן ברמה הבינלאומית (הפערים בין מדינות עשירות למדינות עניות)? אי-השוויון, המתרחב לממדים חסרי תקדים מאז הרבע האחרון של המאה ה-20, הוא תוצר ישיר של עליית מעמדו של ההון הרב-לאומי, שאינו מחויב עוד למסגרת הייצור המסורתית של הכלכלה הפורדיסטית (הקרויה על שמו של יצרן המכוניות הנרי פורד). ההון הרב-לאומי הוא הון נייד, התר אחר שווקים להשקעה. תנועת ההון, המוזרמת באמצעות טכנולוגיית התקשוב, ממוטטת מסגרות ייצור מקומיות המבוססות על קשר אינטימי במקום העבודה ועל מחויבות ארוכת טווח בין מעסיקים (הון), פועלים (עבודה) ותפוקה (סחורה). בעידן הפוסטמודרני והגלובלי נחלש כוחו היחסי של העובד לעומת מעמדו בשיטת הייצור של המודרניזם הקפיטליסטי הקלאסי, וזאת בשל ביזור תהליכי הייצור ורכיבי הסחורה והאפשרות למצוא "עבודה זולה". האיזון מופר, והעובד נותר חלש מול שליטתו המוחלטת של ההון. העובדים מאורגנים פחות, חתומים על חוזים אישיים ומועסקים בידי מתווכים כלכליים כגון חברות כוח אדם. המצוקה שאליה נקלע העובד היא פִּריָים המר והמובהק של הקפיטליזם המאוחר ושל חברת הסיכון שהוא מכונן. דוגמה לכך הן סדנאות היזע במזרח, שבהן עובדים ילדים בני 15 בתנאי ניצול מחפירים. שכר עבודה הוא שני דולרים ליום; נעלי ה"נייקי" שהם מייצרים נמכרות לצרכן המערבי ב-100 דולרים ויותר (קליין, 2002: 15).

בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21 פרצו במקומות שונים ברחבי העולם הפגנות המונים נגד הגלובליזציה (ע"ע אקטיביזם). האם הפגנות אלה מעידות על כך שהקורבנות מתנערים ומבקשים להתאגד בתנועת מחאה עולמית, שתשנה את המצב מיסודו ותתבע מן המדינות למלא את חובתן הבסיסית – לא רק לשוויון פוליטי, אלא גם לשוויון מעמדי, כלכלי וחברתי? תחזית זאת נראית כרגע אופטימית מאוד. תנועת האנטי-גלובליזציה לא תוכל לצבור תאוצה כל עוד לא יחול שינוי משמעותי בסביבה הכלכלית, התרבותית והתקשורתית שבה חיים האנשים במערב השבע. תודעה חדשה זו אמורה לבחון באופן ביקורתי הנחות מקודשות ומובנות מאליהן כגון "צמיחה בכל תנאי" (צמיחת בעלי ההון מושכת אחריה את העניים), זיקה בין צריכה לאיכות חיים ושלטונם העריץ של המותגים בחיינו (Godwin, Ackerman, Kiron, 1997). פירושו של דבר לבקר את השיטה הסימבולית של התקשורת, כפי שהיא מקובלת בעידן הקפיטליזם הנוכחי (לאסן, 2002) ולשאול אם שלטונם העריץ והריכוזי של התאגידים בימינו (51 מתוך 100 הארגונים המשקיים הגדולים בעולם הם תאגידים) אינו מונע למעשה סחר חופשי ותחרות חופשית, וזאת בניגוד מוחלט למיתוסים הרווחים על אודות קפיטליזם ודמוקרטיה (קורטן, [1995] 2005).

התגייסות מיליטנטית לשינוי השיטה, מתוך התחברות לאידאלים של תרבות הנגד של שנות השישים, עשויה ללבוש צורה של שיבוש תרבות – פעולות טרור נגד שיטת המותגים, הפרסומות והטלוויזיה ונגד חברת הצריכה העסוקה כל העת בקניות. תפיסה זו אמורה לשחרר את האדם ממלכוד הצריכה ולאפשר לו חופש אמיתי בניהול חייו, בניגוד לחופש הציני שכופות עליו סיסמאות כגון "Advertising: The Freedom to Choose" (ע"ע בחירה). הביקורת על הגלובליזציה מבקשת אפוא לחזור אל החיים הפשוטים והטבעיים, חיים שאינם מתוּוכים בידי סימנים ודימויים. הצלחתה של תנועת האנטי-גלובליזציה כרוכה ביכולתה לשכנע את הרוב הדומם באפשרויותיה של מהפכה כאורח חיים וכתפיסת עולם. מהפכה זו עשויה להביא את האדם האורבני, קורבנה של חברת הצריכה, לבחון מחדש את המכשולים הניצבים בפניו בדרך אל האושר (ע"ע קיימות ; עידן חדש).

נוסיף גם זאת: הדרך המערבית אל האושר (קפיטליזם, שפע, רציונליות, דמוקרטיה, חילוניות) מאותגרת על-ידי תרבויות מיליטנטיות הרואות בעצמן חלופה ראויה יותר לנוכח מה שהן מפרשות כ"שקיעת המערב": עקרות רגשית, אינדיווידואליזם מוקצן, ניתוק מן הקהילה, נהנתנות חומרנית, ריקון החיים מאידאלים מוסריים. האסלאם הפונדמנטליסטי, הדוגל בג'יהאד עוצמתי ובטרור, רוחש בוז לערכיו של המערב, אך מנצל את הטכנולוגיות שלו כדי לקדם אידאולוגיה נגדית ולהרוס – מורלית ופיזית – את אמונתו של המערב בצדקתו. מנגד אפשר לומר שגם המערב אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו. הבוז שהוא מפגין כלפי תרבויות העולם השלישי והניצול הציני של חולשתן הכלכלית מעודדים את העולם האחר להתנגד לגלובליזציה וליצור אווירה תקשורתית ופוליטית המאותתת כי "המשחק טרם נגמר".

ניתוח זה קורא את המאבק הנוכחי בין התרבויות כמאבק דיאלקטי בין שתי מגמות קיצוניות, הצועדות במסלול המוביל להתנגשות (רם, 2004; הנטינגטון, [1996] 2003). ההתנגשות עתידה להתרחש אלא אם כן ישכילו הצדדים להבין שאפשר ליצור דגם של שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי המושתת על הכרה בריבוי הדרכים האפשריות להגיע אל "החיים הטובים". משימה זו אינה רובצת רק לפתחם של ה"קיצוניים" מן העולם השלישי. זוהי גם משימתם של אנשי המערב השבע והרהבתני. הם חייבים להכיר בעובדה שהטיעון האוניברסליסטי שלהם (דמוקרטיה, קפיטליזם, הפרטה) אינו ממצה את כל האפשרויות התרבותיות להגן על כבוד האדם וחירותו. המערב נתבע אפוא לסגת מן הפונדמנטליזם הליברלי שלו (בארבר, [1995] 2005: 36-17) ובו בזמן הפונדמנטליזם המוסלמי נתבע לחדול מן הטרור כאמצעי לניהולה של מלחמת תרבות. יש להכיר בעובדה שערכי הגלובליזציה משאירים את רובו של העולם מחוץ לתמונת השפע ושיתוף הפעולה; יש להבין שהתביעה לדמוקרטיזציה היא תביעה צינית שמאחוריה מסתתר לעתים הסיפור המערבי הישן על אודות שליטה וניצול. אם כך יקרה, המק'וורלד ועולם הג'יהאד יתפרקו מרצון מן הפונדמנטליזם המאפיין את גישתם העכשווית ותתאפשר צמיחתה של חברה רב-תרבותית אמיתית. כך יבוא הקץ על טיעוניהם הגורפים של שני הצדדים. שאלת הערכים לא תוצג עוד כשאלה הראויה להכרעה כוחנית, אלא כסוגיה הנוגעת לכבוד הדדי, על בסיס הכרה בקיומם הנבדל של נרטיבים שאינם מתיישבים זה עם זה בשאלת האושר והטוב האנושי.

מקורות

בארבר, ב' [1995] 2005: ג'יהאד נגד מק-עולם, תרגום: ד' בלישה, תל אביב: בבל.

ג'יימסון, פ' [1984] 2002: פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר, תרגום: ע' גינצבורג-הירש, תל אביב: רסלינג.

דה סוסיר, פ' [1916] 2005: קורס בבלשנות כללית, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.

דוידי, א' (עורך) 2004: אנטי-גלובליזציה – ביקורת הקפיטליזם העכשווי, תל אביב: רסלינג.

הברמאס, י' 2001: הקונסטלציה הפוסט-לאומית: מסות פוליטיות, תרגום: י' גוטשלק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

הנטינגטון, ס' [1996] 2003: התנגשות הציוויליזציות, תרגום: ד' בן-נחום, ירושלים: מרכז שלם.

ובר, מ' [1920] 1984: האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם, תרגום: ב' מורן, תל אביב: עם עובד.

ויריליו, פ' 1998: "מהירות ומידע: בהלת החלל הקיברנטי", קמרה אובסקורה, 7, יולי 1998, עמ' 54-57.

חנין, ד' 2000: "מסוציאל-דמוקרטיה לניאו-ליברליזם", בתוך: מאוטנר, מ' (עורך), צדק חלוקתי בישראל,  תל אביב: רמות / אוניברסיטת תל אביב.

—  2007: גלובליזציה: תל אביב: משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת.

לאסן, ק' 2002: שיבוש תרבות: ביטול הקוליות של אמריקה, תרגום: ד' לוי, תל אביב: בבל.

פרידמן, ת' 2006: העולם הוא שטוח, העולם הגלובאלי – החיים במציאות חדשה, תרגום: א' מיכאלי, תל אביב: אריה ניר.

קורטן, ד' [1995] 2005: כשהתאגידים שולטים בעולם, תרגום: ע' נאי, תל אביב: בבל.

קליין, נ' 2002: No Logo (בלי לוגו): המטרה – בריוני המותגים, תרגום: ע' פז, תל אביב: בבל.

רם, א' 2004: הגלובליזציה של ישראל: מק'וורלד בתל אביב, ג'יהאד בירושלים, תל אביב: רסלינג.

2006: "גלובליזציה ואי שיוויון כלכלי בין מעמדי ובין לאומי", בתוך: רם, וברקוביץ, נ' (עורכים), אי/שיוויון, באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

שטיגליץ, ג"א [2002] 2005: אי נחת בגלובליזציה, תרגום: ר' אהרוני, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, קו אדום.

Appadurai, A. 1990: "Disjuncture and Difference in the Global Cultural Economy", Public Culture, 2 (2), pp. 1-24.

— 1996: Modernity at Large: Cultural Dimensions of Globalization, Minneapolis: University of Minnesota Press.

Augé, M. 1995: Non-Places: Introduction to the Anthropology of Supermodernity, London: Verso.

Beck, U., Sznaider, N. and Winter, R. (eds.) 2001: Global America? The Cultural Consequences of Globalization, Liverpool: Liverpool University Press.

Bhabha, H. K. 1994: The Location of Culture, London: Routledge.

Castells, M. 1996: The Rise of the Network Society, vol. 1: The Information Age: Economy, Society and Culture, Malden, MA.: Blackwell.

Easterlin, R. 1995: "Will Raising of Income of All Increase the Happiness of All? – Some Empirical Evidence", Journal of Economical Behevior and Organization, 27, pp. 35-48.

Featherstone, M. (ed.) 1990: Global Culture: Nationalism, Globalization and Modernity, London: Sage.

1995: Undoing Culture: Globalization, Postmodernism and Identity, London: Sage.

— 2001:  "Postnational Flows, Identity Formation and Cultural Space", in: Ben Rafael, E (ed),  Identity, Culture and Globalization, Leide, Boston, Koln: Brill, pp. 482-526.

Fejes, F. 1981: "Media Imperialism: an Assessment", Media, Culture and Society, 3, pp. 281-289.

Garcia Canclini, N. 1995: Hybrid Cultures: Strategies for Entering and Leaving Modernity, Minneapolis: Minnesota University Press.

Giddens, A., 1990: Consequences of Modernity, Cambridge: Polity Press.

— 1994: "Living in a Post Traditional Society", in: Beck, U., Giddens, A. and Lash, S. (eds.), Reflexive Modernization: Politics, Tradition and Aesthetics in the Modern Social Order, Stanford: Stanford University Press, pp. 56-109.

Greider, W: 1997: One World Ready or Not: The Manic Logic of Global Capitalism, New York: Simon & Schuster.

Hannerz, U. 1996: Transnational Connections: Culture, People, Places, London: Routledge.

Jameson F. and Masao, M. 1998: The Culrures of Globalization, Durham: Duke University Press.

Kozlarek, O. 2001: "Critical Theory and the Challenge of Globalization", International Sociology, 16 (4), pp. 607-622.

Latouche, S. 1996: The Westernization of the World, Cambridge: Polity Press.

Rushdie, S. 1991: Imaginary Homelands, London: Granta.

Schmitt, J. 2000: "Inequality and Globalization, Some Evidence from the United States",

in: Kalb, D., Van Der Land, M., Staring, R. and Wilterdink, N. (eds.), The Ends of Globalization: Bringing Society Back In, London: Rowman and Littlefield, pp.157-168.

Scholte, J. A. 2000: Globalization: A Critical Introduction, London: Macmillan.

Sreberny-Mohammadi, A. 1991: "The Global and the Local in International Communication", in: Curran, J. and Gurevitch, M. (eds.), Mass Media and Society, London: Edward Arnold, pp. 118-138.

Tomlinson, J. 1999: Globalization and Culture, Cambridge: Polity Press.

Young, R. 1995: Colonial Desire: Hybridity in the Culture and Race, London: Routledge.

תאור / מקור התמונה:

An anti-globalisation demonstrator shouts slogans during a march against the North American Leaders summit in Guadalajara
Picture: AP

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×