רעיונות לפי אישים : ליוטאר ז'ן פרנסואה

מצרפתית: חיל חלוץ מצומצם ומובחר ההולך לפני המחנה. בהשאלה: קבוצת מיעוט מיליטנטית המוכנה להסתכן כדי להביא לשינוי רדיקלי של מציאות פוליטית, חברתית או אסתטית. המונח מציין בדרך כלל קבוצת מיעוט לוחמנית בתחום האמנות שהפרקטיקות שלה מקדימות את זמנן ומסמנות נתיבים חדשים ומהפכניים שכלל הציבור או "עולם האמנות" עתידים להכיר בהם מאוחר יותר. הפולמוס על מותו של האוונגרד הוא נושא מרכזי בשיח על התרבות החל משנות השישים של המאה ה-20 ועד ימינו. … קיראו עוד

מושג המציין חוסר ביטחון ואי-ודאות ביחס להגדרתם ולמשמעותם של טקסטים בתרבות; הוא משקף רגישות תרבותית כוללת המתבטאת בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניסטיות. המושג משמש גם כמונח מתודולוגי בתורת הפרשנות הספרותית. … קיראו עוד

תיאוריה הטוענת שהעברה של טכנולוגיות, שירותים ומוצרים מן המערב המבוסס אל העולם השלישי מנציחה תלות ומונעת פיתוח של תרבויות מקומיות. על-פי טענה זו, מעבר של סחורות ממדינות או מתרבויות הגמוניות לשווקים תלותיים מביא ליצירת דפוסים ייחודיים של ביקוש וצריכה, הנקבעים ונשלטים על-ידי הערכים התרבותיים והפרקטיקות של התרבות הדומיננטית. כך הופכת התרבות המקומית לנשלטת על-ידי התרבות הזרה. אימפריאליזם תרבותי הוא בעיקרו אימפריאליזם של אמצעי התקשורת: הבעלות על כלי התקשורת, המבנה, ההפצה והתכנים של המדיה, מצויים תחת השפעתה של מדינה אחת (בעיקר ארצות הברית); למדינה המושפעת לא נשמרת הזכות להדדיות. ריכוז השליטה בידי "תעשיית התרבות" והתקשורת האמריקאית מביא להחדרת נורמות וערכים המשפיעים על תרבויות ועל תהליכי חִברות מקומיים. בטווח הארוך נהרסת התרבות המקומית. גישת האימפריאליזם התרבותי עוררה ביקורת בטענה שהתרבות המקומית יכולה לפרש את התבנית האימפריאליסטית המיובאת על-פי צרכיה וערכיה. … קיראו עוד

מערכת מיון של סימנים. הסמיוטיקאי סנדרס פירס (Peirce) חילק את הסימן לסוגים המובחנים זה מזה באופני הזיקה שלהם למציאות החיצונית שהם מציינים, כלומר בהגדרת הקשר בינם לבין האובייקט הממשי שהם מחליפים. האינדקס הוא סימן המבוסס על קשר טבעי; האייקון מבוסס על קשר של דמיון בתכונה משותפת; ואילו הסימבול מייצר זיקה שרירותית-הסכמית בין הסימן לבין האובייקט שהוא מייצג. … קיראו עוד

שם כולל ליישומי רשת כלל-עולמית של תקשורת בין מחשבים. טכנולוגיה המדגימה את כינונה של תרבות אי-ליניארית ונעדרת היררכיה. בתחילת המאה ה-21 מסתמן האינטרנט כאמצעי תקשורת מוביל הקובע את סדר היום של הפוליטיקה והתרבות. המידע המורכב והבלתי מצונזר המצוי בו, הפתיחות והנגישות לקבוצות משתמשים הטרוגניות, האופן שבו הוא תורם לכלכלה ולסחר העולמי בעידן קפיטליסטי מואץ – כל אלה הופכים אותו למדיום גלובלי ולשוק עולמי, המתווך בין רעיונות, סחורות ותשוקות בקנה מידה שהאנושות לא הכירה קודם לכן. האינטרנט מבשר את כינונה של תרבות חדשה המגדירה מחדש מושגי יסוד כגון מהירות, מורכבות, זהות ודמיון. תרבות זו מעלה שאלות ביחס לזהויות ולתחפושות, יוצרת שפה חדשה ומרחב וירטואלי חדש המשפיעים על התקשורת הבין-אישית ברשת. חלק ניכר מן התנועה שברשת מתבצע באמצעות פלטפורמות של רשתות חברתיות כגון Facebook, Twitter ועוד. רשתות אלה משפיעות באופן מהותי על אופיו של האינטרנט כמקום מפגש מתוכנן או מקרי בין בני אדם על פני הכדור. … קיראו עוד

שינוי בפרספקטיבה של החשיבה בעקבות התרחשות פוליטית או תרבותית רדיקלית המשנה את מושגינו על אודות המציאות – מושג שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). על-פי ז'ק דרידה (Derrida), האירוע הוא "פצע" במהלך הרגיל של ההיסטוריה; ערעור בחזרתיות הצפויה של הניסיון. האירוע מבטא מצב של עודפות, חריגה, יציאה מן הכלל שמוכל בתוכו. … קיראו עוד

אמנות שאינה מחקה את הטבע. האמנות המופשטת השתחררה ממסורת ציור עתיקת יומין שראתה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. המופשט מתאר עולם "בלתי גופי", עולם של "צורך פנימי" המבטא את דמיונו היוצר של האמן. המופשט הבינלאומי בלט לכל אורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 וסימן מפנה אנטי-ריאליסטי באמנות. אותותיו ניכרים במסורות השונות של המודרניזם: הציור המופשט (קאנדינסקי, מונדריאן, קליי, דה-קונינג, פולוק), "הסגנון הבינלאומי" בארכיטקטורה ומסורות של מינימליזם באמנות של המאה ה-20. זרמים אחרים אתגרו את המסורת של המופשט והציגו אסתטיקה שונה. ביניהם ניתן למנות את אמנות הפופ, את הציור הפיגורטיבי שחזר לזירה בשנות השמונים של המאה ה-20 ועוד. … קיראו עוד

מונח פילוסופי המציין מצב של הכרה במחלוקת הנוצרת כאשר כל צד מחזיק בשיח שאינו מתיישב עם השיח של הצד הנגדי; מצב שבו לא ניתן לתרגם מערכת חשיבה אחת למערכת חשיבה אחרת. ניתן להכיר בדיפרנד אם לא נעצרים בגבול המחלוקת בין השפות הבלתי מתיישבות ולא פועלים כדי לכפות דעה כוחנית, אלא נותנים למחלוקת להדהד. באותה שעה אנו מכירים בזכויותיהן של קבוצות מיעוט מנוצלות להשמיע קול, להיות ראויות לשפה משל עצמן. מונח המזוהה עם הגותו של הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). … קיראו עוד

פילוסופיה ופרקטיקה לשונית ביקורתית העוסקת בפירוק משמעותו הקבועה של הטקסט. הדקונסטרוקציה מבליטה את חוסר השלמות והיעדר הקוהרנטיות של המסורת הרציונלית המערבית ואת אי-יכולתה של השפה לשמש כמכשיר מדויק לייצוג המציאות. הדקונסטרוקציה מחפשת את היסוד הפיגורטיבי, הבלתי בטוח, יוצר ההבדלים ("דיפראנס"); היא חותרת לדחייה ולשוני המפרקים את הטקסט: הטקסט אינו מתכוון בדיוק למה שהוא אומר, או אומר מה שאינו מתכוון אליו. בניסוחו הפיוטי של דרידה (Derrida), הפילוסוף המכונן של הדקונסטרוקציה, החוף נעדר, הקצוות של המשפט שייכים ללילה. … קיראו עוד

מדע החוקר חלופות למדע התקני המסורתי. בניגוד לשיטה הפילוסופית המקובלת, החותרת לייצוג הומוגני של העולם, מדע ההטרולוגיה חותר לייצוג של מרכיבים הטרוגניים-פרגמנטריים, גרוטסקיים ופרודיים, שאינם משתבצים בתצרף של המציאות הרציונלית או של התיאוריה המדעית. ההטרולוגיה חוקרת את הידע התקני ביחס לאפשרויות של ידע אחר, המייצג אפשרויות חשיבה שאינן ידועות לסובייקט התקני. ההטרולוגיה עוסקת אפוא באחריות למה שזר לי, למה שאינו ידוע לי, למה ששייך למחוזו של האחר. … קיראו עוד

מונח מפתח בתיאוריה האסתטית של ולטר בנימין (Benjamin). ההילה הפולחנית ליוותה את הגדרת האמנות הקלאסית. היא הציבה את האובייקט האמנותי כיצירה אותנטית וחד-פעמית שיש לעלות אליה לרגל. מאז ימי הרנסנס החליפה הסגידה החילונית ליופי את הסגידה הדתית לאל וסיפקה לאדם המודרני פולחן חלופי. אולם בעידן הטכנולוגי אבדה ההילה: יצירת האמנות שוב אינה נתפסת כיצירה פולחנית (הילתית). היא הפכה לאובייקט משוכפל ומשועתק, פרי טכנולוגיות השעתוק של הצילום והקולנוע. באופן פרדוקסלי, טוען בנימין, כי דווקא השכפול ההמוני הקנה למוצר האמנותי ערך פוליטי והפך אותו לכלי המאפשר להמונים להשפיע על התרבות. מצד שני, הזיווג בין היופי לבין ההמון הוליד גם תוצאות שליליות: הוא אפשר חיבור בין יופי לאלימות ופרץ פתח למהלך הפשיסטי של האדרת המלחמה. … קיראו עוד

שיטה לניתוח טקסטואלי של ההיסטוריה. ההיסטוריציזם החדש נולד בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20 והתבסס בכתבי עת כגון New Literary History ו-Representations. הוא הבליט את הממד התרבותי-פרשני של כתיבת ההיסטוריה. בדומה למטריאליזם התרבותי, גם ההיסטוריציזם החדש מעוגן במחשבה מרקסיסטית ופוסט-סטרוקטורליסטית, וכמוהו החל את דרכו בהתבוננות חדשה בהיסטוריה ובפואטיקה של הרנסנס. עיקרי התפיסה החדשה: ביקורת על הרעיון שקיימת היסטוריה אוניברסלית ובדיקת תהליכי הקבלה והדחייה של היסטוריות מתחרות, תוך חשיפת מנגנוני הכוח הפוליטיים המעצבים את הממד החברתי והאסתטי של המציאות. … קיראו עוד

מונח שטבע הסוציולוג דניאל בל (Bell), המתאר חברה המבוססת בעיקרה על כלכלת שירותים (Service Economy). זו מחליפה את הכלכלה התעשייתית הישנה המתמקדת בייצור. … קיראו עוד

עקרון המיון, הבחירה וההעדפה שננקט ביחס לחפץ, התנהגות או אובייקט סימבולי. המונח מופיע בהקשרים רבים ושונים מאוד זה מזה: חוש הטעם כמציין רגישות פיזיולוגית ועונג גסטרונומי; הטעם כעיקרון של מיון או שיפוט אסתטי; הטעם כנימוק, סיבה או הסבר, כתכלית המבוססת על סדר רציונלי; הטעם כנכס כלכלי, כמוצר, כהון סימבולי ועוד. … קיראו עוד

ביוונית: פצע, חבלה. מונח בפסיכולוגיה, בפסיכואנליזה ובתרבות, המתייחס לתגובת הפרט לאירוע או לסדרת אירועים מכאיבים, חריגים וקשים לעיכול. כמונח מתחום הנפש, המילה טראומה היא למעשה מטאפורה: זהו הפצע שאינו נגלה; הפצע של הנפש הבלתי נראית. ניתן לראות בטראומה דימוי חיצוני: תמונה קשה החודרת למוחנו ושאותה אנו שואפים למחוק. גישה אחרת גורסת כי הטראומה היא גם אירוע פנימי: התמונה הקשה היא רק גירוי המחולל את התהליך הטראומטי ויוצר מגוון של רגשות כגון חרדה, בושה ואשמה. השיח הפוסט-טראומטי אינו מוגבל רק להתנסות הקלינית של הפרט, אלא חל גם על תופעות בהקשרים תרבותיים כללים – תוצאה מובהקת של הזוועות שחוותה האנושות במאה ה-20. שיח זה נוגע בגבולות העדות הפוסט-טראומטית, ב"זיכרון השכחה" שאנו חווים ברמה האישית או הקבוצתית. השיח הפוסט-טראומטי נקשר לאירועים על רקע לאומי, אסונות טבע, קטסטרופות אישיות, מעשי זוועה (השואה), אונס ועוד. הוא נוגע לקורבנות התוקפנות, אך גם למקרבנים שהם מחולליה. … קיראו עוד

חופי ים קסומים, צבעים זרחניים ועשרות צעירים בבגדים "זרוקים" וצבעוניים רוקדים אחוזי תזזית, שקועים כל אחד בהזיה הפרטית שלו. זהו תיאור אפשרי של סצנת הטראנס. מוזיקת הטראנס היא מוזיקה אלקטרונית חזרתית, הנעה במעגלים מחזוריים. אלה מכניסים את המאזין למצבי תודעה חריגים המאפיינים חוויות דתיות מיסטיות חזקות, ומכאן שמה. האירוע המרכזי הוא מסיבת הטראנס שעליה מנצח הדי-ג'יי, המתזמר את תשוקתם של הרוקדים. תרבות הטראנס היא חלק מתרבות הנגד של הצעירים שביקורתם מופנית כלפי הרציונליזם המערבי. הטראנס משקף שבטיות טקסית ובו בזמן גם אינדיווידואליזם מנותק ונרקיסיסטי. לצליליו מתאחדים חברי השבט, אלה ששבעו מן הניכור. השבט רוקד יחד, אך כל אחד רוקד רק עם עצמו. … קיראו עוד

מונח שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) לתיאור דחפים המתנגדים לפעולתם של כוחות ההיגיון והשכל. מונח זה מקביל ללא-מודע בתיאוריה של פרויד, אולם הוא בעל גוון רדיקלי, אנרכי ומשחרר יותר. … קיראו עוד

מנגנון אידאולוגי המייצר ערכים, כוח וסמכות וטוען להצדקתם. תהליך הלגיטימציה ממסד ערכים במערכות ובמוסדות שזכו להכרה. סוגיית הלגיטימציה של תיאוריה או של שיטה פוליטית מעלה את השאלה: מהו הדבר המעניק לה סמכות וכוח? מהו הדבר המביא לכך שהכוח נתפס כדבר טבעי, כיסוד שאינו זקוק להוכחה? מהו המנגנון המביא את הנמענים להכרה ולציות? משבר הלגיטימציה של המודרניות הוא נושא מרכזי בתרבות מאז סוף מלחמת העולם השנייה והוא מעורר פולמוסים ערים בין הוגים כגון הנס בלומנברג (Blumenberg), יורגן הברמאס (Habermas), ז"פ ליוטאר (Lyotard), פייר בורדייה (Bourdieu) ואחרים. … קיראו עוד

תחום ידע או מחלקה באוניברסיטה המתמקדים בחקר ההבדלים התרבותיים שבין המינים ובוחנים את מעמדו ואת תרומתו של הסובייקט הנשי לאורך ההיסטוריה בתחומים מגוונים כגון ספרות, אמנות, פוליטיקה וחיי היומיום. ללימוד זה שלוש מטרות מרכזיות: (א) לחשוף את שורשי הדיכוי הפטריארכלי במהלך ההיסטוריה; (ב) לעמוד על המשמעויות הפוליטיות, החברתיות והטקסטואליות הנובעות מדיכוי זה; (ג) למנף את המחקר האקדמי לשינוי פוליטי, להעצים את הקול הנשי ולעגן לו לגיטימציה בתרבות, כבסיס לשוויון זכויות בכל מגזרי החברה. … קיראו עוד

הנטייה לבחון את המציאות בהתאם לסכמות מושגיות סגורות המשמשות קריטריון בלעדי למיפוי בר תוקף של הידע האנושי. המונח משמש בדרך כלל לתיאור מגמתם של מדעי האדם (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תקשורת, בלשנות) לאמץ שיטות מחקר הנהוגות במדעי הטבע. הנטייה להפוך את המבחן המדעי לעמדת מוצא אידאולוגית הדוחקת החוצה – או מתארת כבלתי סבירות – אפשרויות אחרות של התבוננות, המבוססות על אינטואיציה, יצירתיות או קריאה מטאפורית ופרדוקסלית של המציאות. … קיראו עוד

מיוונית: מתקן. מנגנון אשר מורכב ממערכת של חלקים יסודיים (מכונות פשוטות), ונועד לבצע עבודה תוך חיסכון באנרגיה או בזמן. המכונה היא עדות לאינטליגנציה האנושית, ליכולת לשלוט בטבע ולנצלו לצורכי האדם. הדיאלוג בין האדם למכונה היא עתיקת יומין ומובילה מן העידן הפרה-היסטורי ועד ל"מכונות החושבות" בעידן הדיגיטלי של ימינו. הסימביוזה והתלות הגוברת בין האדם למכונה מייצרות את "הפילוסופיה של המכונה". זו ניכרת בשטחים רבים: תיעוש המוני, אדריכלות, אינטרנט, גלובליזציה, היי-טק ועוד. פילוסופיה זו משקפת מציאות שנויה במחלוקת המגדירה מחדש את האדם. … קיראו עוד

פילוסופיה פוליטית ותאוריה ביקורתית המבוססת על הגותו של קרל מרקס (1883-1818). ביסוד התאוריה עומד עקרון המטריאליזם ההיסטורי, שלפיו התשתית החומרית והכלכלית של האדם מעצבת את תודעתו לאורך ההיסטוריה ומשפיעה באופן מכריע גם על מבנה-העל, שהוא דפוס הפעולה הרוחני שלו. בבסיס החיים הכלכליים עומדים יחסי ייצור המתקיימים בין הקפיטליסטים, בעלי אמצעי הייצור, לבין חסרי אמצעי הייצור – הפרולטריון. כל תקופה מתאפיינת ביחסי ייצור ייחודיים לה ובמאבק מעמדי המתקדם באופן דיאלקטי לאורך ההיסטוריה ומסתיים בניצחון הפרולטריון, שלאחריו תיכון החברה העל-מעמדית של העתיד. המרקסיזם, שהבטיח אוטופיה מוסרית ופוליטית למאמיניו, היה לגורם אינטלקטואלי ופוליטי חשוב מאז סוף המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20. חסידיו ראו בו שיטה מדעית המוכחת על-ידי ניתוח היסטורי של הכלכלה המדינית; אחרים ראו בו אידאולוגיה של שחרור הפועלת בשירות האדם. המבקרים הצביעו על הממד הדוגמטי, הדטרמיניסטי והמשיחי של המשנה המרקסיסטית וראו בה מקסם שווא הפותח פתח לדיקטטורה רוחנית. אף כי המרקסיזם הפוליטי נחל את כישלונו המובהק בדמות מדינת המשטרה הסובייטית, ממשיכים ניאו-מרקסיסטים רבים לראות בו שיטה ביקורתית רבת עוצמה היכולה לשפוך אור על היחסים החברתיים ועל אופני שיח בתרבות ובתקשורת העכשוויות. ביקורת ניאו-מרקסיסטית ופוסט-מרקסיסטית בולטת בלימודי תרבות ותקשורת, בלימודים פוסט-קולוניאליים ובתאוריות פמיניסטיות, ומוצאת ביטוי אצל הוגים כגון אנטוניו גרמשי (Gramsci), מיכאיל באחטין (Bakhtin), לואי אלתוסר (Althusser), ריימונד ויליאמס (Williams), ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein, 1889-1951) המערער על ההנחה המסורתית כי השפה היא "תמונה של העולם", כי תפקידה לתאר אובייקטים מהותיים, נצחיים, בתוכו. לדעת ויטגנשטיין, אין מערכת אחת המאפיינת את השפה; הבנת המציאות כרוכה בהבנת כללי תפעול שונים המתווים את מסגרת ההבנה ומעניקים לה את משמעותה. השפה היא מעין "תיבת כלים" שנבחנת באמצעות כושרה, שימושיה וביצועיה. עמדה פילוסופית פרגמטיסטית זו קושרת ידיעה עם ביצוע ורואה את הגדרת האמת ביחס לידיעתם של כללי תפעול הקרויים "משחקי לשון". … קיראו עוד

גישה ביקורתית ללימודי משפט, המשמשת חלופה לשיח המשפטי הליברלי הרווח. גישה בעלת השלכות רב-תחומיות בשטחי תרבות שונים: משפט, שפה, תקשורת, ספרות, פילוסופיה ועוד. הנחת היסוד של לימודי המשפט הביקורתיים היא שהמציאות אינה נתונה לנו במישרין, אלא נקלטת מלכתחילה כהבניה תרבותית. על-פי גישה זו, מערכת החוק היא שפה הדורשת פרשנות ופענוח. הגישה רואה במקרה המשפטי (Case Study) מערכת הטרוגנית, שבה אסטרטגיות נרטיביות וטקסטואליות שונות מתנגשות זו בזו במסגרת רב-תרבותית רחבה. … קיראו עוד

טקסט העוסק בייצוג של הבדלים באמצעות אירועים המשתנים על פני ציר הזמן. מכלול האמצעים ואופני הארגון של הזמן בתוך רצף הקרוי סיפור. יסוד מרכזי של תקשורת וגורם המעצב זהות, זיכרון ומשמעות. פרקטיקה המשמשת בתחומים מגוונים: פילוסופיה של ההיסטוריה, משפטים (עדויות משפטיות), אנתרופולוגיה, ספרות, קולנוע, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, עיצוב ותקשורת. בשנים האחרונות, בעקבות השפעתה של הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית בחקר התרבות, המושג מתייחס לאופיו הסיפורי-פרשני של כל מבע ולארגון האידאולוגי הסמוי של הרצף בסיפור חיים אישי, בזיכרון, במשדר חדשות או בכתיבת היסטוריה. במובנו זה מסמן המונח את האופי הסובייקטיבי של צבירת הידע ההיסטורי, וכן את ייצוג משמעות הזמן בהתאם לחוקיות אסתטית ואידאולוגית מסוימת. נרטיב פירושו מודעות לשפה המַבְנָה את תחושת הזמן ההיסטורי. … קיראו עוד

שתי קטגוריות אסתטיות המגדירות אובייקטים המייצרים עונג. קטגוריות פילוסופיות ותרבותיות היוצרות קריאה נבדלת של המציאות: היפה הוא חוויה של רגש ושל דמיון, התחומה בגבולות השיפוט הרציונלי ומטרתה להפיק עונג ללא מטרה שימושית כלשהי. הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת. בניגוד לחוויית היפה, התואמת את גבולות הניסיון האנושי, הנשגב פונה אל העל-אנושי ואל הבלתי ניתן להגדרה. הנשגב נוגע באלימות של הממשי ומתכתב עם יצרי המוות. … קיראו עוד

שמה של תנועה פוליטית-אמנותית שקמה באירופה בשנת 1957 והגיעה לשיא השפעתה בשנות השישים בצרפת, בעיקר בהקשר ל"מאורעות 68'" – "מהפכת הסטודנטים" בפריז, מאי 1968. המסר המרכזי של התנועה הוא ביקורת של חברת הראווה המונעת על-ידי מדיה, דימויים וצריכה. התנועה מציעה חלופות פוליטיות ואמנותיות חתרניות, המייצרות קישורים מזדמנים, "טפטוף" וסחף יצירתי בין מערכות שאין ביניהן ברגיל זיקה ישירה. בא כאן לידי ביטוי הרצון לברוא את חיי היומיום מחדש, באמצעות יצירת סיטואציות עצמאיות ובלתי צפויות, איים של חירות ודמיון. לתנועת הסיטואציוניסטים נודעה השפעה ארוכת טווח בתחום האדריכלות, התכנון האורבני, ביקורת התרבות ועוד. … קיראו עוד

מונח המזוהה עם הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). תיאוריה טוטלית המציעה הסבר בעל תוקף אוניברסלי למציאות. אחד המונחים הביקורתיים המרכזיים של השיח הפוסטמודרני. … קיראו עוד

למציאות שבה אנו נתבעים לערוך שיפוטים ללא קריטריונים מנחים קורא הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) בשם "פגאניזם". מטאפורה זו נועדה לציין מציאות המאופיינת בריבוי "אֵלים" (ריבוי אמונות). בעידן הפוסטמודרני אנו נותרים ללא תיאוריה אוניברסלית של אמת. בלא שיהא בידינו עיקרון שיפוט אוניברסלי, אנו מתקדמים רק באמצעות יצירת שיפוטים מקומיים, המתייחסים למקרים מבודדים שנדונים לגופם. ליוטאר מוצא תקדים לתפיסה זו כבר באתיקה של אריסטו, שבו הוא רואה דמות מרכזית הקשורה בתפיסה הפגאנית של המציאות. בנוסף, המונח נקשר למגמות רווחות של העידן החדש: בהקשר זה הוא מתאר "אדם נטול דת" המאמין באלים (אלות) של העידן הפגאני, הטרום-יהודי-נוצרי-מוסלמי. … קיראו עוד

זרם בתרבות ובמדעי האדם החל משנות השישים של המאה ה-20. הפוסט-סטרוקטורליזם, המזוהה עם המפעל הביקורתי של דרידה (Derrida), בארת (Barthes), פוקו (Foucault), דלז (Deleuze), לאקאן (Lacan), ליוטאר (Lyotard), רורטי (Rorty), בודריאר (Baudrillard) ואחרים, מבקר את הנחות היסוד של המחשבה המערבית: קיומה של סטרוקטורה לשונית אוניברסלית המכוננת תמונה משמעותית של העולם. הפוסט-סטרוקטורליזם מביא לידי גילוי אופני חשיבה וייצוג הטרוגניים, המעניקים קול לשוליים הלשוניים, החברתיים והפוליטיים; הוא מגלה את העולם כטקסט הזורם מעבר למשמעויותיו הגלויות. כך מתבצע פירוק חתרני של הסימן כמקור ליציבות ולידיעת האמת. הפוסט-סטרוקטורליסטים מבקשים לקיים דיון פרשני והרמנויטי הפורץ מגבולות הסטרוקטורה הרציונלית ומעדיפים במובהק אופני שיח המבוססים על הבדלים על פני שיחים החותרים לשלמות או לאחדות. הזרם מערער על החשיבה הבינארית שהציע הסטרוקטורליזם. הסובייקט הרציונלי שוב אינו מקור ליציבות או לסמכות; עצם כינונו הוא אקט פוליטי שמעורבים בו תהליכים של כוח ודיכוי. פירוק הסובייקט האוניברסלי, תוך בחינה ביקורתית של אופני כינונו ההיסטורי, הופך למשימה מרכזית. הפוסט-סטרוקטורליזם מקיים קשרי גומלין עם פרויקטים גובלים כגון פמיניזם ופוסט-פמיניזם, פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, לימודי תרבות ועוד. על הפוסט-סטרוקטורליזם ניתן להתבונן משתי זוויות: כפילוסופיה של התרבות וכשיטת ניתוח המפענחת טקסטים בתרבות, בתקשורת, בבלשנות ובחיי היומיום. … קיראו עוד

מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות. … קיראו עוד

שלטון האב בתרבות. באנתרופולוגיה, השלטון האבסולוטי של "זקני השבט" ב"אחרים" – הצעירים, הנשים והילדים שתחת חסותם; בנצרות, מוסדות הדת. החל משנות השבעים של המאה ה-20 עומדים מונחים אלו במרכז הביקורת הפמיניסטית: הטענה כי העיקרון המארגן של התרבות מושתת על שליטה והעצמה של הגבר ועל ניצול ודיכוי האישה. ביקורת נוקבת נמתחת על מציאות שבה לגבר יש גישה למשאבים ולנכסים ממשיים וסימבוליים בעוד הנשים מופלות לרעה בכל מערכות החיים: בפוליטיקה, בחברה, באמנות וכן הלאה. הפרויקט הפמיניסטי מבקש לערער את הסדר הפטריארכלי המושתת על יחסי ניצול וכוח. … קיראו עוד

השקפה הגורסת כי קיימת יותר מקריאה תקפה אחת של מציאות פוליטית או טקסטואלית. הפלורליזם מבליט עיקרון של שוני ורב-משמעיות ומעדיף אותו על פני עיקרון של זהות (sameness) והומוגניות; הפלורליזם הוא תפיסת עולם החותרת לגילוי של הבדלים על חשבון הרצון לאחידות ולאחדות. החשיבה הפלורליסטית מאפיינת עידן ספקני הנוטש את האידאולוגיות הגדולות ומעדיף להתמקד בסיפורים "קטנים". אלה הן הנחות מרכזיות בחשיבה הפוסט-סטרוקטורליסטית לגווניה. … קיראו עוד

מונח מפתח בתורתו של הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). המונח נועד לספק בסיס ערכי לניתוח של נורמות ההבנה האפשריות בחברה. הפעולה הקומוניקטיבית יוצרת את הבסיס לדיבור רציונלי בספֵרה הציבורית. מטרתה היא הבנה בין בני אדם: שיח חופשי בין אנשים רציונליים ואוטונומיים, משוחררים מחרדות, דעות קדומות ובורות, השואפים לשיתוף פעולה. זוהי האידאה המורשת של המין האנושי: כינונו של דיאלוג תבוני בתוך מרחב הניסיון האנושי. הביקורת על עמדה זו טוענת כי מדובר בפרויקט אוטופי המנותק מאינטרסים ממשיים ומקהילות השיח והזהות שהדוברים משתייכים אליהן. בפועל יש לצפות כי הדיאלוג האידאלי בין הצדדים יופרע על-ידי גורמים חיצוניים כגון פחד, הזדהות, אי-ידיעה וכדומה. … קיראו עוד

למילה "אינטרפרטציה" משמעות משולשת: קריאה (Reading), הסבר (Explicating) ויצירת משמעות, פשר (Making Sense). מקורה מן המילה הלטינית Interpretatio, שפירושה "לתרגם", נוסף על "מתן הסבר". מכאן המשמעות האחרת של המושג, שקושרת אותו למילה Interpre – איש ביניים, מתווך, מתרגם מלשונות זרות. ליצור פרשנות משמעו ליצור תרגום משוער של הכוונה המקורית הגלומה בטקסט עבור נמען כלשהו. האינטרפרטציה עומדת ביסוד הפענוח של תהליכים בתרבות. אנו נזקקים לה בתחום הספרות, הפסיכואנליזה, המשפט, התקשורת, חיי היומיום ועוד. … קיראו עוד

מונח פילוסופי הטוען שלא קיימת סכמה אונטולוגית אחת המסבירה את היש, אלא ישנן אין-ספור סכמות חלופיות המייצרות מציאות נבדלת. הדברים שאנו נוטים לראות בהם עובדות או אמיתות שהוכחו ניצבים מול לחץ מתמיד של הוכחות נגדיות, העשויות לחולל שינויים. תיאוריה זו, המזוהה עם הפילוסוף האמריקאי וילארד ון אורמן קווין (Quine), מניחה כי הכול תלוי תיאוריה – החל בשיטות לוגיות של חשיבה וכלה במה שמקובל לכנות "עובדות אמפיריות". תמיד קיימת האפשרות שהתפתחות חדשה במדעי הטבע, למשל תיאוריית היחסות או מכניקת הקוונטים, תיצור שינויים יסודיים בסכמות האונטולוגיות שאנו מחזיקים בהן. ההיסטוריה של הרלטיביזם האונטולוגי מתקשרת למגוון השקפות פילוסופיות ומדעיות של העשורים האחרונים, כגון תיאוריית הכאוס, פרגמטיזם ופוסטמודרניזם. … קיראו עוד

השואה היא הכינוי להשמדתו המדעית והשיטתית של כשליש מן העם היהודי בידי הנאצים ושותפיהם באירופה בשנים 1941-1945, מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ועד שחרור מחנות המוות בידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום, כעבור עשרות שנים, נשאלת בעוצמה רבה השאלה: האם יש "דרך נכונה" לזכור את אושוויץ, ואם כן, מהי? סוגיית ייצוג השואה בתרבות עודנה שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. השאלה המרחפת מעל הדיון נוגעת ל"פופולריות החדשה" של שיח השואה בשנים האחרונות. האם עוצמת הדיון היא ביטוי אותנטי למהלך אוניברסלי של עיבוד הטראומה או שמא מדובר בעודף של ייצוגים המבשרים על צורה מתוחכמת של העלמה וגירוש: גירוש הכאב באמצעות השיח המשתלח והבלתי פוסק אודותיו, עד שהנושא כולו יהפוך לבנאלי? … קיראו עוד

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

תחום מחקר בסוציו-בלשנות העוסק בניתוח השפה שבשימוש. השפה נתפסת לא רק כשיטה של סימנים, אלא גם כמכשיר של קומוניקציה המכונן את העולם החברתי ומשרטט את יחסי הגומלין בתוכו: אנו משתמשים בשפה כדי ליצור משמעויות בעולם הניסיון האנושי. השיח משקף את הסדר החברתי ובה בעת גם מעצב אותו. ניתוח שיח מאפשר להבין את התפקיד הפוליטי של השפה כמכשיר של התנגדות וכסוכן של שינוי אידאולוגי. שיטת הניתוח היא בינתחומית ומתייחסת למסורות מחקריות שונות כגון "ניתוח שיחה", "דיבור פעולה", "סיפור" ו"שיח ביקורתי", המתמקד בקטגוריות האידאולוגיות של השפה. … קיראו עוד