אדם חד-ממדי

"אי-חופש נוח, ללא-חיכוך, הגיוני ודמוקרטי שורר בציוויליזציה התעשייתית המפותחת", כותב הפילוסוף הרברט מרקוזה (Marcuse) ובכך מגדיר את נקודת המוצא של האדם החד-ממדי (מרקוזה, [1964] 1971: 19). אדם זה הוא תוצר מובהק של עידן הקפיטליזם הצרכני וחלק בלתי נפרד מן הרציונליות הטכנולוגית שלו. זו מבשרת את כינונה של טוטליטריות חדשה: יעילה, דכאנית, "חיובית". רציונליות זו מנכסת לעצמה את התיאוריות של מתנגדיה, יוצרת האחדה מרחיקת לכת של מערכות ומונעת מחשבה ביקורתית ואופוזיציונית. כל אלה סותמים את הגולל על אפשרות של שינוי. אף כי המונח מעוגן בתרבות השמאל החדש בארצות הברית של שנות השישים, הוא עשוי להיות רלוונטי גם בימינו – בסימון תהליכים של שכפול, שעתוק, האחדה, אנונימיות ופיקוח בעידן הגלובליזציה. … קיראו עוד

אוונגרד

מצרפתית: חיל חלוץ מצומצם ומובחר ההולך לפני המחנה. בהשאלה: קבוצת מיעוט מיליטנטית המוכנה להסתכן כדי להביא לשינוי רדיקלי של מציאות פוליטית, חברתית או אסתטית. המונח מציין בדרך כלל קבוצת מיעוט לוחמנית בתחום האמנות שהפרקטיקות שלה מקדימות את זמנן ומסמנות נתיבים חדשים ומהפכניים שכלל הציבור או "עולם האמנות" עתידים להכיר בהם מאוחר יותר. הפולמוס על מותו של האוונגרד הוא נושא מרכזי בשיח על התרבות החל משנות השישים של המאה ה-20 ועד ימינו. … קיראו עוד

אוטופיה

תוכנית לחברה אידאלית שאינה קיימת במציאות. מודל חשיבה המכוון אל הטוב התועלתי או המוסרי. אוטופיה היא אתר א-היסטורי, שאינו בנמצא (או-טופיה, ביוונית: "שום-מקום"), מקום ששורר בו סדר אידאלי, שאינו ניתן להגשמה בתנאי החברה הרגילים; סדר יחידאי, מוחלט וגואל, פרי הדמיון והמחשבה החופשית, המכוון ליצירתה של הרמוניה מושלמת. האוטופיה יכולה ללבוש צורה של מקום טופוגרפי (למשל עיר), או לשרטט סדר סימבולי המכונן מוסדות אידאליים של צדק ושיתוף, שבהם באים לידי ביטוי הערכים האישיים והחברתיים של תושבי האוטופיה. אוטופיות יכולות לשקף תכנים פוליטיים, מוסריים או אסתטיים מגוונים באמצעות ספרי מסעות, מדע בדיוני או הגות חברתית. עוצמתה של האוטופיה נעוצה בתמונה המושלמת של המציאות שהיא מציירת; חולשתה טמונה בהנחה בדבר נמנעוּת הטעות – ומכאן, הטרור המחשבתי והפוליטי שהיא מפעילה כנגד מתנגדיה. … קיראו עוד

אי-ודאות (עקרון)

תיאוריה בפיזיקה על פיה ידיעת העבר והעתיד, יכולת השחזור והניבוי – אינם אפשריים מכיוון שהטבע מושתת על אי-ודאות. זוהי קביעתו של הפיזיקאי הגרמני ורנר הייזנברג (Heisenberg), שטען בשנת 1927 כי בעולמם הזעיר של החלקיקים התת-אטומיים אפשר לדעת היכן נמצא חלקיק כלשהו או מהי מהירותו, אבל לעולם לא את שני הנתונים יחדיו. … קיראו עוד

אי-נחת בתרבות

מטבע לשון המזוהה עם ביקורת התרבות של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד (Frued). התרבות מבוססת על תהליכים של הדחקה, ואולם היא מאוימת תדיר על-ידי אינסטינקטים תוקפניים שהם חלק בלתי נפרד מיצרי העונג. כניסה אל תוך התרבות כרוכה באי-נחת ידועה: אלה הם תהליכים מרסנים הגורמים כאב, סבל ורגשי אשמה המרחיקים את האדם מאושרו. להיות בתוך התרבות פירושו לבחור במפח נפש בלתי נמנע. זוהי תוצאה של ההדחקה הרגשית והאינסטינקטואלית הנגזרת על האדם. הפופולריות של המונח מוצאת את ביטוייה בהקשרים רבים במדעי החברה והרוח; הוא משמש בניתוח תהליכי עומק בתרבות המרחיקים את האדם ממימוש אישי או קולקטיבי של מאווייו כפועל יוצא מפעילותן של אידאולוגיות דכאניות. מקורות אי-הנחת בתרבות ההווה קשורים לכינונה של חברת צריכה נרקיסיסטית המגביהה מעת לעת את רף האושר. יצרי עונג בלתי מסופקים, מצד אחד, ואופוזיציה רדיקלית של האחר הלא-מערבי, מצד אחר, מסמנים את גבולותיה של תחושת אי-הנחת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

אלוהים, דת

אלוהים הוא מושג מרכזי בדת, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובתרבות. כוח רוחני שלמעלה מן האדם, הפורץ לתוך תודעתו ומגדיר את עולמו. ישות מופשטת המזוהה עם השלם והמוחלט, עם מידת החסד והרחמים, עם הסיבה הראשונית לקיום העולם והתהליכים המתרחשים בו. המחלוקת על קיומו ועל אופן קיומו של האל היא סוגיה מרכזית בתרבות. היא נוגעת לשאלה האם אלוהים הוא מושג אימננטי המצוי בתוך העולם, בתוך התודעה האנושית החושבת אותו (כפי שגורסות חלק מן הדתות של המזרח), או מושג אוטונומי וטרנסצנדנטי השרוי מחוץ לתודעה ולזמן (כפי שגורסות הדתות במערב). עליונותו המוחלטת של האל מגדירה את היחס בינו לבין האדם: הכרת דרכי האל היא מטרת האנושות, והיא גם אמצעי מרכזי לתיקון עולם. הדת יכולה להתגלות כחוויה אישית של היחיד הניצב מול האל או כחוויה חברתית המתבטאת בפולחן הדתי ובדת המוסדית. בתפיסה היהודית, הכרת האל מתממשת בתוך ההיסטוריה. שיאה של הכרה זו היא אהבת אלוהים. בניגוד לדת, העוסקת בהבנת השלמות והגאולה באמצעות הפולחן הדתי, הפילוסופיה עוסקת בהבנה עיונית ותבונית של מקום האל בעולם. אלוהים נתפס כמקור לסדר ולידיעת האמת. בפילוסופיה המודרנית, מעמנואל קאנט ואילך, מסתמנת נטייה לזהות את אלוהים עם הטוב המוסרי העליון. השקפה זו מתערערת בעקבות זרמים תאולוגיים, אקזיסטנציאליים ופוסטמודרניים המותחים ביקורת על האפשרות להגיע לאידאלים אלה ומציבים חלופה דתית שעיקרה הוא יחס דיאלוגי עם האחר. האל הוא ישות הנוכחת בכל התרבויות לאורך ההיסטוריה. כאן יידון המושג אלוהים כהיבט מרכזי של הציוויליזציה היהודית-נוצרית. … קיראו עוד

אמנות מושגית

אמנות המשתמשת ברעיונות כחומרי גלם המזינים את הייצור האמנותי. זרם זה, שבא לעולם בשנות השישים של המאה ה-20, מגדיר מחדש את המושג אמנות: האמנות אינה פועלת באמצעות הגירוי החושני המהנה הקורן מן התמונה אל עינו של הצופה. היצירה הקונספטואלית מציבה את הרעיון במרכז, תוך שהיא תופסת את מקומו של הדימוי החזותי. לאמנות הקונספטואלית ולאמנות המינימליסטית יש מן המשותף: שני הזרמים חותרים לצמצם את חומרי ההבעה החושניים במטרה להפוך את יצירת האמנות לאמירה פילוסופית מזוקקת, שאינה תלויה עוד בפיתוי החושני של הצבע והצורה. הדרך לתעד ולשמר אמנות קונספטואלית היא באמצעות הדימוי הצילומי, או דוקומנטציה אחרת של האובייקט האמנותי. … קיראו עוד

אנומיה

מונח המזוהה עם הסוציולוג אמיל דורקהיים (Durkheim). על-פי דורקהיים, ההתנסות המודרנית היא התנסות בעולם אשר רוקן מנורמות ומחוקים מחייבים. עולם מעורער זה שוב אינו יכול לספק מסגרת מגוננת ומדריכה החיונית לאינטראקציה חברתית. בעולם בלתי יציב, האושר האנושי, שהוא פרי ההתאמה בין שאיפות אינדיווידואליות לבין מבנה חברתי, אינו אפשרי עוד. … קיראו עוד

אסון – ייצוגים וטכנולוגיות ניהול

אירוע היוצר סבל אנושי בקנה מידה חריג, שתוצאתו הרס החיים. ייצוגי האסון וניהולו הינם קנה מידה להגדרת האנושי. טכנולוגיות אסון משמשות להצלת חיים ולהקלת הסבל של האוכלוסייה הנפגעת בעת האסון; אלה מנוהלות על-ידי מדינות, ובחלקן על-ידי ארגונים הומניטריים גלובליים. "ניהול אסון" הוא חלק בלתי נפרד ממערך כללי של "ניהול חיים" המסור בידי השלטון: הריבון חייב לנהל את הטיפול באסון כדי לייצב מחדש את גבולות הסדר שהופר (פיקוח, מניעה, היגיינה, שיקום וכדומה). ניהול אסון הוא פרקטיקה המציינת את יחסה הפוליטי והמוסרי של החברה הכללית לאדם שנותר חסר כול, "אדם חשוף" – בניסוחו של ההיסטוריון ג'ורג'יו אגמבן (Agamben, 1998). סובייקט זה – פליט, ניצול, חי-מת, אדם שזכויותיו האזרחיות הופקעו – מציב בעצם קיומו תביעה מוסרית לפני האדם: הצורך לסייע בהצלת חיים; המחויבות לסייע לזולת – כל זולת – השרוי במצוקה (אופיר, 2003א). יחד עם זאת, מצבים היסטוריים מלמדים, כי בתנאים של קונפליקט לאומי, למשל הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כאשר נפגעי האסון ההומניטרי שייכים למחנה האוייב, חל תהליך של התנתקות נפשית מסבלו של האחר. הסבל של האחר הופך לשקוף; הוא מוכחש בתהליך של אלימות מכוננת ומתגוננת הננקטת על ידי מוסדות המדינה. בחברת המדיה העכשווית הופכים הטלויזיה וגולשי האינטרנט לקהל יעד שאל תודעתו המוסרית מכוונים המראות והקולות. התוצאה אמביוולנטית: מחד גיסא התעוררות המצפון הקולקטיבי ותחושה של סולידריות אנושית, מאידך גיסא הכחשת האסון על-ידי מחזורו והפיכתו ל"ספקטקל טלוויזיוני", הדבר שקורה "שם"; אירוע שאינו מאיים על יציבותם וחוסנם של החיים הנורמליים, הרגילים, "כאן". … קיראו עוד

אסכולת פרנקפורט

אסכולה ביקורתית בתחום מדעי החברה והתרבות שנוסדה בשנת 1930 בידי מקס הורקהיימר (Horkheimer) במכון למחקר חברתי בפרנקפורט. עם חבריה הבולטים נמנו תיאודור אדורנו (Adorno), הרברט מרקוזה (Marcuse), אריך פרום (Fromme) ואחרים. בשוליה פעל מבקר התרבות ולטר בנימין (Benjamin) ובין ממשיכיה המרכזיים אפשר להצביע על הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). אסכולת פרנקפורט הציגה עמדה מרקסיסיטית ייחודית בחקר התרבות, שנודעה בשם "תיאוריה ביקורתית" (Critical Theory). עיקריה: חשיפת המבנה הדכאני של תרבות הצריכה הקפיטליסטית וניתוח היסטורי של אופן הכינון והייצור של הסובייקט הכפוף והפסיבי בחברת ההמונים. … קיראו עוד

אפוקליפסה

מיוונית – "חזיון", "גילוי", "התגלות". כתבים שתוכנם חזונות של תקופת אחרית הימים. נבואות אפוקליפטיות מופיעות בתנ"ך (דניאל, הספר האפוקליפטי שהתקבל לקנון) ובברית החדשה (חזון יוחנן, הטקסט החותם את הספר). נקודת המוצא האפוקליפטית היא שלילה קיצונית של מציאות הנתפסת כפגומה ומושחתת. החזון האפוקליפטי משרטט קווי מתאר שעניינם תיקון אלים וטראומטי של המעוות. זהו מהלך קוסמי מוקצן המלווה בתהפוכות בטבע. שיאו של המאבק ב"קרב האחרון" בין כוחות האור לבין כוחות האופל. לאחר ניצחונו של הטוב ייפתח עידן חדש שיסמן את קצו האוטופי של הזמן. בתרבות ימינו זוכה המונח לפרשנות רדיקלית חדשה: "הלא ייאמן" ("יום הדין") כבר קרה ("נפילת התאומים") מבלי שהדבר שם קץ להיסטוריה. האפוקליפסה שהתגשמה הפכה לבדיון פופולרי על גבול הקיטש – מושא למִחזור אסתטי בלתי נלאה. אנו חווים כיום את "קץ האפוקליפסה". תפיסה זו מעוגנת בשלוש סיבות מרכזיות: אי-אמון בהיסטוריה ליניארית הנעה לקראת קצה ההכרחי; הערעור שחל במשמעות הטקסט, שפרשנותו היא בסיס לחישובי הקץ; גלישה אל עידן האפוקליפסה הנלעגת (Mock Apocalypse), שבו הדימויים האפוקליפטיים הפכו למוצר צריכה והזוועה הפכה לבידור. … קיראו עוד

אקזיסטנציאליזם

פילוסופיה של התודעה העוסקת בזיקה שבין העולם לבין הגוף האנושי. פילוסופיה זו טוענת כי לא ניתן להטמיע את העולם האנושי בתוך עולם הדברים הלא אנושיים; תמיד קיימת זרות בסיסית של העולם, שניתן להתגבר עליה רק באמצעות המשמעות המוענקת לפעולה האנושית. המפגש עם העולם אינו מפגש מופשט שבמרכזו האני החושב, האני הטרנסצנדנטלי, אלא מפגש מוחשי שבמרכזו אני ממשי וגופני המוטל לבדו אל תוך העולם ומחולל כך את משמעות קיומו. … קיראו עוד

באוהאוס

בית ספר גבוה לאמנות ולעיצוב שפעל בגרמניה בשנות העשרים של המאה ה-20. אסכולה אמנותית שצמחה בבית ספר זה ודגלה ברעיונות מודרניסטיים כגון פונקציונליזם, שימוש בצורות גיאומטריות טהורות, עיצוב תעשייתי, דלות החומר ועוד. סגנון הבאוהאוס אפיין את הארכיטקטורה של תל אביב בשנות השלושים של המאה ה-20. בתחילת המאה ה-21, הוכרזה תל אביב כאתר מורשת בינלאומי המשמר את מסורת הבאוהאוס. הדבר סימן את שיאו של התהליך: הסגנון הצנוע הפך לסמל של יוקרה ונטמע בתוך התרבות הבורגנית של הקפיטליזם הישראלי. … קיראו עוד

ג'אז

סגנון אמנותי מרכזי במוזיקה של המאה ה-20. הג'אז מבליט יסודות הרמוניים מיוחדים, קצב "קרוע" בעל דגש מיוחד (בִּיט), אלתור וסינקופיזציה (העתקת ההתאמות הקצביות היסודיות למקומות ריתמיים בלתי צפויים). הג'אז מתמקד בביצוע "חי" הניזון מהרגש הספונטני של הנגנים. הסגנון שהחל את דרכו כאלטרנטיבה חושנית, עממית ומסחרית למוזיקה הקלאסית הגבוהה, הפך במרוצת מאה שנות קיומו למוזיקה אמנותית מתוחכמת, המנוגנת הן במועדונים והן באולמות קונצרטים. סגנון הג'אז מבטא באופן עמוק ויוצא דופן מגוון רגשות אנושיים, בעזרת הנגינה החופשית והדמיון היוצר של המוזיקאים. התוצאה היא סגנון מורכב, המבוסס על חוויה של אלתור ושל דיאלוג מענג בין המוזיקאים; דיאלוג מקביל מתקיים בין הנגנים לבין הקהל, המוצא את עצמו שותף פעיל להופעה. … קיראו עוד

גייז (הפוליטיקה של ה-)

הפוליטיקה של הגייז התפתחה כחלק מהתנועה לזכויות האזרח שפעלה בארצות הברית בשנות השישים, ומאוחר יותר כחלק מהגל השני של הפמיניזם הרדיקלי. חברי הקהילה אימצו את התואר "גיי" בניסיון לשנות את הקונוטציות השליליות של המושג "הומוסקסואליות" בעיני התרבות ההטרוסקסואלית השלטת. במסגרת ניסיון זה אומצה גם מילת מפתח חדשה: גאווה. מפגש של גייז לזכר הזמרת ג'ודי גרלנד, שהתקיים בגריניץ' וילג' ב-27 ביוני 1969 ולווה בהתנגשויות עזות עם המשטרה, סימן את רגע הולדתה הפוליטי של התנועה בארצות הברית, באנגליה ובשאר מדינות המערב. … קיראו עוד

דוקו-אקטיביזם, וידאו-אקטיביזם

מגמה בקולנוע, בטלוויזיה ובאינטרנט, המבקשת לנצל את זמינותה של טכנולוגיית הווידיאו כדי להתערב במציאות החברתית והפוליטית ולחולל בה שינוי. אלטרנטיבה לתוצרי התקשורת הממוסדת, המערערת על ה"אמת" המונפקת בידי המדיה ועוסקת בנושאים שנדחקו לקרן זווית. לנוכח הצלחתה של התדמית הפרובוקטיבית של הז'אנר, ביקשו אמצעי התקשורת הממוסדים לנצל את הנוסחה החתרנית לצורכיהם, וכך הערעור על עוולותיה של השיטה הפך מכשיר לשגשוגה. עם זאת, אין לשלול מן הז'אנר את מעמדו הביקורתי. בסופו של דבר זו אחת הצורות להציג את "האתיקה של החלש" ולעמת אותה באופן ביקורתי עם רצונם של בעלי הכוח להתמיד בססטוס קוו של הרוע המנורמל. … קיראו עוד

דיאלוגיות / מונולוגיות

תבנית ניגודית המזוהה עם חוקר התרבות והספרות מיכאיל באחטין (Bakhtin), וכן עם דמויות כגון ז'וליה קריסטבה (Kristeva), אומברטו אקו (Eco) וצווטן טודורוב (Todorov). מקורו של המונח בלימודי הספרות, אולם הוא נפוץ גם בתיאוריות של תרבות, תקשורת ופמיניזם. מונולוגיות מצמצמת קולות ותודעות בתוך הטקסט ומנקזת אותם לתודעתו האחדותית של המחבר או של בא כוחו בטקסט. דיאלוגיות, לעומת זאת, מתאפשרת כאשר תודעתו של המחבר – העמדה האידאולוגית הסמויה שלו – מתפצלת בין תודעות של גיבורים שונים. … קיראו עוד

דיסטופיה

סדר "מפלצתי", מעורר חרדה; מבנה דעת, תמונה או טקסט המערערים על עקרונות הסדר ההרמוני שטוותה האוטופיה ועומדים ביחס של ניגוד או השלמה אליה. הדיסטופיה היא אנטי-אוטופיה, כעין ראי עקום, מעורר חלחלה, של מציאות שפנתה עורף לשלמות, וככזו היא מעין מראה שלילית שלה. האוטופיה היא ניצחונה של החברה האידאלית. הדיסטופיה היא סבלו של היחיד בתוך המסגרת הטוטלית. … קיראו עוד

דקונסטרוקטיביזם

זרם בארכיטקטורה של שנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, המתאפיין בפירוק הבניין למרכיביו הצורניים תוך כדי ערעור יציבותו ושיווי משקלו וביקורת על החשיבה היסודנית (foundationalism) העומדת בבסיסו. הבניין ששורשיו בקרקע (ביסוד) מתחיל לאבד מיציבותו והופך לתערובת של צורות המצויות במצב של כאוס, זרימה, קטסטרופה ומטמורפוזה רדיקלית מתמדת. … קיראו עוד

נאורות

תפיסת עולם תרבותית שנולדה במאה ה-18, המכונה גם "עידן האורות" ו"עידן ההשכלה". הנאורות ראתה בתבונה את מהות האדם ואת תעודתו. היא הצביעה על התבונה כמכשיר מרכזי לשחרור מדעות קדומות ומאגואיזם כוחני. לדידה, התבונה מאפשרת ליחיד ולכלל להשתית את חייהם על עקרונות אוניברסליים, מדעיים וביקורתיים. הפילוסופיה ההומניסטית של הנאורות הציגה פרויקט של שחרור אוטופי שדגל בסובלנות ובקדמה. ערכים אלה זכו לביטוי פילוסופי, מוסרי, פוליטי ואסתטי. פרויקט הנאורות, המזוהה לעתים קרובות עם המושג "מודרניות", הוא מושא להזדהות או לפולמוס. עמנואל קאנט הוא הפילוסוף הגדול של הנאורות, והוגים כגון קרל מרקס מן המאה ה-19 ויורגן הברמאס מן המחצית השנייה של המאה ה-20 יכולים להיחשב ממשיכי דרכה. השיח הפילוסופי בן זמננו דן בלגיטימציה של הנאורות, בהישגיה ובמחדליה. השקפת העולם הפוסטמודרנית נודעה בביקורתה על פרויקט הנאורות. … קיראו עוד

שדרוג

העלאת דרג המערכת. פעולות שנועדו לשפר את יעילות המערכת ואת רמת ביצועיה, למשל באמצעות שילוב רכיבים חדשים ומשוכללים במערכת או החלפתה בדגם חדש. פרקטיקה הנשענת על ההנחה הערכית כי כל מערכת ביצוע מתיישנת, ולכן יש למצוא לה תחליף הולם או לייעל את פעילותה. המונח "שדרוג", שמקורו במילון המונחים של הטכנולוגיה, הופך בימינו למטאפורה מאנישה: הגוף האנושי הוא מושא לשדרוג (חדר כושר, ג'וגינג, ניתוחים פלסטיים), סביבת המגורים ניתנת לשדרוג (מעבר לשכונה יוקרתית יותר), המכונית משודרגת לדגם חדש. השדרוג מקדש את חוק השינויים (הקִדמה), מעודד צריכה מתמדת, מכונן את הצורך בעדכון חוזר ונשנה, מפתח מערכת ציפיות על אודות "הדור הבא". … קיראו עוד

תרבות נגד, "סיקסטיז"

(א) שם קיבוצי לתרבות מהפכנית ואלטרנטיבית שפעלה בארצות הברית ובאירופה בשנים 1970-1967. תרבות זו היתה תוצר השילוב האידאולוגי בין תנועות כגון ההיפים וקבוצות של סטודנטים רדיקליים, שהפגינו ביטויי מחאה עזים נגד הממסד הפרוטסטנטי הישן, הקפיטליזם הצרכני, הניכור הטכנולוגי והמיליטריזם; (ב) שם המציין קבוצת אנשים בעלי דעות החורגות מן המקובל, שנשמטו ממעגל החיים הרגילים והתנסו בפרקטיקות אלטרנטיביות כגון חיי קומונה, פסטיבלים מחתרתיים, הוצאת כתבי עת ייחודיים והקמת בתי ספר פתוחים. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×