רקופרציה, קו-אופציה

המושג "רקופרציה", המזוהה עם ג'ונתן קאלר (Culler) ועם ספרו  Structuralist Poetics, גורס שכדי להתקבל במערכת של הסדר הקיים על הטקסט החדש והזר לעבור תהליכי נטורליזציה. כך הוא יזכה לגושפנקה וייראה טבעי בעיני הנמען. קאלר מציג חמישה קודים שבאמצעותם נטמע הטקסט החדש בתוך הסדר הקיים: (א) היכולת להטמיע את הטקסט החדש בתוך הטקסט החברתי הקיים, כלומר במה שמוכר בתור "העולם האמיתי"; (ב) היכולת להטמיע את הטקסט החדש בתוך מערכת דינמית של "מציאות" הנתונה לשינויים; (ג) הטמעה של הטקסט החדש בתוך העולם המוכר של הנמען על-ידי קישורו למוסכמות ולסוגות המקובלות על הנמען; (ד) הטמעה של החדש על-ידי זיהוי הקודים והערכים שבתוכו – הקורא מפתח ציפיות, ואלה מתממשות או מופרכות במהלך הקריאה; (ה) הטמעה של החדש בישן על-ידי קישורו האינטרטקסטואלי של הטקסט החדש עם טקסט אחר של אותו מחבר או עם טקסט של מחבר אחר.

לדעת קאלר, הצורה הקיצונית ביותר של הטמעה ושל שיקום היא האירוניה: בכנותנו את הטקסט החדש טקסט אירוני אנו מעניקים לו אישור וסמכות, וזאת משום שכל פעילות אירונית היא אינטרטקסטואלית ביסודה וקושרת בין טקסט גלוי לטקסט סמוי. הטקסט הסמוי הוא הטקסט הטבעי, המקובל בתרבות. על-ידי קישורו של הטקסט החדש לטקסט הסמוי, בעזרת התבנית האירונית, אנו מכשירים את הטקסט הלא-תקני החדש ומטמיעים אותו במושא ההשוואה שלו, הטקסט הישן (שם: 157). לדוגמה, הקיטש נחשב למוצר לא תקני החורג מן הסדר הנאות. ואולם כאשר אנו מכנים אותו "קיטש אירוני" (כלומר, קיטש מודע לעצמו), הרינו מכשירים את המוצר ומעניקים לו לגיטימציה השמורה רק למוצריו של הסדר הטוב והמקובל, שאמור להיות אנטי-קיטשי.

אפשר לקשור בין האינטרטקסטואליות נוסח קאלר לבין תפיסת המטאפורה של ז'ק דרידה (Derrida, 1982). לדעת דרידה, בכוחה של המטאפורה למחוק את המציאות שאותה היא מייצגת, למשל לתאר את שדה הקרב כשדה משחקים ועל-ידי כך למחוק את הזוועה הממשית הגלומה במלחמה (דוגמה לכך היא תיאורה של מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 כ"משחק חכם" או כ"לוחמה כירורגית"). המטאפורה יכולה אם כן ליצור תהליך של הבראה, שיקום המטמיע את הצירוף החדש בתוך תמונת עולם לא ביקורתית, כאשר זו תומכת בממד המקובל והמרגיע של המציאות.

תהליך הרקופרציה מבקש לקבוע משמעות סגורה ואחדותית והוא מנוגד מיסודו לתהליך הפוליסמיה המבקש לפתוח את הטקסט לריבוי משמעויות. במובן הרחב, רקופרציה היא התהליך שבו הממשי נקרא והופך למובן ולנגיש במסגרת אידאולוגיה תרבותית שלטת (ע"ע הגמוניה). אפשר להצביע על דמיון בין המונח רקופרציה לבין המונח אידאולוגיה, כפי שנוסח בידי לואי אלתוסר (Althusser, 1971): סך של קודים וערכים שבאמצעותם אנו מבינים את עצמנו כסובייקטים בעולם. במובן אחר, הרקופרציה היא תהליך של קו-אופציה – צירוף החדש כחבר בתוך עולם המוסכמות הקיים; שיתוף פעולה עם המערכת של הסדר ה"טבעי" הקיים, תוך רצון להיבלע בתוכו (ע"ע דוקסה). רקופרציה פירושה קריאת החדש והבוטֶה על-ידי הטמעתו במערכת ערכים הומוגנית הקובעת מהו "אמיתי". אפשר לראות בכך תהליך של השתלבות בקיים תוך מניעת ביקורת כלפי השיטה השלטת. מונח זה מקובל בבדיקת תהליכים אידאולוגיים כגון התהליך האוריינטליסטי (Said, 1985), שבו הסדר ההגמוני שואב את החדש לתוכו, מנכס אותו ובכך מנטרל את הפוטנציאל החתרני הגלום בו.

מקור לא ידוע