קריאה, קריאות

Reading

Mira Schendel 1919-1988, Graphic Object 1967

הפרשנות הסימבולית של המציאות. אופן ארגון המשמעות בטקסט. קריאה "סגורה" חותרת למשמעות יחידאית וטוטלית; קריאה "פתוחה" מפרקת את המשמעות הקבועה ומנסה לחלץ מהטקסט קריאות חלופיות שונות. קריאה חתרנית חושפת את ההבניה ההגמונית של הטקסט ומאפשרת לכוחות שוליים להגיע לידי גילוי. שאלת הקריאה קשורה לשאלת האוריינות: ידיעת השפה שאנו קוראים. בתפיסה רדיקלית, הקריאה פורמת את היומרה האנושית להבנה וחושפת את "נקודות העיוורון" של הטקסט.

שאלת הקריאה הנכונה או הלא-נכונה, הלגיטימית או הלא-לגיטימית, האפשרית או המועדפת, ניצבת בעין הסערה של הפרשנות התרבותית בימינו. תיאוריות שונות מציעות אופני קריאה משתנים של המציאות. נשאלת השאלה: האם קיימת משמעות אחת של הטקסט, שחובה להתחקות אחר כוונתה, או שהמשמעות היא תהליך של ריבוי, שאינו מופק בידי מושא החקירה אלא בידי הסובייקט וההקשר ההיסטורי-תרבותי שבו הוא מצוי? על-פי האפשרות השנייה, המפגש בין הקורא לבין הטקסט (העולם) הוא שמוליד משמעויות משתנות (אקו ואחרים, 2006).

חוקר התרבות והבלשן אומברטו אקו (Eco) הציע את ההבחנה בין טקסט פתוח לטקסט סגור (Eco, 1979: 3-66, 1989: 1-104). חוקר התרבות והספרות רולאן בארת (Barthes) הציע את ההבחנה בין יצירת האמנות (Work of Art) לטקסט (בארת, 2004). בשני המקרים מדובר בניגוד בין המוצר האוטונומי הסגור לבין המוצר ההטרוגני המופק במהלך הקריאה; מדובר בהבחנה בין הטקסט כישות סטטית לבין הטקסט כישות נזילה ולא בטוחה. הקיום הלא-בטוח של הטקסט מגיע לשיאו בתורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה (Derrida), העוסקת באופנים שבהם הטקסט קורא את עצמו ובו בזמן מפרק את הקריאות שהוא מבצע (ע"ע טקסט קריא/טקסט כתיב).

במובן רחב יותר המונח "קריאה" מתייחס לגישה או לתיאוריה שבאמצעותה אנו מארגנים ומפרשים את המציאות. אפשר לדבר על קריאה מרקסיסטית, ניאו-מרקסיסטית פסיכואנליטית, הרמנויטית, פמיניסטית, מיתית, רב-מערכתית, סטרוקטורלית ופוסט-סטרוקטורלית, פוסט-קולוניאלית, מודרניות ופוסטמודרנית של הטקסט, שהוא ה"עולם" שבו אנו מעיינים: בניין, עיר, יצירת אמנות, מוסד, סיפור וכדומה. במילים אחרות, לא קיימת מציאות שאינה חשופה לתהליך מתמיד של ארגון פרשני באמצעות הקריאה. הקריאה היא מיומנות יסוד המקנה משמעות להתנסות ומתרגמת את ההתנסות לניסיון. מיומנות זו נדרשת בתחומים רבים. יש צורך לקרוא שפות וסוגי מדיום שונים, כגון טלוויזיה, אינטרנט, חיי יומיום, מדע, אמנות ופרסומות (ע"ע אוריינות).

ההחלטה על אופן הקריאה היא החלטה מקדימה הקובעת במידה רבה את התוצאות, כלומר את המשמעות המופקת. אפשר להבחין בין קריאה הגמונית מאשרת, שנועדה לחשוף ולארגן את מערכת הערכים ואת האידאולוגיות התרבותיות הגלומות בטקסט, לבין קריאה חתרנית, המפרקת את המערכות האלה ומתארת את האמביוולנטיות שלהן. קריאה מעין זו עוסקת בפירוק מתמיד של משמעויות באמצעות ההבדלים המערערים על המרכז של הטקסט. הבחירה בסוג כלשהו של קריאה היא הכרח בל יגונה: באמצעותה נוצרת הבנה של העולם; דרכה אפשר לדון בגבולות ההבנה/אי-ההבנה שלנו (ע"ע ביקורת).

חוקרת התרבות אביטל רונאל (Ronell) מבליטה את הניגוד בין פעולת הקריאה לבין הפרשנות. בעקבות פול דה מאן (de Man), חוקר ספרות אמריקאי-בלגי, היא טוענת כי מטרתה של הקריאה אינה לגלות את "אחדותו" של הטקסט אלא דווקא לפרום אותה (רונאל, 2007: 106-90). תהליך הפרשנות הוא "צורת היסוד" המכוננת את אחדותו של הטקסט. אולם תהליך הקריאה עוסק באי-ידיעה, באי-הכרה (Misrecognition); הקריאה נוגעת ב"נקודות העיוורון" של הטקסט. היא מאפשרת לפרוץ מגבולות הידיעה המוכרת. במובן מסוים, פעולת הקריאה מפרקת את העולם בדרך דומה לזו שבה פועלת האלגוריה. האחרונה יוצרת פער בין המסמן (העולם הנגלה) לבין המסומן (העולם הרעיוני הסמוי); האלגוריה תמיד קוראת את המציאות כסימן למשהו אחר. יוצא אפוא – כך יטען דה מאן – כי כל קריאה היא למעשה "אלגוריה של קריאה", כלומר קריאה מפרקת (ביקורתית) של העולם (de Man, 1979) (ע"ע קריאה מועדפת ; קריאה סימפטומטית).

 

מקורות

אקו, א' (עם ריצ'רד רוֹרטי/ג'ונתן קאלר/כריסטין בְּרוּק-רוֹז) 2006: פרשנות ופרשנות יתר, תרגום: י' פרקש, תל אביב: רסלינג.

בארת, ר' [1973] 2004: הנאת הטקסט, וריאציות על הכתב, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג. 

רונאל, א' 2007: טיפשות, תרגום: ד"ק לוי, תל אביב: רסלינג.

de Man, P. 1979: Allegories of Reading: Figural Language in Rousseau, Nietzsche, Rilke and Proust, New Haven, CT: Yale University Press.

Eco, U. 1979: The Role of The Reader, Explorations in the Semiotics of Texts, London: Hutchinson.

— 1989: The Open Work, trans. A. Cancogni, Cambridge, MA: Harvard University Press.

 

 

תאור / מקור התמונה:

Mira Schendel 1919-1988, Graphic Object 1967

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×