רעיונות לפי רגש : אהבה

היסוד המוקצה, המשפיל, המלוכלך והמבוזה בהוויה האנושית; מושג מרכזי בהגותה של הפסיכואנליטיקאית וחוקרת הספרות ז'וליה קריסטבה (Kristeva). המונח מתייחס למצב של האני השרוי בפאזה הטרום-לשונית שלו. האבג'קט מזוהה עם הווייתו הנרקיסיסטית של האורגניזם, עם התוהו ובוהו שהוא שרוי בו בעת הסימביוזה שלו עם האם. האבג'קט הוא תחושת הפניקה שמשדר לנו הגוף לפני שהתגבש לכלל אני; הנוכחות המשפילה של האחר בתוך מה שיכול היה להיות "אני". … קיראו עוד

מושג מרכזי בפסיכואנליזה. תסביך אדיפוס, המעוגן בסיפור המיתי היווני, מוצג על-ידי פרויד כתסביך הגרעין של הנוירוזה. הקונפליקט האדיפלי, שמקורו בשלב מוקדם של ההתפתחות הפסיכו-מינית (גיל שלוש עד חמש), מתרחש בלא-מודע בשל דחפים מיניים שהילד חש כלפי אמו, ובשל רגשי הקנאה והתחרות שהוא רוחש לאביו. תסביך מקביל אך שונה במידת מה מתרחש ביחסי בת-אב והוא מכונה תסביך אלקטרה. מנקודת מבט פוסט-סטרוקטורליסטית נמתחת ביקורת על הממד הדטרמיניסטי של המושג. עמדה זו מובילה לדיון מחודש בגבולות התשוקה. … קיראו עוד

תבנית בינארית מרכזית במחשבה המערבית. הסובייקט הוא הרשות החושבת, האובייקט הוא הדבר שחושבים עליו. הסובייקט יכול לשמש גם כאובייקט לחשיבתו שלו. במקרה כזה הוא מוגדר באמצעות כושרו הרפלקטיבי: האדם המתבונן בעצמו ככלי של חשיבה טהורה. האובייקט הדומם – נעדר רצון ואדיש – מופיע כניגודו של הסובייקט. "משבר הסובייקט" בפילוסופיה מאפיין את עקרון אי-הוודאות בחשיבה התרבותית של ימינו. הוא מסמן את פיצולו של "האני" האחדותי והפיכתו לאני נזיל הנשלט על-ידי קודים תרבותיים משתנים. … קיראו עוד

אופרת סבון היא סוגה מרכזית בתחום הבידור הטלוויזיוני הפופולרי. סדרה מלודרמטית בעלת עלילה מפותלת ורבת פרקים, שלה אורך פוטנציאלי כמעט אינסופי. הסוגה מבליטה את הממד הרגשני-רומנטי של המציאות באמצעות "אריזה" אסתטית קבועה: ריבוי בצילומי תקריב, תנועות זום של המצלמה, הבלטת הדיאלוג והמיזנסצנה, קיטוע ברגעי שיא ועוד. הטלנובלה דומה במרכיביה הבסיסיים לאופרת הסבון אך היא מוגבלת במספר פרקיה, ממוקדת בדרך כלל בעלילה מרכזית אחת ובכמה דמויות המופיעות לאורך הסדרה. חתונה מסמנת פעמים רבות את סופה. מבחינה אידאולוגית, שתי הסוגות נותנות ביטוי לזרמי עומק בתרבות העכשווית: סנטימנטליות וקיטש, תשוקה לכסף, התמקדות בספֵרה הביתית ובריחה מן הפוליטי. … קיראו עוד

הבניית המזרח כאוסף של מאפיינים תרבותיים, נפשיים ואסתטיים התואמים את האידאולוגיה המערבית ואת ערכיה. מונח זה, שטבע אדוארד סעיד (Said) בספרו אוריינטליזם ([1978] 2000), מבקש לקרוא תהליכים של כוח פוליטי ותרבותי בהקשר למאבק בין אופני שיח ושיטות ייצוג בתרבות. השיח האוריינטליסטי משתלב בשיחים ביקורתיים גובלים: פוסט-קולוניאליזם, פוסטמודרניזם ולימודי תרבות. יחד איתם הוא מבקר את העמדה הדכאנית שנקט המערב ביחס לכל ה"אחרים" שלו, ברמה הפוליטית, הנפשית והתרבותית. … קיראו עוד

התבנית איווי/חסר תופסת מקום מרכזי בפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן. החוויה נחווית כאיווי אל מישהו או אל משהו אחר, ולכן קיומו של האיווי לובש צורה פרדוקסלית: הוא מיוצג על-ידי גלישה מתמדת בין חסך אחד לאחר. החיפוש אחר המלאות האינסופית נחווה באמצעות סובייקטים סופיים וזמניים; הוא מיוצג לפיכך רק כמצב של פרצה וחסר. … קיראו עוד

מונח מרכזי בפסיכולוגיה הפופולרית. ביטוי לטשטוש הגבולות בין מושגים ותפיסות מסורתיות בציר שכל/רגש. את המונח טבע דניאל גולמן (Goleman). האינטליגנציה, שברגיל מזוהה עם יכולות קוגניטיביות ואינטלקטואליות, הופכת לתבונה מסוג חדש. זו כוללת בתוכה מודעות עצמית ושליטה בדחפים, התמדה, דבקות במשימה עד כדי קנאות, מוטיבציה עצמית, אמפתיה וכשירות חברתית. אין די ביכולות שכליות על מנת להגיע להישגים; אלה מחייבים גם יכולת התמודדות רגשית. בדיון על הממד הרגשי מיושמים מושגים השאולים מן התחום הקוגניטיבי, כגון קרוא וכתוב רגשי, הרגלי ניהול רגשי, ריסון רגשות בצורה פרודוקטיבית ועוד. … קיראו עוד

בתבנית הניגודית אני/אחר, האני מהווה מרכז, שביחס אליו כל השאר מוגדר כשולי, כפריפריאלי. האחר מופיע כשלילה טהורה: כל מה שהאני איננו; כל מה שאינו תואם את הסכמה הפילוסופית, הפסיכולוגית, האסתטית, המוכרת לי. האחר הוא כעין צל או עקבה דהויה וקדומה של האני (Arche-Trace), שאיבדה את המקור ואת הסיבה לקיומה. לאחר אין נוכחות, הוא "שקוף". אין לו שם פרטי; אין לו ייצוג בשפה, בפוליטיקה, בתרבות. ההמשגה של האחר מופיעה בתיאוריות ביקורתיות של התרבות כגון בדיאלקטיקה ההגליאנית, בדקונסטרוקציה, בפסיכואנליזה, בפמיניזם, בפוסט-סטרוקטורליזם ובפוסט-קולוניאליזם. תיאוריות אלה חוקרות את "אזורי ההשתקה", במגמה לאפשר למיעוטים פוליטיים או סימבוליים לדבר. … קיראו עוד

פילוסופיה של התודעה העוסקת בזיקה שבין העולם לבין הגוף האנושי. פילוסופיה זו טוענת כי לא ניתן להטמיע את העולם האנושי בתוך עולם הדברים הלא אנושיים; תמיד קיימת זרות בסיסית של העולם, שניתן להתגבר עליה רק באמצעות המשמעות המוענקת לפעולה האנושית. המפגש עם העולם אינו מפגש מופשט שבמרכזו האני החושב, האני הטרנסצנדנטלי, אלא מפגש מוחשי שבמרכזו אני ממשי וגופני המוטל לבדו אל תוך העולם ומחולל כך את משמעות קיומו. … קיראו עוד

זרם אמנותי המתאר את המציאות באופן סימבולי, מתוך העדפת העולם הרגשי הפנימי, הסוער והמעוות של האמן על פני תיאור המציאות הריאליסטית החיצונית. הזרם, שצמח בגרמניה בראשית המאה ה-20 והתפשט אחר-כך לארצות אחרות באירופה, מצא את ביטויו באמנות הפלסטית, במוזיקה, בתאטרון, בספרות ובקולנוע. בשנות הארבעים של המאה שעברה התגבש בניו יורק סגנון "האקספרסיוניזם המופשט", שהתמקד בממד הרוחני של הציור והבליט ערכים ניאו-רומנטיים הקשורים בלא-מודע ובנשגב. מאה שנה לאחר הולדתו המשיך הדימוי האקספרסיוניסטי להזין את אווירת הפניקה והחרדה שליוותה את המאה ה-20 כמעט לכל אורכה. הפואטיקה האקספרסיוניסטית בולטת בתחומים שונים של התקשורת והתרבות הפופולרית בימינו, החל משגשוגו של גיבור-העל בקומיקס, דרך "החזרה לציור" בשנות השמונים ועד ל"פילם נואר" בקולנוע של אותה עת. … קיראו עוד

הגיבור הוא אינדיווידואל נערץ. אדם בעל אומץ ותושייה יוצאי דופן. לוחם גדול שחייו ראויים להיכתב בספר; סיפור חייו ראוי להישמר לדורות. הגיבור הוא אדם המייצג אידאל, מנהיג כריזמטי המצטיין במוסריותו ובגבורתו. סוכן תרבות המכונן את הזהות החברתית. דמות מפתח שאיתה מזדהה הקהל ברומן, במחזה או בסרט. רכיב מרכזי במיתוס התהילה והכוח מימי קדם ועד ימינו. הגיבור הוא תלוי תרבות, ועם זאת הוא אחד היסודות המכוננים אותה. התהייה איזהו גיבור, והתשובה עליה, משמעותיות בכל תקופה ומצביעות על מערכת הערכים של החברה בזמן נתון. הגיבור הקלאסי הוא סוכן נעלה של סדר חדש הנולד בעקבות ניסיון חייו. הגיבור המודרני פועל בעולם שוחר שינויים וקדמה. הגיבור הפוסטמודרני פועל בחלל רוחני שטוח, מפורק, הניזון מסימנים ומדימויים של המדיה. האנטי-גיבור, ששורשיו נטועים בעולם האבסורד, הופך לגיבור המוגבל של דורנו. הוא מופיע בארשת גרוטסקית ואירונית ומגלם את התרסקותם של האידאלים החברתיים בימינו. … קיראו עוד

נטייה. מגמה. מהלך. כיוון. גל שבא ונעלם כלעומת שבא, כדי לפנות מקום לגל הבא, ל"דבר הבא". הטרנד הוא "הדבר שהולך". הדבר שאליו אנו מתחברים כדי להיות "בעניינים". "מה שרץ בימים אלה" (קסטל-בלום). זוהי הנטייה החברתית לאמץ מחוות, דפוסים של התנהגות מעשית או מילולית, משום שהדבר נחשב ל"מחובר", "איני", מתוקשר. הטרנד יוצר מסביבו קהילת משתמשים יודעי ח"ן, המנסים להשיג הכרה וסטטוס באמצעות הקהילה. הטרנד יכול להופיע, וכזה הוא לעתים קרובות, כיוזמה פרסומית-שיווקית המייצרת את הטרנד כ"סחורה חמה". … קיראו עוד

סוכן תרבות נערץ ובעל מוניטין. אחד מגיבוריה של תרבות ההמונים. דמות המזוהה יותר מכול עם אמצעי התקשורת המרכזיים, הקולנוע והטלוויזיה. הכוכב הוא אדם שפניו מבטאות ומחיות את רגש ההזדהות הקולקטיבי. במרחב הקפיטליסטי, תפקיד הכוכב לשווק את המוצר הנקשר בשמו ולמכור אותו לקהלים רחבים. כדי שהקהל יזהה את המוצר-כוכב, סוכנויות שונות דואגות לפרסם את סימני הכוכבות שלו. הן יוצרות את דימויו של הכוכב הנתמך על ידי הופעתו הבימתית, סגנון חייו, "הפרסונה" שלו, סגנונו האמנותי וכו'. סגנונו הייחודי של הכוכב זוכה לבידול מול סגנונם של אמנים אחרים ומאפשר את זיהויו כמותג. … קיראו עוד

פרקטיקה מרכזית בקיום הביולוגי והתרבותי של האדם; פרקטיקה המייצרת זהות. מבנה המחולל את החיים ומסביר את הזיקה בין אינטימיות, עונג ותרבות. המיניות היא הבסיס לכל קשר בין-אישי, שיעדו המפגש עם האחר. הזהות המינית מתייחסת למין ביולוגי, לתפקוד מגדרי (גבר, אישה, טרנסג'נדר), לנטייה מינית (הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות, ביסקסואליות) ולתשוקה (עוצמת המיניות המעוגנת בלא-מודע). בפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד (Freud), בולט הממד הדטרמיניסטי בהגדרת ההתפתחות המינית של האדם. המונח מאגד בתוכו התייחסות למיניות ילדית, לצורות שונות של פרוורסיה מינית, לתסמינים המייצגים את החיים המיניים, להעדפה של אובייקט מיני ועוד. המיניות אינה מוגבלת להתנהגות האינסטינקטואלית שהנה שרירותית ביסודה, אלא נוגעת בבחירות ובהעדפות האנושיות. בתור שכזו היא לא רק מסבירה את התסמינים אלא אף מאפשרת חקירת עומק של הסיבות שהולידו אותם. ז'ק לאקאן (Lacan), שממשיך את דרכו של פרויד אך גם מאתגר אותו, מציג תאוריה שבמרכזה חרדת הסירוס, שאותה חווה הסובייקט ברמה הסימבולית בשעה שהוא ניצב מול אובייקט האיווי. הדרמה האדיפלית מתרחשת בשעה שהסובייקט עובר תהליך של ניכור המרחיק אותו מאובייקט התשוקה. על פי לאקאן, המיניות היא העיסוק המתמיד בנעדר, באסור, בבלתי אפשרי. על-פי מישל פוקו (Foucault), המיניות היא טכנולוגיה שבאמצעותה פועל הכוח בתרבות: שליטה במיניותו של הגוף הפרטי והקולקטיבי היא חלק בלתי נפרד מסוגיית "ניהול החיים" הנתונה בידי הריבון. … קיראו עוד

זרם במוזיקה שצמח בארצות הברית ובאירופה בשנות השישים של המאה ה-20. הזרם מזוהה עם מלחינים כגון טרי ריילי (Riley), סטיב רייך (Reich), פיליפ גלאס (Glass), ג'ון אדמס (Adams), וכן עם מלחינים אירופאיים, כגון מייקל נימן (Nyman), גרהם פיטקין (Fitkin) ואחרים. המינימליזם הוא ריאקציה מובהקת לאוונגרד המודרניסטי ששלט בכיפה במוזיקה האירופאית והאמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה. כנגד מורכבות הרמונית ומלודית, שאפיינה את הסגנונות המודרניסטיים, הציע המינימליזם מבנה הרמוני, סטטי, המבוסס על חזרה ומִחזור של תבניות מלודיות וריתמיות. כנגד רוח החדשנות והאוונגרד, המאפיינת את המודרניזם, הציג המינימליזם שמרנות ונטייה לחזור לסגנונות העבר, לצורות ביטוי קלאסיות. הסגנון המינימליסטי משתלב בתוך האסתטיקה הרב-תרבותית של סוף המאה ה-20 והוא נטמע לעתים בסגנונות המוזיקליים המאפיינים את העידן החדש. … קיראו עוד

המשפחה היא הקבוצה הראשונה שלתוכה נולד או נקלט הפרט. יחידת משמעות בתרבות, העומדת בין היחיד לבין החברה. יחידה חברתית וכלכלית, רגשית וסימבולית, שבה נוצרות זהויות ובה נולדת האישיות האינדיווידואלית. על פי הגל, המשפחה הגרעינית מדמה את המשפחתיות במובנה הרחב, כפי שהיא מתגלמת בחברה האזרחית ובמדינה. בצירופיה השונים, המשפחה היא יחידה חברתית ו/או גנטית המקיימת קשרי קרבה קבועים בין חבריה. יחידה זו נועדה ליצור מבנה בעל יציבות המספק ביטחון לחבריו, מאפשר את גידול הצאצאים ומעודד צמיחה אישית. על-פי תפיסה אידיאלית זו, האינטימיות המשפחתית מתבטאת ביחסי האהבה של העומדים בראש המשפחה וביחסים הפנימיים בין חבריה. המשפחה הגרעינית כוללת אם, אב וילדים, ואולם המשפחה הסימבולית המורחבת כוללת גם "קרובי משפחה" נוספים כגון חברים. המשפחה החדשה, המאפיינת את העידן הפוסטמודרני, פועלת בתנאים של רלטיביזם תרבותי המעודד צורות ארגון מגוונות. כתוצאה מכך מוגדרות מחדש סוגיות כגון מיניות, מגדר, אחריות, הורות, שותפות, מיקום, תנועה ועוד. כמו כן נוצרות יחידות משפחתיות חדשות: משפחות חד-הוריות, חד-מיניות, משפחות המתקיימות על בסיס שיתוף בנושאים מוגדרים ועוד. יחידות אלו נותנות ביטוי לשאלות מפתח כמו אינטימיות, זוגיות, ביטחון, ערבות הדדית, שותפות כלכלית, מגורים משותפים וכיוצא בזה. דומה כי חרף השינויים הרבים שעברה, צורת ההתאגדות המשפחתית, בגרסאותיה השונות, נתפסת בעיני רבים כצורה חברתית שאין לוותר עליה, דווקא על רקע אווירת התחרות והניכור המאפיינת את היחיד במעגלים אחרים של חייו. … קיראו עוד

סאדיזם הוא סטייה מינית המאופיינת בהפקת עונג מגרימת כאב לזולת. התבנית הסאדו-מאזוכיסטית מתארת דחפים תוקפניים שהאדם מפנה הן כלפי הזולת והן כלפי עצמו. במאזוכיזם, יצרי התוקפנות כלפי העולם החיצון מופנים אל האני. סאדו-מאזוכיזם הוא תבנית בינארית המבטאת את יצרי המוות בחייו החברתיים והמיניים של האדם. על-פי פרויד (Freud), יצרי המוות שואפים ליציבות המאפיינת מצב אנאורגני; הם פועלים בשירותו של איווי להפסיק את החיים או לפחות להתנסות בסבל מרבי. על-פי התיאוריות הנגדיות של ז'יל דלז (Deleuze), ושל מישל פוקו (Foucault) הממשיכות את דרכו של המרקיז דה-סאד (Sade), השימוש בכאב הוא מכשיר לשחרור רדיקלי, העשוי לגאול את האדם מזרותו הקיומית, לאפשר לו מרד פילוסופי בחוק או לייצר זהות מגדרית חדשה באמצעות העדפה מינית אחרת. … קיראו עוד

צמד מונחים המזוהים עם תיאוריית הצילום של רולאן בארת (Barthes). הצילום, לפי בארת, קורא לפענוח כפול: הן להבנת הקודים הפוליטיים, המוסריים והתרבותיים הגלומים בו והן להבנת הממד הריגושי הרדיקלי. הממד הראשון, הסטודיום (מלשון לימוד, Study), מזמין את הנמען לקריאה הנובעת מהאימון ומהמשקעים הפוליטיים והתרבותיים שלו. הממד השני, הפונקטום (מלשון נקודה, הדגשה, דקירה), "הורס" את הקריאה האינטלקטואלית. הוא מבטא ממד של דחיפות רגשית, הקוראת לנמען לפענח את הממד הגופני והרגשי של האובייקט. … קיראו עוד

מקור המונח בלטינית: Celebritus, ומשמעו מפורסם, בעל מוניטין, מתויר, המוני, ידוע ברבים. כיום הכוונה היא בפרט לדמות מפורסמת, מושא להערצה ולהזדהות, מי שאזכור שמו באמצעי התקשורת אינו מחייב כל תוספת, תואר או הסבר. נוכחותו היא טבעית, לו ולקהלו. הסלבריטי הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות הפופולרית ומשיטת הסימנים הפועלת בה. הוא נתפס כמוביל תרבותי ומשפיע על ציבורים רחבים המזדהים עם אישיותו ועם סיפור חייו. בניגוד לגיבור תרבות, הזוקף לזכותו הישג יוצא דופן בתחום המדע, האמנות, הפוליטיקה או חיי הרוח, עוצמתו של הסלבריטי נובעת אך ורק מן ההון התרבותי שנצבר מעצם פרסומו. … קיראו עוד

פעילות גופנית אישית או קבוצתית; פעילות פנאי ופעילות תחרותית שבמסגרתה עומדים למבחן כשרים (יכולות) כגון מהירות, חוזק, סבולת, אומץ, יוזמה ומיומנויות פיזיות ונפשיות נוספות. הספורט הוא כיום גם ענף של בידור ופרסום המשתלב בקפיטליזם העכשווי: "הדת החלופית המובהקת של המאה ה-20"; ז'אנר פופולרי בתקשורת ההמונים וגורם חשוב בעיצוב חיי היומיום. רבות מן הנורמות הספורטיביות ובייחוד מושג "הניצחון" מקרינים על התרבות הניאו-ליברלית של ההווה ומשפיעים על האופן שבו הפרט מעריך את ביצועיו. … קיראו עוד

תבנית בינארית בקריאה פוסט-סטרוקטורליסטית של טקסט. מונחי מפתח בכתביהם של רולאן בארת (Barthes) ושל ז'ק לאקאן (Lacan). ניתן להבחין בין טקסט היוצר הנאה (Plaisir) לטקסט היוצר עונג (Jouissance). טקסט מעורר הנאה שואף להשתלב במבנים הקיימים של השפה ושל התרבות וחותר להמשכיות, לסגירות ולמיצוי. הטקסט של העונג מעורר קונוטציות של אורגזמה מינית. הוא מבליט ריבוי ותשוקה מוקצנת שאינה יודעת חוקים וגבולות תרבותיים. … קיראו עוד

הפעולה האינדיווידואלית והאוטונומית היא פועלות ש"דרכה" פועל הסובייקט. ואולם פעולה זו מושפעת מן המבנה של הסדר החברתי שקובע את אופייה. דוגמה ליחס בין פועלות למבנה היא תיאוריית "היד הנעלמה" של הכלכלן הליברלי אדם סמית (Smith): הטענה כי פעולות אוטונומיות המבוצעות על-ידי פרטים מצייתות לחוקיות כלכלית בלתי מורגשת, היוצרת תיאום ואיזון בין ביקושים והיצעים. … קיראו עוד

(1) מכלול אמצעים המשדלים אדם לצרוך מוצר, שירות, רעיון או ריגוש, בהבטחה לאושר, עונג וסיפוק מיידי. כמצב תרבותי, הפיתוי פועל בשירותן של פרקטיקות רבות: מדיה, פרסומת, אמנות, תיאולוגיה, פוליטיקה, סגנון חיים, פורנוגרפיה ועוד. באווירה עתירת הפנטזיות של ההווה הופך הפיתוי למרכיב שיווקי מרכזי בחוויה של היומיום; (2) "תיאוריית הפיתוי": תיאוריה המזוהה עם שלב מוקדם בפסיכואנליזה של פרויד (Freud), ועל-פיה מקורן של הנוירוזות בטראומות מיניות שחוו המטופלים בילדות. תיאוריה זו נזנחה מאוחר יותר לטובת ההנחה כי הפנטזיות של הפיתוי מקורן במציאות הקונפליקטואלית הפנימית של המטופלים. הפיתוי תופס מקום מרכזי בפילוסופיה של סרן קירקגור (Kierkegaard) ושל עמנואל לוינס (Lévinas) . אצל הראשון, הפיתוי מזוהה עם השלב האסתטי שבו הכרת המציאות קשורה בהנאה, ברצון לברוח משעמום, בצורך להיחשף להתנסויות חדשות. אצל האחרון, פיתוי מזוהה עם התשוקה הפילוסופית של המערב להרחבה אינסופית של גבולות ההנאה והידיעה. על-פי לוינס, הפיתוי המערבי עומד כנגד החוק והמנהג ביהדות. … קיראו עוד

השקפה הגורסת כי קיימת יותר מקריאה תקפה אחת של מציאות פוליטית או טקסטואלית. הפלורליזם מבליט עיקרון של שוני ורב-משמעיות ומעדיף אותו על פני עיקרון של זהות (sameness) והומוגניות; הפלורליזם הוא תפיסת עולם החותרת לגילוי של הבדלים על חשבון הרצון לאחידות ולאחדות. החשיבה הפלורליסטית מאפיינת עידן ספקני הנוטש את האידאולוגיות הגדולות ומעדיף להתמקד בסיפורים "קטנים". אלה הן הנחות מרכזיות בחשיבה הפוסט-סטרוקטורליסטית לגווניה. … קיראו עוד

מאנגלית, שוליים. כינוי לפעילות תאטרונית או אמנותית בעלת גוון אנטי-ממסדי וחתרני. הפרינג' נולד בשוליו של פסטיבל אדינבורו בשנת 1950 ומאז הוא מציע לקהל, במקומות שונים בעולם, תאטרון אלטרנטיבי וניסיוני יותר מזה שאליו הרגילה אותו המסורת התאטרונית הממוסדת. לידתו של הפרינג' קשורה ברצון להציג עמדה אחרת המתייצבת כנגד המוסכמות החברתיות, הפוליטיות והאסתטיות המקובלות: יצירת מופע שיהיה קשה יותר לעיכול, משום שהוא מעלה נושאים שנויים במחלוקת ומשתמש בדרכי מבע חדשניות. … קיראו עוד

(א) שם קיבוצי לתרבות מהפכנית ואלטרנטיבית שפעלה בארצות הברית ובאירופה בשנים 1970-1967. תרבות זו היתה תוצר השילוב האידאולוגי בין תנועות כגון ההיפים וקבוצות של סטודנטים רדיקליים, שהפגינו ביטויי מחאה עזים נגד הממסד הפרוטסטנטי הישן, הקפיטליזם הצרכני, הניכור הטכנולוגי והמיליטריזם; (ב) שם המציין קבוצת אנשים בעלי דעות החורגות מן המקובל, שנשמטו ממעגל החיים הרגילים והתנסו בפרקטיקות אלטרנטיביות כגון חיי קומונה, פסטיבלים מחתרתיים, הוצאת כתבי עת ייחודיים והקמת בתי ספר פתוחים. … קיראו עוד

הנחה חברתית-תרבותית הגורסת כי לקבוצת האנשים הצעירים תווי זיהוי תרבותיים, סגנוניים וצרכניים דומים. תרבות הנוער מזוהה עם תרבות הנגד, המציעה חלופה לתרבות הרשמית של דור המבוגרים. תרבות זו ניכרת בלבוש ייחודי, בסגנון חיים מרדני, באהבה לרוק ובנטייה לאידאליזם החותר לשנות דרכי עולם. בשנות השישים נודע לתרבות הנוער כוח פוליטי ואילו כיום, עם דעיכת הלהט המהפכני, מתאפיינת תרבות הנוער בעיקר בכוח צרכני. … קיראו עוד

המילה "תשוקה" מסמנת מכלול של תחושות המשפיעות על האני בצורה קיצונית, לעתים בלתי נשלטת. התשוקה כוללת מרכיבים סותרים של עונג, גאולה וייסורים. זוהי תנועה רבת כוח לעבר האובייקט. תשוקת האהבה, לפי פרויד, היא הצפת האובייקט בליבידו של האני במגמה לסלק את ההדחקות ולהעיר מרבצם את הדחפים החלקיים. התשוקה מוליכה למצבים מנוגדים של השתאות והשראה, אך גם למצבים אובדניים של פירוק ומוות. בתהליך הטיפולי, האנרגיה הליבידינלית של המטופל מושקעת במטפל (תהליך ה"העברה"), ואף זוכה למענה ליבידינלי מצדו ("העברה נגדית"). בפסיכואנליזה הלאקאניאנית התשוקה מוגדרת כ"איווי" בלתי מודע, שאותו חווה האני כלפי דמות האם. האיווי נחווה כגלישה מתמדת לעבר האובייקט, שאיתו לא ניתן ליצור איחוי שלם. התשוקה-האיווי נחווים אפוא כפרצה, כחֶסר, כניסיון בלתי אפשרי למצוא תחליף לאובייקט הנרקיסיסטי. תנועת האיווי היא תמיד לעבר האחר, משום שאנו משתוקקים אל מה שאינו ברשותנו ומשום שאנו מתאווים להתחבר לאובייקט תשוקתו של האחר. בתרבות ימינו בולטת כלכלת התשוקה והיא מופיעה בפרקטיקות מרכזיות כגון פרסומת, מדיה, ספורט, צריכה, פולחן היופי והנעורים ועוד. בתיאוריות חלופיות, התשוקה אינה מזוהה עם חֶסר המכוון אל האובייקט, אלא עם מלאות ויתֵרוּת של הסובייקט. כלכלת תשוקה מעין זו מופיעה בפילוסופיה של שארל פורייה, ארתור שופנהאואר ופרידריך ניטשה, ומאוחר יותר במשנתם של ז'יל דלז ופליקס גואטרי. במובנה זו, התשוקה מזוהה עם הרצון – כוח פנימי הדוחף לעבר דברים ההולמים את נשמתנו. כוח זה מניע את יכולתנו הרוחנית והגופנית ומאפשר לנו להטביע את חותמנו בעולם. … קיראו עוד