תרבות פופולרית

Popular Culture

Source: Intro - XV (Popular Culture)

אוסף הסחורות, הפעילויות והמוסדות המכוננים את הפרקטיקות המקובלות בציבור. דבר השייך למגזר צרכנים רחב אך מובחן, קיים בעבורו או מיוצר על-ידו. המונח משמש להבחנה בין הציבור בהמוניו לבין מעמדות מסוימים בתוכו. המרחב הפופולרי נתפס לעתים קרובות כזירת מאבק על כוח פוליטי ואידאולוגי, אולם לא זו בלבד שאין הסכמה על הגדרתו, נוכחותו אף מעוררת חילוקי דעות בדבר המטען שהוא נושא. שאלת המפתח היא האם התרבות הפופולרית היא תוצר לוואי של האידאולוגיה השלטת או שמא היא בעלת מעמד אוטונומי המייצר פרשנות תרבותית עצמאית?

את התרבות הפופולרית ניתן להגדיר בפשטות כאוסף מוצרי תרבות מובחנים, המשרת מגזר מסוים של צרכנים. במוקד ההגדרה לא ניצבת ההמוניות, אלא אופן צריכתה ופרשנותה של תרבות ("מנגנון הפופולריות"). אין הכוונה לאמנות של חובבים, אלא לתרבות העוסקת בחיי היומיום של מגזרים מגוונים, במנהגיהם בתחומי האכילה והדיבור, הלבוש (האופנה) והעבודה, המוזיקה, התקשורת, האמנות ועוד.

התרבות הפופולרית נתפסת בעיני רבים כמנוגדת לתרבות ה"גבוהה", התרבות של האליטות. היא יוצרת דפוס מסוים של זהות קולקטיבית ושל מערכת ערכים ותחושת שייכות. לתרבות הפופולרית יש על כן השלכות ברורות על קטגוריות חברתיות כגון מעמד, אומה , גזע, מגדר, גיל וטעם. התרבות הפופולרית מנוגדת גם לתרבות העממית, שמוצריה אינם נתפסים כתעשייתיים; התרבות הפופולרית היא תפוקה של חברת ההמונים המתועשת, ולכן היא נושאת גוון אורבני מובהק.

ערכה ומעמדה של התרבות הפופולרית מושפעים מן העמימות הכרוכה בשתי שאלות. השאלה הראשונה היא: האם התרבות הפופולרית נכפית על הציבור או שמא היא נובעת מהניסיון, מהטעם ומההרגלים של הציבור? השאלה השנייה היא: האם התרבות הפופולרית מבטאת עמדה מעמדית (תוצאה מובהקת של דיכוי תרבותי), או שיש לראות בה מקור לראייה ולעשייה אלטרנטיביות מול התרבות הדומיננטית והרשמית, התרבות ה"גבוהה"? נקודת המבט האחרונה מבקשת להקנות לתרבות הפופולרית מעמד חיובי ולראות בה כוח חיוני ואקספרסיבי, המספק את הצורך האנושי במשחק, בדמיון ובאסקפיזם, במובן החיובי של המושג. על-פי תפיסה זו, התרבות הפופולרית מורכבת ממוצרים המבטאים פנטזיה ועולם של משאלות ופותחים דלת לאפשרויות חברתיות חדשות ורעננות.

עם זאת, בהגדירנו את התרבות הפופולרית כשייכת ל"עם" או לציבור יש לנקוט משנה זהירות. משמעותו של המוצר התרבותי נקבעת בתהליכים חברתיים של צריכה, ולכן ההגדרה חייבת להתייחס לקבוצה חברתית מובחנת. על-פי התיאוריה המרקסיסטית, התרבות הפופולרית היא תרבותו של מעמד הפועלים, אולם הגדרה זו יוצרת בעיה: טלנובלות ואופרות סבון, תקליטורים וספרים פופולריים אינם מיועדים רק לאנשי מעמד הפועלים. התרבות הפופולרית משפיעה למעשה גם על מגזרים נוספים, כגון נשים ומיעוטים תרבותיים.

הדילמה המרכזית נותרת אפוא בעינה: האם התרבות הפופולרית היא אוסף של פרקטיקות בחיי היומיום, המשותפות למגזר מסוים, או שמא זהו אוסף של מוצרים (אובייקטים) שכיחים ומקובלים שכלל האוכלוסייה משתמשת בהם? האם התרבות הפופולרית היא מגזרית או שמדובר ב"תרבות הרגילה והמשותפת לכול" (Willis, 1990)? האם יש משהו מהותי במוצרים עצמם, או לפחות בדימוי שלהם, שהופך אותם לפופולריים, או שמא הגדרתם כחלק מן התרבות הפופולרית נובעת באופן בלעדי מהפרשנות המיוחסת להם? דומה כי ההגדרות השונות נעות בתוך המנעד הרחב שבין קטבים (Kelley, 1999).

דילמה נוספת נוגעת לדיבור על התרבות הפופולרית ולייצוג שלה. האם גישה אנליטית, המנתחת את התרבות הפופולרית במושגים אקדמיים – לרוב במחלקות העוסקות בלימודי תרבות – אינה נוקטת לשון סימבולית ומופשטת ועמדה פטרונית ומתנשאת, הרואה בתרבות הפופולרית את ה"אחר" הנחות שלה? ומכיוון אחר: כיצד יש להגדיר את המושגים "עם" ו"עממיות", שהם חלק בלתי נפרד מן ההגדרה של תרבות פופולרית? מצד אחד, המושג "עם" הוא מרכיב בסיסי של ההגדרה, שהרי תרבות זו שואפת להגיע אל קהלים רחבים ככל האפשר (ע"ע פופ); מצד שני ברור כי אין לזהות את קהל היעד של התרבות הפופולרית עם בני מעמד מסוים, וגם אין לזהותה עם המושג תרבות המונים, המבליט את הפסיביות של ההמונים נוכח תהליכים הגמוניים השולטים בחייהם. ייתכן כי קיימת אפשרות שלישית: להפוך את היוצרות ולומר כי עצם ההזדקקות למוצרים פופולריים –שעשועוני טלוויזיה, תוכניות מציאות, פרסומות, רומנים של שדות תעופה ורבי מכר – מעצבת קבוצת התייחסות וזהות בפני עצמה, שניתן לכנותה קהל צרכני התרבות הפופולרית. קהל צרכנים זה ראוי לשבח ולא לגנאי, משום שהוא עשוי לעודד ולצרוך מוצרים המבקרים את הנוקשות האידאולוגית של האליטות השולטות. ואמנם יש הסבורים כי דווקא התרבות הפופולרית, בעצם פנייתה להמונים, יכולה לשקף מגמה דמוקרטית המאפשרת למגזרים שונים להשתתף בשיח הציבורי ולא לחוש מודרים מן המעגל החברתי (רועה, 1994).

כאן אנו מגיעים אל הדילמה האחרונה: האם יש להתבונן בתרבות הפופולרית במושגים היררכיים ולטעון כי היא האחות הבלתי מפותחת של התרבות הגבוהה, זו המיועדת לקבוצה מיוחסת של יודעי ח"ן? דומה כי עמדה זו אינה הולמת את המציאות. הרי צרכניה של התרבות הפופולרית חוצים גבולות של מעמד, מגדר, גזע ולאום. ברור אפוא כי הוויכוח בשאלת התרבות הפופולרית נוגע לדיון כללי יותר לגבי הגדרות ומשמעויות: מהי זיקתה של התרבות הפופולרית למושג הכולל תרבות? מה בין תרבות פופולרית לתרבות עממית, תרבות המונים, רב-תרבותיות ועוד?

לבסוף יש לשאול אם התרבות הפופולרית עשויה לשמש מנוף ביקורתי של התרבות הגבוהה; מהלך זה עשוי להתבצע אם נראה באחרונה תרבות ממוסדת המשמרת את זכויות היתר של האליטות התרבותיות ודוחקת הצדה קולות אחרים המאיימים על שלטונן. התרבות הממוסדת מעודדת חשיבה היררכית ובינארית נוקשה; היא נוטה לשמר את גבולות "הטעם הטוב", ואילו התרבות הפופולרית מבקשת לערער באופן קרנבלי היררכיות אלה באמצעות פרקטיקות חוצות גבולות, המצטיינות באופיין ההיברידי ויוצרות הכלאה מענגת בין ז'אנרים, אידאולוגיות ומערכות של ערכים. העירוב המסתמן עשוי לתרום לדמוקרטיזציה של תמונת העולם ולראייה רדיקלית חדשה של המציאות. אסטרטגיה זו מאתגרת את גבולות הטעם ובכך חותרת לראייה ביקורתית חדשה, המשמיטה את הקרקע מתחת להנחות המסורתיות של הטהרנים, נוצרי הסדר הקיים.

מקורות

גאנז, ה' 1999: "תרבות אמריקנית פופולרית ותרבות גבוהה במבנה מעמדות משתנה", בתוך: תרבות, תקשורת ופנאי בישראל, מקראה, חלק א, עריכה: א' כ"ץ וי' ינוביצקי, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 66-54.

רועה, י' 1994: אחרת על תקשורת: שבע פתיחות לעיון בתקשורת ובעיתונות, אבן יהודה: רכס.

 

 

Collins, J. 1989: Uncommon Cultures: Popular Culture and Post-Modernism, London: Routledge.

Fiske, J. 1989: Understanding Popular Culture, London: Routledge.

Giroux, H. A. 1994: Disturbing Pleasures: Learnning Popular Culture, New York: Routledge.

Kelley, R. S. 1999: Trash Culture: Popular Culture and the Great Tradition, Berkeley: California University Press.

Williamson, J. 1986: Consuming Passions: The Dynamics of Popular Culture, London: Marion Boyars.

Willis, P. 1990: Common Culture: Symbolic Work at Play in the Everyday Cultures of the Young, Milton Keynes: Open University Press.

                                                 

 

 

תאור / מקור התמונה:

Source: Intro – XV (Popular Culture)

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×