לימודי מוכפפות
Subaltern Studies
Subaltern, מילולית: בעלי דרגה נחותה, מוכפפים, מוחלשים. מונח ביקורתי בלימודים פוסט-קולוניאליים ובלימודי דרום-מזרח אסיה, שמתייחס לקבוצות המצויות בעמדת נחיתות חברתית ביחס לקבוצות הגמוניות אחרות שבשלטון. קבוצות המוכפפים אינן מלוכדות או מאורגנות. דרכן נחסמת על-ידי הכוחות ההגמוניים והן אינן זוכות לגישה למרכזי הכוח הממסדיים. את המונח טבע התיאורטיקן המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci) בשנות השלושים של המאה ה-20 והוא זכה להמשגה חדשה בהיסטוריוגרפיה ההודית-אמריקאית הביקורתית. זהו מונח מפתח להבנת יחסי הכוחות בין תרבויות הגמוניות מערביות לתרבויות מקומיות של העולם השלישי, שהשתחררו מעול הקולוניאליזם הפוליטי והצבאי אך נותרו בעמדת נחיתות תרבותית ביחס לעולם הראשון. לימודי המוכפפים כוללים בתוכם מגמות שונות. בולטות במיוחד מגמות של התנגדות להיסטוריוגרפיה הקולוניאליסטית, מצד אחד, ולהיסטוריוגרפיה לאומנית אליטיסטית, מצד אחר.
המונח נטבע לראשונה על-ידי אנטוניו גרמשי במאמרו "הערות על ההיסטוריה האיטלקית" מתוך מחברות הכלא (גרמשי, [1935-1929] 2004). גרמשי מתייחס לקבוצות חברתיות המצויות בעמדת נחיתות וכפיפות מול הקבוצות ההגמוניות בנות המעמד הגבוה השולטות בחברה. הסיבה למצב זה, לפי תפיסתו, היא היעדר אחדות וארגון בקרב קבוצת המוכפפים. הוא ממליץ לחקור את מבניהן של קבוצות אלו ולעזור להן לגבש את זהותן הייחודית ואת קולן האוטונומי, כך שיוכלו להציב תביעות בפני הקבוצות ההגמוניות ולפלס את דרכן למקורות הכוח הפוליטיים והסימבוליים בחברה.
בלימודים פוסט-קולוניאליים ובלימודי דרום-מזרח אסיה משמש המונח כדי לתאר קבוצות בחברה שהפכו "מוכפפות" על בסיס של גיל, גזע, מגדר, מעמד, לאום ועוד (Guha, 1982-1994). קבוצות אלו, גם כשהן מתקוממות כגד מדכאיהן, עדיין מושפעות ממצב הדיכוי ומדברות מתוך עמדת השיח של המוכפפים (ע"ע הדרה) (פנון, [1952] 2004; Fannon, [1961] 1988). מטרתם של לימודי המוכפפים היא אפוא ליצור היסטוריוגרפיה ביקורתית וחתרנית מול הקבוצות הדומיננטיות בחברה. היסטוריוגרפיה זו, שהיא לעתים קרובות בעלת אוריינטציה מרקסיסטית, יוצאת כנגד הקבוצות המתבוננות בסוגיה מנקודת מבט קולוניאליסטית (חיצונית) או לאומנית-בורגנית (פנימית) (Young, 1990). רצונם של העוסקים בתחום זה הוא לייצר שיח חדש של מוכפפים שיביא בחשבון את העירוב שחל בין התרבות הקולוניאליסטית השלטת לבין תרבויות מקומיות שמבקשות לשמר את זהותן האוטונומית. עירוב זה יוצר תרבות היברידית: התרבות הכפופה מוצאת את עצמה מעורבת ללא הפרד עם התרבות הקולניאליסטית המדכאת (Bhabha, 1994).
אף כי עוצמתו הביקורתית של המונח אינה מוטלת בספק – ותעיד על כך הספרות הענפה העוסקת בנושא – הובע חשש מפני ניסיונות ליצור שיח אוניברסלי של מוכפפים שלא יביא בחשבון את ההבדלים הפנימיים ביניהם, הבדלים הנובעים משאלות של גזע, מעמד, מגדר, לאום וגיאוגרפיה. בנוסף יש להביא בחשבון כי שיח המוכפפים נדון במסגרת דיסציפלינות רבות, ביניהן לימודי תרבות, לימודים פוסט-קולוניאליים, לימודי מגדר, לימודי גלות והגירה, פסיכואנליזה ועוד. כדי לקיים דיון פורה בסוגיה ראוי אפוא לאזן בין שלוש מגמות: (א) יש לראות במוכפפים פוֹעֲלוּת (סוכנות), מבנה (מבנה) שבאמצעותה אפשר להעלות שאלות מרכזיות על המתח בין תרבות המערב לבין "תרבויות חלשות" מן העולם השלישי שעברו תהליך של כיבוש מדיני ותרבותי; (ב) יש להיזהר מהמשגת יתר שתחטיא את המטרות הפוליטיות של השיח בכך שתנקוט אסטרטגיות מהותניות המזוהות בדרך כלל עם המגמה המערבית המפלה (Spivak, 1988); (ג) יש ליצור שיח בינתחומי שמטרתו היא דיאלוג בין תיאוריות מרקסיסטית (גרמשי), פמיניסטיות ותיאוריות אחרות של מדעי החברה והתרבות (Haraway, 1996; Jayawardena, 1986; Minh-ha, 1989; Mohanty, 1991).
נסכם: יש ליצור ערוצים לשיח ביקורתי שייתן ביטוי למורכבותה של הסיטואציה המקומית. עם זאת יש להביא בחשבון את ההבדלים בין המוכפפים, הבדלים שרק באמצעות הכרה בהם אפשר לנהל שיח צודק וריאליסטי. השיח הזה אמור לקרב בין הפרקטיקה הפוליטית של המוכפפים לפרקטיקה התיאורטית שלהם. ראוי כי פרקטיקה אחת "תחתוך" את האחרת, תפלוש לתחומה, תאתגר אותה ותביא אותה לידי "משבר". כך תיווצר דקונסטרוקציה של המונח ואפשר יהיה לפרקו מן הפוטנציאל האוניברסלי, המהותני והיסודני שלו (פירוק זה יחול גם על הסובייקט המבצע את הניתוח הביקורתי). חשוב אפוא להשתמש במונח בגמישות, כדי ליצור "צדק מקומי" בכל מקום שבו מתקיים משטר של דיכוי תרבותי. שיח מעין זה כוחו יפה כמובן גם בהקשרים ישראליים. הדיון המקומי יתייחס לחברה הישראלית בעידן רב-תרבותי. הוא יתמקד, למשל, ביחסי הכוחות בין המוכפפים המזרחים והעניים לבין ההגמוניה של האליטה האשכנזית האמידה (ע"ע מעמד ; אוריינטליזם ; שוליים (פריפריה) / מרכז).
ראוי להדגיש כי יש להיזהר מראייה פטרונית האורבת לפתחו של איש המערב (או איש האקדמיה המערבית): אין זה מתפקידו "להעניק" קול למוכפפים ולמדוכאים. אלה יכולים לדבר בשם עצמם. השאיפה לתת למוכפף "רשות דיבור" רק מחזקת את מנגנון הדיכוי. המוכפף הופך לאובייקט שתפקידו למצב את המכפיף בעמדה של כוח (ספיבק, 1995). לפיכך יש לתמוך בנקודת המבט הייחודית של המוכפף, המסתלקת מראש מעמדה של ניטרליות מדעית. רק כך ניתן יהיה לשנות את פירמידת הדיכוי וליצור מסגרת שבה המוכפף אכן ידבר בשם עצמו, ויאתגר, מנקודת מבטו הייחודית, את האתיקה האוניברסלית המפלה של המערב.
מכאן לאן?
מקורות
אלגזי, ג' 2006: במעבה השיח: קולות המדוכאים במחקר ההיסטורי, ירושלים: מכון ון-ליר.
גרמשי, א' [1935-1929] 2004: על ההגמוניה, מבחר מתוך מחברות הכלא, תרגום: א' אלטרס, תל אביב: רסלינג.
ספיבק, ג"צ 1995: "כלום יכולים המוכפפים לדבר?", תרגום: ע' אופיר וא' ברויאר, תיאוריה וביקורת, 7. עמ' 75-31.
פנון, פ' [1952] 2004: עור שחור, מסכות לבנות, תרגום: ת' קפלנסקי, תל אביב: ספרית מעריב.
Ashcroft, B., Griffiths, G. and Tiffin, H. 1998: Key Concepts in Post-Colonial Studies, London: Routledge.
Barker, F., Hume, P., Iversen. M. and Loxley D. (eds.) 1985: Europe and its Others, Colchester: University of Essex.
Bhabha, H. 1994: The Location of Culture, London: Routledge.
Chow R. 1993: Writing Diaspora: Tactics of Intervention in Contemporary Cultural Studies, Bloomington: Indiana University Press.
Fannon, F. [1961] 1988: The Wretched of the Earth (Preface by J. P. Sartre), trans. C. Farrington, New York: Grove Press.
Guha, R. (ed.) 1982-1994: Subaltern Studies: Writing on South Asian History and Society, 8 Vols., New Delhi: Oxford University Press.
— 1982: "On Some Aspects of Historiographs of Colonial India", in: Subaltern Studies, No 1.
Guha, R. and Spivak, G. C. 1988: Selected Subaltern Studies, New York and Oxford: Oxford University Press.
Haraway, D. 1996: "Situated Knowledge: The Science Question in Feminism and the Privilege of Partial Perspective", in: Keller, E. F. and Longino, H. E. (eds.), Feminism and Science, New York and Oxford: Oxford University Press.
Jayawardena, K. 1986: Feminism and Nationalism in the Third World, London: Led Books.
Minh–ha, Trinh, T. 1989: Woman, Native, Other: Writing Postcoloniality and Feminism, Bloomington: Indiana University Press.
Mohanty, C. T. et al. (eds.) 1991: Third World Woman and the Politics of Feminism, Bloomington: Indiana University Press.
Prasad, M. 1992: "On the Question of Theory of (Third World) Literature", Social Text, 31/32, pp. 57-82
Spivak, G. C. 1987: In Other Worlds – Essays in Cultural Politics, New York: Methuen
— [1987] 1988: "Subaltern Studies: Deconstructing Historiography", in: Guha, R. and Spivak, G. C. (eds.), Selected Subaltern Studies, New Delhi, New York and Oxford: Oxford University Press.
Young, I. M. 1990: Justice and the Politics of Difference, Princeton, N.J.: Princeton University Press.
תאור / מקור התמונה:
Franz Fanon