הומוגניות/הטרוגניות
Homogeneity/Heterogeneity
מיוונית: Genos=מוצא; Homo=אחד; Hetro=אחר. שם התואר "הומוגני" מציין ישות ממוצא אחד, למשל כיתה הומוגנית, משפחה הומוגנית, חברה הומוגנית. בניגוד לכך, שם התואר "הטרוגני" מציין ישות לא אחידה המורכבת מחלקים שמוצאם שונה או מיסודות זרים שאינם מתיישבים ומתלכדים בתוכה. התבנית ההופכית הומוגניות/הטרוגניות משמשת במדעי הטבע, במדעי האדם ובלימודי תרבות.
בכימיה, שם התואר "הומוגני" מתייחס למערכת שבה ההרכב הכימי והמצב הפיזיקלי של כל חלק זהים לאלה של כל חלק אחר. מערכת מדעית שואפת להומוגניות ורואה בה מצב אופטימלי. עם זאת, קיימות לוגיקות אחרות, כגון Fuzzi Logic (לוגיקה רב-ערכית), שבה יסודות יכולים להתנהג בצורה הטרוגנית ובלתי ניתנת לחיזוי ולצפייה מראש.
ככל שגוברת הביקורת על העולם הרציונלי והמודרניסטי, כך גוברת הנטייה לאמץ דרכי חשיבה ותיאור הטרוגניות. בעקבות הביקורת שמביעים פוסט-סטרוקטורליסטים כגון ז'ק דרידה (Derrida) וז'יל דלז (Deleuze) על מבנה השפה ועל הלוגיקה הבינארית המאפיינת אותה, השפה משתקפת כישות הטרוגנית, המבליטה משחק חופשי של הבדלים. נוצרת משמעות לא קבועה, המורכבת מתנועה פרדוקסלית של יסודות המאשרים ומשנים זה את זה בו בזמן (Appadurai, 1990). התוצאה היא הטרוגנית, משום שהיא מגלה את ה"הטרו", את האחר, האחד שאינו זהה לעצמו: זהו הסובייקט המתפרק לאוסף של הבדלים, בניגוד לתבנית הבינארית המתארת את ה"אני" כזהה לעצמו וכמנוגד למה שאינו "אני" (בפסיכואנליזה הפרוידיאנית למשל).
הסובייקט ההטרוגני, המורכב מההבדליםשבתוכו, הוא סובייקט פוסטמודרני אופייני. האני האחדותי וההומוגני, המגדיר את עצמו על-ידי מערכות של דברים הזהים לעצמם, הוא האני התואם את אורח החשיבה המודרניסטי. שני המונחים ההופכיים, הומוגניות והטרוגניות, מתארים אפוא שתי אידאולוגיות תרבותיות מנוגדות. האידאולוגיה המודרניסטית חותרת אל האחד הזהה לעצמו, אל "האמת הטהורה" שאינה מכילה בתוכה יסודות חתרניים. השקפת העולם הפוסט-סטרוקטורליסטית והפוסטמודרניסטית נוטה חסד למערכות חשיבה ולפרקטיקות אמנותיות המצטיינות בהטרוגניות. גם מערכות היברידיות (מערכות כלאיים) מתפקדות באופן דומה, וגם אותן ניתן לאתר ברבות מן הפרקטיקות הפוליטיות והאסתטיות של הפוסטמודרניזם.
התרבות העכשווית מציבה במוקד את האחר הרדיקלי. היא מתמקדת בייצוגים הטרוגניים של מצבים חברתיים ובייצוגים חברתיים של קבוצות תרבותיות שונות, המצטיינות בריבוי ובשוני של מרכיביהן. זוהי למשל עמדתו של הומי באבא בספרו The Location of Culture. התרבות, על-פי תפיסה זו, אינה מצויה במצבים טהורים, אלא מופיעה מלכתחילה במצבים היברידיים – מצבי כלאיים אתניים, מגדריים וכדומה (ע"ע פוסט-קולוניאליזם).
ההטרוגניות מאפיינת את החשיבה הרב-תרבותית, המקדישה מקום לשונה, לזר, לאחר, למהגר התרבותי (Goldberg, 1998: 20-41). בעוד מסורת האינדיווידואליזם הרציונלי שואפת ל"יחיד הראוי" בעל הידע ההומוגני, המסורת הנגדית מצביעה על שיטת ההפקה החברתית של ידע, שהיא מטבעה הטרוגנית, אינה מקיימת תואם גבוה בין מרכיביה ומצביעה על אופנים שונים של הגדרת האדם (Said, 1993). מהלך כזה עלול להיתקל בהתנגדות שמרנית, המבקשת לקבע את הגבולות הנפשיים והתיאורטיים המבדילים בין בני אדם, אומות או דיסציפלינות מדעיות. מול הסכנות הנובעות מן הגורמים ההטרוגניים, "הנוודיים", ניתן להציב את זכותם של מיעוטים שונים לחופש הביטוי, ההגדרה והייצוג (ע"ע הדרה). מסגרת הטרוגנית מאפשרת למיעוטים לרכוש מחדש את זכות הדיבור. כפי שגרס ז'ורז' בטאיי (Bataille, 1985), לפנינו שתי תרבויות: התרבות הלוגית היצרנית, השואפת לאחדות, ומולה התרבות ההטרוגנית, המבליטה יסודות של עונג בלתי יצרני. דת, ארוטיקה, מוות, לכלוך – כל אלה מצביעים על האחדות כעל קריקטורה פרודית של עולם הומוגני אבוד ובלתי אפשרי (ע"ע זבל ; ריבוי).
מכאן לאן?
Appadurai, A. 1990: "Disjuncture and Difference in the Global Cultural Economy", Public Culture, 2 (2), pp. 1-17.
Bataille, G. 1985: Visions of Excess: Selected Writings 1927–1939, trans. A. Stoekl, Minneapolis: University of Minnesota Press, pp. 91-102.
Bhabha, H. 1994: The Location of Culture, London: Routledge.
Goldberg, T. D. (ed.) 1998: Multiculturalism: A Critical Reader, Oxford and Cambridge: Blackwell, pp. 20-41.
Said, E. 1993: Culture and Imperialism, Chicago: Chatlo and Windus.
תאור / מקור התמונה:
Members of the Royal Life stand in formation carrying bayonets and wearing their traditional uniforms. Probably London, England, UK
source: Fliker Photo Sharing
mdbdkso@aol.com