קהילה וירטואלית, רשת חברתית
Virtual Community, Social Network
קבוצת אנשים בעלת כללי פעולה וקודים תקשורתיים מיוחדים, המוקמת ומוגדרת באמצעות רשת האינטרנט. הקהילה מתקיימת במרחב שאינו פיזי, במקום שאפשר לפגוש בו את האחר ברמה הטקסטואלית, ללא קשר לסטריאוטיפים לאומיים, מגדריים או גזעיים ולדעות קדומות. מצד אחר, הקהילה הווירטואלית עלולה להפוך ליעד נגיש ומפולח, טרף קל למניפולציה מסחרית. לקהילה הווירטואלית השלכות מרחיקות לכת על מושגי הזהות, הלאום והמגדר. קהילות וירטואליות נבנות על בסיס הצורך בהרחבת הקשרים החברתיים, העסקיים או האישיים. "הדחף הקהילתי" משקף מגמה כפולה. מצד אחד, הוא נותן ביטוי לצורך לרכוש חברים – חברים לדעה, למקצוע, ליחסים רומנטיים – בעידן המבליט את הקיום האינדיווידואלי המנותק של האדם. מצד אחר, הקהילתיות היא דרך נוספת להתכתב עם עצמך, במסלול העובר דרך בבואתו הממשית או הווירטואלית של האחר. הרשתות החברתיות באינטרנט משקפות היטב חוויה זו. האשליה הדמוקרטית הגלומה בהן לפיה "כל אחד יכול לתקשר עם כל אחד" מתנפצת אל מול יחסי הכוח המעמדיים והפוליטיים הממשיים המשתקפים גם ברשת; האוטופיה המשחררת של הרשת החברתית הופכת לעתים קרובות לצילום מצב של הדיכוי התרבותי הרווח בעולם שמחוץ לרשת.
במאמרו "Definitions of Community: Areas of Agreement" מונה ג'ורג' הילרי (Hillery, 1955) תשעים וארבע הגדרות שונות למונח "קהילה" כפי שהופיעו בספרות הסוציולוגית, וזאת כדי למצוא מכנים משותפים רחבים ככל האפשר להגדרות אלו. לטענתו, שלושה מאפיינים הופיעו ברוב ההגדרות שבחן. הראשון הוא "קבוצה של אנשים המקיימים בינם לבין עצמם אינטראקציות חברתיות" (social interactions). המאפיין השני הוא אזור גיאוגרפי משותף, והשלישי הוא "קבוצה של אנשים בעלי קשרים משותפים" (common ties), כאשר הכוונה היא לסגנון חיים משותף, לנורמות, לערכים ולשימוש במוסדות חברתיים משותפים. ארבע שנים מאוחר יותר טען כריסטן ג'ונסן (Jonassen) כי אפשר להסכים רק על שניים מבין שלושת המאפיינים של הילרי וכי אין הסכמה על המאפיין העוסק באזור גיאוגרפי משותף. לטענתו, האזור הגיאוגרפי המשותף אינו בגדר תנאי מחייב לקיומה של קהילה, אלא רק מצביע על עצם קיומה של קהילה במקום מסוים.
הקהילה הווירטואלית היא אתר המפגיש בין צרכים ואינטרסים שונים ומנוגדים. הצורך הראשון הוא לקיים קשר עם אנשים אחרים על בסיס אינטרס פוליטי וחברתי משותף, עולם רוחני דומה או צרכים רגשיים ואינטלקטואליים דומים. דווקא בעידן של אינדיווידואליזם גורף, המתאפיין בשקיעה של מוסדות מסורתיים כגון משפחה, דת ולאומיות, מתעורר הצורך בקהיליות מדומיינות הסובבות סביב סיפור מכונן משותף. צורך נוסף הוא זה של האחר החברתי, המבקש להיפגש עם אנשים באווירת פתיחות ושחרור מזהויות וממוסכמות כובלות. תפיסה זו, המבוססת על תקינות פוליטית המכירה באחר, מתאפשרת במסגרת הלא-מצונזרת, הלא-היררכית והלא-שיפוטית של האינטרנט. אינטרס שלישי המעודד היווצרות של קהילות וירטואליות הוא התפתחויות טכנולוגיות וכלכליות באינטרנט, שעיקרן פילוח ופיתוח נגישות מהירה ומדויקת יותר ל
קבוצות הדיון וקבוצות המפגש מרובות המשתתפים (MUD – Multi User Domain) הן סוג אחד של קהילה וירטואלית. המשתתפים עשויים להיפגש על בסיס עניין או רקע אינטלקטואלי משותף, אך בעיקר על בסיס אישי וחברתי (זהר, 1998). "זהו כר אדיר לכל חילופי תפקידים וזהות אפשריים […] כל וריאציה וחילוף מתקבלים בברכה" (שם). הקהילות הטקסטואליות הן "צורה חדשה של שיתוף ספרותי, יצירה סימולטנית של דמויות ומצבים בזמן אמיתי" (אלחנתי, 1998). בקהילות אלו מתקיים מה שקליפורד גירץ (Geertz) מכנה "המשחק העמוק" ביותר שידעה החברה המערבית. "זוהי מעבדה לבניית זהויות, מעבדה לבחינת מצבים ובית מלאכה לבדיקה ולשיפוץ של כללי ההתנהגות והמוסר. זהו משחק גמיש. סימולציה של מצבי אישיות המאפשרת ריבוי של מצבי ראייה. המטרה: לייצור זהות אינטגרטיבית, גמישה, שבנוחות תכיל כמה זהויות בו זמנית" (שם). העיסוק במין, הזוכה לתפקיד מרכזי בעולם הקהילות הווירטואליות, מתקשר לשאלת הגוף ומעמדו בתוך פלטפורמה זו: הפעילות הגופנית מתורגמת בקלות לעולמות שאין בהם נוכחות לגוף (דיבל, 1999).
הקהילה הווירטואלית, המשמשת במה למפגש של זהויות רבות, מצטיינת באופייה ההיברידי. היא יוצרת הכלאה ועירוב בין מצבי סובייקט שונים. בהשראת הומי באבא (Bhabha) אפשר לומר שהטכנולוגיה החדשה, המתפשטת גם בעולם השלישי, מאפשרת גם לאחרים של החברה המערבית לבוא לידי ביטוי. כאשר האחר מתגלה אליך כטקסט בלבד נוצרת הזדמנות לפגוש אותו בלי להתרשם מצבע עורו ומשיוכו הלאומי ובלי להשליך עליו את מטען הסטריאוטיפים של תרבות הרוב. הרשת הסבוכה של התקשרויות בשפה אחת, בכל עניין ובכל תחום, בין פרטים דוברי שפות שונות, יוצרת טריטוריה חדשה ומרחב לימינלי של תקשורת והשפעה (זהר, 1998). מרחב זה מבליט את חוויית הסף ביצירת זהויות ומצביע על אפשרויות מעבר לה.
הקהילה הווירטואלית, שהיא קהילה אוטופית במהותה, מורכבת מפנטזיות של אנשים שונים (לוי-ינוביץ, 1999). אולם "קהילות וירטואליות מתחילות להיות מעניינות ברגע שהאנשים שמרכיבים אותן מתגברים על האכזבה שנגרמה להם כאשר גילו את היעדרה של האוטופיה והתחילו לעצב פרטים וחוקים שהופכים את הקהילות הלא-מושלמות הללו למשהו חי" (דיבל, 1999). הרשתות הווירטואליות והשפעתן על החברה האנושית עדיין אינן ברורות: באיזה מובן משנה הרשת החדשה את תרבות הפנאי? האם היא אכן משמשת מעבדה אנושית נועזת לבדיקת זהויות וגבולות פיזיים, אסתטיים ומוסריים? האם תהליך הדמוקרטיזציה ברשתות הווירטואליות מקדם שיתוף פעולה על בסיס ההסכמה על "הזהות הצפה" או שמא המהלך עצמו מוטמע בתוך המערכת הקפיטליסטית כמשחק בורגני נוסף ב"נדמה לי"?
חשיבותה של הקהילה הווירטואלית נעוצה בעצם היותה ניסוי תרבותי מוגבל באוטופיה מסוג אחר: הקהילה הווירטואלית כתחליף לקהילה הפיזית או כהקדמה לקהילה כזו שתתפתח בהמשך. בכך מתגלה הממד היישומי, הפוליטי והחברתי של הקהילה הווירטואלית. קהילות אלה הולידו עצומות ופרויקטים משותפים והובילו לשיתוף פעולה מקצועי (ע"ע אקטיביזם). הצורך בשיתוף פעולה חוצה גבולות עולה במלוא דחיפותו דווקא בעידן שבו אנשים אינם נמצאים בקרבה פיזית מיידית. נוסף על כך, הקהילות הווירטואליות הן מעבדה נרחבת לבדיקת שאלות בסיסיות על מוסר ואתיקה, על אמת ושקר, על זהות ומשחק, כבסיס לשיתוף פעולה ולתקשורת בעתיד (ע"ע בלוג).
הצורה הפופולרית ביותר של תקשורת בינאישית במרחב הוירטואלי מתגלמת ברשתות החברתיות באינטרנט. אלה יוצרות אפשרות לקשר און ליין בין חברים שענייינם ברשת שונה ומגוון עד מאד. עבור רבים מהווה הרשת החברתית פלטפורמה מתוחכמת לקידומו של המתקשר ולשיווק שירותים, מוצרים ורעיונות שונים. רשת הFacebook- היא זירת מפגש בין חברים, המקימים קשר ישיר ביניהם, והנמנים בו בזמן על קבוצות ייעודיות שונות. רשת ה-My space מהווה פלטפורמה של "הצגת עבודות" ופופולרית בקרב יוצרים מתחומים שונים. רשת הTweeter- מבוססת על שיגור וקבלה של מסרים קצרים ומיידיים – לרוב אודות אירועים המתרחשים בזמן אמיתי – המוחלפים בין חברי הרשת באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
מנקודת מבט אידאולוגית, ניתן לומר, כי בהצטרפותו לרשת חברתית חושף המשתמש את שאיפתו המובלעת להיות נעקב על ידי הזולת, כול זולת. הפנטזיה הסמויה שלו היא כי כול העולם מהוווה ציבור פוטנציאלי של '"לקוחות" שהם גם ידידיו. פנטזיה זו מזינה רטוריקה של נרקיסיזם המבקשת מציבור אינסופי של אנשים להיות שותפים אינטימיים בחוויותיו האישיות של המנוי. מרחב הרשת החברתית מבוסס אם כן על דינמיקה של מעקב וחשיפה עצמית של השותפים לקשר; יצירת רטוריקה של דיווח ושליטה, הנוגעת לחייהם של המשתמשים. כך, ברשת כמו טוויטר, המבוססת על דיווח מתמיד של חבריה על קורותיהם ומיקומם, מסתתרת התשוקה לחילופי רעיונות בין קרובים לרחוקים; בין אישים בעלי שם לבין אנשים מן השורה. האוטופיה הצפונה בתפיסה זו רואה במנגנון החברתי בסיס ליצירת קשרים מפתיעים, זימון ספונטני של מפגשים, חילופי סיפורים בעלי מטען דרמטי או פוליטי ועוד.
יחד עם זאת, יש להזהיר מפני אופטימיות יתר ביחס להישגיה האוטופיים של הרשת החברתית. לעתים קרובות, יחסי הכוח הפוליטיים, החברתיים והמעמדיים, המתקיימים בעולם המציאותי, חוזרים ומשועתקים אל תוך המציאות הוירטואלית של הרשת. לאחר שקולפה מן הרטוריקה המשחררת שלה, נותרת הרשת החברתית פלטפורמה שיווקית נוספת לרעיונות ולאנשים, המוכרים את מרכולתם הביוגרפית, העסקית או האינטלקטואלית בשוק הקפיטליסטי החופשי המכונן את הרשת.
מכאן לאן?
מקורות
אילת, י' 2000: תרבות דיגיטלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
אלחנתי, מ' 1998: "MOO, MUD ומשחק עמוק", קמרה אובסקורה, 7, יולי 1998, עמ' 17-14.
גרניט, ע' וגונן, ל' 2000: "קהילות וירטואליות: מבנה חברתי חדש?", מגמות, מ(2), עמ' 315-298.
דיבל, ג' 1999: ריאיון, מראיינת: ד' לוי-ינוביץ, הארץ, קפטן אינטרנט, 23.9.1999.
זהר, א' 1998: "זהות, לאום, ג'נדר ואינטרנט", קמרה אובסקורה, 7, יולי 1998, עמ' 12-7.
לוי-ינוביץ, ד' 1999: "חייו הכפולים של ג'וליאן", הארץ, קפטן אינטרנט, 23.9.1999.
פסיג, ד' 1997: ריאיון, בתוך: מ' פלטי, "חבר מאתר אחר", הארץ, קפטן אינטרנט, 10.3.1997.
Hillery, G. Jr. 1955: "Definitions of Community: Areas of Agreement", Rural Sociology, 20, pp. 111-122.
תאור / מקור התמונה:
42681832 bigstock