מידע, ידע
Information, Knowledge
מושגים מרכזיים ושנויים במחלוקת בתרבות התקשורתית העכשווית. המידע ניתן לתיאור כתוכן של התופעה התקשורתית, כידע בהתהוות, אך גם כסוג של גודש וריבוי הממוקם בתוך מערכות יוצרות משמעות. מידע הוא גורם מעצב בעולם הקפיטליזם המאוחר: סחורה "חדשה" המחליפה את הסחורה הפיזית הישנה. המידע הוא כוח, ביטוי לעוצמה. הידע הוא מידע המאורגן בהתאם לתמונת עולם מסוימת. מידע משמעותי.
דומה כי המתח הטמון במבנה המילה "אינפורמציה", בין הממד הפיזי (אינ-פורמציה – לְסדר במבנה, להחיל מבנה על משהו) לבין הממד המופשט, יוצר קושי בהתייחסות אל המידע כאל נתון כמותי, נטול משמעות. לכן יש לעסוק במידע הן כמרכיב של תקשורת והן כמרכיב תרבותי הנגזר מהפיכתו לגורם מכונן ומהפכני ("מהפכת המידע").
שאנון וויבר (Shannon & Weaver, 1949) פיתחו את תאוריית המידע (Information Theory) – מודל מתמטי שנועד לחשב את כמות המידע שניתן להעביר בערוץ מסוים, לזהות הפרעות אפשריות להעברתו התקינה ולהצביע על דרכים להביא ליעילותו המרבית של התהליך (ע"ע רעש). אחת הדרכים להגדיר את המידע היא להציבו מול ציפיותיו של הנמען ביחס לאות המועבר בתהליך התקשורת. מנקודת מבט זו, ככל שהאות צפוי פחות, כך הוא נושא יותר מידע. אות עתיר במידע עלול להביא לאנתרופיה (אי-סדר במערכת); אות הנושא בחובו מעט מידע נתפס כעודפות שאינה מאפשרת שינוי. כמות המידע נמדדת על-פי רוב ביחידות של ביטים (Binary Digits). הביט מתאר כל מידע בצורה דיגיטלית, כברירה אינסופית בין 0 ל-1.
טיבו של המידע קשור, בין השאר, לאמצעי ההעברה שלו: מהירותו, אמינותו, מידת החידוש שבו, המדיום שמשרת את העברתו ועוד. עד תחילת המאה ה-19 סבלו כל התרבויות ממה שאפשר לכנות מחסור יחסי במידע, ואילו מאז עוצבה מחדש והתעבתה סביבת המידע העולמי, באמצעות המצאות שונות ומגוונות, כגון הטלגרף ומכונת הכתיבה, הטלפון והכבל הטרנס-אטלנטי, הרדיו, הקולנוע, הטלוויזיה, האינטרנט, הלוויין, ועוד. דומה כי הסתיים עידן המחסור במידע. בעיה חדשה נוצרה: עודף, היעדר גיבוש, חוסר משמעות של מידע.
באמצע המאה ה-19 עמדו לרשות האדם שפות מגוונות: השפה הכתובה והמדוברת, השפה החזותית (תמונות), שפת ה
ראוי לחדד את ההבחנה שבין מידע לידע (Knowledge). הידע הוא מידע המאורגן בהתאם לתמונת עולם מסוימת; זהו מידע המשובץ בהקשר כלשהו: הידע מוביל אדם לחפש מידע נוסף בתחום מסוים, כדי להבין דבר מה על העולם. "ללא מידע מאורגן אנו עשויים להכיר פרט זה או אחר של העולם, אבל עלולים לדעת על העולם מעט מאוד. בעזרת ידע אדם יכול להפיק משמעות ממידע, לדעת כיצד לקשר את המידע לחייו. ובעיקר הוא יכול לדעת מתי המידע אינו רלוונטי" (פוסטמן, 1997). פוסטמן טוען כי התחכום הטכנולוגי הפך את המידע לצורה של זבל ואת צרכניו ל"אספני זבל" (שם). הקשר שבין מידע לתכלית אנושית נותק, והמידע כיום הוא מצרך שנרכש ונמכר. "הוא בא ללא הבחנה, בין שמבקשים אותו ובין שלא, אינו מכוון כלפי איש במיוחד, זורם בהיקף אדיר, במהירויות גבוהות, מנותק ממשמעות וחשיבות" (שם) (ע"ע תוכן).
דומה כי בעידן המחשב הפך עיבוד המידע למחוז הכיסופים של החברה העכשווית. העיסוק בשפע המידע, בארגונו ובדרכי העברתו החליף את העיסוק במשמעותו (ע"ע און ליין). עצם קיומה ושגשוגה של אוטוסטרדת המידע הפך לערך בפני עצמו, ערך המאפיל על שאלות
ואולם, כפי שראינו, המידע אינו מופיע בצורה טהורה ואובייקטיבית. זוהי תמיד אינ-פורמציה: אופן מסוים של שרטוט המציאות. המידע ממוקם תמיד ומלכתחילה בתוך מערכות מוסדיות נוספות, בתוך "שפות" אחרות או בתוך תיאוריות שנותנות לו משמעות אידאולוגית ופוליטית בעלת הטיה זו או אחרת. במילים אחרות: האמונה במידע (ב"הרחבת המידע") אינה אלא משחק לשון במובן הוויטגנשטייני, כלומר אופן מסוים של פרשנות מציאות (ע"ע מדעניות). הקישוריות הדחוסה והמשתנה של יחידות מידע בתוך מערכות פרשניות נותנת ביטוי לאופן שבו משתלב המידע ומיוצג בתוך מערכות של כוח ובפרקטיקות ממשיות של המציאות.
מול התאוריות האינסטרומנטליסטיות (נוסח שאנון וויבר ואחרים) ניתן להציב תאוריות נגדיות של מידע העוסקות בו כבדבר מורכב והטרוגני. תאורטיקנים כגון היידגר (Heidegger), מרקוזה (Marcuse), דבור (Debord) ובודריאר (Baudrillard) חושפים באופן אירוני את מגבלות הגישה המחפשת אחר סדר ואחדות לוגית אוניברסלית ביקום. לדוגמה: אינפורמציה מסוימת, שבתפיסה המסורתית הוגדרה כ"בלתי שימושית" או כ"רעש במערכת", שוב לא הוזנחה, אלא "אוחסנה", כך שמערכות אחרות – חלקן בלתי מתיישבות עם מערכת האינפורמציה המקורית – יֵדעו לנצל אותה באמצעות ה"שפה" האחרת שהן דוברות.
על-פי תאוריות אלה, המידע מבטא עיקרון מבני של אי-ודאות (ע"ע כאוס) (Klir and Wierman, 1999). תפיסה זו מביעה ספקנות והתנגדות מול השקפה הרואה באינפורמציה מכשיר הכופה טוטליזציה ופיקוח. האינפורמציה מופיעה בתפיסה זו כריבוי הנוטה לעכל שיטות חשיבה ישנות ומבקש ליצור מהן צורות חדשות ומגוונות של חיים המתאפיינות בגודש של אינפורמציות מתחרות. גישה מעין זו מופיעה ברבות מן היצירות החדשות של הפרוזה האמריקאית בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה-20 (Johnston, 1998). דוגמאות המופת הן יצירותיהם של תומס פינצ'ון (Pynchon, 1973), ג'וזף מקאלרוי (McElroy, 1974), ויליאם גיבסון (גיבסון, [1984] 1994) ואחרים. ביצירות אלו מופיע המידע כעין גל של גודש המאכלס בתוכו מערכות מעורבות של סימנים. המידע מקבל אז נוכחות בארוקית בעולמנו, רחוק מן האידאל האינסטרומנטלי השקוף שייחסו לו בעבר. כעת הוא נבחן במסגרת מערכות אידאולוגיות של התרבות, במסגרת מבנים של השפעה וכוח.
מכאן לאן?
מקורות
גיבסון, ו' [1984] 1994: נוירומנסר, תרגום: ד' פלג, תל אביב: ספרית מעריב.
פוסטמן, נ' 1997: "תחת מפלי המידע", הארץ, 13.6.1997, עמ' ב7.
Feyerband, P. 1975: Against Method: Outline for an Anarchistic Theory of Knowledge, London, New: Left Books.
Habermas, J. 1977: Knowledge and Human Interest, Boston: Beacon Press.
Johnston, J. 1998: Information Multiplicity, American Fiction in the Age of Media Saturation, Baltimore & London: The John Hopkins University Press.
Klir, G. and Wierman, M. 1999: Uncertainty-Based Information: Elements of Generalized Information Theory, Heidelberg and New York: Physica Verlag/Springer Verlag.
McElroy, J. 1974: Lookout Cartridge, London and New York: Random House Inc.
Pynchon, T. 1973: Gravity's Rainbow, New York: Viking Press.
Shannon, C. and Weaver, W. 1949: The Mathematical Theory of Communication, Champaign: Illinois University Press.
תאור / מקור התמונה:
Google home page