טכנולוגיה

Technology

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=18584

יישום של ידע מדעי ואחר למטרות מעשיות, באמצעות מערכות מורכבות הכוללות אנשים וארגונים, מכשירים ומכונות. נקודת המפגש בין ידע מדעי תאורטי לבין ידע שימושי, שנועד לסיפוק צרכיו האינסטרומנטליים של האדם. נקודת המבט הטכנולוגית גורסת כי העולם מותקן לשימושנו; משמעותם של דברים נובעת מן התוצאות שהם מייצרים, והטבע הוא משאב שאנו צורכים לתועלתנו. הטכנולוגיה איננה מכשיר ניטרלי, אלא צורת ראייה הקושרת בין הכרה אובייקטיבית לבין הכרעה ערכית וסובייקטיבית הנגזרת מאמונות חברתיות. פולמוס מתנהל סביב השאלה האם הטכנולוגיה כובלת את האדם ומרחיקה אותו מן הישות הבלתי אמצעית של העולם, או שהיא מחברת אותו לנשגב חדש ומאפשרת צורות התבוננות חלופיות?

הטכנולוגיה היא בעת ובעונה אחת תחום ידע ומערכת ביצוע. כתחום ידע, הטכנולוגיה קושרת בין ידע קוגניטיבי טהור לבין עולם ההעדפות וה
Incorrect use of internal link shortcode.

Usage: [internal-link title="TITLE OF SOME IDEA" text="THE TEXT OF THE LINK"]

The text parameter is optional. When absent, the text of the link will be the specified title.

האנושיים (רוטנשטרייך, 1969). הטכנולוגיה בוחנת הן את השפעתן של טכנולוגיות חדשות (רכבת, מכונית, מטוס או מחשב) על שינויים חברתיים והן את השפעתם של תהליכים חברתיים על המצאתן של טכנולוגיות חדשות ועל פיתוחן. אלה הרואים בטכנולוגיה מערכת ביצוע בוחנים את התמורות ההיסטוריות שחלו בדורות שונים של כלים ומכונות, למשל המעבר מעולם המכונה המכנית לעולם המכונה החשמלית-אלקטרונית (ע"ע קיברנטיקה).

הטכנולוגיה היא צומת המפגיש בין האדם החרושתי, האדם המייצר– Homo Faber, לבין האדם החושב (זילברמן, 1998: 39). הטכנולוגיה מפגישה בין הכוח הגלוי של המדע ויכולתו לפענח את הקיים באופן מתמטי ופיזיקלי לבין יכולתו להטמיע ידע זה בהמצאה שנועדה לשרת את האדם. יכולת שימושית זו מופעלת הן על עולם האובייקטים – מכונות משוכללות המרחיבות את המיומנות האנושיות – והן על עולם הסובייקטים – השגת שיתוף פעולה והתאמה בין בני אדם הפועלים בארגונים, ועל-ידי כך ייעול ביצועיה של המערכת.

תאוריות שונות עוסקות בטכנולוגיה מהיבטים חברתיים, פוליטיים, תקשורתיים ופילוסופיים (אגסי, 1990 ; Pacey, 1983). בתחום מדעי החברה והתקשורת רווחת גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי, שלפיה המבנה החברתי והאידאולוגי מתאים את עצמו לאילוצים ולשינויים טכנולוגיים ומשקף אותם. אחדים מן הדוגלים בגישה זו מציירים תמונת עולם פסימית (ארון, 1974; Ellul, 1964, 1980). לשיטתם, הטכנולוגיה יוצרת חיץ בין האדם לבין עולם הטבע והופכת את הצורך בשליטה ובניצול משאבים למוטיב מרכזי המכונן את ההיסטוריה. על-פי תפיסה זו, דמות האדם וגבולות עולמו מוגדרים על-פי הכלים, המכונות וצורות הארגון שהוא מפתח. מאז פרומתיאוס הכבול, גיבור המיתולוגיה היוונית שגילה את סוד האש לבני האדם ושילם על כך בעינויים קשים, ועד המצאת מכונת הקיטור והמכונות האלקטרוניות (טלוויזיה) והדיגיטליות (מחשב) של ימינו, האדם מתעצב בצלם המכונות שהוא מייצר. הטכנולוגיה מַבְנָה את המציאות. כל מהפכה טכנולוגית משנה את דמות האדם, את התייחסותו לזמן ולמרחב, את מיומנויותיו ואת צורות הארגון של העולם החברתי (Bell, 1989).

ישנו גם דטרמיניזם טכנולוגי מזן אחר. איש מפתח בחזון זה הוא פילוסוף התקשורת מרשל מקלוהן (McLuhan). ספרו רב ההשפעה, להבין את המדיה (מקלוהן, [1964] 2002), קושר בין המצאתה של טכנולוגיה חדשה – הטלוויזיה – לבין שינויים מהפכניים בקליטת המציאות ובפרשנותה. מקלוהן מבחין בין מדיום קר למדיום חם. מדיום קר מאופיין ברמה נמוכה של מידע, לצד מעורבות חברתית ורגשית עמוקה של הנמען. התרבויות הטרום-תעשייתיות, המעוגנות בפרקטיקות מסורתיות כגון פולחן, ריקוד וסיפור בעל פה, היו תרבויות קרות. אולם בעקבות התפתחותה של תרבות תעשייתית מכנית, ובייחוד עם המצאת הדפוס, עברה התרבות למדיה חמה. המדיום החם מצטיין במידע רב ודחוס ובמיומנויות של קריאה וכתיבה, אך הוא  דורש מן הנמען מעורבות נמוכה יחסית. התרבות ה"חמה" מבזרת את קהל הנמענים ומבודדת אותם זה מזה, ומאפשרת פער בין פעולה לתגובה. נוסף על שלב התרבות הטרום-תעשייתית ועל שלב התרבות התעשייתית, התפתחה גם תרבות פוסט-תעשייתית או תרבות אלקטרונית, שסימן ההיכר הבולט שלה הוא הטלוויזיה. לפי מקלוהן, עם המצאת הטלוויזיה מסתמנת חזרה למדיה הקרה: הטלוויזיה מתאפיינת בריבוי של מידע מבוזר ובלתי דחוס, והיא מעוררת רגשות של אמפתיה בקרב קהל רחב – אזרחיו של הכפר הגלובלי. קהילייה זו, הנוצרת סביב הטכנולוגיה הטלוויזיונית, מייצרת "מדורת שבט" אלקטרונית המשותפת לכולם. עיני הכול אינן נשואות עוד אל מקום טריטוריאלי, כי אם אל מסך הטלוויזיה או אל דף האינטרנט (McLuhan and Powers, 1988). ג'ושוע מאירוביץ' (Meyrowitz, 1985) גורס כי חברת המדיה חוזרת אל תרבות הנוודים הקדומה, שלא הכירה בצורך להתיישב במקום בעל זהות טריטוריאלית קבועה.

גרסה נוספת של החזון הטכנולוגי האופטימי מופיעה בתורתו של פילוסוף התרבות ולטר בנימין (Benjamin). בספרו יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני ([1935] 1983) הצביע בנימין על כך שהמצאתה של אמנות משוכפלת ומשועתקת הגבירה את כוחם הפוליטי והחברתי של ההמונים. בעקבות השינוי הטכנולוגי – המצאת הצילום ואחר-כך הקולנוע – מאבדת יצירת האמנות מן ההילה המאגית והפולחנית שלה והופכת נגישה להמונים. ההמונים יכולים לעשות שימוש פוליטי ביצירת האמנות המחולנת והמשועתקת וכך להשפיע על יחסי הכוח בתרבות. הטכנולוגיה מעודדת אפוא תהליך של דמוקרטיזציה. בעקבות המהפכה הטכנולוגית מתערערת השליטה של הבורגנות בחברה, ובידי ההמונים ניתן מכשיר פוליטי ראשון במעלה. השינוי הטכנולוגי באופן הייצור של האמנות מחייב גם שינוי פוליטי. התוצאה היא פוליטיזציה של האמנות והפיכתה לכלי ביקורת, הפועל במסגרת אמצעי הייצור הטכנולוגיים החדשים.

כנגד גישות אלה ניתן להציב את עמדתו הפסימיסטית של תאורטיקן המדיה ז'ן בודריאר (Baudrillard). את בודריאר ניתן לקשור למסורת הדטרמיניזם הטכנולוגי, משום שהוא רואה בשלטון הדימויים שהטלוויזיה מייצרת ביטוי לעידן חדש – עידן הסימולקרה. הסימולקרה מייצרת מציאות, שהיא פרי שעתוק של דימויים. שכפולם התכוף של ייצוגים בדויים, חסרי סימוכין בעולם הממשי, מייצר בדיה היפר-ריאליסטית, הנחווית כמציאות והופכת לקנה מידה חדש לממשי. על-פי בודריאר, הטכנולוגיה של המדיה, בשילוב עם טכנולוגיית הצריכה, מייצרת מציאות חדשה המרחיקה אותנו מן האותנטי.

כנגד הדטרמיניזם הטכנולוגי לגווניו ניתן להציב גישות הרואות בטכנולוגיה אמצעי בידי החברה לקידום אידאולוגיה כלכלית או פוליטית מסוימת, לדוגמה אידאולוגיה הומניטרית (ע"ע אסון - ייצוגים וטכנולוגיות ניהול). הדוגלים בגישה זו יטענו, למשל, שתוכנית החלל האמריקאית היא תוצר טכנולוגי של ההחלטה האידאולוגית להפנות משאבים לחקר החלל, במקום להקצותם לרווחת תושבי כדור הארץ. על-פי גישה זו, הטכנולוגיה היא תוצאה ישירה של הבניה חברתית (Bijker et al., 1989). פיתוח טכנולוגי אינו מבודד משיקולים ארגוניים, פוליטיים וכלכליים (MacKenzie and. Wajcman, 1987). גישה זו, שאפשר לכנותה דטרמיניזם חברתי, מניחה שהטכנולוגיה היא מעין משאב ניטרלי המנוצל על-פי צרכיה האידאולוגיים של החברה. על-פי סברה זו, כל החלטה על פיתוח אמצעים טכנולוגיים היא פרי משא ומתן והתדיינות בתוך הפוליטיקה של התרבות.

מנקודת מבט פילוסופית, מוקד הדיון עובר מחקירת הפרקטיקה הטכנולוגית לחקירת הישות הטכנולוגית: האופן שבו החשיבה והפעילות הטכנולוגיות מציירות תמונה מסוימת של העולם ומייצרות את האדם בצלמן. גישה זו מאפיינת את הפילוסוף הגרמני השנוי במחלוקת מרטין היידגר (Heidegger), שהיה חבר במפלגה הנאצית עד 1945. עמדתו כלפי הטכנולוגיה ספוגה בפסימיות תרבותית עמוקה. לדידו, האדם סוגד לטכנולוגיה מראשית ימי המודרניות, מאז המהפכה המדעית של המאות ה-17 וה-18 והמהפכה התעשייתית של המאות ה-18 וה-19. הניסיונות להמעיט בערכה של הטכנולוגיה ולתארה כמדיום ניטרלי ואינסטרומנטלי רק מחריפים את העיוורון כלפיה ואת שליטתה המוחלטת בחיי האדם, ומונעים מאיתנו להבחין בישותה האמיתית. הטכנולוגיה, קובע היידגר, מייצרת תמונת עולם שלפיה כל דבר בטבע הוא אובייקט שתכליתו להיות מנוצל בידי האדם. האדם הרציונלי, שבעקבות דקארט סבור כי הוא אדוניו של הטבע ושליטו הבלעדי, רואה בעולם משאב ותו לא, משאב שאפשר להפיק ממנו תוצאות יעילות ותכליתיות. כך, למשל, הוא אינו רואה ביער מקום להתייחדות עם המסתורין של העולם, אלא מקור שיש להפיק ממנו חומר גלם כגון עצים או לרתום אותו לתעשיית הנופש – שם נצרך היער רק כאטרקציה "תיירותית". הטכנולוגיה שוררת, אם כן, במקום שבו המסתורין של הטבע נחשף ועובר תהליך של "הסרת הקסם" (Disenchantement, בלשונו של מקס ובר [Weber]), הסרת הלוט מפני הסוד הטמון בטבע: "האוויר מוצב למען פליטת חנקן, האדמה מוצבת למען מחצבים, המחצבים, לדוגמה, למען אורניום, וזה האחרון – למען אנרגיית הגרעין שאפשר לשחררה לצורך השמדה המונית או לשימוש אזרחי" (היידגר, [1962] 1999: 187).

על-פי תפיסה זו, הכול מוצב, מותקן או ממסוגר לשימושו של האדם. שום דבר אינו קיים בטבע כשלעצמו, אלא לשם ניצולו בידי האדם הטכנולוגי, החושף את סודו של העולם רק מנקודת המבט של הפוטנציאל המעשי הגלום בו: העולם קיים אך ורק כדי להיות נגיש ושימושי; הוא קיים כדי שניתן יהיה לשלוט בו ולרתום אותו לצורכי בני האדם. על-פי היידגר, ייצוגי המדע מתחקים אחר הטבע רק כרצף של כוחות בני חשיבה. המתודה המתמטית אינה מעבירה את העולם לבעלותנו הישירה, אלא אוגרת אותו כאנרגיה פוטנציאלית. העולם מותקן כזימון הקורא לאדם לנצלו ולתארו במושגים של עלות ותועלת. היידגר מזכיר כי המילה היוונית Tekhne נקשרה במקור לעשייה מכל סוג שהוא, ובייחוד לעשייה בתחום האמנות. ואולם, בעוד החשיפה האמנותית חותרת אל מהות העולם ואל האמת שבו, החשיפה הטכנולוגית מגלה רק את זמינותו ואת נגישותו. הזמינות והנגישות הופכות לקריטריונים בלעדיים המגדירים את עצם קיומו של העולם. היידגר מותח ביקורת על השקפה זו. הוא חש נוסטלגיה לעולם היווני, שלא הבחין בין עולם האמנות לעולם הטכניקה וראה בשניהם אמצעי להתחברות אל יסוד הפליאה המצוי בטבע הדברים (שמואלי, 1985: 207-204; סטיינר, 1988: 132-128).

נשאלת השאלה, האם בימינו אנו מתקרבים אל משאלתו של היידגר או מתרחקים ממנה? האם האינטרנט, למשל, מקרב אותנו אל הישות או מרחיק אותנו ממנה? האם הוא מעודד את חידוש הברית בין הטכנולוגיה לבין השירה? התשובה לשאלות אלה עשויה לפנות לשני כיוונים. מצד אחד, ניתן לטעון כי הטכנולוגיה הבלתי ליניארית והבלתי היררכית של הרשת בוראת את העולם מחדש כאתר של פנטזיה אינדיווידואלית, ובכך היא תורמת למוטיב חוזר במודרניות ומצביעה על המדיה החדשה כעל ביטוי מזוקק של "הנשגב הממוכן", המרחיב את גבולות ההתנסות האנושית ומאפשר צירופים יצירתיים והפקה עתירת דמיון של הקשרים ושל משמעויות חדשות (ע"ע ננו-טכנולוגיה). מצד אחר, יש שיטענו כי מוקדם לחגוג: בחברת ההמונים שבה אנו חיים מתנהל מרוץ יומיומי לפיתוח טכנולוגיות חדשות, שאינן מעוגנות בפילוסופיה אימננטית כלשהי. אלה מוזרמות לשוק במסגרת הגיון הייצור הקפיטליסטי עצמו, המחפש לו תדיר שווקים חדשים כדי למכור את מוצריו. דוגמה מובהקת לכך היא פיתוחה של התקשורת הסלולרית: החל משלב מסוים לא מדובר עוד בטלפון, כלומר באמצעי לתקשורת בין-אישית, אלא במרכז בידור, אתר למשחקים אינטראקטיביים, מצלמה, פקס, נגן מוזיקה, טלוויזיה ואינטרנט – הכול בקופסה זעירה ודקיקה אחת. פיתוח הפונקציות החדשות לא נועד לשרת צרכים דחופים של האדם, אלא לזכותו בעוד פיסת שעבוד בדמותו של בידור חדש. הפונקציות החדשות הן אפוא היצב או התקן (Ge-stell) היידגריאני: הטלפון הסלולרי הוא מכשיר שנועד לגייס דולרים, בתואנה של שיפור טכנולוגי מתמיד.

לסיום, האם הטכנולוגיה פועלת להרחבת גבולות הידע והדמיון האנושי, כפי שחשבו חסידי ההשגבה הטכנולוגית במאה ה-19 או חסידי הזרם הפוטוריסטי באמנות של המאה ה-20? או שמא הטכנולוגיה מבליטה ביתר שאת את המלכודת האירונית שהאדם שרוי בה מבחירה, כשהוא מקיף את עצמו במכונות ובמכשירים שתכליתם לאגד ולארוז את העולם כמערכת של זמינויות? דילמה זו מתנקזת אל השאלה הרחבה יותר על ה"סיפור" החדש שהטכנולוגיה מביאה לעולם. ייתכן כי הטכנולוגיה אינה יכולה, מעצם טבעה, לספק את הסחורה, להציע נרטיב שקורא את משמעות חיינו מחדש; ייתכן כי תכליתה של הקדמה הטכנולוגית היא הקדמה עצמה: האדם המאושר הוא האדם שהצליח למות כשלרשותו עומדים הצעצועים הטכנולוגיים העדכניים. יוצא אפוא כי אם אין דעתנו נוחה מפתרון זה, שומה עלינו לשאוף לסיפור אחר שיקנה לחיינו רצף של משמעויות שאנו ראויים לו. סיפור זה ניתן יהיה לספר בצורות שונות, אך בכל מקרה התוצאה לא תהיה רק השלמה עם "המוות המתוק", עתיר הטכנולוגיות. כך תיסלל הדרך לראייה ביקורתית שתבחן מחדש את נחיצותן ודחיפותן של טכנולוגיות על-פי קריטריון חדש: באיזה מובן הן משפרות את איכות חיינו, ובאיזה מובן הן מסוגלות להשתלב בתוך סיפורים מועדפים המגדירים את האנושי (אי גאסט, [1932] 1975: 124-117).

מקורות

אגסי, י' 1990: "בין מדע וטכנולוגיה", בתוך: הפילוסופיה של הטכנולוגיה, תל אביב: משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת.

אי גאסט, א' [1932] 1975: "ברבריות ושמה התמחות", בתוך: מרד ההמונים, תרגום: י' ברונובסקי, תל אביב: זמורה-ביתן-מודן, עמ' 124-117.

ארון, ר' 1974: הקידמה ואכזבותיה, תרגום: מ' פרל, תל אביב: ספרית אופקים, עם עובד.

בנימין, ו' [1935] 1983: יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, תרגום: ש' ברמן, תל אביב: ספרית פועלים.

גלבריית, ג"ק, 1978: "התאגיד הגדול" בתוך: עידן אי הוודאות, תרגום: ש' גונן, תל אביב וירושלים: שוקן, עמ' 216-204.

היידגר, מ' [1962] 1999: "השאלה על אודות הטכניקה", בתוך: מאמרים: הישות בדרך, תרגום: א' טננבאום, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים, עמ' 206-177.

זילברמן, ע' 1998: הציווי ההומניסטי בטכנולוגיה, תל אביב: המכללה למנהל.

טופלר, א' [1980] 1984: הגל השלישי, תרגום: ע' שמיר, תל אביב: ספרית אופקים, עם עובד.

מנסבך, א' 1998: קיום ומשמעות: מרטין היידגר על האדם, הלשון והאמנות, ירושלים: מאגנס.

מקלוהן, מ' [1964] 2002: להבין את המדיה, תרגום: ע' שורר, תל אביב: בבל.

רוטנשטרייך, נ' 1969: "המעשה הטכני והטכנולוגיה", בתוך: עיון ומעשה: על התייחסותו של האדם ליקום, ירושלים: מוסד ביאליק.

סטיינר, ג' 1988: משנתו של מרטין היידגר, תרגום: ת' מוקדי, תל אביב וירושלים: שוקן.

שמואלי, א' 1985: פליאה וחשיבה בעולם מדעי-טכנולוגי, ירושלים: מוסד ביאליק. 

Bell, D. 1989: "The Third Technological Revolution", Dissent, (spring(, pp. 164-176.

Bijker, W. et al. 1989: The Social Construction of Technology, Cambridge, MA: The MIT Press.

Ellul, J. 1964: The Technological Society, London: Vintage Book.

— 1980: The Technological System, London: Vintage Book.

MacKenzie, D. and Wajcman, J. 1987: The Social Shaping of Technology, The Open University Press.

McLuhan, M. and Powers, B. R. 1988: The Global Village, Oxford: Oxford University Press.

Meyrowitz, J. 1985: No Sense of Place: The Impact of Electronic Media on Social Behavior, New York, Oxford: Oxford University Press.

Pacey, H. 1983: The Culture of Technology, Cambridge, MA.: The MIT Press.

תאור / מקור התמונה:

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=18584

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×