פוליסמיות
Polysemy
ריבוי של משמעויות הקיימות בטקסט ומתאפשרות בו. הריבוי הוא תוצאת המעבר ממצב של ודאות פרשנית למצב של אי-ודאות. הפרשנויות המרובות מוצדקות על-ידי אופני ארגון שונים הגלומים מלכתחילה בטקסט. בבלשנות – משמעויות השונות באופן רדיקלי זו מזו ומתייחסות למסמן צלילי אחד; בתקשורת – הפרשנויות השונות שאותן מעניקים קהלים שונים לטקסט אחד.
חוקר התקשורת ג'ון פיסק (Fiske) מפתח תפיסה פוליסמית של תוכני התקשורת ומציב אותה כנגד הגישה ההגמונית. האחרונה טוענת להבניה חד-צדדית של המשמעות בהתאם לאינטרסים של האידאולוגיה השלטת (ע"ע מזרק (תיאוריית ה-)). פיסק מעתיק את הדיון אל אחריותו של הנמען כמפענח המסרים המוצפנים בטקסט. טענתו העיקרית: כשם שהטקסט הטלוויזיוני הוא פוליסמי, רב-משמעי, כך קהל הצופים הוא פלורליסטי ומורכב ממגוון קבוצות ותת-תרבויות בעלות מטענים ערכיים מגוונים. ריבוי המשמעויות המובלעות בטקסט מבטיח את הפופולריות של הטקסט, משום שהדבר מאפשר לקבוצות חברתיות שונות להעניק לו משמעויות חדשות על-פי דרכן.
במאמרו "טלוויזיה: פוליסמיות ופופולריות" (פיסק, 1995) פיסק אינו מתעלם מן הטיעון ההגמוני: אמנם האידאולוגיה השלטת מוטבעת בטקסט כשם שהיא מוטבעת במערכת החברתית כולה, אך מבנה הטקסט והחברה הפלורליסטית מותירים מקום לדחיית המשמעויות ההגמוניות ולמשא ומתן על אופן הפענוח של הטקסט (רועה, 1994: 99). מנקודת מבט זו, החשש מפני אימפריאליזם תרבותי, המופנה כלפי תרבויות מקומיות, אינו כבד, שהרי הנמענים מצוידים במנגנוני פענוח משלהם, שבאמצעותם הם יכולים לסנן מסרים, לברור את המשמעויות הרצויות להם ולשלבן במטען הערכים המקומיים. דוגמה למסקנה מעין זו מציע מחקר קלאסי בתחום, שבדק את סדרת הטלוויזיה דאלאס והראה שצופים מתרבויות שונות מפיקים משמעויות ולקחים שונים מן הטקסט האחד (Liebes & Katz, 1986).
מכאן לאן?
מקורות
פיסק, ג' 1995: "טלוויזיה: פוליסמיות ופופולריות". בתוך: כספי, ד' (עורך), תקשורת המונים – מקראה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 190-173.
רועה, י' 1994: אחרת על תקשורת, שבע פתיחות לעיון בתקשורת ובעיתונאות, אבן יהודה: רכס.
Liebes. T. and Katz, E. 1986: "Patterns of Involvement in Television Fiction. A Comparative Analysis", European Journal of Communication, vol.1, no. 2., pp. 151-171.
תאור / מקור התמונה:
.bigstock-Rorschach-Test-28220897