גבריות/נשיות

Masculinity/Feminity

"אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי
יֵשׁ לְךָ רֹאשׁ שֶׁל בָּחוּרָה
וְאַתָּה בָּחוּרָה בָּחוּרָה
כְּמוֹ שֶׁהַיֶּלֶד הַמָּתוֹק הַהוּא
אָמַר לִי בְּהַעֲרָכָה
אַתְּ בָּחוּר בָּחוּרָה
אוֹ לְהֶפֶךְ בָּחוּרָה בָּחוּר
כִּי מֵהַתְחָלָה
מַפְחִיתִים בְּעֵרֶךְ נָשִׁים".

יונה וולך, "אתה חברה שלי", בתוך: מופע, עמ' 62.

בתפיסה המסורתית, אוסף קבוע ומהותי של תכונות ביולוגיות או צורות דיבור והתנהגות המאופיין כ"נשי" או כ"גברי". תכונות אלה יכולות להופיע אצל גברים ואצל נשים כאחד. מנקודת מבט ביקורתית, נטען כי עצם הניגוד הוא פרי הבניה תרבותית ומגדרית: יש לבדוק את הלגיטימיות של הניגוד ולשאול את מי הוא משרת.

נקודת המוצא המסורתית מבקשת לראות במושג "גבר" זהות ביולוגית ותרבותית אחדותית, קטגוריה מובחנת מן הקטגוריה "אישה". תיאורטיקנים אחרים מבליטים את הזיקה בין קטגוריות אלה לבין קטגוריות כגון מעמד, מגדר, גזע, לאום ודוריות. קישורים אלה מדגישים את חוסר היציבות של הזהות הגברית ושל הזהות הנשית. אלה נתפסות כמוצר תרבותי המובנה באמצעות אידאולוגיות משתנות (ע"ע גבריות חדשה).

התבנית הבינארית גבריות/נשיות משיקה לפרויקטים רחבים יותר כגון פמיניזם, פוסט-פמיניזם, תיאוריה קווירית, לימודים הומו-לסביים, לימודי תרבות ועוד. תכונות כגון קשיחות, אינסטרומנטליות ונומרולוגיה (הגבר כ"שובר שיאים"), המזוהות בדרך כלל עם העמדה הגברית, נבחנות באופן ביקורתי בהקשרים שונים של תרבות. בד בבד נבחנות עמדות הרואות באישה מערכת המתבחנת מן המערכת הגברית. הביקורת מופנית כלפי גישות התורמות לאסתטיזציה ולארוטיזציה של הגוף והאופי הנשי (רכות, חושניות, פסיביות, הכלה ועוד). הגישות הביקורתיות רואות באישה תולדה של הבניית הסובייקט בתרבות המערבית. זו מושפעת מפרויקט הנאורות ורואה באדם הרציונלי גיבור תרבות ומושא מועדף למחקר. הסובייקט של הנאורות אמנם אינו קשור למגדר, אולם עצם הגדרתו המהותנית קושרת אותו לתכונות כגון תבונה, הפשטה, ליניאריות ואינסטרומנטליות, המזוהות עם "המקום הגברי".

חלק מן הביקורת הפמיניסטית מבקרת את ההגדרה המהותנית. הטענה היא שהדיכוטומיה גבר/אישה פועלת לטובת הגבר ונותנת לגיטימציה לדחיקת רגליה של האישה מעמדה של השפעה פוליטית, כלכלית וחברתית. הקול הנשי מתייצב אפוא בראש המחנה המפרק את הדיכוטומיה ומעמיד את יחסי המינים על בסיס הבדלים. תפיסה זו מזוהה בדרך כלל עם הפוסט-סטרוקטורליזם ומצביעה על המשחק האינסופי בין ייצוגים גבריים לייצוגים נשיים במהלך ההיסטוריה של התרבות.

עם זאת, זרמים אחרים בביקורת הפמיניסטית מעדיפים את העמדה המהותנית ומחפשים דרכים להגדיר מושגים כגון "האישה הגרעינית" או "כתיבה נשית". על-פי גישה זו, אין לוותר על העמדה המהותנית, שכן היא כלי לגיוס כוח פוליטי הנדרש לשם חלוקה שוויונית של ההזדמנויות בחברה. התמוססות הניגוד משחקת לידיים פטריארכליות, משום שהיא כרוכה בוויתור מראש על הקול הנשי, וכך היא מאפשרת לקול הגברי (המחופש בכותונות ה"הבדלים") לתפוס את החלל הפנוי. במילים אחרות, ויתור על הגדרה של נשיות מהותית כמוהו כוויתור על מאבק פוליטי מצדו של מיעוט מדוכא. ויתור כזה פירושו טיפוח של הסטטוס קוו המפלה, המשרת את האינטרסים של הצד החזק – במקרה זה, הגבר.

על פי הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu), ההגמוניה הגברית נשמרת על אף הפעילות הפמיניסטית המוצלחת בנושא, משום שהשליטה הגברית מבוססת על הפנמה של קטגוריות חשיבה וסכמות מיון "גבריות" על ידי כלל החברה. זהותן של נשים נקבעת באופן שלילי, כהיפוך התכונות הגבריות. באמצעות חינוך, אמנות, דת ועוד מופרדת ההתנהגות הגברית מן ההתנהגות הנשית. ההתנהגות הגברית "חורגת מן השגרה", "חותכת" (למשל טקסי הברית-מילה) "ישירה", "זקופה" "מיישירת  מבט" , רציונלית, אינסטרומנטלית, פומבית וכו'. ההתנהגות הנשית לעומת זאת, היא "משפילת מבט", "צייתנית", "מסכלת רגליים", מקטינה, ביתית, מבליטה שגרה וכו'. הנשים, שהן קורבנות הסכימה הבינארית הגברית, נדחקות לעתים קרובות למצבים שבהם הן מאמצות סכימה מפלה זו: הן תרות אחר גבר גבוה, מבוגר ומשכיל יותר, בעל תפיסה נועזת ובלתי שגרתית של המציאות. כך מופנם הקיפוח וזוכה ללגיטימציה תרבותית נרחבת. היות והגברים שולטים בתרבות ובמנגנוני הפעולה והפיקוח שלה, מונצחת מערכת הפערים. כתוצאה מכך מתבססת השליטה הגברית בתרבות (בורדייה, [1998] 2007).

אפשר להוסיף לפולמוס את קולה של הפסיכואנליזה. מצד אחד, העמדה הפרוידיאנית הקלאסית תומכת לכאורה בעמדה המפרקת את הסובייקט האוטונומי מאחדותו, משום שהיא מעמידה אותו על הפיצול שבין המודע ללא-מודע. קרל יונג (Jung) סבר כי האנימה והאנימוס – שני יסודות דיאלקטיים, נשי וגברי – מצויים אצל שני המינים. מצד אחר, הפסיכואנליזה פועלת במסגרת המסורת הסטרוקטורליסטית הבינארית ונעזרת בדיכוטומיה גבריות/נשיות, ולעתים היא אינה נותנת את דעתה להבניה ההיסטורית והתרבותית של שוני זה. עם זאת, המסורת הפסיכואנליטית שלאחר פרויד – בייחוד זו של ז'ק לאקאן, ז'וליה קריסטבה, לוס איריגארי ואחרים – תורמת לפירוק התבנית הבינארית ומחזקת את תפיסת יחסי המינים במושגים של הבדלים המובְנים לתוך הלא-מודע הלשוני.

במציאות התרבותית של ימינו, הקטגוריות "גבר" ו"אישה" מבליטות את המתח שבין הופעתן כזהויות לבין קיומן כ"מצבי אני" נזילים (Conell, 1987; Jardin and Smith, 1987). נזילותן של ההגדרות באה לידי ביטוי במגוון של אייקונים קולנועיים; על פיהם אנו למדים מה פירוש הדבר "להיות גבר" או "להיות אשה". משחק התפקידים הגברי מציע אייקונים במנעד רחב, הנעים מן ה"מרלבורו מן" הרוכב אל האופק, אל טיפוסים פיוטיים, רגישים ונאורוטיים נוסח ג'יימס דין בסרט מרד הנעורים (ניקולס ריי, 1955), או גברים אפלים, רבי כוח, נוסח דון דרייפר, איש הפרסום בסדרת הדרמה Mad Men (מתיו ווינר, 2015-2007) . לעתים הסטריאוטיפ הגברי נע אל עבר הייצוג ההומו-אירוטי, למשל בסרט הר ברוקבק (אנג לי, 2005). בכל מקרה, גבריות הנלמדת מו הסרטים, מאפשרת בחירה מתוך מבחר של מיתוסים גבריים קיימים. כך הדבר גם כשמדובר באייקונים נשיים: הפאם-פטאל, "האשה ההורסת", מגיחה מתוך סרטי ה"פילם-נואר"; הנשיות החזקה והמסרסת מופיעה ברבים מסרטיו של אלפרד היצ'קוק (Hitchcock); היא מאיימת על הגבר השרוי במשבר, כמו למשל בסרט  הציפורים (1963); נשים חזקות מן הזן של מדונה, מציעות התבוננות חלופית ביחסי הכוח המתקיימים בין המינים: אצל מדונה, האשה היא הסובייקט השולט. דוגמאות אלה, הנוגעות לנשים וגברים כאחד, מבליטות את נזילותן של הזהויות המגדריות. ואולם השאלה הנשאלת היא האם הנזילות המגדרית המתוארת כאן אינה מוליכה לתוצאה אירונית, שניתנת לניסוח כך: מהי משמעותן של תשוקה ומשיכה בין המינים בימינו, כאשר המתח המיני והמגדרי הולך ומצטמצם לכדי הרגלים תרבותיים בלבד? האם הדמוקרטיזציה היתרה של התשוקה אינה מקדמת באופן סרקסטי את התרופפותה?

מקורות

בורדייה, פ' [1998] 2007:  השליטה הגברית, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.

בנימיני, י' 2003: מה רוצה הגבר: 8 מסות פסיכו-תיאולוגיות, תל אביב: רסלינג,  עמ' 17-11.

וולך, י', 1985: "אתה חברה שלי", בתוך: מופע, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 62. 

Conell, R. W. 1987: Gender and Power: Society, The Person and Sexual Politics, Cambridge: Polity Press.

Jardin, A. and Smith, P. (eds.) 1987: Men in Feminism, London: Methuen.

תאור / מקור התמונה:

The Birth of Venus by Sandro Botticelli, mid 1480s

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×