אי-היקבעות, אי-מוגדרות
Indeterminacy
מושג המציין חוסר ביטחון ואי-ודאות ביחס להגדרתם ולמשמעותם של טקסטים בתרבות; הוא משקף רגישות תרבותית כוללת המתבטאת בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניסטיות. המושג משמש גם כמונח מתודולוגי בתורת הפרשנות הספרותית.
מנקודת מבט פוסטמודרנית, אנו נמצאים בעידן של אי-ודאות פרשנית ביחס לטקסטים בתרבות. תמונת המציאות מקרינה ספק לגבי משמעויותיה. כפועל יוצא מכך נחשף העולם כמקור של אי-יציבות ושל חֶסֶר בידיעה מוצקה. מצב זה מתגלם ביחסיותם של
בתורת הפרשנות הספרותית מופיע המושג אצל שלושה תאורטיקנים מרכזיים: רומן אינגרדן (Ingarden, 1973), וולפגנג איזר (Iser, 1974) וסטנלי פיש (Fish, 1980). אפשר להצביע על רצף של התפתחות בחשיבתם של השלושה – מן הרצון לצמצם ככל הניתן את אי-מוגדרותו של הטקסט, אל מגמה המקבלת חלק מן הדינמיקה הבלתי מוכרעת שלו, ולבסוף, אל עמדה ספקנית ותלוית הקשר הקרובה ברוחה לפוסטמודרניזם.
אינגרדן, תלמידו של אדמונד הוסרל (Husserl), שחשיבתו מעוגנת במסורת הפנומנולוגית של חקר הספרות, רואה במושג אי-המוגדרות את יסודה של הקוגניציה הספרותית. הוא גורס כי החוויה הספרותית מורכבת מארבעה יסודות: "צליליות המילים", "יחידות משמעות", "אובייקטים מיוצגים" ו"היבטים סכמטיים". אליהם יש להוסיף גם "ערך אסתטי" ו"טמפורליות". אי-הוודאות נובעת מן האופן המיוחד שבו מותאמים יסודות אלה זה לזה. טענתו של אינגרדן היא כי בנבדל מאובייקטים ממשיים, אובייקטים אסתטיים מייצרים תמיד טווח של אי-מוגדרות ואי-ודאות. מכאן הצורך הדחוף של הספרות לתאר באריכות כה רבה אובייקטים "רגילים", כגון "חדר". תפקידו של הקורא הוא לצמצם ככל האפשר אי-מוגדרות זו על-ידי תהליך מתמיד של קונקרטיזציה, שפירושו מילוי של נקודות העיוורון, נקודות אי-הוודאות של הטקסט. ראוי לציין כי המגמה המוצגת כאן מנסה "להציל" את מובנותו של הטקסט ולצמצם את רמת המעורפלות שלו. משום כך ניתן לזהות אותה כניגודה של הגישה הפוסטמודרנית. שם מופיעות "נקודות העיוורון" כחלק מאופיו ההטרוגני של הטקסט, שמשמעותו מתנדנדת בין אפשרויות פרשניות שונות (ע"ע גרמטולוגיה ; עקבה ; דקונסטרוקציה ; אפוריה).
גישה נוספת מציג וולפגנג איזר, אשר מבחינות רבות ממשיך את משנתו של אינגרדן. לגבי דידו, הטקסט מקיים בתוכו מערכת של פערים (בגרמנית: Lehrstelle). פערים אלה ממלאים תפקיד מפתח בממד התקשורתי של היצירה הספרותית. במילים אחרות: ישנה הבלטה של הפונקציה הקוֹנאטיבית, הפונקציה של הנמען, בפרשנות הספרותית (יאקובסון, 1986) (ע"ע פואטיקה). הקורא מוזמן לעסוק בתהליך דינמי של סגירת ופתיחת פערים. כפי שניכר, גם מגמה דיאלקטית זו רחוקה מן הזרימה המוקצנת, המטושטשת, של המשמעויות בפרשנות הפוסטמודרנית. עם זאת, ברור כי היא צועדת צעד אחד בכיוון זה, באמצעות הפיכת המשמעות לרצף נע ומשתנה של אפשרויות התלויות בקונטקסט הפרשני של הנמען.
תאורטיקן הספרות סטנלי פיש (Fish, 1982) גורס כי הטקסט יוצר מצב של Indeterminacy, כלומר סובייקטיביות צפה, הפועלת מחוץ למגבלות הפרשניות. מוגבלותו הפרשנית של הקורא נקבעת מתוקף שייכותו לקהילייה הפרשנית שמתוכה הוא פועל. "בחירותיו" של הקורא במהלך התהליך של מילוי הפערים הן אפוא אשלייתיות, משום שהן מוטבעות בחותמו של ההקשר הפרשני. גם עמדה זו מבליטה את מעמדו של הקורא ביחס לטקסט, אולם היא קושרת את פרשנותו למוצר הקולקטיבי (ולראייה, המטאפורה בכותרת ספרו, האם יש טקסט בכיתה?, 1982). פיש דוחה אפוא את מושג הפרשנות הנכונה או ה"מלומדת", ואפילו את מושג "הפרשנות הסבירה". מבחינתו, הפרשנות הטבעית היא מקח טעות, משום שהיא חתומה מראש בחותם הנורמות האידאולוגיות של התרבות שאליה שייך הפרשן הספרותי. בעמדה זו מתקרב פיש לעמדת הפרשנות הקונטקסטואלית, תלוית ההקשר התרבותי, שמציעים הפוסטמודרניסטים (ע"ע פוסט-סטרוקטורליזם).
מכאן לאן?
מקורות
יאקובסון, ר' 1986: סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה – מבחר מאמרים, תל אביב: המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, הקיבוץ המאוחד.
ליוטאר, ז"פ [1979] 1999: המצב הפוסטמודרני, תרגום: ג' אש, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
Fish, S. 1980: Is There a Text in This Class? The Authority of Interpretive Communities, Cambridge, MA: Harvard University Press.
Graff, G. 1990: "Determinacy / Indeterminacy", in: Lentricchia, F. and McLanghlin, T. (eds.), Critical Terms for Literary Study, Chicago and London: Chicago University Press, pp. 163-176.
Ingarden, R. 1973: The Cognition of Literary Work, trans.R. A. Crowly, & K. Olson, Evanston: North Western University Press.
Iser, W. 1974: The Implied Reader, Baltimore: The Johns Hopkins University Press.
תאור / מקור התמונה:
Source: The Big Bang (TV series)