מדעניות

Scienticism

הנטייה לבחון את המציאות בהתאם לסכמות מושגיות סגורות המשמשות קריטריון בלעדי למיפוי בר תוקף של הידע האנושי. המונח משמש בדרך כלל לתיאור מגמתם של מדעי האדם (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תקשורת, בלשנות) לאמץ שיטות מחקר הנהוגות במדעי הטבע. הנטייה להפוך את המבחן המדעי לעמדת מוצא אידאולוגית הדוחקת החוצה – או מתארת כבלתי סבירות – אפשרויות אחרות של התבוננות, המבוססות על אינטואיציה, יצירתיות או קריאה מטאפורית ופרדוקסלית של המציאות.

נקודת המוצא לגישה המדענית היא הפילוסופיה הרציונליסטית של הנאורות (המאה ה-18), שביקשה לתאר את המציאות באמצעות סכמות קוגניטיביות המיושמות במדעים השונים. שאיפתה היתה ליצור מפה מוסכמת של עולם הידע האנושי, אוצר מילים לגיטימי המקובל על הכול. אוצר מילים זה אמור היה להיבדל מאופני שיח אחרים, שהוגדרו כ"לא מדעיים", "אינטואיטיביים", "מעורפלים", בלתי ניתנים להגדרה או כסתם "פופולריים" ושטחיים. הבחנה זו ביקשה להעדיף את השיח המדעי על פני אופני שיח אחרים, מתוך הנחה כי השיח ה"מדעי", הפוזיטיביסטי, נמצא במעמד רם יותר, משום שהוא מייצג באופן אובייקטיבי, אוניברסלי וחסר פניות את המושגים שהוא חוקר ובכך תורם לביצור הידע האנושי בתוך תהליך היסטורי בר קיימא.

המדעניות היא אבן יסוד בעולם מודרניסטי ודטרמיניסטי המבקש להעמיד את מדעי הטבע (מתמטיקה, גיאומטריה, ביולוגיה ועוד) במרכזו ומעתיק מתודולוגיות הרווחות בהם גם לתחומים אחרים כגון מדעי האדם, אסתטיקה, תקשורת, היסטוריה וכדומה. תחום מיוחד הנשלט על-ידי "השיח המדעני" הוא תחום המשפט. כמו המדע, גם המשפט מבקש לגבש מערכות שלמות של פרוצדורות, תקדימים ואופני קישור שייתנו בידי המערכת את הכושר ליצור שיפוטי מציאות ולהסיק משרשרת ההוכחות הנפרשות תמונה של "האמת" (ע"ע לוגוצנטריות ; מטאפיזיקה).

מנגד מתגבשת גם ביקורת. זו מבקשת לתאר את ההעדפה שזוכה לה "ההתבוננות המדעית" ולטעון כי היא נובעת מנימוקים חיצוניים הזרים למבנה האובייקטיבי של השדה המדעי. העמדה הביקורתית גורסת כי המדעניות נקשרת לעמדה אידאולוגית המפעילה צורות שונות של אלימות והדרה כלפי אלה הכופרים בשיח המדעני; השיח המדעני מוצג אפוא כמערכת כוחנית העסוקה בביצור עקרונותיה ובחיזוק מעמדה העצמי (ביצור הז'רגון שלה). מערכת זו מגלה חוסר סובלנות כלפי אופני חשיבה שאינם מתיישבים עם עיקרי האמונה שלה (ליוטאר, [1979] 1999). ביקורת המשפט, למשל, מערערת על הסכמה המדעית-רציונלית המונחת ביסודה של הפרוצדורה המשפטית. היא מבקשת להתבונן בה באופן אלטרנטיבי, כאוסף של "סיפורים" המארגנים את "השרשרת הנובליסטית" ויוצרים ממנה "סיפור משפטי משכנע".

טענה אחרת היא כי חשיבה זו תואמת את האידאולוגיה של הקפיטליזם הליברלי (עצמון, 2000: 22). שימוש בסכמות, בסטטיסטיקות ובמובאות מפי מומחים נועד ליצור מצגת של ידע פתוח ומוסכם הזמין לכול ומאפשר את חופש הבחירה (הרציונלית) של האדם. למעשה, חופש בחירה זה מצומצם למדי, משום שהוא מוגבל על-ידי חשיבה חד-כיוונית החוסמת אפשרויות מתחרות (ע"ע תרבות נגד) ומשום שהטווח הממשי של בחירותינו תלוי בתרבות שממנה באנו.

התוצאה הפרדוקסלית של הרציונליזם המדעי יכולה להוביל לפרשנות צרה מדי של המשמעות. ההתבוננות הביקורתית רואה אפוא בשיח המדעני בִּדיון דומיננטי (Dominant Fiction). בדיון זה, על-פי קאז'ה סילברמן (Silverman, 1992), מתאר מערכת אידאולוגית נורמטיבית שבתוכה חי הסובייקט את יחסיו המדומים עם הסדר הסימבולי (הלוגי) של התרבות. מערכת זו נשלטת על-ידי מה שארנסטו לקלאו (Laclau) מכנה "הרצון לטוטליות", והיא נוטה ליצור קיבוע של משמעויות תוך התעלמות ממשחק אפשרי של הבדלים. הפולמוס בשאלת המדעניות נוגע לאופן ההגדרה של מושגי יסוד כגון ידע, ידיעה ועוד. שורשי הבעיות הנדונות מצויים כבר בחשיבה האפלטונית המבקשת להבחין בין האמת בעלת התוקף המדעי ("דיאַנויה") לבין הסְבָרָה – האמונה ("דוקסה"), שהיא אמת כביכול – שלא ניתן לבססה על עקרונות אוניברסליים בעלי תוקף. זוהי ההבחנה בין "הידע הטוב" (המושגי, הפילוסופי, המדעי) לבין "הידע המפוקפק" (הידע האמנותי, הנרטיב, הידע של הרָפסודוס בדיאלוג איון של אפלטון). הבחנות היררכיות אלה השתמרו בתוך המסורת של החשיבה המערבית לאורך אלפי שנים.

כעת אפשר למיין את סוגי הביקורת על המדעניות:

  • התיאוריה הביקורתית המזוהה עם אסכולת פרנקפורט: בתפיסה זו הנאורות המדעית מתוארת כמיתוס של דיכוי, למשל בספרם של אדורנו והורקהיימר הדיאלקטיקה של הנאורות (Adorno & Horkeimer, [1944] 1973).
  • הדקונסטרוקציה: שיח זה מפרק ומבקר את יסוד האלימות שבסימן הלשוני. במובן הכללי הוא מפרק את היומרה לאמת שבה דוגל השיח המדעני.
  • השיח הפוסטמודרני: שיח זה מבליט את תהליך הדיכוי העומד ביסוד החשיבה הרציונלית. הוא מבקר את דיכוי האחר שאינו שותף לעולם מושגי זה.
  • פדגוגיה ביקורתית והשיח הפסיכולוגי והחינוכי: כאן מובלטת עוצמתו של הידע הנרטיבי – בניגוד לרדוקציה המושגית של השיח המדעני.

הביקורת על השיח המדעני מתעצמת עם עליית כוחם של זרמים פוסט-סטרוקטורליסטיים בתרבות. אלה מספקים לגיטימציה לאופני חשיבה פרדוקסליים ונזילים המבוטאים בשפה. זרמים אלה דוחים ניסוחים סגורים החותרים לחתימה ולסיגור (Closure), ומעדיפים באופן ברור אסטרטגיות המבליטות פתיחות לפערים, הבדלים, שתיקות וכיוצא באלה. אופני חשיבה אלה מנסחים מחדש את מגבלות כוחו של השיח המדעני בימינו ומבליטים את זיקתו ליסודות של יצירתיות, אינטואיציה ולא-מודע (שטיין, 2005: 35-30).

מקורות

ליוטאר, ז"פ [1979] 1999: המצב הפוסטמודרני, תרגום: ג' אש, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

עצמון, א' 2000: שכפול השכחה, ירושלים: כרמל.

שטיין, י' 2005: הלא-מודע במדע ובפסיכואנליזה, ירושלים: מאגנס.

 

 

Adorno, T. and  Horkheimer, M. [1944] 1973: Dialectic of Enlightenment, trans: J. Cumming, London: Allen Lane; New York: Herder and Herder.

Silverman, K. 1992: Male Subjectivity on Margins, New York, London: Routledge.

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

The Rise of Scientific Fundamentalism.
https://www.greenmedinfo.com/blog/rise-scientific-fundamentalism

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×