חדשות

News

מגישי חדשות2: יונית לוי ודני קושמרו. צילום: ערוץ2

מוצר תקשורת מרכזי. מסגרת מוסכמת ומקובלת של הצגת שינויים החלים במציאות ודיון בהם. השינויים נתפסים כאוסף של עובדות אובייקטיביות שראוי לדווח עליהן. טקס מחזורי וקבוע המבשר על החדש, על השונה ועל החריג. טקסט תקשורתי בעל קודים רטוריים מובהקים, החותר להשגת סמכות ושליטה. החדשות מתיימרות לדווח על אירועים בולטים המשפיעים על אורח חיינו ועל הבנתנו את העולם, ואולם שיקולי הבחירה של "העובדות החדשותיות" נוגעים לעתים קרובות לאינטרסים פוליטיים וכלכליים של בעלי עניין. הרטוריקה החדשותית מנסה ככל יכולתה להעלים את מנגנוני הכוח הניצבים מאחוריה; ייעודה הוא להעניק לצופה תחושה של שקיפות ואובייקטיביות, לספק לו מטריה של השגחה פרטית חילונית שתָקְנֶה לו אחיזה ובטחון בקיים. מוסד החדשות הישראלי הוא לרוב כלי המשמש להבלטת הקונצנזוס; הוא עוסק תדיר בטיפוחה של "מדורת השבט", ומבחינה מהותית אינו חושף את צופיו לקריאה הטרוגנית של המציאות.

הדיון המסורתי בחדשות מוביל לבחינת תהליכי הברירה המגדירים את הז'אנר: הניסיון לקבוע מה ייחשב ומה לא ייחשב לחדשות; סוגיית הערך החדשותי (news value); הגורמים השונים המעורבים בדיווח; השיקולים המוסריים, הקודים המקצועיים, גורמי התחרות, ההגבלות החוקיות, האילוצים הטכניים ועוד. אולם ניתן גם לראות בחדשות מוסד המשקף אידאולוגיה תרבותית. גישה זו מצביעה על הכמיהה לחדש, ורואה בצורך המתמיד להתעדכן ביטוי למצב תרבותי המייצר את החדשות (ע"ע און ליין). מנקודת מבט זו החדשות הן מוצר והמערכת שבה הן נוצרות היא מערכת קפיטליסטית, היוצרת צרכים וביקושים וגם ומספקת אותם. אחד משיאיו של מהלך זה נרשם באמצע שנות השמונים, עם הקמתה של רשת סי-אן-אן – רשת טלוויזיה שיועדה לשידור רציף של חדשות, 24 שעות ביממה.

ניתן לחקור את החדשות כסוגה מובחנת, כאוסף של מוסכמות: זהו מוצר שהצלחתו תלויה מחד גיסא בנגישותו לקהל – נגישות המבוססת על חזרה מתמדת על קונבנציות מסוימות – ומאידך גיסא במערכת יצרנית-הפקתית הרואה בחדשות תוצר של פס ייצור גרידא. קריאה זו מבליטה את הממד הבלתי מתחדש של החדשות. מעניין אפוא לבדוק קונבנציות של צורה ושל תוכן המשותפות לחדשות באשר הן. לדוגמה, אם נבחן את עיצובו של אולפן חדשות טלוויזיוני נגלה מערכת קבועה של ייצוגים המגדירים את הז'אנר והופכים את מוסד החדשות למובן מאליו וליומיומי, אך גם לאוניברסלי. החזרה על אותה הצהרה צורנית בכל מהדורה תוך דיווח על "חדשות" יוצרת תחושה של יציבות, מעבר לתכנים המתחלפים. הצהרה צורנית זו, החוצה גבולות לאומיים ותרבותיים בשילוב מאפיינים מקומיים מסוימים, היא נחרצת למדי. הדימוי החזותי המרכזי הוא של אולפן חדשות כמרכז שליטה עתיר טכנולוגיה, ועל כן מתאים לעיסוק מדעי, נקי ומדויק. האולפן צבוע בגוני כחול – צבע שמיוחסות לו תכונות של קרירות. הכול משדר תחושה של שליטה במצב. המפה, מסכי הטלוויזיה והמחשב, התכונה של אנשי חדר הבקרה ברקע – כל אלה מחזקים את הרושם שלפנינו מערכת פיקוח מאורגנת היטב, אמינה וסמכותית, שניתן להפקיד בידיה את המפתח לידיעת המציאות.

מהדורת החדשות מצטיירת לא רק כמכשיר לאספקת מידע, אלא ככלי של שליטה ושל ייצור ידע. זהו מכשיר של האליטה המספקת לנמענים, בהסוואות שונות, גרסה מוסמכת, ודאית ויודעת כול על אודות הערכים הנכונים והשולטים (ע"ע הגמוניה). תפקיד זה בולט ביתר שאת בעתות משבר ובמצבים של שינוי רדיקלי, אז מסתמנות החדשות כעוגן שהציבור כָּמֵהַּ להתלכד סביבו (ע"ע קונפליקט). גם עיון בכתבות מגלה קונבנציות נרטיביות ואסתטיות מכוננות. דוגמאות לכך הן הפיכת הכתבה לסיפור על שני צדדים המתעמתים ביניהם או לסיפור על בעיה ופתרונה. הסדר הליניארי, הכרונולוגי והרציונלי, וכן השידור החי והשימוש בעדויות ובממצאים מה"שטח" – כל אלה מסמנים את המוסכמות העיקריות של הז'אנר, התורמות לאווירת השליטה והבקרה השוררת באולפן.

מבט מבפנים על מוסד החדשות מבקש להתמקד בתהליכי הבחירה של החדשות. השאלות הנשאלות הן: מה הופך אירוע מסוים לחדשה? אילו גורמים משפיעים על הדיווח? ניתן להבחין בין שיקולים תוכניים לשיקולים מבניים, ובין היבטים אישיים, ארגוניים, להיבטים הקשורים באירועים עצמם (למיש, 1994; כספי, 1996). הדיון בשיקולים התוכניים מערב את המושגים שוערוּת (Gate-keeping) וערך חדשותי (News Value). השוערים הם בעלי המקצוע העומדים בדרכו של האירוע; בלעדיהם אין הוא יכול להפוך לדיווח. השוערים – הכתב, העורך, הצלם ורבים אחרים – הם שותפים פעילים בתהליך ייצור החדשות.

המושג "ערך חדשותי" מבקש לאתר כמה קריטריונים שהופעתם באירוע כלשהו מגבירה את סיכוייו להפוך לחדשה: חשיבות, רלוונטיות, ייחודיות, אישיות מפורסמת, עניין אנושי ועדכניות. י' גלטונג ומ"ה רוגה (Galtung and Ruge, 1965), צמד חוקרים סקנדינביים, מנו תריסר מאפיינים של ערך חדשותי גבוה, כגון ממד הזמן והתאמה של האירוע למועד ההופעה של אמצעי התקשורת, היקפו, גודלו, עוצמתו וחשיבותו של האירוע. סיכוייו של אירוע להפוך לחדשה עולים ביחס ישר למידת בהירותו וכן לקרבתו התרבותית ולרלוונטיות שלו לקהל הצופים. גורמים אחרים, המשקפים סתירה פנימית מובנית בהגדרת החדשות הם: התאמה לציפיות מוקדמות (מה שנתפס לא הגיוני עלול לא לעבור את השער, אלא אם כן יתווספו נתונים שיוכיחו כי הדבר אכן התרחש), ומצד שני, היותו של האירוע נדיר ובלתי צפוי; בנוסף, מידת ההמשכיות של הידיעה ביחס לאירועים אחרים או לאותו אירוע שכבר "הוכיחו" את חשיבותם, וכן מידת התאמתה של הידיעה למבנה המהדורה או למסגרת החדשותית הספציפית. עוד מציינים גלטונג ורוגה שככל שהאירוע ממוקד יותר בסיפור אנושי וככל שבולטת בו הנימה הביקורתית כך עולים סיכוייו להופיע במהדורה. כשאנו מסכמים קריטריונים אלה עולה מאליה המסקנה כי חדשות הן סוגה מובחנת המציינת מבנה נרטיבי מסוים העומד לנגד עיניהם של העורכים.

הגורם האישי הוא אחד השיקולים המבניים המרכזיים בעיצוב החדשות: עמדותיהם של אנשי המקצוע ומערכות היחסים ביניהם, מידת כישרונם וניסיונם ואופי הכשרתם כמעצבי תהליכים של סלקציה וקומפוזיציה. שיקולים מבניים אחרים הם תפיסת קהל היעד וזהות המקורות, השייכים על-פי רוב לקבוצות השולטות בחברה, אילוצי תקציב, טכנולוגיה וזמן, וכן אילוצים ארגוניים כגון חוקים, תקנות וכללי אתיקה. גורם מרכזי נוסף בעיצוב החדשות הוא האופן שבו העיתונאי מבין את תפקידו. ינוביץ (Janowitz, 1977) מבחין בין שתי תפיסות תפקודיות: ה"שוער", הסבור כי תפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על-פי קני מידה מקצועיים טהורים, וה"פרקליט", שאינו חש מחויב לאיזון ולניטרליות, אלא רואה עצמו דובר של שכבות מסוימות בחברה, בדרך כלל אלה המקופחות (כספי, 1996).

במשך עשרות שנים חייבה דוקטרינת ההגינות (Fairness Doctrine) את כלי התקשורת בארצות הברית לאפשר לצד השני בעימות להגיב על הדיווח. אולם לקראת סוף שנות השמונים בוטלה חובה זו (Aufderheide, 1990). במציאות שבה אוטוסטרדת המידע מאפשרת נגישות גוברת לביטוי ולקבלת מידע, נטען כי עקרון האיזון הוא עיקרון מלאכותי הפוגע בהבאת הדברים כהווייתם (ע"ע ניו-ג'ורנליזם). האיזון ייווצר, אם בכלל, במשך הזמן, בעקבות מאבק חופשי בין כוחות בשוק המידע. האמת – כמו כל מוצר אחר – תיאלץ להיאבק על קיומה בתנאי השוק (ע"ע עובדה). לכך ניתן להוסיף נימוק מוסרי: לא ייתכן איזון אמיתי בין החלש לחזק, בין הרעב לשבע. כל ניסיון ליצור מראית עין כי אפשרות כזו קיימת – פועל לטובת החזק. הצדק של החזק תמיד נתפס כעדיף. תפקידו של התקשורתן הוא להביא זאת בחשבון וליצור מסגרת של דיון שבה יוכל קולו של החלש להישמע באופן ראוי – תוך ויתור על העיקרון הסימטרי, שהוא, כאמור, עיקרון מפלה.

שליטתם של כוחות כלכליים אדירי עוצמה בשוק התקשורת והחדשות הופכת את החדשות לתמונת מראה של האינטרסים והערכים של המעמד השליט (Postman and Powers, 1992). במצב זה הופך סדר היום הציבורי, המוכתב בידי החדשות, לצינור המשרת את בעלי הכוח: הנושאים ואופן הטיפול בהם נבחרים על-פי השקפה זו ובהתאם לפוטנציאל המסחרי שלהם, דבר המוביל במהרה לטשטוש הגבולות המסורתיים שבין בידור לחדשות (ע"ע אינפוטיינמנט). ההצהרה על מהדורת החדשות כעל מוצר – כפי שעולה מן המאמץ הפרסומי שנועד לשכנענו להעדיף מהדורה או כלי תקשורת אחד על פני האחר (ע"ע רייטינג) – מבליטה את היותן של החדשות סוג של סחורה במערכת הקפיטליסטית. מרכז הכובד עובר כעת מניסיון למסור את האמת לניסיון למכור, למַצב וליצור תדמית. כלל זה, שתוקפו אוניברסלי, בולט במציאות הישראלית שבה החדשות נחשבות באופן מסורתי לתחום פופולרי במיוחד.

על אף התדמית הרצינית והסמכותית של החדשות, הן מתפקדות הלכה למעשה כאחת הסוגות הטלוויזיוניות המקובלות, במסגרת השיח התרבותי המשתנה של החברה. בניגוד לסברה הרווחת, החדשות אינן משקפות תמיד את ה"ראוי" לדיווח, שהרי בחברה המבוזרת של ימינו אין הסכמה בשאלה מהו הראוי. הדיווח החדשותי מתאים את עצמו לתבנית אידאולוגית כללית ולתבנית נרטיבית פנימית, הרואה את החדשות כרצף של אייטמים המופיעים בסדר מסוים: פתיחה דרמטית; הרפיה; נושא בעל משמעות אנושית; חזרה לפוליטיקה; אנשים מופלאים בגליל; תחזית מזג האוויר; "הכימיה האישית" בין מגישי המהדורה; קלילות מרגיעה; סוף. על אף האמור לעיל, אין כל חשש שמא תשקע הפופולריות של החדשות. לחדשות אין תחליף, שכן הן מפרנסות את אשליית ההמונים כי ישנן עובדות, כי "יש אלוהים" והוא כנראה מופיע על המסך. בעידן ההיפר-ויזואלי של ימינו, כמה שניות ריטואליות הופכות שוות ערך לאמיתי.

בשנים האחרונות נתון תחום החדשות להשפעתה של הטכנולוגיה האינטראקטיבית. בחוויה האינטראקטיבית שמור לנמען תפקיד בקביעת המסגרת של המציאות; האחרון צורך את התוכן ללא קשר למועד שידור כזה או אחר; הוא  עורך ומעצב את הדיווח על פי סדר יום אישי שאינו תואם בהכרח את התכנים ואת מסגרת הדיווח הליניארית של מהדורת החדשות הממוסדת. גם אם לכאורה מתערער מעמדן הסמכותי של החדשות, אפשר לטעון, כי האינטראקטיביות מגוייסת לטובת השיטה השלטת. במצב החדש, החדשות הופכות למוצר נגיש ופופולרי; הכתבות משמשות ככלי משחק בידי הגולש. ואולם, הטקסט הסמכותי של הכתבה החדשותית ממשיך להדהד גם במסגרת החדשה שאותה מייצר הנמען.

הפופולריות של החדשות כטקסט סמכותי המשקף ומעצב מציאות, חזקה לאין שיעור בהקשר הישראלי. המהדורות המרכזיות המשודרות בערוצי הטלוויזיה, כמו גם אתרי החדשות המובילים באינטרנט, אינם נבדלים זה מזה באופן משמעותי. כולם משקפים את המרכז המשוער, ליבת הישראליות.  במובן העמוק, לא רק הערוץ הממלכתי, ערוץ 1, קשוב לקודים הפנימיים של הישראליות, אלא גם שני הערוצים המסחריים. גם אם אלה אינם דבקים עוד בממלכתיות כבדת הראש של הערוץ הראשון, הרי שבמעטפת קליפית, סנסציונית יותר, הם שותפים לפולחן הישראלי הרוחש סביב "מדורת השבט" (יורן, 2001). במצב זה הצופה הישראלי אינו נחשף לאפשרויות אלטרנטיביות של קריאת מציאות, או הצגה של עמדות חדשניות או בלתי מקובלות. לסיכום, מוסד החדשות הישראלי כפוף לקודים המאפיינים את החינוך הציוני-מערבי-חילוני-צרכני, שאליו נחשפו גם מרבית הצופים. תפקידן של חדשות בישראל אינו אפוא לחדש; ייעודן הוא לבצר את הסטטוס קוו הקיים, לעגן את קהלן בתוך עולמו המבוצר של הישראלי הנורמטיבי.

מקורות

יורן, נ' 2001: הממלכתיות החדשה: ערוץ 2 והטלוויזיה, תל-אביב: רסלינג.

כספי, ד', 1996: תקשורת המונים, כרך ג, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

למיש, ד' 1994: החופש לצפות: מבט שני בטלוויזיה, אבן יהודה: רכס.

Aufderheide, P. 1990: "After the Fairness Doctrine: Controversial Broadcast Programming and the Public Interest", Journal of Communication (Summer).

Galtung, J. and Ruge, M. H. 1965: "The Structure of Foreign News", Journal of Peace Research, pp. 64-90.

Janowitz, M. 1977: "The Journalistic Profession and the Mass Media", in: Ben-David, J. and Clark, T. N. (eds.), Culture and Its Creators, Chigaco: Chigaco University Press, pp. 72-96.

Postman, N. and Powers S. 1992: How to Watch TV News, New York: Penguin Press.

Wallis, R. and Baran, S. 1990: "Challenging the Traditional Broadcasters: New Players in the News Game", in: The Known World of Broadcast News: International News and the Electronic Media, London: Routledge, pp. 95-115.

תאור / מקור התמונה:

מגישי חדשות2: יונית לוי ודני קושמרו. צילום: ערוץ2

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×