רעיונות לפי רגש : חוסר סובלנות

אובייקט מגובב, נעדר, חסר סדר; אוסף של פריטים אקראיים, חסרי מתכונת, נגישות או שימושיות. הזבל מייצג שחיקה של גבולות, של הגדרות ושל מושגים. מבחינה סמלית הוא עומד בקוטב הנגדי לשפה שהיא אוסף מאורגן של פריטים המציית למערכת כללים נתונה. הזבל הוא "שפה סכיזופרנית" המבטלת יחסים בינאריים כמו דמות ורקע, עיקר וטפל. זוהי אנטי-שפה המתאפיינת בשארית, בגודש, בהיעדר אבחנה ובאמורפיות. הזבל הוא תופעת לוואי של חברת הצריכה והשפע. נוכחותו הדומיננטית מאיימת על מערכות של מידע ותקשורת (דואר זבל). … קיראו עוד

תוכנית אירוח. מפגש טלוויזיוני בין מנחה למרואיינים במסגרת תוכנית ייעודית, המצטלמת בדרך כלל באולפן. סוגה ותיקה ופופולרית, הנחשבת גורם מרכזי בכינון המרחב הציבורי החדש. ישנם שני סוגים עיקריים של טוק שואו: האחד עוסק בדיון ציבורי ופוליטי והאחר מתמקד בבידור ובחשיפה ציבורית של תחום הפרט. יש המייחסים לטוק שואו תפקיד מפתח ברידוד השיח הפוליטי ובטישטוש הגבול שבין אקטואליה ובידור. עם זאת, לצד הסוגה הרווחת, קיימות בשוליים גם תוכניות אירוח הנוטות לרפלקטיביות ולאירוניה עצמית ביקורתית. … קיראו עוד

המילה terror מקורה בשורש הלטיני terrere (לרעוד, לפחוד, to tremble). מטרת הטרור היא לגרום חרדה, לזרוע בהלה, ליצור תחושת כאוס וחוסר אונים. הטרור הוא אקט של אקסטזה אלימה, חזיון ראווה מרגש ומפחיד הפועל בשירותה של אידאולוגיה פוליטית. אף כי שיטות הפעולה של הטרור דומות לפעולות אלימות אחרות כגון הרס רכוש, רצח או מלחמה, הטרור מהווה פרקטיקה ייחודית שמשמעותה חורגת מן המשמעות המיידית של קורבנוּת וסבל. לטרור מטרות סימבוליות שעניינן להעביר לקהל רחב מסר פוליטי קיצוני באמצעות האפקט הדרמטי של המוות האלים. לזוועה שמחולל הטרור יש כוח של נשק הכרעה אסטרטגי, שאמור להביס מבחינה פסיכולוגית את היריב. הטרוריסטים עושים שימוש באלימות גדושה שאינה מכירה בחפים מפשע; הם פועלים מחוץ לנורמות המקובלות של חוקי המלחמה או המאבק המזוין. טרור מודרני הוא טרור מהפכני או טרור מדינה שמכוון להשגת יעדים פוליטיים מוגדרים. טרור פוסטמודרני הוא בעיקרו טרור סימבולי המתפשט בצורה נגיפית תוך ניצול אמצעי המדיה החדשים כמו הטלוויזיה והאינטרנט. טרור פוסטמודרני פוגע במערכות תקשורת ואינפורמציה, אך הוא גם משגשג בחסותן. מנקודת מבט תרבותית, הטרור משקף את "חזרת המודחק" – המפגש הטראומטי של המערב עם "הדבר האחר" – האלמנט המוכחש של המוות הקורבני. … קיראו עוד

סיבוב, הטיה. בהשאלה, מהלך תקשורתי מכוון, שנועד לעורר קונוטציות חדשות לעובדה, טענה, האשמה או התנגדות, וזאת כדי לזכות ברווח תדמיתי, פוליטי או כלכלי. בעידן הטלוויזיוני, המתאפיין בשטף מידע ובשבריריותן של עובדות, הופך הספין לאבן יסוד בהתנהלות פוליטית וציבורית. הספין איננו צעד רגיל של יחסי ציבור אלא מהלך תדמיתי נקודתי ההופך מגננה למתקפה. הוא מהווה נקודת שיא בתהליך של הפיכת השדה הפוליטי לזירת התגוששות תקשורתית. ההנחה היא כי לא ניתן להפריד בין צעד פוליטי או ציבורי מתוכנן לבין המשמעות התקשורתית הפוטנציאלית שלו. משום כך המשא ומתן הפוליטי הוחלף במאבק של ספין בספין: המאבק מתנהל באמצעי התקשורת, והניסיון הוא להתגבר, תקשורתית, על היריב. במצב זה, האמירה התקשורתית, אמנות הספין, הופכת לרלוונטית יותר מיכולת הביצוע "בשטח". … קיראו עוד

מונח ביקורתי שנועד להבליט את כינונו של פונדמנטליזם חילוני "נאור" בעל השפעה גדולה על אורח חייו של האדם המערבי בעידן הקפיטליזם המאוחר. הנאורות הקנאית מבליטה את עיקרי האמונה הרציונליים שעליהם מבוסס הקפיטליזם העכשווי: אינדיווידואליזם, תחרות חופשית, אינסטרומנטליזם ועוד. הפונדמנטליזם הליברלי מתעלם מן ההבדלים התרבותיים, המקטינים באורח ניכר את שוויון ההזדמנויות הממשי העומד לרשותם של משתתפי המשחק החברתי. … קיראו עוד

מונח המציין את התקופה שלאחר סיום הקולוניאליזם (תהליך שהתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה). החל משנות השבעים של המאה ה-20, פוסט-קולוניאליזם הוא בראש ובראשונה נושא של שיח אקדמי וציבורי על האפקטים התרבותיים והחברתיים של הקולוניאליזם, שלפיו השליטה האירופאית התרבותית, הכלכלית והפוליטית עדיין נוכחת, אף-על-פי שהצבא והמוסדות הביורוקרטיים נסוגו מן הקולוניות. השיח הפוסט-קולוניאלי נוגע בהדחקותיה של התרבות ההגמונית מול תרבויות מוכפפות המבקשות להשמיע קול ולזכות להכרה, וחושף את מנגנוני הכוח בתהליך המחיקה וההשכחה של תרבויות אלה. בהגדרה רחבה יותר, המונח מציין את ההתפשטות הרציפה של הקפיטליזם האירופאי החל מסוף המאה ה-15 – התפשטות שעיצבה במידה רבה את פניה של ההיסטוריה האנושית. בין קולוניאליזטורים תרבותיים לכפופים להם מתפתחים יחסי גומלין ונוצרות פרקטיקות מורכבות של כתיבה והתנהגות. לימודים פוסט-קולוניאליים, שהם חלק מלימודי התרבות, עוסקים במיפוי השיח הקולוניאלי הנוצר בעקבות מצב הכיבוש הקולוניאלי. השיח הפוסט-קולוניאלי מספק מסגרת תיאורטית לדיון ביקורתי בשאלת האחר והזר בתרבות – במושגים כלליים וישראלים כאחד. … קיראו עוד

מרומית – Conflictus: סכסוך, ריב, מחלוקת, ניגוד, סתירה. תבנית יסוד בתרבות. מונח מרכזי המעצב את מבני הדעת בתחומים מגוונים: פילוסופיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, פסיכואנליזה, מרקסיזם, פמיניזם, תקשורת, ספורט, אמנות, אמנות המלחמה, משפט, ספרות, קולנוע, חיי היומיום ועוד. דומה כי אי-אפשר להכיר את המושגים "חיים" או "דעת" בלי להכיר את התבנית הניגודית המונחת בבסיסם. תבנית זו מייצרת את קסם המשיכה בין הניגודים, אך היא גם מסבירה את המתח הנצבר בתוך הטבע ובתוך התרבות. האם הקונפליקט הוא תכלית החיים, הרצון לעוצמה, כפי שסבר ניטשה, או שמא הוא תהליך הסולל את הדרך ליציבות, לשיווי משקל ולהרמוניה? על כך נתפלגו הדעות לאורך ההיסטוריה. הקונפליקט בתרבות נדון במישורים רבים: יחסים בין אומות, בין יחידים, בין גברים לנשים, בין עשירים לעניים, בין לבנים לשחורים ובין האדם לטבע. השאלה שנשאלה שוב ושוב היתה: האם הקונפליקט הוא יסוד הכרחי ואוניברסלי של הקיום האנושי? האם האהבה, שהיא הענקת העצמי לזולת, יכולה להפיג את קסמו האפל של הכיבוש והקונפליקט? תולדות התרבות הן ההיסטוריה של חילוקי הדעות בסוגיות יסוד אלה. … קיראו עוד

שוביניזם הוא לאומנות קיצונית שיש בה יסודות של שנאת זרים (קסנופוביה). המילה גזורה משמו של ניקולה שובין (Chauvin), שהיה מחייליו של נפולאון והצטיין בנאמנות עיוורת למנהיגו. המונח מוּחָל על כל עמדה קיצונית, כוחנית ומפלה נגד אינטרסים של קבוצה לאומית, אתנית, דתית או מגדרית. אפשר לדבר על "שוביניזם לאומני", על "שוביניזם גברי" ועוד. סקסיזם הוא עמדה השופטת אדם על-פי מינו. המונח מתייחס בדרך כלל לסקסיזם גברי המניח את עליונותו ה"טבעית" של הגבר על האישה, מתייחס אליה כאל אובייקט מיני ומצדיק יחס מפלה ומדכא כלפיה. … קיראו עוד

גישה או אידאולוגיה פוליטית המביעה התנגדות לשינוי חברתי ומצדיקה אמונות ומסורות מקובלות. העמדה השמרנית וזו הניאו-שמרנית מתנגדות לאידאלים האוטופיים של הנאורות ושל המהפכה הצרפתית. בניגוד לעמדה האופטימית שמציגה הנאורות בשאלות של תיקון פוליטי, מדעי או מוסרי, השמרנות החדשה יוצאת מנקודת מוצא פסימית, שלפיה האינדיווידואל הבודד נאלץ לפלס את דרכו בעולם כוחני, הרחוק מן התמונה הוורודה שציירו חסידי הקדמה ושוחרי הצדק הקהילתי. השמרנות הקלאסית מזוהה עם הגותו של אדמונד ברק (Burke, 1790). השמרנות החדשה (הניאו-קונסרבטיזם) חוזרת להיות זרם פעיל בשנות השמונים של המאה ה-20. חבריו הבולטים מתנגדים לפוליטיקה של פיוס ושיתוף פעולה, מעלים על נס את ערכי הלאום, הדת והמשפחה ומבליטים קפיטליזם גורף הרואה בהורדת מסים ובהטבות לעשירים את חזות הכול. הם מבקרים מודלים של חשיבה אירופאית קונטיננטלית המוצאת את ביטויה בהגותם של היידגר, פוקו, דרידה ואחרים. בין התיאורטיקנים הניאו-שמרנים הבולטים אפשר למנות את מילטון פרידמן (Freidman), רוג'ר סקרוטון (Scruton), מיקל אוקשוט (Oakeshott), ליאו שטראוס (Strauss), אלן בלום (Bloom) ועוד. … קיראו עוד

מערכת של רעיונות יסוד הקושרת בין חלקים של ידע בתחום נתון. הנחות והשערות, על סמך מחקרים וניסויים, המשמשות לשם הסברת עובדות או תופעות. התיאוריה עוסקת בתקפותה של אמת בתחום דעת מסוים. אריסטו מצביע על התיאוריה כאחת משלוש הדיסציפלינות האינטלקטואליות (השתיים האחרות הן "הדיסציפלינה היוצרת" ו"הדיסציפלינה המעשית"). התיאוריה מעוניינת בָּאמת, קרי בהתאמה הטובה ביותר בין משפטים לבין עובדות. היא ניצבת כנגד ה"פרקטיקה" – היישום המעשי של רעיונות בתחום נתון, או "האתיקה" המתמקדת בשאלה כיצד אפשר לרתום את חוקי הטבע לסוגיית הטוב והראוי. לפי השקפה אחרת, שבה מחזיק הפילוסוף הילרי פוטנם (Putnam), תיאוריה אינה משקפת עובדות אלא את הארגון המושגי של עובדות אלה. לדעת פילוסוף התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson), בימינו, השיח הקרוי "תיאוריה" משנה את פניו. כיום הוא מתייחס בעיקר למקבץ של רעיונות הלקוחים מהמרקסיזם, מהסטרוקטורליזם ומהפסיכואנליזה, אך גם מהסוציולוגיה, מהאנתרופולוגיה, מההיסטוריה, ממדעי התרבות, מהאמנויות ועוד. המונח מתייחס לממד הבינתחומי של הידע: יחסי הגומלין הנרקמים בין רעיונות יסוד בתחומים שונים. … קיראו עוד

מטבע לשון שטבע ההיסטוריון וחוקר התרבות האמריקאי כריסטופר לאש (Lasch, 1979). לדעתו, תרבות זמננו מתאפיינת בנטייה של האני לפרוץ מעבר לגבולות רציונליים ולחפש אחר סיפוקים רגשיים וחושניים המזוהים עם עקרון העונג. תרבות הנרקיסיזם פונה עורף לדגם האדיפלי המרסן, שבמרכזו דמות האב. הנרקיסיזם חסר הגבולות מזוהה עם הרשות האמהית והנשית. זו מייצגת מצבים של אופוריה ואושר, המנוגדים לחוק האב. אבחנות אלה מוליכות אל המסקנה כי בימינו המודל הפרוידיאני ב"תרבות בלא נחת" מתהפך: התרבות אינה סובלת מרגשי אשם מיותרים; היא שקועה כל כולה בפולחנים של נהנתנות והגשמה עצמית. המודל המוצע ספג ביקורת מצד חוגים פמיניסטיים, שהצביעו על הזיהוי ההרסני בין נשיות לבין מגמות רגרסביות בתרבות. … קיראו עוד