פרגמטיזם

Pragmatism

פגישה בין נלסון מנדלה ופרדריק דה קלרק
Frederik de Klerk (left) and Nelson Mandela (right) shake hands at the Annual Meeting of the World Economic Forum held in Davos in January 1992.
Copyright © World Economic Forum
Photographer unknown
Source: Flickr, Creative Commons ShareAlike 2.0

"לֹא הוּא הָעִקָּר לִהְיוֹת בַּעַל מַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת;
יֵשׁ לָדַעַת לִנְהֹג בָּהֶן בִּיעִילוּת".

לרושפוקו, אמרות או הרהורים, עמ' 64.

עמדה פילוסופית שמבליטה את הזיקה בין תיאוריה לבין פרקטיקה: ערך האמת של התיאוריה תלוי באופן הארגון ובמידת היעילות של יישומה. פרגמטיזם, אומר ריצ'רד רורטי (Rorty), עוסק בשאלה מהן הדרכים היעילות ביותר להשיג מה שאנו רוצים להשיג. מושגים מייצגים הרגלי חשיבה או כללי התנהגות הולמים; הם אינם מייצגים אמיתות מטאפיזיות ואינם מתארים את טבע הדברים. השפה אינה רק אמצעי לקומוניקציה אלא ביטוי לתודעה ולהשקפת העולם של הדוברים. הידיעה מודרכת על-ידי האינטרסים והערכים של המשתמשים. הסובייקטים מכוננים את עצמם בתהליך של התנסות אמפירית, ולא כתוצאה של חקירה רציונלית ותיאורטית.

הנחת היסוד של הפרגמטיזם היא כי ידע הוא תמיד אינסטרומנטלי, ולכן הוא תלוי הקשר ומותנה בהגדרות הערכיות שעומדות מאחוריו. לא ניתן לקיים דיון אפיסטמולוגי (תורת-הכרתי) במושאי הידע, משום שעצם כינונו אינו מנותק ממסגרות מוסדיות וערכיות שמקנות לו את מובנו המעשי והשימושי. הערכים המופיעים בנסיבות היסטוריות ותרבותיות יוצרים הקשרים משתנים לדיון בשאלת האמת. הידיעה הופכת כך לאמונה שיעילותה זכתה לאישוש אמפירי רחב. מה שנתפס כאמיתי עשוי להשתנות כאשר משתנות הנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות שביססו את האמונה בו. עמדה פרגמטיסטית מכוננת אתיקה פלורליסטית ואמפירית, השופטת את הדברים באמצעות השאלה הביצועית: האם הוא/היא יכולים לעשות את זה, האם הם יכולים "לספק את הסחורה", האם המועמד יכול להיבחר וכדומה (ע"ע ייעוץ, אימון אישי). הפרגמטיזם עולה אפוא למרכז הבמה בעידן של ערכים בלתי יציבים ושל אי-הסכמה חברתית ביחס לסדר היום הציבורי. עם שקיעת הערכים הטבעיים, המגדירים את האדם באופן מהותני, אנו נחשפים לתרבות פרגמטית שבה "חקר הביצועים" מחליף סדר יום אידאולוגי שקרס (Rorty, 1982).

עיון קצר בהיסטוריה של המושג עשוי להבהיר את חשיבותו בימינו. כנקודת מוצא ישמש לנו מודל השפה של צ'רלס מוריס (Morris, 1938). מוריס ממקם את הפרגמטיקה כאחת משלוש הצלעות של השפה – בצד הסמנטיקה והתחביר. הוא מגדיר פרגמטיקה כענף בשפה העוסק בנסיבות שבהן מתרחשת קומוניקציה – בין אם מדובר בנסיבות חומריות (רעש, למשל) ובין אם מדובר בנסיבות מורכבות כגון מוטיבציה אישית, היחסים בין הדובר לבין המאזינים ועוד. במובן זה, המושג "פרגמטיקה" קרוב מאוד למושג "הקשר" (ע"ע שיח (ניתוח) ; שיחה (ניתוח)).

אם הסמנטיקה עוסקת במשמעותם של ביטויים לשוניים, הרי שהפרגמטיקה היא המשמעות שמתקבלת לאחר שמביאים בחשבון את ההקשר של הסיטואציה הלשונית, את האמצעים הרטוריים שמפעיל המוען ביחס לנמען, את ההיסטוריה הקודמת של הסימנים, את השפעתה של הסביבה החדשה שבתוכה הם ממוקמים וכן הלאה. הצלע השלישית במודל של מוריס – התחביר – עוסקת בחוקים שעל-פיהם אנו מחברים משפטים. במובן מסוים ניתן לזהות את התחביר עם מושג הצורה. בניגוד לחקר התחביר, הפרגמטיקה שוללת התבוננות פורמליסטית צרופה שעניינה הוא ה"צורה" (חוקי הצירוף והקומבינטוריקה). היא ממקדת את הדיון במשמעות המעשית, הפרפורמטיבית של הסיטואציה: משמעות המשפט תלויה בהקשר המסוים של הופעתו מול נמען (או נמענים) שגם לו (להם) יש "אג'נדה" סמויה ביחס לנאמר. לפיכך זהו מפגש אינטרטקסטואלי בין הצדדים, בין הזיכרונות והקונוטציות שאיתם מגיעים שני הצדדים למפגש, והוא שקובע את הערך ואת המשמעות הפרגמטית של הסיטואציה התקשורתית.

מודל מעין זה נראה רלוונטי משום שהוא ממקם את שאלת המשמעות בהקשר של ביצוע, השפעה, פיתוי וכוח. הפרגמטיזם מניח אפוא כי לא ניתן לנתק בין מערכות אלה לבין שאלת האמת: ערך האמת נקבע על-פי קנה המידה של השימוש. המודל הלשוני מצטרף למסורת של הפרגמטיזם של ויליאם ג'יימס (James, [1890] 1950), צ'רלס סונדרס פירס (Peirce, [1931] 1958-1966), ג'ון דיואי (Dewey), ג'ון הרברט מיד (Mead), ווילארד ון אורמן קווין (Quine) (קווין, [1953] 2001) וריצ'רד רורטי ([1989] 2006; Rorty, 1982). מסורת זו מנסה להבין את שאלת האמת בהקשרים חברתיים ותרבותיים משתנים. היא עשויה להתגלות כתשובה צנועה אך חיונית לשאלת ההידברות בחברה הרב-תרבותית העכשווית, שבה לא מתקיימת הסכמה על רבות מן הסוגיות. הפרגמטיזם עשוי לכבד את המסורות הנבדלות של האמת; הוא עשוי להכיר באמיתות מקומיות, להעריך את ההרגלים והמסורות של קהיליות סימבוליות ורגשיות שונות וליצור אפשרויות חדשות לפלורליזם תרבותי. הדרך הפרגמטיסטית, שנדמה כי היא הולכת בקטנות, דווקא יכולה לתרום להפחתת הכאב והסבל האנושיים, משום שאינה נדרשת להסברים אוניברסליים שנויים במחלוקת על אודות מקור הסבל ומסתפקת בהכרה בקיומו ובצורך האנושי לשכך אותו (רורטי, [1989] 2006).

מקורות

לרושפוקו, [1665] 1950: אמרות או הרהורים, תרגום: י' זמורה, תל אביב: מחברות לספרות, עמ' 64.

קווין, וו"א [1953] 2001: "שתי דוגמות לאמפיריציזם", תרגום: ע' בילצקי וע' מטר,  מטפורה 5, עמ' 55-41. 

רורטי, ר' [1989]  2006: קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות, תרגום: א' זהבי, תל אביב: רסלינג. 

Dewey, J 1998: The Essential Dewey, Volume 1: Pragmatism, Education, Democracy (Vol. 1), Bloomington: Indiana University Press.

James, W. [1890] 1950: Principles of Psychology, New York: Dover Publications. Morris, C. W. 1938: Foundations of the Theory of Signs, Chicago: University of Chicago Press.

Peirce, C. S [1931] 1958-1966: Collected Papers, 8 vols., eds. Hartsthorne, C. and Weiss, P., Cambridge, MA: Harvard University Press.

Putnam, H. 1995: Pragmatism: An Open Question, Oxford, UK and Cambridge, MA: Blakwell.

Rorty, R. 1982: Consequences of Pragmatism, Minneapolis: University of Minessota.

— 1998: Truth and Progress, Cambridge: Cambridge University Press.

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

פגישה בין נלסון מנדלה ופרדריק דה קלרק
Frederik de Klerk (left) and Nelson Mandela (right) shake hands at the Annual Meeting of the World Economic Forum held in Davos in January 1992.
Copyright © World Economic Forum
Photographer unknown
Source: Flickr, Creative Commons ShareAlike 2.0

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×