לאנג/פארול
La Langue/La Parole
שני מושגי יסוד שטבע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure) לתיאור חקר הלשון. הלשון מתקיימת ופועלת בשני מישורים. המישור הראשון הוא השפה, הלאנג: מערכת סגורה של כללים מופשטים, היוצרים את ההיגיון החברתי של השפה. זהו האובייקט של המחקר הבלשני. המישור השני הוא הדיבור, הפארול: הרמה הביצועית של הלשון, האופן המסוים שבו הפרט משתמש בשפה.
דה סוסיר (2005 [1916]) הציב שלושה קריטריונים עיקריים להבחנה בין שני המושגים:
- השפה (לאנג) מוגדרת כקוד. קיימת התאמה בין הדימויים הקוליים של השפה לבין המושגים (המשמעויות) שלה. הדיבור (פארול) הוא המימוש של הקוד על-ידי דוברי השפה.
- השפה כמערכת היא ישות פסיבית טהורה: היא מעין בית אוצר של סימנים נפרדים (מילים, מורפֶמות) המופיעים בזיכרון. כדי שהשפה תיצור משמעות, יש לערוך אותה במשפטים. ארגון השפה במשפטים שייך לרובד של פעילות אקטיבית ושימושית בשפה, כלומר לפארול.
- השפה (לאנג) היא תופעה חברתית ופסיכולוגית טהורה, בעוד הדיבור (פארול) הוא אקט אינדיווידואלי ופרפורמטיבי-פרטי; זוהי פעולה פסיכו-פיזיולוגית המושפעת במידה רבה מן החברה, שהיא קהילת המשתמשים בשפה.
הלאנג הוא מושא המחקר העיקרי בחקר הלשון. זוהי מערכת חברתית במהותה, שאינה תלויה בפרט. הדיבור, הפארול – החלק המשני בחקר הלשון – מתייחס לחלק האינדיווידואלי של הלאנג, לרבות הפונטיקה. הוא נוגע בצד הביצועי של הלשון, הנשלט בידי הפרט. הלאנג קיים בתוך הקולקטיביות ובאמצעותה: זהו מכלול של קונבנציות הכרתיות שאימץ הגוף החברתי כדי לאפשר לפרט להפעיל יכולת לשונית (ע"ע דקדוק גנרטיבי). הלאנג הוא תוצר שנרשם אצל הפרט באופן פסיבי; אלה הם הקודים ואמצעי ההבעה המשותפים לכל הפרטים המשתייכים לקהילה לשונית אחת. זהו סך העקבות המונחות במוח, סך הדימויים המילוליים האצורים אצל כל פרט. הפארול, לעומת זאת, הוא פעילות אקטיבית המבטאת את הרצון ואת האינטליגנציה. זוהי צורה יצירתית ואישית של שימוש בשפה; האופן שבו מופעלים חופש, דמיון והתגוונות ביחס לגוף הלשוני החברתי הפסיבי. בָּתחביר אין חלוקה חדה בין מה ששייך ללאנג (כלומר לשימוש הקולקטיבי) לבין מה ששייך לפארול. חלק גדול מן המבנים התחביריים שייכים ללאנג, כיוון שהם מורכבים מיסודות קבועים. עם זאת, המשפט כמבע חד-פעמי שייך לפארול (ניר, 1989: 30-29).
שיטתו של דה סוסיר מתארת שלמות בינארית, שבה הלאנג והפארול מתקיימים זה לצד זה בכל פעולה של קומוניקציה: הדיבור (הפארול) מוציא מן הכוח אל הפועל את המסר, והשפה (הלאנג) אחראית להבנתו ולפרשנותו. תפיסה זו השפיעה השפעה מכרעת על התפתחות הבלשנות במאה ה-20 והיתה ציון דרך בהתפתחותם של זרמים מרכזיים בתרבות, כגון הפורמליזם הרוסי (Trubetzkoy, 1969), הסטרוקטורליזם והפוסט-סטרוקטורליזם הצרפתי (בארת [1973] 2004; Barthes, 1968). הפוסט-סטרוקטורליזם לגווניו מתח ביקורת על הבינאריות של דה סוסיר וטען שישנם הבדלים (דיפראנס) פיגורטיביים אישיים וסובייקטיביים בלב לבו של הלאנג, בלב לבה של המערכת המופשטת של השפה, במכלול החוקים הקבועים. הביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית אינה רק מבטלת את הניגוד בין המושגים, אלא אף טוענת כי הלאנג הוא למעשה פארול: דיבור יצירתי ועתיר דמיון, העוסק כל העת בנביעה חוזרת ונשנית של משמעויות חדשות, הדוחות את המבנה הקבוע הלוגי (הלאנג) והופכות אותו לתנועה מתמדת של דמיון לשוני (הפארול) (ע"ע סמיוטיקה).
מכאן לאן?
מקורות
בארת, ר' [1973] 2004: הנאת הטקסט, וריאציות על הכתב, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.
דה סוסיר, פ' [1916] 2005: קורס בבלשנות כללית, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.
ניר, ר' 1989: "לאנג ופארול", בתוך: מבוא לבלשנות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Barthes, R 1968: Elements of Semiology, trans. A. Lavers and C. Smith, New York: Hill and Wang.
Trubetzkoy, N. S. 1969: Principles of Phonology, trans. C. A. M. Baltaxe, Berkeley: California University Press.
תאור / מקור התמונה:
Charles Cros rendez vous