אקלקטיות, לקטנות

Eclecticism

הדמיה של פרויקט לנוקס נחמני (בית הציפורן, רחוב אחד העם 45 תל-אביב). אמנון בר אור  -  טל גזית אדריכלים בע"מ.

מבנה דעת או גוף הטרוגני של טקסטים המכיל ציטוטים מסגנונות היסטוריים שונים – כשמדובר בספרות, באמנות או בארכיטקטורה – או תערובת של תיאוריות – כאשר מדובר בתחום דעת מופשט. בטקסט אקלקטי המציאות מתפרשת על-ידי לקט של שיטות או אוסף של סגנונות שאינם מצטרפים לכדי מקשה הומוגנית אחת ואינם מונחים על-ידי שיטת סימנים אחידה. תפיסה אקלקטית בולטת בעיצוב ובאדריכלות של שנות השמונים, המזוהה עם עלייתן של מגמות פוסטמודרניות בתרבות.

התנאי המרכזי לכינונה של תבנית אקלקטית הוא קיומם של חומרים הטרוגניים. המבנה ההטרוגני מבליט את הפער בין המסמנים (למשל הסגנונות המצוטטים) לבין המסומן (המשמעות הכוללת של היצירה). האקלקטיות מעודדת את המבט המתמקד בהבדלים שבין המרכיבים ומערערת על משמעותו הסגורה של האובייקט (ע"ע דיפראנס). הסגנון האקלקטי חותר תחת מערכת הייצוג של השפה, משום שהוא מנתק בין מסמנים לבין מסומנים או בין סגנונות לבין ההקשר ההיסטורי המקורי שהופיעו בו. הוא יוצר מערכת אנכרוניסטית שאינה משתלבת בתוך ההקשר ההיסטורי שאליו היא שייכת לכאורה.

דוגמאות לאקלקטיות נוכל למצוא בשטחים שונים: אופנה, אמנות, ספרות, ארכיטקטורה ועוד. האופנה, למשל, יכולה להציע סגנונות המורכבים מתערובות של בדים שונים, ציטטות אתניות, אזכורים מן ההיסטוריה של הלבוש ועוד. בשטח הספרות, נוכל להצביע על אסטרטגיות של כתיבה פוסטמודרניסטית שמיישמת אקלקטיזם באופן אירוני. דוגמאות ישראליות לכך הן ספרו של אבנר שץ, לשוט אל השקיעה (1998) – אוסף של ז'אנרים פופולריים ונוסחתיים, סיפורי הרפתקאות, ביוגרפיות ועוד; ספרו של עמוס עוז, אותו הים (1999) קרנבל פרודי וכאוב נוסח יבגני אונייגין (פושקין), המורכב מאוסף המובאות והקלישאות של הישראליות העכשווית; וספרו של אתגר קרת געגועי לקיסינג'ר (1994) – סיפורים המשלבים אסטרטגיות שונות של תרבות פופולרית, קומיקס, "הרומן הרומנטי" ועוד, ומכילים ביקורת פוסט-אידאולוגית על מיתוסים ישראליים מקובלים.

התחום הבולט ביותר שבו זכתה האסתטיקה האקלקטית להשפעה הוא האדריכלות. דוגמאות לכך החלו להופיע כבר בראשית המאה ה-20 והתעצמו שוב בסופה. כאן אפשר להצביע על סגנונו של האדריכל הספרדי אנטוני גאודי (Gaudí) כעל סגנון אקלקטי אופייני שעתיד היה להשפיע רבות על אדריכלים רבים אחריו. גאודי שילב בין אלמנטים אורגניים (פרחים), השפעות מוסלמיות (פסיפס, ערבסקה) ושגב בארוקי, הבולט במיוחד בקתדרלת הענק שתכנן בברצלונה, ה-Sagrada Família. הנטייה לאקלקטיות בולטת גם באדריכלות הפוסטמודרנית (ע"ע פוסטמודרניזם (באמנויות)). דוגמה לכך היא הגלריה העירונית לאמנות בשטוטגרט שבגרמניה, שאותה עיצב הארכיטקט ג'ימס סטרלינג (Sterling). במבנה של סטרלינג בולטים קווים שונים: מצד אחד הקו הקלאסי, המתבטא בחומרים (שיש, אבן) ובאוסף הפסלים בגן המוזאון; מצד אחר, המעקה ה"תעשייתי" הצבוע אדום, שעובר לאורך המבנה הקלאסי ומהווה קונטרפונקט פרובוקטיבי בתוכו. דוגמה אחרת, ישראלית, היא מלון "דן אילת". המבנה יוצר אוסף של ציטטות הפועלות זו על זו בתערובת אופיינית של פרודיה, משחק והתייחסות עצמית. טכניקה דומה נמצא בתערובת הסגנונות המאפיינת את אתרי דיסני בעולם, בבתי הקזינו ה"ונציאניים" בלאס וגאס ובמוזאונים הפופולריים בדרום קליפורניה. אלה יוצרים רפליקות (העתקים) של שכיות חמדה אירופאיות ומאפשרים לקהל אמריקאי מרוצה לבקר, למשל, ב"כנסייה הרומנסקית" שבה נמצאת תמונתו של לאונרדו דה-וינצ'י הסעודה האחרונה. האתר החדש מציע לתייר המזדמן לחוות חוויה גדולה אפילו יותר מן "המקור": לחוש את עוצמתה של התמונה בתלת-ממד, "בגודל טבעי" (Live) (Eco, 1986).

מדוגמאות אלו אפשר ללמוד כי האקלקטיות מתקשרת לשאלות כבדות משקל, כגון מהו מקומו של הסובייקט או הטקסט האותנטי בימינו? מהי משמעות הציטטות ההיסטוריות הפרועות בעידן שאיבד את אמונתו התמימה בהיסטוריה הליניארית ובזיכרון הקולקטיבי? האקלקטיות היא סימפטום לתקופה המביטה בחשד על שאלת הייצוג של המרחב והזמן בתוך עולם טכנולוגי המאפשר, למשל, לשתול אובייקטים וסובייקטים בסביבות "טבעיות" מומצאות וממוחשבות. במובן זה, התרבות האקלקטית היא אחת העדויות המובהקות לאופן שבו מתנהלים חיינו בעת הזאת.

מקורות

עוז, ע' 1999: אותו הים, ירושלים: כתר.

קרת, א' 1994: געגועי לקיסינג'ר, תל אביב: זמורה-ביתן.

שץ, א' 1998: לשוט אל השקיעה, תל אביב: זמורה-ביתן.

Cruickshank, D. 1996: Sir Banister Fletcher's A History of Architecture, Woburn, MA: Architectural Press.

Eco, U. 1986: Travels in Hyperreality – Essays, trans. W. Weaver, Marrickville: Harcourt Brace & co.

תאור / מקור התמונה:

הדמיה של פרויקט לנוקס נחמני (בית הציפורן, רחוב אחד העם 45 תל-אביב). אמנון בר אור – טל גזית אדריכלים בע"מ.

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×