רעיונות לפי אישים : טרנטינו קוונטין

מאנגלית: עצמאי, Independent. כינוי לתעשייה עצמאית וחלופית לתעשיה הממסדית, הפועלת בשטחי התרבות הפופולרית, בעיקר בתחומי המוזיקה והקולנוע. האינדי הוא גם תפיסת עולם המחברת בין אותנטיות לבין אנטי-ממסדיות: מנגנון שיווקי מתוחכם המוכר מוצרים תוך שימוש בערכים כגון ראשוניות, נאמנות ללא פשרות ליצירה וחופש הפצה. בתחום המוזיקה תיאר המושג ז'אנרים וסגנונות מוזיקליים מסוימים, בעיקר בבריטניה. בקולנוע מזוהה האינדי בעיקר עם הסרטים המופקים ומופצים בארצות הברית שלא באמצעות אולפני הענק המסורתיים של הוליווד. … קיראו עוד

פילוסופיה ופרקטיקה לשונית ביקורתית העוסקת בפירוק משמעותו הקבועה של הטקסט. הדקונסטרוקציה מבליטה את חוסר השלמות והיעדר הקוהרנטיות של המסורת הרציונלית המערבית ואת אי-יכולתה של השפה לשמש כמכשיר מדויק לייצוג המציאות. הדקונסטרוקציה מחפשת את היסוד הפיגורטיבי, הבלתי בטוח, יוצר ההבדלים ("דיפראנס"); היא חותרת לדחייה ולשוני המפרקים את הטקסט: הטקסט אינו מתכוון בדיוק למה שהוא אומר, או אומר מה שאינו מתכוון אליו. בניסוחו הפיוטי של דרידה (Derrida), הפילוסוף המכונן של הדקונסטרוקציה, החוף נעדר, הקצוות של המשפט שייכים ללילה. … קיראו עוד

מונח הרווח בתחומי דעת שונים: בלימודי תרבות וספרות, בלימודים פוסט-קולוניאליים, בתקשורת, באדריכלות ועוד. מקורו בביולוגיה של המאה ה-19, שם ציין עקרונות של שעטנז ועירוב, חיבור של מין עם שאינו מינו. ההיברידיות היא מציאות ביניים המאופיינת בזמניות ובמעבריות. זהו התחום שבין העולמות המוגדרים, שטח ההפקר שבין גבולות ומִתארים ברורים. בעקבות החיבור בין ישויות נפרדות, הנותרות בנבדלותן גם לאחר החיבור, נוצרת מציאות הטרוגנית. הפילוסופיה ההיברידית היא אבן יסוד של התיאוריה הרב-תרבותית. זו עוסקת בשאלה כיצד שתי זהויות שאינן מתיישבות זו עם זו שוכנות בתוך הגוף הפרטי, המשפחתי או הלאומי. הפוליטיקה ההיברידית מבקשת לחשוב מעבר לקטגוריות מהותניות והיא מתמקדת באסטרטגיה של הנכחה ופרפורמנס, שבה כל גוף רשאי להציג באופן מורכב אפשרויות חברתיות שונות של קיומו. … קיראו עוד

אוסף של תבניות רעיוניות וצורניות, המוסכמות על המחבר ועל הקורא. מכשיר המסייע להגדיר ולמיין טקסטים במדיום או באמנות מסוימת. הז'אנר מגדיר את הסוג הכללי שהיצירה משתייכת אליו. זהו מכשיר רטורי ראשון במעלה היוצר אצל הנמען סכמה של ציפיות רגשיות וקוגניטיביות, שמימושן מסב תחושות ביטחון והנאה. הז'אנר הוא מוסד הנוטה לסגירות, משום שהוא מגביל את פוטנציאל המשמעות של הטקסט ומשמש סוכן של אידאולוגיה מסוימת המוצעת לקורא. היצירה הז'אנריסטית פועלת בטווח שבין הפנמת חוקי הז'אנר וציות להם לבין רצון לעצמאות, לחידוש ולשחרור ממרותו הכובלת. דינמיקה זו מכוננת את הז'אנר כמוסד בתרבות. … קיראו עוד

היכולת לשמר את תוכנם של מעשים, אירועים, תמונות וסוגיות מן העבר. האופן שבו העבר מאורגן, מיוצג ומַבְנֶה את השיח בהווה. גורם מרכזי המכונן את זהות הפרט והקולקטיב. אוסף הדברים והאירועים שפרט או קבוצה אנושית חוו, יצרו או הגו במסגרת תרבותית נתונה. בעידן התקשורת החזותית והדיגיטלית הופך הדיון בזיכרון ובסוכניו לתחום ידע בפני עצמו, המקרין על שטחים נרחבים כגון היסטוריה, טכנולוגיה, אדריכלות, קולנוע, תקשורת המונים, חברה ותרבות. … קיראו עוד

טקסט העוסק בייצוג של הבדלים באמצעות אירועים המשתנים על פני ציר הזמן. מכלול האמצעים ואופני הארגון של הזמן בתוך רצף הקרוי סיפור. יסוד מרכזי של תקשורת וגורם המעצב זהות, זיכרון ומשמעות. פרקטיקה המשמשת בתחומים מגוונים: פילוסופיה של ההיסטוריה, משפטים (עדויות משפטיות), אנתרופולוגיה, ספרות, קולנוע, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, עיצוב ותקשורת. בשנים האחרונות, בעקבות השפעתה של הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית בחקר התרבות, המושג מתייחס לאופיו הסיפורי-פרשני של כל מבע ולארגון האידאולוגי הסמוי של הרצף בסיפור חיים אישי, בזיכרון, במשדר חדשות או בכתיבת היסטוריה. במובנו זה מסמן המונח את האופי הסובייקטיבי של צבירת הידע ההיסטורי, וכן את ייצוג משמעות הזמן בהתאם לחוקיות אסתטית ואידאולוגית מסוימת. נרטיב פירושו מודעות לשפה המַבְנָה את תחושת הזמן ההיסטורי. … קיראו עוד

מודרניזם ופוסטמודרניזם הם שני זרמים מרכזיים באמנות של מאה השנים האחרונות. מודרניזם הוא סגנון באמנות הפלסטית, באדריכלות, בצילום, בספרות, בקולנוע, בתאטרון וכיוצא בזה, שהיה רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. סגנון זה מבליט את הממד הרציונלי, המופשט והגואל של האמנות: הוא מאמין באפשרויות הקדמה, דחיית הישן מפני החדש. הפוסטמודרניזם משקף מוסכמות אסתטיות חדשות המתפתחות בתחומים אלה, החל מאמצע המאה שעברה ועד לימינו. מאפיינים כלליים של הסגנון הפוסטמודרני הם צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, נטייה לפרודיה ולפסטיש, מודעות למוצר האמנותי כפרי של שעתוק והתחזות, טיפול בצומת אמנות-מדיה-צריכה, פירוק דרכי הייצוג והשפות של המודרניזם העילי, פירוק הסובייקט ההרואי של המודרניזם ועוד. … קיראו עוד

הקומיקס הוא סיפור המסופר באמצעות סדרת ציורים עוקבים. אמנות אמריקאית ייחודית שהפכה לצורת ביטוי אוניברסלית. ז'אנר הטרוגני המצרף צילומי סטילס, כיתוב מלודרמטי ותחביר קולנועי. הקומיקס נע בין "גבוה" ל"נמוך": לעתים הוא מוצג כתוצר של תרבות נמוכה, המיועד בעיקר לצעירים ולילדים, ולעתים הוא מופיע כמוצר של אמנות גבוהה, הפונה למבוגרים ולילדים כאחד. הקומיקס הוא ז'אנר בידורי הנטוע בתרבות הפופולרית, וזו מזינה וצורכת אותו. עם זאת המדיום מאפשר גם התבוננות ביקורתית, הן במציאות הפוליטית של הכלל והן במציאות האקזיסטנציאלית של היחיד בחיי היומיום. המאנגה היא ז'אנר של קומיקס יפני שהשפיע עמוקות על תרבות המערב. האסתטיקה של הז'אנר הציגה צירוף של איקונוגרפיה ייחודית, נטורליזם ביקורתי, פנטזיה ופיוט. … קיראו עוד

בבואה, השתקפות. מערכת הסימון כאובייקט המתייחס לעצמו. הרפלקסיביות היא פעולה ביקורתית הנוהגת בתחומים רחבים של מדעי האדם: סוציולוגיה ביקורתית, פנומנולוגיה, הרמנויטיקה, תיאוריה ביקורתית, סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם, תורת המורכבות ועוד. עיקרה של הפעילות הרפלקסיבית: התבוננות ביקורתית על האופן שבו מופק ידע על העולם. העמדה הרפלקסיבית מבקרת שיטות חשיבה פוזיטיביסטיות ודטרמיניסטיות המתמקדות בחשיפה של אמיתות אוניברסליות. התשוקה הרפלקסיבית מתמקדת במורכבויות של העולם הנגלה ובמורכבות של השפות המתארות אותו. היא חוקרת את אופני הייצור הלשוניים, התרבותיים והאידאולוגיים שמכוננים את העולם. כל אינטרפרטציה, תיאוריה או אוצר מילים קונספטואלי חשופים לחקירה הרפלקסיבית שתפקידה להתנגד לשרטוט תמונה סגורה ומוחלטת של המציאות. … קיראו עוד

השואה היא הכינוי להשמדתו המדעית והשיטתית של כשליש מן העם היהודי בידי הנאצים ושותפיהם באירופה בשנים 1941-1945, מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ועד שחרור מחנות המוות בידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום, כעבור עשרות שנים, נשאלת בעוצמה רבה השאלה: האם יש "דרך נכונה" לזכור את אושוויץ, ואם כן, מהי? סוגיית ייצוג השואה בתרבות עודנה שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. השאלה המרחפת מעל הדיון נוגעת ל"פופולריות החדשה" של שיח השואה בשנים האחרונות. האם עוצמת הדיון היא ביטוי אותנטי למהלך אוניברסלי של עיבוד הטראומה או שמא מדובר בעודף של ייצוגים המבשרים על צורה מתוחכמת של העלמה וגירוש: גירוש הכאב באמצעות השיח המשתלח והבלתי פוסק אודותיו, עד שהנושא כולו יהפוך לבנאלי? … קיראו עוד