קוד
Code
שיטת סימון שנגזרים ממנה מסר או משמעות. הקוד נקבע באמצעות מערכת הסימנים המפקחת על אופן ההרכבה והפענוח שלו. הקוד יכול להיות פשוט, למשל איתות של אור, או מורכב – בגד אופנתי, יצירת אמנות או תיאוריה.
כדי להסביר את המונח "קוד" ניעזר בהבחנה הידועה של הבלשן פרדינן דה סוסיר ( de Saussure) בין לאנג (Langue) לפארול (Parole) (דה סוסיר, [1916] 2005). הקוד הוא הלאנג, מערכת האפשרויות והקומבינציות המופשטות הגלומות בשפה. הדיבור, הפארול, הוא אופן הביצוע והיישום של הקוד באמצעות המסר. הבלשן וחוקר הספרות רומן יאקובסון, במאמרו החשוב "בלשנות ופואטיקה", תולה את הצלחת הפענוח של השדר בקיומו של קוד משותף למוען ולנמען (יאקובסון, 1986: 166-138). הקוד הוא הפונקציה המטא-לשונית, אחת משש הפונקציות של המסר (ע"ע פואטיקה) (שאר הפונקציות הן האמוטיבית, הקונטיבית, הפאטית, הרפרנציאלית והפואטית).
יאקובסון וסטרוקטורליסטים אחרים ממשיכי דרכו, כגון צווטן טודורוב (Todorov) וא"ג גריימס (Greimas, 1982), משתדלים לכונן "דקדוק" (מערכת קודים) המייצר טקסטים ומשמעויות (ע"ע דקדוק גנרטיבי). אולם פוסט-סטרוקטורליסטים כגון רולאן בארת "המאוחר" מצביעים על המקום שבו נפרץ הקוד המאובחן. תפיסה זו מעניקה לקורא (ולא לטקסט) חופש חדש ליצירת קודים משתנים; גישה זו עולה למשל בניתוח של בארת לספרו של בלזק, סרזין (Barthes, [1970] 1975). ככל ששאלת הסימון והקידוד הופכת לפתוחה יותר, כך היא מאפשרת הליך של קריאה שהוא בבחינת הסגת גבול מענגת: ארוטיזציה והיברידיזציה של הטקסט. הטקסט הופך כך ליש הטרוגני, מעשה הכלאיים של מרכיביו. תפיסה זו מגיעה לשיאה בדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה (Derrida); שם כבר נפרץ לגמרי הקוד הלשוני הקבוע והופך למסמן צף הנע באופן דינמי בתוך "תנועת ההבדלים" (דיפראנס) של הטקסט.
מכאן לאן?
מקורות
דה סוסיר, פ' [1916] 2005: קורס בבלשנות כללית, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.
יאקובסון, ר' 1986: "בלשנות ופואטיקה", בתוך: סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה: מבחר מאמרים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 166-138.
Barthes, R. [1970] 1975: S/Z, trans. R. Miller, New York: Hill and Wang.
Greimas, A. 1982: Semiotics and Language: An Analytical Dictionary, Bloomington: Indiana University Press.
Jakobson, R. 1960: "Closing Statement: Linguistics and Poetics", in: Sebeok, T. A. (ed.), Style in Language, Cambridge, MA: The MIT Press, pp. 350-377.
תאור / מקור התמונה:
מקור לא ידוע