בריקולאז'
Bricolage
מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס (Lévi-Strauss) ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות.
לוי-שטראוס משווה את מעשהו של הבריקולר (bricoler), מבַצע הבריקולאז', למעשיהם של המהנדס או המדען. המהנדס מגלה מושגים חדשים ומנסה להרחיב באמצעותם את חוויית המציאות; הוא מבקש למצוא צורות חדשות של ידע ופונה לשם כך אל העתיד; הוא מנסה לחולל שינוי כלשהו בעולם. הבריקולר, לעומתו, אינו יוצר מערכות חדשות. הוא עוסק בהבנה מאוחרת באמצעות צירוף מחדש של הקיים. הצירופים שלו מקיימים זיקה ברורה אל העבר שממנו נלקטו החומרים ששימשו אותו. הבריקולר מנסה לבנות מחדש את מערכות הסימנים שגררו עמם הפרגמנטים מעברם.
המהנדס והבריקולר עוסקים בצורה שונה ב"ציד שדרים". המהנדס מנסה לגלות הכללות וצפונות חדשות ולחלץ מן הטבע שדרים חדשים, ואילו הבריקולר מארגן מחדש מערכות סימנים קיימות. "המדען מחולל אירועים (שינוי פני העולם) באמצעות סטרוקטורות, והבריקולר מחולל סטרוקטורות באמצעות אירועים" (לוי-שטראוס, [1962] 1973: 35). הבדל נוסף בין הבריקולר למהנדס הוא שחומרי הגלם של הבריקולר הם סימנים הממחזרים משמעויות קיימות, ואילו חומרי הגלם של המהנדס הם מושגים הפותחים אפשרויות חדשות. "הסימן אינו מרחיב את הקבוצה ואינו מחדש בה דבר; כל עניינו להגיע לחבורת התמורות שלה ותו לא" (שם: 33). המהנדס עובד בעולם מושגי, האמור להיות שקוף לחלוטין למציאות. הוא מנסה ללכת "מעבר למגבלות המאפיינות את הציוויליזציה שלו" (שם: 32). הבריקולר משקף מציאות שחותם אנושי מוטבע בה. הוא חושף את קיומה של מערכת סימנים תלוית הקשר ותלוית תרבות.
לוי-שטראוס משתמש בהשוואה בין הבריקולר למדען או למהנדס כדי להבחין בין שני סוגי מדע: המדע המודרני המקובל, הפועל באמצעות מושגים, השערות ותיאוריות, ו"המדע הקונקרטי", המיתי, הקודם למדע המקובל ופועל באמצעות דימויים וסימנים. החשיבה המיתית היא "צורה שכלית של מעשה אלתור חובבני" (שם: 34), תערובת של דימוי והכללה. היא פועלת באמצעות שיירים ומאובנים המעידים על חייהם הקודמים של הסימנים בתולדות היחיד או הכלל. שברי אירועים וזיכרונות אלה יוצרים יחד מבנים של חשיבה. אי שם בין החשיבה המדעית לחשיבה המיתית נמצאת האמנות, שהרי האמן הוא בה בעת מלומד, מתקין ומאלתר. באמנותו נוצרת הסינתזה בין המבנה לאירוע.
החשיבה הבריקולאז'ית, שהסטרוקטורליזם הציג כחלופה לחשיבה התקנית, זכתה לפריחה גם בתיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית ובפרקטיקה האמנותית של הפוסטמודרניזם. הפילוסוף ז'ק דרידה (Derrida), למשל, ממהר לאמצה לחיקו ולראות באופייה החומרי, הדימויי והאלתורי מטאפורה המגדירה זירה של סימנים אשר אינה מבודדת את הסטרוקטורה מן הדימוי שלה או מן הממד ההיסטורי של היווצרותה. ממד זה הופך את החשיבה הבריקולאז'ית למעין עקבה גופנית המכסה על האמת שמאחוריה ומגלה אותה בה בעת. שימוש מעין זה, המקובל בלימודי תרבות, יכול להסביר את הפוטנציאל הביקורתי הטמון במונח: הדבר דומה לאופן שבו תת-תרבויות אלטרנטיביות מנכסות לעצמן יסודות מן התרבות השלטת במטרה לחתור תחתיה ולמתוח עליה ביקורת.
גם באמנות הרבו להשתמש במונח בריקולאז' כדי לתאר סגנון הבנוי מצירופים ממוחזרים ומציטטות ממקורות קיימים. היה זה ניסיון לתאר את המוצר כחיבור רופף של שיטות סימנים בעבר ובהווה (ע"ע אקלקטיות). האופי הטרנספורמטיבי של סימנים אלה, המשקפים נורמות תרבותיות קולקטיביות, הפך מושא לעיצוב אמנותי. עתה משקף הבריקולאז' תהליכים של חשיבה בתוך המסורת המבוזרת של החברה הרב-תרבותית. במובן זה, כדברי דרידה, השיח מסגל לעצמו את אופיו החלקי, הקטוע והמאולתר של הבריקולאז' (Derrida, [1967] 1978: 285).
מכאן לאן?
מקורות
לוי-שטראוס, ק' [1962] 1973: החשיבה הפראית, תרגום: א' גילדין, תל אביב: ספרית פועלים.
Derrida, J. [1967] 1978: Writing and Difference, trans. A. Bass, London: Routledge and Kegan Paul.
Lévi-Strauss, C. [1949] 1969: The Elementary Structures of Kinship, trans. J. Herle Bell, R. von Strumer, and R. Needham, London: Eyre & Spottiswoode.
תאור / מקור התמונה:
Bricolage
Source: https://charlestongrit.com/what-kind-artist-am-i