עולם האמנות
Art World
מונח בתחום האסתטיקה והסוציולוגיה של האמנות, המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ארתור דנטו (Danto, 1964) וג'ורג' דיקי (Dickie, 1984). ההנחה כי אי-אפשר לאפיין יצירות אמנות באמצעות תכונות או מהויות פנימיות: השיפוט האמנותי נוצר על-ידי קואליציה של גורמים הפועלים בשדה האמנות, כגון יצרני אמנות, אוצרים, מנהלי מוזיאונים, מבקרי אמנות, צרכני אמנות ועוד. אנשים אלה, הרוקמים ביניהם קשרים רופפים, יוצרים מרחב או שדה שיח הקובע את הטעם האסתטי ומכריע בשאלות של הערכה אמנותית.
את המונח "עולם האמנות" יש לראות כחלק בלתי נפרד מן ההגדרה המוסדית של יצירת ה
על-פי עמנואל קאנט (Kant), יצירת האמנות היא צורה אוניברסלית הנתונה לשליטתה של התבונה. צורה זו של יופי מופקעת מן הרצף של החיים ונפרדת מן הממד השימושי שלהם. יצירת האמנות מוגדרת על-ידי "חוקי הטעם", ואלה אינם מושפעים מן האינטרסים של השחקנים הראשיים: יצרני האמנות, אוצרים, מבקרים, קהל שוחרי האמנות וכן הלאה. הערכה אמנותית היא אפוא פרי עיון מתמשך בטיבה של האמנות – תוצאה מובהקת של "שיפוט אסתטי" המופעל על היצירה הבודדת כדי לקבוע את ערכה.
התפיסה המוסדית מאתגרת את התיאוריה הקאנטיאנית ומציעה דרך חשיבה חדשה על האמנות. בעקבות זרמים חדשניים שפעלו באמנות מראשית המאה ה-20, כגון דאדא, פופ-ארט, אמנות קונספטואלית ועוד, הוברר כי אי-אפשר לראות ביצירת האמנות רק הישג פורמלי של השפה הציורית. לאחר מרסל דושאן (Duchamp) היה ברור כי האמנות אינה רוצה רק לייצר מוצגים אסתטיים, אלא אף מבקשת להציג אמירה פילוסופית המגדירה מחדש את היחסים בין האמנות לחיים. דושאן, שהציג מִשְׁתָּנָה בחלל המוזיאון וכינה אותה "מזרקה", ביקש לטעון טענה רדיקלית, המתקשרת להגדרה המוסדית של האמנות. טענתו היתה כי האמנות העכשווית אינה נשפטת על-פי רמת הביצוע האמנותי, אלא על-פי החלטתו של המוזיאון להציג את המשתנה כיצירת אמנות לגיטימית ולחולל דיון ער בשאלת ייעודה והגדרתה של האמנות. על-פי ההנחה המוסדית, מה שהפך את המשתנה ל"מזרקה" הוא הסכמתו של המוסד להעניק כוח ולגיטימציה לאמירתו של דושאן (ע"ע הקשר תצוגה) (פרילנד, [2001] 2007: 70-41).
אם לסכם את "התפיסה המוסדית", אפשר לומר שהטענה המרכזית היא כי יצירות אמנות מעולם לא נוצרו כדי להיות יצירות אמנות. מה שקבע את הסטטוס האמנותי שלהן היה ההון הסימבולי שצברו בחסותם של מוסדות חברתיים שקבעו את ערכן. מוסדות אלה פועלים בחלל היסטורי משתנה; ערכה ומשמעותה של יצירת האמנות מותנים ב"החלטתם" של מוסדות וב"שיח האמנותי" המתבצע באמצעותם. יצירות אמנות יכולות להיכנס לפנתיאון האמנות ולעבור תהליך של קנוניזציה. בה בעת, יצירות אחרות יכולות להיות מודחות מן הקנון ולזכות בסטטוס המפוקפק של "לא אמנות" (Non Art) (ע"ע אוונגרד).
מכאן לאן?
מקורות
עפרת, ג' 1998: דפוסי היופי: שיחות עם גמד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 154-149.
פרילנד, ס' [2001] 2007: זאת אמנות? מבוא לביקורת האמנות, תרגום: ל' שיר, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עמ' 70-41.
Danto, A. 1964: "Art World", Journal of Philosophy, LXI 19 (October).
Dickie, G. 1984: The Art Circle: A Theory of Art, New York: Heaven Publications.
Morgan, R. C. 1998: "The End of Art World", in: Art Outside the Museum, New York: Allworth Press, pp. 99-101.
תאור / מקור התמונה:
World Map Urban Watercolour by
Michael Tompsett