מרחב ציבורי (בתקשורת)

(Public Sphere (in Communication

Edward Lloyd's Coffee house, in London. William Holland, 1789

במשמעות סוציולוגית ותקשורתית – המקום והתנאי לקיומו של דיון ציבורי בחברה. מונח המגדיר את מרחב העבודה, הפוליטיקה והתקשורת שאינו כפוף למרות המדינה או ממסדים אחרים. המרחב הציבורי מאפשר דיון פתוח, רציונלי, חופשי מכפייה, בין מרכיביה השונים של החברה. תקשורת אוניברסלית זו מכוונת להשגת הבנה והסכמה בין הצדדים. המונח מזוהה עם מפעלו של הפילוסוף יורגן הברמאס (Habermas).

השינויים שחלו בעידן הפוסטמודרני (המחצית השנייה של המאה ה-20) הביאו לנסיגתו של המרחב הציבורי. בעידן המודרני שקדם לו (המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20) שגשגו פורומים של מרחב ציבורי דוגמת בתי קפה ומועדוני פועלים. עם התפתחותם של אמצעי התקשורת והמקום המרכזי שהחלו לתפוס בתודעת ההמונים, אפשר להבחין בתהליך של הסחת דעת ונסיגה מפעולה פוליטית, וכפועל יוצא מכך – בצמצומו של המרחב הציבורי.

הפילוסוף הגרמני יורגן הברמאס (Habermas, [1962] 1989) הציג מודל המגדיר את התנאים האידאליים לדיון ציבורי. לדידו, "השתתפות דמוקרטית אמיתית של אזרחים בתהליך הפוליטי יכולה להיווצר (ואף נוצרה ברגע מסוים בהיסטוריה האירופאית) במפגש בין אנשים פרטיים, בעלי סטטוס חברתי, שלהם יחד יש כוח לעמוד מול הממסד" (ליבס, 1997: 142). במודל אידאלי זה מתנהל "דיון רציונלי ושיטתי, המכוון כולו לטובת הכלל, ללא עירוב אינטרסים אישיים. התוצר הוא קונצנסוס ביקורתי כלפי הממסד. התנאי להצלחת הדיון הוא אי תלות בממשל" (שם).

לדעת הברמאס, דיון רציונלי הוא תנאי בסיסי לקומוניקציה, והוא נועד להבטיח הבנה חופשית מכפייה בין הצדדים המתקשרים. התקשורת הרציונלית משקפת יכולת לגשר בין עמדות מנוגדות ולהגיע לפתרון שיהיה מקובל על הכול. כינונה של ספֵרה ציבורית, שבמרכזה הפעולה הקומוניקטיבית, מבטיח מסגרת הולמת לדיון בלתי תלוי, באווירה השוללת מראש שימוש ישיר או אסטרטגי בכוח. זוהי המסגרת האידאלית המכוננת את המרחב הציבורי ומאפשרת את פעולתו. בתנאים אלה, הקומוניקציה יכולה למלא את תפקידה החיובי והמשחרר: יצירת תהליך של אינטראקציה שבו הסובייקט זוכה להכרת עצמו דרך עיניהם של אחרים.

ואולם קיימים גם כוחות הפועלים לנטרולו של המרחב הציבורי ולחיסולו של הדיון החופשי המתקיים במסגרתו. שורש הרע, לדעת הברמאס, הוא בקומוניקציה מעוותת שאינה מאפשרת "סיטואציית דיבור" אידאלית, חופשית מלחצים, הפועלת בשירות האינטרס הציבורי. לזאת אחראים, בין השאר, עולם הפרסום, יחסי הציבור, תקשורת ההמונים ותרבות הפנאי. האידאולוגיה הפוסטמודרנית, כך נטען, מנחילה לחברה אלמנטים לא רציונליים העלולים לגרום להרס הדיון הציבורי; היא מאיימת על המסגרת הרציונלית, בשל הדגש שהוא שם על אלמנטים רגשיים ורטוריים. אלמנטים אלה אינם מאפשרים סיטואציה אידאלית של דיון רציונלי בין הצדדים.

הביקורת על רעיונותיו של הברמאס באה מכיוונים שונים: ראשית, עולות השגות על הממד האוטופי של דעותיו. הסיטואציה הפוליטית הנוכחית מראה עד כמה רווי השיח הציבורי בתקשורת בדימויים אשר משפיעים על המתדיינים וקובעים את עמדתם. בחברת הראווה העכשווית, ההמונים שבויים בתודעה כוזבת המטופחת על-ידי ההגמוניה של הצריכה. בנוסף נשמעת הטענה כי התאוריה של הברמאס מעוגנת בחשיבה טוטלית: חרף הבטחותיה לפתיחות המאפשרת התייחסות לשוני ולהבדלים בין הצדדים, היא חותרת להומוגניות מחשבתית ורתומה כל כולה להנחה בדבר הממד הרציונלי והאוניברסלי של הרוח האנושית. ואולם אפשר לשאול אם תודעה אוניברסלית מעין זו יכולה להוציא את עצמה מחוץ להיסטוריה, שהרי כל אינטרפרטציה לשונית מחייבת את קיומו ההיסטורי של הפרשן הנטוע בתוך מערכת ערכים מסוימת; פרשן זה אינו יכול להפקיע את עצמו מתוך בית הסוהר האידאולוגי של השפה המוסדית שבתוכה הוא פועל (ע"ע פרשנות).

לסיום, אפשר לומר כי הברמאס, בדומה לנועם חומסקי (Chomsky) בדקדוק הגנרטיבי שלו, מנסה לשקם את מעמדה של החשיבה הרציונלית בימינו. טענתו היא כי המודרניות מעולם לא כשלה, מן הסיבה הפשוטה שמעולם לא מומשה במלוא הפוטנציאל המשחרר שלה; היא נותרה במעמד של "פרויקט שלא נשלם" (הברמאס, 1997). יש להשלים אפוא את הפרויקט של הנאורות על-ידי ביצורו של מרחב ציבורי כמשקל נגד לכוחה של המדינה מצד אחד ושל הקפיטליזם התאגידי הרב-לאומי מצד אחר. מרחב זה אמור להיות מוזן על-ידי התאגדויות חברתיות א-פוליטיות שמקורן בחברה האזרחית. אלה תשמרנה על החירות האינדיווידואלית ותבטחנה סולידריות בין הקבוצות השותפות לשיח הציבורי (ע"ע מרחב ציבורי (באדריכלות)).

 

מקורות

אזולאי, א' 1999: "מרחב ציבורי וביקורת הכלכלה המוזאלית", בתוך: אימון לאמנות, ביקורת הכלכלה המוזאלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, המכון הישראלי לפואטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 92-79.

הברמאס, י' 1997: "המודרנה – הפרוייקט שלא נשלם", בתוך: בשארה, ע' (עורך): הנאורות – פרוייקט שלא נשלם? שש מסות על נאורות ומודרניזם, תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 

ליבס, ת' 1997: "Talk Shows – המרחב הציבורי החדש?", בתוך: כספי, ד' (עורך): תקשורת ודמוקרטיה בישראל, ירושלים: מכון ון-ליר והקיבוץ המאוחד, עמ' 152-141. 

Habermas, J. [1962] 1989: The Structural Transformation of the Public Sphere: An Inquiry into a Category of Bourgeois Society (Studies in Contemporary German Social Thought), trans. T. Burger, Cambridge, MA: The MIT Press.

 

 

תאור / מקור התמונה:

Edward Lloyd's Coffee house, in London. William Holland, 1789

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×