שדה

Field

http://iw.wallpaperlist.com/3d-chess-board-wallpaper-2238.html

מרחב מובנה של עמדות, אפשרויות ומיצובים, שמשמעותם נקבעת על-פי אופן ההצבה היחסי של שחקנים בתוכו. המונח מתאר את יחסי הכוח בתוך המבנה החברתי והתרבותי ואת המאבקים לשינוי המתחוללים בו. המאבק בתוך השדה מתחולל בין סוכני השינוי שזה מקרוב באו לבין הסוכנים הדומיננטיים, המסורתיים, המנסים לשמר את המונופול שרכשו ולמנוע ככל יכולתם אפשרות של תחרות. למרות הבדלי התוכן בין השדות השונים – הפוליטיקה, התקשורת, האופנה, המדע, הפילוסופיה והאמנות, לדוגמה – חלים חוקי התנהגות כלליים בתוך כל שדה.

"שדה" הוא מונח מפתח בתיאוריית התרבות של הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu, [1979] 1984, 1993: 165, [1992] 1996). יחד עם מונחים קשורים, כגון "הביטוס" ו"הון", המונח "שדה" הוא אבן יסוד לתיאור היחסים בחברה. לימוד כללי ההתנהגות בשדה מסוים יכול לתרום להבנת אופן פעולתו של שדה אחר. עם זאת, לכל שדה (גם לשדה המדעי) יש "מלָאים" ואינטרסים ספציפיים, השונים מאלה של שדה אחר. כך, למשל, אי-אפשר לבקש מפילוסוף להתחרות על פרס שמעניין גיאוגרף. כדי שהשדה יתפקד, יש צורך בהגדרת תחום ההתייחסות והעניין (המלאי) ובאנשים בעלי אינטרסים המעוניינים לפעול בתחום ולשחק את המשחק המאפיין אותו. משחק זה יתנהל בהתאם לסכמות קוגניטיביות, שבהן מצוידים הסוכנים הפועלים בשדה. בורדייה מכנה סכמות או קדם-הנחות אלה בשם הביטוס (habitus). הן קובעות את האופן שבו הסובייקט מתנסה בשדה ופועל בתוכו הלכה למעשה. ההביטוס קובע את הידע (knowledge) שעלינו להחזיק בו כשאנו נכנסים לשדה, כלומר את החוקים הפנימיים בתוכו, את תוכן המלאי שלו.

השדה משקף יחסי כוח בין הסוכנים או בין המוסדות הפועלים בתחום. למעשה הוא משקף את התפלגות ההון הכלכלי, החברתי או התרבותי בתוך מרחב הנשלט בידי השחקנים השונים. המאבק בתוך השדה מתרחש כאשר השחקנים השונים, ובהם שחקנים חדשים ובלתי מוכרים, מנסים לנכס לעצמם עוצמה רבה יותר בתוך השדה, ולשם כך הם משתלטים על ההון הממשי או הסמלי המצוי במערכת. המאבק נסב על השליטה בשדה מסוים ועל המונופול עליו, וכן על מידת האלימות הלגיטימית שאפשר להפעיל כדי לשנות את התפלגות ההון בין השחקנים השונים. השחקנים השולטים בשדה נוטים לשמר את הונם ולנקוט אסטרטגיות של התנהגות אורתודוקסית. השחקנים החדשים, המנסים לפרוץ לשדה ולשנות את מערך הכוחות בתוכו, נוקטים אסטרטגיות הטרודוקסיות וחתרניות, המנסות להגדיר מחדש את ההביטוס ועל-ידי כך לכפות "חלוקת שלל" חדשה של ההון הנע בתוך השדה.

בכל שדה אפשר להבחין גם בתנועה נגדית אל עבר התלכדות: כל הסוכנים הפועלים בשדה מתלכדים סביב האמונות הבסיסיות המכוננות את השדה, שבלעדיהן אין לו קיום. הסכמה בסיסית של השחקנים המרכזיים חיונית כדי לשמר את עצם קיומו של השדה וכדי להפעיל הליכים מוסכמים בתוכו. עקרונות אלה מתקיימים בתוך השדה ברמה של דוקסה: אמונה נאיבית בכמה עקרונות יסוד "מובנים מאליהם" כביכול וכן אמון בפרקטיקות הממשיות הנובעות מאותם עקרונות (ע"ע צנזורה).

המצטרפים החדשים לשדה, מוסיף בורדייה, חייבים לשלם "דמי כניסה": עליהם להכיר בקיומם של עקרונות אלה ולהוכיח, באמצעות פרקטיקות המקובלות בשדה, את נאמנותם לעצם קיומו. "חובת ההוכחה" החלה על שחקנים חדשים המצטרפים לשדה היא כה חזקה, עד שהם נאלצים לנקוט טקטיקה כפולה: אף שבפועל הם מפעילים טכניקות חתרניות כדי לבסס את מעמדם החדש בתוך מוקדי הכוח של השדה, הם ממשיכים לטעון כי אין הם חותרים תחת עצם קיומו, אלא רק מבקשים לרעננו ולהחזיר את השדה למסלול ה"אמיתי" וה"מקורי" שממנו סטה. מציאות זו יוצרת מצב שבו המהפכות המתחוללות בתוך השדה הן תמיד מהפכות חלקיות (Bourdieu, 1993), מהפכות הנזהרות מאוד לא "לשפוך את התינוק" (עצם קיומו של השדה) יחד עם "המים המלוכלכים" (סוכנים אורתודוקסים הפועלים בשדה).

באמצעות הידע המעשי שהשחקנים החדשים רוכשים, נפרשים ההיסטוריה של המשחק וכלליו, יחד עם הביוגרפיות של האבות המייסדים ו"כתבי הקודש" – דוגמאות המופת הרשומות על שמם. בקצרה, המצטרף החדש מוזמן להיות שותף לדינמיקה של ידע קנוני קיים, המשמר, מבסס ומפרש את עצמו כל פעם מחדש; הוא מוזמן להצטרף להליכים הפרשניים הנהוגים בשדה. אחת ההוכחות לקיומו של השדה היא אפוא יצירת מנגנון של "מורשי חתימה": הסוכנים הלגיטימיים של השדה מורשים לשמר את הידע הנצבר בתוכו, וכך הם תורמים למעשה לשימור כוחם שלהם.

התייחסות מתמדת להיסטוריה העצמית של השדה מחזקת אותו ומספקת הוכחה נוספת לעצם קיומו. לכך יש להוסיף את העובדה שהיצירה או הפעילות הבודדת מצטטת את ההיסטוריה של השדה, לרבות ההיסטוריה הפרשנית שלו. במקרים קיצוניים כלל אי-אפשר להבין את ערכה של היצירה היחידה בלי להבין את המכלול, כלומר בלי להכיר את ההיסטוריה של השדה שבתוכו היא ממוקמת. במקרים כאלה נדרשת שורה של פרשנים, היסטוריונים ופילוסופים שיקשרו את היצירה לשדה ידע מסוים שעליו הם "ממונים" ובכך יוכיחו את חשיבותה. יצירה תוכתר ראויה אם הבעיות שהיא עוסקת בהן עולות בקנה אחד עם שדה הידע הפילוסופי, המדעי או האמנותי המוכר. לשון אחרת, התקבלותה של היצירה קשורה הדוקות לאישור של "שומרי הסף", מקצועני השדה (professionals) (ע"ע  נטורליזציה ; פרופסיה)

תיאוריית השדה מספקת הסבר פרגמטי ומטריאליסטי (אנטי-מטאפיזי ביסודו) ליחסי הגומלין בין בני אדם המתאגדים סביב עניין, אינטרס ומבנה ידע מסוימים. התיאוריה שואבת את כוחה מן הרצון לצמצם את הפער בין ההסבר התיאורטי לפרקטיקה החברתית והפוליטית. היא מאפשרת התבוננות ביקורתית ביחסי הגומלין הכוחניים המאפיינים את הדינמיקה החברתית. תפיסה זו, המושפעת מן המרקסיזם אך אינה זהה לו, מספקת מבט ביקורתי על אופני הייצור של ערכים ושל טעמים בתרבות (ע"ע תיאוריה ביקורתית).

Bourdieu, P. [1979] 1984: Distinction: A Social Critique of the Judgment of Taste, trans. R. Nice, Cambridge, MA: Harvard University Press.

— 1993: "Culture and Politics", in: Sociology in Question, trans. R. Nice, London: Sage Publications, pp. 158-167.

— [1992] 1996: The Rules of Art, Genesis and Structure of the Literary Field, trans. S. Emanuel, Stanford: Stanford University Press, pp. 47-173.

 

 

תאור / מקור התמונה:

http://iw.wallpaperlist.com/3d-chess-board-wallpaper-2238.html

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×