טֶלֶה

אמצעי התקשורת הדומיננטיים בימינו, למשל הטלוויזיה והאינטרנט, שותפים בכינונה של תבנית חדשה המבוססת על טלה-ויזואליות. בסלון הפרטי של הצופה נוצרת אשליה של אינטימיות, אף-על-פי שמקור השידור רחוק אלפי קילומטרים, ולעתים הוא אף בלתי מזוהה. כך, בחסות הטכנולוגיה, הרחוק או החשוד הופך לאינטימי ואף למשפחתי. מגמה זו בולטת במיוחד באינטרנט: במרחבים הקיברנטיים נוצרים קשרים אינטימיים בין אזרחי הרשת, אף-על-פי שהטכנולוגיה, המאפשרת למתקשרים לטשטש את זהותם, נועדה באופן אירוני להגן עליהם מפני אינטימיות יתרה. באינטרנט נוצרת התבנית הבסיסית של הטֶלֶה, תבנית של קרוב-רחוק. גם יישומים אחרים של הרשת, כמו הדואר האלקטרוני, נענים לנוסחה זו. המכתב הקלאסי – אובייקט העובר מסלול ארוך של זמן ומרחב עד שהוא מגיע ליעדו – הופך לאובייקט מיידי. הפער בין המוען לנמען נסגר. המכתב כאילו לא נשלח, אלא היה מונח מלכתחילה בתיבת הדואר האלקטרוני של הנמען. באופן דומה פועלים גם היישומים הוויזואליים של תקשורת המחשבים והרשתות החברתיות באינטרנט: האינטראקציה בין חברי הרשת, כמו גם המפגש החזותי על מסכי הווידיאו, יוצר אשליה של בו-זמניות, שבחסותה מתרחשת הפגישה או הוועידה. גם במקרה זה פועלת התחבולה לטובת יצירת אשליה של רצף דמוי אמת, במושגים של זמן ומרחב. אשליה זו יכולה  להיות קיצונית אם כל אחד מן המשתתפים בשיחה מגיח מסביבת זמן שונה (ע"ע זמן אמת).

הטכנולוגיות החדשות משקפות את התשוקה האנושית לקרבה. לא פלא אפוא שהטֶלֶה, כאמצעי וכמושג, הפך למטבע לשון נחשקת ושחוקה כל כך. הטֶלֶה, גם כקיצור למילה טלוויזיה, נצמד לפרקטיקות מגוונות: טלגניות, טלפוליטיקה, טלקומוניקציה, טלמרקטינג. המונח האחרון מתייחס להפיכתה של טכנולוגיה מסוימת למניפולציה שיווקית. זהו ניסיון עקיף (באמצעות הטלפון) לדבר על לבו של הצרכן ולפתותו לרכוש מוצרים. השיווק בשיטה זו מעורר אצל הקונה תחושה פרדוקסלית: מצד אחד נוצרות קרבה ואינטימיות בין המשווק לצרכן; מצד אחר, צרכן המעוניין לסרב להצעה מוגן על-ידי המרחק שהטלפון יוצר.

The practice of tele-surgery, operating on people with robotic tools instead of human hands, arises from the need to treat patients in remote locations.