דיגיטלי / אנלוגי
Digital / Analogical
בתרבות ימינו הפכה המהפכה הדיגיטלית למציאות מובנת מאליה. האינפורמציה האנלוגית היא אופן ייצוג ישיר של הניסיון הממשי. לעומת זאת, האינפורמציה הדיגיטלית מייצגת מציאות מלאכותית במובהק: הניסיון מתווך באופן בלעדי על-ידי מערכות מתמטיות ספרתיות האופייניות לעולם המחשבים. האינפורמציה האנלוגית ניתנת למדידה, היא ליניארית והמשכית. האינפורמציה הדיגיטלית, הפועלת באמצעות הצירוף הבינארי (0/1), היא א-ליניארית, בלתי המשכית ומתאפיינת במהירות ובדחיסות בלתי משוערות. אינפורמציה זו ניתנת גם למניפולציה. היא זורמת ברשת ונגישה למספר עצום של משתמשים. חסרונה של האינפורמציה הדיגיטלית הוא שאין היא מתייחסת במישרין לעולם הערכים האמיתי, המורכב וההטרוגני שהיא מייצגת.
האינפורמציה האנלוגית ניתנת למדידה. נתוני המדידה מתקשרים במישרין לעולם הניסיון. כך למשל אנו קוראים את התצוגה המשתנה של מחוגי השעון כדי לדעת מה השעה (תנועת המחוגים אנלוגית לסיבוב כדור הארץ על צירו); אנו חשים בלחץ אוויר משתנה באוזנינו, שאותו אנו מפענחים באמצעות המוח לסיגנלים קוליים המתורגמים ל"מוזיקה", וכן הלאה. לא קיים פער בזרימה ההמשכית של האינפורמציה בין הסיגנלים המייצגים לבין העולם הפיזי המיוצג. האינפורמציה הדיגיטלית אינה בנויה כך. העיקרון המניע אותה הוא עקרון אי-ההמשכיות (Discontinuous Information). אינפורמציה זו אינה משקפת ערכים הניתנים למדידה כי אם מערכת סימנים בינאריים, הבנויים על העיקרון כן/לא, ON/OFF. הקוד הבינארי אינו מכיר בקיומם של סימני ביניים המצויים על הרצף ההמשכי בין "כן" ל"לא" (Feldman, 1997).
הייצוג הדיגיטלי מסב כל צורה של מידע לקוד ספרתי. הוא מתקיים באמצעות שתי ספרות (Digits), 0 ו-1. המשמעות המשתנה של האינפורמציה נוצרת על-ידי סידור משתנה של רצפי 0 ו-1, כלומר הרצף 0001100, למשל, מהווה יחידת משמעות שונה מ-0001000. כל אחד מן הסמלים הבינאריים 0 ו-1 קרוי בשם ביט (BIT – קיצור של Binary Digit). רצף של שמונה ביטים קרוי בית (BYTE), והוא מהווה מעין בלוק שממנו מורכבת האינפורמציה הדיגיטלית. המעבר מאנלוגי לדיגיטלי (ספרתי) מאפשר, למשל, לנצל מערכת מיקרופרוססור (מחשב זעיר הבנוי על שבב יחיד) וסוגי ציוד אחרים לצרכים של אינפורמציה. ניתן לשלב מעגלים רבים בעורק אחד ולשנות במהירות את הנתיב שדרכו עוברים האותות כדי לעקוף עורקים עמוסים. למעשה, כל מסר ניתן להעברה ולאגירה בצורה ספרתית; למשל, מוזיקה נאגרת בצורה ספרתית בתקליטורים (CD) ומומרת לאותות שמע, לאחר קריאתם על-ידי קרן לייזר. השיטה הספרתית מאפשרת להעביר מספר רב של שיחות טלפון בלי צורך להציב מספר דומה של מעגלים פיזיים (בעל שם, 1996). דוגמאות אלה מעידות על יתרונה הגדול של המערכת הדיגיטלית במושגים של אוטומציה ועל התאמתה היעילה למצבים מורכבים של עיבוד נתונים.
האינפורמציה הדיגיטלית מצטיינת בתכונות ייחודיות השונות לחלוטין מאלה של העולם האנלוגי.
- המהירות העצומה של זרימת האינפורמציה – מהירות שהיא למעשה מעבר לכל דמיון (ע"ע מיידיות, מהירות) (Virilio, [1977] 1986).
- האינפורמציה הדיגיטלית ניתנת למניפולציה. בקלות רבה ניתן לפרק, להעביר, לחבר ולהדביק אינפורמציה (תהליך מסובך וקשה בעולם המציאות) מבלי לתרגם אותה לעולם הממשי, אלא רק בשלב האחרון. המשתמשים יכולים להגיב עליה באופן אינטראקטיבי ולעצב את האינפורמציה כרצונם.
- האינפורמציה הדיגיטלית ניתנת לעיבוד ברשת (Networkable). פירושו של דבר שהאינפורמציה יכולה להגיע למספר רב של משתמשים (ע"עאינטרנט). כך ניתן גם להחליף אינפורמציה במהירות רבה, מה שמהווה בסיס להקמתן של קהילות וירטואליות-דיגיטליות.
- האינפורמציה הדיגיטלית הנה דחוסה וצפופה (Densed and Compressable). ניתן לאחסן אותה במערכות זעירות וניידות (דיסק און קי, למשל).
- האינפורמציה הדיגיטלית היא אובייקטיבית, חסרת פניות. אין היא מתייחסת לערכים ה"אמיתיים" שהיא מייצגת למעשה. רק בסופו של תהליך ניתן לייצג את האינפורמציה בעולם הערכים המילולי של המשתמש.
- חסרונה של האינפורמציה הדיגיטלית טמון בכך שאין היא מסוגלת לייצג מציאות של גוונים ומצבי ביניים בין הקטבים ההופכיים. לכן אין היא מסוגלת לדווח על שוני איכותני, שהוא תכונה אינטואיטיבית שאנו מייחסים לפיסות שונות של מציאות. עם זאת, ייתכן שהיא כה מפורטת עד שאי-אפשר להרגיש בהיעדרה של אינפורמציית הביניים הזאת.
עולם הטכנולוגיה מכיר ממירים רבים של אינפורמציה, מן הייצוג האנלוגי לזה הדיגיטלי ולהפך. הסורק האופטי, לדוגמה, ממיר ייצוגים או אותות של דפוס וצבע לאותות ספרתיים. פלט המחשב, המחובר למדפסת, ממיר אותות ספרתיים לאותות אנלוגיים ממשיים (מילים, מספרים). המסקנה הנובעת מכאן היא מעניינת: איננו מוכנים לוותר לחלוטין על "התחושה הפיזית" של העולם האנלוגי. עם זאת ברור כי אנו נדרשים לחשוב ולעבד נתונים במנותק מן הניסיון הישיר, באמצעות קודים מתמטיים המייצרים מחשבה פורמלית טהורה. "סכיזופרניה תרבותית" וקונספטואלית זו מאפיינת את הממד הפוסטמודרני של העידן.
נסכם: העידן הדיגיטלי שונה במהותו מן העידן האנלוגי, שהוא עידן המכונה הראשון. המכונה, שניתן לדמותה לשפה, מייצרת דברים או משמעויות. ואולם המכונה הדיגיטלית אינה מייצרת במישרין אלא את עצמה (קודים ספרתיים). "האדם הדיגיטלי" של ימינו אינו עוד "מפעיל מכונה" שקו הייצור שלה צפוי והכרחי (קורצוויל, 1999). שלא כבעבר, הוא אינו חייב להתאים עצמו למכונה. תחת זאת הוא מכוּנה "משתמש". לפניו רשת מרובת חיבורים וצמתים, פתוחה ובלתי נדלית של מידע (נגרופונטי, 1996). המשתמש נחשף אפוא לממד הפתוח, האינסופי, ה"פנטסטי" של מכונה מסוג חדש; זו מאופיינת בקישוריות עשירה הקוראת לדיאלוג ולשיתוף של המשתמשים (ע"ע ממשק) (ברג, 1998; בן דב, 1998; דרור, 2006: 23-13).
מכאן לאן?
מקורות
בן דב, י' 1998: "דימוי הרשת: אורגני, מכני ודיגיטלי", עיתון קמרה אובסקורה, 7, יולי 1998, עמ' 27-26.
בעל שם, י' 1996: "מאפיינים טכנולוגיים של מערכות תקשורת", תקשורת, טכנולוגיה, חברה, תרבות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ברג, א' 1998: "על Interface", עיתון קמרה אובסקורה, 7, יולי 1998, עמ' 39-36.
דרור, י' 2006: הפוליטיקה של הטכנולוגיה, תל אביב: מפה, עמ' 23-13.
נגרופונטי, נ' 1996: להיות דיגיטלי, תרגום: ע' לוטם, אור יהודה: ספרית מעריב.
קורצוויל, ר' 1999: עידן המכונות החושבות: היום שבו תעלה אינטליגנציית המחשב על האינטלגנציה האנושית, תרגום: ב' מנס, תל אביב: כנרת.
Feldman, T. 1997: Introduction to Digital Media, London and New York: Routledge.
Virilio, P. [1977] 1986: Speed and Politics, New York: Semiotext(e).
תאור / מקור התמונה:
Analog Clock CE-7
offered by www.styleseven.com