זון, אזור, תחום

Zone

“La jetée”, 1962, by Chris Marker

"העולם מכוסה על-ידי טרודה יחידה,
שאין לה ראשית וסוף.
רק שמו של שדה התעופה משתנה".

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, עמ' 122.

מונח טריטוריאלי ואידאולוגי המציין אזור, קול או מעגל של השפעה. המונח מופיע בהקשרים שונים: בתיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית הוא מציין מרחב נטוש ובלתי מזוהה; פרוור פיזי או נפשי המאוכלס באוסף של מקרים, צורות חיים, אנשים וחפצים; מטאפורה גיאוגרפית, פוליטית, פילוסופית ונפשית העוסקת באי-סדירות, בעזובה ובטשטוש גבולות. בתיאוריה הפוליפונית של מיכאיל באחטין (Bakhtin) המונח מציין "אזור דיבור", קול של דמות בסיפורת.

בתיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית, מז'ורז' בטאיי (Bataille) עד ז'יל דלז (Deleuze), מציין המונח אזור בלתי מזוהה; מרחב הכלוא בין שני עולמות מובחנים; אזור ביניים על קו התפר שבין קיום למחיקה. ההגדרה המילונית מדברת על חגורה, חלק של כדור המצוי בין מעגלים מקבילים. זהו שטח הפקר רגשי, המנוגד למושגים כמו זהות ומקום. הזון הוא מקום שעבר תהליך של דה-טריטוריאליזציה והפך לשומקום אופייני (ע"ע ספרות מינורית).

הזון קרוב למונחים כמו אבק וזבל: האבק מכסה את הדברים, מוחק את זהותם ואת בדילותם ומותיר אחריו עקבות של דברים שנעלמו או הועלמו. הזבל נוצר מאוסף של פריטים, שאינם תורמים מידע שימושי ונגיש. הזון שותף לאבק ולזבל ברצון לטשטש את הגבולות בין הדברים. זוהי מטאפורה המכחישה את הידע המאובחן ואת היכולת לפורמליזציה באמצעות גבולות והגדרות (Bois, 1996; Bois and Krauss, 1996).

המונח "זון" מופיע אצל הפילוסוף ז'ורז' בטאיי (Bataille, [1929] 1970; [1929] 1976) כביטוי למקום שנעזב בידי יושביו. הוא מציין עיוות, השחתה, עזיבות ואובדן של אובייקט/סובייקט בתוך המרחב. זהו ביטוי ל"חוץ" בלתי מאובחן, חסר פְּנִים, חוץ מרוסק ומתמשך כאחד. לפנינו עדות על התפרקות המבנה, על הסרת הניגוד בין מרכז לפריפריה, על יצירת עולם פריפריאלי אינסופי. במשמעות זו, הזון הוא אחת הגרסאות של המצב ההיברידי, מצב הכלאיים, שרוף הקצוות. כאן ניתן לקשור בין הזון לבין הממשי הלאקאניאני: הזון הוא התגלמות מרחבית-נפשית של הממשי, משום שהוא מציג את מה שאי-אפשר לומר, מה שחורג מגבולות הייצוג של השפה. הזון, כמו הממשי, נכלל בתחום המלמולים הנופלים מתוך הרשת של השפה.

היכן נמצאים אנשי הזון? היכן נמצאים החפצים או הגרוטאות שהם נושאים עמם? האם אלה הם הנוודים העירוניים, חסרי הבית הממלאים את הכרך? האם אלה הם אנשי סימטת השימורים לג'ון סטינבק ([1945] 1993)? הם מופיעים במרחב הטרוגני, בתוך בליל של גזעים, לשונות, אופנות ועיצובים בסרט בלייד ראנר בבימויו של רידלי סקוט (1982); הם מצטופפים בערי רפאים, מתחת למרחב התקני, מולו או לצדו, בסרט פישר קינג של טרי גיליאם (1991); הם מתגלים במרחבים מטושטשי הגבול, בספרו של איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין (1984); אלה הם אנשי השוליים בסרטיו של אנדריי טרקובסקי (סטאלקר, 1979, לדוגמה) ובמשטרת Interzone אצל ויליאם בורוז (ארוחה עירומה, [1959] 2001).

אולם תהיה זו טעות להניח שאזורים אלה אינם אזורים "רגילים" אלא רק מרחביה האבודים של הפנטזיה הסיוטית. בקצתם עסקנו בערך שומקום. כאן נזכיר ברפרוף אתרי זון נוספים: האינטרנט, כמרחב הבנוי מממשקים בין הדברים, או שדה התעופה, היוצר ממשק פיזי בין אנשים ורשויות. שדה התעופה מאוכלס בנוודים מעופפים, בתערובת אתנית של סגנונות ולשונות. נמל התעופה מייצג פרדוקס: מצד אחד, זהו מרחב ביניים בין הארץ לבין "חוץ לארץ", מרחב ארעי שבין אפשרויות; מצד אחר, זהו אוסף של מתחמים פתוחים וסגורים, אוסף של כניסות ויציאות. זהו מרחב בורגני מוגן, המאכלס בתוכו יסודות היוצרים ריבוי.

בספרה של אורלי קסטל-בלום המינה ליזה (1995) מופיע הזון כמרחב ספרותי ייחודי. לפנינו רומן פיקרסקי פוסטמודרני השולח את הגיבורה, עקרת בית מהרצליה, בלוויית זקנה מופלגת בת 203, לריחוף בממלכת הביניים שבין אשליה למציאות. המטרה היא לסייר באזור הדמדומים של מרחב/זמן/אשליה כדי לגעת ב"הפרש": ההפרש בין הקיים לאפשרי, בין השפה (כמבנה לוגי) לבין שימושיה התאטרליים והטראומתיים; המרחב שבין הנשגב וההיסטרי לבין המציאות הווירטואלית אשר מזינה אותו וניזונה ממנו. המינה ליזה מחפשת אחר אזורי הממשק שבין הדברים, והיא מגיעה אליהם בדרך לא רצינית, רכובה על כנפי השטות הנצחית. זהו הזון הספרותי שבו הקדוש נוגע במגוחך, הנונסנס משיק לפיוט, השטות וקלות הדעת מתגברות על כוח הכובד. מדובר באלכימיה של אפשרויות לא מוכרות, המאכלסות את הנופים ההטרוטופיים של הספרות הפוסטמודרנית.

הזון הוא התגלמות של אי-סדר (MacHalle, 1987; 1992). הוא יוצר ערבוביה של מרחבים ידועים ובלתי ידועים, הנכפים זה על זה בתהליך של סופר-אימפוזיציה. הוא מופיע ביצירותיהם של ולדימיר נבוקוב, Ada, or Ardor: A Family Chronicle  ; חורחה לואיס בורחס, "טְלֶן, אֻכְּבַּר, אוֹרבִּיס, טֶרטיוּס" ([1944] 1998: 31-15) ; איטאלו קאלווינו, תחת שמש היגואר(1999); ותומס פינצ'ון, הזעקה של אוסף 49 ([1965] 2006). הוא נחשף במטאפורה מודרניסטית מוקדמת, לב החשכה (או  לב המאפלייה), של ג'וזף קונרד ([1899] 1999), או ב"סרט האפל" משנות השמונים – שיגעון של לילה (מרטין סקורסיזה, 1985). הזון הוא אפוא מרכיב מרכזי בחוויה האורבנית המייצרת ערי עולם עכשוויות. מדוגמאות אלה ניתן ללמוד על מרכזיות המטאפורה – מרכזיות המצביעה על תחושות הבלבול וחוסר ההתמצאות המלוות את האדם בימינו: עולמות שונים, שחלקם אינם מתיישבים, נפגשים זה עם זה על גבי משטח אחד (ע"ע אינקומנסורביליות).

נוסף על השימוש הנפוץ, המונח מופיע אצל חוקר התרבות מיכאיל באחטין בהקשר ל"אזור של הגיבור" (Character's Zone), וכן במובן של "אזור הדיבור" (Speech Zone). במשמעות זו, כוונתו של המחבר חייבת לעבור דרך האזורים הלשוניים של הגיבורים השונים, ועל כן לא קיימים אזורי הפקר (No Man's Land). ישנם אזורים שנויים במחלוקת, אך לא אזורים ריקים. האזור הוא הטריטוריה, המקום שבו ניתן לשמוע קול; האזור נוצר באמצעות הקול הממוקם בתוכו (באחטין, 1989 ; Bakhtin, 1981, 1986) (ע"ע רב-קוליות).

מקורות

באחטין, מ' 1989: הדיבר ברומאן, תרגום: א' אבנר, תל אביב: ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד.

בורוז, ו' [1959] 2001: ארוחה עירומה, תרגום: א' תגרי, תל אביב: שדוריאן.

בורחס, ח"ל [1944] 1998: טְלֶן, אֻכְּבַּר, אוֹרבִּיס, טֶרטיוּס", בדיונות, תרגום: י' ברונובסקי, תל אביב: הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד, עמ' 31-15.  

ביי, ח' 2003: T.A.Z – אזור אוטונומי ארעי, תרגום: ל' סאבין, תל אביב: רסלינג.

סטינבק, ג' [1945] 1993: סימטת השימורים, תרגום: מ' זינגר, תל אביב: זמורה-ביתן.

פינצ'ון, ת' [1965] 2006: הזעקה של אוסף 49, תרגום: ע' שורר, תל אביב: רסלינג.

קאלווינו, א' 1984: הערים הסמויות מעין, תרגום: ג' שילוני, תל אביב: ספרית פועלים.

— 1999: תחת שמש היגואר, תרגום: א' רטהאוז, תל אביב: ספרית פועלים.

קונרד, ג' [1899] 1999: לב החשכה, תרגום: א' רהט, ירושלים: כרמל.

קסטל-בלום, א' 1995: המינה ליזה, ירושלים: כתר.

Bakhtin, M. 1981: The Dialogic Imagination, trans. C. Emerson and M. Holquist, Austin: Texas University Press.

— 1986: Speech Geners and Other Late Essays, trans. V. W. McGee, edited by C. Emerson and M. Holquist, Austin: University of Texas Press.

Bataille, G. [1929] 1970: "Poussiers", Documents 5 (Critical Dictionary, 1929), Reprinted in: G. Bataille, Oeuvres Completes, Vol. 1, Paris: Gallimard.

— [1929] 1976: "Abjection et les Forms Miserables", in his: Oeuvres Completes, vol. 2, Paris: Gallimard, pp. 217-221.

Bois, Y. 1996: "Formless: A Users Guide, Excerpts", October, 78, pp. 21-38.

Bois, Y. A., and Krauss, R. 1996: "A User's Guide to Entropy", October, 78, pp. 39-88.

MacHalle, B. 1987: Postmodernist Fiction, New York and London: Methuen, pp. 43-58.

— 1992: Constructing Postmodernism, New York and London: Routledge, pp. 137-138.

Nabokov, V. 1969: Ada, or Ardor: A Family Chronicle, New York: McGraw-Hill.

תאור / מקור התמונה:

“La jetée”, 1962, by Chris Marker

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×