גזע, גזענות

Race, Racism

"צריך להילחם בגזענות, כי הגזען הוא סכנה וקורבן בעת ובעונה אחת".

טאהר בן ג'לון, הגזענות כפי שהסברתי לבתי, עמ' 54.

גזע הוא מושג המגדיר את השוני בין קבוצות של בני אדם במונחים של הבדלים בהתפתחות הביולוגית והגנטית. השוני הביולוגי בין הגזעים הוא תוצאה של תכיפות ההופעה של גן דומיננטי בגזע נתון. גזענות היא ביטוי לפרקטיקות חברתיות ממשיות ותיאורטיות המבססות את יחסן לבני אדם אחרים על הבדלים ביולוגיים ותרבותיים, הנתפסים כיסודות דטרמיניסטיים שאינם ניתנים להמרה. הפיכת הביולוגי (צבע עור), החברתי (ארץ מוצא) או התרבותי (הרגלי אכילה) לבלתי ניתן לשינוי (שנהב ויונה [2008]). מצבים בלתי ניתנים להמרה אלה, מוכיחים כביכול את נחיתותו של השונה והאחר ומשמשים בסיס לאפלייתו המתמדת.

השיח של הגזע אינו מצטמצם להגדרה הרשמית של ההבדלים בין יחידים ובין עמים. הוא דן בשאלת ההבניה התרבותית והאידאולוגית של הבדלים אלה (Goldberg, 1993; Banton, 1987). השאלות החוזרות ונשאלות הן: מדוע מזונו, לבושו, קלסתר פניו וגון עורו של האחר שונים משלי, ואילו מסקנות נובעות מהבדלים אלה? שאלות אלה נידונות מנקודת מבט גנטית, סביבתית, אקלימית ותרבותית. בהקשר זה עולות דילמות: האם הגזע הוא קטגוריה אמפירית או שמא הוא קטגוריה דמיונית, פרי ההשלכות של מטענים תרבותיים על יחסינו החברתיים? האם אפשר בכלל להשתמש בקטגוריה של גזע, בהנחה שחלק מהגזעים הם כבר תוצאה של "זליגה גנטית" ושילובים בין המינים?

על-פי הגדרתו של רוברט מיילס (Miles), הגזענות היא השקפה הטוענת לשוני טבעי בין הגזעים: הגזע השונה נתפס כבעל תכונות טבעיות שליליות, העשויות להשפיע לרעה על קולקטיבים אחרים (Miles, 1982 ; 1989: 75, 79). התכונות הללו, שהן למעשה סטריאוטיפים מהותניים שליליים, מוצגות כהוכחה לצורך לנקוט כלפי הקבוצות הנושאות אותן אסטרטגיה של דחיקה והדרה. הגזענות היא אפוא הבניה אידאולוגית של הזר ושל האחר בהתאם לייחוסים מעוותים ודמיוניים (בן ג'לון, 1998). במובן זה, הגדרת הגזענות דומה להגדרת האידאולוגיה, כשיח המייצג אדם וצרכים חברתיים באופן מעוות, אשר מכוון למטרה ספציפית. הבניה זו מכוננת את אופי היחסים החברתיים הממשיים עם קבוצות "גזעיות" אחרות. לעתים היא לובשת צורה של פוליטיקה מאורגנת, הבאה לידי ביטוי בגזענות של אומות כלפי אומות אחרות. מדיניות גזענית וכוחנית, הלובשת צורות שונות של קולוניאליזם, משמשת בסיס לדיכויו של עם אחר, לניצולו ול"חינוכו מחדש", וזאת בשם הקִדמה, הנאורות או ערכים אחרים הנתפסים כעדיפים על אלה של הנכבשים (Bhabha, 1991) (ע"ע פוסט-קולוניאליזם).

מבט על המאה ה-20 חושף את התוצאות הקשות של פרקטיקות גזעניות ביחסים בין יחידים ובין אומות. הגזענות הנאצית, ששימשה בסיס להשמדה המונית של יהודים (ובמידה פחותה גם של צוענים, נכים, הומוסקסואלים ועוד), היא תזכורת מאיימת לכך שגם עמים בעלי רקע טכנולוגי ותרבותי עשיר יכולים להפוך את האחר לקורבן על רקע גזעי. הגזענות יכולה להתמקם בלב המסורת של התבונה האירופאית בת זמננו. גם הניסיון הטראומטי של עמים אחרים, נאורים ודמוקרטיים לעילא, כגון העם האמריקאי ביחסו לאמריקאים הילידים (האינדיאנים) או ביחסו לווייטנאמים (שכונו "האויב הצהוב") בזמן מלחמת וייטנאם, שב ומוכיח כי האחר יכול להתגלות מעל פני השטח ברגעים של התנגשות בין אינטרסים ותרבויות. דוגמאות קשות נוספות ממלאות את דפי ההיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה: מלחמות שבטים על רקע גזעני באפריקה; טיהורים אתניים במלחמת בוסניה וספיחיה לאחר פירוקה של יוגוסלביה; יחסים גזעניים שהתפתחו בעקבות המגע בין אוכלוסייה פלסטינית לבין הצבא הישראלי ומתנחלים ישראלים מאז 1967 (סטריאוטיפים גזעניים של הפלסטינים בעיני המתנחלים; סטריאוטיפים גזעניים של היהודים הכובשים בעיני הפלסטינים). מדוגמאות אלה אנו יכולים ללמוד לקח כאוב: בתנאים מסוימים, כפי שהראה פרימו לוי בספרו השוקעים והניצולים (1991), הרוצחים והקורבנות יכולים להחליף ביניהם תפקידים, לנהוג באופן גזעני באחר, איש איש בתורו.

גלי ההגירה הגדולים מן העולם השלישי אל העולם הראשון לאחר מלחמת העולם השנייה הם הוכחה נוספת לכך שהרצון "ללמוד מן ההיסטוריה של הגזענות" אינו זוכה למקום גבוה בסדר העדיפויות של ממשלות ושל יחידים. תופעות גזעניות רבות נרשמו בעקבות התנגדותו של חלק מהאוכלוסייה לגלי הגירה אלה, התנגדות שלוותה בשיח גזעני גלוי שהציג את התרבויות האפריקאית והאסיאתית כנחותות לעומת דגמים של קדמה אירופאית (Cole, 1992). פריחתן של מפלגות ימין גזעניות בצרפת (מפלגתו של ז'ן-מרי לה-פן) ובאוסטריה (מפלגתו של גיאורג היידר) הראתה בבירור כי לגזענות יש תומכים רבים גם בתוך המבנה הפוליטי הנאור של אירופה בראשית האלף השלישי, חמישים שנה ויותר לאחר השואה. אם נוסיף לתופעות קיצוניות אלה תופעות מתונות ולגיטימיות יותר, שזכו לכינוי "תאצ'ריזם" ועיקרן שוק חופשי, לאומיות מופגנת והגבלת ההגירה, נקבל את הרקע לעליית כוחם של יסודות שמרניים ולהשפעה הגזענית ארוכת הטווח שנודעה לפעילותם.

גזע וגזענות הם אפוא קטגוריות תרבותיות ואידאולוגיות יותר משהם קטגוריות ביולוגיות. מטרתן היא להוכיח את נחיתותו של הזר והשונה ולהצדיק בכך את הדרתו, את הענשתו ואת דיכויו. הטכניקות הגזעניות נעות מאסטרטגיות של דיכוי סמלי באמצעות השפה (ע"ע גזע-מעמד-מגדר (ניתוח של -)) ועד השמדה פיזית. פרקטיקות לשוניות יכולות להפוך בקלות לביטויים גזעניים, הרומזים לאלימות מוסווית המכוונת אל מושא השיח הגזעני. אמירות גזעניות לובשות לעתים קרובות צורה חיובית לכאורה, למשל "היהודים הם עם חכם שאי-אפשר לנצחו" (רמז גזעני מָאגי ל"מוח היהודי", שהוא נשקו הסודי של "היהודי הקוסמי"). דוגמאות נוספות הן משפטים תמימים לכאורה המופנים כלפי שחורים, כגון "ילדים שחורים מצטיינים בספורט"; משתמע מכך, ראשית, ש"כל השחורים הם אותו הדבר", ושנית, ש"זה כל מה שהם יודעים", היינו שהם אינם מצטיינים בלימודים עיוניים, למשל. גם באמירה מחמיאה כביכול על "התרבות החזקה" של בני קהילה תרבותית מסוימת מוסווית השאלה הגזענית: "מדוע, לעזאזל, הם אינם מתנהגים כמו כולם?".

התייחסות מפורשת לאלימותה של השפה ולדקויות הגזעניות הטמונות בה כלפי האחר היא פרקטיקה מרכזית בלימודי התרבות. היא עשויה להוביל לתוצאות חיוביות, או לפחות למתן את הנטייה הגזענית החבויה כנראה בכל אחד מאיתנו. מודעות זו, בנוסח התקינות הפוליטית, היא אחד האמצעים להציב את הגזענות על סדר היום. אולם עצם המודעות אליה אינה יכולה כמובן לעקור אותה מן השורש. אסטרטגיה של מלחמה "חיובית" בגזענות חושפת את קיומה החד-ממדי והסטריאוטיפי מול הריבוי הערכי שבתוכו אנו חיים. הכרה בו וביחסיות של ערכים בתוך ההיסטוריה של התרבות היא אולי אמצעי ההתגוננות היעיל ביותר שיש בידינו.

בהקשר זה אפשר להצביע על האסטרטגיה הפרסומית של חברת האופנה "בנטון", שהוצגה לא אחת כגזענית. על אף הציניות שאפשר לייחס לפרויקט המנסה להניב רווחים מהשוני הגזעי ומהדיכוי הפוליטי והתרבותי ברחבי העולם, יש לפרויקט הזה גם ממד חיובי: הוא מעלה על סדר היום את ההבדלים האנושיים כתופעה אוניברסלית, ובכך הוא עשוי לשמוט את הקרקע תחת כל עמדה אתנוצנטרית (אירופאית) שעלולה להתפתח לכדי עמדה גזענית. דומה כי גם במחיר הסנסציה הנוצרת מניצול פרובוקטיבי של אומללות אנושית (למשל בתמונת חולה האיידס, הגווע כישו על הצלב, בחיק משפחתו) אי-אפשר להכחיש את קיומו של הלם תרבותי חיובי ואנטי-גזעני בעצם הצמדת השחור ללבן, לאדום, לצהוב; בעצם מסעה של המצלמה בים העושר והשוני האינסופי המאפיין בני אדם.

נסיים בדבריו של הסופר המרוקאי-צרפתי טאהר בן ג'לון: "הגזענות היא כמו מחלה. עדיף להכיר בכך, וללמוד לדחות אותה, להתנגד לה. עליך לשלוט ברוחך ולומר לעצמך: 'אם אפחד מפני הזר גם הוא יפחד מפני'. אתה תמיד זר בעיני מישהו. ללמוד לחיות ביחד, זה המאבק בגזענות" (בן ג'לון, 1998: 51).

מקורות

בן ג'לון, ט' 1998: הגזענות כפי שסיפרתי לבתי, תרגום: ר' מירן, תל אביב: בבל.

לוי, פ' 1991: השוקעים והניצולים, תרגום: מ' שוסטרמן-פדובאנו, תל אביב: עם עובד.

שנהב, י' ויונה, י' (עורכים) 2008: גזענות בישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומוסד ון ליר.

Banton, M. 1987: Racial Theories, Cambridge: Cambridge University Press.

Bhabha, H. K. 1991: "Race, Time and the Revision of Modernity", Oxford Literary Review, 13 (1-2), pp. 193-219.

Cole, M. 1992: "British Values, Liberal Values, or Values of Justice and Equality: Three Approaches to Education in Multicultural Britain", in: Lynch, J., Modgil, C. and Modgil, S. (eds.), Cultural Diversity and the Schools, vol. 3, Education and Cultural Reproduction, London: Falmer Press.

Goldberg, D. T. 1993: Racist Culture and the Politics of Meaning, Oxford: Blackwell.

Miles, R. 1982: Racism and Migrant Labour, London: Routledge and Kegan Paul.

— 1989: Racism, London: Routledge.

תאור / מקור התמונה:

Bigstock 37013974 Some brick walls isolate a different individual from other people. Digital illustration.

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×