לאומיות/פוסט-לאומיות
Nationality/Post-Nationality
לאומיות היא תחושת זהות המאחדת קבוצה גדולה של אנשים, התופסים עצמם כקשורים זה לזה על בסיס קהיליית דם או קהיליית גורל המאמינה בסיפור-על מכונן. הסיפור המשותף יוצר מערכת של סמלים, מנהגים, זיכרונות קולקטיביים ואייקונים תרבותיים, התורמים לתחושה של סולידריות ושל אחדות גורל בקרב חברי הקבוצה. הלאומיות נתפסת כיחידת שייכות וזהות מעין זו. על-פי התפיסה הקלאסית, שנוסחה במאה ה-19, כל עם מבקש לעצמו קיום אוטונומי בטריטוריה מסוימת – מדינת לאום (Nation State) – מסגרת שבה יובטח עתידם של חברי הקולקטיב. על-פי תפיסה אחרת שמנסחיה הבולטים הם ארנסט גלנר (Gellner) ובנדיקט אנדרסון (Anderson), הלאומיות אינה מענה לצרכי הקולקטיב אלא הבניה של צרכים אלה: הלאומיות היא המצאה אידאולוגית שנועדה לברוא ולכונן את הקולקטיב עצמו. היחלשותה של מדינת הלאום בסוף המאה ה-20 פילסה את הדרך למציאות פוסט-לאומית, הנשלטת על-ידי תהליכי הגלובליזציה. תגובת הנגד למציאות זו היא עלייה ברגש הזהות הלאומית ובכוחן של ציוויליזציות אנטי-מערביות. המציאות הפוסט-לאומית מעודדת פוליטיקה של זהויות המתבססת על הדגשת ההבדלים בין הקבוצות האתניות המרכיבות את החברה.
הלאומיות – תחושת שותפות ושייכות סמלית ורגשית של חברי הקולקטיב בטריטוריה נתונה – עלתה למרכז הבמה במאה ה-19 (Bhabha, 1990). בעקבות זאת הפכה מדינת הלאום למסגרת פוליטית מועדפת, שהחליפה מסגרות רב-לאומיות ורב-אתניות כגון האימפריה האוסטרו-הונגרית. הדעות לגבי שורשי לידתה של הלאומיות חלוקות. התפיסה הקלאסית רואה את הלאומיות כתוצר של צמיחה "מלמטה"; היענות למאווים של המונים להתלכד ולחוש תחושת שותפות עמוקה ביניהם באמצעות שפה וסמלים. התפיסה הנגדית רואה בלאומיות המצאה אידאולוגית, פנטזיה מופשטת המושלכת אל ההמונים ויוצרת עבורם סיפור-על מכונן. לתפיסה זו שותפים הוגים כגון ארנסט גלנר בספרו לאום ולאומיות (1983) ובנדיקט אנדרסון בחיבורו קהיליות מדומיינות (1999).
במאה ה-19 השתלב רעיון מדינת הלאום בתורת הליברליזם, שראתה בעם את מקור הסמכות לדמוקרטיה הפרלמנטרית שהתגבשה באותה תקופה (Tamir, 1993). לקראת השליש האחרון של המאה ה-20 נחלשה מדינת הלאום ונוצר מצב פוסט-לאומי, הנובע מעליית הקפיטליזם התאגידי ומתהליכי הגלובליזציה שהוא מחולל. הופעתם של תאגידי ענק כגון מיקרוסופט ומקדונלד'ס, שפעילותם מתפרשת על פני העולם כולו, מחלישה את מעמדה של מדינת הלאום ומעודדת העתקה של קווי ייצור מעבר לגבולותיה הלאומיים. נוסף על כך, נפער פער בין הגדרת לאומיותו של האדם לבין הגדרת אזרחותו. אזרחותו של הפרט נתפסת כחלק מן הרעיון הליברלי ואינה תלויה עוד בשאלה לאיזה לאום הוא שייך (ע"ע אומה).
הסוציולוג והוגה הדעות יורגן הברמאס (Habermas) מצביע על הבעיות הנוצרות עם ירידת קרנן של מדינות הלאום. בתנאים של משק גלובלי החוצה גבולות לאומיים נוצר מבנה כלכלי וסמלי חדש, המצמצם את מרחב הפעולה של הגורמים הפועלים במדינת הלאום, עד שאי-אפשר עוד להתמודד עם תופעות לא רצויות: הון נודד שאינו מחויב למדינה, פירוק וניכור של המושג עבודה, ניצול מחפיר של כוח עבודה זול בארצות העולם השלישי ותהליכי דה-רגולציה (ויתור על ויסות השוק), המשפיעים השפעה שלילית על יכולתה של המדינה לכוון מבנים כלכליים ולתאם ביניהם לבין מבנים של רווחה סוציאלית (בק, 2002). הברמאס מסכם: "דומה כי בחברה עולמית מרובדת נוצרים ניגודי אינטרסים בלתי ניתנים לגישור בשל התלות הא-סימטרית בין המדינות המפותחות, המדינות שתועשו זה מקרוב והמדינות התת-מפותחות" (הברמאס, 2001: 33) (ע"ע חברת הסיכון). מדינות האיחוד האירופאי מקיימות מסגרת רב-לאומית או רב-תרבותית בתוך מדינת הלאום המסורתית. במציאות חדשה זו, שינוי תרבותי וגלובלי מתרחש בגבולותיה של מדינת הלאום ההומוגנית ויוצר אגב כך מתח מתמיד בין האוטופיה האוניברסלית של המערב לבין המתח הגזעי המתקיים בין התושבים הוותיקים לבין המהגרים שבאו זה מקרוב (ע"ע גזענות חדשה).
נסכם: הפוליטיקה המודרנית של זהויות התמקדה בשלושה צירים עיקריים: הליברלי, הלאומי והמעמדי. הזהות הליברלית נבנתה סביב היחיד האוטונומי המממש את זכותו לחירות. הזהות הלאומית, שהתפתחה במקביל לזהות הליברלית, ביקשה לראות בקולקטיב הלאומי את קבוצת ההזדהות וההגדרה העצמית של האדם. הזהות המעמדית ביקשה ליצור סיפור-על נוסף הרואה את האדם כחלק מקבוצת שייכות גדולה הנלחמת למען צדק ושוויון (שנהב, 2001: 16-5). ואולם המתכונת הפוסט-לאומית מצמיחה פוליטיקה של זהויות הדוחה את הנחות היסוד של הזהות הליברלית-לאומית-מעמדית. הסוציולוג יהודה שנהב עושה שימוש במושג "אתנוסקופ" המזוהה עם ארג'ון אפדוראי (Appadurai, 1996): זהו "נוף של זהויות אתניות במרחב פוסט-לאומי הנובע מן התזוזות בעולם שבו אנו חיים: מהגרים, פליטים, עקורים, גולים, מהגרי עבודה, תיירים, אנשים שזזים ממקום למקום ומשפיעים על הפוליטיקה של (ובין) מדינות אומה בדרגות שלא ראינו קודם" (שנהב, 2001: 12( (ע"ע גלות ; נוודות חדשה). המציאות הפוסט-לאומית מכתיבה אפוא פירוק של גושי הזהות הגדולים ויצירת מיקרו-זהויות חוצות תחומים המאתגרות את החלוקות ההגמוניות הישנות. במציאות הפוסט-לאומית ניתן דרור לקבוצות זהות חדשות המבוססות על חתכים והצלבות חדשות הקושרות בין גזע-מעמד-מגדר ולאום. נוצרות קטגוריות הטרוגניות המאפשרות ביקורת על הגושים ההומוגניים של הזהות במרחב המודרני.
מכאן לאן?
מקורות
אנדרסון, ב' 1999: קהיליות מדומיינות: הגיגים על מקורות הלאומיות ועל התפשטותה, תרגום: ד' דאור, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
בארבר, ב"ר [1995] 2005: ג'יהאד נגד מק-עולם, תרגום: ד' בלישה, תל אביב: בבל.
בק, א' 2002: עולם חדש יפה: מודל של חברה אזרחית, תרגום: ח' שורץ-אייזלר וש' אביאסף, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
גלנר, א' 1983: לאום ולאומיות, תרגום: ד' דאור, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
הברמאס, י' 2001: הקונסטלציה הפוסט-לאומית, תרגום: י' גוטשלק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
הובסבאום, א' [1990] 2006: לאומיות ולאומים מאז עידן המהפכה, תרגום: ע' שורר, תל אביב: רסלינג.
זנד, ש' 2008: מתי ואיך הומצא העם היהודי, תל אביב: רסלינג.
שנהב, י' 2001: "זהות בחברה פוסט-לאומית", תיאוריה וביקורת, 19, עמ' 16-5.
Appadurai, A. 1996: Modernity at Large: Cultural Dimensions of Globalization, Minneapolis: University of Minnesota Press.
Bhabha, H. (ed.) 1990: Nation and Narration, London: Routledge.
Tamir, Y. 1993: Liberal Nationalism, Princeton: Princeton University Press.